המירוץ לזהב: נבחרת ישראל בבייסבול לאולימפיאדה – דרום קוריאה, יין ויאנג, היט ואאוט / ארז שץ

הבייסבול בקוריאה (וכשאנחנו מדברים על קוריאה, הכוונה כמובן לדרום קוריאה, או למעשה הרפובליקה של קוריאה) הגיע לחצי האי בסוף המאה ה19, כתוצאה מפעילותם של מסיונרים אמריקנים שניסו להפיץ את הדת הנוצרית ואת דת הבייסבול על הדרך. הבייסבול לא תפס את הקוריאנים בהתחלה, אם כי שוחק ברמה כזו או אחרת עד לשנות השמונים של המאה הקודמת. בשנת 1982 הוקמה הליגה הקוריאנית לבייסבול, המכונה Korean Baseball Championship וכללה ששה מועדונים. כיום היא מכונה על שם ארגון הגג של הבייסבול בקוריאה הKorean Baseball Organization או KBO וכוללת 10 מועדונים. המועדון המצליח ביותר בקוריאה הוא הקיה טייגרס מגוואנג׳ו עם 13 אליפויות. באופן מעודד רק שני מועדונים נסגרו מאז הקמת הליגה, וכנהוג במזרח אסיה, כל המועדונים נמצאים בבעלות של חברות הענק במדינה כמו סמסונג, קיה וLG מה שמבטיח למועדונים גב כלכלי איתן. כל קבוצה יכולה לשלב עד שלושה שחקנים זרים, שלרוב תופסים מקום של זורקים או סלאגרים, מה שמלמד על הנחיתות הקוריאנית בעיקר בעמדות הכוח.

בדומה לליגה היפנית, הקוריאנים סובלים מחוסר חשיפה של מועדוני המייג׳ור ליג בייסבול למתרחש בקוריאה. המרחק והשוני מקשים על שחקני בייסבול קוריאנים להגיע לארה״ב ולהשתלב בקבוצות (אפילו שלאמריקנים יש מערך סקאוטינג די מרשים שיושב בקוריאה). בנוסף מבנה הגוף הממוצע של השחקן הקוריאני מקשה מאוד על חובטים ושחקני שדה להתמודד על מקום בקבוצה. בעונה הקודמת בכיר חובטי קוריאה, סאנג-בום נא, למד את הנושא על בשרו כשלא קיבל הצעה אחת מאף קבוצה אמריקנית למרות עונה מעולה בה הוביל את קבוצתו הNC דיינוס לאליפות (ולמרות שהוא חתום אצל הרב-סוכן סקוט בוראס). גם פה רוב השחקנים שמצליחים לעשות את המעבר לביג ליגס הם בעיקר זורקים. את הדרך פרץ לקוריאנים הזורק צ׳אן הו פארק שהגיע לאמריקה בשנת 1994, ללוס אנג׳לס דודג׳רס, ואז שיחק בעוד שבעה מועדונים, הוא סיים את הקריירה במייג׳ורס עם מאזן 124–98 וERA 4.36. החובט המשמעותי שהגיע מקוריאה הוא שין סו-צ׳ו ששיחק שש עונות באינדיאנס ושש בדודג׳רס עם עצירות במארלינס וברדס, הוא חזר העונה לקוריאה אחרי שחבט 1,671 היטס ו218 בממוצע של 275. סה״כ 23 שחקנים מדרום קוריאה הגיעו לארה״ב במהלך העשורים האחרונים.

צ׳אן הו פארק. שחקן קורע מקוריאה

אביב, קיץ, סתיו, חורף ו…אביב

כמו הנבחרת היפנית, הקוריאנים השתתפו באליפות אסיה בבייסבול מאז 1954, וזכו 8 פעם במקום הראשון, 10 פעם בשני, ו8 בשלישי. דווקא באליפות האחרונה שהתקיימה, ב2019 הגיעו הקוריאנים באופן נדיר למקום הרביעי. בגביע העולם בבייסבול הקוריאנים זכו פעם אחת, ב1982, וגם זה בטורניר שהתקיים בסיאול, דרום קוריאה. בנוסף הגיעו הקוריאנים 5 פעמים למקום השני ופעמיים לשלישי. בטורניר הWorld Baseball Classic שהחליף את גביע העולם הקוריאנים התחילו טוב, מקום שלישי ב2006 ושני ב2009, אולם מאז הם לא מצליחים לעבור את הסיבוב הראשון, כולל ב2017, טורניר שנערך בקוריאה. במשחקי אסיה הקוריאנים שלטו באופן די מוחץ וזכו 5 פעם בזהב, פעם בכסף ופעם בארד. באולימפיאדות הקוריאנים זכו במדלית ארד באוסטרליה 2000, בזהב בבייג׳ינג 2008, מקום שמיני באטלנטה 1996 ולא הצליחו להעפיל לברצלונה 1992 ולאתונה 2004. הנבחרת הקוריאנית מדורגת שלישית בעולם נכון ליוני 2021 די צמוד לטאייואן במקום השני ולארה״ב במקום הרביעי.

בדומה ליפנים, הסגל פה מורכב ממבחר שחקנים הבאים מהליגה המקומית. השם המעניין ביותר בפיצ׳ינג הוא סאונג-ואן או, בן ה39 שהספיק לדפוק כרטיס בליגה הקוריאנית, היפנית ובמייג׳ור ליג בייסבול במדי הקרדינלס, הבלו ג׳ייס והרוקיס עם ERA 3.31 ו42 סייבס. הקאצ׳ר של הנבחרת הוא אוי-ג׳י יאנג, שמשחק באלופה היוצאת הNC דיינוז, הוא סלאגר שמתפקד כcleanup (חובט רביעי) ומוביל כהרגלו את הליגה בOPS עם 1.111 והוא גם השחקן היקר ביותר בנבחרת. סלאגר נוסף הוא היון-סו קים המשחק כיום בLG Twins ועבר באוריולס ובפיליס אבל לא השאיר חותם. האינפילד של הקוריאנים יכלול שמות גדולים (ברמה הקוריאנית) כמו ג׳י הואן או, גם הוא מהטווינס, קיו-מינג הו מהדוסאן ברס, וג׳איי-קיון הואנג ששיחק, בין השאר שש עונות בלוטה ג׳איינטס ועונה אחת בסן פרנסיסקו ג׳איינטס (יחי ההבדל הקטן). המאמן של הנבחרת הוא קיונג-מון קים, ששיחק כקאצ׳ר בשנים 82-91 ולאחר פרישתו עבר לאימון והיה המנג׳ר של הברס והדיינוז בשנים 2004-2018, ומאז 2007 הוא גם מאמן הנבחרת כשההישג הגדול ביותר שלו היה מדליית הזהב האולימפית בבייג׳ינג 2008.

נבחרת דרום קוריאה בבייג׳ינג 2008. האם הפעם יעופו משמחה או יעופו מהטורניר?

פרזיטים

גם פה הסיפור הגדול הוא לאו דווקא מי שישחקו אלא מי שלא, אלא שבניגוד לנבחרות אחרות, לא רק שכוכבי המייג׳ור ליג לא יגיעו לאולימפיאדה, גם כוכבי הKBO בחלקם העדיפו להשאר בבית (או שמא העדיף המנג׳ר שישארו?) ציינתי כי הקאצ׳ר אוי-ג׳י יאנג הוא השחקן היקר ביותר בנבחרת, אולם בקוריאה הוא תופס את המקום הרביעי בלבד, למעשה השחקן היחיד מהעשירייה הראשונה בקוריאה מלבד יאנג שמשחק בנבחרת הוא הקאצ׳ר השני, מין-הו קאנג בן ה35 שהוא אחד השרידים האחרונים של נבחרת 2008. גם שמות פחות יקרים אך לא פחות איכותיים כמו סאנג-בום נא, ג׳ונג צ׳וי ואחרים לא נכללים בסגל. האם הכוכבים העדיפו לוותר על התענוג או שמא המשלחת העדיפה לא להכלילם? מוזר. ואם כבר שחקנים חסרים, אני בטוח שהקוריאנים היו מאוד שמחים להנות משירותיו של האייס האיימתני היון-ג׳ין ריו שמשחק כיום בבלו ג׳ייז מטורונטו (ולפני כן בדודג׳רס) עם ה3.02 ERA שלו וודאי שג׳י מאן צ׳וי היה מוצא מקום בבסיס הראשון למחבט המעולה שלו, שמתבזבז מבחינת הקוריאנים בטאמפה ביי רייז, אבל, האמת, שאולי היה עדיף קודם להביא את הפרנצ׳ייז המקומיים לפני שחולמים על ריו וצ׳וי.

הקוריאנים אם כך מגיעים כמו שאומרים בבאר שבע ״על החצי״. כמו היפנים זו נבחרת שמורכבת משחקני הליגה הראשונה בארצם על כל היתרונות הנובעים מכך, וכמו היפנים, מדובר בליגה מחמש הטובות בעולם, והרמה הכללית של השחקנים הקוריאנים משתווה לרמה של ליגת הAA/AAA האמריקנית. בנוסף, הקרבה ליפן גם תרבותית וגם גיאוגרפית תקל על השחקנים הקוריאנים לשחק במגרשים היפנים. בלי קשר לפגרת האולימפיאדה, הליגה הקוריאנית בהשבתה כרגע עקב התפרצות של מגפת הקורונה במדינה בשבועות האחרונים, כך שהשחקנים גם חמים ומוכנים, וגם נחו היטב. הנבחרת מורכבת משילוב של וותיקים וצעירים, ולמרות שמדובר במשהו מלפני 15 שנה, הם ה״אלופה היוצאת״ שזה אומר שלחלקם (בערך לשניים פלוס המאמן) יש נסיון בלקחת זהב באולימפיאדה. הדרום קוריאנים הוגרלו לבית עם ישראל וארה״ב, שאלה שתי נבחרות די דומות מבחינת הרכב השחקנים. הקוריאנים כמו היפנים סובלים מנחיתות פיזית, דבר שמתבטא בפאוור היטינג ובפיצ׳ינג. הם מפצים על כך עם המון האסל ומנטליות מאוד מאוד אולד סקול בכל הנוגע לחתירה למגע עם הכדור, סמול בול וריצה על הבסיסים. ההגנה שלהם תהנה מכמה שמות מאוד טובים במושגים של קוריאה וסביר להניח שתהיה הנקודה החזקה שלהם בטורניר. תחזית: יגיעו לחצי הגמר דרך המסלול החלופי.

לפוסט הזה יש 10 תגובות

    1. תודה, בזמנו הייתי משתדל לתפוס פה ושם בייסבול יפני שהיה מאוד מהנה לחובבי התקפות, ועכשיו זה יותר בייסבול קוריאני, בעיקר בגלל שהסגנון הקוריאני הוא הבייסבול שאני אוהב, הרבה סמול בול, חתירה למגע, מאוד לא הסגנון הכוחני של המייג'ור ליג עם הומראנס בכל מחיר ופיצ'רים שזורקים 100 מייל לשעה. וכמובן שהרומן הפך למאוד לוהט בעונה הקודמת שהKBO היה הבייסבול היחיד ששוחק במשך כמה חודשים.

  1. תודה רבה ארז. הכרתי את כל השמות, גם מהפוסט הקודם אבל לא ידעתי שהדודג'רס הייתה כזאת מעצמה אסייתית פורצת דרך בליגה

      1. יכול להיות אבל נראה שבלי קשר היה ניסיון רציני של המועדון להביא כשרונות מאסיה לפני שזה היה מקובל.
        .
        מה שאני יודע שיש לקבוצה כמות אוהדים היספנים עצומה

  2. מעולה ארז.
    יכול להיות שהרכב הנבחרת הושפע מהתפרצות המגיפה והקבוצות העדיפו לא לשלוח את השחקנים המובילים שלהם כדי לשמור עליהם?
    .
    ושאלה נוספת – אם אתה מגדיר את הליגה ברמה של AA/AAA, האם למעשה אנחנו לא רואים יתרון על נבחרות אחרות שמגיעות לטורניר (כולל ישראל), בניגוד ליפן שם הליגה הרבה יותר טובה (ו בכינויה בארה"ב 4A)?

    1. לגבי הראשון, לא חושב, הסגלים נקבעו לפני ההתפרצות האחרונה, ככה שלדעתי פשוט השחקנים לא העמידו את עצמם לבחירה או משהו בסגנון הזה. באמת שאין לי מושג ואני מן הסתם לא יודע קוריאנית כדי לחפור יותר
      לגבי השני, כל המונחים האלה 4A, AA/AAA זה להגיד "רמה מתחת למייג'ור ליג". במובן הזה כל הנבחרות בטורניר הן ברמה של מיינור ליג אמריקני, יותר גבוה או פחות זה כבר שאלה אחרת. המונח 4A מציין "טוב מדי בשביל המיינורס, לא מספיק טוב בשביל המייג'ורס" וזה מתאים גם ליפן, גם לקוריאה וממה שהבנתי גם למקסיקו, אלה ליגות שמשחקים בהם בייסבול תחרותי, על הרבה כסף, על אליפות, עם שחקנים כוכבים, אבל זה עדיין לא MLB. ככה או ככה, היתרון העיקרי של היפנים לדעתי הוא בביתיות כי המגרשים שלהם ממש לא סטנדרטיים ביחס לשאר העולם

      1. תודה.
        .
        לגבי מקסיקו – להבנתי הרמה שם מאוד ירדה בשנים האחרונות ולכן היא איבדה את המעמד שהיה לה כטריפל A. אבל זה רק מקיראה, לא באמת ראיתי משחקים של הליגה.
        .
        וכן, אין ספק שיפן היא המועמדת העיקרית לזכיה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט