המירוץ לזהב: נבחרת ישראל בבייסבול לאולימפיאדה – יפן, ארץ הסטרייקאאוט העולה / ארז שץ

הבייסבול ביפן, המכונה ״יאקיו״ – כדור מגרש, הגיע לארץ השמש העולה ב1872. במהלך השנים הבאות התגברה הפופולריות של הענף הלא אלים וחסר המגע לספורט אהוב באי ומועדונים שונים הוקמו ושיחקו באופן חובבני ולא מאורגן, בעיקר בבתי הספר התיכונים. ב1934 הוקמה ביפן קבוצת בייסבול, ״מועדון הבייסבול טוקיו ביפן רבתי״ שהוותה כעין נבחרת אול-סטארס שכללה את טובי השחקים דאז. הקבוצה שיחקה מול נבחרות כוכבים אורחות שכללו שמות כבייב רות׳, לו גריג, ג׳ימי פוקס ואחרים, והובילה להקמת הליגה היפנית בבייסבול ב1936. הפופולריות של הענף זינקה לאחר הכיבוש האמריקני בסוף מלחמת העולם השניה ב1945 בזכות החיילים האמריקנים שהשתתפו במשחקים וההשפעה הגוברת והולכת של התרבות האמריקנית על יפן המתחדשת. ב1950 הוקמה מחדש הליגה היפנית תחת השם ניפון יאקיו קיקו, או Nippon Professional Baseball (NPB). כיום הליגה כוללת 12 מועדונים בשתי תת-ליגות, והענף נחשב לפופולרי ביותר ביפן, יותר מהסומו. המועדון המצליח ביותר ביפן הוא היומיורי ג׳איינטס מטוקיו המשחקים בטוקיו דום עם 22 אליפויות. הבייסבול ביפן זוכה לחסויות של החברות הגדולות ביותר ושחקני הבייסבול כיאה וכיאות נהנים ממעמד גבוה בחברה וכמובן ממשכורות יפות. עם זאת, הליגה הושבתה ב2004 למשך יומיים (!) עקב קריסה כלכלית של שני מועדונים שהובילה לאיחודם של המועדונים.

המשחק היפני דומה ברובו לבייסבול האמריקני, אך הוא הותאם למימדי השחקן היפני הממוצע, וכך האצטדיונים קטנים יותר, וכן הכדור והסטרייק זון קטנים יותר ביפן. עם השנים החלו שחקנים אמריקנים להגיע ליפן ולשחק שם על תקן זרים, ומנגד, שחקנים יפניים החלו להגיח פה ושם לארה״ב. השחקן המשמעותי הראשון ששיחק באמריקה היה הזורק הידאו נומו, שהצטרף ללוס אנג׳לס דודג׳רס ב1995, ושיחק בשורות המועדון במשך 7 עונות (לא ברצף) וכן בעוד 6 מועדונים עד לפרישתו ב2008. החובט הראשון שהגיע מיפן היה איצ׳ירו סוזוקי שהגיע לסיאטל מארינרס בשנת 2001 ועד לפרישתו ב2018 שיחק בשורות המארינרס, היאנקיז והמארלינז. סוזוקי שהיה חובט בחסד עליון קבע רצף של 5 עונות בהן חבט יותר מ200 היטס, ששיאן בעונת 2004 בה חבט 262 היטס, שיא של כל הזמנים. שחקנים גדולים נוספים היו הידקי מאטסוי שלקח אליפות עם היאנקיז ב2009 ונבחר לMVP של הוורלד סירייז באותה עונה, וכן קוז׳י אואהרה שלקח אליפות עם הרד סוקס ב2013, נורי אאוקי (אליפות עם היוסטון אסטרוז ב2017), וקזוהירו סאזאקי הקלוזר. ביפן עצמה נחשבים ביותר גם סאדהרו אוה, שחבט שיא של 868 הומראנס בליגה היפנית וזכה ב11 אליפויות עם היומיורי ג׳איינטס ואאיג׳י סאוואמורה הזורק האגדי של הג׳איינטס שעל שמו נקרא הפרס המקביל לסיי יאנג ביפן.

איצ׳ירו סוזוקי, אתה אחד ושמך אחד

Ghost in the Shell

הנבחרת היפנית המכונה (איך לא) ״הסמוראים״, קיימת במתכונת כזו או אחרת מאז שנות החמישים של המאה ה20. הנבחרת בתחילה התחרתה בעיקר באליפות אסיה בבייסבול, שם הנבחרת דורגה בין שלוש הראשונות בכל אחת מהתחרויות שהתקיימו וזכתה ב17 מהן. בגביע העולם בבייסבול התקשו היפנים יותר להעפיל לתחרות ולהצליח בה, והגיעו חמש פעמים למקום השלישי ופעם אחת, ב1982 למקום השני. לאחר שהworld baseball classic החליף את גביע העולם, היפנים דווקא הצליחו יותר בטורנירים וזכו פעמיים במקום הראשון ופעמיים במקום השלישי. באולימפיאדות היפנים השתתפו בכל חמשת הטורנירים שבהם שוחק הבייסבול רשמית אך זכו פעמיים במדליית הארד ופעם אחת במדליית הכסף (ופעמיים הגיעו למקום הרביעי). הנבחרת היפנית מדורגת כיום במקום הראשון בעולם בהפרש עצום מטאיוואן המדורגת שניה.

בדומה לשאר הנבחרות בטורניר, אין אף שחקן אחד מהמייג׳ור ליג בנבחרת, אולם היפנים נהנים מהעובדה שכל הסגל שלהם מורכב משחקנים המשחקים בייסבול פעיל בליגה היפנית. השם המשמעותי ביותר בסגל היפני הוא מאסאהירו טאנאקה, עד השנה זורק פותח בקבוצת הניו יורק יאנקיז. טאנאקה ששיחק ביאנקיז מאז 2014 ורשם מאזן של 78–46 עם ERA של 3.74 לא הוחתם על ידי היאנקיז וחזר ליפן. בשבע השנים שקדמו להגעתו לארה״ב שיחק טנאקה בשורות הראקוטן גולדן איגלס איתם לקח אליפות בשנת 2013. זורק נוסף בנבחרת הוא טומויוקי סוגאנו מהיומיורי ג׳איינטס, עם ERA (מקומי) של 2.34 וצרור תארים אישיים וקבוצתיים. התופס של הנבחרת הוא תקויה קאי, שזכה ב6 אליפויות עם קבוצתו הפוקוקה הוקס. באינפילד אפשר למצוא את טטסוטו יאמאטה, הMVP של שנת 2015 החובט 293 בקריירה ואת היאטו סאקאמוטו השורטסטופ שמאז 2007 חבט 2048 היטס, כולל רצף שיא של 35 עם היט אחד לפחות, ונבחר לMVP ב2019 פלוס שתי אליפויות עם הג׳איינטס. באאוט פילד השם המוביל הוא יוקי יאנאגיטה עם 6 אליפויות, שני תארי MVP וממוצע 322, שהוא גם השחקן היקר ביותר בליגה. המנג׳ר של הסמוראים מיפן הוא אטסונורי אינאבה, לשעבר מההוקאידו פייטרס איתם לקח 4 אליפויות כשחקן. תפקיד המנג׳ר הלאומי הוא תפקיד האימון הראשון שלו והוא ממלא אותו מ2017. בשנת 2018 אימן את נבחרת יפן בגביע העולם עד גיל 23 ולקח את הנבחרת לגמר, שם הפסידו היפנים למקסיקו. בצוות האימון אפשר למצוא גם את יושינורי טאטיאמה שזרק שתי עונות במדי הטקסס ריינג׳רס.

מאסאהירו טאנקה, Ace ace baby

חלוצי החלל

אבל ה-רשימה היא, איך לא, מי שלא ישחקו. מועדוני המייג׳ור ליג כאמור לא משחררים אף שחקן לטורניר וכך לא יופיעו השמות הבאים: בראש ובראשונה שוהיי אוטאני, הפנומן המשחק בו זמנית בתפקיד הזורק הפותח והחובט המפצח של הלוס אנג׳לס איינג׳לס. אוטאני בן ה27 שיחק 4 עונות בהוקאידו פייטרס, לקח אליפות אחת ונבחר לMVP בשנת 2016. מאז 2018 הוא תופס כותרות באמריקה וכבר לקח את תואר רוקי העונה ב2018, ונכון לכרגע חובט 80 הומראנס עם OPS של 0.898 בקריירה ו1.052 בעונה הנוכחית, ומנגד מאזן של 8-4 עם ERA של 3.89. הזוי. עוד לא ישחקו באולימפיאדה יו דארוויש הזורק של הפאדרס (בעבר בקאבס, בדודג׳רס ובריינג׳רס) עם ERA בקריירה של 3.39, קנטה מאיידה מהטווינס (בעבר בדודג׳רס) עם ERA של 3.86 ויוסיי קיקוצ׳י מהמארינרס. אין ספק שעם שניים-שלושה מהשמות האלה היתה הנבחרת היפנית לוקחת את הטורניר בהליכה. באופן מעניין רוב השחקנים היפנים באמריקה הם זורקים, בעיקר בשל מבנה הגוף היפני הממוצע שפחות נוטה להוציא חובטים ובעיקר סלאגרים, וכן מעבר לכל השמות הללו, משחק בארה״ב רק חובט אחד, שוגו אקיאמה מהסינסינטי רדס.

על פניו, ליפנים יש כמה יתרונות ברורים על פני הנבחרות האחרות. פרט לקוריאנים, זו הנבחרת היחידה שמורכבת משחקנים מהליגה הראשונה (ביפן אמנם). הליגה היפנית כרגע בפגרה לקראת המשחקים האולימפיים, כך שהשחקנים אמנם חמים ופעילים, אך גם יהנו ממנוחה לקראת המשחקים. בנוסף היתרון הביתי ישחק פה תפקיד ראשי. השחקנים מכירים את האיצטדיונים מקרוב ורגילים לשחק באקלים הביתי בתקופה הזו. גם הכדור ככל הנראה יהיה דומה לזה הנהוג ביפן, ובכלל הזורקים הזרים יתקשו להתמודד עם המגרשים הקטנים והכדור השונה. מבחינת הרמה הכללית, אין פייבוריטית משמעותית, כאמור היפנים זכו להצלחה מסויימת בטורנירים בין לאומיים, אבל הרמה הכללית בליגה היפנית די זהה לרמה הכללית בליגה הקוריאנית והמיינור ליג האמריקנית, שממנה מגיעים רוב השחקנים האחרים. לבסוף, היפנים גם נהנים מהיתרון שבלהיות נבחרת ״קלאסית״ שנבחרה מטובי השחקנים בליגה ושלא הורכבה אד-הוק משחקנים זמינים כמו נבחרות אחרות. התחזית: יגיעו לגמר.

לפוסט הזה יש 16 תגובות

    1. ארז

      19 יול 2021 11:47:54

      ברור, המטרה פה היא להדגיש עד כמה הבדלי הרמות משמעותיים, נגיד, אם ישראל משתפת שחקנים מהמייג'ורס, זה לא יהפוך את הרוטאציה שלהם לשוות ערך למשהו כמו אוטאני-דארוויש-מאיידה-קיקוצ'י-טאנאקה.

    2. אור

      19 יול 2021 13:27:51

      עוד לא קראתי את הפוסט אבל המשפט שלך לא בהכרח נכון, הם יהיו מספיק טובים בשביל לנצח במשחק גמר את ארה"ב. זה נכון שבסדרה של נגיד 10 משחקים האמריקאים מהמייג'ורס ינצחו 7-8 פעמים

        1. אור

          19 יול 2021 13:32:14

          זה נגיד משהו שגם במשחק נתון צריך נס בשביל שיקרה 🙂 הכוונה ששחקני המייג'ורס היפנים הם ברמה שתיים מתחת לאמריקאים אבל לא 10 רמות ויש להם את היכולת להגיש ברמה גבוהה לאורך משחק שלם

          1. ארז

            19 יול 2021 15:12:38

            טוב, נגיע לישראל כשנגיע לישראל, אבל ממש לא, הרמה הכללית של כל הטורניר היא בסדר גודל של AA/AAA זה אומר כל הנבחרות מעלות שחקנים שיכולים לשחק במייג'ורס, אבל הם לא שחקני מייג'ורס לגיטימיים פרט לכמה אנומליס כמו טאנאקה. כמובן שיש בלבל הזה רמות שונות והיפנים הם בהחלט בטופ של הרמה, אבל זה לא שאנחנו מדברים על רמה של מייג'ור ליג מול A+ וזה עדיין בייסבול.

            1. אור

              19 יול 2021 15:23:48

              נכון אבל אנחנו מדברים על יחסי הכוחות כולל המייג'ורס, אז ההשוואה בין יפן וארה"ב לעומת ישראל ויפן היא לא נכונה

            2. שחר דלאל

              20 יול 2021 00:21:44

              אפשר להיות ציני ולהגיד שהליגה היפנית היא 4A, ככה שהם ביתרון גדול על השאר
              🙂

  3. אור

    19 יול 2021 14:28:56

    תודה ארז, מצוין. אולי הפרזתי ביכולות של היפנים מהליגה המקומית כשחשבתי שהם בוודאות יותר חזקים מהקוריאנים המקומיים או שווי ערך לאמריקאים מהמיינורס אבל כל שאר הגורמים שציינת אמורים להכריע לטובתם במסע אל עבר הגמר

  4. מנחם לס

    19 יול 2021 14:47:25

    כאיש ביומכניקה לשעבר, עלי לציין עובדה אחת שמשום מה איש לא מדבר עליה: היפאנים הפכו מעם נמוך מאד לעם נמוך, אבל יש להם מספיק שחקנים 'בגדלים' אמריקאים. אם לפני מלחמת העולם השנייה היית מעמיד נבחרת יפאנית נגד אמריקאית היה הבדל ממוצע של 10-15 ס"מ בגובה. היום עדיין יש הבדל אבל לא יותר מ-3-5 ס"מ. זוהי עובדה משמעותית מאד שמשום מה איש לא מדבר עליה.

    1. ארז

      19 יול 2021 15:06:04

      תמיד היו יפנים גבוהים, הידקי מטסוי למשל, ואחרים, לדעתי הסיבה שלא שמים לב לגובה היפני הממוצע שגבוה יותר מפעם היא שגם הגובה האמריקני הממוצע עלה, וגם הגובה של שחקנים, אם באמצע המאה הקודמת היה הפרש של 10-15 ס"מ בין שחקני בייסבול אמריקנים בגובה ממוצע של 175 ס"מ ליפנים, הרי שעכשיו שוב יש הפרש של 10-15 ס"מ בין האמריקנים בגובה ממוצע של 183 ליפנים.

  6. מנחם לס

    19 יול 2021 15:26:20

    בקשר להערה שלך על סופטבול בפוסט האולומפי שלי, הייתה לי סטודנטית שהייתה 'אול קונפרנס' כפיצ'רית בסופטבול. קטנה כזאת ורזה. אולי 1.60 ו-50 ק"ג. בקשתי ממנה פעם שתזרוק כדור אלי. היא אמרה שהיא תכוון אותו "A LITTLE BIT OUTSIDE. JUST IN CASE " ארז, תאמין לי שזה כמו לעמוד מול כיתת יורים אלא שבמקום כדור יורים עליך פגז. המרחק שלה ממני הוא 13 מ' ולא 18 מ' כמו בבייסבול. הכדור הגיע כל כך מהר שלא הספקתי אפילו להזיז את המחבט.

כתיבת תגובה

תגיות: ,
סגירת תפריט