שבת בבסיס: אנתוני ופרנק בעקבות דימאג'יו / יוני לב ארי

תכירו את אנתוני. ילד אמריקני חביב, בן להורים איטלקיים. נולד ב-1926 (תרפ"ו, אם אתם מתעקשים) בפאלמר, נברסקה. מדובר בעיירה קטנטנה, כמאמר להקת כוורת, שאם היתה בה חתונה, אז החתן היה גם הכלה. בפאלמר של 1941 התגוררו 517 תושבים, כשבית אחד אחרי זה של אנתוני, היה ביתם של ג'ורג' ואסטל, הוריו של פרנק, חברו הטוב ביותר של אנתוני.

אנתוני, פרנק וג'ו (צילום: sfheritage.org)

אנתוני ופרנק היו כל הזמן ביחד. בדרך לבית הספר, בזמן הלימודים, ובעיקר אחרי, משחקים בפינת הרחובות Valmont ו-Templin, בדיוק באמצע הדרך לכנסיה. מה משחקים? אנתוני ופרנק אהבו רק דבר אחד. בייסבול. הם ייצרו כדור מעיסת נייר, גילפו מחבט מעץ שמצאו ברחוב, הסתדרו בלי כפפות, ודמיינו כל אחד מהם כיצד "ג'ו דימאג'יו מעיף את הכדור רחוק רחוק…".

Die Hard Yankee Fans

כן, אנתוני ופרנק היו, למרות המרחק הגדול מניו יורק, אוהדי היאנקיז. שרופים. אחד התחביבים הגדולים שלהם היה להאזין ביחד לשידורי הרדיו של משחקי היאנקיז, אותם העביר מל אלן האגדי, כשהם יושבים ביחד על המרפסת בביתו של פרנק.

הבילוי המשותף (צילום: Pinterest)

שנת 1941 היתה שנה לא פשוטה לאמריקנים. מלחמת העולם השניה תפסה תאוצה, בעיקר  באירופה, והדיון האם על ארה"ב להמשיך ולצפות מהצד, או להתערב בנעשה, חצתה את המדינה לשתיים. הוריהם של אנתוני ופרנק, שהיו חברים ללא כל קשר לילדים, תמכו בהתערבות, ואף השתתפו במספר הפגנות שהתקיימו בעיקר ב-Grand Island, העיר הקרובה ביותר לפאלמר.

Gina My Love

הדרך הטובה ביותר לברוח מעט מצרות היום יום, היתה מחבט, כפפה וכדור. הצרות של אנתוני ופרנק אמנם היו קטנות, בהתאם לגילם – בעיקר המורה למתמטיקה, וג'ינה, היפהפיה ממול, שלא ספרה את אנתוני.

ג'ולטין ג'ו דימאג'יו (צילום: blamemyfather.com)

אחרי עונת 1939, שהסתיימה באליפות מצד אחד, ואיבוד לו גריג מהצד השני (פרש די בתחילת העונה), היאנקיז של אנתוני ופרנק שקעו מעט בעונת 1940. "מקארת'י יוציא אותם מזה", נהג פרנק לעודד את אנתוני, כשהוא כמובן מתייחס לג'ו מקארת'י, אחד המנג'רים המעוטרים ביותר בתולדות הבייסבול.

The Yankee Clipper

הליינאפ של המפציצים מניו יורק כלל שמות כמו ביל דיקי, ג'ו גורדון, פיל ריזוטו וצ'ארלי קלר, אך מעל לכל, השניים חיכו שמספר חמש יעלה לחבוט – "ג'ולטין" ג'ו דימאג'יו. ה-איטלקי שלהם בקבוצה (לא היחיד כמובן), והאיש שאסור לפספס אט באט שלו.

אי אפשר בלי זה

הכל החל ביום חמישי, ה-15 ביוני 1941. כ-16 מעלות בפאלמר, אנתוני ופרנק חוזרים מבית הספר ופותחים את הרדיו. "אינינג חמישי, וכבר 1:5 לווייט סוקס", התלונן פרנק. "כן", עונה לו אנתוני, משחק גמור. לפחות ג'ו D השיג סינגל". "את מי זה מעניין?", שאל פרנק, וסגר את הרדיו בכעס. היאנקיז הובסו 13:1, אך ההיסטוריה יצאה לדרך.

סיפור גמור?

היה זה ההפסד החמישי ברציפות של אהובתם, שרחוקה כעת 6.5 משחקים מקליבלנד שבמקום הראשון. "אמצע מאי והעונה גמורה", סינן פרנק, והלך להביא את המחבט שלו. "בוא נראה להם איך עושים את זה".

ג'ינה היפה (צילום: free-photos.biz)

המשחקים נגד בוסטון היו האהובים על השניים במיוחד. ב-24 במאי, שבת בצהריים, סיימו אנתוני ופרנק כל אחד את ארוחת הצהריים שלו, ונפגשו להאזין לשידור מה-יאנקי סטדיום. דימאג'יו כבר היה בסטריק של תשעה משחקים עם חבטה אחת מוצלחת לפחות, לא משהו ששמים לב אליו בשלב כל כך מוקדם….

אפשר לראות דרך הרדיו

באינינג הרביעי, בפיגור של 3:0, שלח היאנקי קליפר כדור שהביא אותו לבסיס שלישי, אך השופט קבע Error לדום דימאג'יו, אחיו של ג'ו, שחקנה של בוסטון, ומנע מג'ו היט. "מפה רואים שזה היה היט", צעק אנתוני על הרדיו, מה שלא ממש עזר. או שכן? באינינג השביעי השיג ג'ו סינגל, שהפך פיגור ליתרון 6:7, והאריך את הסטריק ל-10.

דאון טאון, פאלמר, נברסקה (צילום: Wikimedia)

ה-2 ביוני היה יום קשה לשניים. גם יום שני, שוב מתחילים שבוע (איך אומרים שביזות יום ב' באנגלית?), שתיגמר כבר שנת הלימודים! וגם, באותו היום, הלך לעולמו לו גריג, אגדה יאנקית. כאילו החבורה מהברונקס רצתה להרכין ראש, באותו היום החל רצף של שלושה הפסדים, דבר שלא יחזור על עצמו עד ה-22 באוגוסט.

מזל שיש את ג'ו…

אבל את דימאג'יו זה לא עניין, הוא סידר לאנתוני ופרנק חיוך קטן, עם סינגל ודאבל, והנה הרצף עולה ל-19, מספר שהחלו לשים לב אליו…. הניו יורק טיימס רשם למחרת: "דימאג'יו , דרך אגב, השיג חבטה מוצלחת ב-19 משחקיו האחרונים". מה שנקרא, Stay Tuned…

ג'ו ודום דימאג'יו (צילום: The Boston Globe)

הסופ"ש של ה-14-16 ביוני היה מיוחד. ב-15 חגגה ג'ינה יום הולדת, דבר שהפך את הבטן של אנתוני, שחיפש כיצד לתפוס את תשומת ליבה. הקבוצה שלו, בינתיים, ארחה את קליבלנד. שלושה ניצחונות – וההפרש מהאינדיאנס יירד למשחק אחד בלבד.

דאבל של דימאג'יו במשחק הראשון בדרך ל-1:4 סידר לאנתוני חיוך. הום ראן בדרך ל-2:3 נתן לו את הביטחון לגשת לג'ינה ולהזמין אותה לדייט. את הדאבל של ג'ו ב-4:6 של היאנקיז בערב שלמחרת, הם כבר ראו ביחד בדיינר, עם מילק-שייק באמצע, וידיים משולבות.

הדיינר האהוב על אנתוני וג'ינה (צילום: what-when-how.com)

הצמד הפך לשלישייה

למחרת, אחרי הסדרה הנפלאה, הדייט המוצלח, והרצף הנמשך, אנתוני לא ידע את נפשו. פרנק לא ממש התלהב מהחיבור הזה, שלקח לו קצת מה-"בסט באדי" שלו, אבל היאנקיז מנצחים, ודימאג'יו בכושר שיא. כל השאר – בונוס. באותו היום הצטרפה ג'ינה לשניים על המרפסת, מאזינים למשחק מול הווייט סוקס.

"דימג'יו, מחכה לכדור", נשמע הקול מהרדיו, "חבטה חזקה, לכיוונו של לוק אפלינג, שלא משתלט עליו ודימאג'יו מגיע לבסיס ראשון. אך השופטים החליטו – סינגל ולא ארור". השלישייה חגגה – הסטריק נמשך, דימאג'יו כבר ב-29 – שיא יאנקיז בכל הזמנים.

הופך לבן בית

ביום חמישי, ה-24 ביוני, הוזמן אנתוני להכיר את הוריה של ג'ינה. מסתבר שאביה היה שחקן בייסבול בילדותו, וגם היום הוא לא מפספס אף שידור ברדיו, למורת רוחה של אשתו. אנתוני הצטרף לשידור המשפחתי, לצד ארוחת צהריים דשנה, מייד כשהשניים חזרו מבית הספר.

באותו המשחק, הדרמה היתה גדולה. בתחילת האינינג השמיני, ג'ו די עדיין היה נטול היטס. "המנג'ר של הבראונס, לוק סאוול, מסמן לפיצ'ר שלו, בוב מאנקריף, לשלוח את הסלאגר המקומי לבסיס ראשון עם Walk", מספר השדר. "מהההה???" נבח אביה של ג'ינה, "ככה אתה מסיים לנו את הסטריק????".

התעקש לזרוק. מנקריף (צילום: blogspot.com)

מאנקריף עולה, כדור ראשון – סטרייק דאון דה מידל. החבורה מחליפה מבטים, יש סיכוי. כדור שני – די דומה – היאנקי קליפר חובט – סינגל ל-לפט פילד, הסטריק עולה ל-36, וכולם בעננים. זהו. אנתוני כבר בן בית, הרבה בזכות אותו מאנקריף, שאגב נשאל בסיום מדוע זרק לדימאג'יו, והשיב: "זה לא היה פייר לסיים ככה, לו או לי. הוא השחקן הגדול ביותר שראיתי בחיי".

למחרת קנה אנתוני את העיתון, ושמר אותו – מזכרת מהביקור הראשון בביתה של ג'ינה. האהבה מתחילה לפרוח כששומרים מזכרות…

טולי פארק, נברסקה (צילום: Dreamstime)

שחקנים מגולגלים בתוך נייר עיתון

ביום ראשון, ה-29 ביוני, פרנק נאלץ להצטרף לטיול משפחתי עם הוריו ואחותו ל-Tooley Park. אנתוני ניצל את הזמן בלי ה-BFF שלו, לבלות יום שלם עם ג'ינה. בינתיים, הקבוצה האהובה עליהם שיחקה דאבל הדר בוושינגטון נגד הסנאטורס.

למחרת קנו השניים את העיתון, וגילו: "איזו דרמה התחוללה אמש ב-גריפית' סטדיום. זה החל עם ניצחו ניו יורקי קליל במשחק הראשון, 4:9, בו ג'ו דימאג'יו השיג דאבל, שהשווה את שיא הבייסבול המודרני במשחקים רצופים עם חבטה מוצלחת אחת לפחות – 41. אך מעט לפני שהחל המשחק השני, גילה הסלאגר הניו יורקי, כי המחבט שלו נגנב".

דימאג'יו, היינריך והמחבט שביניהם (צילום: wheatlandauctionservices.com)

סיפור אהבה

"בשלוש ההתמודדויות הראשונות שלו, לא הצליח דימאג'יו לחבוט", המשיכו השניים לקרוא, בזמן שהם לוגמים מהסודה, בשיא המתח. "או אז הוא נזכר כי מוקדם יותר העונה הוא השאיל מחבט אחד לטומי היינריך. דימאג'יו חזר לדג-אאוט, לקח את המחבט של היינריך, ופתאום מבטו של הפיצ'ר ממול, רד אנדרסון, הפך Red. פיץ' ראשון – ובום, סינגל חזק, ודימאג'יו לבדו בראש הרשימה, עם 42 משחקים ברציפות. וואו".

פרנק ואנתוני קראו בהתרגשות, והחלו מתחבקים, ככה באמצע הרחוב. אנתוני החליט – זה יום המזל שלי. רץ לביתה של ג'ינה, ופתאום זה יצא. "ג'יני!!!!!". השיער הבלונדיני שלה הציץ מהחלון. "ג'יני, אני אוהב אותך!!!!". החיוך שהוא קיבל בחזרה, והתשובה שלה – זה היה שווה הכל. וואו 2.

יאנקי סטדיום, 1941 (צילום: baseball-fever.com)

הטיול הגדול

ואז, ה-1 ביולי התקרב. החופש הגדול. "פרנקי, מה אתה אומר, בוא ניסע ברכבת לניו יורק, נראה את דימאג'יו בגודל אמיתי!", אמר אנתוני, כשעיניו נוצצות. ב-1 ביולי יש דאבל הדר, שני משחקי בית, מול היריבה השנואה מבוסטון. טד וויליאמס מול ג'ו דימאג'יו, חלום. השניים קיבלו אישור מהוריהם, רכשו כרטיסי רכבת, והנה, ב-1 ביולי, 09:00, הם יורדים ב-Grand Central, מנהטן.

היאנקיז, כבר במקום הראשון בטבלה בשלב הזה, עם יתרון של 2.5 משחקים מעל קליבלנד, מגיעים עם רצף של שלושה ניצחונות. 52,832, בהם גם אנתוני ופרנק, ממלאים כל פינה ביאנקי סטדיום, הבית שרות' בנה. זו כמובן הפעם הראשונה שלהם במקום שתמיד חלמו עליו. גם פיורלו לה גווארדיה, ראש העיר, לא המחלף, נתן כבוד לדימאג'יו והגיע.

אהב בייסבול. לה גווארדיה (צילום: Flickr)

האירוע: מעבר לצמד המשחקים מול בוסטון, שבירת שיא כל הזמנים, 44, בו מחזיק ווי-ווילי קילר, עוד משנת 1897. באינינג הראשון, כשהשמש בפנים, דימאג'יו העיף כדור חלש לאיזור הפאול – שנתפס. 0 מ-1. ג'ולטין ג'ו חזר בשלישי – הפעם גלגל כדור לבסיס שלישי, ג'ים טייבור ירה לכיוונו של לו פיני – 0 מ-2. התוצאה, אגב, עדיין 0:0.

דימאג'יו בראש הרשימה

היאנקיז נתנו לאנתוני ופרנק סיבה לחייך, כשגם בלי שדימאג'יו היה מעורב, הם עלו ל-0:4 באינינג הרביעי. החמישי התחתון החל, הרליבר מייק רייבה עלה, ואנתוני הרגיש, הנה זה בא…. פאסט בול לאמצע – דימאג'יו עם סינגל חד – 1 מ-3, ויש לנו 44! בין המשחקים קנו השניים מזכרות, כשאנתוני רכש דובי יאנקי חמוד, שיזכיר לג'יני אותו בכל לילה שהיא תלך לישון לבדה…

הבובה של ג'ינה (צילום: yankeescompare.com)

החלק השני של הדאבל הדר החל, והפעם דימאג'יו לא חיכה יותר מדי זמן. סינגל כבר באינינג הראשון, שקבע 0:1 לניו יורק, שם אותו לבדו למעלה, עם 45 משחקים ברציפות, כל היאנקי סטדיום בעננים, רגע שאנתוני ופרנק לעולם לא ישכחו. לעולם.

למחרת בילו השניים בעיר הגדולה, ולקחו יום חופש מאהובתם שבברונקס. למרות שהיאנקיז שוב שיחקו מול הרד סוקס. בבוקר שאחרי, כשהם עולים על הרכבת בחזרה לנברסקה, קנו השניים את העיתון, התיישבו בקרון והחלו לקרוא:

הרכבת של אנתוני ופרנק יוצאת מניו יורק (צילום: vintag.es)

אין ארוחות חינם

"בניסיון לגרום לדום, אחיו של ג'ו ושחקן בוסטון, לצאת מריכוז, ובכך אולי להשיג עוד היט, הזמין דימאג'יו הגדול את אחיו הקטן לארוחה אחרי המשחק", נכתב ב-ניו יורק פוסט. "כבר בתחילת המשחק, תפס דום Line Drive של ג'ו, שיכול היה להיות טריפל בלי בעיה. 'זו היתה תפיסה מדהימה', אמר ג'ו דימאג'יו על אחיו, 'באותו הרגע כל מה שרציתי זה לבטל את הארוחה'. אך כבר בהזדמנות הבאה, העיף דימאג'יו היאנקי כדור ליציע, 3 ראן הום ראן, והשכיח הכל". השניים החליפו "כיף" ונרדמו על הספסל בקרון האחרון.

השניים חזרו הביתה, עמוסים בחוויות מהעיר הגדולה בכלל, ומהקבוצה הגדולה בפרט. אנתוני רץ לג'יני, שחיכתה לו בתחנת הרכבת, והעניק לה חיבוק דב, תרתי משמע… אנתוני ופרנק המשיכו לעקוב כל יום אחרי דימאג'יו והסטריק שלו. ובכל יום מחדש, בשבועיים הקרובים, חגגו עוד היט, ועוד אחד, ועוד אחד…

דימאג'יו חוגג את ה-56 (צילום: Pinterest)

יהיה 57?

ב-17 ביולי, כשהיאנקיז מתארחים בקליבלנד, ניסה דימאג'יו להשיג את המשחק ה-57 ברשימה. היה זה יום חמישי, והשניים הקשיבו למשחק בבית הקפה האהוב עליהם. הדיווח ברדיו סיפר על לא פחות מ-67,468 צופים ב-מוניסיפל סטדיום של קליבלנד, דבר בלתי נתפס.

דווקא הפעם זה לא קרה. דימאג'יו סיים את המשחק עם 0 מ-3, המשחק ה-57 לא הגיע, אך ההיסטוריה כבר נרשמה, ואנתוני ופרנק יספרו לילדים ולנכדים שלהם – אנחנו ליווינו את ג'ו דימאג'יו, לאורך כל השיא שלו, וראינו את ההיסטוריה בעיניים שלנו. השניים יישארו חברים קרובים עד ליומם האחרון, ואוהדי יאנקיז גם לאחר מכן. וג'יני? נשארה בסופו של דבר "סיפר של קיץ", ולא הרבה מעבר.

מחזיק השיא הקודם, ווי ווילי קילר (צילום: cooperstownexpert.com)

צ'פיסים

  • דימאג'יו סיפר לאחד מחבריו, שאם היה מגיע ל-57 הוא היה מקבל 10,000 דולר מחברת היינץ, כקידום מכירות למותג שלהם, Heinz 57.
  • במהלך כל תקופת הסטריק חבט דימאג'יו לממוצע של 408., עם 15 הום ראנס.
  • דימאג'יו זכה ב-MVP בעונה ההיא, למרות שטד וויליאמס היה ליחיד אי פעם שחובט מעל 400. – עם ממוצע חבטות בלתי נתפס של 406.. וויליאמס הודה בסיום אותה עונה שהתואר הגיע לדימאג'יו.
נותר במקום השני. וויליאמס (צילום: WBUR)
  • מי שהיה הכי קרוב לשבור את השיא של דימאג'יו היה פיט רוז, עם 44 משחקים רצופים ב-1978.
  • במהלך הסטריק התקיים משחק האול סטאר בדטרויט, בו דימאג'יו חבט 1 מ-4.
  • רוב ההיטס של ג'ולטין ג'ו היו נגד הסיינט לואיס בראונס – 22 ב-12 משחקים.
  • דימאג'יו השיג רצף של 61 משחקים במדי הסן פרנסיסקו סילס ב-Pacific Coast League, ב-1933, הרצף השני הכי ארוך בהיסטוריה של המיינור ליגס, רק ל-69 של ג'ו ווילהויט ב-1919.
גם הוא זרק לדימאג'יו. לפטי גרוב (צילום: National Baseball Hall of Fame and Museum)
  • במהלך הסטריק שיחק היאנקי קליפר נגד ארבעה הול אוף פיימרים לעתיד: לפטי גרוב, האל ניוהאוזר, בוב פלר וטד ליונס.
  • כשהרצף החל, ב-15 במאי, היאנקיז היו במקום הרביעי, עם מאזן של 14:14, מרחק 5.5 משחקים מקליבלנד. כשהוא הסתיים הם היו במקום הראשון עם 27:55, ביתרון של שישה משחקים על אותה קליבלנד….
  • למרות שלא השיג היט במשחק ה-57, הוא כן עלה על בסיס עם הולכה, ובכך הגדיל את רצף המשחקים בהם עלה על בסיס, רצף שנעצר על 74, שני בכל הזמנים ל-84 של טד וויליאמס מ-1949.

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 13 תגובות

  1. תודה יוני, פרנק בנם של ג'ורג' ואסטל? 🙂 עד הרגע האחרון ניסיתי לנחש מי אלה אנתוני ופרנק ואם הם בכלל קיימים..

  2. מדהים יוני, אם כי מאכזב שהאהבה נשארה בילדות. אני בטוח שהאהבה ליאנקיז לא נעצרה שמה אבל קצת החזקתי אצבעות לאנתוני וג׳יני. לקחת סיפור נהדר ועשית אותו כך שכל אחד יכול להרגיש איך היה להיות שם, כשדימאג׳יו שבר את השיא, וזה לא פשוט. באמת מדהים.

  3. עם כל הגדולה של ג'ו דמאג'יו , הוא אף פעם לא היה האהוב הגדול של הקהל של היאנקיז. אולי הוא בא מעיירה קטנטונת, אבל זה לא הפריע לו לגדול כסנוב נפוח שאף פעם לא נחשב ליאנקי אמיתי. בזמני נערך שאלון בעיר על 'מי היה היאנקי האהוב והאמיתי מכולם?'.
    מיקי מנטל – בן אוקלהומה – היה ראשון במרחק מייל לא רק מג'ו דמאג'יו ולו גריג, אלא גם מבייב רות'. מיקי מנטל – "THE MICK" – הוא היאנקי הגדול מכולם, ואני מרגיש LUCKY שזכיתי לראות אותו משחק.

  4. אחרי שנרגעתי, השאלה היא בעצם למה זה כזה שיא לא שביר? נכון שלהשיג היט זה לא דבר פשוט, אבל למה בעצם אף אחד לא מתקרב לרצף דומה והיום זה נחשב לבלתי עביר? לדעתי היום בעיקר יש שלושה גורמים שמבטיחים שדימאג׳יו יוותר לבד בפסגה. הראשון הוא שהחובטים היום לא מנסים להשיג את ההיט בכל מחיר, האנליטיקס הראו לנו שעדיף להתמקד בהומראן ולא לנסות לחתור למגע מהפיץ׳ הראשון, וזה מוריד את הסיכוי להשיג היטס, אם כי מעלה את הסיכוי להשיג ראנס. חובטים ״לוקחים״ יותר זריקות, נפסלים בסטרייקאאוט יותר, וזה בהחלט משנה את הפוקוס ממה שהיה בזמנו של דימאג׳יו. השני הוא הפיצ׳ינג, השינוי בהיטינג הביא גם לשינוי בדגשים של הזורקים, יותר נסיון להשיג את הסטרייקאאוט, פחות נסיון לגרום למגע, ושוב, יותר הומראנס, פחות היטס. והשלישי, אין מצב שהיום לא מוליכים חובט כזה בסטריק כזה במצב שבו היט יכול להביא רץ הביתה, ולעזאזל השיא. תשוו כמה פעמים הבייב קיבל את הintentional walk לכמה פעמים בונדס ותבינו שאין מצב שסטריק כזה יחזיק היום.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט