לבחור מחדש: דראפט 1990 / שחר צ'קוטאי

Year-by-Year Winning Draft Slots Since 1990 | Orlando Magic

השנה היא 1990, הפיסטונס זכו באליפות השנייה שלהם ברציפות, שיקגו כבר מכינה את עצמה לקראת הזכיות שלה והדראפט עומד בפתח. בדראפט הזה כמו ברוב הדראפטים של שנות התשעים נבחרים בעיקר שחקנים גבוהים וחזקים שיודעים לקלוע חצי מרחק או לא לקלוע בכלל.

מהדראפט הזה יצאו שישה אול-סטארים, שני שחקני היכל התהילה (אחד מהם טרי טרי מהלילה), 19 שחקנים ששיחקו מעל 10 עונות בליגה ובאופן כללי דראפט שמרביתו היו שחקנים סבירים בליגה.

הבחירות:

1. ניו ג'רזי – בבחירה הראשונה הנטס בוחרים את גארי פייטון (2)

בחירה מקורית: דרק קולמן.

פייטון הוא השחקן הטוב ביותר שיצא מהדראפט הזה: שחקן ההגנה של העונה, 9 פעמים אולסטאר, 9 פעמים בחמישיות ההגנה, 9 פעמים בחמישיות העונה. בשלהי הקריירה גם זכה באליפות עם ההיט, ונכנס להיכל התהילה.
אמנם בעמדה של פייטון יש בניו ג'רזי נטס יש מוקי בליילוק ובעמדת השוטינג יש את דארזן פטרוביץ אך אני מאמין שהנטס (בדיעבד) היו בוחרים להיפרד מוקדם יותר ממוקי (שגם ככה הועבר שנתיים מאוחר יותר לאטלנטה) ומעמידים קו קדמי של פייטון ופטרוביץ'. מלבד העניין הפעוט הזה, פייטון מתאים לנטס כמו כפפה ליד (מתבקש).

2. סיאטל סופרסוניקס – טוני קוקוץ' (29)

בחירה מקורית: גארי פייטון

האמת, הבחירה השנייה היא באמת קשה. מצד אחד דרק קולמן עם רזומה טוב יותר עם יותר עונות וגם השתתפות במשחק אול-סטאר נמצא באמתחתו, מצד שני קוקוץ' היה חלק משמעותי מאוד בשושלת השנייה של הבולס ושחקן וורסטילי יותר בעל ראיית משחק שיכול היה להפעיל את השותפים.
בבחירה התחשבתי בקבוצה שכבר הייתה קיימת בסיאטל ושם ניתן למצוא את שון קאמפ לפני הפיכתו למחנה בפני עצמו. קולמן יושב בול במשבצת של שון לעומת קוקוץ' שיכול לנוע בין עמדות הפוורווד.
הפור הופל וקוקוץ' קיבל את מקומו בתור הבחירה השנייה, בעיקר בגלל כניסתו להיכל התהילה הלילה.

3. דנבר – דרק קולמן (1)

בחירה מקורית: כריס ג'קסון (מוחמד עבדול-ראוף)

אחרי שנפל מבחירה ראשונה בגלל פייטון ואחרי שנשר מהבחירה השנייה בגלל התאמה לקבוצה ואיזה קוקוץ' אחד, קולמן מגיע לבחירה השלישית והמוצדקת. הוא שחקן מעולה שהיה בליגה הטובה בעולם במשך 15 עונות, העמיד ממוצעים יפים מאוד ואפילו בחירה אחת בתחילת הקריירה לאול-סטאר.
דנבר של עונת 1990 הייתה שמחה לקבל שחקן שהיה נותן את הכוחות שקולמן היה מביא.

4. אורלנדו – קנדל גיל (5)

בחירה מקורית: דניס סקוט

הבחירה הרביעית הלכה לקבוצה החדשה מאורלנדו, עונה לפני שמגיע אליה הדיזל, הם היו צריכים לבחור את קנדל גיל. כבר בעונתו השנייה המטיר 20.5 נק' לצד 5 רב' 4 אס' ו-1.9 חטיפות. הוא מחזיק בשיא החטיפות במשחק בודד עד ימינו אנו – 11 חטיפות מול מיאמי. הוא היה חלק מרכזי מהופעת הפלייאוף הראשונה של ההורנטס לצד לארי ג'ונסון ואלונזו מורנינג, אז המחשבה מה הוא היה עושה לצד סקיילס, הארדווי ואוניל גורם צמורמורת לאוהדי המג'יק.

5. שארלוט – סדריק סבלוס (48)

בחירה מקורית: קנדל גיל.

ממעמקי הדראפט עלה והגיח סדריק סבלוס, שבעיניים עצומות הטביע את חותמו על הליגה. כבר בעונותיו הראשונות היה כוח שעלה מהספסל, ולאחר מכן גם נבחר לאול-סטאר אך לא השתתף בגלל פציעה. היה ספק נקודות נהדר בלייקרס ובפיניקס. הספיק לקבל אגרוף מצ'רלס בארקלי ועל הדרך גם לעבור בהפועל תל אביב אך זה היה סיפור אהבה קצר.

לאחרונה פירסם סדריק כי הקורונה תפסה גם אותו והוא מבקש מכולם להתפלל. כולנו תפילה שיבריא ושתחלוף הקורונה מהעולם.

6. מינוסטה – אנטוניו דיוויס (45)

בחירה מקורית: פלטון ספנסר

עוד שחקן שעלה ממעמקי הדראפט להיות אול סטאר ושחקן מחליף טוב בקבוצה עם שאיפות אליפות שנגזו בגלל השוורים. דיוויס אמנם החל את הקריירה באירופה והמשיך שם גם לאחר הדראפט, אך זה סייע לו להגיע בשל יותר ל-NBA. בשנת 2000 אחרי שעבר בטרייד פתח במרבית המשחקים בהם שיחק ועל הדרך גם נבחר לאול-סטאר לצד וינס קרטר.
נבחר בבחירה הזאת למרות היותו שחקן מחליף מכיוון שהוא ידע לעשות את עבודתו נאמנה ועל הדרך גם לשחק 13 עונות בליגה.

7 סקרמנטו – מחמוד עבדול-ראוף – כריס ג'קסון (4)

בחירה מקורית: ליאונל סימונס

הבחירה הנוכחית נובעת משתי סיבות מרכזיות – הפוטנציאל והצורך הקבוצתי. עבדול ראוף היה רכז מהיר בעל קליעה נדירה מקו העונשין. הוא החל את דרכו בדנבר וכבר בעונתו השלישית הוא זכה בתואר השחקן המשתפר של העונה. שחקן נפיץ ובעל ראיית משחק טובה אשר גם חולל מהומה סביב אי עמידתו בהמנון הלאומי.
הקינגס החזיקו בסגל שלהם המון גבוהים ולכן שחקנים כמו היל, ווילאמס וקאמבל היו מתקשים למצואים את עצמם בקבוצה. אם הקינגס היו בוחרים במוחמד עבדול-ראוף אולי הוא היה מסדר קצת את ההתקפה ומוצא את עצמו מהר יותר.
כיום משחק בליגת ה-BIG3.

8 קליפרס – אלדן קמפבל (27)

בחירה מקורית: בו קימבל

קמפבל מקבל את הבחירה השמינית מהסיבה שלשחק יותר מאלף משחקים בליגה זה די נדיר, ועוד להעמיד ממוצע מעל 10 נקודות זה לא פשוט. בנוסף לכך, קמפבל היה שחקן לגיטימי בליגה והיה משחקני ההגנה הקשוחים של שנות התשעים. בשיאו בלייקרס חסם 2.6 לצד חטיפה בממוצע במשחק. זכה גם באליפות עם דטרויט בעונת 2004 כשהוא עולה כשחקן שישי ומוביל את הקבוצה במדד ההגנתי.

9. מיאמי – טיירון היל (11)

בחירה מקורית: ווילי בארטון

עוד סנטר שעבר 14 עונות בליגה הטובה בעולם, אם כי בחלקם פצוע. סטטיסטיקה די טובה לצד הופעת אול סטאר בודדה מעניקה לו את המקום התשיעי והמכובד בדראפט 1990.
במיאמי אמנם יש שלושה סנטרים שיכולים להילחם בו אך היל היה מוצא את מקומו וקוטף עוד רב' אם בעמדה 4 ואם בעמדה 5.

10. אטלנטה – דניס סקוט (4)

בחירה מקורית: ראמיל רובינסון

דניס סקוט אולי מוכר לרובנו כפרשן חביב אך גם הוא באופן לא מפתיע היה שחקן, ושחקן די טוב. הוא היה חלק מרכזי בהצלחה של המג'יק גרסת 94-95. הוא קבע שיאי שלשות כשזה היה לא באופנה אבל בכל זאת הוא נפל כל הדרך לבחירה העשירית בגלל שהשיא שלו היה קצר.
באטלנטה לצד ווילקנס, ריברס, ווב, מלון ומוניקרף הוא היה נכנס לתפקיד הקלע הנהדר שעולה מהספסל ונותן כוח אש לקבוצה המיוחדת הזאת.

11. גולדן סטייט -לוי ווט (13)

בחירה מקורית: טיירון היל

גולדן סטייט על הנייר קבוצה של נמוכים ולכן לוי היה מוסיף קצת גובה. תפקידו של ווט הוא לעבות את הצבע ולקטוף כדורים, יש שחקנים אחרים שישימו את הכדור בסל. בשיאו היה שחקן של 17 נקודות לצד 10 רב' וחטיפה אך זה היה בקליפרס אז זאת לא דוגמא משהו.

12. יוסטון (נשלח למיאמי) – בימבו קולס (40)

בחירה מקורית: אלק קסלר

קולס נבחר על ידי סקרמנטו אך הועבר באותו ערב למיאמי אז בהחלט יש כאן הזדמנות לסגור מעגל בצורה ראויה.
רכז שהיה חסר בקבוצה, מנהל משחק טוב שעלה לרוב מהספסל ונתן אנרגיה מהספסל. בשיאו חילק שישה אסיסטים לצד 10 נק' ו-1.5 חטיפות.

13. קליפרס – די בראון (19)

בחירה מקורית: לוי ווט

השחקן הטוב ביותר על הנייר שהשפיע רבות על קבוצתו. בעונת השיא הוא קלע 15.5 לצד חטיפה וחצי ו-4 אס'. השיא שלו היה קצר לעומת 11 העונות בהם הוא שיחק.

14. סקרמנטו – טרי מילס (16)

בחירה מקורית: טרוויס מייס

מילס הוא פאוור-פוורוד שהחל לזרוק משלוש ולרווח את המגרש כאשר זה לא היה נפוף. שחקן שהגיע לשיא בתקופת פוסט-אליפויות של דטרויט.
דווקא בקינגס ההיא אני חושש שהוא לא היה מוצא את מקומו אך הוא השחקן הטוב על הלוח.

15. מיאמי (נשלח ליוסטון) – ג'ייסון ווילאמס (21)

בחירה מקורית: דייב ג'מרסון

הסנטר הזה הגיע למשחק האול סטאר בפעם הראשונה בגיל 29, כאשר הוא קולע 13 נק' וקוטף 13.5 רב'. הסיבה שהוא לא ממוקם גבוה יותר זה בגלל התקופה הקצרה בה הוא קלע דו-ספרתי. בעונה השנייה שלו בנטס הוא החל מעולה אך שבר את רגלו בצורה קשה ולאחר תקופה קצרה הודיע על פרישה ממשחק.
ג'ייסון מוכר גם בגלל ההרשעה בהרג לאחר שפלט כדור מרובה ציד והרג נהג לימוזינה.

שאר הבחירות:

16. מילווקי – פלטון ספנסר (6). במקור: טרי מילס

17. ניקס – ווילי בארטון (9). במקור: ג'רוד מוסטאף

18. סקרמנטו – דרק סטרונג (47). במקור: דווין קוסוול.

19. בוסטון – ליאונל סימונס (7). במקור: די בראון.

20. מינסוטה – ג'אד בוצ'לר (38) במקור: ג'רלד גלאס.

21. סאנס – דווין קוסוול (18). במקור: ג'ייסון ווילאמס.

22. ניו ג'רזי – גרג פוסטר (35) במקור: טייט ג'ורג'

23. סקרמנטו – אנטוני בונר (23).

24. ספרס – טוני מאסנבורג (43) – במקור: דווין שינציוס

25. בלייזרס – קארל הררה (30). במקור: אללה עבדלנאבי.

26. פיסטונס – אללה עבדלנאבי (25). במקור: לאנס בלנקס

27. לייקרס – טוני סמית (51). במקור: אלדן קמפבל.

לפוסט הזה יש 72 תגובות

  1. תודה אני גם הייתי הולך על קוקוץ במקום קולמן מבלי קשר לבחירה להיכל התהילה
    הוא היה שחקן יותר ורסיטלי
    שיקגו עשתה לו טוב עם 3 טבעות
    אבל אם היה מוביל קבוצה קטנה היה עושה אולסטרים וחמישיות עונה כמו כלום .

  2. בתזמון מושלם אגב – קוקוץ' נכנס הלילה להיכל התהילה והודה למייקל וסקוטי שהתעללו בו באולימפיאדה והכריחו אותו לעבוד קשה יותר…

  3. תודה רבה.
    קוקוץ מבחינתי הוא סוג של פספוס בNBA יכלה להיות לו קריירה הרבה יותר מרשימה בהנחה נגיד שהוא היה מגיע באמת לנטס או אפילו שיקגו בהנחה שמייקל לא חוזר.
    שחקן שהקדים את זמנו והיה מדהים לדעתי

  4. ג'ורדן הציג את קוקוץ', יפה
    תכלס עוד באירופה הוא היה ווינר, שחקן על שהיום היה אפילו טוב יותר, בזמנו לא היה נעים לו לזרוק 7 8 שלשות למשחק ואין סיבה למה לא

  5. תודה צ'יקו. בחירות מצוינות , גם בעיניי קמפבל יכול לדלג קצת קדימה. קוקוץ' לגמרי מספר 2 פה, שחקן שבחלק מהמובנים הקדים את זמנו, לדעתי מאלו שגם בליגה של ימינו היה מסתדר מצוין.

    1. גם אצלי עבדול ראוף גבוה ברשימה.
      הוא היה שחקן מצוין. לא יודע אם לפני קולמן, אבל מבחינתי שניהם ביחד עם קוקוץ' זה כבר עניין של העדפה אישית ותלוי ביום שבו שואלים אותי.

          1. הוא היה שחקן שכיף לראות לפעמים אבל בפועל זורק בלי הבחנה לא ולא ממש תורם באף אספקט אחר של המשחק.

            1. 🤦🏼‍♂️ סקורר עושה את זה ביעילות מעל הממוצע, סקורר מגיע לקו וסקורר מושך תשומת לב משחקנים אחרים.
              על כל אלה אפשר לסמן איקס אצל עבדול ראוף.

            2. לא יודע בnba לייב במחשב הוא היה תותח וב1990 לא ידעו מה זה אפקטיבי בכלל😂

            3. ידעו לא לספור אותו.

  6. דראפט חלש באופן כללי. קוקוץ' הוא HOF גבולי אם מסתכלים רק על הקריירה בליגה – כלומר זה דראפט עם רק HOF מובהק אחד – וגם בגלל זה, בכללי זה דראפט חלש.

  7. לקוקוץ הייתה קריירת NBA בינונית ומטה
    הוא היה חלק מקבוצה מנצחת אבל השחקן ה 6 שלה
    בבאקס בשלהי הקריירה הוא לא היה יותר משחקן סביר
    הוא HOF בצדק, בעיקר לאור הכניסות של דינו ראדג׳ה ודיבאץ

      1. הוא בינוני ב-NBA (לפחות בכל הנוגע לסקאלת ה-HOF) אבל נכנס דרך הועדה הבינלאומית – כלומר מביאים בחשבון גם את תרומתו מחוץ לגבולות ארה"ב (כמו לדוגמא אם ניקח דוגמא קיצונית – אוסקר שמידט).

  8. בעיני אם בראיה הסטורית אנו מקדמים שחקנים שזכו בתארים מבלי להיות השחקן העיקרי או אפילו מספר 2 של האליפות הזו זה בזבוז.
    וגם לא כל מספרי 2 נבראו שווים. כריס מידלטון עוד עשור וחצי ידורג ברידראפטים גבוה מידי כי היה "מספר 2" בקבוצה אלופה?
    קוקוץ' בהחלט יכל להיות כוכב גדול יותר היום ממה שהיה פעם. הליגה כולה משחקת כמו יוגופלסטיקה ספליט עם הרבה תנועה, חיתוכים וכניסה והוצאות כדורים החוצה. אבל הוא לא נתן קריירת NBA ששווה מיקום מעל דריק קולמן שהיה אופציה ראשונה בכמה קבצותות פלייאוף ואופציה שניה בקבוצה טובה. נכון שקולמן הוא בזבוז כי היה יכול להיות כוכב ענק אם היה שומר על גופו, אך בשיאו הוא היה אחד השחקנים שהיה הכי קשה לשמור עליהם בליגה. שחקנים ששיחקו בזמן שלו בחרו בו לא מעט כמיס מאץ' נייטמייר.
    עם הבחירה בפייטון קשה לי להתווכח.
    מחמוד עבדול ראוף צריך להיות גבוה יותר בעיני, בטח מעל גיל וסבאלוס.
    אבל שוב אני תמיד לוקח את השחקן עם השיא הכי גבוה כל עוד זה נמשך לפחות 3-4 שנים גם על שחקן שנתן 17 עונות סבירות עד טובות בחלק הגבוה של הדראפט בו אתה מחפש כוכבים.

  9. תודה רבה. נוטה להסכים עם הרוב. הייתי מקדם במקום אחד את עבדול ראוף, דניס סקוט ודי בראון על חשבון מי שלפנים אבל לא משנה הרבה מעבר לזה.

  10. תודה רבה על הכתבה. כמה שמות אגדיים…
    קנדל גיל שחקן תותח, בהחלט מצדיק בחירה גבוהה.
    לוי ווט נרקב בקליפרס וחבל, היה שחקן טוב.
    בימבו קולס היה אחלה שחקן וגם אחד השמות המגניבים.
    ליונל סימונס היה סנטר טוב אבל נפל על סקרמנטו…
    אנתוני בונר זכור בתור ניקסי קשוח בתקופה היפה שלהם.

    בגזרה ישראלית, יש את קני וויליאמס הירושלמי, ובראיין אוליבר שהגיח לעונה אחת בראשלצ והפציץ ללא הכרה בקבוצה אדירה עם ג'יימס גאלי.

  11. תודה על הכתבה!
    זוכר טוב את התרומה של קמפבל בסדרה נגד הלייקרס ב-2004. מדהים איזה עומק של שחקני הגנה היה בקבוצה הזאת.

  12. אחלה טור
    בניגוד לרוב המגיבים פה אני לא כזה מחזיק מקוקוץ'. לא חושב שיכל להוביל קבוצה לבד.
    עם שמירה משולשת על ג'ורדן ושמירה כפולה על פיפן גם אני הייתי מקבל מבטים פנויים.
    בשלישיית האליפות האחרונה של בוסטון כל אחד החזיק קבוצה לבד. בשיקאגו היה איזון שונה.
    בגלל זה מחזיק מקוקוץ' אפילו פחות מכריס בוש. לא יודע איפה אבל אצלי הוא פחות ממקום שני
    🤷🏼‍♂️

    1. העניין בדראפט הזה הוא שעם מיעוט הכוכבים שהגיעו ממנו – קוקוץ' יכול לקבל נקודות על להיות שחקן משלים טוב ברמת הNBA ולא על יכולתו לסחוב קבוצה. זה לא דראפט מרשים מידי.

  13. תראו, אני מחזיק מעצמי מבין ב-NBA ברמה כלשהי. אולי מבין זו מילה חזקה מדי.
    מודע.
    אני מודע לכדורסל ה-NBA ברמה כלשהי.
    אני יכול לפספס הרבה שחקנים שכיכבו באירופה, או כל מיני שחקנים שלא באמת זכו להשאיר חותם על הליגה. אבל הייתי רוצה לחשוב ששחקן, טוב ומוכר, מ-30 השנים האחרונות יהיה שם שיעורר משהו אצלי בראש. אפילו ברמת הדגדוג שיתגלה כקשקש עקשן.
    ואז אני מגיע לכאן ורואה שמדברים על דרק קולמן. הוביל קבוצות, היה שחקן חשוב, אולסטאר, אופציה ראשונה, דלתא-יוטא-קאפא. ובשום מקום בזיכרון, בתת מודע או בניסיון שכנוע עצמי עמוק אני לא מצליח להעלות במי לעזאזל מדובר. האם אני בטוח שבכלל היה שחקן כזה? לא. האם אני בטוח שלא כולכם מותחים אותי? לא.

    1. אם לא המחקר שעשיתי על דראפטים קודמים הייתי מסכים איתך לחלוטין חחחחחח. איכשהו הצליח להותיר חותם ולהישכח מהזיכרון באותה קריירה כנראה כי שיחק באותם קבוצות אנמיות בברוקלין לפי שג'יי זי הגיע

    2. הייתה לו עונה אחת שהיה סביבו הרבה הייפ ואני זוכר אותו לא רע. אחרי זה הוא הוכתר כעצלן שלא מתאמן ודעך די מהר. גם קני אנדרסון שהגיע בעונה הבאה להיות הרכז שלו… הם היו סטוקטון ומלון לעניים, לרגע אחד קצר…

    3. חחח הוא היה שחקן קירח כזה, סקורר מעולה שמאוד בלט בליגה, הייתי מדרג אותו מאוד גבוה (טופ 30 נשמע לי סביר). לא זכור לי שהוא התאמץ בהגנה יותר מדי . . .

  14. וואו איזה דראפט חלש שניצל לגמרי על ידי הכפפה. מילה על סבלוס חטף חזק בספר על השושלת של הלייקרס, שאק קובי ופיל (קרקס שלוש הטבעות מומלץ קריאה) שבו דובר רבות על האגו שלו והקושי של שחקנים שלצידו לחלוק איתו חדר הלבשה וכדור במגרש

    1. חושב שהדראפט שלפניו נחשב לפחות טוב. עם בחירה 1 ו-2 מאוד לא מרשימות.
      אבל היו בו כמה כשרונות שנבחרו במקומות נמוכים יותר אז בסידור מחדש הוא ייראה סבבה.

  15. דראפט משעמם. אנשים שכחו פה מי היה קוקוץ' אני כאן כדי להזכיר. הוא היה אמנם שחקן שישי אבל בקבוצה הגדולה בהיסטוריה.
    ולא. לא דרך אגב.. אלא העיקר: מה שלום מנחם? מכבד את הפרטיות שלו אבל לא מקבל את הטיעון עליה. הוא דמות ציבורית שחושף הכל על עצמו. רוצים לדעת מה איתו. האתר לא אותו דבר בלעדיו. נשמח לעדכון (אני בטוח שאני מייצג פה הרבה אנשים ולכן מדבר בלשון רבים). ולא גילרי לא להתעצבן. להרגע ולענות לעניין. זה אנושי להתעניין בשלומו של מישהו שהוא כמו חבר טוב. לא חייב לענות (בכל זאת… פרטיות) אבל נשמח מאוד לאיזה שהוא עדכון נוסף.

  16. קולמן היה שחקן מוכשר ברמות – לעונה או שתיים הוא היה נראה כיורש של בארקלי ומאלון, עם עוצמה יוצאת דופן ויד רכה להפליא. אבל הוא היה כזה תינוק מגודל שתוך זמן קצר הוא פשוט התמוסס ונעלם.
    קוקוץ' – השחקן האהוב עלי מכולם. הוא היה כל כך מוכשר ומגוון – מהרבה בחינות זה שהוא הגיע לשיקגו פגע מאוד בממוצעים שלו ובמעמד שלו

  17. ידוע שקריירה של שחקן תלויה באופי ובקבוצה שבחרה בו לא פחות מכישרון. אפשר לעשות תרגיל מחשבתי פשוט ולהחליף את קולמן בקוקוץ. לא רואה איך קולמן עם האגו שלו ומוסר העבודה הירוד מתפקד בתור כינור שלישי בשיקגו. מצד שני קוקוץ עם יכולת המסירה שלו (בשיקגו קראו לו "המלצר") היה הופך לפוינט פורווד ומרכז ההתקפה של ניו גרסי ומציג סטטיסטיקות של כינור ראשון עם פוטנציאל למספר אול סטארים. אבל גם בלי זה מדובר בכוכב של אלופת אירופה שלוש פעמים ברציפות ואחד שחתום על סל ניצחון אייקוני בפלייאוף בהעדרו של מייקל. הול אוף פיימר לחלוטין.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט