לבחור מחדש: דראפט 1989 / עמיחי קטן

הדראפט הראשון שאחרי פרישתו של קארים עבדול-ג'באר היה גם זה שבו הליגה התרחבה ל-27 קבוצות, מספר שהחזיק עד ההתרחבות לקנדה ב-1995. דטרויט זה עתה זכו באליפות עם סוויפ על הלייקרס, כאשר הכוח העולה של שיקגו היה יכול לעלות עוד יותר עם 3 בחירות בסיבוב הראשון.

עוד קבוצות מעניינות עם בחירות די גבוהות הן הספרס שמחכים לדיוויד רובינסון שבדיוק גוזר את החוגר, אינדיאנה ושארלוט שמחזיקות בסגל צעיר ומעניין. חוץ מהן, יש לנו כאן לא מעט קבוצות שמחפשות את השחקן הנכון, והפעם הן לא יעשו את הטעויות שנעשו במקור, או שהן דווקא יפסידו מכך שהיריבות לא יטעו. מעבר לזה, יש כאן זווית ישראלית לא קטנה.

1: שון קמפ (סקרמנטו)

בחירה מקורית: פרוויס אליסון

הקו האחורי של הקינגס מסודר עם קני סמית ודני איינג', ועכשיו הגיע הזמן להביא שחקן פנים דומיננטי. סמית ואיינג' הסתדרו יפה עם קו קדמי דומיננטי ביוסטון ובוסטון בהתאמה, וקמפ יכול להיעזר בקו האחורי שידע למצוא אותו בהתקפה. 6 הופעות האולסטאר של קמפ ו-3 הבחירות הרצופות שלו לחמישיית העונה השנייה מעידות על מי שהיה הפאוור פורוורד הכי טוב אחרי קארל מאלון באמצע שנות ה-90.

2: טים הארדווי (קליפרס)

בחירה מקורית: דני פרי

הקו הקדמי של הקליפרס נראה לא רע עם בנויט בנג'מין, דני מאנינג וצ'ארלס סמית, כשגם סמול פורוורד לא רע יש בדמות קן נורמן. עכשיו מה שדרוש זה רכז שיחלק את המשאבים וידאג גם לעצמו וגם לקו האחורי. הארדווי בשיאו היה מי שניהל את שלישיית TMC המיתולוגית והביא את מיאמי לגמר מזרח בזמן שהוא היה הגארד ליד ג'ורדן בחמישיית העונה.

3: גלן רייס (סאן-אנטוניו)

בחירה מקורית: שון אליוט

שנתיים של המתנה לדיוויד רובינסון מסתיימות סוף סוף והספרס מבינים שהגיע הזמן להביא שחקנים שיכולים לתרום באופן מידי ליד מי שאמור להיות הכוכב הגדול של המועדון בעשור הקרוב. נכון שלקח לרייס עונה אחת להפוך לקלעי שלשות טוב, אבל אליוט הפך לכזה רק ב-1995, ורייס היה סקורר מעולה לאורך כל הקריירה שלו שאף הפך לאחד ממובילי הליגה בשלב מסוים. המשותף לשניהם הוא טבעת אליפות כצלע שלישית לצד שני כוכבים בולטים.

4: שון אליוט (מיאמי)

בחירה מקורית: גלן רייס

ההיט מגיעים לדראפט אחרי עונת בכורה בליגה שבה אף אחד משחקני מיאמי לא הגיע אפילו ל-14 נקודות, מה שאומר שצריך למצוא מישהו שטוב בקליעה, ואין ספק ששון אליוט עומד ביעד הזה. אליוט הגיע פעמיים לאולסטאר בקריירה שלו ובעונת השיא שלו ב-1996 הוא גם היה שחקן של 20 נקודות למשחק, מספר שהיה יכול אפילו לעלות אם ה-MVP המכהן לא היה איתו בקבוצה.

5: ולאדה דיבאץ' (שארלוט)

בחירה מקורית: ג'יי אר ריד

עוד קבוצה די חדשה בליגה, ובמקרה שלה כבר יש שלישייה לא רעה בדמות מגסי בוגס, רקס צ'פמן וקלי טריופקה שמאיישים את עמדות 1-3, מה שאומר שצריך מישהו לקו הקדמי. דיבאץ' גם נתן שנתיים לא רעות בכלל בשארלוט בהמשך הקריירה, אבל הפעם הם לא יצטרכו לוותר על קובי ברייאנט עבורו בזמן שהוא יתן להם את הקליעה וחכמת המשחק הידועות של אחד מבין שני חברי היכל התהילה עד כה ממחזור הדראפט הזה.

6: דיינה בארוס (שיקגו)

בחירה מקורית: סטייסי קינג

הגענו לקבוצה הטובה הראשונה שבוחרת בדראפט הזה, והפעם כזו שהביג 3 שלה מוכרת לכל הקוראים כאן ככל הנראה. עם מייקל ג'ורדן שאיבד את תואר ה-MVP, אבל סחב את הקבוצה לגמר המזרח בסיוע של פיפן והוראס גרנט שנבחרו בטופ 10 של דראפט 1987, ברור שהקבוצה זקוקה לרכז או סנטר. הסנטר היחיד שיצא ממנו משהו בדראפט הזה בדיוק ירד מהלוח, אז הבולס הולכים על רכז, ומי שנבחר הוא בארוס שבנוסף להופעת האולסטאר שלו והבחירה לשחקן המשתפר ב-1995 היה קלעי שלשות מעולה לאורך כל הקריירה, מה שיהיה קריטי כשההתקפה תיתקע נגד דטרויט.

7: מוקי בליילוק (אינדיאנה)

בחירה מקורית: ג'ורג' מקלאוד

צ'אק פרסון, רג'י מילר וריק סמיתס הצעירים בני ה-24, 23 ו-22 בהתאמה זקוקים לרכז שינהל עבורם את המשחק ויחלק אסיסטים לרוב. בליילוק שני להארדווי שכבר נבחר באסיסטים מבין שחקני המחזור הזה, ואנחנו מדברים כאן על מישהו שבילה בקבוצות לא מאוד מוצלחות, מלבד כמה הדחות בסיבוב השני עם אטלנטה, ומעולם לא קיבל הזדמנות לחלק כדורים לחבורת קלעים כל כך מוכשרת, אולי מלבד עונת 1994 בה הוא חילק 9.7 אסיסטים למשחק ונבחר לאולסטאר כחלק מאטלנטה של 60 הניצחונות. עוד לא הזכרנו את 11 העונות הרצופות שלו עם 2 חטיפות למשחק לפחות שמראות שגם הגנתית הוא היה יכול להועיל לפייסרס.

8: קליפורד רובינסון (דאלאס)

בחירה מקורית: רנדי וויט

המאבס עדיין לא יודעים את זה, אבל העונה הבאה תהיה האחרונה שלהם בפלייאוף עד 2001 וב-1990 הם ישיגו יותר ניצחונות מאשר ב-3 העונות 1992-4 גם יחד. בינתיים, דרק הארפר, רולנדו בלקמן, אדריאן דנטלי וג'יימס דונלדסון זקוקים לפאוור פורוורד שיוכל לקלוע מדי פעם כשצריך, אבל בעיקר לתרום בהגנה. רובינסון יכול היה להיות האיש המתאים לתת הגנה משני צידי המגרש ומספיק התקפה כדי להיבחר לשחקן השישי ועונה אחרי זה לאולסטאר בעונה הראשונה שלו בחמישייה.

9: דינו ראדג'ה (וושינגטון)

בחירה מקורית: טום האמונדס

קבוצה שמבוססת בעיקר על יכולות הקליעה של ג'ף מאלון וברנרד קינג בעמדות 2-3 כשהסנטר הפותח הוא צ'ארלס ג'ונס שקלע 2.6 נקודות למשחק. לכן, הבולטס מפנים מבטם אל היבשת הישנה ובוחרים כאן בחבר השני של היכל התהילה מהמחזור, שהוא גם חברו של דיבאץ' לנבחרת יגוסלבה, וזה דינו ראדג'ה, שחקן ששיחק רק 4 עונות ב-NBA, אבל הוכיח שהוא ברמה הנדרשת, כאשר בעונת 1996 הוא היה במרחק של 17 נקודות ו-8 ריבאונדים במצטבר מעונה של 20 ו-10.

בתרחיש הזה, הבולטס זימנו את ראדג'ה לאימונים עוד במהלך העונה, ולכן הוא החמיץ את גמר גביע אירופה לאלופות שהתקיים במינכן, מה שאומר שאפשר להוריד את 20 הנקודות שלו מהלוח. דורון ג'מצ'י מניף את גביע אירופה לשנת 1989 אחרי ניצחון 69- 55 על יגופלסטיקה ספליט המפתיעה שהצליחה להדיח את ברצלונה, אבל מכבי הפייבוריטית כבר הייתה גדולה עליה והגמר השלישי ברציפות מסתיים בניצחון אחרי שני הפסדים כואבים למילאנו בשנתיים הקודמות.

את גביע המדינה של 1994 ג'מצ'י דווקא כן הניף (איגוד הכדורסל)

10: בי ג'יי ארמסטרונג (מינסוטה)

בחירה מקורית: פו ריצ'רדסון

הטימברוולבס הם חדשים לחלוטין בליגה ועומדים לקראת הבחירה הראשונה שלהם בדראפט, כמו גם המג'יק שיבחרו מיד אחריהם. נותר על הלוח רק עוד שחקן אחד עם הופעת אולסטאר בעברו, ואם זה כולל גם ניסיון בפלייאוף ו-3 טבעות אליפות אז הם בטח לא יתנגדו. נכון שארמסטרונג התנגד לעבור לטורונטו במסגרת דראפט הרחבה והם נאלצו להעביר אותו לווריורס, אבל זה היה כאולסטאר עם 3 אליפויות. כרוקי הוא יתנהג יפה ויקבל קבוצה לקלוע בה כמה שהוא רוצה.

11: ניק אנדרסון (אורלנדו)

בחירה מקורית: ניק אנדרסון

את המג'יק לא צריך לשכנע, שהרי הם בחרו בו גם במציאות. היו לו 2 עונות של 19.9 נקודות למשחק ואז הוא השתלב היטב כצלע השלישית לצד שאק ופני, כאשר ההגנה שלו על מייקל ג'ורדן ורג'י מילר הייתה קריטית בפלייאוף בו הם הגיעו לגמר. רק בקשה אחת נוספת יש לנציגי אורלנדו הפעם – קצת יותר אימונים על העונשין.

12: פו ריצ'רדסון (ניו-ג'רזי)

בחירה מקורית: מוקי בליילוק

הפעם ההתלבטות היא בין שני רכזים כמעט זהים. שניהם בגובה ומשקל כמעט זהים, עם נתונים סטטיסטיים די דומים ומעט מאוד הצלחה קבוצתית. הסיבה שהעדפתי את ריצ'רדסון על פני הבא בתור היא בעיקר יחס אסיסטים-איבודים של 6.5 – 1.8 לעומת 5.9 – 2.1 לאורך הקריירה. חוץ מזה, ריצ'רדסון נבחר מוקדם יותר במקור, כאשר דאגלס היה הבחירה הראשונה של הסיבוב השני.

13: שרמן דאגלס (בוסטון)

בחירה מקורית: מייקל סמית

רגע לפני עונת הפרישה של דניס ג'ונסון, בוסטון צריכים להתחיל לחפש את הרכז היורש, ורצוי כזה שמסוגל לתרום מיידית לניהול המשחק ולהקל קצת על הגב הכואב של לארי בירד. בהתלבטות בין ריצ'רדסון לדאגלס יש צדק מסוים בזה שדאגלס ייבחר על ידי בוסטון, מכיוון ששנתיים וחצי אחרי הדראפט הזה הם גם ככה הביאו אותו בטרייד. הפעם חסכנו להם ויתור על בראיין שואו. דרך אגב, דאגלס מחזיק בנתון מדהים לפיו הוא שיחק 30 פעם נגד מייקל ג'ורדן והפסיד בכל המקרים.

14: פרוויס אליסון (גולדן סטייט)

בחירה מקורית: טים הארדווי

ליד כריס מאלין ומיץ' ריצ'מונד שזה עתה הביאו אות הווריורס לסיבוב השני של הפלייאוף, בזמן שריצ'מונד זכה ברוקי העונה, עכשיו צריך רכז או חיזוק לקו הקדמי ליד מנוט בול. במקור הווריורס בחרו ברכז שהשלים את שלישיית TMC המיתולוגית, אבל הוא כבר נלקח מזמן, אז הם הולכים על מי שנבחר ראשון במקור, פרוויס אליסון. אליסון דווקא היה שחקן לא רע עד שהפציעות הכריעו אותו, ואפילו נבחר לשחקן המשתפר בעונת 1992 בה הוא רשם 20 נקודות, 11.2 ריבאונדים, 2.9 אסיסטים ו-2.7 חסימות למשחק.

במכללות כונה אליסון "Never Nervous Pervis", אבל בעונת הרוקי שלו הוא כבר הרבה להיפצע וזכה לכינוי "Out of service Pervis" מפי חברו לקבוצה, דני איינג'. אחרי אותה עונה מצוינת ב-1992 חזר אליסון להיפצע ומאז נעדר מ-408 מתוך 706 המשחקים שהתקיימו בעונות הבאות עד לפרישתו, זאת בזמן שקריירת הפלייאוף שלו מסתכמת ב-4 הופעות בלבד. בכל זאת, מדובר בגבוה שנתן כמה עונות איכותיות בתחילת שנות ה-90, ואולי היה יכול להישאר בריא יותר ליד כוכבים מוכחים כמו מאלין וריצ'מונד.

15: בלו אדוארדס (דנבר)

בחירה מקורית: טוד ליצ'טי

רגע לפני עונת הפרישה של אלכס אינגליש, וכשמי שמתיימר לרשת את מקומו ככוכב הקבוצה הוא הסגן של מג'יק בטריפל-דאבלים פאט ליבר, שרשם 36 כאלה ב-3 העונות האחרונות, יחד עם הנוכחות של הקלעי מייקל אדאמס, האיש שזרק 127 שלשות יותר מהשני ברשימה, גארדים זה לא מה שהנאגטס זקוקים לו. אדוארדס הוא סמול פורוורד נמוך ומהיר שיכול להתאים לשיטת הראן-אנד-גאן של הקבוצה שלא ידעה מה זו הגנה ולהיות היורש הפוטנציאלי של אינגליש בעמדה כסקורר לא רע שהתאים גם ליד רכז דומיננטי, כפי שהוכיח בשנותיו ביוטה של סטוקטון ומאלון.

16: ג'יי אר ריד (סיאטל)

בחירה מקורית: דיינה בארוס

הסופרסוניקס הסתדרו לא רע בעונה הראשונה אחרי עזיבתו של טום צ'יימברס, ושוב העפילו לסיבוב השני, כאשר דייל אליס הוא הכוכב הבלתי מעורער, קסבייר מקדניאל ודריק מקי סוגרים את עמדות הפורוורד ועמדת הרכז מתחלקת יפה בין סיידל ת'ריט ובין נייט מקמילן. בפועל הסוניקס בחרו את דיינה בארוס ושון קמפ, שתי בחירות טובות מאוד, ועדיין הצליחו להחמיץ את הפלייאוף בשובר שוויון, ובמקום זאת לזכות בבחירה השנייה בדראפט ובגארי פייטון.

הסוניקס צריכים לשפר בעיקר את הקו הקדמי, ולכן הם מתחילים את שתי הבחירות הרצופות שלהם עם הבחירה בריד שיחלוק ביחד עם מייקל קייג' את עמדת הסנטר, למרות ששניהם נמוכים יחסית לעמדה ושיחקו חלק ניכר מהקריירה כפאוור פורוורדים. ריד אמנם לא הצדיק בחירה בטופ 5, אבל נתן קריירה סולידית, בעיקר בשארלוט ובספרס, כשאחרי 3 עונות של 11 נקודות למשחק הוא הפך למחליף סולידי בכמה מריצות הפלייאוף של הספרס בעידן דיוויד רובינסון.

17: דאג ווסט (סיאטל)

בחירה מקורית: שון קמפ

שוב סיאטל בוחרים, וכעת הם בוחרים בגארד סקורר שיכול להתאים לתפקיד השחקן השישי, מה שאומר שהפעם יהיה חיפוי במקרה של פציעה של דייל אליס וזה לא יגרום לכך שהקבוצה תחמיץ את הפלייאוף. ווסט הוא סקורר בסגנון מאוד שונה מאליס, מכיוון שהוא מיעט מאוד לזרוק שלשות, אבל היה חודר טוב שידע לייצר לעצמו, וגם לאחרים כפי שיעידו 3.5 אסיסטים בעונת 1992. אין ספק שסיאטל יוצאים כאן מופסדים ביחס לבחירות האמיתיות שלהם, אבל במקרה הרע מבחינתם הם שוב יהיו מחוץ לפלייאוף ויזכו בגארי פייטון.

18: דני פרי (שיקגו)

בחירה מקורית: בי ג'יי ארמסטרונג

רכז כבר הבאנו לשיקגו, אז הפעם הקו הקדמי הוא זה שיזכה לחיזוק, והנבחר כאן הוא הבחירה השנייה בדראפט, שחקן שנחשב ובצדק לבאסט ביחס לבחירה המקורית, אבל עדיין מדובר בשחקן לא רע בכלל לבחירה 18. פרי סירב לשחק בקליפרס שבחרו בו והלך לרומא שם הוא קלע 23 נקודות למשחק בעונת 1990 לפני שהקליפרס העבירו אותו בטרייד לקליבלנד בתמורה לרון הארפר ובחירות דראפט.

ההחלטה הזאת של פרי התנקמה בו כשהוא מצא את עצמו כמחליף של אולסטאר בדמות לארי נאנס בקליבלנד שהייתה אז מועמדת לפחות להפסיד לשיקגו בגמר המזרח, ולכן עד 1996 הוא לא קיבל מספיק דקות כדי להוכיח את עצמו. בינתיים פרי הפך גם לקלעי שלשות לא רע ורשם 2 עונות אישיות טובות בשנתיים הראשונות שלו בחמישייה, אבל אז הקאבס הביאו את שון קמפ על המשבצת שלו והוא חזר לספסל. נכון שגם בשיקגו הוא לא היה נכנס לחמישייה, אבל היינו יכולים לראות מעין סמול בול שלו עם הוראס גרנט בקו הקדמי והקליעה שלו הייתה יכולה להיות משמעותית יותר בשיקגו.

19: היווד וורקמן (פילדלפיה)

בחירה מקורית: קני פיין

בקיץ בו מו צ'יקס עוזב את פילדלפיה אחרי עשור ומחפש קונטנדרית להמשך הקריירה, צ'ארלס בארקלי זקוק לרכז חדש שיתן לו את הכדורים בצבע בזמן שמייק גמינסקי מאייש עם בארקלי את הקו הקדמי ויש את הרשי הוקינס שבדיוק סיים את עונת הרוקי ורון אנדרסון בעמדות 2-3. וורקמן קלע 8 נקודות עם 4.8 אסיסטים בעונת השיא שלו, אבל זה בעיקר בגלל שאת שנות השיא שלו הוא בילה כמחליף של מארק ג'קסון באינדיאנה, שם הדרישות לא היו גדולות.

כבר בשלב מוקדם של הקריירה, שיחק וורקמן שנתיים בפזארו האיטלקית, ואחר כך נעדר מכל עונת 1998 בשל פציעה, ובשנתיים הבאות סגר את קריירת המשחק ב-NBA עם 65 הופעות בשתיהן יחד. בקיץ 2000 חתם וורקמן לעונה בהפועל ירושלים, אבל הוא עוד סבל מהפציעות וקלע 6.5 נקודות בלבד למשחק במדי הפועל, כולל 8 נקודות מצטברות בסדרת הגמר נגד מכבי תל-אביב. אחרי הפרישה הלך וורקמן דווקא להיות שופט, וכיום יש לו ניסיון של מעל ל-600 משחקי NBA כשופט, כשהמפורסם שבהם הוא משחק הפרישה של קובי ברייאנט.

20: ג'ורג' מקלאוד (שיקגו)

בחירה מקורית: ג'ף סנדרס

קודם כל, ברכות לג'רי קראוס שהצליח להשיג 3 בחירות טופ 20 עבור קבוצה שהגיעה לגמר המזרח. אחרי שהובאו רכז ומישהו לקו הקדמי, עכשיו הגיע הזמן לדאוג לספסל. מקלאוד יכול להיות סקורר לא רע בכלל שעולה מהספסל מעמדה 3, כאשר בעונה היחידה שלו כשחקן חמישייה הוא קלע 18.9 נקודות עבור הקבוצה הכי טובה של דאלאס בשנים 1991-9. מעבר לזה, מדובר בשחקן עם 14 הופעות פלייאוף בלבד, אבל ב-6 מהן הוא קלע בדאבל פיגרס, נתון נאה לשחקן ספסל, כולל שיא של 22 נקודות בניצחון על הספרס ב-1998, אז במדי פיניקס. הבעיה היא שמדובר באחד מ-2 ניצחונות הפלייאוף היחידים בקריירה של מקלאוד.

21: צ'אקי בראון (יוטה)

בחירה מקורית: בלו אדוארדס

הקו הקדמי מסודר עם קארל מאלון ומארק איטון, וגם כרכז יש את סטוקטון. לכן, יוטה בוחרים כאן את בראון, סמול פורוורד שיכול גם לעבור ל-4 אם צריך שנותן הגנה טובה וקליעה טובה מהצבע ומהעונשין, כאשר אפשר לסמוך על סטוקטון שימצא אותו. חוץ מזה, אוהדי יוסטון הותיקים אולי זוכרים את בראון שקלע 15 נקודות במשחק 5 שהתחיל את הקאמבק נגד פיניקס ב-1995, ולא יזיק ליוטה שחקן שסיים עם טבעת על האצבע באחת מבין תריסר הקבוצות בהן הוא שיחק, שווה לשיא הליגה.

22: טום האמונדס (פורטלנד)

בחירה מקורית: ביירון אירווין

קולדוול ג'ונס הותיק היה הפאוור פורוורד הפותח של פורטלנד בעונת 1989, והוא סיים עם 2.8 נקודות למשחק, מה שאומר שצריך להביא חיזוק לעמדה, בוודאי אם יש את טרי פורטר, דרקסלר, ג'רום קרסי ודאקוורת' בשאר העמדות בחמישייה ואת האיש שמחזיק בשיא של יד-אליהו עם 58 נקודות בתור השחקן השישי. האמונדס החזיק בליגה 12 שנים בתור פאוור פורוורד מחליף שיודע להילחם בצבע משני צידי המגרש עם משהו כמו רבע שעה בממוצע למשחק. מעין קליפורד רובינסון לעניים.

23: ג'ארן ג'קסון (אטלנטה)

בחירה מקורית: רוי מארבל

אנחנו כבר בשלב של מחליפים שיכולים להבליח פתאום ברגע קריטי. דאבל ג'יי (אביו של טריפל ג'יי…) הוא דוגמה מצוינת לשחקן שנדד בליגה עם מעט דקות עד שהגיע למקום המתאים, ובמקרה שלו הספרס של סוף שנות ה-90. בעונת 1998 הוא היה שחקן חמישייה שגם קלע בדאבל-פיגרס בפלייאוף ובשנה לאחר מכן הוא היה השחקן השישי של הספרס שלקחו אליפות, והוא עצמו הצטיין במיוחד בסטייפלס סנטר עם 22 ו-20 נקודות בשני ניצחונות החוץ בסוויפ על הלייקרס. אטלנטה של דומיניק ווילקינס, מוזס מאלון, רג'י ת'יוס, דוק ריברס וספאד ווב היא קבוצה עם שאיפות דומות שמחפשת שחקנים שיכולים להבליח ברגע הקריטי.

24: טרי דיוויס (דטרויט)

בחירה מקורית: אנתוני קוק

האלופה המכהנת עשתה טרייד עם פיניקס כדי להתקדם 3 בחירות בדראפט, ושם הם בחרו פאוור פורוורד שיחזק קצת את הספסל עם הירידה בכושרו של ריק מאהורן. הפעם הם יקבלו שחקן קצת יותר טוב על אותה עמדה בדמות טרי דיוויס שהצליח להחזיק יותר עונות ב-NBA והיה מחליף לגיטימי ואפילו שחקן חמישייה ל-2 עונות.

25: כריס צ'ילדס (קליבלנד)

בחירה מקורית: ג'ון מורטון

קליבלנד זקוקים לרכז מחליף למארק פרייס אחרי שקווין ג'ונסון הועבר בטרייד לפיניקס, וצ'ילדס שהחזיק בליגה עד 2003 הוא אפשרות טובה יותר, בפרט לאור 2 העונות הטובות שלו בטורונטו של תחילת שנות ה-2000. בין השאר, היה לו משחק של 16 נקודות ו-10 אסיסטים באותו משחק שבו וינס קרטר קלע 50 נגד פילדלפיה.

26: סטייסי קינג (לייקרס)

בחירה מקורית: ולאדה דיבאץ'

עם הפרישה של קארים עבדול ג'באר, ברור שהלייקרס מחפשים סנטר. במקור הם בחרו את דיבאץ', אבל הוא כבר נבחר מזמן, ולכן הלייקרס נאלצים להסתפק בסטייסי קינג, שחקן פחות טוב, אבל עם 3 אליפויות יותר. הקו האחורי של הלייקרס מסודר וקינג יכול לתרום בהגנה וישמח לקבל ממג'יק כדורים לסלים קלים בצבע.

27: אנדרו גייז (פיניקס)

בחירה מקורית: קני באטל

שחקן עם 26 הופעות ב-NBA בסך הכל, יחד עם טבעת אליפות אחת שהוא קיבל מהספרס אחרי שנפצע וגמר את העונה באמצע. עם זאת, מדובר במי שנחשב לשחקן הכדורסל האוסטרלי הגדול בכל הזמנים, מי שזכה בתואר ה-MVP של הליגה האוסטרלית 7 פעמים, 8 פעמים בתואר השחקן היעיל ביותר, תואר שהפסיקו לחלק אחרי שראו שגייז הוא היחיד שזוכה בו, 2 אליפויות אוסטרליה ו-15 בחירות לחמישיית העונה של הליגה האוסטרלית וממוצע קריירה של 30 נקודות בליגה המקומית. שחקן מהסוג שהיום היה מצליח ב-NBA.

"הישראלים":

ביירון אירווין (בחירה 22) – הפועל גבעתיים 1994 – הבחירה ה-22 בדראפט הגיע לגמר ה-NBA כבר כרוקי, אבל זה רק לכאורה כי הוא שיחק רק ב-4 משחקים בלבד בפלייאוף. בעונת 1994 הוא הגיע להפועל גבעתיים ורשם הופעת שיא אחת בליגה של 39 נקודות. בגביע ספורטה הוא הוביל את גבעתיים לדרמה גדולה נגד מחזיקת הגביע המכהנת, אריס סלוניקי הגדולה, כאשר היוונים ניצחו 78- 65 במשחק הראשון, אבל התוצאה 81- 68 בסיום הגומלין הובילה להארכה, שם היוונים קלעו 20 נקודות וסיימו בהפסד מינימלי 91- 88 שהספיק להם כדי לעלותץ

טרי דוזייר (לא נבחר) – גליל עליון 1995 – שיחק קצת בשארלוט ואחר כך שיחק באוסטרליה כמה שנים עד שהובא לגליל עליון במהלך עונת 1995, שם הוא הספיק לקבל אסיסטים מעודד קטש. לאורך העונה הוא הסתפק בממוצעים של 12.4 נקודותף אבל משחקי 29 ו-23 שלו נקודות נגד חולון סייעו לגליל לחזור לגמר, אבל גם משחקי 21 ו-20 נקודות שלו נגד מכבי ת"א לא הספיקו לגליל כדי להימנע מהפסד בסוויפ בסדרת הגמר.

טוני דאוסון (לא נבחר) – בית"'ר תל-אביב 1992 – עם ותק מצטבר של 6 משחקים בליגה, כבר בהופעת הבכורה שלו בישראל קלע דאוסון יותר מפי 3 ממה שעשה ב-NBA עם 57 נקודות במשחק הבכורה נגד מכבי ת"א בעזרת 22/32 מהשדה (21/27 ל-2 נקודות), ועדיין בית"ר הצליחו להפסיד 127- 112. ב-12 הופעות בליגה הלאומית קלע דאוסון 393 נקודות, כלומר 32.8 בממוצע למשחק. איתו הם היו עם מאזן של 4 ניצחונות ובלעדיו הם הפסידו בכל המשחקים שנותרו בדרך לירידת ליגה.

מייקל אנסלי (בחירה 37) – גליל עליון 1994 – שיחק קצת באורלנדו, פילדלפיה ושארלוט והגיע אל אלופת ישראל המכהנת אחרי עונה במלאגה. בזמן שגליל היו רחוקים משחזור ההצלחה בליגה וסיימו במקום ה-6, אנסלי עצמו רשם עונה טובה עם 23 נקודות ב-57.6% מהשדה, 43.3% לשלוש ו-85.9% מהעונשין בליגה הלאומית, יחד עם 27.5 נקודות למשחק ב-55% מהשדה, 38.5% לשלוש ו-75.7% מקו העונשין בגביע ספורטה. ההצלחה היחסית בגביע ספורטה, בו גליל לא העפילו לפיינל-פור בגלל מאזן פנימי, הגיעה אחרי ההדחה המהירה מגביע אירופה לאלופות, דווקא בעונה שבה הפיינל-פור התקיים בתל-אביב ומכבי בכלל לא היו בין 2 הראשונות בליגה שמשתתפות במפעל.

פול גרהאם (לא נבחר) – אליצור גבעת שמואל 1999 – גארד סקורר ששיחק 3 עונות באטלנטה לפני שהתחיל את המסע שלו בעולם. אחת התחנות הייתה אליצור גבעת שמואל, בה שיחק גרהאם בחלק מעונת 1999, אבל הוא לא הותיר את חותמו ועזב עוד במהלך העונה, מה שלא מנע מגבעת שמואל לרדת ליגת בסיום אותה עונה.

דיירון ניקס (בחירה 29) – מכבי תל-אביב 1993 – הספיק להופיע ב-20 משחקים במדי אינדיאנה לפני שהחל בנדודים באירופה. למכבי הוא הגיע בקיץ 1992, אבל מהר מאוד הבין המאמן יעקב אדלר שהניקס לא מספיק טוב בשבילו והוא הוחלף במהירות על ידי דיוויד אנקראם. לא שזה עזר למכבי באותה עונה…

אד הורטון (בחירה 39) – מכבי תל-אביב 1991 – אחרי עונה בוושינגטון הורטון הגיע למכבי ולא עמד בציפיות הגבוהות, אבל בסך הכל הוא נתן תפוקה לא רעה עבור מכבי ואין ספק שמלחמת המפרץ הקשתה עליו בזמן שהוא עבר לגור בלונדון עם דונלד רויאל והם נפגשו עם שאר הקבוצה במשחקי גביע אירופה בערים השונות. במקרה שלו זכורה החטאת הטבעה בדרבי התל-אביבי מצד אחד, אך גם דאנק מהעונשין בחצי גמר הפיינל-פור, אותו הפסד 101- 67 לברצלונה.

רנדי וויט (בחירה 8) – מכבי תל-אביב 1997-8 – אחרי כמה עונות לא רעות בדאלאס החלשה של תחילת שנות ה-90 החלה הנדידה של וויט ביבשת הישנה ובקיץ 1996 הוא הגיע למכבי. באופן אישי וויט נתן 2 עונות לא רעות בכלל במדי הצהובים, אבל היו אלה שנים פחות מוצלחות של הקבוצה, לפחות במסגרת האירופאית.

סטנלי ברנדי (בחירה 32) – הפועל חיפה 2000, מכבי חיפה 2001-2, בני השרון 2003, אליצור אשקלון 2004, מכבי פתח-תקוה 2005, מכבי ראש העין 2006, הפועל נצרת עילית 2007-9, מכבי הוד השרון 2010-1, הפועל לוד 2014-5, אליצור רמלה 2016, אליצור יבנה 2017, אליצור אשקלון 2018, הפועל לוד 2019-20 –
שיחק כרוקי במדי הנטס עד שנכשל בבדיקת סמים ומאז החל בנדודים. אחרי ונצואלה, קולומביה, טורקיה, הפיליפינים וצרפת הוא הגיע להפועל חיפה לקראת עונת 2000 וסיים כמלך הריבאודים של הליגה, הישג אותו רשם גם בשנתיים העוקבות במדי היריבה העירונית ובמדי מכבי פתח-תקוה ב-2005. אחרי עונת 2005 החל ברנדי לשחק בליגה הלאומית עד 2011, אז הוא הודיע על פרישה. אחרי שקיבל אזרחות ישראלית ב-2014, עבר ברנדי לשחק בליגה הארצית, שם הוא בילה בכמה קבוצות שונות וסייע להן לעלות ליגה עד שעונת 2020 נעצרה בשל הקורונה, ואז הוא פרש שוב.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 55 תגובות

            1. עידו גילרי

              13 ספט 2021 14:13:31

              🤦🏼‍♂️
              אני אחרי ליל פוטבול, נא לקבל בהבנה.

            2. אור

              13 ספט 2021 14:15:14

              מבין, מבין.. למרות שכבר נגמלתי

            3. עידו גילרי

              13 ספט 2021 14:16:25

              איך אומר דני גלובר:
              I'm too old for this shit

            4. אור

              13 ספט 2021 14:39:18

              חחח, גדול. לפעמים אני משתמש בזה בתגובות ברשת

  2. דוקטור רזי הופמן

    13 ספט 2021 07:49:21

    עד לווקר וסמית הסלטיקס לא בחרו טוב בסוף השמונים והתחלת התשעים. סמית שנבחר 13 בבוסטון אפילו לא ברשימת ה 30 שלך. מי היה אחראי שם אז על הסקאוט לעזעזל?

  4. גוגליוטה

    13 ספט 2021 08:53:04

    תודה רבה על הכתבה, כיף לקרוא. יש פה הרבה שחקנים שאהבתי ביחוד בטופ – קמפ, טים הארדוואי, קליף רובינסון, גלן רייס, בליילוק.
    גם הבחירות של אמצע-סוף הסיבוב הראשון ברידראפט עשו קריירה יפה. דראפט עמוק.
    את קליף רובינסון הייתי מעלה אולי לטופ 4 אבל זה סובייקטיבי.
    גם השמות מהליגה הישראלית… איזה אגדות… בייחוד סטנלי שן זהב ברנדי

  5. Jonathan

    13 ספט 2021 09:16:10

    כשהסתכלתי על השמות בדראפט הייתה לי תחושה שהדראפט הזה היה תחילתה של תקופה שבה הדרך העיקרית לקחת אליפות הייתה לשחק לצד ג'ורדן.
    ואז ראיתי את הנתון לגבי שרמן דאגלאס שקבוצתו הפסידה לג'ורדן בכל 30 המשחקים ביניהם..
    *
    אחלה רידראפט שהפך דראפט שבמקור נחשב לדראפט יותר מסביר. שון שמפ, טים הארדוויי וגלן רייס היו שלושה מהשחקנים שהיה לי הכי כיף לצפות בהם בניינטיז.

            1. עידו גילרי

              13 ספט 2021 09:42:49

              29-1 והיד עדיין רושמת.

            2. עידו גילרי

              13 ספט 2021 09:52:48

              זה היה אחרי ה-28 באמת – לפחות משהו אחד יצא לו מהתקופה בבוסטון…

            3. Jonathan

              13 ספט 2021 09:53:00

              אנשים היו חושבים שמה שייסגור את הויכוח על מיהו העז זה מספר האליפויות או תארי הMVP… אבל בסופו של דבר אלה יהיו שרמן דאגלאס, קמבה ווקר והביקורות על ספייס ג'אם.

            4. האווי לאסוף

              13 ספט 2021 13:38:34

              אם זה הביקורות על ספייס ג'אם, נראה לי שהוויכוח כבר הוכרע

            5. Jonathan

              13 ספט 2021 15:06:23

              אתה אומר שקארים הוא העז בזכות תפקידו בטיסה נעימה?

  6. asaf

    13 ספט 2021 09:53:29

    תודה עמיחי . דראפט מלא בניחוח מקומי, איך אהבתי את סטנלי "שן זהב" ברנדי בארץ.. מלך הקרשים והרחבות…
    כמה שמות נוסטלגיים עבור מי שכמוני החל לעקוב באמצע שנות ה-90 אחרי הליגה. קמפ בשיאו היה מפלצת בלתי עצירה כמעט, דיבאץ' היה מפורצי הדרך לליגה עבור אירופאים יחד עם עוד כמה שמות שהגיעו בתקופה הזו כמו שרמפף, מרצ'ולניס, ריק סמיתס וכמובן פטרוביץ' .. ארמסטרונג היה אחד האהובים עלי, סוג של אנדרייטד קצת, בעיקר בבולס הגדולה הראשונה של מייקל. הייתי מקפיץ אותו 2-3 מקומות קדימה ברשימה.

  7. אהרון שדה

    13 ספט 2021 10:21:54

    עמיחי תודה רבה
    כמה שמות מעניינים .
    בכל הקשור לנ.ב.א אני זוכר את הבאזז סביב פרי מס 2 שאכן הלך לאירופה כגודל הצפייה גודל האכזבה אם כי היה איש ניהול לא רע בליגה לאחר שפרש .

    בכל הקשור לאירופה ובעיקר לארץ
    אז קודם כל הזכרת את וורקמן שהיה בירושלים אך לפני כן בפזארו עם עוד זר אגדי דארן דיי השניים היו סילונים באירופה לא אשכח שהם שחטו את ירושלים 112-75 ( כנראה שבגלל זה בירושלים זכרו אותו) בכל מקרה סקווילני פזארו הייתה בזכותם קבוצה מלהיבה מאד שאף זכתה בגביע קוראץ .

    אשר לישראלים שמות מדהימים נוסטלגיים אומר משפט על חלקם
    אירווין היה שחקן מצוין אחד הטובים שהיו כאן בטח בזמנו
    טוני דאוסון היה קלע אדיר אבל בפרופיל של אז של קלע של קבוצת תחתית היו לא מעטים כאלו ביבשת.

    מייקל אנסלי .
    הגיע לגליל של אחרי השיא אחרי האגדה אנדרו קנדי שהביאה אליפות .הוא היה טוב אינדיבידואלית אבל גליל התרסקה.

    ניקס : ההחלפה שלו אולי איבדה למכבי את האליפות לא בגללו כמו מחליפו האנוכי

    רנדי וייט : דייקת לגמרי היה שחקן טוב בקבוצה בינונית מינוס

    סטנלי ברנדי היה ריבונדר אולי הטוב ביותר שהיה כאן לפחות מאז קווין מגי המנוח ועד היום שחקן שחקן היה גם חביב הספירה …מי שזוכר את הטור הנהדר ספירה בסלע ….

    ולסיום עמיחי …גם אם לא הייתי פוגש אותך במפגש הופס האחרון הייתי יודע היום שאתה בחור צעיר….מדוע ?
    כי כתבת שאד הורטון נתן תפוקה לא רעה בכלל עבור מכבי ….זה יכול לכתוב רק מי שלא ראה את מכבי בזמן אמת וחי רק מסט /תקצירים .
    אד הורטון היה בנקודת הזמן ששיחק במכבי הזר הגרוע ביותר בתולדות מכבי ללא תחרות בכלל ….
    …..אמנם כל שיא דינו להישבר והשיא של הורטון נשבר מהר מאד כעבור שנתיים בעונת 92-93 בידי אחד בשם וינפורד קינג ….וייתכן שאותו קינג ( שאכן היה מלך ….רק מלך גייס חמישי כמו החוץ שהוציא לטובת הגליל )
    גורם לרבים לשכוח את "גדולתו" של הורטון

    1. עמיחי קטן

      13 ספט 2021 10:37:25

      לגבי הורטון, אני יודע בדיוק מה נאמר עליו בארץ בזמן אמת, אבל הוא נשפט בחומרה בהשוואה לקווין מגי אותו הוא החליף ולמעשה הוא היה לא רע בכלל, בטח ביחס לזרים שהגיעו בהמשך העשור.

  9. historyteacher

    13 ספט 2021 12:12:32

    זה היה אחד הדראפטים בו הסקאוטינג היה דפוק במיוחד. הכוכבים הצפויים פישלו בגדול, והשחקנים המשניים הבריקו ממש. אין כאן ממש HOF קלאסי, אבל יש כמה אולסטארים מצויינים שהשפיעו לאורך 10 השנים הבאות.
    תודה – רה-דראפט מצוין

  10. Amitlahev

    13 ספט 2021 12:37:54

    פוסט מעולה. דראפט פיקנטי שלא היו בו כוכבים מטורפים. גלן רייס היה צולף היום 4-5 שלשות במשחק בקלות. איזו יד הייתה לו..
    הרבה שחקנים פה (כמו גם שאק של אורלנדו, פני, גראנט היל, רג'י מילר) כיכבו בסדרת משחקי NBA-LIVE ממש כשהתחילה בשנים 95-97, עוד לפני שג'ורדן הסכים שיעשו לו שם דמות. כמה טחנתי את המשחקים האלה…

  13. עגל

    13 ספט 2021 13:07:57

    תודה עמיחי. דראפט לא רע בכלל.
    היית דוחף את קליף רובינסון הרבה יותר גרוע. להביא אותו בשביל הגנה זו בושה. האיש היה שחקן מצוין, סקורר טוב מאוד, והיו תקופות שהוא החזיק את הקבוצה על הגב שלו.

    1. עמיחי קטן

      13 ספט 2021 13:11:44

      כתבתי שדאלאס זקוקים להגנה קודם כל ואחר כך קליעה. לקליף רובינסון היה כמובן את שניהם.
      מבחינת דירוג שחקנים הייתי ממקם אותו משהו כמו 6-8, והוא ירד ל-8 כי שיקגו ואינדיאנה לא היו צריכות שחקן על המשבצת שלו

  16. Rocky1

    13 ספט 2021 13:46:38

    איזה שמות! אמנם אין סופרסטארים אבל מלא שחקנים שאהבתי- קמפ, פייטון, רייס, אליוט, אנדרסון, רובינסון, ראדג׳ה…

    לדעתי גם רובינסון וגם ניק אנדרסון צריכים להיות מדורגים גבוה יותר, ואולי דיבאץ׳ נמוך יותר.

  17. Pitzo

    13 ספט 2021 14:05:03

    תודה על הכתיבה, נוסטלגיה…

    קליף רובינסון – שחקן מעולה, הייתי שם רביעי.
    דיינה בארוז – קצת מוריד.
    מוקי בליילוק – הג׳רו הולידיי של הזמן העתיק, הייתי מעלה קצת.
    ארמסטרונג – קצת מוריד.
    ג׳ראן ג׳קסון – האבא של הג׳וניור.

  19. אבי טרכטמן

    14 ספט 2021 08:55:17

    מעולה, אבל אני די בטוח ש-99 מביני כדורסל מתוך כל 100 ישימו את בליילוק שבאמת היה שחקן הגנה יוצא דופן, והפוינט גארד המוביל של קבוצה מזרחית סבירה מאד, לפני דיינה בארוס שהיה וואן סיזן וונדר.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט