בואו קודם כל נוריד את החובות מהפרק: רג'י ג'קסון נולד באבינטון טאונשיפ, פנסילבניה, ב-18 במאי 1946. הוא הגיע למייג'ורס ב-1967, ועבר ב: קנזס סיטי / אוקלנד את'לטיקס, בולטימור אוריולס, ניו יורק יאנקיז וקליפורניה איינג'לס. לאורך 21 עונות העיף ג'קסון 563 הום ראנס (מקום 14 בכל הזמנים), 14 הופעות באול סטאר, חמש אליפויות, פעמיים ה-MVP של הוורלד סירייס ומקום של כבוד בהיכל התהילה, לשם הוא נכנס בניסיון הראשון (93.6 אחוז).

עכשיו, כשהקריירה שלו תומצתה לפסקה אחת, אפשר לעבור לחלק המעניין. אז השבוע, לרגע יום הולדתו ה-75 של ג'קסון, אספתי את הסיפורים והציטוטים המעניינים ביותר שעטפו את הקריירה של "מיסטר אוקטובר". תבלו:

"אחרי ג'קי רובינסון, השחקן השחור החשוב בהיסטוריה של המשחק הוא רג'י ג'קסון. אני באמת מתכוון לזה". רג'י ג'קסון.

רצה לשחק פוטבול

בתחילת דרכו בתיכון רצה ג'קסון להיות שחקן פוטבול, אך במהלך אחד המשחקים של Cheltenham High School הוא סובב את הברך, ונשלח לבית החולים. הרופאים לא היו בטוחים אם הוא יוכל לחזור לשחק, אך זה קרה עוד במהלך אותה העונה, רק כדי לשבור מספר חוליות בצוואר, ושוב להסתבך עם הרופאים, מה שגרם לו סופית להחליף ענף.

גם בבייסבול ההתחלה לא היתה פשוטה, כשבימי התיכון הוא שבר את הלסת ואמור היה להחמיץ את כל העונה, אך חזר לאחר שפספס שלושה אימונים, וחבט 550…

"כל חובט אוהב פאסט בול, כמו שכל אחד אוהב גלידה. אבל אף אחד לא אוהב שממלאים לו את הגביע יותר מדי והכל נשפך. ככה אתה מרגיש כשנולן ראיין זורק לך". רג'י ג'קסון.

מדים כמה שהוא טוב?

ג'קסון התלבט בין שני הענפים גם לאחר התיכון, ובחר באריזונה סטייט ללימודי הקולג', רק מכיוון שזו היתה המכללה היחידה שהציעה לו גם וגם. הוא החל כשחקן פוטבול, אך ביקש להיבחן גם באימון בייסבול. כשקיבל אישור, מייד לאחר אימון הפוטבול, הוא הגיע, עדיין במדי הפוטבול של ASU, והראה מה הוא יודע כשהוא מעיף ארבעה הום ראנס מתוך שבעה כדורים שנזרקו אליו.

"אוהדים לא שורקים בוז לשחקנים לא חשובים".  רג'י ג'קסון.

הראה להם את הפינגרס

רג'י שיחק בתחילת דרכו המקצוענית בקבוצת הדאבל איי של הקנזס סיטי את'לטיקס, שב-ברמינגהאם, אלבמה. ג'קסון לא הורשה לישון או לאכול לצד חבריו הלבנים לקבוצה, אך מאמנו, ג'ון מקנמארה לא הסכים להתארח באף מסעדה או מלון שלא קיבלו את רג'י. חלק מחבריו לקבוצה, דייב דאנקן, רולי פינגרס וג'ו רודי ארחו אותו בשבועיים הראשונים, דבר שג'קסון לא ישכח להם לעולם.

"שחקנים שמשחקים ביפן (שנת 1988) אומרים שהם מאוד בודדים פה. בשביל הכסף שהם מקבלים, הייתי קונה כמה חברים ומביא אותם איתי". רג'י ג'קסון.

אצבע הניצחון

לאחר עונה מוצלחת ב-1969, דרש ג'קסון שמשכורתו תעלה מ-20,000 דולר ל-75,000. הבעלים, צ'ארלי פינלי, הסכים להעלות לו רק ל-40,000, מה שגרם למרמור אצל הסלאגר. לאחר פתיחת עונה חלשה, הודיע פינלי למקנמרה שיוריד את ג'קסון לספסל, מה שגרם לשחקן לדרוש טרייד. פינלי לא הסכים, וניסה להוריד אותו למיינור ליג, דבר שנמנע רק בשל התערבות הקומישינר, בואווי קהאן.

בהמשך אותה העונה, עלה ג'קסון כ-פינץ' היטר, וירה את הגראנד סלאם הראשון בקריירה. כשהוא נוגע בצלחת הבית, בסיום ההקפה, הוא שלח מבט לכיוון התא של פינלי, הרים את האצבע האמצעית שלו, וסינן משהו לא ברור. כנראה לא ברכה. פינלי, אגב, ציפה להתנצלות מג'קסון, אך זו מעולם לא הגיעה…

"אני יותר אוהב לחבוט מאשר לקיים יחסי מין". רג'י ג'קסון.

חלש בהורדות ידיים

את עונת 1970 סיים ג'קסון עם 23 הום ראנס "בלבד", לאחר עונת ה-47 שלו ב-1969. פינלי החליט לשלוח אותו לטורניר חורף בפוארטו ריקו, כדי לשפר את היכולת. המנג'ר של ג'קסון בטורניר הזה היה פרנקי רובינסון. באחד המשחקים חבט רג'י כדור חלש, שאמור היה להיתפס. להפתעתו של ג'קסון הכדור לא נתפס, אך שחקן ההגנה פסל אותו בבסיס הראשון, כיוון שזה לא ניסה לרוץ בכלל. כשהוא חזר לספסל אמר לו רובינסון: "עוד פעם אחת אתה מתנהג ככה – אני קונס אותך ב-500 דולר".

עברו מספר ימים – ושוב אותו הסיפור. "זה יעלה לך 500 דולר", אמר לו רובינסון. "אני חוזר לארה"ב לפני שאני משלם לך", ענה לו ג'קסון. "אין בעיה, כשייגמר האינינג אני בא לעזור לך לארוז". התשובה הזו הלחיצה את הכוכב הצעיר, שמיהר לשלם את ה-500 דולר. מאז הוא רץ באופן קבוע לבסיס ראשון, ואף סיים את הטורניר עם 20 הום ראנס ב-50 משחקים.

"לא הגעתי לניו יורק כדי להיות כוכב, הבאתי את הכוכב איתי". רג'י ג'קסון.

יותר רחוק, יותר גבוה

במהלך משחק האול סטאר של 1971, ג'קסון העיף הום ראן על חשבונו של דוק אליס, אז פיצ'ר של הפיירטס (בהמשך הם ישחקו ביחד ביאנקיז). הכדור טס ופגע בברזלים שבקצה היציעים ב-Right Field, שהפריעו לו לטוס אל מחוץ למגרש. הערכות שנעשו לאחר המשחק טענו שאם כלום לא היה מפריע לו, הכדור של רג'י היה מגיע למרחק של 650 פיט (198 מטרים). "הוא אמר לי לזרוק פיץ' לא נכון", האשים אליס את התופס שלו, ג'וני בנץ'. "אני לא הכרתי אז את רג'י, ג'וני אמר לי לזרוק Breaking Ball, בדיוק מה שג'קסון היה הכי טוב בו".

"מדי פעם מזכירים לי, שכשאנחנו מפסידים ואני נפסל, למיליארד אנשים בסין לא אכפת". רג'י ג'קסון.

הקשר היהודי

יממה לאחר טבח הספורטאים במינכן, בספטמבר 1972, האייז שיחקו בשיקגו נגד הווייט סוקס. שני שחקני הקבוצה היהודים, קן הולצמן ומייק אפסטיין, החליטו לענוד סרט שחור לזכר הנרצחים. ג'קסון, ביוזמתו האישית, מצא סרט שחור וענד אותו. "הרבה מחברי הילדות שלי היו יהודים", הוא סיפר.

"בבקשה אלוהים, תן לי להעיף אחד החוצה, אני אספר לכולם שזה היית אתה". רג'י ג'קסון.

שוטה הנבואה

במהלך סדרת גמר האמריקן ליג של 1972, מול הטייגרס, גנב ג'קסון את בסיס הבית, אך מתח שריר ונאלץ לצפות בחבריו משחקים בוורלד סירייס בלעדיו, ואף זוכים. זה לא היה קל עבורו. "כל פיץ' קריטי פה, ואני לא יכול לשחק. זו היתה ההרגשה הכי רעה בחיי. כשהם חגגו בסיום המשחק, ואני לא יכול לזוז, הרגשתי כל כך דחוי. אני זוכר שבאימוני האביב של 1973 אמרתי לכולם: השנה אני מגיע לוורלד סירייס". נחשו מה? לא רק שהוא הגיע, הוא זכה ב-MVP.

"הסיבה היחידה שאני לא אוהב לשחק בוורלד סירייס, היא שאני לא יכול לראות את עצמי משחק". רג'י ג'קסון.

צייר לו שפם

לאימוני האביב של 1972 הפתיע ג'קסון כשהוא מגיע עם שפם. מספר שחקנים מצוות האייז ניסו לשכנע אותו להוריד את השפם, אך הטאלנט לא הסכים. ואז ארבעה שחקנים, בהם רולי פינגרס, הרימו מזימה – נגדל גם אנחנו שפם, זה ירגיז את הבעלים, פינלי, שיכריח את כולם, כולל רג'י, להוריד הכל.

זה לא עבד, פינלי התאהב ברעיון, ואף הכריז על Mustache Day, בו כל שחקן עם שפם יקבל 300 דולר. מפה לשם, פינגרס כל כך התרגל בעצמו לשפם, עד לכדי מצב שהוא העדיף לפרוש מאשר לשחק במדי הרדס, שם היתה מדיניות "פנים חלקות".

"הסיכוי היחיד שתהייה לי כפפת זהב הוא אם אקנה ספריי בצבע זהב". רג'י ג'קסון.

יריב משותף

פינלי וג'קסון לא ממש הסתדרו זה עם זה, אך לפחות היה לשניהם את מי לא לאהוב ביחד – אותו קומישינר בואווי קהאן. לאחר הזכיה באליפות ב-1974, ובזמן החגיגות של שחקני אוקלנד, שפך רג'י את רוב בקבוק השמפניה על קהאן, דבר שהיה נראה בלתי מכוון, אך שנים מאוחר יותר הסתבר שזו היתה מזימה משותפת שלו ושל הבעלים.

"בבנין שאני גר ב-פארק אווניו, יש עשרה אנשים שיכולים לקנות את היאנקיז. אבל אף אחד מהם לא מסוגל להעיף הום ראן". רג'י ג'קסון.

גם כן לא פוגע…

לפני שהגיע מאוקלנד לניו יורק, עצר ג'קסון לעונה אחת בבולטימור. לקראת סיום העונה, נתקל בו חברו לקבוצה, טומי הארפר, כשזה יצא מבית קפה בעיר. הארפר שאל את ג'קסון איך הוא, וזה השיב: "אני? אני לא פוגע".

זה בעיקר שעשע את הארפר, שהחל לצעוק באמצע הרחוב: "הנה הוא, חברים. שחקן חופשי בקרוב, כוכב טלויזיה, נוהג במכוניות פאר, מפעיל חברת נדל"ן גדולה באריזונה, בעל סוכנות רכבים בקליפורניה. משכורת שמנה, שרק תגדל. אהוב על כולם, יכול להשיג איזה בחורה שירצה, והוא לא פוגע!". כולם צחקו, כולל רג'י.

"אם הייתי משחק בניו יורק (צוטט ב-1973) היו קוראים לממתק על שמי". רג'י ג'קסון.

שחקן חטיף

לפני שג'קסון הצטרף ליאנקיז, הוא טען: "אם אני אעבור מתישהו לניו יורק, הם ייצרו חטיף על שמי". ביקשת – קיבלת. חברת הממתקים Curtiss Candy השיקה את החטיף החדש – Reggie!, שהיה מורכב מכרמל, בוטנים ושוקולד חלב. כל אוהד קיבל את החטיף במתנה במשחק הפתיחה של 1978, וכשג'קסון העיף הום ראן, כבר באינינג הראשון, האוהדים זרקו את החטיף למגרש, כדי לעצבן את שחקני הווייט סוקס. וג'קסון עצמו? הוא בעיקר חשש שאנשים לא יאהבו את החטיף.

"אני שונא את בילי מרטין כי הוא קשוח (צוטט ב-1973), אבל אם הייתי משחק בשבילו בטח הייתי אוהב אותו". רג'י ג'קסון.

יותר מצוי מרצוי

ג'קסון היה הכוכב של היאנקיז במשך חמש עונות, אך ההתחלה לא היתה פשוטה. רג'י הגיע ליאנקיז לאחר שאלה הובסו בוולרד סירייס 4:0 בידי הרדס של ג'וני בנץ', בניסיון לקחת את הקבוצה צעד אחד נוסף קדימה. ליאנקיז היו כבר ארבעה שחקני התקפה שמאליים טובים, בדמותם של כריס צ'יימבליס, גרג נטלס, רוי ווייט (סוויץ') ומיקי ריברס, והיו כאלה שחשבו שאין באמת צורך בעוד אחד כזה.

"אני לא חושב שאנחנו צריכים אותו", אמר על רג'י ספארקי לייל, הקלוזר של ניו יורק. "מבלי לזלזל בו, מה שאנחנו באמת צריכים זה חובט ימני מצוין. סופר סטאר ימני". אך נראה היה שלפחות בהתחלה גם רג'י עצמו לא באמת רצה להיות שם. ביום בו הצטלמו השחקנים לקראת פתיחת העונה, סיפר לו הצלם שלפני היאנקיז יצאו מהמתחם שחקני הדודג'רס, שסיימו להצטלם. "אולי לשם הייתי צריך ללכת", הוא אמר…

"אני הקש שמערבב את המשקה". רג'י ג'קסון.

ארבעה עמודים

אחת ממערכות היחסים היותר מורכבות שחיכו לג'קסון בניו יורק, היתה עם קפטן הקבוצה, התופס ת'ורמן מאנסן. בתחילת הדרך קבע הבעלים, ג'ורג' סטיינברנר, ארוחת בוקר משותפת לשניים, כשהוא יודע עד כמה חשוב שהם יסתדרו. אך כמה ימים לאחר מכן פורסמה כתבה, מלאה בציטוטים של ג'קסון, שממחישים עד כמה הוא חושב שהוא הכוכב של הקבוצה. הציטוט הזכור מכולם היה "אני הקש שמערבב את המשקה פה, הכל עובר דרכי". לאחר פרסום הראיון, הכחיש ג'קסון, וטען שדבריו הוצאו מהקשרם. התגובה של מאנסן? "ארבעה עמודים הוצאו מהקשרם???".

"אני מודה, כשרג'י העיף את ההום ראן השלישי (בוורלד סירייס 1977), והיה לי ברור שאף אחד לא רואה, מחאתי לו כפיים עמוק בתוך הכפפה שלי". סטיב גרייבי, שחקן הבסיס הראשון של הדודג'רס.

דוקטור רג'י ומיסטר אוקטובר

היחסים בין מאנסן לג'קסון המשיכו לייצר כותרות לאורך זמן רב. בסדרת ה-ALCS נגד קנזס סיטי ב-1977 חבט ג'קסון 2 מ-16 בלבד, ומאנסן החליט לכנות, בציניות מסוימת, את ג'קסון "מיסטר אוקטובר". התגובה של הסלאגר?  חבט 450. נגד הדודג'רס בוורלד סירייס, עם חמישה הום ראנס, שלושה מהם במשחק השישי, אחד אחרי השני, בדרך לזכיה שניה ב-MVP של הוורלד סירייס. ומפה הכינוי, שהודבק לו בציניות, התהפך ונשאר לצידו לאורך כל החיים.

"נולן ראיין הוא הוא הפיצ'ר היחיד שגורם לי ללכת לישון מוקדם לפני משחק נגדו". רג'י ג'קסון.

אינדיאני ים תיכוני

עונת 1986 היתה האחרונה של ג'קסון במדי הקליפורניה איינג'לס. באחד הערבים האחרונים של אימוני האביב, לקח רג'י פסק זמן ונסע לשמורה של אינדיאנים, לבלות מספר שעות עם הנוער המקומי. המסר הכללי – התרחקו מסמים ואלכוהול: "אם סבתא לא יכולה להכין את זה – אל תגעו בזה", אמר ג'קסון. אך הרגע המשעשע ביותר היה כשרג'י שאל אם יש שאלות, אחד ההורים הרים את ידו ואמר: "חלק מהילדים פה ישמחו לדעת מי אתה"…