אם יש משהו שאוהדי הפועל ירושלים לדורותיהם מכירים, זה את הכאב. עשרות השנים האחרונות שעברו מאז ימי השיא של תחילת שנות השבעים של המאה הקודמת, היו מלאות באכזבות ומרורים וכאב.
ואז הוקמה קטמון. הוקם מועדון אוהדים שבתחילה ניסה לעשות קיצורי דרך, אבל מהר מאוד הבין שהדרך הנכונה היא להתחיל מלמטה ולבנות אט אט וביסודיות את הקומות: ליגה ג', ליגה ב', ליגה א', הליגה הלאומית…
השיפור לא היה רק במעלה הליגות: מחלקות ילדים וילדות, מחלקות נערים ונערות, דגשים על פעילות חברתית והתנדבותית, ובמיוחד ההבנה שאסור למשכן את העתיד הרחוק לטובת העתיד הקרוב.
אז בתחילה היה הפירוד של קטמון של הפועל קטמון ירושלים מהפועל קטמון, היתה השאיפה להחזיר את ימי הפועל ירושלים כקדם. עם השנים הפיצול התמסד, אבל לפני מספר חדשים הפיצול התאחה רשמית והפועל קטמון ירושלים חזרה להיות הפועל ירושלים. ויודעים מה, בחדשים הלא-רבים שעברו מאז, הפיצול הזה גם התאחה מעשית.
והנה היום, היום נקבע שהפועל ירושלים תשחק בעונה הבאה בליגת העל. לכאורה יום שמח. אבל דווקא היום הלב אינו יכול לשמוח בשל האסון שהיה בלילה במירון. אוהדי הפועל ירושלים אמנם רגילים, למרבה הצער, למרור שמלווה כל בשורה טובה, מצפים לו אפילו ומתפלאים כאשר הוא מחליט "להבריז", כך שלא מפליא שרוב האוהדים בני גילי שאלו את עצמם איזה מרור נקבל הפעם, ועדיין, אפילו בסיוטים הגדולים ביותר שלנו, לא תיארנו לעצמנו שיקרה מה שקרה במירון.
האמת שהאסון הזה לא אמור היה להפתיע. אנחנו הרי לא מדינה של "סוף מעשה במחשבה תחילה". אנחנו יותר מדינה של "נסתדר", של "נאלתר", של "יהיה טוב" ושל "בעזרת השם".
הרושם שלי הוא שבשנים הראשונות של קטמון זו היתה גם רוח המועדון. נוצר צורך אז עושים, ו.. יהיה טוב בעזרת השם. ועם השנים באמת היה טוב… אבל האמת היא שתמיד זה היה "טוב במידה"!
אז מתישהו הבינו במועדון הזה שרצוי לבנות את הקומות על פי הסדר, רצוי שבהרכב ישחקו שחקני בית שגדלו במועדון, ששדרת הניהול תהיה מורכבת מאנשים בעלי ניסיון, ושגם המאמן יהיה כזה שעבר בעצמו את כל הדרך מלמטה, ובמיוחד כזה שמאמין בעבודה מסודרת ובתהליכים, ולא ב"פוטש ועלינו".
ועכשיו, עכשיו נשאר רק שכל מי שמעורב בארגון ההילולה במירון יבין ש"יהיה טוב" ו"נאלתר" ו"כשנגיע לגשר-נעבור אותו" כבר לא מספיקים, ואולי האסון הזה יאפשר את זה שייעשה שינוי במחשבה תחילה שיקיף את כל "מועדון רשב"י" מן המסד ועד הטפחות, ושכבר בשנה הבאה ההילולה תעלה לליגת העל של האירועים.
ואני, היום אני כואב את כאב המשפחות ומשתתף בצערן ובאובדנם, אך בו בזמן אני כולי תקווה ותפילה שכעת חיה בשנה הבאה, חגיגות אליפות ליגת העל של הפועל ירושלים לא תלווינה בשום מרור שהוא.
מנחם לס
30 אפר 2021 21:05:15מולי יקר, לקחתי חופשה של בערך שבועיים מהשתתפות באתר כדי להשקיע את כל בכוח והמאמצים בהחלמתי מניתוח הגב. אבל כשאתה כותב אני חייב להגיב. אני יודע את אהדתך להפועל י"ם ואני כל כך שמח בשמחתך. שיהיה רק טוב לך ולקבוצתך.
Ljos
30 אפר 2021 22:45:21והכי חשוב – קבוצת אוהדים בליגת העל. התחלה טובה.
מזל טוב.
עגל
30 אפר 2021 22:45:29מזל טוב מולי לך ולקבוצתך.
הגיע הזמן.
שבת שלום
אופיר נ.
30 אפר 2021 23:22:59את שנות ה-80 ביליתי ביציעים של מגרש ימק"א,
אוהד אדום יחידי בכיתה שכל חברי הטובים היו אוהדי בית"ר.
בזיכרון דרבי אחד שניצחנו )אני חושב מגול של שלומי מלכה.. ), והרבה מאבקים נגד הירידה לליגה הארצית,
לקראת סוף העשור אחרי שנמאס לנו לצעוק "שו שו שולמית הפועל ללאומית", עברנו למלחה.
דוד שלי סעדיה ז"ל, היה גזבר הקבוצה בכדורסל, ובמשך כל השנים לא הפסיד משחק של קבוצת הכדורגל, גם כשקמה קטמון, הוא המשיך ללכת למשחקי שתי הקבוצות, לא יכל לבחור ביניהן.
כשקמה קבוצה האוהדים עקבתי מרחוק( בין היתר עניין של גאוגרפיה) והחזקתי להם אצבעות.
המיזוג של קטמון עם הפועל היה עניין של זמן והיה ברור לכל כבר במועד הקמתה של קטמון.
ולא אין לי כוונה לקפוץ מחדש על עגלת האוהדים האדומים של קטמון, שהשקיעו את כל כספם ומאודם, בהקמת הדבר המופלא הזה שנקרא קבוצה בבעלות האוהדים.
אבל לרגע קטן אני נזכר בכל הרגעים מהשבתות של ילדותי בימק"א( נודד במחצית בין יציע העץ ליציע הבטון) באבא שלי ובאחיו יושבים, מפצחים גרעינים כשביד טרנזיסטור שמשדר שירים ושערים, ואני פשוט שמח עבור כל אוהדי קטמון והפועל, שעברו שני עשורים במגרשי כדורגל נידחים בכל קצווי הארץ, והצליחו להגשים את משאת ליבם לעלות לליגה הראשונה.
יאללה הפועל!
Berch
1 מאי 2021 08:14:47אחד הסיפורים היפים בספורט הישראלי
באמת. מהסיפורים שיעשו עליהם פעם סרט.
תודה מולי 🙏❤️
ניר מועלם
1 מאי 2021 08:15:30מזל טוב מולי, אני מאוד שמח שעליתם ליגה סוף סוף, אני זוכר כילד את שי אהרון מככב בליגת העל במדי הפועל ירושלים, מקווה שתצליחו ותישארו בה לאורך שנים, גם יש לכם קהל נהדר וגם מגרש יפה.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
1 מאי 2021 09:28:07מזל טוב מולי!!!
ארז
1 מאי 2021 10:13:32הפועל קטמון אחד הסיפורים היפים בספורט הישראלי ובכלל. הגועל נפש שהיתה הפועל ירושלים בכל ההתדרדרות שלה והאופן שבו האוהדים החליטו לעשות את זה כמו שצריך וראו ברכה בעמלם, זה משהו שלא חשבתי שנראה במקומותינו. יש לי אמנם משפחה עניפה בירושלים ודור ההורים עוד היו הרבה אוהדי הפועל, אבל כל הבנים כבר עברו למחוזות ביתריים יותר, ככה שאין לי את ההרגשה מהשטח שיש לך, אבל כאוהד ספורט בכלל אני בהחלט שמח בשמחתכם
asaf
1 מאי 2021 12:05:26נפלא מולי. נהדר שהפועל י-ם חוזרת למקום הראוי לה.
כאוהד הפועל ת"א כדורסל וחבר עמותה בה מיום הקמתה מכיר מקרוב את התהליך והעלייה לליגה הבכירה עוד מזמנת קשיים חדשים אבל באמת עושה רושם שנוצר שם משהו חזק עם בסיס מעולה ומקווה שתצליחו גם בליגה הבכירה.
וניל טרופי
1 מאי 2021 16:27:08ברכות לעולה ולאוהדים, סוף סוף שוב דרבי בירושלים. הסאב טקסט במאמר שלך הוא שהמדינה מתנהלת כמו קבוצת כדורגל מהמאה הקודמת, והגיע הזמן להפרד ממנה ולבנות מדינת אוהדים או מדינת כל אזרחיה, הדרך ארוכה וקשה אבל אין מחיר לשפיות. בהצלחה
אלכס דוקורסקי
1 מאי 2021 17:03:00מולי, הרבה ברכות על העליה. מאחל לשחק טוב ולהתבסס בליגה להרבה שנים.
אוהד ס"א
1 מאי 2021 19:08:53קבוצות שהקימו אוהדים זה אחד הדברים הכי יפים בספורט. זו גם משימה כלכלית מאד מורכבת.
שתצליחו ותפרחו.