תורת המספרים: 25, עניין של זמן

תורת המספרים: 25, עניין של זמן

בכל שבוע, נתעמק במספר אחד בסדר עולה ובאופן שבו הוא מתבטא בענף כלשהו או בספורט בכלל. וגם נסקור שחקן אחד שקשור למספר.

סלים וארזה: בשביל לנצח צריך להתאמן 25 שעות ביממה!

נשרק׳ה: אבל יש רק 24…

סלים: אז תקום שעה קודם.

שחקן כדורסל – הגשש החיוור (יוסי בנאי)

בשנת 1891, בעודו מנסח את החוקים של מה שלימים ייקרא כדורסל, כתב ג׳יימס נייסמית׳ כי המשחק ״ישוחק במשך שני חצאים בני 15 דקות האחד, וביניהם הפסקה של 5 דקות״ כלומר 30 דקות משחק. במהלך השנים הבאות, וכשהחלו השחקנים להשתפר במשחק החדש, התברר כי פרק הזמן קצר מדי מכדי לאפשר משחק בעל חשיבות ספורטיבית, ואורך המשחק הוגדל לשני חצאים בני 20 דקות כל אחד. 40 דקות בסה״כ. ב1946 הוקם איגוד הכדורסל של אמריקה (Basketball Association of America), וב1949 אוחד עם הליגה הלאומית בכדורסל (National Basketball League) ונולד איגוד הכדורסל הלאומי (National Basketball Association – NBA). בעת הקמת האיגוד, הוחלט לשנות בשלישית את אורך המשחק ולהעמיד אותו על ארבעה רבעים, בני 12 דקות כ״א, סה״כ 48 דקות משחק. כמו הרבה החלטות דומות בהיסטוריה של הספורט, המספר הזה נשלף די מהמותן, וכמו הרבה החלטות דומות בהיסטוריה של הספורט, התברר לעוסקים בענף כי הבחירה היא ״טובה דיה״ ובכך היא נשארה על כנה.

מה היתה הסיבה שבעטייה הוחלט להאריך את זמן המשחק מ40 דקות ל48? קשה לדעת בדיוק, אבל הסברה הרווחת היא שהמטרה היתה בעיקר כלכלית. הNBA שבניגוד למפעלים שקדמו לה – בעיקר ליגות קולג׳ים – כיוונה לערים הגדולות במטרה להביא קהלים גדולים, רצתה לספק לקהל הצגה שתצדיק את מחירי הכרטיסים שנגבו (שהיו גבוהים יחסית בהשוואה למה ששלמו, אם שלמו, צופים במשחקי הקולג׳ים והליגות האזוריות). חלק מהצידוק הזה היה העובדה שהליגה כללה את טובי השחקנים והורכבה מהמועדונים הטובים במדינה באותן שנים. חלק אחר היה שתמורת הסכום שגבו, קיבלו הצופים תוספת של שמונה דקות נטו של כדורסל, שבפועל התפרסו על פני קרוב לחצי שעה של משחק. התוצאה, 48 דקות ששוחקו במשך כשעתיים וחצי נתפסה על ידי הצופה האמריקני דאז כתמורה דיה לכספו. כדי להקל על העומס שבמשחק רצוף של 24 דקות, הוספה הפסקה של כשתי דקות לאחר 12 דקות משחק, ובכך נוצרו הרבעים. וכמובן שמעבר לעוד מנוחה שהוענקה לשחקנים, הפוגה מתוכננת של כשתי דקות אפשרה לצופים למהר לשירותים באולם, ואולי גם להוציא עוד כמה דולרים על שתיה ואוכל.

לוח התוצאות מהצ׳סאפיק ארינה, אוקלהומה סיטי. מה היתה הדקה, זוהיר?

אולי בכל זאת רבע עוף?

למרות שהשינוי, על הנייר, נראה חסר משמעות, בפועל מדובר במשהו ששינה לגמרי את אופי המשחק המקצועי. ההוספה של 8 דקות משחק, 40% מאורך המחצית לפני ההוספה, גרמה לכך שהמשחק הפך תובעני יותר ופיזי יותר. למי שיצא לו לראות קבוצה אירופית מתמודדת מול יריבה מהNBA, יכל לשים לב כי האירופאים נוטים לקרוס כליל ברגע שהמשחק עובר את הדקה ה40. וזה לא כי הקבוצה האמריקנית משחקת בהילוך ראשון ברבע הראשון, אלא כי שחקן אירופי לא רגיל לשחק בהילוך גבוה יותר מ40 דקות. חלוקת המאמצים ומכאן הדקות והתפקוד משתנים, מצד אחד יש לקבוצות צורך לחלק יותר דקות ליותר שחקנים כדי לפזר את העומס, מצד שני שחקני מפתח מצאו את עצמם נותנים 39-42 דקות למשחק, דבר שלא יישמע בליגות האירופאיות. כיום המגמה היא לא לסחוט את שחקני המפתח, דבר שהוריד את כמות הדקות בממוצע מאזור ה37 לאזור ה30 (כששחקני מפתח משחקים בסביבות 35 דקות). שאחוז השחקנים המשחקים 40+ דקות ירד מ9.4 בתחילת שנות ה2000, ל0.6% באמצע העשור הקודם, כשנכון ל2019, אף שחקן לא רשם יותר מ37 דקות בממוצע לכל העונה. כלומר היום יותר שחקנים משחקים פחות דקות, למרות שאורך המשחק לא השתנה. התוצאה היא ששחקנים פחות צריכים לשמור כוחות בתחילת המשחק, ויכולים לפתוח בהילוך שלישי. מצד שני, הדבר אומר שדקות רבות הקבוצה לא משחקת בהרכב החזק ביותר שלה, אלא בהרכב חצי משני (או חצי חזק, תלוי איך מסתכלים על זה), מה שיכול לאפשר לקבוצה השניה להיות יותר אפקטיבית, אם תנהל את דקות המשחק שלה בהתאם. כמובן שגם הקבוצה שממול משחקת באותם תנאים ונותנת לשחקנים שלה כמות דקות זהה, ולכן עליה לתזמן את המנוחות בכך שתעלה בהרכב חזק דווקא בשלב שבו יריבתה בהרכב חצי-חזק. במובן הזה ניהול דקות המשחק היום הוא חשוב יותר מאשר היה בעבר, ואפשר להצביע עליו כאחד הגורמים לשינויים שאנחנו רואים במשחק המודרני.

דבר נוסף הוא שבשל התוספת, קיבל כל שחקן עוד עבירה לתת, כדי לשמור על המאזן של עבירה לכל 8 דקות. וכך אם שחקן אירופי נכנס ל״בעיית עבירות״ אחרי 3 עבירות, הרי שמקבילו האמריקני לא מתרגש אפילו מהמספר. לשחקנים המובילים עדיין עדיף לשמור על עצמם כדי לא להגיע ל4 עבירות ומעלה, אבל בהתחשב בכך ששחקני ספסל רבים לא משחקים יותר מכ10-15 דקות, הרי שלשחקן ספסל יש כמות עבירות גדולה מאוד לחלק, ובכך ניתן היה לשחק משחק אגרסיבי יותר בלי חשש לאבד כמות גדולה של שחקנים, כולל ממש לשלוח אותם לכסח את הסנטר היריב כי הוא גרוע מהעונשין. השילוב של יותר עבירות על פחות דקות מאפשר לשחקני הNBA לתקוף ולהגן בצורה פיזית יותר, ובהתחשב בכך שהם נאלצים לשמור על רמת כושר גבוהה יותר בשל דקות המשחק הרבות (וכמות המשחקים הרבה) הרי שמדובר במשחק יותר מהיר, ויותר פיזי. בנוסף החלוקה לרבעים, משנה את כמות העבירות הקבוצתיות שניתן לבצע. בפורמט של חצאים, כמות העבירות הקבוצתיות לחצי עמדה על חמש, שמהשישית כל עבירה מזכה בזריקה חופשית. בפורמט של רבעים, כמות העבירות ירדה לארבע, כשמהחמישית עוברים לזריקות חופשיות. הדבר אומר שמהר יותר ברבע נתון קבוצה יכולה ללכת לקו על כל עבירה, דבר המאפשר לה לקלוע יותר קליעות חופשיות. מצד שני, בכל רבע מתאפסת המנה של כל קבוצה, ומתחילים שוב מאפס עבירות קבוצתיות, בעוד שבפורמט של חצאים, ברגע שעברה קבוצה את המכסה, עליה להמתין עד החצי להתאפסות. כלומר כל קבוצה יכולה לעצור את יריבתה בקלות יותר בתחילת כל רבע, בעוד שבפורמט החצאים, רוב המשחק משוחק במצב של כל עבירה גוררת קליעה חופשית.

לברון ג׳יימס. יש עבירות שלא אישיות ולא קבוצתיות כי לא שורקים

סוס הרבעה

מצד שני, הגדלת דקות המשחק גם גוררת משחקים ארוכים יותר, וגם החלוקה לרבעים, וכן כמות פסקי הזמן המותרים בכל רבע, הופכת משחק של 48 דקות לכזה שנמשך ונמשך ונמשך… אז נכון שזה נותן לצופה more bang for his buck. כלומר הכרטיס מקנה לו צפייה במשחק של שעתיים וחצי, שהן 150 דקות, אך מאחר והמשחק עצמו אורך 48 דקות, יוצא ש102 דקות הצופה לא רואה כדורסל כלל. זה כמובן לא מנת חלקו של משחק הכדורסל בלבד, משחק הפוטבול אורכו שעה, אך הוא משוחק על פני יותר משלוש שעות. גם במשחקים בהם השעון לא נעצר, למשל הכדורגל, הצופה היושב במגרש במשך כמעט שעתיים לא ממש צופה בכדורגל במשך אותן שעתיים, אלא ששם, בכדורגל, גם במהלך המחציות לא ממש משחקים כדורגל. הנתון הרשמי הוא שבפועל כדורגל לא משחקים 90 דקות אלא כ70 דקות מקסימום (כ64% מהזמן), אבל לדעתי זהו אומדן אופטימי, כי מצאתי שכשהלכו וספרו את כמות הזמן שבפועל שחקו בליגה האנגלית בעונת 2017/2018, המספרים נעו בין 53 דקות ל58 דקות מתוך 90 דקות כולל תוספות זמן. במובן הזה אולי משחקים כדורסל פחות מ50% מהזמן שבו הצופה נמצא באולם, אבל לפחות משחקים אותו, את הכדורסל, בכל 48 הדקות שבהן השעון רץ.

אז מה עדיף, חצאים או רבעים? דומה שבמשחק של היום זה כמעט ולא נתון לדיון. היתרונות היחסיים של הרבעים הכריעו את הכף וכיום בעצם ברוב העולם משחקים רבעים, בין אם של 12 דקות בNBA או של 10 דקות בשאר העולם. בנוסף לכך, המשחק המודרני, וכמובן השחקנים המשחקים אותו, מותאמים מכל הבחינות, פיזית ומנטלית לחשוב ולשחק ברבעים. היתרונות העיקריים של החלוקה לרבעים היא שהיא מאפשרת לקבוצות לחלק יותר את זמני המשחק והעבירות, ובכך מפחיתה אלמנטים רנדומליים מהמשחק. נכון שזה אומר פחות משחקים צמודים, שנחשבים למותחים, ומרגשים, אבל יש כמה סיבות מדוע זה נחמד, אבל עדיף שלא יהפוך להיות עניין יומיומי. הסיבה הראשונה היא שמשחקים צמודים שמוכרעים על הבאזר לא קורים כל יום. ברגע שכל משחק יסתיים על חודו של סל, ההתרגשות, המתח והאפקט ידעכו. הבעיה השניה בכך היא שמשחקים כאלה לא מוכרעים על ידי יתרונות ספורטיביים, אלא בפוקס, במזליקי. כפי שאני מקפיד תמיד לציין, הקליעה עם הבאזר לא היא שמנצחת (או מפסידה) את המשחק. זה שקלעת והסתיים 99-98, לא אומר ששתי הנקודות שלך נצחו אלא 97 הנקודות שנקלעו קודם לכן. רוב המשחקים מוכרעים על ידי הקבוצה שהשכילה לקלוע יותר ולספוג פחות מהיריבה, שזה נשמע טאוטולוגיה, אבל במצב בו רוב המשחקים יסתיימו בתוצאה של סל או שניים, הרי שלאף קבוצה לא יהיה יתרון כלשהו על פני היריבות, והאוהדים יתחילו לשים לב לכך שקבוצתם מנצחת או מפסידה לא כי היא טובה או רעה, אלא פשוט בגלל פוקסים, והערך של המשחק ירד. אז בטורניר כמו המארצ׳ מאדנס ריבוי המשחקים הצמודים יוצר עניין, וממילא אין ממש ערך ספורטיבי לטורניר נוקאאוט. בליגה מקצועית, המשוחקת על פני מספר חודשים ומסתיימת בפלייאוף אמיתי, ככל שהיכולת תגבר על המקרה, כך הערך הספורטיבי של הנצחון יעלה. וככל שהערך הספורטיבי של המשחק יגבר, כך הקבוצה תוכל להמשיך להצדיק את עלות הכרטיס, גם אם הוא מקנה לצופה 102 דקות של לא-כדורסל.

מספר חזק: רוברט הורי

נו, ואם בדברים חסרי ערך ספורטיבי עסקינן, אז הרשו לי להציג את רוברט הורי, התשובה לשאלת הטריוויה ״מי השחקן עם המספר הגדול ביותר של אליפויות שלא שיחק בבוסטון סלטיקס״ וההוכחה הניצחת שגדולה לא סופרים בכמה טבעות יש לך. אז דבר ראשון המספרים. כיאה לפרנצ׳ייז פלייר ששלט בליגה ללא רחמים במשך 18 שנותיו כשהוא קוטף תארים כאילו היו פירות בשלים, רוברט הורי שיחק ב1107 משחקים (67 בהיסטוריה, יחד עם טום צ׳יימברס), פתח ב480 מהם, וקלע 7.0 נקודות למשחק ב48%, לקח 4.8 ריבאונדים וחילק 2.1 אסיסטים למשחק, כל אלה במהלך 27069 דקות ששיחק בקריירה, מקום 227 בהיסטוריה. ולמי שתוהה למה אני מפרט את הישיגיו מבחינת דקות ומשחקים, זה מאחר ובלי אלה, אין לו שום הישג אחר שמקרב אותו לרשימת 250 הגדולים בהיסטוריה של הNBA. רק דקות משחק מצטברות, מספר משחקים שהשתתף בהם, ושבע אליפויות.

רוברט הורי מזכיר לשופט מאיזה צד של הדג וכו׳

ואחרי שצחקנו, נעבור לחלק האמנותי. הורי ״לקח אליפויות״ בזכות היכולת שלו להיות שם שזה קורה. 2 אליפויות ברוקטס 1994-1995 הושגו בזכות ההחלטה של ג׳ורדן ללכת לשחק בייסבול. 3 אליפויות בלייקרס הושגו בזכות השילוש הקדוש קובי-שאקיל-פיל ג׳קסון. ואחרי שהחבילה בלייקרס התפרקה, הלך הורי למקום הכי מועמד לאליפות עם דאנקן, פופוביץ׳ פארקר ומאנו, והופה, לקח אליפות. אז נכון שמגיע לו כל הכבוד על זה שהוא נדבק לקבוצה הנכונה בזמן הנכון, אבל הרבה מזה הגיע בזכות הקרדיט שהוא צבר בהתדבקות שלו לקבוצות שהיו בשיאן, או בנקודה בה האלופה הקודמת ירדה מגדולתה. ולא תגידו שהאיש מצטיין בענווה גדולה, ומתחיל את היום בלהודות לבורא עולם, או למזל הטוב ששם אותו איפה שהוא. לא, האיש אשכרה דורש את הריספקט שלו, כמו במשל על הזבוב שרוכב על הפיל, מסתכל אחורה ואומר ״כמה אבק אנחנו עושים״. כשבריידי השיג את הסופרבול השביעי שלו במו ידיו בקבוצה שהוא הביא לסופרבול על כתפיו, הורי אשכרה התנפח, איחל לבריידי ״ברוך הבא למועדון השבע״ וטען ש"אנשים לא מעריכים את מה שעשיתי״ ושאומרים עליו ״שרק לקחתי חלק בהישג. אז נכון, אבל הייתי חלק משמעותי״. אז לא. צר לי לבשר להורי היקר, אבל הוא היה בורג בסיפור הזה. נכון, בורג ברכב פורמולה 1. אבל בורג. הוא לא היה הנהג, או המנוע. זה לא אומר שהוא לא השתתף. גם נהג פורמולה 1 לא יכול לנצח בלי שהצוות המקצועי שלו יתפקד בצורה מושלמת. אבל פה בדיוק ההבדל. הם צריכים לתפקד, הוא צריך לנצח.

הדבר העיקרי שבו הצטיין הורי, ואין פה הרבה וויכוח, היה לתת את הקליעה בקלאץ׳ לנצחון. אז כמה דברים. כפי שציינתי למעלה, מי שקולע את הקליעה האחרונה לא ניצח את המשחק. אם התוצאה 100-80 לרעתך, תקלע את הבאזר ביטר שלך מחדר ההלבשה בעיניים עצומות, זה לא ינצח את המשחק. דבר שני, אנשים כמו הורי, או סטיב קר, זה התפקיד שלהם. כשכל ההגנה שוכבת על הפרנצ׳ייז פלייר, ואתה חופשי כי כל ההגנה וכו׳, אז התפקיד שלך לזרוק את הקליעה הזו ודיר בלאק להחטיא אותה (כמו שהוא החטיא בסדרה מול הספרס, כי כאמור, קליעה מכריעה זה עניין של מזל ואין דבר כזה קלאץ׳ וגו׳). אז יפה לו שהוא בונה עולם ומלואו על התפקיד שלו, אבל להזכירו, גם הנהג של הקבוצה מביא אותם כל פעם בלי להתהפך, והוא לא טוען שהוא גורם מכריע באליפויות כי אם היה מתהפך לא היו זוכים. בלי שהיו מסביבו (או יותר נכון, בלי שהוא היה מסביב ל) טובי השחקנים באותה עונה בליגה, לא היה לו מי שיבנה את המצב שבו קליעה אחת יכולה לנצח את המשחק ושימשוך את ההגנה לאפשר לו קליעה. כי בעולם של שווים ושווים יותר, הורי היה השווים פחות. הוא היה צריך לזרוק את הקליעה, הוא היה צריך לתת דקות, והוא עשה את זה מספיק טוב כדי להיות שם, אבל זהו. הוא היה רק בורג. הוא הצליח בזכות היותו האיש שהיה שם.

גם הפוסט הזה היה שם, ולא לקח שום דבר לשבוע הבא, ולכן אתם מוזמנים להציע רעיונות בתגובות! בשבוע הבא: עשרים ושש.

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  2. שחר דלאל

    21 אפר 2021 20:19:27

    ב-2014 הנהלת ה-NBA ניסתה לקצר את הרבעים ל-11 דק' (אפילו שיחקו ככה באחד ממשחקי קדם העונה), אבל הנושא נפל די מהר בגלל ארגון השחקנים שלא רצו "לפגוע במורשת שלהם" (ע"ע לברון לא רצה שהממוצעים שלו יהיו פחותים משל יריבים היסטוריים). כפי שציינת, אורך המשחק היה חשוב בימים בהם לא היתה אופציה ממשית אחרת (רדיו לא נחשב), היום המציאות השתנתה וה-NBA רק ירוויח ממשחק של 40 ד'. גם השחקנים.
    .
    לגבי הורי, כתבתי בעבר את הדברים האלה (בהתייחס לגדולה של סבוניס): "הבחירה בשחקן (האירופי) הגדול ביותר היא סובייקטיבית מטבעה. בניסיון להפוך אותה לאובייקטיבית מציגים עכברי הסטטיסטיקה את המספרים, כאילו הם תחליף לגאונות אמתית על המגרש. איך אותם אנשים יכולים להעריך את האיכויות שהביאו רוברט הורי ובוריס דיאו?"
    https://sport1.maariv.co.il/world-basketball/eurobasket/Article-733024/
    הורי לא היה השחקן הכי טוב על המגרש בשום שלב בקריירה שלו, אבל תמיד היה הבן זונה שלא רצית שישחק בקבוצה היריבה – וזה אומר הרבה מאוד על הקריירה שלו.

  4. סימור סקגנטי

    21 אפר 2021 22:31:08

    מצחיק שהזכרת את סטיב קר כי גם הוא לבש את חולצה מספר 25 וגם הוא היה קבלן אליפויות בפני עצמו. למעשה זכורה לי טריוויה מעניינת שבין 1994 ל 2003 הורי וקר התחלקו בעשר אליפויות עם חמש לכל אחד. חוצמזה אחלה טור כרגיל.

    2. ארז

      22 אפר 2021 09:24:19

      סטיב קר, בניגוד להורי מקבל אצלי הרבה ריספקט, הוא ידע בדיוק מה תפקידו ומה הוא צריך לעשות ולא התמלא בשופוני כאילו הוא הביא אליפויות. סה״כ קבוצה לאליפות צריכה שכל החוליות יעבדו, אחרת יש לך קבוצה עם סטאר וחצי שלא מגיעה לשום מקום. אם הסנטר לא מתפקד, יחגגו עליך בצבע, עם הקלעי מבחוץ לא קולע, אז הרבה התקפות ילכו לפח, וכן הלאה, לא מספיק להביא את ה-שחקן של הדור וזהו. אז חשוב שיהיה בקבוצה גם הורי או קר. אבל יש הבדל ענק בין זה שאתה חייב שכל החלקים בפאזל יהיו טובים ויתפקדו לבין זה של להגיד שזה שהורי היה שם הביא לכל הקבוצות האלה את האליפות.

  5. etayle

    22 אפר 2021 01:08:37

    תודה רבה ארז, מרתק כרגיל.
    משחק הכדורסל ארוך מידי לדור של ימינו, הדור שרואה הרצאות על כפול 2(אם הולך), יש אפליקציות שמריצות הקלטות בווטסאפ!
    כמובן שזה בעיה, אבל זו עובדה. וחייבים לעשות עם זה משהו. גם לקצר את המשחק, ככה נקבל יותר כוכבים באופן יחסי, ופחות פציעות.
    אהבתי את הרייג' על רוברט הורי, מזכיר שחקנים שהיו בקבוצה גדולות ולקחו תארים, אבל תמיד היו שם.
    בכדורגל יש את דני אלבס, שהיה מכונת תארים הזויה(אם כי היה דיי טוב)
    לי מריאל זה מזכיר את ארבלואה, הוא היה שם, אפור כזה, אבל לקח תארים והגיע להישיגים.
    אחלה אפורים.

    1. jefffoster10

      22 אפר 2021 01:29:28

      מכיר את מקסוול? התאום הברזילאי משמאל ההרבה פחות מוצלח של דני אלבס, עם ממש מעט פחות תארים.
      מילה לגבי רוברט הורי- נכנס להיכל התהילה ע"ש דרק פישר, שחקנים שהיו טובים, נהדרים בקבוצות אלופות, אבל לא מספיק טובים להיכנס להיכל התהילה. מקום של כבוד יש לו, הישג של כבוד יש לו, רגע אייקוני אחד יש לו (אפילו שניים). מה אין לו? מספיק כישרון
      אם כי, גם להיות במקום הנכון בזמן הנכון זה כישרון.
      *היכל התהילה ע"ש דרק פישר זה אופציונלי, אניב באופן אישי אעדיף שם את רון הארפר.
      26? אנדי רוברטסון (אני משוחד), ליביון בל לפני שהתפלפ. מניח שיש שחקני בייסבול עם 26 עונות ברזומה (ג'ים ת'ומה? ג'יימי מויר? ), אולי יותר הגיוני הופעות באולסטאר הבייסבול.
      בכל מקרה, תודה על הטור

  8. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    22 אפר 2021 06:55:02

    מעניין מאד, ניתוח אורך המשחק וחלוקתו, אף פעם לא חשבתי על זה. תודה רבה ארז.
    .
    בעניין הקליעה המכרעת – לא יודע אם נכון לייחס את זה למזל בלבד. זו סיטואציה מעט אחרת מבחינת לחץ נפשי, ואנשים שונים מגיבים אחרת ללחץ כזה. מעניין אם יש מחקרים סטטיסטיים בעניין ובאיזו רמת פירוט. לא אומר שהורי בהכרח אכן קלע טוב מאחרים במאניטיים, וברור שזה לא הפרמטר היחיד שמביא אליפויות, אבל אני לא בטוח שזה רק מזל.

    1. ארז

      22 אפר 2021 09:40:55

      הקטע של המזל זה כי אף אחד לא קולע ב100%, גם הקלע הכי טוב מפספס. אגב, יש טענה שהבעיה בקליעת הקלאץ׳ מסייע לפיור שוטרס, שחייבים לשחרר קליעה בלי לעצור ולחשוב, והלעצור ולחשוב הזה זה מה שעושה את הבעיה. הצורך של השחקן ברגע הזה לget the ball shoot the ball לא משנה איפה הוא ומה הוא, יוצא שהוא עובד אינסטינקטיבית, ולא חושב על גודל המעמד ואמאלה אם אני מפספס הלך המשחק וכו.
      העניין השני הוא, אם שתי קבוצות קולעות אותו מספר נקודות, וההבדל בינהן הוא סל או נקודה. אז אי אפשר להגיד שקבוצה א׳ יותר טובה מב׳ למרות הנצחון, הרי א׳ וב׳ קלעו אותו מספר נקודות. עכשיו תחשוב שכל העונה הולכת ככה. לייקרס מול ווריורס בבית, 98-99. בחוץ? 89-88. מול הקינגס? 101-103. קינגס מול ווריורס? 110-111. וכן הלאה. אז נכון שבסוף קבוצה אחת תהיה בראש הטבלה, אבל האם זה אומר שהיא היתה יותר טובה מהאחרות? ממש לא. אז פעם ב, סבבה אקשן ובלגנים, לאורך זמן מתחילים להרגיש כאילו היה אפשר לבוא, לזרוק מטבע, מי שבחרה נכון תנצח והביתה. זה הכוונה של מזל.

  9. אהרון שדה

    22 אפר 2021 08:38:31

    תודה רבה.
    אשר לרבעים או בכל לתרבות המשחק האמריקאית אומר שזה לא מתאים לי .
    מת על ספורט מץ על כדורסל נ.ב.א ואפילו על פוטבול אמריקאי .
    אבל לא סובל את האריכות הבלתי נגמרת של המשחקים זה לא מתאים לי .

    אשר לרוברט הורי אני חלוק עלייך.
    כי יש תפקיד ויש תפקיד .

    כמובן שהוא לא בריידי ואין מה להשוות אותו לבריידי

    אבל להיות שחקן הקלאץ זה שמביא את הקליעה המכרעת זה משהו אדיר ואחר שלא כל אחד מסוגל לו

    בנס קובנה למשל שאראס קלע 36 נק או משהו דומה ועדיין לחץ ידיים למאמן קובנה וכבר איחל לו הצלחה בפיינל פור .

    ואז גור שלף שבכלל נשאל על ידי שמעון מה אתה עושה כאן בכלל נתן מסירת קלאץ לכל המגרש לשארפ .

    אז אמנם שארפ ושלף אף פעם לא יהיו שאראס ופארקר .

    אך שמם חרוט באותיות של זהב במועדון .

    זה נכון גם לגבי הורי וזה נכון גם לגבי ריי אלן באליפות השנייה של מיאמי (שחקן אדיר בלי קשר אבל אז כבר היה קרוב ל 40 ).

    דוגמה אחרת סולשיאר.הנוורווגי של היונייטד היום המאמן …לא היה מגיע לכל זה אלמלא שער הבזאר מול מינכן בגמר ההוא .

    במילים אחרות מה שהורי עושה זו אמונות וזה מקצוע בפני עצמו .

    מעטים הצליחו לעשות מה שהורי עושה והם שייכים לזן נדיר ביותר ולכן כבודם במקומם מונח .

    מזכיר לי בימים אלו את חולון
    אמנם מפעל מינורי ביחס לנ.ב.א ואמנם גיא פניני הנהדר כבר בן 37 והוא לא הכוכב בקבוצה .

    ובכל זאת כשחולון עשתה את ההיסטוריה הקטנה שלה ועלתה לפיינל אייט
    היא יכולה להסתכל בקלעי הנק ושם פניני לא מהגורמים המרכזיים של העלייה .

    אבל כל אוהד של הקבוצה יגיד לך שזה קודם כל פניני באותה שלשת ניצחון באיטליה .
    ואז בסחיטת עבירה טכנית שנייה לסיום ובאס המטורף לדה זאו בשנייה האחרונה במשחק המכריע בארץ.

    זה פשוט תפקוד מקסימלי בלחץ שהיא אומנות בפני עצמה .

    1. ארז

      22 אפר 2021 16:32:14

      אכן אומנות, כמו שציינתי, זה התפקיד שלהם.
      רק דבר אחד, סולשיאר לא הגיע להיות מאמן בגלל אותו שער, זה לא מקרה דיוויד פלאט. סולשיאר תפקד כסופר-סאב וחלוץ פותח לעתים כמה שנים לפני ואחרי השער ההוא בברצלונה, והנאמנות והנכונות שלו וזה שהוא היה איש של פרגוסון השאירו אותו במועדון הרבה שנים.

  10. אהרון שדה

    22 אפר 2021 09:12:19

    25 זה מספר שמסמל רבע מאה
    חצי יובל מספר שמצוין לא מעט כפרמטר של יחידת זמן משמעותית
    25 למשל מציית את "חתונת הכסף" בין בני זוג שנשואים כבר לאורך שנים רבות ! (שנזכה !)

    ובהקשר זה מעניין לראות מי החזיקו בקשרים כל כך ארוכי זמן לאורך השנים בקבוצותיהם

    כאשר אני מסתכל על וותק בכדורגל אני זוכר 5 שחקנים (היו יותר אבל אלו כמדומני הבולטים)
    בופון
    קוסטקורטה
    גיגס
    מלדיני
    וטוטי
    בופון לא החל את הקריירה ביובה ולא סגר שם 20 שנה במצטבר וגם זה לא ברצף.
    קוסטקורטה שיחק במילאן 21 שנה שזה המון !!! אבל עדיין לחתונת כסף לא הגיע
    גיגס חתם ביונייטד בסו, 90 ושיחק את משחקו הראשון ב 91 …הוא השלים 23 שנה שזה מדהים הוא לקח שם 13 אליפויות שזה שיא לשחקן (וגם יותר מכל מועדון אחר בפרימרליג שאיננו יונייטד )
    ועדיין לחתונת הכסף לא הגיע (בכלל גיגס וחתונות לא הולך טוב ….)

    נותרנו עם 2 שמות איטלקיים אדירים ממש

    פאולו מלדיני הנהדר היה בסגל של מילאן כבר בשנת 1984 שם שיחק במחלקות הילדים והנוער כבר משנת 1978
    אמנם הוא ערך את הופעת הבכורה בינואר 85 אך היה שייך למועדון הבוגרים כבר ב 84 .
    משחקו האחרון היה ב 2009 ב 17/5
    24.5 שנה (פחות 3 ימים) מהופעתו הראשונה במועדון

    בקיצור השלים 25 שנה במועדון במהלכו הגיע הכי הרבה פעמים בהיסטוריה לגמר אלופות (8 כמו חואניטו הספרדי)
    אחד משני יחידם שלקח את גביע האלופות במשך 3 עשורים שונים (יחד עם חברו קוסטאקורטה)

    היה למבוגר ביותר לכבוש בגמר אלופות (עשה זאת בדקה הראשונה בגמר 05 כך שהיה המבוגר ביותר לכבוש בגיל …ו"הצעיר" ביותר במובן של דקת המשחק )

    בקיצור יש עליו המון פרטים ופריטים והוא באמת היה אגדה חייה במילאן

    כנגדו ישנו עוד סיפור דומה אך גם שונה
    של פרנציסקו טוטי המלך של רומא.

    גם הוא שיחק רשמית את משחקו הראשון רק במרץ 93 אך גם המשחק הזה חלק מעונת 92-93
    בעוד המשחק האחרון היה ב 28/5 2017

    ככה שכלל 25 עונות משחק בין עונת 92-93 ל 2017

    טוטי לא היה מעוטר כמו מלדיני (אליפות אחת ו 2 גביעים ) והיה מבוקש שנים בקבוצות הגדולות ביבשת (ריאל למשל ) אך שמר נאמנות לרומא במדיה שיחק 619 משחקי ליגה וכבש 250 שערים שזה שיא איטלקי

    הוא גם ובניגוד למלדיני לקח את גביע העולם עם איטליה מה שקצת מנחם על מיעוט התארים היחסי בקבוצה

    נדמה שהמספר 25 ראוי להיות שלהם

  11. אהרון שדה

    22 אפר 2021 09:41:33

    26 בינתיים יש לי רק משהו אחד
    הוא מסמל את סוף העונה הסדירה בליגת העל כדורגל קרי 26 מחזורים בליגת ה 14 קבוצות
    מספר מסובך כשלעצמו שלאחריו פליאוף

    אישית הכי אהבתי את העונות הסדירות הרגילות ללא פליאוף ושאר ירקות כשם שמשחקים עד היום בחמשת הליגות הבכירות

    בליגות הבינוניות /קטנות יותר ישנה חלוקה לפליאוף לאחר העונה הסדירה
    זה כולל למשל את בלגיה , אוסטריה ,סקוטלנד ,יוון ,ובמידת מה הולנד

    וצריך לדעת /לנסות להבין מדוע

    יש לכך מס' סיבות

    1 צורך טכני : 26 משחקים למשל הם קצת מדי ביחס לסטנדרט (אם כי ישנם ליגות קטנות /בינוניות שמשחקות מס' זה גם בגלל פגרת חורף )
    אבל 39 זה מספר גבוה מדי במיוחד למדינה כמו ישראל למרות שבעבר הליגה שוחקה מספר זהה של משחקים היה זה בעונת 93-94 ובמירוץ הצמוד שמזכיר את המירוץ העונה בין מכבי חיפה למכבי תל אביב

    אבל המספר המקובל הוא 33-36 משחקים ומכיוון שכך ישנו צורך בפליאוף.

    2. עידוד התחרות :
    בליגות אלו לעיתים רבות האלופה והפערים גורמים לאיבוד עניין בליגה מה שמצריך הוספת עניין מלאכותית בדמות פליאוף או משחקי הכרעה על כרטיסים שונים למפעלים אירופאיים ולעיתים גם קיזוזי נקודות (בלגיה)

    נראה שבליגות הגדולות יותר לא עושים כן
    ראשית מכיוון שגם ככה כמות המשחקים גדולה (38 בליגות הגדולות למעט גרמניה שם 34)
    שנית מכיוון שהליגה יחסית צמודה ומעניינת יותר (גם אף האלופה מוכרעת די מהר לעיתים )
    ושלישית ריבוי הכרטיסים האירופאים מאפשרים עניין בכמה חזיתות
    חזית האליפות ואם לא היא אז המאבק על ליגת האלופות (שקיים כמעט בכל ליגה העונה למעט ספרד)
    אחרי כן ישנו מאבק על הליגה האירופאית וכמובן מאבקי ירידה
    ככה שישנו עניין טבעי בליגה מה שבלתי אפשרי או לפחות קשה יותר בליגה שמחלקת 3 כרטיסים בלבד למפעלים האירופאים (או 4 עם הגביע)

  12. עגל

    22 אפר 2021 13:35:10

    תודה ארז.
    נגעת כאן בהרבה נושאים אבל אתה כותב מעולה אז הכל הולך.
    .
    נ.ב. תלונה מאת אוהדי הרוקטס באתר – יוסטון לא לקחה שתי אליפויות בגלל שג'ורדן הלך לשחק בייסבול, בשתי השנים האלה היתה לה קבוצה טובה יותר משיקגו של ג'ורדן. מה גם שבאליפות השניה הוא כבר חזר ואפילו אז הם הפסידו לאורלנדו.
    🙂

    1. ארז

      22 אפר 2021 16:21:27

      כרגיל במצבים כאלה, לעולם לא נדע. איך הבולס היו מתפקדים עם ג'ורדן במשרה מלאה בשתי העונות האלה? האם היו לוקחים עוד שתיים או שמא הרוקטס אכן היו לוקחים להם שתיים? קושיה גדולה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט