יום הזיכרון/מולי

זיכרון – מחשבה על משהו שכבר ידעת, כבר הרגשת,  חווית. – זיכרון.

זיכרון: ירושלים החלה להיות מופגזת במלחמת ששת הימים בערך בעשר וחצי בבוקר. אני הייתי אז תלמיד כיתה א' ובצלצול של עשרה לשמונה באותו בוקר, כבר הגעתי לכיתה. לקראת עשר, כך התברר לי שנים אחרי, התקשרו להורים שהיה להם טלפון לבוא לקחת את הילדים מבית ספר.
ההפגזות תפסו אותי ואת אבא מרחק של שבע דקות מביתנו.
משונה מה אתה זוכר. לא זוכר מאותו יום מאומה עד רגע ההתלבטות של אבא אם לעצור ולהיכנס למקלט מזדמן או להמשיך הביתה. רצנו חצי רחוב אבל ההתפוצצויות היו קרובות, תדירות וחזקות מדי,  ולכן נכנסנו לאחד הבתים ברחוב שמעל הרחוב שלנו, לתוך דירה בקומה התחתונה ששימשה שם כמקלט.
פגשתי שם ילד שלמד שנה מתחתיי בבית הספר. ושתמונתו מופיעה עדיין, לצד יותר מדי תמונות אחרות, בפינת הזיכרון שבקצה המסדרון.

זיכרון: אני ואחי, יום למחרת, יוצאים לחצר של גן הילדים ששימש מקלט בבית שלנו כי הוא היה הדירה התחתונה ביותר בבניין שלנו והמטבח שלו היה חדר פנימי מחוסר חלונות שבו ישנו כולנו. יוצאים לחצר ומסתכלים על מטוסים ירדנים וישראלים נלחמים אלו באלו.

זיכרון: חצי המרפסת שאסור היה לי ולאחי להיכנס אליה בבית של סבא וסבתא. חצי המרפסת שנותרה מהפגז שפגע בה ישירות ושאיכשהו לא פער חורים הבניין.

זיכרון: מר פארקר הקשיש הדתי שהיתה לו ביד שמאל צלקת של כדור ממלחמת העצמאות מדליק טרנזיסטור במקלט  הדחוס בעשרים איש עומדים של בניין מספר 4, (אליו הגענו כי לא היה לנו את המפתח של גן הילדים),  אחרי שבשתיים היתה הצפירה של מלחמת יום כיפור.

זיכרון: אליאס, הבעל הקשיש של ליליאנה, צובע את הפנסים של המכונית שלו בכחול כהה כשהוא לבוש גופיה אפורה ורואים את המספר שהיה מקועקע על היד שלו "משמה" כמו שהיו המבוגרים אומרים, יום אחרי יום הכיפורים ויום לפני שהבן שלו איבד את הרגליים במלחמה.

זיכרון:  החייל שענה פעם אחת בלבד על המכתב שצרפתי לחבילה ששלחנו בכיתה ח' לחיילים במלחמת ההתשה, מכתב שהגיע שבועיים לפני ששמו הוזכר במהדורת החדשות.

זיכרון: אני ואבא במשחק מול הפועל פתח תקווה. הם בכחול לבן ואנחנו באדום לבן של הפועל. הפועל ירושלים. במשחק הזה החלטתי שאני רוצה להיות שוער אחרי שראיתי במשחק הזה את התצוגה של יהודה תובל ז"ל שנהרג בשירות מילואים בלבנון.

ולחשוב על זה שכל אלו רק חלק מן הזיכרונות שהיו לי לפני הבר מצווה שלי. לפני שהפכתי לנער מתבגר, לחייל, למילואימניק… לפני שצברתי הרבה מדי אנשים שלשמם נוספות האותיות ז"ל.

היום. ביום הזיכרון. יהי זכרם ברוך.

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 8 תגובות

כתיבת תגובה

סגירת תפריט