בכל שבוע, נתעמק במספר אחד בסדר עולה ובאופן שבו הוא מתבטא בענף כלשהו או בספורט בכלל. וגם נסקור שחקן אחד שקשור למספר.

23 הוא חלק מהצופן הקוסמי. המספר מקושר לכל כך הרבה סינכרוניות וצירופי מקרים מוזרים כך שהוא חייב להיות בעל משמעות כלשהי, רק שאני עדיין לא הבנתי מה המשמעות – רוברט אנטון ווילסון

לרובנו המושג ״תיאוריית קונספירציה״ נשמע כמו משהו שאנשים שגרים באיזו בקתה ביער וחיים על בשר נא של עכברים מאמינים בו (ולכן הם גרים באותה בקתה וכו׳). איזו תפיסה הזויה ולא קשורה למציאות שטוענת שהעולם שטוח, הממשלה נשלטת על ידי אנשי לטאה ואנחנו בעצם נמצאים במטריקס ולא רואים אותו בגלל קרינה שמפיצים מטוסי סילון. או משהו כזה. ולמען האמת נשמע כמו משהו שיכול היה להיות הרבה יותר כיף מהעולם שאנחנו חיים בו בפועל. בחור אחד, אנגלי או אמריקני, שאל אותי פעם איך אני, כיהודי וישראלי, מרגיש עם הפרוטוקולים של זקני ציון, אותו מסמך מפוברק מתחילת המאה ה20 שטען כי העם היהודי השתלט על הרכוש הגלובלי. התשובה שלי היתה שאם באמת העם היהודי שולט בכל העולם, איפה הצ׳ק שלי? ובכלל, לפעמים נדמה לי שתיאוריות הקונספירציה שמתארות את העולם שלנו כדיסטופיה מלאת כוחות רשע הפועלים מתחת לפני הקרקע בעצם נועדה להסיט את המחשבה מכך שהעולם שלנו הוא מקום די לא כיף לחיות בו. אז במקום לחשוב על הבעיות שיצר העולם המודרני, על הזיהום, הפרדת המעמדות, ושאר סיטואציות אמיתיות, תחשבו שכל זה רק מסך עשן להסתיר את זה שהסינים פיתחו שיטה ליצור שיבוטים של אנשים והחדירו את הclones שלהם לכל שכבות החברה. לא עדיף? אגב, התיאוריה האישית שלי היא שכל ממציאי תורות הקונספירציה כמו הflat earth society עושים את זה בקטע של culture jamming, כלומר הם יודעים שהעולם עגול, אבל נורא משעשע אותם להמציא טיעונים פסאודו-מדעיים להוכיח את ההפך, ועוד יותר משעשע אותם שאנשים מתחילים להאמין בקשקשת שהם בדו.

אבל עזבו רגע את העולם השטוח ואנשי הלטאה. כמה אנשים מאמינים שקרבות איגרוף מכורים? כמה אנשים מאמינים שסוני ליסטון לא ירד לקרשים בגלל אגרוף של מוחמד עלי (אז עדיין קסיוס קליי) אלא כי הוא קיבל סטיפה שמנה לצלול? כמה אנשים מאמינים שמני פקיאו שהפסיד קרב שבו קרקס את טימות׳י בראדלי ב8-9 מתוך 12 הסיבובים הפסיד כי האמרגן (של שניהם!) חשב שפקיאו רוצה לפרוש ודאג להעביר את חגורת האליפות למתאגרף אחר שלו? כמה מאמינים שהתיקו בין לנוקס לואיס לאיוונדר הוליפילד הושג למרות שלואיס עשה מהפרצוף של יריבו פיתה במשך רוב הקרב כי דון קינג דאג לארגן תיקו כדי לעשות double-dip לרימצ׳? והשאלה היותר מרתקת, כמה מהאנשים שמאמינים בכל המקרים שמניתי חושבים שמדובר בתיאוריית קונספירציה? הרי, יטענו כל אותם מאמינים, לא מדובר בסיפורי אגדות. ההיסטוריה של ענף האגרוף מלאה בתיאורים מוכחים של מהמרים ואמרגנים שדואגים לשלם קצת כסף כדי לעשות המון כסף. למשל ג׳ייק לה-מוטה (השור הזועם) שהודה פומבית כי הוא ״זרק״ את הקרב נגד בילי פוקס ב1947 על מנת להשיג קרב על חגורת האליפות נגד מרסל סרדאן. הצלילה של מוטה בסיבוב הרביעי דאגה לרפד את כיסי המהמרים מהשוק האפור שהמרו על פוקס, מתאגרף די זניח, והבוכטה שעשו מהסיפור (פלוס 20,000 דולר שלה-מוטה עצמו העביר למי שהעביר) שכנעה אותם לתת ללה-מוטה את הקרב, שבו הוא ניצח ולקח את האליפות הביתה.

אם כולם אומרים את זה, כנראה שזה נכון

הבעיה היא כמובן לא במה שכנראה היה. עם כל הכבוד לסוני ליסטון, אם היתה צלילה או שמא האיש צנח מאגרוף אמיתי, מוחמד עלי את הריספקט שלו השיג בהרבה קרבות מאוד קשים נגד יריבים מהשורה הראשונה של האגרוף העולמי (כולל נגד ליסטון עצמו). הבעיה היא שבזכות כל המקרים הספק-לגיטימיים שמניתי (ועוד רבים וטובים שלא) הלגיטמיות של האגרוף ירדה לקרשים בעצמה. גם קרבות ככל הנראה לגיטימיים כמו ווילדר נגד פיורי (הראשון) ואפילו קרבות exhibition כמו מייוות׳ר-מקגרגור, מיד זוכים לקיתונות של ״טוב, כולם יודעים שזה מכור מראש״. וטוב זה לא עושה לענף, ובטח לא לעתיד שלו. באופן אירוני, הסיבה העיקרית לכך שהאגרוף ממשיך להיות ענף מאוד מצליח ומוצלח היא העניין הרב שמגלה בו שוק ההימורים העולמי, אותו שוק שבעצם אחראי לנזק הגדול שנגרם ללגיטימיות של הענף. המשיכה של כרישי הימורים להמר על קרבות איגרוף מבטיחה שהכסף הגדול ימשיך להתגלגל בענף, וגם ימשוך אליו את מיטב הכשרונות, וגם, כמובן, שמות מפוקפקים כמו דניאל קינהאן, המאפיונר האירי והבעלים בפועל של MTK, אחד מארגוני הpromotion העולים.

וזוהי טיבה של הספק-קונספירציה. משהו עם בסיס במציאות, מספיק בסיס כדי שאפשר יהיה להאמין בה, לא משהו מופרך לגמרי, אבל גם מספיק אפור ובעייתי כדי לגרות את הדמיון. ומה שמעניין פה, היא שאין פה אפליה, טובים ורעים, אהובים ושנואים, כולם כולם מועמדים פוטנציאלים. למשל קאל ריפקן ג׳וניור. אין הרבה שחקני בייסבול שהאהדה אליהם כל כך גורפת, מילה רעה לא תשמעו על הבחור, בין השאר בשל מוסר העבודה הפסיכי שלו שהביא אותו לשבור ב1995 את שיא המשחקים הרצופים של לו גריג, 2,130 משחקים, ולהעמיד אותו לבסוף על, אתם יושבים? 2,632 משחקים. שיא שלעולם לא יישבר. אז מה יכולה להיות תיאוריית הקונספירציה במקרה של הגוד גיי הזה? או. אי-שם באוגוסט 1997 (שנתיים לאחר ששבר את השיא של גריג), כך טוענות הלשונות הטובות, חזר ריפקן הביתה ושם מצא את אשתו בזרועותיו של לא אחר מאשר… קווין קוסטנר. ריפקן הנזעם הראה לקוסטנר איפה לדחוף את הקאל ג׳וניור שלו, אך הבלגן הזה (והסערה של אחרי הקרב) מנעה ממנו להגיע למשחק. האוריולס (קבוצתו של ריפקן לכל אורך הקריירה) שקיבלו את הידיעה חששו מלאבד את הרצף שבאותם ימים הווה את אחד מגורמי המשיכה למשחקי הקבוצה ועל כן ביימו תקלת תאורה שגרמה לביטול המשחק, ששוחק ביום אחר, והבטיחו בכך את שמירת הרצף.

רוקד עם תאורנים

בניגוד לתיאוריות הקונספירציה הדי לגיטימיות שאופפות את האגרוף, פה בעיקר מדובר באגדה אורבנית. ריפקן לא היה צריך את המשחק הזה לשבור את השיא, והשילוב העסיסי של קווין קוסטנר ואשתו של ריפקן כולם מלמדים על סיפור שיותר בא ממחוזות של מכתב שרשרת בווטסאפ. אבל הבעיה פה היא שדברים מצטרפים לדברים. אוהדי הספורט גם ככה משוכנעים שכל העולם נגדם, והליגה רוצה לדפוק אותם, וכולם רמאים, וסיפורים כאלה רק מצטרפים. לפני כשנתיים התפוצצה הפרשה שבה היוסטון אסטרוז, כך נחשף, גנבו את הסימנים של יריבותיהם ושידרו לשחקנים בשלל אמצעים (כולל אמצעי תאורה, רמקולים שהוסתרו בפחי זבל, ושאר דרכים יצירתיות). מה הולכים לעשות החובטים והזורקים של הקבוצה היריבה. כך שההנחה שבעלי הקבוצה לא ינקטו בתרגיל כמו לבטל משחק כדי לשמור על רצף פופולרי לא מצוצה מהאצבע. ובכלל, בעלי הקבוצות בבייסבול (ובשאר הליגות) לא ממש נהנים מתדמית חיובית אחרי עשורים שבהן הבעלים התעמרו בשחקניהם והחתימו אותם על חוזים דרקוניים במטרה לשלם להם סכומים נמוכים, ובמיוחד בשל ההסכמה בשתיקה שנסגרה בין הבעלים שלא לנסות להחתים את כוכבי הקבוצות האחרות בניגוד לכללי האתיקה, הספורטיביות והחוק האמריקני. אז התוצאה היא שמצד אחד כל דיון בין הליגה לשחקנים מתחיל מנקודת מוצא של חשדנות די היסטרית מצד איגודי השחקנים בכל הצעה של הליגה, ומצד שני גורמת לצופה הממוצע לנטות לצד של ה״ברור שהם עשו את זה״ בכל סיפור שעולה. ולא משנה בייסבול, פוטבול, הוקי או כדורסל.

למשל. האם הדראפט של 1985 הוטה כדי לאפשר לניקס להחתים את פטריק יואינג? וודאי! יגיד האוהד של הסלטיקס, או הרוקטס, ברור שהליגה בכיס של הניקס. רגע, ישאל הקורא התמים, הרי הליגה היא בעלי הקבוצות, ורוב הקבוצות אינן הניקס, אז מה האינטרס של בעלי שאר הקבוצות לא להחתים את השחקנים הכי טובים אצלם? תתפלא, יענה לו הקונספירטור, זוכר פסקה קודמת? בשנים 85-87, בעקבות תלונה של איגוד השחקנים, מצאה ועדת חקירה עצמאית שבעלי הקבוצות בבייסבול נמנעו מלהחתים free agents אחד של השני כדי למנוע משחקנים לעבור קבוצות וליצור תחרות שתעלה את ערך החוזים שלהם (כמו מה שקורה היום). כלומר בעלי קבוצות נמנעו מלהחתים שחקנים חופשיים למרות שהדבר היה משפר את הקבוצות שלהם, ואם בבייסבול נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הNBA? אז ברור שהם ניסו! ולא משנה שהלמה, המניע, הסיבה למהלך ההזוי הזה לא ברורה עד היום. שמעתי הסברים שהקומישיונר דייוויד סטרן ניסה לדפוק את הקליפרס שרשמו רצף של עונות איומות כדי לשתות סטיפה של בחירות ראשונות בדראפט. שרצו להפסיק את המנהג של קבוצות לדפוק לעצמן את העונה ברגע שקלטו שהם מחוץ לתמונת הפלייאוף כדי להשיג בחירה טובה בדראפט. יש גם טענה שהליגה רצתה לתת לניקס פרנצ׳ייז פלייר להציל את השוק מס׳ 1 של הNBA אחרי עונה איומה. הכל הולך. אבל הכל מונע מההנחה שהליגה, דהיינו בעלי הקבוצות יעדיפו לתת את הפרוספקט המוביל לקבוצה אל״ף ולא לקבוצה בי״ת, למרות שהם בכלל הבעלים של קבוצה ו״ו. זו הקונספירציה.

מה הקשר לתיאוריה?

אז מה קרה פה? דבר ראשון, מדובר פה בלוטרי הראשון בהיסטוריה. כבר פה החלו הלחשושים שהליגה מנסה לדפוק את הקליפרס בכך שהם נותנים סיכויי לשאר הקבוצות. ודבר שני, בום, הבחירה מספר אחת הולכת לניקס, המועדון העשיר בליגה. מה צריך יותר, שואל חובב הספורט הקונספירטיבי? ולך תתעקש שרעיון הדראפט כולו נועד למנוע הצטברות של כשרון אצל הקבוצות העשירות והמצליחות בכך שהבחירות הראשונות הולכות לקבוצות החלשות, וגם זה נבחר אקראית, אז הפעם זה היה הניקס, קורה. אבל למי שמשוכנע שכ-ו-ל-ם נגדו (כלומר, חוץ מבעלי הקבוצה שלו) ברור שכ-ו-ל-ם עשו נגדו קונספירציה כדי לצ׳פר את, במקרה הזה הניקס. וכל הנסיונות להתעקש שזה לא מתחבר לאף אחד עולים בתוהו. אותו סיפור קרה ב2002 כשאוהדי סקרמנטו טענו נחרצות כי הסדרה מול הלייקרס הוטתה על ידי השופטים מאחר והליגה רצתה את הלייקרס בגמר. את האוהד הנייטרלי, שגם ככה בטוח שהלייקרס זוכים ליחס אוהד מצד השופטים, לא היה צריך לשכנע יותר מדי. פה לא היתה שאלה של מה המטרה, שהרי הרייטינג של הלייקרס, השוק השני בגודלו בארה״ב הוא תמיד גורם מפתה. וההצהרה של טים דונאיי, השופט שהורשע בהימורים על משחקים ששפט בהם, שטען בעצמו כי ההנחייה היתה לעשות הכל כדי לאפשר ללייקרס להגיע לגמר, רק שפכה שמן על המדורה. זה שאוהד הכדורסל הממוצע לא יקנה מדונאיי מכונית משומשת גם אם דונאיי יתחייב להיות הנהג של האוהד בשנתיים הראשונות לא הזיז לאף אחד. כשזה מתאים לקונספירציה, הכל הולך.

עולם הספורט, מטבעו, מלא סיפורים פנטסטיים. הרד סוקס חוזרים מ3:0 לנצח בסדרת גמר האמריקן ליג ב2004. אלוויי מגיע בשתי עונותיו האחרונות בקריירה לסופרבול, ולוקח את שניהם. מאנינג בעונת הפרישה. בריידי אחרי שעזב את הפטריוטס. הקאמבק של מוחמד עלי. הנס על הקרח, נצחונה של נבחרת ארה״ב בהוקי קרח על נבחרת ברית המועצות. בימון שובר את שיא העולם בחמישים ס״מ. ג׳סי אוונס לוקח 4 מדליות זהב בתוך פרצוף של היטלר. הישגים אישיים, שיאים מדהימים, הכל הכל יש בספורט. אז למה לא עלילות רשע וקונספירציות? למה לא להאמין שהNFL עשו הכל כדי לא לפגוע בהצלחה של ביצת הזהב שלהם, הפטריוטס, והתעלמו ואף השמידו ראיות לרמאויות חוזרות ונשנות של הקבוצה? למה לא להאמין שנבחרת ניו זילנד ברגבי, האול בלאקס, הורעלו לפני גמר גביע העולם בדרום אפריקה ב1995 כדי להבטיח נצחון לנבחרת הביתית? וזה לא נגמר שם. תבדקו עם אוהדי הלייקרס, או הניקס, או הפטריוטס, והם ישמחו לספר לכם אילו קונספירציות הולכות נגדם, איזה מהלכים בוצעו להבטיח שהם לא ידרסו את הליגה כמו שהם יכלו כל השנים שהם לא לקחו אליפויות והגיעו לגמרים. כי הדבר היחיד שבטוח בכל זה, הוא שלכל אוהד יש את הסיפור שלו, ולא יעזור כלום, הוא יודע מה באמת באמת קרה, והוא יודע מה הסיפור האמיתי. וסיפור טוב, הרי לא הורסים. גם עם עובדות.

מספר חזק: מייקל ג׳ורדן

כצפוי, השחקן הטוב בהיסטוריה מגיע עם ערימה של סיפורי סבתא ותיאוריות קונספירציה משלו. מה קרה בדראפט, ואיך השחקן הטוב בהיסטוריה נבחר שלישי? האם מצבו הרפואי במשחק 5 מול יוטה בגמר הNBA נגרם בשל וירוס שפעת, או בשל פיצה מקולקלת (ולמה זה אמור לשנות למישהו?) מה באמת היה הקשר בינו לבין סקוטי פיפן? אבל לא היה ולא יהיה סיפור שמושך יותר סימני שאלה ויותר תיאוריות קונספירציה מהפרישה שלו אחרי האליפות השלישית של הבולס ב1993. אז נכון, ג׳ורדן הוא לא הראשון בהיסטוריה שפרש בשיא. הרבה שחקני פוטבול פרשו בשיאם אחרי שהשיגו מספר הישגים יפים והחליטו שנמאס להם לקבל מכות כל שבוע. כנ״ל רוקי מרציאנו שפרש בלתי מנוצח, מאותה סיבה. ביורן בורג הטניסאי האגדי פרש בגיל 26 אחרי תשע שנים. אבל ג׳ורדן? הווינר האולטימטיבי? האיש שלא מוכן להפסיד בתחרות הטלת מטבע? האיש שסחב את הבולס על כתפיו שבע שנים עד שהגיע לארץ המובטחת וקטף שלוש אליפויות היסטוריות והיסטריות? האיש שלא ידע מה זה to quit, האיש הזה quitted? ועוד בשביל מה? לשחק בייסבול? זה לא מתחבר. חייב להיות פה עוד משהו. ולשמחתם של כל חובבי הקונספירציה, המשהו הזה היה שם.

בשנת 1992 זומן מייקל ג׳ורדן להעיד בפני חבר מושבעים על הסיבה שבידיו של ג׳יימס ״סלים״ בולדר, סוחר סמים שעמד באותו זמן למשפט, נמצא צ׳ק חתום על ידי ג׳ורדן על סך 57 אלף דולר. ג׳ורדן בתחילה טען כי מדובר בהלוואה, אולם במהלך העדות שינה את הסיפור והודה כי מדובר בתשלום של חוב הימורים. הידיעה שלחה גלי הלם בקרב חובבי הספורט. מעבר לסכום (שאולי לג׳ורדן לא נראה כמשמעותי, אבל נכון ל2021, מדובר בסכום הגבוה בכ20,000 דולר מהמשכורת השנתית הממוצעת בארה״ב), עצם זה שאדם כג׳ורדן מוצא עצמו חייב כסף לסוחר סמים לא עשתה רושם חיובי. כשנצפה ג׳ורדן בקזינו באטלנטיק סיטי אחרי משחק 1 בסדרת גמר המזרח של 1993 נגד הניקס, מרחק שעתיים נסיעה מהמלון בו שהה, החלו הלשונות הטובות לרכל כי לג׳ורדן יש בעיה. ההודעה המפתיעה שלו על פרישתו מכדורסל, והעובדה כי חזר אחרי כעונה וחצי לבולס התחברה לכל הסיפור והקונספירציה נרקמה: ג׳ורדן לא פרש וחזר, אלא הושעה לעונה וחצי מהNBA בשל בעיית ההימורים שלו. כדי לא להטיל כתם על ג׳ורדן, ובהשלכה על הליגה כולה, נתפר סיפור הכיסוי וג׳ורדן בילה את ההשעיה בקבוצת המיינור ליג של השיקגו וויט סוקס, וחזר ברגע שהסתיימה ההשעיה.

עד כאן הסיפור, מכאן המציאות. דבר ראשון, לג׳ורדן לא היתה בעית הימורים. קטונתי מלאבחן את הוד אווירותו, אבל אני מוכן לחתום שהבעיה של ג׳ורדן לא היתה הימורים כפייתיים, אלא ווינריות כפייתית. האיש לא יכל לסרב לאתגר. על המגרש, מחוץ למגרש, בחדר ההלבשה, בחדר המלון, ועל כר מדשאת הגולף. אולי יש מקום לתהות על החברה שבחר לעצמו, ועל כך שהוא הסתובב עם אדם שהיה סוחר סמים. אבל, ומאחר וג׳ורדן לא עמד לדין בשום נושא, והקשר שלו למשפט של סלים בולדר היה אותו צ׳ק שנמצא בידיו של בולדר, נוכל להניח שבזה גם הסתכם הקשר: שני אנשים עשירים שמצאו את עצמם באותו קאנטרי קלאב והחליטו לעשות את המשחק ״יותר מעניין״ בסכומים שיכלו להרשות לעצמם. וגם הביקור באטלנטיק סיטי לא בדיוק משהו בעייתי (ג׳ורדן שהה בחדר בלקג׳אק פרטי וככל הנראה הפסיד 5000 דולר), מעבר להנחה הקבועה אצל חלק מהאוהדים שהשחקנים צריכים לשבת שבעה אחרי כל הפסד ולשבת במלון כמו ילדים טובים בין משחק למשחק. אז לא היתה פה השעיה מחשש שהאיש יהמר על הבולס או בגלל שג׳ורדן היה צריך לטפל בבעיה שהיתה לו כי לא היתה לו בעית הימורים, ואין סיכוי שווינר אובססיבי כמוהו יעז להמר על הבולס ועוד לגרום להפסד שלהם. בנוסף, התיאוריה הזו לוקה בבעיה הידועה של תיאוריות קונספירציה, שמקנה למושא התיאוריה בו זמנית גאונות שטנית ואווילות משרישה. כלומר, ע״פ הקונספירציה, דייוויד סטרן בו זמנית השעה את ג׳ורדן בשושו כדי להגן על התדמית של הליגה, ולהבטיח המשך ההכנסות, אלא שבכך שהשעה את ג׳ורדן, דפק אנושות את הליגה ואת ההכנסות שלה. צריך לזכור, ב1993 הNBA היה מפורק מרוב נכסיו, כלומר מג׳יק, בירד, קארים ושאר השמות הגדולים שהפכו את הליגה למוסד בכל בית אמריקני, ובפועל היתה הNBA ליגה של שם אחד – ג׳ורדן. להשעות את ג׳ורדן לא היה הגיוני כלכלית. אם ג׳ורדן כל כך חשוב לסטרן שצריך להסתיר את ההשעיה שלו, למה פשוט לא לוותר על השעיות וגמרנו? אם כבר איפה ואיפה, אז עד הסוף. ובכלל, אם היתה לג׳ורדן בעיה שהיה צריך לטפל בה, למה להשעות ולא לשלוח אותו לטפל בבעיות שלו במהלך הפגרה? אז נכון שהפרישה של ג׳ורדן היתה מוזרה והזויה מאוד (אם כי הפרישה השניה שלו, די משכנעת שלאיש נגמר מכדורסל כשנגמרו לו האתגרים) והציבה את חובבי הספורט מול קושיה די לא ברורה. וכשהמציאות לא מתיישבת לאוהדים, וה-שחקן של התקופה, ואולי בכלל, פורש ככה סתם בשיאו, אז כן, קושרים תיאוריות, גם אם במקרה הזה, תיאוריית הקשר הזו, לדעתי, לא מתקשרת לכלום.

קשר קשר, מה הקשר ל23? אתם מוזמנים להציע רעיונות בתגובות. בשבוע הבא: עשרים וארבע שעות ביממה, למדנו את ואני את כל החוכמה.