בס"ד
היום נעסוק באח הגדול של ענף הכדורסל, ענף הכדורגל. הכדורגל, הוא ענף הספורט הפופולרי והנפוץ בעולם, אם כי ללא ספק, בירת הכדורגל העולמי, היא היבשת הישנה, אירופה. השחקנים הטובים (כמעט) כולם אירופיים, או גדלו במערכת אירופית מגיל צעיר (וזה כולל את ליונל מסי למשל), למעשה ניימאר הוא דוגמה מובהקת לשחקן טופ עולמי, שגדל מחוץ לאירופה, וגם הוא גדל באמריקה הלטינית, שהוציאה מקרבה את גדולי כדורגלני תבל.
בשל כך, גם הכדורגל האיכותי, עם המאמנים הטובים ביותר והמפעלים היוקרתיים ביותר, כולם משוחקים באירופה, וכך ניתן לעקוב בצורה מסודרת ועקבית אחרי התפתחות הכדורגל בעשור האחרון ביבשת וההשלכות שלה על הכדורגל העולמי.
בכניסה אל העשור השני של המאה 21, נראה היה שה"טוטאל פוטבול" ההולנדי של קרויף ויורשו ה"טיקי טקה" הספרדי המזוהה כל כך עם מאמנה האגדי של ברצלונה פפ גווארדיולה, הולך לשלוט שנים רבות בכדורגל האירופי ובעקבותיו בעולמי.
רק ב2008 זכתה נבחרת ספרד ה"לה רוחה" ביורו, אחרי כדורגל נהדר, כשעליונותה לא הוטלה בספק. בשנה שאחרי, פפ גווארדיולה הגיע לברצלונה והטיקי טקה הפך לשיטה שכולם רצו לחקות; שישה תארים בעונה אחת, כדורגל שוטף וסוחף ומכונת כדורגל נוצצת עם היהלום שבכתר – לאו מסי. ברצלונה אומנם נתקלה בעונה הבאה באוטובוס המפורסם שהעמיד ז'וזה מוריניו עת אימן את אינטר מילאנו, אבל הנבחרת הספרדית זכתה בתואר החשוב ביותר בכדורגל – המונדיאל. הכדורגל הספרדי נראה בלתי מנוצח. גם מוריניו שהגיע לריאל בשנת 2010, נתקל בדומיננטיות האדירה של שיטת פפ בתבוסה הכואבת 5-0 בקאמפ נואו, עם תצוגת כדורגל מדהימה. ביורו 2012, הספרדים השלימו טרבל כשזכו ביורו בתואר שלישי רצוף (יורו שני ברצף), עם 4-0 על נבחרת איטליה ההמומה, כשדל בוסקה מעלה הרכב של שישה קשרים ללא חלוץ (מעין סמול בול בכדורסל, אבל לא באמת), ששלטו במשחק בצורה אבסולוטית, ביטלו את הקישור האיטלקי (בו שיחק אנדראה פירלו) לחלוטין, הפכו את ההגנה של האזורי למסננת והביכו את השוער האיטלקי, ג'יג'י בופון. שיטת החלוץ המזויף הפכה לפופולרית, עם שחקנים כמו מסי ופברגאס והניבה תוצאות. נראה היה שאם יש לך שישה קשרים טובים בסגל, שיחזיקו בכדור ומידי פעם יכניסו לחברים, אתה מסודר. שחקן כמו זלאטן איברהימוביץ' לא מצא את מקומו בברצלונה ואילו שחקנים כמו מסוט אוזיל, מריו גצה וססק פברגאס היו מבוקשים בכל הקבוצות הגדולות ופרחו בתוך השיטות השונות. (קצת אירוניה כשמסתכלים על זה בפרספקטיבה של איפה הוא ואיפה הם…)
"תור הזהב" של נבחרת ספרד שהורכב משחקנים טכניים, יצירתיים שיודעים ואוהבים להחזיק בכדור, דוגמת צ'אבי, אנדרס אינייסטה, דויד סילבה, ססק פברגאס, צ'אבי אלונסו ורבים אחרים מהדור המוכשר שמחלקות הנוער הספרדי הנפיקו לראווה באותם שנים וסייעו ל"לה רוחה" ולמקבילותיה מועדוני הכדורגל ריאל מדריד וברצלונה (ובמידה פחותה, אתלטיקו מדריד וסביליה) לספק דומיננטיות אדירה בכדורגל המקומי, האירופי העולמי.
השחקנים האלה, בדגש על צ'אבי ואינייסטה שהיוו את השלד ואת המוח העיקרי של הטיקי טקה, לא הסתמכו על נתונים פיזיים מרשימים במיוחד, לא היו חזקים או אתלטיים מידי, אבל הם הסתמכו על הרבה כישרון ברגליים, יצירתיות, חוצפה ובעיקר המון שכל ומשמעת. היכולת לשחק ולנצח על ידי שליטה בכדור, בזכות חשיבה, מסירה וטכניקה עילאיים בתוספת יצירתיות ודריבל נהדר, הוציאו את העוקץ מהמשחק האינטנסיבי, הפיזי והמהיר שהוכתב בשנים שלפני על ידי הקבוצות האיטלקיות והאנגליות. השילוב של הטכניקה הלטינית עם החזקת כדור, יצרה מפלצת כדורגל שנראתה בלתי ניתנת להכנעה, היא הייתה מושלמת מידי, זו לא הייתה סופר טים במובן של הכדורסל, זו הייתה להקה שבה כל אחד יודע את מקומו, ונעה בצורה אחידה ומלוכדת לעבר הטרף, כמו מערכת משומנת של פקידים יעילים מאוד, לעיתים אפורים, בדרך כלל מבריקים, שעבדו יחד בצורה הרמונית מופלאה.
הטיקי טקה הוא קונספט פשוט למדי. ההיגיון שבשיטה של החזקת כדור יש שני היבטים – ראשית, אתה לא יכול לספוג כשהכדור שלך והיכן שאתה רוצה שהוא יהיה. שנית, היריב צריך כל העת לרדוף אחרי הקבוצה המחזיקה בכדור בכדי לנסות להחזיק אותו, כתוצאה מכך הוא מותש מאוד ועלול לאבד אותו במהירות. וכאן אנחנו מגיעים לעיקרון השני, שחקניו של פפ מתנפלים מיד באיבוד הכדור על שחקני היריבה, במטרה להשיג את הכדור חזרה ולשים לאל את מאמצי היריב לזכות בכדור. יש לכך יתרון נוסף: לא צריך שחקנים חזקים במיוחד, או מהירים מידי. לא סתם כולם רצו לחקות את ברצלונה.
החיסרון של השיטה, נעוץ בכך שאתה חייב שכל שחקני השדה ולמעשה גם השוער, יידעו להחזיק בכדור ולהתמסר על שטח קטן. אבל זה חיסרון שנעוץ בסגל של הקבוצה שמשחקת, מה שאומנם הביא לכך שברצלונה ונבחרת ספרד ירדו מעט מגדולתן עם ירידתם של צ'אבי ואינייסטה, אבל לא זה מה שגרם לקבוצות שלא להמשיך לאמץ את צורת המשחק הזאת ולשחקנים מסוג שנמנה לעיל, פחות לפרוח.
הראשון שחשף את החולשות של השיטה, היה מוריניו. "המיוחד" אימן את ריאל מדריד בשנים 2010-2013 עם סגל חזק, מהיר ואתלטי לעין ערוך משל היריבה המשובעת, עם שחקנים כדוגמת כריסטיאנו רונאלדו, סמי חדירה, אנחל די מריה וגונסאלו היגוואין (השניים האחרונים היו פחות מודרנים כיום, אבל היו שחקנים מאוד מהירים ובכושר). ואם בהתחלה היה נראה שגם ריאל הורדה על ברכיה, עם 5-0 מהדהד בקטלוניה, הגיעה העונה העוקבת בה זכתה ריאל מדריד באליפות כשהיא שוברת את שיא הנקודות ומגיעה ל100 נקודות בעונה בודדת (שיא שבארסה השוותה בעונה העוקבת) וכשהיא מנצחת את ברצלונה בביתה במשחק מכריע על האליפות כל הדרך אל הצלחת.
את העונה הבאה ריאל פתחה בצורה רעה, כשאיבדה נקודות רבות, לעומתה ברצלונה שיצאה לדרך חדשה ללא פפ, ניצחה בקלות את הליגה הספרדית החלשה, כשהיא מסתייעת בעונת שיא של "הפרעוש" שפתח את העונה בצורה יוצאת דופן מבחינת כיבושים. גם בעונה זו היה לראות את הדעיכה של הטיקי טקה ואת היותה של בארסה תלויה באופן מוחלט בפנומן הארגנטיני. במפגשים עם ריאל, היא אכלה חצץ, למעשה, למעט המפגש הראשון בסופר קאפ, ברצלונה לא הצליחה לנצח את יריבתה בקלאסיקו ונראתה נחותה, במיוחד במשחק חצי גמר גביע המלך בביתה, בו הפסידה 3-1. הטיעונים בדבר היותה של ה'טיקי טקה' אסטרטגיה חסרת תכלית, משעממת, שבאה להעביר את הזמן, החלו לצוף אט אט.
את סימני המשבר הראשונים, ספגה ברצלונה על בשרה במפגש ההיסטורי מול באיירן מינכן בחצי גמר ליגת האלופות ב2013. הבאוורים הגיעו עם תורת כדורגל חדשה, התעללו במשך 180 דקות בשחקני ברצלונה האומללים והנחילו להם מפלה ניצחת, 7-0 בסיכום שני המפגשים.
הגרמנים הביאו את משחק הלחץ ה'גגנפרסינג' (gegenpressing, דחיסה נגדית בגרמנית, הלחץ אחרי איבוד כדור), לכדי אומנות, יצרו מתפרצות מהירות, שילבו התקפות מעבר נהדרות, דאבל-פסים קצרים שביטלו את כל המשחק של ברצלונה, הם חתרו כל הזמן לכיוון שער היריבה, תקפו ללא הרף והוכיחו את ההבדל העיקרי בין שתי הקבוצות; הבווארים לא חיפשו להחזיק בכדור בדווקא, הם יכלו גם לשחק כמו ברצלונה ולהחזיק בכדור 65% מהזמן, בזכות שחקנים חכמים וטכניים שיכלו למסור ולשמור על הכדור, אבל היא הייתה בעלת ארסנל מגוון בהרבה של שחקנים. שחקנים כמו בסטיאן שווינשטייגר, פיליפ לאם, אריאן רובן, פרנק ריברי ותומאס מולר יכולים לשחק מסירות קצרות על שטח קטן וכמו שהוכיחו זאת ביתר שאת אצל פפ, אבל גם כדורגל ישיר ולוחץ עם דחיפה קדימה, מהירות ובעיטות מכל הטווחים המסוכנים.
מבחינתם להשאיר את הכדור ברגלי שחקני היריב, על מנת לחלץ ממנו את הכדור ולתפוס אותו לא מוכן, זה חלק אינטגרלי הצורה שבה משחקים. המימד הזה איפשר להם להשמיד בברוטאליות את משחקה של ברצלונה. הם היו לא חד-מימדיים, בניגוד גמור לשחקנים חסרי הישע של בארסה שבאו עם תוכנית משחק אחת. ברגע שלקבוצה היריבה לא היה אכפת מזה שהכדור לא אצלה ואפילו ראתה בזה יתרון, ברצלונה נראתה אבודה. באיירן שיחקה משחק מודרני עם 11 אתלטיים, שהובילו תפישה חדשה באיך לשחק כדורגל. אני לא אבוא פה עם מתודות וניתוחים שיסבירו בדיוק איך שיחקה באיירן מינכן של יופ היינקס באותה עונה עצומה בכל קנה מידה (קבוצת הכדורגל השלמה שראיתי בעשור החולף, הייתה לה תשובה לכל בעיה והיא הייתה עוצמתית בצורה בלתי רגילה). אני רק רוצה להסביר את התהליך.
לתהליך הזה יש שם, קוראים לו "יורגן קלופ".
המאמן הצעיר של בורוסיה דורטמונד הביא שיטה מנצחת ה gegenpressing.
"ה'גגנפרסינג'," טען קלופ, "הוא הפליימייקר הטוב ביותר, הוא מייצר 10 מצבי הבקעה במשחק, בעוד הפליימייקר הטוב ביותר, מייצר כשלושה מצבי הבקעה בלבד". ההסתערות קדימה כל הזמן, משחק שמבוסס על חילוצי כדור והתקפות מעבר, כשהיריב לא מוכן. קלופ כבש את הבונדסליגה בסערה, במשחק חדשני, כשהוא מצליח להרחיק את השחקנים המסוכנים של היריבה מהשער, ומונע מהם לייצר מצבי הבקעה בהגנה ומייצר הרבה יותר מצבי הבקעה בהתקפה. קלופ אמר פעם שלא משנה אם הקבוצה שלו ניצחה או הפסידה, הכי חשוב זה שהקבוצה שלו רצה יותר, עדיף הרבה יותר. השחקנים של קלופ, לא משנה באיזו קבוצה, רצים ללא הרף, משטח לשטח, לוחצים בלי הפסקה ומטילים את אימתם על היריבות. 'קלופו' הנחיל סגנון משחק מרהיב, מהיר, מדויק ובעיקר מנצח, באליפות הראשונה שלו ב2011, דורטמונד רשמה 3,400 התקפות ורק ב12 מהמקרים איבדה את הכדור במהלך המעבר מהגנה להתקפה, זה מראה על המשמעת הטקטית המעולה שקלופ נטע בחניכיו ועל היעילות של פילוסופיית הכדורגל בה הוא מאמין. לקלופ עצמו, לא היו דווקא שחקנים פיזיים במיוחד, אבל הוא כן דרש מהם להיות בכושר מעולה, לרוץ כל הזמן ולשחק אינטנסיבי.
כשיופ היינקס התמנה למאמנה של באיירן, הוא 'גנב' מקלופ את האלמנט הטקטי של הלחץ. הוא ירש סגל מצויין שבשנה הראשונה הספיק רק להתמודדות עד סוף העונה על האליפות, מול השוורצגלבן, הפסד משפיל בגמר הגביע לאותה בורוסיה דורטמונד 5-2, והפסד כואב במיוחד באצטדיונה הביתי בגמר הצ'מפיונס לצ'לסי בפנדלים.
בעונה העוקבת, הסגל הבווארי התחזק בשחקנים שהתאימו לשיטת המשחק הגרמנית עם אלמנט של יותר כוח ויתרון איכותי. כולם יודעים איך זה נגמר. בטרבל היסטורי ובשורשים לקבוצה שתזכה ברצף אליפויות הארוך בתולדות הבונדסליגה. אפשר לומר שפה הונחו היסודות לכדורגל המודרני, האתלטי, ששולט כיום.
באיירן הביאה מאמן חדש, פפ גווארדיולה שמו. פפ נכשל מול ריאל מדריד בצ'מפיונס באותה צורה שבה ברצלונה נכשלה מול באיירן רק שנה קודם ורק הוכיח שזה יותר עניין של השיטה ופחות של הסגל. ריאל מדריד מודל 2014, שיחקה והזכירה יותר מכל הקונספט הגרמני שפרץ אשתקד.
נבחרת ספרד שהגיעה לברזיל כאלופת העולם, הייתה הראשונה שחזרה הביתה, כשהיא רואה את נבחרת גרמניה ה"מאנשפט" זוכה בטורניר עם כדורגל מתקדם יותר. שקיעת הטיקי טקה נראתה מוחשית.
בעונת 2014/15, ברצלונה חזרה לפסגת הכדורגל העולמי והיה מי שחשב שההספדים על שיטת הטיקי טקה, היו מוקדמים. הוא טעה. בארסה מודל 15, הסתמכה על הכישרון העצום שלה בחלק הקדמי, כשהיא נשענת על אחת השלישיות הקדמיות הגדולות בתולדות הכדורגל. זו הייתה הבלחה חד פעמית, שהייתה תלויה המון ביכולת של לואיז סוארס החלוץ המצויין, ניימאר הפנטסטי וכמובן ליונל מסי שהוא כישרון הכדורגל הגדול בדורו.
ריאל מדריד שפיתחה כדורגל שהיווה אנטי-תזה לברצלונה, החלה לשלוט באירופה, תחת מאמנה, זינאדין זידאן, כשהיא גורמת יותר ויותר לאתלטיזיה להתפתח בכדורגל. "הכדורגל לקח את הדרך של הNBA והספורט עבר תהליך אתלטיזציה" הסביר ארסן ונגר, מאמנה לשעבר של ארסנל "הכדורגל היום הוא כיום ענף שבו השחקנים רצים כמו משוגעים כדי להשיג את הכדור חזרה". המהפכה הושלמה.
זה לא שהספרדיות חדלו מלתת את הטון באירופה, הן פשוט הבינו שצריך להחליף דיסק. ריאל מדריד העשירה, עשתה את זה ביותר משאבים והצליחה יותר. זה הכל.
גם פפ, שמאמן באנגליה, את מנצ'סטר סיטי, התאים את השיטה שלו לצורת המשחק הנוכחית. הוא אומנם לא משחק כמו קלופ, אבל השחקנים שלו לא נעדרים את כל האלמנטים הפיזיים והאתלטיים של הליגה האנגלית והא גם משחק על החוזקות הללו. אפילו פרד דוגמטי כמו המאמן הקטלוני, נכנע לאבולוציה של המשחק.
ברצלונה שקעה עוד ועוד, תלויה יותר ויותר בארגנטיני, רואה את יריבתה זוכה באלופות וכשהיא משקיעה את כל כולה בליגה, משיגה אף את היעד הזה. גם שמסי סחב את הקבוצה בצורה יוצאת דופן, באה אירופה וטפחה לה על הפנים: הנה המציאות. שנה אחר שנה הקטלונים הודחו בבושת פנים מהצ'מפיונס, אם זה על ידי אתלטיקו מדריד, קבוצה 'נאחסית' שיודעת לתקוע את עצמה היטב. או על ידי רומא, כשהיא חוזרת מ4-1 בקאמפ נואו, ל3-0 באולימפיקו ומשחקת כדורגל מודרני הרבה יותר. ואין כמו ליברפול של קלופ, בעונה טובה של ברצלונה, להפוך פיגור 3-0 בחוץ ל4-0 היסטורי באנפילד, כשהגרמני שכל כל אוהב לפרק את השיטה, מנצח על המקהלה והקהל האדום וממשיך לנעוץ מסמרים במה שהייתה עד לא מכבר, אחת מקבוצות הכדורגל בהיסטוריה. ליברפול שלו המשיכה עד לתואר וזכתה בעונה הבאה גם באליפות אנגליה, כשהיא קוטעת בצורת ארוכה ומדגישה את יכולות האימון המופלאות של המאמן הנועז.
בתווך זכתה נבחרת צרפת במונדיאל ברוסיה, עם שחקנים כמו אמבפה ופוגבה שהם אתלטיים, חזקים ומהירים. בייחוד אמבפה שהוא ממש פריק של הטבע, מהיר כמו סילון וזריז בצורה בלתי רגילה. זה אפילו לא היה הכדורגל הקבוצתי של הגרמנים בברזיל. זה קיבוץ כישרון עצום לדור אחד, שהבין שצריך לגדל דור מהאבולוציה הזאת של השחקנים.
רק בשביל אנקדוטת הסיום, ברצלונה הודחה בעונה שעברה, שוב על ידי באיירן מינכן, שוב בתוצאה משפילה. הפעם 8-2 היסטורי, במשחק אחד. אם המפגש ב2013 סימן את תחילת השקיעה, הרי שהתבוסה הזו, שבע שנים אחרי כן, הייתה הסימן לשקיעה לא רק של שיטת הכדורגל הזו, אלא של שקיעתו של מועדון הכדורגל ברצלונה, כמועדון שלא ידע להתקדם במאומה מאז תחילת העשור. באיירן שוב הייתה לתמונת מראה כמועדון שביסס את עצמו היטב, התאים את עצמו לשיטת הכדורגל וכרגע משחק את הכדורגל הכי מודרני באירופה שוב.
הסיכום הוא די פשוט – הכוכבים הצעירים הגדולים היום של עולם הכדורגל ומי שמועמדים לרשת את הטופ העולמי, הם קיליאן אמבפה הצרפתי וארלינג הולאנד הנורבגי של בורוסיה דורטמונד. שניהם פריקים של הטבע, אמבפה מהיר וזריז והולאנד, מציג שלוב נדיר של עוצמות, מהירות וטכניקה טובה. המשותף לשניהם, שהם ספורטאים אדירים, הם מתחרים בתחום הספורט והתאמנו בו על ענפיו השונים. הם לא רק כדורגלנים, הם אתלטים. זו האבולוציה של הכדורגל, זה מה שזה דורש היום משחקן; תהיה חזק, מהיר, תשתמש במוח ובכוח. ואל תעצור מלרוץ.
בנימה של זהירות, אפשר לומר, שהטיקי-טקה התאפשר בזכות שחקנים מיוחדים כמו צ'אבי ואינייסטה והוא יכול לחזור עם שחקנים כמותם.
חלק ב: נבחרת העשור
הערה: העשור מתחיל ב2011 ונגמר ב2020 . (אף פעם לא באמת הבנתי, למה מציינים את העשור משנת האפס, הרי ברור שזה סוגר את העשור ולא מתחיל אותו)
במאמר שכתבתי אודות ענקי הכדורסל, ציינתי את החשיבות של מספר פרמטרים לדירוג של שחקן וביניהם המספרים, העקביות, ההישגים האישיים והקבוצתיים, סגנון המשחק והאישיות עם ההשפעה על המשחק. אני לא אציג אצל כל שחקן את כל הזכיות שלו ומה שהוא השיג, אלא רק למה לדעתי, הוא צריך להיות בהרכב הפותח של העשור. אולי אני אציין פה ושם את ההישגים, אבל לא בצורה של ערך בויקיפדיה.
שוער: מנואל נוייר. השוער הגרמני, הוא המודל המודרני לשוער, הוא שינה את התפישה על תפקיד השוער ושידרג אותו מאוד. לנוייר יש את כל החבילה: הוא שוער גבוה וחזק, עם ניתורים מצוינים, חוש התמצאות, עמידה טובה בשער, אבל בעיקר, הוא יודע לשחק כבלם אחורי, ניחן במשחק רגל משובח ומהווה את השחקן האחד עשר שלו קבוצתו על הדשא כשחקן שדה. נוייר זכה בכל התארים שאפשר למעט יורו, אישיים וקבוצתיים ואפילו הגיע שלישי לכדור הזהב, תואר נדיר לשוער. הוא הניף כקפטן את גביע האלופות ואת התארים המקומיים והוא חלק מרכזי בשלד של באיירן מינכן שהשתלטה בתחילת העשור על הבונדסליגה (8 אליפויות) ובחרת גרמניה שזכתה במונדיאל והגיעה לחצי הגמר ביורו 12' ו16'. גבר במרוץ על איקר קסיאס "סאן איקר" שהחצי הראשון של העשור (אם נכליל את 2010 בה זכה במונדיאל כשהביא במו ידיו גביע לספרד עם ההצלות מול רובן) רשום על שמו וג'יג'י בופון שהיציבות שהוא סיפק שנים ארוכות בשער הגברת הזקנה והאזורי, נתן לו קייס לתואר.
בלם 1: סרחיו ראמוס. הקפטן הנוכחי של ריאל מדריד, הוא סמל הווינריות של העשור. האיש שהתחיל את העשור כלוזר הגדול שבעט פנדל מחוץ לאטמוספרה, סיים אותו כווינר הכי גדול בכדורגל. הוא לא הבלם ההגנתי הטוב ביותר שראינו בעשור הנוכחי, ספק אם הייתה אפילו עונה אחת, בה הוא באמת היה שחקן ההגנה הטוב ביותר, או החשוב ביותר. אבל הוא ווינר. יש לו מעל 100 שערים בריאל מדריד, הוא מביא את עצמו במאני טיים, הוא כובש בחצי גמר ובגמר ליגות האלופות, שערים מכריעים, הוא מהחיילים החשובים ביותר במערך של ריאל, הוא קורא את המשחק כמו קשר אחורי ונותן אקסטרה נדירה מבלם. מנהיג אמיתי.
בלם 2: לאונרדו בונוצ'י. הנטייה הראשונית שלי הייתה לשים את בונוצ'י וטיאגו סילבה הברזילאי בהרכב. בשיאם הם היו בלמים טובים בהרבה מראמוס, הם הנהיגו את ההגנות הטובות ביותר, הגיעו לכל כדור ראשונים והיו תחנה אחרונה בדרך לשער. אבל לא יכולתי להתעלם מהספרדי, אז נדרשתי להחלטות קשות ובחרתי באיטלקי. האיטלקי הנהיג הגנה בליגה טובה בהרבה והגנת ברזל של אחת מקבוצות ההגנה הטובות של העשור, יובנטוס. גם את נבחרת איטליה, בונוצ'י הנהיג ברמה מאחור. מדובר בשחקן, שכמו ראמוס, הוא קשר אחורי, אבל הוא למד מהמאסטרו, פירלו. כדורי עומק, חילוצי כדור, ניהול מופתי מאחור, ניצחון במאבקי הגובה, בונוצ'י בשיאו, הוא הבלם השלם.
מגן ימני: פיליפ לאם. הקפטן הגרמני האגדי, הוא שחקן ההגנה היחיד שאני מכיר, שמעולם לא הורחק. בינינו, מעטים השחקנים שלא הורחקו, פיליפ לאם לא פספס משחק ליגה אחד (!) בשל השעיה, אם מחמת אדומים ואפילו מצהובים. המגן הימני שבכלל היה שמאלי, ושיחק בשני האגפים, הנהיג דור שלם בבאיירן מינכן ובנבחרת הגרמנית להצלחה ולדומיננטיות. צנוע ונעים הליכות, סחב את גרמניה לזכייה ולהישגיות, בלי לעצבן אף אחד וכשהוא משרה רוגע ומנהיגות על כל החלק האחורי של קבוצתו. הוא יכל לשחק במגוון תפקידים בחלק האחורי ואפילו שיחק כפליימייקר בעידן פפ שאמר עליו: "פיליפ הוא השחקן האינטליגנטי ביותר שאימנתי" ומדובר באדם שאימן את צ'אבי ואינייסטה, כן?
מגן שמאלי: מרסלו. העמדה הדלילה בעשור. מרסלו הוא שחקן ענק, עם דריבל נהדר וסקורר של מאני טיים. אבל הוא מגן גרוע. הוא לא סוגר את הקווים, לא בא מספיק טוב לעזרה, משחק שכונה וקצת לא אחראי. האקסטרה שהוא מביא בהתקפה מחפה על זה שהוא למעשה חוטא לתפקיד המקורי של המגן ויותר משחק כקשר התקפי.
קשר אחורי: אנדראה פירלו. לפירלו יש חיסרון משמעותי, הוא פרש אחרי חצי עשור, כשהוא זוכה רק בתארים מקומיים. אבל מה שפירלו עשה בחצי הזה וההשפעה שלו, לא ניתן לכמת. פירלו הגיע ממילאן, מבוגר ושבע למדי, כשהוא זכה בכל מה שיש לכדורגל העולמי להציע; הוא זכה פעמיים באליפות הליגה האיטלקית, בגביע האיטלקי, פעמיים בליגת האלופות ומונדיאל לקינוח. פירלו קצת 'נבעט' ממילאן שחשבה שהוא זקן מידי וחתם אצל היריבה מטורינו יובנטוס וכמו מגע קסם, האליפויות עברו צד. פירלו (ואנטוניו קונטה, בופון והשלישיה ההגנתית של יובה) יצר את השלד שיזכה בתשע (!) אליפויות רצופות בסרייה א', העפיל לגמר ליגת האלופות וזכה בדאבל בשנת הפרישה. "האדריכל" שינה את התפישה כלפי עמדת הקשר אחורי. כדורי העומק הפנטסטיים, לרגל או לשטח, ניהול משחק נדיר, גאונות וטאצ' מופלא. פירלו ניווט כל קבוצה אליה הוא הגיע, ימינה ושמאלה, אחורה וקדימה, רואה דברים שאף אחד לא רואה וחתום על רגעי קסם בלתי נשכחים (רובם בעשור הקודם) בעיטות חופשיות מרהיבות, 'בישול' בלי לגעת בכדור, במשחק בין איטליה לאנגליה בשלב הבתים של ברזיל 14' ובעיטת פאננקה נפלאה (היחיד שבעט פאננקה יותר טוב מפאננקה עצמו…) בפנדלים ברבע גמר היורו מול אנגליה ב2012. "היינו בפיגור, "סיפר פירלו "וידעתי שזה ישבור אותם". ובכן, זה שבר אותם, האנגלים החטיאו את כל הפנדלים שלהם אחר כך. במקביל לעליה של יובה, חלה ירידה חדה ביכולת של הרוסונרי שנראו כעדר ללא רועה והדגישו עוד יותר את חשיבותו של המאסטרו. פירלו הוא השחקן הכי חשוב (לא הכי טוב, אלה למטה ברשימה) בדורו. ככה, חד וחלק.
פירלו נחשב לשחקן האיטלקי הטוב בהיסטוריה לדעת רבים ואחד המעניינים וה'קולים' שידע הכדורגל ולא נוכל לסיים בלי כמה ציטוטים שלו. "הפלייסטיישן זו ההמצאה הגדולה ביותר מאז הגלגל".(פירלו חושף את אחת האהבות הגדולות שלו) "אני לא מרגיש לחץ, ביליתי את אחר הצהריים ביום ראשון 9.7.06 בברלין בשינה ומשחק פלייסטיישן. בערב עליתי על הדשא וזכיתי בגביע העולם".(פירלו מגלה עצבים של ברזל ונהנה מזה) "אני לא אהוב להתחמם לפני משחק, זה כמו שיש לך את בר רפאלי (כך במקור!) על המיטה בעירום ואתה אומר לה 'חכי רגע, אני בא עוד רבע שעה"…(פירלו נותן כבוד לדוגמנית הישראלית) "כשאני מתעורר בבוקר ומסתכל במראה, אני רואה גבר עם כיעור ממוצע, עם רעמת שיער לא ממושמע, אף עקום ואוזניים בולטות קצת יותר מידי. אבל אני גם רואה גבר שלחלוטין שמח עם הדמות שמסתכלת עליו חזרה"(אל תגידו שאין בזה משהו)
קשר 50/50: טוני קרוס. בטוני קרוס יש משהו קצת אפור. הוא לא מנהיג כמו פיליפ לאם או כריזמטי כמו כריסטיאנו רונאלדו. אבל הוא קשר בחסד. מדובר בקשר מצוין שמנווט מעולה את המשחק, יודע לשחק בכל עמדות הקישור, מצטרף מאחור, עם בעיטה נפלאה מרחוק, קשר מודרני ומגוון, עם אחוזי דיוק מפלצתיים ולא על שטח קטן… הגרמני הנהדר הוביל תקופה יפה בבאיירן מינכן ומנהיג את הקישור של ריאל מדריד ונבחרת גרמניה. הקישור של ריאל הוא הכי פחות לחיץ בשנים האחרונות (אפרופו המאמר), קרדיט מגיע לכל הקישור ולזיזו, אבל בעיקר זה טוני קרוס. בבלוג הכדורגל "the precision pass" נכתב כי "קרוס הוא מהטובים ביותר בכל הנוגע לתנועות גוף. הצורה שהוא משתמש בגוף בשביל להגן על הכדור, היא משהו שכל כדורגלן צעיר צריך ללמוד. זו לא הפתעה שהוא כמעט לא מאבד כדורים. הוא תמיד לוקח את הכדור לרגל הרחוקה מהשחקן מגיע לשמור אותו. זה גם עוזר לו להחליף אגפים במסירה אחת חכמה. פרטים קטנים כאלו עושים את המשחק. זה נראה קל לביצוע אבל זה לא". הגרמני מחזיק בממוצע דיוק מסירה של כ92.5 אחוז, כשרובם (מעל 70%) נמסרו קדימה, מה שמעצים את הקושי. הוא קשר מדהים שעושה הכל על המגרש, הוא אחד השחקנים המעוטרים ביבשת, עם מונדיאל, ארבע זכיות בצ'מפיונס (אחת במדי באיירן מינכן, לא שותף בגלל פציעה), אליפויות וגביעים בגרמניה ובספרד והוא הבחירה שלי לקשר העשור.
קשר התקפי: אנדרס אינייסטה. "המהנדס" הוא אחד השחקנים הכי מהנים לצפייה. עם קלאס נדיר וטאצ' מדהים, הקשר של ברצלונה אהוב בכל ספרד, לא מזיק שהוא גם הבקיע את השער הכי חשוב בתולדות ספרד אי פעם (בנבדל! ולא שהולנד הייתה מנצחת בפנדלים עם הלוזריות שלה…). הוא הבקיע (כמעט) רק שערים חשובים, כל נגיעה שלו בכדור, היא אומנות והוא יוצא דופן. החשיבות שלו בקבוצה, הייתה אומנם שנייה רוב השנים לצ'אבי, אבל לא מעט פעמים הוא היה השחקן הטוב על המגרש שפרץ דרך ויצר את מצב ההבקעה שקבוצתו כל כך זקוקה לו. שחקן ששווה להתיישב בשבילו על הספה ואחד משני הברגים שיצרו את הטיקי-טקה ולמעשה אפשרו את השיטה.
שחקן כנף ימין: ליונל מסי. הכישרון הכי גדול בדורו והשחקן הכי מהנה לצפייה בדורנו ביי פאר. 'הפרעוש' הוא אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה ולא משנה באיזו דור הוא היה משחק. שווה לקום לראות משחק בשבילו, הוא משלב חוכמת משחק נדירה עם גיוון בהתקפה ועם יכולת לשחק בכל העמדות בהתקפה. הסופרלטיבים סביב היכולות של מסי לא נגמרים ובצדק. השחקן קטן הקומה הזה, יודע לייצר לחברים, ליצור לעצמו ולנצל מצבים בצורה מיטבית, יש לו שליטה על אנושית בכדור, הוא הדריבליסט הטוב ביותר לאורך העשור האחרון ואחד הדרבליסטים הטובים בהיסטוריה. מסי הוא השחקן הראשון שמאמן יקח כדי לסחוב את הקבוצה והישגי חציו השני של העשור, מאפילים על הישגיו בחצי הראשון שלו. למרות שלכאורה במבחן ההישגים, מסי וברצלונה (וגם האלביסלסטה) השיגו הרבה יותר זכיות והצלחות בחצי הראשון של העשור, אבל אז הוא נשען על סגל חזק הרבה יותר, עם צ'אבי ואינייסטה ומאמן ברמה הכי גבוהה באירופה, לעומת החצי השני שמסי סחב את ברצלונה לבדו כמעט ועדיין הקטלונים הצליחו להפגין דומיננטיות בליגה מול ריאל מדריד החזקה (3-2 באליפויות) שלא לדבר על גביע המלך. מסי הוא הפנים של ברצלונה ועליו היא נשענת, ירידה בכושרו והקבוצה זה לא זה, בניגוד ליריבו הגדול, שבשיאו, נהנה מאחת הקבוצות החזקות והווינריות שאירופה הכירה.
שחקן כנף שמאל: כריסטיאנו רונאלדו. לטעמי מדובר בכדורגלן העשור. ככה, הנה אני מניח את זה על השולחן. אני לא אשפוט מי גדול ממי, מסי או רונאלדו, אבל הפורטוגלי הוא הפנים של העשור החולף והמנצח הגדול שלו. הוא סמל לספורטאי שעבד קשה והגיע לכל מה שהגיע בעבודה קשה ובלתי מתפשרת, דרך הקשיים ונגד כל הסיכויים, השחקן שגדל בפונשל הנידחת למדי והגיע לטופ העולמי, כשלאחרונה הוא עובר את שיאו של גדול כדורגלני תבל, פלה ומבקיע 770 (!) שערים במשחקים רשמיים (פלה כבש מעל אלף שערים במשחקים רשמיים ושאינם כאלה), שהבקיע בשמונה טורנירי מונדיאל ויורו ברציפות לפחות שער אחד, שהיה למלך השערים של ליגת האלופות בכל הזמנים והכובש הפורה במאה העשרים ואחת. הוביל את קבוצתו לשלוש זכיות רצופות בצ'מפיונס (חמש זכיות, יותר מכל שחקן האחר במילניום), זכה במלכות השערים בשלוש הליגות הגדולות, באליפות בשלוש הליגות הגדולות וזכיה אחת, חשובה מכל, עם נבחרת פורטוגל, האנדרדוג שלו, ביורו 16'. רונאלדו, בניגוד למסי, צריך מערכת חזקה וטובה להשתלב בה, אבל הוא עושה את זה טוב יותר מכל אחד אחר. רונאלדו אמר פעם אחרי אחת הזכיות שלו בצ'מפיונס, "בראש שלי, תמיד הייתי הגדול מכולם" וכך הוא פועל, בלי רגשי נחיתות, עם רעב אדיר ותשוקה בלתי נגמרת רודף אחרי עוד גול ועוד תואר לארון הענק שלו ומבסס את מעמדו בהיסטוריה של הכדורגל כאחד שלא יישכח ולא יחסה בצילו של אף אחד אחר. ובגיל 36, הוא מתעקש לא ללכת עדיין לשומקום, אז אל תספידו.
חלוץ: רוברט לבנדובסקי. מכונת השערים הפולנית, ביסס את עצמו כחלוץ הטוב באירופה וכשחקן אותו מאמן יבחר לנצל הזדמנויות. בסוף העשור הוא הצליח להגיע לטופ העולמי ונחשב בעיני רבים לשחקן הטוב בעולם כיום. לבנדובסקי הוא ספורטאי מצטיין ומריח שערים האולטימטיבי. הוא חלוץ מטרה מודרני שמשחק היטב עם הגב לשער, מבשל הרבה שערים, יודע להציק להגנה בצורה טובה מאוד ולשחק חולץ מזויף כשהוא נייד מאוד. יש לו משחק ראש משובח, בעיטות חופשיות מצוינות ולמעשה נראה שהוא בכלל לא זקוק לכדור בשביל להרשית. תקופה ארוכה, עלו שאלות בדבר יכולתו של הפולני במשחקי נוקאאוט, כשמלבד הרביעיה האדירה מול ריאל מדריד, במדי בורוסיה דורטמונד, הוא נתקע שנים רבות בשלבים המכריעים. העונה האחרונה סתמה פיות רבים והעלתה אותו דרגה גם במפעל הבכיר של אירופה, כשהוא מסיים כמלך השערים של האלופות אחרי מעל עשור רצוף בשליטת הצמד רונאלדו-מסי. העונה, הוא כבר עלה למקום השלישי בטבלת כובשי האלופות כשעבר את ראול האגדי והגיע למקום השני בטבלת הכובשים בבונדסליגה. חלוץ העשור. אה. והוא רשום על אחד השיאים המלהיבים בתולדות הכדורגל; החמישייה המהירה בהיסטוריה בפחות מעשר דקות.
מאמן העשור: פפ גווארדיולה. הייתה לי התלבטות גדולה בין ממציא השיטה לבין מי שפיצח אותה, יורגן קלופ ובסוף הלכתי עם הקטלוני שלטעמי השפיע יותר. גם לזינאדין זידאן יש קייס, אבל את ההשפעה הגדולה ביותר אני מייחס לפפ, שהצליח (בחלק מהמקרים נהנה משלד קיים) ליצור קבוצת על שתשלוט בליגה גם אחרי שהוא עזב וזה בניגוד לקלופ שכמאמן טקטיקן, הוא מדהים, אבל לא כיצירת שושלת.
סביר להניח שחלק יתרעמו על היעדר נציגים מהפרמייר ליג, שנחשבת לליגה הטובה בעולם אליה נוהרים טובי השחקנים והמאמנים שבאים לכסף הגדול. קצת קשה לענות על זה כיום, אבל בחצי הראשון של העשור הנוכחי, האנגליות, למעט השדים האדומים, לא היו פקטור. למרות התחרותיות והאיכות, ברמות הגבוהות, האנגליות התקשו לתת פייט לאריות היבשת שבאו מהליגה הספרדית (שישה נציגים), האיטלקית (שלושה נציגים ואני כולל את רונאלדו שמגיע גם כנציג הלה ליגה) והגרמנית (ארבעה נציגים, כולל קרוס שמייצג שתי ליגות). לו ידרגו בעוד חמש שנים את העשור, כנראה שנמצא נציגות מכובדת לפרמייר ליג בדמותם של קווין דה בריינה ווירג'יל ואן דייק לדוגמה.
אלכס דוקורסקי
16 מרץ 2021 22:38:42פיני, יישר כוח. מאמר מעניין מאוד. נהניתי לקרוא את ההסברים הטקטיים השונים.
לא נותר לי אלא להסכים לשניים מרעיונותיו המרכזיים. הכדורגל, בדומה לענפי ספורט רבים, הפך לאתלטי ועוצמתי יותר ויותר, מה שכמובן דורש גם מהשחקנים "להתיישר" עם מגמה זאת.
בנוסף, "מרכז הכובד" של הענף הופך לאירופי יותר ויותר. לא מדובר רק ב"שאיבת" השחקנים הטובים בעולם ל"יבשת הישנה" מסיבות שונות. אם בעבר, עד 2006, הנבחרות האירופיות ודרום האמריקאיות החליפו ביניהן, בתורות, בזכיות באליפות העולם, הרי שארבע המנצחות האחרונות (ושלוש מארבע הסגניות) הגיעו מאירופה.
pini
16 מרץ 2021 23:08:17תודה אלכס.
מסכים לגמרי. בנבחרת השנה האחרונה, כמות השחקנים שמשחקים בנבחרות מחוץ לאירופה יורד משמעותית.
שחר אלוני
16 מרץ 2021 23:58:11תודה פיני, מאמר מצוין, אפילו שניים
מסכים לגבי רוב הבחירות ככל שאני מכיר ועוקב. רק שבעיני מסי הוא שחקן העשור
pini
17 מרץ 2021 00:24:08תודה.
לא נכנסתי לדיון מי גדול ממי, רק מי יוצא מנצח מהעשור הזה.
אהרון שדה
17 מרץ 2021 00:02:18תודה פיני
קודם כל יישר כח על המאמץ …
התובנות שלי
1. קרויף תרם לברצלונה כשחקן ,כמאמן אך יותר מכל כפילוסוף מי שהוביל את כל הקבוצות לשחק בסגנון אחד .
2. צ'אבי ואנייסטה באמת היו ענקיים אך חלק מהעונק שלהם היה בכך שהם שיחקו אותו כדורגל 20 שנה תמיד אמרתי שאם צ'אבי למשל היה משחק בצ'לסי שכזו הוא עדיין היה שחקן גדול אבל העונק נובע מכך שהכיר את הכדורגל על עיוור ולראייה …ססק או אפילו אלקנטרה שבשיאם היו גדולים בהחלט אבל עדיין לא אינייסטה .
3. ה 7-0 של מינכן ההיא הוא סיפטום למשהו הרבה הרבה יותר גדול לדעתי והוא שכאשר ישנה קבוצה התקפית שהיא שלטת מכל סיבה שהיא שיכולה להיות ביתיות ,פציעה של שחקן מפתח או כושר הרי שהיא תביס את יריבתה .
מינכן וברצלונה זו דוגמה קלאסית לכך שכן הקבוצות נפגשו למשל ברבע גמר 09 וברצלונה דרסה 0-4 ו1-1 בגומלין
כעבור 4 שנים מינכן ניצחה את 7-0 המפורסם
אבל כעבור שנתיים בלבד בחצי גמר 15 ברצלונה מביסה 0-3 מהדהד ועולה לגמר למרות הפסד 3-2 בגומלין
ואז ה 2-8
ברצלונה מבטאת זאת היטב לא רק מול מינכן למשל באלופות כאשר שמטה 1-4 מול רומא או 0-3 מול ליברפול כפי שהזכרת
ומאידך מוחקת 4-0 ל 1-6 מול פ.ס.ז
ומי שראה את הגומלין מול פ.ס.ז השנה יודע שביום קצת יותר חד ברצלונה יכולה הייתה להפוך או לפחות לסכן מהותית את ה 4-1
רוצה לומר זו לא תמיד איזו שליטה של שליטה ושחקן אתלטי אלא רצף נסיבות שלפעמים משתנה ממשחק למשחק
4. אשר לחלק השני ונבחרת העשור
אז ראשית הסיבה שמונית עשור למשל בשנים 10-19 כפי שאני עשיתי היאמתוך מחשבה פשוטה עשור שנות ה 20 הוא 20-29
30 מתחיל את העשור של שנות ה 30וכך יהיה עד 39
ניתן לחלוק על כך אך לי למשל זה יותר נח ומתוך כך בחרתי אני את נבחרת העשור שלי …בשנה שעברה
הנה לינק
https://hoops.co.il/?p=164153
עקב המחלוקת הטכנית בינינו ישנם כמה שינויים בהרכב
שכן אני מכרח אותה המחלוקת כללתי את שנת 2010 ולא את 2020 ומכאן למשל שקסיאס היה השוער
בייחוד לאור מונדיאל 2010
הבלמים שלי היו ראמוס וגודין (אם 2020 היה נכלל גם ואן דייק קורא תיגר של ממש)
מרסלו נבחר גם אצלי בצד שמאל אך בצד ימין העדפתי משמעותית את דניאל אלבס
הקישור שלי כלל את בוסקאטס מודריץ ,צ'אבי ואנייסטה
והחוד את מסי ורונאלדו
pini
17 מרץ 2021 00:22:07תודה אהרון.
לגבי קרויף אני מסכים חלקית. נכון שפפ טוען שהוא שלב אבולוציוני שלו והקתדרלה וכל זה, עדיין פפ תיווך את הסגנון לכל אירופה והשדרוג שלו כמאמן שהוא גם טקטיקן מהשורה הראשונה, היה עצום. הייתה לו לטעמי נפילה ביחסי אנוש והבנת השחקן (יופ היינקס דוגמה מושלמת למאמן הופכי בעניין) והוא שיפר את העניין עם השנים.
2. באיירן של 09' הייתה קבוצה אחרת לגמרי מבאיירן 13', רק מציין. במפגש שלהם ב2015 היא חסרה מאוד את רובן וריברי. בארסה חסרה את פויול במפגש ב13'. באיירן של היינקס הייתה הרבה יותר שלמה לדעתי מברצלונה של אנריקה. בארסה של פפ הייתה קבוצה חדשנית ובאיירן של אז קבוצה בינונית, באיירן של יופ ניצחה את ברצלונה שלקחה אליפות מרחק 15 נקודות מריאל.
3. דני אלבס בעיני אוברייטד עצום, ההשוואה שלו ללאם המנהיג והאינטליגנט, מעליבה. גם מרסלו הוא הרע במיעוטו וציינתי זאת. גם את הבחירה בראמוס עשיתי אחרי התלבטויות רבות. עם כל השאר הייתי שלם (למרות שהיו הרבה מועמדים מצוינים) .
pini
17 מרץ 2021 07:02:59הפוסט שלך מצוין, אם כי קצת שונה משלי. אתה יותר נתת דגש על התארים ואני על ההשפעה.
אהרון שדה
17 מרץ 2021 07:38:00פיני תודה בחלק הראשון אגב דיברתי על התופעה המרכזית בכדורגל העולמי והוא כדורגל הפערים
הוכחתי שם שממוצע הנקודות של כל אלופה בארבעת הליגות הגדולות היה הגבוה ביותר בהיסטוריה
אשר לאלבס אני חלוק עליך מכל וכל .
היה לו תפקיד חשוב מאד בברצלונה והוא כיכב גם בסביליה
לדעתי דווקא להאם מעורך יתר על המידה אני מעדיף עליו את קאמיש אם כי אציין שאיני רואה באופן קבועה את הליגה הגרמנית וההתרשמות שלי היא בעיקר מאלופות +טורנירי נבחרות .
אשר לראמוס איני אוהד ריאל להיפך ובטח לא של ראמוס אך בעיני מדובר בווינר הגדול ביותר בעשור הקודם ולדעתי היה אחד המשפיעים ביותר עם 7 תארים גדולים מונדיאל ,יורו אלופות (שיא שהוא מחזיק יחד עם צ'אבי ואנייסטה אלא שהם היו פחות פקטורים בטורניר הראשון ב 06 וצ'אבי גם היה בספסל בגמר 15 )
נדמה לי שגודין ראוי מאוד בוודאי אם הדגש הוא על השפעה הוא המעומד היחידי שלי שלא לקח תואר גדול כאמור לעיל ועדיין נבחר אצלי מכיוון שהיה סמל למשחק ההגנה ושל קבוצת ההגנה שהייתה כנראה הטובה ביותר בעשור הקודם .
pini
17 מרץ 2021 07:44:01בעיני יובנטוס היא קבוצת ההגנה הטובה של העשור הקודם… גודין נתן עונה אחת נפלאה. חוצמזה? בשום שנה לא נכנס לדיון. תיאגו סילבה ובונוצ'י לעומת זאת, כל שנה היו בדיון.
ראמוס היה בלם לא מספיק טוב, אתה מסכים איתי, רק שיש את האקסטרה וזה סבבה ולכן גם אצלי הוא נכנס, אבל לא באנקר.
טריי זריקה מחשידה
17 מרץ 2021 08:38:06גודין היה מפלץ 5 שנים לפחות איזה שנה
אהרון שדה
17 מרץ 2021 11:38:47נתונים השוואה עשור קודם לצורך העניין 2010-2020
נתוני ליגה 38 מחזורים סה"כ
יובה אתלטיקו
2010
יובה סופגת 56 שערים ( ב 38 משחקים 1.47 למשחק) (מקום 7 בליגה)
אתלטיקו 61 שערים (1.61 מקום 9 בליגה )
2011
יובה סופגת 47 שערים ( 1.24) מקום 7
אתלטיקו 53 (1.39) מקום 7
2012
יובה סופגת 20 (0.53 ומקום ראשון )
אתלטיקו 46 (1.21 ומקום 5 )
2013
יובה סופגת 24 (0.63 ואליפות)
אתלטיקו 31 (0.82 ומקום 3 )
2014
יובה 23 (0.61 ואליפות )
אתלטיקו 26 (0.68 ואליפות )
2015
יובה סופגת 24 (0.63 ואליפות)
אתלטיקו 29 ( 0.76 ומקום 3 )
2016
יובה 20 (0.53 למשחק ואליפות)
אתלטיקו 18 ( 0.47 ומקום 3 )
2017
יובה 27 ( 0.71 ואליפות )
אתלטיקו 27 (0.71 ומקום 3 )
2018
יובה 24 (0.63 ואליפות)
אתלטיקו 22 ( 0.58 וסגנות )
2019
יובה 30 ( 0.79 ואליפות )
אתלטיקו 23 ( 0.61 וסגנות )
2020
יובה 43 (1.13 ואליפות)
אתלטיקו 27 ( 0.71 ומקום 3 )
סיכום כללי (11 עונות שיוצאים 418 משחקים )
יובה סופגת 338 שערים ממוצע של 0.81
אתלטיקו 373 ממוצע של 0.89
אז אמנם הממוצע של יובה קצת טוב יותר אבל צריך לקחת בחשבון את הנתונים הבאים
1 יובה הייתה אלופת איטליה 9/11 העונות ככה שלא התמודדה מול איזו מפלצת
ובכלל הכדורגל הספרדי בשנים הללו היה הרבה יותר איכותי כך יובה פגשה עונה אחת בודדת באלופת יבשת ולמעט רומא בעונה אחת היא לא פגשה בקבוצה שעשתה חצי גמר אלופות
בעוד אתלטיקו פגשה על בסיס קבוע את ברצלונה וריאל קבוצות שלקחו יחדו 6 פעמים את אליפות היבשת לאותו עשור ועשו יחדו עוד 8 חצאי גמר אלופות
2. יובה כאלופה הייתה תמיד בצד ההתקפי כך שההגנה פחות נצרכה לעבוד
3 באיטליה מלכי השערים והמצטיינים היו די נטלה ,היגוואיין ,זלאטן ,קבאני , ,טוני ,דז'קו ,איקרדי ,ואימבוולה (טבס וגם רונאלדו היו ביובה וגם היגוואין בחלק מהזמן )
לעומת זאת בספרד אתלטיקו התמודדה עם מסי כל העשור עם רונאלדו בשני שליש ממנו
ועוד כוכבי על כסווארס בנזמה כאשר גם זלאטן ,וייה ,הנרי ונאיימר עברו שם
בקיצור ההפרש ברור
לקחתי גם נתוני ליגת אלופות לעשור זה
2010
יובה חטפה 7 ב 6 משחקים ( 1.167 הודחה בבתים )
אתלטיקו 12 ב 6 משחקים ( 2.00 הודחה בבתים )
2011
יובה לא השתתפה במפעל
אתלטיקו לא השתתפה במפעל
2012
יובה לא השתתפה במפעל
אתלטיקו לא השתתפה במפעל
2013
יובה חטפה 8 שערים ב 10 מש' (0.80 הודחה ברבע )
אתלטיקו לא השתתפה במפעל
2014
יובה חטפה 9 שערים ב 6 משחקים (1.50 הודחה בבתים )
אתלטיקו 10 שערים ב 13 משחקים ( 0.77 למשחק הודחה בגמר (כולל גילום הארכה הממוצע 0.75 )
2015
יובה חטפה 10 ב 13 מש (0.77 הפסידה בגמר )
אתלטיקו 5 שערים ב 10 מש' ( 0.5 הודחה ברבע )
2016
יובה 9 שערים ב 8 מש (1.125 הודחה בשמינית )
אתלטיקו 7 שערים ב 13 מש ( 0.54 למשחק הפסידה בגמר …בגילום הארכה 0.53 )
2017
יובה 7 ב 11 מש ( 0.64 נוצחה בגמר )
אתלטיקו 9 ב 12 מש ( 0.75 הודחה בחצי )
2018
יובה 12 ב 10 מש ( 1.20 הודחה ברבע )
אתלטיקו 4 ב 6 מש ( 0.67 הודחה בבתים )
2019
יובה 9 ב 10 מש ( 0.9 הודחה ברבע )
אתלטיקו 9 ב 8 ( 1.125 בשמינית )
2020
יובה 6 ב 8 מש (0.75 הודחה בשמינית )
אתלטיקו 9 ב 11 (0.82 הודחה ברבע בגילום הארכה 0.79 )
סיכום
יובה ספגה 77 שערים ב 82 מש' (ממוצע 0.94 למשחק )
אתלטיקו ספגה 65 שערים ב 79 מש' (ממוצע 0.82 ועם שלושת הארכות ששיחקה זה למעשה 65 ב 80 0.81 )
מכאן שאתלטיקו סופגת פחות בממוצע
pini
17 מרץ 2021 11:59:15אל תשכח שיובה נותנת הגנה אדירה כפייבוריטית, זה הרבה יותר קשה. בוא נוסיף גם את הנבחרת ובכלל. ושוב, בתפקיד הבלם, בונוצ'י בלם גם טוב יותר וגם שלם יותר. דומה לואן דייק נניח.
MacLeod 1
17 מרץ 2021 09:03:05צודק
טריי זריקה מחשידה
17 מרץ 2021 08:37:23מאמר מעולה. אני חולק בגדול על בחירתו של פפ עם תקציבי על לא הצליח לקחת אלופות הוא ממש לא שם.
קלופ אולי אבל גם בעיקר סימונה וזידאן.
מסכים עם אהרון גודין שם בהרכב במקום בונוצי.
pini
17 מרץ 2021 10:22:04הבחירה בפפ באה לי לאחר לבטים רבים. בסופו של דבר, כפי שציינתי, הייתה לו יותר השפעה. בעניין להוציא יש מאין, מסכים, הוא לא זידאן, או קלופ ובטח שלא מוריניו שעשה מה שעשה עם פורטו ואינטר. האלופות הן לא המדד היחיד.
דוקטור רזי הופמן
17 מרץ 2021 17:12:19+100
גם אני לא רואה את פפ כמאמן העשור אלא כמאמן העשור הקודם. מאמן העשור שלי הוא דווקא זיזו עם 3 זכיות רצופות באלופות.
לגבי סרחיו ראמוס, כל מילה, זה שחקן שיוצאים אתו לקרב ואם פעם היה בועט גרוע בפנדלים, היום הוא לא יודע להחטיא וגם השוער מזנק לכיוון הנכון, הכדור מהיר מדיי, כמו הפנדל שהבקיע אתמול, לשוער לא היה סיכוי כי הכדור היה מהיר מדיי בשבילו.
דוקטור רזי הופמן
17 מרץ 2021 09:01:09אני רואה שזה מאמר גדול, אכנס שוב אחרי הצהרים.
MacLeod 1
17 מרץ 2021 09:06:58מאמר מעולה, כיף לקרוא ,למרות-ואולי בגלל- כמה חילוקי דעות קלים 🙂
מה שכן, פפ מבחינתי הוא גנב דעת ואין שום מצב שהוא מאמן העשור. סימאונה, קלופ וזידאן עשו יש-מאין והיכולת שלהם בפן המעשי טובה ומשפיעה משלו.
בכל מקרה,תודה רבה!
pini
17 מרץ 2021 10:25:11זה בסדר 🙂. פפ מבחינתי הוא כמו קר ופופ בכדורסל, או נניח פיל ג'קסון. האחרים יזכירו לי יותר את ניק נרס ופט ריילי. לך פפ יזכיר את בודנהולצר כנראה…
ארז
17 מרץ 2021 09:18:41תודה פיני, זה מתחבר לי מצויין עם הטור שכתבתי לפני מספר שבועות על ההתפתחות של המערכים בכדורגל. כמה דברים.
כמו הטוטאל פוטבול שעבד נהדר להולנדים עם קרויף ולאף אחד אחר לא, ככה הטיקי-טקה, עבד נהדר לבארסה ששיחקו את זה מהנוער עם פפ גווארדיולה כמאמן, ולנבחרת ספרד שהיתה בארסה בלי מסי. ברגע שניסו להריץ את השיטה הזו כשיטה, זה לא עבד, מכמה סיבות. אחת, כפי שציינת וצריך להדגיש, זה מצריך ששחקנים ילמדו לשחק את זה מהנוער. כמו שעשו באייאקס, כמו שעשו בבארסה. כל נסיון לקחת קבוצה קיימת ולהנחיל שם את זה לא הלך. שתיים, זה מצריך שיהיה לך מסי בשפיץ. כשיש לך מסי, אז כל הקבוצה יכולה לשחק מסירות כאוות נפשה עד שהכדור יגיע לפנומן ב25 מטר ומשם רק לרוץ לרחבה ולחכות. שלוש, השיטה הזו חיזקה את התפיסה של החזקת כדור כערך ויש בעיה אחת, אין שום קשר בין החזקת כדור לכיבוש שערים. אתה יכול להתמסר עד מחר ב2/3 המגרש, אבל את השערים כובשים מהשליש הנותר. לבארסה היו קשרים התקפיים מעולים, והיה לה את מסי, כך שאחרי כל הסבבה של ההתמסרויות, היה מי שיצור את מצבי ההבקעה. בלי זה, זה לא עובד.
לגבי הגרמנים, דבר ראשון הגרמנים תמיד הצטיינו בלחץ טקטי על כל המגרש. זה סוג של ״בונקר לוחץ״ במובן שהם היו נשכבים על מובילי הכדור, מנסים להגיע ליתרון מספרי של שחקנים ומנצלים את זה שבניגוד לרוב שחקני הכדורגל בהיסטוריה, בגרמניה הקפידו על כושר גופני שאפשר להם לרוץ ולהגיע לכל מקום. נוסיף לזה את העובדה שביירן מינכן הוא מועדון סופר עשיר שיכול לקנות את השחקנים שמתאימים לשיטה, והרי לנו קבוצה מנצחת. ושוב, קבוצה מובילה ומצליחה ועשירה, בונה שיטה שמתאימה ליתרונות היחסיים של השחקנים, וקונה את מי שמשלים את החורים שיש לה, זה לא שיטה. זה ביירן מינכן או נבחרת גרמניה או דורטמונד. ״שיטה״ מלמד שיש פה משהו שאתה יכול לקחת ולשים בקבוצה שלך, שהיא לא ביירן מינכן או ברצלונה או ריאל מדריד.
והעגום מכל, הוא שאשכרה אימוני כושר נחשבים להתפתחות בכדורגל. יום יבוא ושחקן כדורגל יצטרך להתאמן כמו אתלט אמיתי. זה עדיין לא קרה. עד אז, כל מי שידרוש משחקניו עוד 10 דקות בחדר כושר ועוד קילומטר ריצה באימונים תמיד יתן את הטון במגרשים.
pini
17 מרץ 2021 10:32:23מסכים עם התוצאה, פחות עם הדרך… מסי בתקופות ההן שיחק הרבה יותר קדימה ואפילו בעמדת החלוץ. נבחרת ספרד שיחקה בלי מסי והיא ממש לא הייתה בארסה, מי חוץ מצ'אבי ואינייסטה (וחוליית ההגנה) היה קטלוני? היה שם פברגאס וצ'אבי אלונסו, חאבי מרטינס, וייה, טורס, ג'ורדי אלבה, ראמוס ועוד.
ברצלונה ב2009 לחלוטין לא הייתה תלויה בארגנטיני.
לגבי להנחיל שיטה אחרת, אכן הטיקי-טקה לא מתאים לא לגרמניה ולא לאנגליה.
הקטע האחרון מדויק ומאכזב
צ'יקו
17 מרץ 2021 11:46:25בוסקטס
pini
17 מרץ 2021 11:53:47נכון. שכחתי אותו, אבל הוא באמת היה פחות חשוב מצ'אבי אלונסו למשל.
ארז
17 מרץ 2021 18:02:05הרעיון לא היה מסי, אלא בארסה. ה"שיטה" לא היתה שיטה אלא דרך שבה שחקני ברצלונה למדו לשחק מהנוער והלאה, והשלד של הנבחרת היה בנוי על אותם שחקנים. בלי צ'אבי ואינייסטה וכאלה, אתה יכול לנסות עד מחר ולא יהיה לך לא טיקי ולא טקה. וזה לא עניין ספרדי או קטלוני אלא ברצלונאי. גם לאתלטיקו מדריד לא מתאים הסגנון הזה או לוולנסיה, כי אין להם שלד שחקנים שלמד את השיטה הזו מהגן.
pini
17 מרץ 2021 18:51:05אתה צודק על השיטה הספציפית.
פפ אגב הצליח בסופו של דבר בליגות המקומיות ליצור מכונה של ממש. האנשים אוהבים למדוד רק לפי הצ'מפיונס ויש בזה, אבל זה לא חזות הכל.
אהרון שדה
17 מרץ 2021 10:34:21ארז בגדול אני מסכים איתך.
אבל שים לב שנבחרת ספרד שהייתה למעשה ברצלונה בלי מסי עדיין לקחה 3 תארם ברצף
כך את מונדיאל 2010 הההרכב הראשון הורכב מ
פיקה ,פויול ,בוסקאטס .צ'אבי ,אנייסטה ופדרו כולם שחקני ברצלונה
תוסיף לזה את ססק שאז היה של ארסנל אך גדל בברצלונה
ואם תרצה צרף גם את וייה שפורמלית כבר היה בברצלונה
כך שאנו מדברים על 7-8 שחקני הרכב /רוטציה גבוהה .
רוצה לומר הם עדיין הצליחו בשיטה זו גם בלי מסי
מה מסי הביא ? את הניצוץ את הקצפת את העונג
אבל בשיא הם היו מנצחים גם בלעדיו
pini
17 מרץ 2021 10:36:47מה שאהרון אמר.
ארז
17 מרץ 2021 17:59:12זה נכון, הרעיון פה לא היה להגיד שבלי מסי אי אפשר, אלא שזה עדיין פונקציה של קבוצה ולא שיטה שאתה יכול להעתיק למנצ'סטר סיטי או לפריז סן ג'רמן כאילו כלום. זה מצריך ממך שהשלד של הקבוצה יהיה כאלה שלמדו את השיטה הזו מהנוער, ושהשחקנים יהיו כאלה שחיים אותה בדם. ולא מזיק לשים בשפיץ את אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
17 מרץ 2021 11:35:08קלופ, בניגוד לסופרטימז, בהחלט הביא שיטה שיכולה לעבוד גם במקומות אחרים, מה שגם אפשר לו לזכות בתארים עם סגל נחות יחסית לביירן/ריאל עליהן גבר, והוא מימש את השיטה גם בליברפול ולא רק בדורטמונד. גם אם בתנאים נוחים יותר של סופרטים.
Avik
17 מרץ 2021 09:50:22פיני אחלה מאמר
תודה רבה
אני חושב להציג את קריסת הטיקי טאקה ואת קריסת ברצלונה במאמר לא בדיוק קולע למטרה משום שברצלונה שהתפרקה מבפנים ע"י ההנהלה שלה
אם היתה הנהלה שמחזקת את העמדות הנכונות ומעלה שחקני נוער לא היית רואה את הדעיכה המטורפת הזאת
מה שברצלונה משחקת ב 5-6 שנים האחרונות זה לא טיקי טאקה ובעצם מאז שפפ עזב כל מאמן הרחיק את הקבוצה עוד קצת מהשיטה
בכל הקשור לאתלטיות אני מסכים לחלוטין ולכן אני חושב שמסי הוא הגדול בכל הזמנים ואם יהיה מישהו עוד 30 שנה שיעשה את אותו הדבר כמו מסי, פלה או מראדונה הוא יהיה הכי טוב בכל הזמנים משום שהשחקנים משתפרים, האתלטיות משתפר תחשוב על הבלמים והקשרים שמפלה ומארדונה היו צרכים לשחק מולם לעומת מפלצות האתלטיות שמסי משחק מולם.
לגבי סגל העשור שלך אני ממש לא מסכים עם חלק מהשחקנים, אני לא אכנס לזה לעומק.
pini
17 מרץ 2021 10:36:03תודה.
האמת שהצבעתי על ההתפרקות עוד לפני שהמועדון הזה הפך סמל לסיאוב. אתה צודק שבשנים האחרונות הוא לא נשען על הטיקי טקה וטענתי את זה גם לבארסה מודל 15' שהצליחה, אבל זה חלק מרכזי בעיני בבעיה, בגלל הטיקי טקה והעובדה שברצלונה לא השכילה להתקדם, גרם לה לשקוע עוד ועוד.
pini
18 מרץ 2021 18:01:12באיחור… אין חולק (לצערי יש שכן) שהיום השחקנים טובים יותר מפעם, עם התפתחות כל כך הרבה גורמים, הן בספורט, בכדורגל בפרט (אימונים, כדרור והכל, שחקנים היום מגוונים בהרבה מקודמיהם) ובספורט בכלל כאתלטים ונגעתי בזה בטור. גם תחום הרפואה מאפשר לשחקנים להאריך משמעותית את הקריירה, פלה לדוגמה, החל מגיל 30 היה מהצד הנופל של הקריירה ואם היה ממשיך בכושרו בשיאו לעוד חמש-שש שנים, כנראה שהשיאים שלו באמת לעולם לא היו נשברים.
כשברים למדוד, מודדים גדולה וכישרון טהור פר אקסלנס ובזה יש דיון בהחלט. פלה וגם מראדונה, עם כל הכבוד (ויש הרבה ריספקט) לגדולים של ימינו, סחבו את הנבחרת שלהם לתואר העולמי ופלה שסחב פעמיים (וזכה שלוש פעמים), באמת נחשב לגדול בהיסטוריה.
Tzafriros
17 מרץ 2021 12:09:01פיני מאמר מצוין. נהניתי! ככה זה בכדורגל כל פעם שיטה או אסטרטגיה כובשת את הענף ומחזיקה תקופה כמו מילאן ומלכודת הנבדל עם ה 4-4-2 האגדי. כמובן שצריך את השחקנים הנכונים ליישם את השיטה כמו שכתבה לבאיירן למשל היה שילוב של אתלטים עילאיים עם טכניקה מצוינת.
רק דבר אחד אני חייב לציין מבחינתי צרפת שדדה את ארגנטינה בשמינית גמר מונדיאל 2018 שקיבלה פנדל עם פאול שהיה בבירור מחוץ לרחבה במשחק שנגמר 4-3. לא אסלח להם. אז אני בז לאליפות העולם שלהם. עד מתי תסבול ארגנטינה מטעויות שיפוט? גם ב 2014 היה פאול על היגוואין ברחבה שלא נשרק שלא לדבר על הפנדל ההזוי שגרמניה קיבלה בגמר 90
Avik
17 מרץ 2021 13:58:47צפריר זה בדיוק מה שדיברנו עליו בתקופה האחרונה גם ב-NBA וגם בכדורגל
פיני תודה על טור מצויין
pini
17 מרץ 2021 14:19:43ההנאה שלך, היא ההנאה שלי🙂
pini
17 מרץ 2021 14:17:24תודה צפריר.
השקעתי…
זה לא משנה אם צרפת שדדה את ארגנטינה או שלא… היא זכתה בזכות האתלטיזציה המואצת של השחקנים שלה.
לשם השוואה, ביורו 12' נפגשו צרפת וספרד ברבע הגמר המאבק על הכרטיס לחצי. לצרפת היו שחקנים טובים מאוד, כולל בכירי השחקנים באירופה כמו פרנק ריברי וכרים בנזמה. ספרד ניצחה 2-0 בקלות וצ'אבי אלונסו (כבש צמד) נשאל מה הם הלכו לעדות אחרי המשחק, ענה בזלזול, "הלכנו לשחק כדורגל"…
חלפו כמה שנים והתהפך הגלגל בזכות הכישרון הספורטאי העצום שם.
pini
17 מרץ 2021 14:27:39משהו שלא מספיק הדגשתי. המאמנים באירופה, פשוט הכריחו את הטיקי טקה לשחק הרחק מהאזורים המסוכנים ובכך עיקרו מאוד את משחק ההתקפה שלו. כל מאמן ושיטותיו הוא.
Avik
17 מרץ 2021 15:06:21כל הקטע קל טיקי טאקה זה לגרום ליריב ללחוץ אותך ולהזיז את הכדור מהר יותר ממנו
הבעיה היא שאתה צריך שחקנים סופר אינטליגנטים שיודעים לשחק פשוט
באיירן של הינקס עם כל האתלטיות היתה רודפת אחרי הכדור רוב המשחק מול בארסה של פפ
יש בסרט התיעודי על הקבוצה מעונת שש התארים קטע של הנרי שמדבר על התנועה שפפ הכריח אותו לעשות כדי לפנות מקום לאינייסטה
והוא מספר שם שפעם אחת הוא לא עשה את התנועה והצליח לכבוש, כמה דקות אחר כך הוא הוחלף כי לא ביצע את הפעולה שנדרש לעשות
מי שאומר שפפ מאמן טוב רק בגלל השחקנים שלו לא כלכך מבין בכדורגל, כל קבוצה שפפ הגיע הוא שינה אותה מקצה לקצה וניתן לראות את תביעת היד (רגל) שלו על הקבוצה הלכה למעשה
וכדי להבין על רגל אחת על מה מבוססת הטיקי טאקה (וזה רק גירסה מקוצרת ב3-4-3 ולא 4-3-3) כדי להקשיב ליוהאן קרוייף האגדי
לפעמים זה מרגיש כמו טאי צ'י, לא להיות הכי מהיר או הכי חזק אלא להיות הכי חכם ותת ליריב לפגוע בעצמו (בטאי צ'י זה להשתמש באנרגיה של היריב נגדו)
https://www.youtube.com/watch?v=7NZ0byEyeOA
The Pro
17 מרץ 2021 15:16:02שטויות.
תיירי הנרי שיחק את הכדורגל הכי טוב שלו בארסנל ובשיטת ה"טיקי טקה" דווקא דעך.
גם איברהימוביץ' "נכשל" בשיטה הגאונית" הזאת.
–
לפפ הייתה את הזכות לאמן את הדור הכי טוב של ספרד ואת מסי בשיא.
שאר הקבוצות שלו לא היו קרובות לזה ובבאיירן בנו אחריו קבוצה יותר איכותית.
גם בסיטי הוא לא המציא את הכדורגל והגיע לקבוצה שמבזבזת הכי הרבה כסף בכדורגל האנגלי.
ולא זוכה או אפילו קרובה לזכות בתואר של ליגת האלופות.
Tzafriros
17 מרץ 2021 15:35:54פשוט נפלא הריאיון של קרויף. תודה!
pini
17 מרץ 2021 15:55:13*טביעת יד.
לא מסכים. הכדורגל התקדם מאז קרויף, זה הכל. באיירן של היינקס אכן פגשה את ברצלונה והתעללה בה. חד וחלק. אותה קבוצה שלקחה אליפות ספרד עם שיא נקודות אליו פפ לא הגיע.
מסכים שפפ הוא מאמן ענק. בחרתי בו למאמן העשור ולא בכדי.
Avik
17 מרץ 2021 17:20:29** אני הוספתי רגל כי זה כדורגל
בכל מקרה באיירן ניצחה את הקבוצה של פפ כשהיא שבעה ופפ התחיל עם שגעון ה3-4-3 שלא כל-כך הצליח
זה לא סותר שהכדורגל התקדם,התיאוריה של קרוייף גם היום חדשנית, שחק פשוט וחכם, מה שהתקדם זאת הטכנולוגיה (והרפואה) משפיעה באופן ישיר על ביצועי השחקנים (כמו שכתבת פיני, מהירות, כוח, גמישות או בקיצור אתלטיות).
לפני 10שנים לראות שחקן בן 33/34 היום העולמי היה חריג עד לא קיים היום יש לך את לברון, זלאטן, מסי, רונאלדו, בריידי ודומיהם שבגיל 33-37 בטופ של השחקנים בעולם כל אחד בענף שלו
*The pro היקר, נראה לי שאתה מונע מרגש בתגובות ולא אובייקטיבי. פפ האמת משנה קבוצות מקצה לקצה ואילו כשלא זוכה בליגת האלופות לרוב הקבוצות שלו מציגות את הכדורגל הטוב באירופה, זה נכון שבברצלונה היה לו דור מדהים, ובבאיירן הוא קיבל את אלופת אירופה אבל שים לב לשינוי של השחקנים טוטאל פוטבול במיטבו בלמים משחקים בקישור קשרים חלוצים הכדור תמיד בתנועה מתמדת ולחץ על כל המגרש גם הסיטי אפשר לראות את הסגנון הזה שכמובן משתדרג לפי השחקנים והתקופה
הנרי היה פחות גולר בתקופה שלו בארסה אבל הוא בעצמו אומר שלמד לשחק כדורגל מחדש תחת פפ
זלאטן היה בקשה אישית של פפ כדי לשדרג את המשחק של בארסה בגובה טעם הגב לשער אבל הניסוי לא צלח
בכל מקרה תודה על דיון מעניין
pini
17 מרץ 2021 22:01:47התכוונתי טביעה, מלשון טובע את חותמו, במקום תביעה, שזה אדם התובע אדם אחר…
Avik
17 מרץ 2021 22:18:15טעות לא אופיינית
תודה
The Pro
17 מרץ 2021 14:40:38אתה חייב להבין שה"טיקי טקה" לא שינה שום דבר ושאותו הכדורגל היה גם קיים לפני פפ.
ברגע שאתה המועדון העשיר בעולם או שיש לך את רונלדו ומסי בשיא
אז זה לא משנה אם קוראים לך פפ או זידאן.
–
השיפוט כמו גם ה-VAR עשו את השינוי האמיתי בשנים האחרונות בכדורגל.
pini
17 מרץ 2021 15:58:37מה שתגיד.
לא קשור למאמן ולא לשיטה, רק לסגל.
רק תזכורת, ריאל מדריד ב2016 הובסה בביתה על ידי ברצלונה 4-0, החליפה את בניטס בזידאן והופס, ראו זה פלא, ריאל זכתה באלופות, ניצחה את ברצלונה במגרשה וסיימה כקבוצה בכושר הטוב ביותר. מעניין, לא?
The Pro
17 מרץ 2021 14:43:56המגינים לא יכולים יותר לשמור באגרסיביות כמו שכיסחו את מראדונה ואת הכוכבים בעבר
טעויות השיפוט בתקופה שלפני ה-VAR הכריעו המון משחקים צמודים ומכריעים במפעל של ליגת האלופות.
–
אין היום כדורגל כמו שהיה בהגנות הברזל של איטליה או אפילו בקבוצות המוצלחות של מוריניו.
אין סיכוי שנבחרת הגנתית כמו יוון בזמנו תגיע להישגים דומים בכדורגל המודרני כי זה משחק שונה.
pini
17 מרץ 2021 16:01:01אתה באמת כתבת עכשיו את שתי התגובות האלה? תחליט, זה אותו כדורגל, או שהכדורגל התקדם והוא 'מודרני'…
בהתחלה חשבתי שאתה מאוהב בלברון, עכשיו אני חושד שהתאהבת בלהטריל ולומר שטויות
דוקטור רזי הופמן
17 מרץ 2021 17:22:10נפלא, נפלא ועוד פעם נפלא. תודה פיני על המאמר המחובר לתפארת, בגדול מסכים עם הרוב אם כי בקישור העשור שלך חסר לי שחקן מאד מוערך בעולם שנצא קצת בירידה בשנה וחצי האחרונות ואני מתכוון ללוקה מודריץ.
לגבי הפולני, יכול להיות שחקן העשור הבא אם יתן עוד שלוש שנים כאלה וישבור עוד כמה שיאים.
פיליפ לאם שחקן מופלא אבל יהושוע נכנס יפה מאד לנעליים הענקיות שהשאיר מאחוריו ואני עוקב אחרי הנער מתחילת הדרך, בשלוש השנים האחרונות והילד ענק…
pini
17 מרץ 2021 19:02:26תודה רזי. מחמם את הלב.
לוקה הפסיד בפוטו פיניש לקרוס…
עכשיו ברצינות, אני אתייחס גם למאמן העשור ועוד.
כפי ששמת לב, המאמר עסק בהתפתחות הכדורגל ובהשפעה של המאמנים והשחקנים. זה בהחלט השפיע על הפרמטרים. אני יודע שכולם מייחסים לליגת האלופות את הפרמטר המרכזי וזה סבבה, אבל בעיני יש חשיבות גדולה לדרך ולהשפעה ופפ יצר מכונות שהמשיכו גם אחריו ולא ככ היו לפניו.
קרוס טוב יותר וחשוב יותר במערך ממודריץ' ואם כל הכאב, אין מקום לשניהם. פירלו עדיף מאחור ואינייסטה זה אינייסטה…
pini
19 מרץ 2021 14:28:52קימיש פנטסטי. לאם הוא עדיין לא.
מנחם לס
17 מרץ 2021 17:28:22תודה פיני. למדתי המון דברים חדשים!
pini
17 מרץ 2021 18:54:09תודה גם לך…
האתר הזה, שהוא בדמותך ובצלמך, הפך לאתר הספורט מוביל בארץ.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
17 מרץ 2021 18:25:10תודה רבה פיני, מאמר מפואר ומעורר מחשבה.
pini
17 מרץ 2021 18:52:15תודה מיקי
ירון, החלום
17 מרץ 2021 23:12:45בס"ד
תודה רבה.
כתבה מרתקת.
pini
18 מרץ 2021 01:02:19תודה רבה לכל הקוראים והמגיבים.