ערב של יום חולין/ אריאל הכהן

הזיכרון הולך ואוזל ממך . כל השעות כל הימים כל השנים. הכל כמעט כבר נשכח. הלילות. השמחה העצבים המריבות הבא והולך. בא והולך …לפעמים אני חולם עלייך. כשזה קורה אני מתעורר ובטוח שאת כאן . או שהיית כאן אתמול ובטח נפגש מחר . לא נפגש מחר . אתמול הלכתי עם אישה אחרת. קבענו בחוף של קלדרון על טיילת בת ים ואחרי כמה בירות ושטויות התחלנו ללכת על החול מימין המצוק משמאל הים ומלפנים הבתים הראשונים של עג'מי. המסלול שלנו .חלפה במוחי המחשבה . מסלול השישי שלנו .


החוף היה ריק . מלבד כמה זוגות שפרשו שמיכה והביטו בערגה בים הנגוע זפת. אני לא בטוח שהיתה שם ערגה. השמש החלה לעשות סימנים קצרי רוח של סיום משמרת. מידי כמה צעדים היינו עוצרים פונים אל האופק ומתחבקים . כמו שאז .כמו שאיתך לקחנו את המדרגות בחוף העליה למעלה ופסענו בין הסמטאות עד לנמל. הישתדלתי להתרכז במותניה של האישה שאחזתי אבל כל פעם באה הסחת דעת עמומה שהזכירה כי את כל הדרך הזאת עשיתי מליון פעמים איתך .איתך שלא מצליח להעלות במוחי צליל אחד מקולך. עברנו את הבודקה של השומר . מן הרחבה אפשר לראות את הכניסה למסעדת הדגים .הדלת חצי פתוחה. 2 אופנעני "וולט" נשענים עליה מעשנים ומפטפטים. השמיים נצבעים בורוד ובסגול של אחרי השקיעה רוח קלה מעבירה בגבי צמרמורת אני עומד וכל המראות חוזרים אליי ברגע
הרחבה מול הפתח. עשרות רבות של שולחנות על גבם אין ספור בקבוקים כוסות .יין בירה ויסקי. פיזנג אמבון. קולה. חומוס . צלחות . ציפס . סביבן חבורות של אנשים צוהלים. קוראים בקול .מקשקשים מול מסך ענקי שבעל המסעדה או איזה חכמולוג אחר מהעיריה העמיד .

המשחק הגורלי! שמינית גמר המונדיאל .ברזיל נגד ארגנטינה . במשך יומיים פימפמו אמצעי התקשורת בכל העולם את ההולך להתרחש . מול נבחרת הסמבה של טאפרל בשער . זורזינו על הקו ימין ברנקו האימתני על קו שמאל .דונגה ואלמאו באמצע ועם שני החלוצים הקטלניים רומאריו וקארקה עמדה אמנם אלופת העולם אבל ללא רבים מן השחקנים שהביאו לה את התואר. בשער עמד שוער מחליף . ואת משחק הפתיחה גמרה בהפסד משפיל לנבחרת קמרון. הפרשנים לפני המשחק התערבו על ההפרש לטובת הברזילאים ובחצי חיוך הוסיפו .."טוב .בכל זאת ..לארגנטינאים יש את מארדונה" . הגאון הקטן מלך נאפולי . הקסם. הטאץ' .הסבסוב המסירות המדוייקות לקצר ולרחוק הכל נשאר .עושה את אותם הדברים כמו ששר אריק אינשטיין אבל ..לאט . כי מאז חרך את איצטדיוני מקסיקו חלפו ארבע שנים של מסיבות אליפות עשירות קוקאין ומאבקים עם צמרת שחקני התקופה ששיחקו כולם בליגה האיטלקית . פלטיני . חוליט.ואן באסטן ועוד ועוד..דייגו הזדקן .הדור האלמוני והמצליח שליווה אותו על המגרש התחלף בצוות אלמוני חדש לגמרי .התחזית ? אחרית .

איכשהו התאוששו הארגנטינאים והצליחו להגיע לשמינית רק כדי לפגוש את הרקדנים שנואי נפשם. "ארבע אפס" נתן אלי ישראלי בתוכנית הרדיו שלו את התחזית שבעיני רבים נראתה נדיבה לארגנטינה . ככה הלכנו את ואני לראות את המשחק ברחבה מול מסעדת הדגים איפה שהרימו מסך שהגיע עד השמיים . היינו צעירים. בקושי עשרים ומשהו . את ביקשת יין אדום . אני הזמנתי גינס . אני לא יודע איך לא ראיתי כבר אז את תמרור האזהרה. השולחנות עד לשפת הרציף מפוצצות צופים חלקם הגיעו בחולצות הנבחרת שאוהדים. חלקם עם דגלים ביד את זורקת ראשך לאחור סביב .ומפטירה "נראה לי שכולם פה אוהדי ברזיל" .
כן שמתי לב.
"יש פה מאות .אלפים"
אל תגזימי
" בטח לא נעים כל כך להיות במיעוט .."
אני לא במיעוט ..בעד מי את?
" אני בעד אף אחד .אני ניטרלית .סך הכל באתי איתך אל תכניס אותי לתוך כל הסיפור של ה…" צפירה מזעזעת של זמבורה קטעה את חילופי הדברים .המשחק נפתח! בסטאדיו דל אלפי בטורינו

רומאריו בימים טובים יותר..


הברזילאים שוכבים על הרחבה של ארגנטינה .כדורים שורקים ליד הרשת. קורות קרנות החמצות מסמרות שיער . קארקה מחמיץ נגיחה ממטר . אלמאו מפציץ ממרחק רק מזל ואצבע אלוהים מסיטים את הכדור למשקוף. אפס -אפס המשחק מגיע אל הדקות האחרונות קריאות האוהדים מסביבנו קולניות מזעם ותסכול בקבוק מתנפץ על הרצפה אחרי עוד החמצה . את מתכווצת במושב . "אני מקווה. שהם יכבשו בקרוב אחרת.." והם אכן כבשו . ארגנטינה . בדקה השמונים ואחת משתחרר הגמד הגאון משני שומרים לא רחוק מקו האמצע ושולח מכתב עם אישור מסירה לקלאודיו קאניג'ה ( כמו שקראו לו בארץ השדרים העצלים . צריך להגות : קניחיה ) בעל הרעמה הבלונדינית שתוקע את הכדור לשמאלו של השוער האומלל שכמעט מת משעמום כל המשחק…גולללללל! נשמעה הזעקה היחידה בכל הרחבה שהשתתקה באחת למראה הדביל שקפץ יחידי מהכיסא וצרח…גוווול!! מול פניהם הנדהמות של כמה? מאות..? אלפים ! שלא האמינו למראה עינהם…
"בא נלך ". אמרת והחזקת בידי ."אני צעירה בא לי עוד לחיות.." .

וחיינו .והלכנו ובאנו ונפרדנו חשבתי לעצמי מתבונן בשליחים שזרקו את בדלי הסיגריות והתמתחו . כף יד חמה נשלחה ואחזה בכף ידי "על מה אתה חושב? " שאלה.
סתם ניזכרתי באיזה משחק . "משחק?" הנחתי את ידי על כתפה . לא חשוב .אמרתי אל תוך עיניה .אנחנו עוד צעירים בואי נעשה חיים.
.

לפוסט הזה יש 17 תגובות

  2. Tzafriros

    13 מרץ 2021 11:22:43

    השער של אל פאחרו הנפלא אחד מהרגעים הגדולים שלי כאוהד ספורט. אוהב אותו לנצח. בנוסף גדל במחלקת הנוער של ריבר שזה תמיד מוסיף לו נקודות. למעשה גם היה חלק מהזכיה בליברטדורס של 86

  3. אבי יחיאל

    13 מרץ 2021 12:04:25

    לא אשכח את המשחק הזה לעולם…. אך דייגו דייגו כמה שהיית ענק!!!!!!!!!!!!!! אלוהים עמד בשער ארגנטינה ומנע כיבושים… ואלוהי הכדורגל עשה קסם אחד בשארית כוחותיו ושלח אותנו למונדיאל שנגמר בבכי ודמעות ושחיתות של פיפא.

  5. מולי

    13 מרץ 2021 15:17:10

    נושם נשימות של קנאה, קנאה מרובת רבדים. בך, שהיתה מי שהסכימה ללכת איתך למעוז אויב טבול אלכוהול, בך, שחווית את דוידך ממוטט גולייתם, בך שנשמתך נצרבה- גם ביום ההוא – לכדי מעשייה וסיפור, בך!

  7. וניל טרופי

    13 מרץ 2021 16:12:11

    אוי איזה ערב זה היה, אין כמו נצחון על ברזיל הפיבוריטית בטורניר הכי הזוי מכולם. עד היום אני נזכר בקאניגה קורא לדייגו שהוא לבד ופנוי בזמן ההכנה לבעיטה החופשית. ערמומים היו שני אלה. חסר פה רק העניין עם החומר ששמו לברזיל במיים, וארבע שנים אחרכך ברזיל זכו בהכל ומאז לא הסתכלו אחורה והשאירו לנו אבק, לכן הנוסטלגיה הזו עדיין מחמת את הלב במדבר ההפסדים שנקרא לא סלקסיון.

    1. אבי יחיאל

      14 מרץ 2021 23:24:50

      הקריאה דייגו דייגו של קאניגה לאלוהים הייתה במונדיאל 4 שנים אחרי במשחק האחרון של המלך נגד ניגריה…. ארגנטינה ניצחו 2 -1 דייגו נלקח עי אחות יד ביד באמצע המגרש ( מעולם זה לא קרה לפני ולא יקרה אחרי) וארגנטינה מאז לא התאוששה.

  8. מנחם לס

    13 מרץ 2021 17:41:25

    "הזיכרון הולך ואוזל ממך …" אריאל, תאמין או לא, התחלתי לשכוח על קיומך, ואנחנו הרי התכתבנו על נקבות כמעט יומית…
    טוב שחזרת. פוסט אחד בחצי שנה – די והותר.

    עכשיו אני הולך לקרוא את הפוסט

  9. מנחם לס

    13 מרץ 2021 17:51:00

    וואללה שאני בן 83 וזוכר את המשחק. רק מה שהיה אתמול אני לא זוכר. אין דבר יותר טוב מבראזיל – ארגנטינה. שתי מדינות שכנות המופרדות ע"י שפות שונות, אבל את הקללות הם אומרים באותה שפה. לא היה אף משחק בין בראזיל לבין ארגנטינה שבראזיל לא שלטה בו, אבל לא ידעה לנצח. אין אף קבוצה בעוןלם כמו ארגנטינה שיודעת להיות מזופתת ולנצח. על זה היא עושה קריירה כבר 70 שנה. אבל לנצח כל הדרך היא יודעת רק עם יד אלוהים. אפילו מסי לא עוזר.

  10. מנחם לס

    13 מרץ 2021 17:54:44

    וש איזה עיתון למהגרים 'ידיעות אמריקה' או משהו כזה. הם שולחים לי מדי פעם אזכרות. קראתי שכתבת איזה 3-4 ספרים. ספרים ממש או אונליין? הוכל על סקס או אתה כותב גם על חיי יום-יום, רציחות, ודברים כאלה?

  11. דני האדום

    13 מרץ 2021 21:07:54

    היי מל…לכבוד הוא לי…פשוט ברצף הימים כשיש פעילות ספורט אני כמו כל הקוראים קורא בצמא את הסקירות היומיומית ושומר את הטור לימים שחונים.
    וכן. נכון .פרקים מהספר האחרון שלי " דרך לא דרך" באמת פורסמו בידיעות אמריקה ובמקומות אחרים. אני נשבע שזה ספר אמיתי ..😆. קשיי הלוגיסטיקה בקורונה והרגלי הקריאה של הדור הצעיר מכריחים את היוצרים "לתרגם" את היצירה למדיה הדיגיטלית כך שאפשר יהיה לקרוא מן המחשב הטבלט או הסלולר.
    הספר מוצע באכסניה מכובדת באתר "עיברית" ששייך לידיעות אחרונות .הנה כאן בקישור :

    https://www.e-vrit.co.il/Product/20407/%D7%93%D7%A8%D7%9A_%D7%9C%D7%90_%D7%93%D7%A8%D7%9A

  12. אמנון

    13 מרץ 2021 21:26:14

    אחחח… איזה זכרונות. זה היה אחד הניצחונות המתוקים מדבש.
    ראוי להזכיר את ההרכב שפתח אצל ארגנטינה במשחק:
    סרחיו גויקויצ'אה. פדרו מונסון. אוסקר רוג'רי. חואן סימון ז"ל. חוסה בסואלדו. חורחה בורוצ'אגה. דייגו מראדונה ז"ל. ריקרדו ג'יוסטי. חוליו אולרטיקוצ'אה. פדרו טרוגליו. קלאןדיו קניג'ה.
    .
    ובנוסף, החלה הספירה לקראת המשחק בין ברזיל לארגנטינה ב-30 בחודש הנוכחי במוקדמות גביע העולם 2022.
    ומחר יש משחק בטורניר שמתקיים בארגנטינה ובו בוקה תארח את ריבר. אני מניח שצפריר יכתוב על כך.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט