יומן ממפיס – דובוני אכפת לי / asaf

יומן ממפיס – דובוני אכפת לי / asaf

asaf, גולש ותיק באתר, חולק איתנו את מחשבותיו על הגריזליס.

כילד של סוף שנות ה-80 שגדל על הטלוויזיה החינוכית ההקשר המיידי עבורי במקרה של דובים הוא סדרת המופת "דובוני אכפת לי".

כמחווה לסדרה ולסגל הקבוצה הצעיר יחסית גם היומן הראשון של ממפיס לעונת 20-21 יהיה בסימן הדובונים החביבים.

אז מה היה לנו עד כה?

אחרי עונת רוקי נפלאה של ג'ה מוראנט, שזיכתה אותו בצדק בתואר רוקי העונה, לצד עונה שנייה טובה מאוד של ג'ארן ג'קסון ג'וניור, שהסתיימה רק בהדחה לפורטלנד במשחק play in בבועה, נראה כי ממפיס מצאה את הגירסא הצעירה והחדשה שלה לדואו שיוביל את המועדון מחדש קדימה בשנים הקרובות.

אם מוסיפים אליהם בסיס צעיר ומבטיח בראשות ברנדון קלארק, ואפילו דילון ברוקס שבעונתו הרביעית בליגה מתחיל להיות מבוגר אחראי בממפיס, קיבלנו לא מעט ציפיות להתקדמות עם סיכוי ריאלי לפלייאוף.

אנחנו בערך בשליש העונה, והגריזליס עומדים על מאזן של 13-12, (נכון לכתיבת שורות אלו), במקום ה-9 במערב. בהתחשב בפציעות – מוראנט החמיץ שליש מהמשחקים עקב פציעה, וטריפל J כלל לא פתח את העונה, מדובר במאזן לא מרשים אך מובן.

כיאה לקבוצה שמובלת ע"י גרעין צעיר יחסית ממפיס סובלת מעט מחוסר יציבות, ולצד ניצחונות על קבוצות בכירות כמו ברוקלין (פעמיים) ופילי, מגיעות נפילות מול קבוצות ברמתה ומטה כמו שארלוט, קליבלנד ויוסטון.

סטטיסטיקה קבוצתית בולטת:

ברוב הקטגוריות הסטטיסטיות הקבוצתיות ממפיס מדורגת פחות או יותר בדומה למאזן שלה באזור מרכז הטבלה עם חריגות קלות מעלה או מטה. ישנן שתי נקודות ששווה לשים אליהן לב:

אסיסטים

ממפיס מספקת משחק קבוצתי משובח כאשר היא שנייה בליגה מבחינת כמות סלים של הקבוצה שמגיעה אחרי אסיסט עם 67% מהסלים שלה, וראשונה מבחינת כמות האסיסטים למשחק עם 28 בונבונים מדי משחק (כל הזכויות שמורות לדוק לס).

למרות היותה קבוצה צעירה יחסית המובלת על יד רכז בשנתו השנייה בליגה היא ממוקמת שנייה בליגה ביחס אסיסטים/איבודים עם יחס חיובי של 2 אס' על כל איבוד.

שני פרמטרים שהפכו לקריטיים בליגה בימינו הם היכולת לקלוע משלוש, ומנגד – היכולת להגן על קשת השלוש.

קליעה מחוץ לקשת

כאן נאמר שהקבוצה, בלשון המעטה, טעונת שיפור – ממפיס ממוקמת במקום ה-24 בליגה עם כ-11.5 קליעות למשחק. ממפיס גם ממעטת לזרוק מטווח השלוש יחסית לשאר הקבוצות, עם כ-31 זריקות למשחק שמציבות אותה במקום ה-25 בליגה.

בצד החיובי ממפיס קולעת באחוזים כלליים סבירים (37%) ששמים אותה במקום טוב באמצע.

הגנה על קשת השלוש

ממפיס מגינה על קשת השלוש בצורה סבירה, ומאפשרת 13 שלשות למשחק המציבות אותה שוב במקום טוב באמצע (17), אך סופגת אותן באחוזים גבוהים יחסית, כ-38%, והיא בחלק התחתון של הליגה בהיבט זה (מקום 26).

דובונים מצטיינים:

דוב לאט אבל בטוח – קייל אנדרסון שבעונתו השביעית בליגה חווה עונת פריצה כמעט בכל קטגוריה סטטיסטית, ממצב את עצמו כשחקן חמישייה לגיטימי בליגה, ומרוויח נק' זכות על היותו קלעי 3 אמין עם 40% מעבר לקשת.

דוב השמחה – ג'ה מוראנט שאומנם עקב פציעה התחיל את העונה באיחור קל, אך נכנס לקצב ממשחק למשחק, לוקח את ההובלה של הקבוצה כצפוי, ומשמח את חבריו לקבוצה עם 8 אסיסטים למשחק. נותר רק לקוות שיאפס במהרה את הכוונות היות והידית חורקת בשלב זה.

דובים מבוגרים אחראים – דובים אשר מעודדים את כולם ודוחפים את החבורה קדימה, או במקרה של ממפיס שני המבוגרים האחראיים – דילון ברוקס ויונאס ולצ'יונאס. כל אחד מהם מספק כ-16 נק' למשחק. הליטאי מוסיף את הקשיחות שלו מתחת לסל, וברוקס מצידו תורם לא מעט בשמירה על הגארדים של היריבה.

דובי הפתעה – אותם שחקנים צעירים יחסית שהגיעו לממפיס, מי בבחירות סוף סיבוב ראשון בואכה תחילת סיבוב שני, ומי במסגרת עסקאות שונות בתהליך הבנייה היעיל והמהיר יחסית שהובילה הנהלת הקבוצה בשנתיים האחרונות, ובהם ברנדון קלארק, ד'אנתוני מלטון, אקסבייר טילמן, דזמונד ביין ,טיוס ג'ונס, ואפילו גרייסון אלן בסוג של עונת פריצה. כל החבורה הזו הפכה די מהר לשחקני רוטציה משמעותיים שיוצרים עומק קבוצתי ועתיד מאוד מסקרן.

אז מה צופן כדור הבדולח לתקופה הקרובה?

עד סוף חודש פברואר לממפיס מצפה לו"ז מעניין שכולל עימותים ישירים מול יריבות פוטנציאליות על הפלייאוף במערב (פיניקס, דאלאס), עימותים מול קבוצות שהיא צריכה לנצח אם ברצונה להגיע לפלייאוף (יוסטון, וושינגטון), ושני משחקי מבחן מול אחת הקבוצות הבכירות בליגה – הקליפרס.

לדעתי האופן בו ממפיס תשחק בחודש הקרוב יהווה סימן דרך משמעותי להבנת המשך העונה של הדובונים הצעירים. הרבה יקום או ייפול על הצורך בשיפור ביציבות ,בקליעה מחוץ לקשת, ומעל הכול היכולת של מוראנט להוביל קדימה.

אני חושב שסיום חודש עם 4 ניצחונות, תחזית לא מופרכת בעיניי, עשויה לתת להם דחיפה רצינית לקראת המחצית השנייה של העונה, מאבקי הכניסה לפלייאוף, ואולי גם לקראת חזרה, מתישהו, של טריפל J, שנכון לרגע זה עדיין אין לה אפילו תאריך משוער .

פתחנו "בדובוני אכפת לי" ונסיים בשיר הנושא מתוך סרט על דוב שהוא יותר למבוגרים אבל מסכם טוב את הרוח הצעירה והקבוצתית של ממפיס.

לפוסט הזה יש 11 תגובות

  1. תודה, אסף. קבוצה מפתיעה.
    חייב לשאול, עוד מישהו שם לב שג'ה משחק כמעט בדיוק כמו קייל אנדרסון, רק שפתאום אחרי הצעד השני הוא שם מבערים כאילו רודף אחריו הלייזר מחזה של דובון אכפת לי?

  2. לגמרי צודק Ljos על ג'ה. מעבר לזה הבגרות וקבלת ההחלטות במשחק שלו מעוררת כבוד. תודה למאנו על העריכה והתוספות של התמונות.

  3. תודה רבה.
    אחת החביבות עלי, קבוצה של גברים אחד-אחד שמשחקת חזק ובלי פחד.
    מאמן מדהים.
    רק יש לה התמוטטויות בלתי מוסברות באמצע משחקים ופערי יכולת אדירים.
    חשבנו שמוראנט הולך להיות מפלצת השנה אבל בינתיים הוא בינוני למדי…

    1. תודה אשך. לא הזכרתי באמת את ג'נקינס שעושה עבודה מעולה על הקווים ועם הצעירים. גם ההנהלה שווה אזכור על בנייה מחדש מהירה יחסית ומוצלחת יחסית. מוראנט צריך להעלות את הרמה , מאמין שיעשה את זה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט