שבת בבסיס – Big From Japan / יוני לב ארי

ה-18 באוקטובר 2017. יאנקי סטדיום. הניו יורק יאנקיז מארחים את היוסטון אסטרוז, כשהשתיים במצב של 2:2 בסדרת ה-ALCS. ניצחון – והברונקס בומברס רחוקים W אחד מהוורלד סירייס, שם הם לא היו מאז 2009.

מסאהירו טנאקה (צילום: nj.com)

על המאונד עומד אחד, מסאהירו טנאקה, שכבר הוכיח את עצמו כשחקן של רגעים גדולים. אבל מה שקרה באותו ערב קריר בברונקס היה סימן קריאה לעובדה הזו. שבעה אינינגים, שלושה היטס, אפס ריצות, שמונה סטרייק אאוטס, Walk אחד בודד, ורק רץ אחד של יוסטון עובר את הבסיס הראשון. והמון אמוציות מפיצ'ר מאופק לרוב. אה, כן, היאנקיז ניצחו 0:5, הניצחון האחרון שלהם בעונה ההיא…

לטנאקה היו לא מעט רגעים גדולים בשבע העונות שלו בניו יורק, אך זה, ללא ספק, היה הגדול מכולם. לפני מספר ימים הודיע הפיצ'ר בן ה-32 שבעונה הבאה הוא ישחק ביפן, ובכך הוא למעשה סגר את הקריירה ב-MLB, אלא אם יהיו הפתעות בהמשך.

המבט של פטיט, בלתי נשכח (צילום: blogspot.com)

ממשיך דרכו של פטיט

היו פיצ'רים גדולים מטנאקה, בטח אם מסתכלים על המספרים שלו. אך בעיני לא זה המדד. בין 1995 ל-2013 (עם שתי הפסקות באמצע) זרק ב-יאנקי סטדיום פיצ'ר בשם אנדי פטיט. כמו טנאקה, הוא לא היה הגדול מכולם מבחינת מספרים. אבל היה משהו במבט שלו שניה לפני זריקה (ואני לא מתכוון לחיסון), בביטחון שהקרין, וביכולת שלו להופיע למשחקים גדולים, לא רק באוקטובר.

ב-2014 פרש פטיט ממשחק פעיל, וב-2014 החל טנאקה את דרכו בניו יורק. וכאילו הוא נושא את הלפיד של אנדי, מייד תפס "מאסה" את התפקיד של פטיט. המבט מעבר לכפפה, השקט, הביטחון העצמי, וכמובן, היכולת לנצח משחקים גדולים. זה לא רק אוקטובר, זה גם לעצור רצף הפסדים, זה התמודדות מול אייס יריב עם אצטדיון מלא (זוכרים שפעם היה דבר כזה?), או מול המטס בדרבי לוהט.

ג'ירארדי מציג את טנאקה ב-2014 (צילום: Sun-Sentinel)

Welcome To New York

את עונת 2013 סיימו היאנקיז במקום השלישי, מרחק 12 משחקים מהיריבה השנואה מבוסטון בראש הבית. לראשונה מאז 2008 החבורה מניו יורק נותרה מחוץ לפלייאוף. היה צורך בהצהרת כוונות. ג'קובי אלסברי (למה???), קרלוס בלטראן ובראיין מקאן הגיעו, אך "ה"מהלך של הפגרה הגיע ב-22 בינואר 2014, כשטנאקה חתם לשבע שנים, תמורת 155 מיליון דולר.

באותו השלב רב הנסתר על הגלוי. היו בעבר כמה יציאות מבריקות מכיוון יפן (איצ'ירו סוזוקי, הידקי מאצואי), לעומת לא מעט פלופים (קאי איגאווה, הידקי איראבו, קאז מאצואי, שלושתם בניו יורק). טנאקה הראה ניצוצות בספרינג טריינינג, אבל כולם חיכו לדבר האמיתי. העונה החלה, והיאנקיז חזרו מיוסטון עם הפסד 2:1 בסדרה לא משכנעת, כששני האייסים, סיסי סבאת'יה והירוקי קורודה, רשמו L.

צפו בתקציר המשחק הראשון של טנאקה

אפקט הראשוניות

ב-4 באפריל 2014 עלה "מאסה" על מאונד של MLB לראשונה. המקום: טורונטו. היריבה: הבלו ג'ייז, עם הצמד חמד חוסה באטיסטה ואדווין אנקרנסיון. החובט הראשון: האקס, מלקי קאבררה. פיץ' ראשון – ובום – הום ראן. אאוץ'. איזו פתיחה. לא מעט אוהדי יאנקיז החלו לקלל בשלב הזה, כשהיה להם ברור: איך עבדו עלינו בסנוקר, דוד…

זה הסתיים עם שבעה אינינגים, שלוש ריצות (אחת Unearned), שמונה סטרייק אאוטס, וניצחון ראשון, 3:7. "הוא בהחלט הדבר האמיתי", אמר עליו המנג'ר היריב, ג'ון גיבונס. והמצטיין בהתקפה במשחק הזה? החבר היפני של טנאקה, איצ'ירו סוזוקי, עם 3 מ-5 ושתי ריצות.

שני חברים יצאו לדרך, בים, בם, בום (צילום: full-count.jp)

לטנאקה חוקים משלו

זו היתה טעימה ראשונה. המנה העיקרית הגיעה כחודש מאוחר יותר, ב-14 במאי, ב-סיטי פילד, מול היריבה השנואה – המטס. תשעה אינינגים, ארבעה היטס בלבד, שמונה סטרייק אאוטס, בלי הולכות, אה, וכן, גם היט אחד בהתקפה. זה נגמר עם 0:4 מרשים, כשבהמשך הקריירה הוא יוסיף עוד שלושה Complete Game Shutouts.

את עונת 2014 היאנקיז סיימו במקום השני, בלי פלייאוף, כשבעונה שלאחר מכן הם עושים עוד צעד אחד קדימה. מקום שני, ומקום במשחק הוויילד קארד, מול יוסטון, ביאנקי סטדיום. מצד אחד דאלאס קאייקל, הסיי יאנג הנכנס, מצד שני מיודענו טנאקה. קאייקל היה ענק, ולא הרשה ליאנקים כלום למעט שלוש חבטות. טנאקה שמר את היאנקיז במשחק במשך חמישה איניגים, כשהוא מרשה שתי ריצות בלבד, והראה עד כמה הוא יודע לתפקד במאני טיים, תכונה שעוד נראה אצלו בהמשך. הפעם, זה פחות עזר.

צפו בתקציר המשחק בו טנאקה משתיק את המטס

2016 היתה שנה חלשה ליאנקיז כקבוצה, כשהם מסיימים במקום הרביעי, הרחק מסיכוי לפלייאוף. זו גם היתה השנה בה החל להיבנות הסגל שירוץ בשנים הקרובות, עם הטרייד על גלייבר טורס. לטנאקה עצמו היתה זו העונה הטובה ביותר, עם מאזן של 4:14 ו-ERA של 3.07, הנמוך בקריירה. אך השיא, בכל מה שקשור למאני טיים, הגיע בעונה הבאה.

Chris Who?

את עונת 2017 יזכרו רוב אוהדי היאנקיז ממש מצוין. כבר בתחילת העונה הראה טנאקה מה הוא מתכנן בהמשך, כשב-27 באפריל, בפנוויי פארק, הוא הלך ראש בראש מול כריס סייל, שנחשב לפיצ'ר הטוב בליגה. תשעה אינינגים, אפס ריצות, 14 סטרייק אאוטס, בלי הולכות, וניצחון ענק, 0:3 על היריבה השנואה מבוסטון.

צפו בתקציר המשחק בו טנאקה גובר על סייל

אך זה היה רק האפרטיף לבאות. שוב, עלו הברונקס בומברס למשחק הוויילד קארד, ומשם לסדרה מול קליבלנד, מועמדת ודאית לאליפות, הפיינליסטית מהעונה שעברה. שני המשחקים הראשונים הלכו לאינדיאנס, והסדרה עברה לניו יורק. עם הגב לקיר, מול 48,614 משוגעים בברונקס, שמר טנאקה על העונה של היאנקיז עם שבעה אינינגים מרשימים, שבעה סטרייק אאוטס, שלושה היטס והולכה אחת. בסיום המשחק אמר היפני: "הגעתי לכאן כדי לזרוק במעמדים כאלה".

שיא השיאים

הניצחון של טנאקה הפך את המומנטום לכיוון החבורה מניו יורק, שהמשיכה לעוד שני ניצחונות, ועליה ל-ALCS לראשונה מאז 2012. היריבה: יוסטון אסטרוז. גם הפעם החבר'ה מניו יורק נכנעו בשני המשחקים הראשונים, בטקסס, והשוו ל-2:2 בשני משחקים בברונקס. לגיים 5 היה פוטנציאל להטות את הכף לכיוון העולה לוורלד סירייס.

צפו בתקציר ההצגה של טנאקה מול קליבלנד

על המשחק הזה כתבתי בפתיח, אך חשוב להבין: לא היה אוהד שישב במהלך המשחק הזה, האווירה ב-יאנקי סטדיום היתה סופר מיוחדת. שוב, מהצד השני – מיסטר דאלאס קאייקל. טנאקה, לרוב מאופק, הפגין לא מעט אמוציות במהלך המשחק, כשבאינינג החמישי, עם שניים על הבסיסים, הוא פסל את ג'ורג' ספרינגר וג'וש רדיק, וירד מהמאונד כמו מתאגרף מנצח בסיום קרב.

זה נגמר עם 0:5 ענק, שבעה אינינגים, שלושה היטס, שמונה סטרייק אאוטס (כמו תמיד) והולכה אחת. "אתה עולה על המגרש, נלחם ומרוקן את הטנק", אמר היפני בסיום המשחק, כנראה הטוב ביותר והזכור ביותר שלו במדי היאנקיז.

צפו בתקציר הניצחון על יוסטון

גם ב-2019 היו לטנאקה כמה הברקות, דוגמת משחק הליגה מול הטמפה ביי רייז ביוני (10 סטרייק אאוטס, שני היטס, מול אחת מאריות הליגה), או המשחק הראשון ב-ALCS מול האסטרוז ביוסטון (0:7 ליאנקיז, שישה אינינגים, היט אחד), הפעם האחרונה שהיאנקיז הובילו בסדרה הזו.

בפלייאוף של 2020, עונה עם כוכבית לידה, טנאקה התחיל לפשל, כנראה אחת הסיבות העיקריות לכך שהוא לא המשיך לחוזה חדש בניו יורק, כשבגיל 32 הוא חזר הביתה. הסיכום? 46:78, ERA של 3.74, ומספרי פלייאוף של 4:5 עם 3.33, שנפגעו משמעותית בעונה האחרונה, עם ERA דו ספרתי. האם הוא עוד יחזור לארה"ב לקראת סיום הקריירה? ימים יגידו….

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. שחר דלאל

    5 פבר 2021 19:48:14

    תודה יוני.
    האמת שפחות הכרתי את היכולות שלו כשחקן, רק בשם, אבל הידיעה עליו הפתיעה אותי השבוע, כאשר ההנחה הראשונית שלי היתה שבחר לחזור ליפן לעונה אחת בעיקר בשל מגיפת הקורונה.
    האם באמת לא היה יכול להשיג חוזה בקבוצה אחרת?

  3. אור

    5 פבר 2021 20:47:47

    תודה יוני, אחלה שחקן שמתעלה במעמדים גדולים. גם הזכרת לי את קורודה שנתן לנו כמה עונות טובות לפני שעבר ליאנקיז.

  4. ארז

    5 פבר 2021 20:58:01

    תענוג יוני, אם לרגע שכחתי, הזכרת לי מה אני אוהב בבייסבול, זה היה כיף לקרוא בוודאי כמו שהיה לך כיף להזכר בכל הרגעים הגדולים שלו. אני רק מקווה שהוא שלם עם ההחלטה, לשחקן מיפן/קוריאה אין את הלוקסוס שיש לשחקנים מאמריקה התיכונה שמוקפים בצוותי סקאוטינג ויש להם משרדים של כל הקבוצות אצלהם בבית. להיות על קו יפן-ארה״ב מאוד קשה, וגם שחקנים כמו טנאקה לפעמים מוצאים את עצמם נופלים בין הכיסאות. מצד שני מוזר לי שהיאנקיז מוותרים עליו ככה, אבל אני מניח שיש להם את הסיבות שלהם.
    רק תיקון אחד, נפלה שגיאת כתיב באחת הכתוביות לסרטונים, משום מה כתוב ״צפו בתקציר המשחק בו טנאקה משתיק את המטס״ וצריך להיות ״טפו״ ולא ״צפו״.

  6. אור

    5 פבר 2021 22:12:12

    יקבל מספרים משוגעים, והאוהדים בפורום שאני משתתף בו מאוד לא מרוצים (מהאופי שלו ומהחוזה המופרך)
    .
    Trevor Bauer gets $102M for 3 years from Dodgers, per source. He has opt outs after each of the first two years; $40M in 2021, $45M in 2022. He'll be the highest-paid player in MLB history in '21, then again in '22.

    3. ארז

      6 פבר 2021 10:11:18

      התרגלו לטוב אצלכם. לדודג'רס יש כסף ואם לא יפצע, הרי שבאוור שווה כל דולר. מה זה משנה אם משלמים לו 40 מליון לעונה או שלושים? חתם לשלוש עונות, משמע שלא יתקע להם בגרון בעוד חמש-שש עונות שיהיה בן 35. לדעתי הוא גם חושב בכיוון ולכן החליט ללכת על חוזה פסיכי בהנחה ובעוד 4 שנים הוא כבר לא יהיה כזו סחורה חמה. המטס הסכימו לשלם לו 40 מליון לעונה אחת אבל לא יותר מזה, והאיינג'לס כנראה החליטו שגם זה יותר מדי בשבילם, כי חו"ח הם עוד יגיעו איתו לאיזה פלייאוף.

      1. אור

        6 פבר 2021 11:02:47

        המטס הציעו 40, 40, 30 והדודג'רס 40, 45, 17 כאשר שתיהן עם סעיף יציאה בסיום כל עונה, כך שבפועל החוזה לשנתיים כי הוא לא יישאר בעונה השלישית בשביל "רק" 17 מיליון

        1. ארז

          6 פבר 2021 16:44:45

          שנתיים זה גם הגיוני. משום מה חשבתי שהמטס הציעו רק לשנה אחת, אז מוזר כי על פניו ההצעה של המטס גבוהה יותר.

  7. מנחם לס

    6 פבר 2021 04:35:24

    בגדול השחקנים היפאנים לא הצליחו ב-MLB. הבעייה של היפאנים היא שהם גזע נמוך וקל. כמובן שישנם יוצאים מין הכלל כמו ב-NBA עם יאו מינג הסיני.
    כל היפאנים רוצים וחולמים על ה-MLB. הכסף, הכבוד. אבל ההצלחה שלהם – בגדול – היא פחות מבינונית. בבית הם היו כוכבים גדולים מהחיים, וכאן רק איצ'יקו סוזוקי הפך לממש – אבל ממש – שחקן מייג'ור מעולה. ס"ה נידמה לי שמכל הליגה היפאנית המייג'ורית, רק כ-50-60עשו את המייג'ורס בכל ההסטוריה, ומבלי לבדוק בדיוק אני כמעט בטוח שלפחות 75% (אולי הרבה יותר) הם פיצ'רים. ישנם כמה שמות שאני מכיר: נומי, קנטה מאדה, טנקה, מצואי. האחרים לא השאירו מספיק רושם לזכור אותם. זה מספר אפסי. מהרפובליקה הדומיניקנית היו ה-ע-ו-נ-ה בלבד בערך 100. ס"ה היו מאות ב-MLB משך השנים.

    1. ארז

      6 פבר 2021 10:01:20

      על פניו זה נראה הזוי לגמרי, בניגוד לרפובליקה הדומיניקנית, ביפן יש ליגה עתירת שנים ומשגשגת, והדעת היתה נותנת שהנסיון ששחקנים רוכשים שמה היה אמור להקנות להם edge רציני בכל הנוגע להצטרפות לMLB. בפועל הבעיה העיקרית היא שהנסיון הזה נרכש נגד זורקים יפנים, כמו שגילה על בשרו סאן-בום נא הכוכב הקוריאני השנה, זה שאתה סלאגר ענק במושגים קוריאנים, לא אומר שמישהו יהיה מוכן לשלם לך מחירים של MLB בלי לדעת איך תתנהל מול רליברס של 100 מייל לשעה. גם המרחק הגדול והתרבות השונה מדבר פה, אז נכון שהמצב עדיין יותר טוב משהיה כשאיצ'ירו הגיע לליגה, אבל זה עדיין ברמה שאתה צריך להיות כישרון על ברמה אמריקנית כדי להגיע, ולא מספיק להיות שחקן טוב, כמו אלה מוונצואלה והדומיניקנית. למשל, לא מספיק להיות זורק טוב, או חובט טוב, אלא צריך להיות ברבור שחור כמו שוהי אוטאני, שיכול להיות גם פיצ'ר וגם DH כדי להגיע לאמריקה. אותו דבר איצ'ירו, מצואי או למשל ריו או ג'י מאן צ'וי הקוריאנים. "סתם " להיות זורק או אינפילדר לא מספיק להם. וגם שחקנים מאמריקה התיכונה מתאמנים לשחק בתקווה בMLB, בעוד שחקנים ביפן מתאמנים לשחק בתקווה בליגה היפנית, שזה מה לעשות לא אותו דבר.
      אבל יש לזה גם חלק שני, שדווקא יותר מוכר לחובבי ספורט ישראלי, הרעיון של להיות ראש לשועלים במקום להמר על זנב לאריות מה לעשות יותר קוסם גם לשחקן יפני, שמה לעשות, יותר טוב לו ביפן, שם הוא אליל שמעריצים את האדמה שהוא דורך עליה ובארה"ב הוא יצטרך להוכיח את עצמו כל דקה ודקה וכל צעד שלו ינותח בזכוכית מגדלת. וגם צריך לזכור, בניגוד לרפובליקה הדומיניקנית שם הבייסבול הוא הדרך היחידה של ילדים מקומיים לברוח מחיים של עוני, שחקן בייסבול יפני משתכר יפה מאוד וגם חי ברמת חיים גבוהה יחסית, כי סך הכל גם יפני שלא עושה את זה בליגה היפנית עדיין חי ביפן, ויש לו יותר אפשרויות לחיות חיים טובים ומלאים, בעוד ששחקן מהדומיניקנית או וונצואלה שלא מגיע לMLB זה די הסוף מבחינת "חיים טובים ומלאים". כלומר, הם יהיו מלאים ויש לקוות טובים, אבל זה לא משהו שאפשר לדבר עליו כשאיפה לחיים. אז

        1. ארז

          6 פבר 2021 16:38:47

          תודה 🙂 האמת שאני מנסה כבר חודשים לראיין מישהו מיפן/קוריאה לשמוע מה הם חושבים על העניין הזה, אבל זו ההבחנה שלי.

  8. ארז

    6 פבר 2021 10:03:36

    אוזונה חזר לברייבס ויקבל 80 מליון דולר לחמש עונות (16 מליון דולר לעונה). יהיה מעניין לראות מה יקרה איתו עכשיו. האכיל את המטס הרבה מרורים בעונה האחרונה.

      1. ארז

        6 פבר 2021 16:36:52

        ללא ספק יותר. זה היה משפר את נקודת המוצא שלו בכמה וכמה אחוזים. כרגע המקום היחיד שלו הוא הברייבס שהחליטו שעם כל הבעיות שלו בהגנה, הוא עדיין חלק מקבוצה מנצחת, ויש להם אינטרס לשמר אותו, במיוחד שלא צריך לשבור את הבנק.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט