שבת בבסיס – אבדה התהילה / יוני לב ארי

אחד הדברים היפים ביותר בספורט האמריקני הוא הכבוד להיסטוריה. תמיד חלמתי לראות "היכל תהילה", או לפחות מוזיאון של מכבי תל אביב בכדורגל או בכדורסל בארץ, ובאמת שלא חסר במה למלא את שניהם. לפני שמונה שנים ביקרתי בקופרסטאון, שם נמצא מוזיאון "היכל התהילה" של הבייסבול, אחד המקומות המרגשים ביותר לכל אוהד.

ההיכל ריק (צילום: cbc.ca)

בכל שנה במהלך חודש ינואר מתפרסמת הרשימה של אלה שנכנסים השנה להיכל, והטקס עצמו מתקיים בקיץ. השנה, לראשונה מאז 2013, ובפעם השניה בלבד מאז 1996, אף אחד מהמועמדים לא הצליח לעבור את סף 75 האחוזים שנדרשים בכדי להיכנס למקום המיוחד הזה.

אז קודם כל, בואו נעיף מבט על השמות שכן נכנסו בתקופה הזו שבין 1997 ל-2020. ב-1996 הוביל את הרשימה פיל נייקרו, שנעצר על 68.3 אחוז בלבד, כששנה לאחר מכן החלו להיכנס בזה אחר זה: נייקרו, דון סאטון, נולן ראיין, ג'ורג' ברט, רובין יאנט, קארלטון פיסק, טוני פרז, דייב ווינפילד, קירבי פוקט, אוזי סמית', אדי מארי, גארי קרטר, פול מוליטור, דניס אקרסלי, ווייד בוגס, ראיין סנדברג, ברוס סאטר, קאל ריפקין ג'וניור, טוני גווין, ריץ' "גוס" גאסג', ריקי הנדרסון, ג'ים רייס, אנדרה דוסון, רוברטו אלומאר, ברט בלייווין ובארי לארקין.

הראשון שנכנס עם 100 אחוז. ריברה (צילום: News Tribune)

ב-2013, כאמור, אף אחד לא נכנס, ומ-2014 זה היה ההמשך: גרג מאדוקס, טום גלאווין, פרנק תומאס, רנדי ג'ונסון, פדרו מרטינז, ג'ון סמולץ, קרייג ביג'יו, קן גריפי ג'וניור, מייק פיאצה, ג'ף באגוול, טים ריינס, איוואן "פאדג'" רודריגז, צ'יפר ג'ונס, ולדימיר גוררו, ג'ים תומי, טרוור הופמן, מריאנו ריברה (הראשון עם 100 אחוזי הצבעה בהיסטוריה), רוי הלאדיי, אדגר מרטינז, מייק מוסינה, דרק ג'יטר ולארי ווקר.

אז מה קרה השנה? בואו נעבור שם שם, ונבין את התמונה.

קורט שילינג: שנה תשיעית, 71.1%, שיפור של 1.1% מ-2020. הפיצ'ר הפנטסטי פספס את הכניסה ב-16 קולות בלבד, הכי קרוב מכולם. 2022 אמורה היתה להיות הפעם העשירית והאחרונה של האייס, אך הוא ביקש לצאת מהרשימה. "לא אשתתף בהצבעה בשנה האחרונה שלי", כתב שילינג במכתב להיכל התהילה, "אני מבקש שהשם שלי יוסר".

היה שלום קופרסטאון. שילינג (צילום: believeinbostonsports.com)

שילינג בן ה-54 השלים קריירה שבהחלט ראויה לכניסה, עם ERA של 3.46 ב-20 עונות, שלוש אליפויות (שתיים מהן היסטוריות, עם אריזונה ב-2001 ועם בוסטון ב-2004), ו-3,116 סטרייק אאוטס. במהלך 19 משחקי פלייאוף הוא השיג ERA סופר מרשים של 2.23, ו-2.06 בשבעה משחקים וורלד סירייס. הבעיה של שילינג היתה כנראה יותר מחוץ למגרש, עם מספר הערות שהרגיזו לא מעט אנשים. הימור: אין מה להמר, ביקש לצאת.

בארי בונדס: שנה תשיעית, 61.8%, שיפור של 1.1%. כידוע, גם במקרה של בונדס הבעיה היא לא המספרים, אלא מה שהוא עשה לפני המשחקים… קריירה של 762 הום ראנס, ממוצע חבטות של 298. ו-WAR של 162.8 הם לא רק כניסה להיכל, הם חדר בפני עצמו. אך הכוכבית שליד שמו של בונדס כנראה תמנע ממנו כניסה, כשקשה לראות אותו עושה קפיצה של 13.2% בשנה אחת, לאחר שהשנה הוא שיפר את ההצבעות שלו ב-1.1% בלבד. הימור: בחוץ.

רוג'ר כוכבית קלמנס (צילום: The Australian)

רוג'ר קלמנס: שנה תשיעית, 61.6%, שיפור של 0.6%. השלישי בחבורת השנה האחרונה, כשפחות או יותר כל מה שנכתב על בונדס רלוונטי גם אליו. קריירה מופלאה, 184:354, ERA של 3.12, WAR של 139.2, אך גם פה יש כוכבית, וגם הפעם, בשנה הלפני אחרונה, ההתקדמות היא כמעט אפסית. הימור: בחוץ.

סקוט רולן: שנה רביעית, 52.9%, שיפור של 17.6%. הת'רד בייסמן עשה את הקפיצה המשמעותית ביותר, וסביר להניח שבסופו של דבר ייכנס. שחקן הגנה פנטסטי (שמונה כפפות זהב), 316 הום ראנס,, ממוצע חבטות 281., גנב 118 בסיסים, בהחלט קריירה יפה. הימור: בפנים, אך לא בטוח שבשנה הבאה.

עתיד מתוק. רולן (צילום: thescorecrow.com)

אומר ויזקאל: שנה רביעית, 49.1%, ירידה של 3.5%. אמנם יש לו עוד זמן, אבל ירידה אחרי ארבע שנת הצבעה? זה לא מבשר טובות. גם פה מדובר בעניינים שמחוץ למגרש, כשלפני מספר חודשים פורסמה ידיעה על תלונות של אשתו לשעבר, בנוגע להתעללות. תוסיפו לזה קריירה שהתרכזה בעיקר בהגנה, ותקבלו כנראה עוד אחד שיפספס. הימור: בחוץ.

בילי וואגנר: שנה שישית, 46.4%, שיפור של 14.7%. קשה לרליברים להיכנס להיכל התהילה. 422 שמירות, ERA של 2.31, כנראה לא מספיק מרשים את הבוחרים. אך אם יש מישהו שאפשר להצמיד לרולן ברשימה הזו זה וואגנר. נותרו לו ארבע בחירות, והסיכוי סביר. הימור: בפנים, אבל ייקח זמן.

חכו לי, אני בא. הלטון (צילום: 7News and TheDenverChannel.com)

טוד הלטון: שנה שלישית, 44.9%, שיפור של 15.7%. גם הסלאגר החביב של קולורדו רוקיז התקדם משמעותית השנה, כשקריירה של 369 הום ראנס וממוצע חבטות של 316., אפילו שרובה ב-קורס פילד הידידותי לחובטים, כנראה תכניס אותו להיכל. השאלה היא יותר מתי. הימור: בפנים, אבל ייקח זמן.

גארי שפילד: שנה שביעית, 40.6%, שיפור של 10.1%. דילמה. מצב אחד, התקדם יפה, אך מצד שני נותרו לו שלוש הזדמנויות בלבד לעבור 35 אחוז, קשה. אחד משחקני ההתקפה המפחידים ביותר שידע המשחק, עם 509 דינגרס וממוצע חבטות 292., כנראה ייצפו בקופרסטאון מהחצר. הימור: בחוץ.

סווינג מפחיד. שפילד (צילום: dacbaseball.com)

אנדרו ג'ונס: שנה רביעית, 33.9%, שיפור של 14.5%. כפי שכבר אמרתי בעבר, ג'ונס היה השחקן היחיד שהייתי פותח את הטלויזיה (או המחשב) כדי לראות אותו, אפילו כשלא שיחק ביאנקיז. שחקן הגנה יוצא דופן, פלוס התקפה, החבילה המושלמת. 10 כפפות זהב ברציפות (1998-2007), 434 הומרס, מה עוד אפשר לבקש? אה, כן, כניסה להיכל. יש לו עוד שש שנים, אני אופטימי. הימור: בפנים, בעוד שלוש-ארבע שנים.

ג'ף קנט: שנה שמינית, 32.4%, שיפור של 4.9%. שחקן הבסיס השני החביב לא יצליח להשיג בשנתיים יותר מכפול ממה שהשיג בשמונה שנים, כך שגם הוא כנראה יגיע לקופרסטאון בעיקר לבילוי. 377 הומרס זה נחמד, 290. ממוצע חבטות זה יפה מאוד, אך לא בבית ספרנו. הימור: בחוץ.

עוד לא נולד הכדור שאנדרו ג'ונס לא יתפוס (צילום: flipboard.com)

מאני רמירז: שנה חמישית, 28.2%, ללא שינוי. מאני הוא היחיד מכל החבורה ללא כל שינוי. אין ויכוח על המספרים שלו, 555 דינגרס, ממוצע חבטות 312., אחד החובטים המאיימים ביותר בדור האחרון. אך הכוכביות שוב מככבות, ונראה שגם האאוטפילדר המפחיד (לפחות אותי כאוהד יאנקיז) יישאר בחצר. הימור: בחוץ.

סאמי סוסה: שנה תשיעית, 17%, שיפור של 3.1%. ניסיון לפני אחרון של הסלאגר, שהעיף 609 הום ראנס, רובם במדי הקאבס, כולל ארבע עונות ברציפות עם 50 ומעלה (66 ב-1998 המפורסמת). אך כל זה לא הרשים את המצביעים, שמשאירים אותו בחניון. הימור: בחוץ.

המספרים הם לא הבעיה. מאני (צילום: WBZ | CBS Boston)

אנדי פטיט: שנה שלישית, 13.7%, שיפור של 2.4%. אחד השחקנים האהובים עלי באופן אישי. פטיט היה לפטי פנטסטי, שחקן של משחקים גדולים, אך הוא הודה שהשתמש בחומרים אסורים, ובכך קרנו ירדה משמעותית. 256 ניצחונות ו-ERA של 3.85 לא יספיקו, ולצערי הרב גם הוא לא יעבור את אחוז החסימה. הימור: בחוץ.

מארק בורלה: שנה ראשונה, 11%. פתיחה מרשימה ללפטי הנפלא, הטובה מבין כל הנכנסים החדשים. 214 ניצחונות, ERA של 3.81, מספרים דומים לאלה של קודמו ברשימה, אך הדף הנקי כנראה יעזור לו להיכנס בהמשך הדרך. הימור: בפנים, אבל ייקח לו זמן.

הייתי לוקח אותו היום. פטיט (צילום: Pinstripe Alley)

טורי האנטר: שנה ראשונה, 9.5%. האאוטפילדר, שזכה בתשע כפפות זהב ברציפות (2001-2009) מציג מספרים לא רעים (277., 353), אך קשה להאמין שזה יספיק כדי להיכנס להול אוף פיים. מבחינת הצבעות המצב שלו מאוד דומה לזה של בורלה. הימור: בחוץ.

בובי אבראו: שנה שניה, 8.7%, שיפור של 3.2%. נחמד, אבל לא מספיק. אבראו היה אאוטפילדר טוב, שהעיף 288 הום ראנס והעמיד את ממוצע החבטות שלו על 291., זה יסדר לו כנראה כרטיס כניסה בחינם לסיור המודרך בימי שני בבוקר, אך לא נראה שהוא יראה במהלך הסיור הזה תמונה של עצמו, אלא אם הוא יפשפש בארנק מדי פעם. הימור: בחוץ.

מה הוא עשה ברשימה??? סווישר (צילום: Bleacher Report)

טים האדסון: שנה ראשונה, 5.2%. 222 ניצחונות ו-3.49 ERA יספיקו כדי להיכנס להיכל? כנראה שלא. הסטארטר המצוין, שכיכב בעיקר באוקלנד ובאטלנטה, יישאר ברשימה הזו בשנים הקרובות, אך לא נראה שיצליח להשתחל לתוך המוזיאון. הימור: בחוץ.

כל אחד מהמועמדים בשנה הראשונה חייבים לעבור את ה-5% בכדי להמשיך לשנה הבאה. אלו המועמדים שלא עברו השנה, ולכן סיימו את דרכם: אראמיס רמירז (אחוז אחד), לאטרוי הוקינס (0.5%), בארי זיטו (0.2%), איי.ג'יי ברנט (0), מייקל קודאייר (0), דן הארן (0), ניק סווישר (0) ושיין ויקטורינו (0).

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 35 תגובות

  1. חבל מאוד על קלמנס, אנדי פטיט וקורט שילינג
    מייק מוסינה נבחר להיכל והוא פיצר פחות טוב ופחות מעוטר מכל ה 3.
    קלמנס שיחק, עשה קריירה אדירה ויהיה אחד השחקנים הכי גדולים מחוץ להיכל יחד עם בונדס ועם פיט רוז(שהימר ….)
    קטע דפוק הנושא עם ההצבעות
    נבחרים לפי אופי ולא ביצועים

  2. תודה יוני, כרגיל אצלך עושה סדר בראש ובבלגן.
    בעניין ההול, דשנו בנושא לא מעט בkosher hot dog 10: Pod of Fame. אני לא ארחיב מה דעתי בכל הנושא.
    מה שכן מעניין אותי בכל הדיון הזה, הוא בעצם שהשאלה הגדולה היא למי ״מגיע״ ולמי לא להכנס. התשובה הפשוטה היא שלמי שמצליח להשיג 75% מהקולות מגיע להכנס. זה בעצם ההישג היחיד שלפיו אדם מגיע לשם. וזה מצחיק מאחר וכל מי שמנתח את ההול אוף פיים עושה את זה על בסיס ״מה עשה השחקן״ שבפועל, זה קריטריון יפה, אבל לא רלוונטי. והראית נכון את האופן שבו שחקנים התקדמו בכמות הקולות שאספו, לכאן או לכאן, והאם קצב ההתקדמות שלהם מלמד על יכולתם להגיע או לא.
    השורה התחתונה שלי היא, שזה בסדר שלא ייכנסו אנשים, אבל זה בסדר בשנה שאין מועמדים ראויים. אי אפשר להגיד שאין מועמדים ראויים השנה, ולכן אי ההצבעה הופכת למהותית יותר מההצבעה, כלומר הבחירה השנה היתה ״לא לבחור את בונדס/קלמנס״ יותר מלבחור, ויעידו 14 הטפסים שהוחזרו ריקים. אולי המקרה היחיד של פתק לבן שכן משנה משהו.

  3. אני אחזור על מה שאמרתי על שילינג בפעם הקודמת – זאת בסה"כ אמירה לצורך יח"צ, שכנראה תגרום לזה שייכנס בשנה הבאה. אין לו סמכות להוציא את עצמו, והיכל התהילה כבר הודיע שזה יצטרך לעבור אישור שלהם. זה רק תעלול יח"צני שאנחנו נופלים בו.
    (ואם שואלים את דעתי, לפי ההיסטוריה הקשוחה בכניסה להיכל, אין לו מקום בקופרסטאון. זה היה שונה אם היינו מדברים על היכל התהילה של הכדורסל)
    .
    לא מזמן היה לנו דיון בחבר'ה על נושא היכלי התהילה בארה"ב, ובגדול זה הסיכום:
    בייסבול – היכל התהילה הכי "אליטיסטי". מזכיר מועדון גולף של לבנים עשירים, שלא מכניסים נשים, שחורים או סתם אנשים שלא מתאימים להם. גם אם הקריירה שלך מושלמת, לא תיכנס עם 100% (עד ריברה) כי "ככה".
    פוטבול – הכי קרוב לבייסבול מבחינת כמות האנשים שצריכה להיות שם ולא נכנסו, שם הבעיה היא שיש עדיפות לעמדות מסוימות ע"ח אחרות (ק"ב מול קו התקפה). בשנים האחרונות אנחנו רואים אנשים ראויים שלא נכנסים רק בגלל שאנשים "חדשים" דוחפים אותם וצריכים להיכנס "בשנה הראשונה".
    כדורסל – כל מי ששיחק 8 עונות ומעלה ב-NBA. הם קיצרו לאחרונה את סף הכניסה ל-3 שנים לאחר הפרישה. בעתיד נמשיך לראות אנשים שלא צריכים להיות שם שכן נכנסו, רק כי הם מייצרים כותרות.
    איגרוף – מתחיל להזכיר את הכדורסל, אבל בגדול עושה עבודה טובה מאוד ברשימה השנתית שלהם, הכוללת אנשים שתרמו לספורט גם אם לא השתתפו בו (ע"ע סילבסטר סטאלון)
    .
    הגישה שלי אומרת שהיכל התהילה הוא מוזיאון של תולדות המשחק, ולכן לא יכול להיות מצב בו שחקנים כמו פיו רוז, שו לס ג'ו או בארי בונדס יהיו בחוץ. זה פשוט ניסיון למחוק חלק מהמשחק שלא מתאים לך. משהו שלא ניתן לעשות במאה ה-21.
    האנשים בקופרסטאון צריכים להוציא את המקל שלהם מהתחת ולהתחיל להבין שהם מרחיקים את עצמם מהאוהדים, כאשר אף שחקן לא נכנס להיכל. במיוחד כשזה מגיע בשנה בה ה-MLB לא פספסו שום הזדמנות לפספס את הקשר שלהם עם האוהדים. החלטות כאלה הם רק עוד מסמר בארון הקבורה של הבייסבול בתרבות האמריקאית, שיילך בדרכו של ההוקי (ביחס לכדורסל) ויהפוך לספורט נישה במקביל לענף המרכזי שמתקיים באותו הזמן (כדורגל).
    .
    ויוני, אם אני זוכר נכון קיים "היכל המכבים" לקבוצת הכדורסל, גם אם זה לא לגמרי נגיש.

      1. חייב להודות שהוא נפתח אחרי שעזבתי את הארץ, אז לא היתה לי עדיין הזדמנות לבדוק את הנושא, אבל הוא נמצא ביד אליהו ולמיטב הבנתי ניתן להגיע אליו במהלך משחקים (לא ביום יום).

    1. אבל זה לא מוזיאון של תולדות המשחק, ומי שרימה בשביל להשיג תהילה לא צריך להיכנס. הטיעון שלך יכול להיות תקף גם למארק מגווייר וסמי סוסה ונראה לי שגם אתה תסכים שהם לא צריכים להיות בהיכל או קרובים לזה אפילו.

          1. על בונדס ספציפית אפשר להגיד שהוא היה HOF עוד לפני שהתחיל לרמות אבל הנטייה שלי היא שבכל זאת זה פוסל אותו. פיט רוז זה HOF בלי שאלה בכלל

            1. יש את הכדור שבונדס שבר איתו את השיא של ארון

    2. לאנטי ספורטיביים כמו רוז ובונדס אין מקום להיכנס להיכל התהילה ספורטיבי (כדור-בסיס במקרה זה) וזה לא עניין של למחוק מה שלא נוח אלא למחוק מה שפסול.

      1. לגבי רוז, מפני שלא הימר על קבוצתו שתפסיד, אז זה הרבה פחות חמור, אך עדיין התנהגות פסולה וייתכן שעדיין לא מגיע לו היכל תהילה.

  4. היכל התהילה בבייסבול הוא היקרתי ביותר מכל היכלי התהילה האחרים אבל באותה שעה גם הקונטרוברסיאלי ביותר. הבעייה היא שלוש וועדות שונות הבוחרים את המט=ועמדים לכניסה, והבעייתית ביותר – מסורתית – היא ה-ווטרן קומיטי. 4 מ-5 אוהדי בייסבול עם רקע וידע הסטורי היה בוחרים ב-SHOELESS JOE לפני דפיקת הלב הבאה. בגרינוויל, דרום קרולינה, ישנו היכל תהילה מיטוחד לג'ו שם נולד, ולשם חזר בתום קריירת הבייסבול שלו. היתה לו חנות למכירת משקאות, ואנשים היו מנגיעים מכל קצוות ארה"ב לקנות בקבוק וויסקי ולתפוס שיחה עם ג'ו. כל המחקרים, ולפי כל העדויות, הוא לא היה מעורב באופן פעיל במכירת הוורלד-סרייס. חברי קבוצתו העידו שהוא היה חלק מהקבוצה שהחליטה מה שהחליטה אבל פרש לפני שהסידרה החלה.

    אבל לא כפיט רוז, שאי בחירתו עבור הימורים (אף פעם לא על קבוצתו, ואם כן התערב על סינסינטי רדס זה היה רק שהיא תנצח, אף פעם לא שתפסיד) הרסה לו למעשה את החיים, SHOE LESS אף פעם לא נפגע מאי הכללתו בהיכל מבחינה אישית כי אי בחירתו הפכה אותו לאחד האייקונים הגדולים ביותר במשחק.

    1. דוק, ג׳ו ג׳קסון הורחק ממשחק פעיל לכל חייו, פיט רוז עושה מליון דולר בשנה מהרצאות, חסויות, טלוויזיה ושאר ירקות. גם אני לא יודע לגבי ההיסטוריה, תשאל איזה רדנק מסמולטאון איידהו מה הוא חושב על שולס ג׳ו ג׳קסון והוא יגיד לך ״מכר את הוורלד סירייס״. ואין לי מושג מה חושבים על פיט רוז.

        1. סיפרתי את זה בעבר כאן באתר. בביקור שלי בקופרסטאון פגשתי אב ובנו שבאו משיקאגו (כנראה) בפעם האחרונה לראות את המוזיאון, משום שהאב כבר היה מבוגר מאוד.
          רצה הגורך ופגשתי אותם ליד התצוגה של "הבלאק סוקס" ודיברנו על המעורבות של שו לס ג'ו. לא משנה כמה הסברתי שלא היה מעורב, האב (שוב, תושב שיקאגו כל חייו) סרב להתרצות ורק שאל אותי: "אז מדוע הוא לא אמר לילד שהוא לא עשה את זה?"
          (בהתייחס כמובן למאמר המפורסם – שהומצא כליל – בו הילד מפציר בג'ו ביציאה מבית המשפט "Say it ain't so, Joe")
          .
          מה שאני רוצה להגיד הוא שבתרבות האמריקנית ג'ו ג'קסון הוא רמאי. לא משנה שלא ידע לקרוא, או שניסו להשתמש בשם שלו רק כדי להטיח שהאחרים ימכרו את המשחק. לגבי פיט רוז הדעות חלוקות.

          1. בגרינוויל הוא קדוש. ישנו פארק ענק על שמו, ופסליו מתגלים כמה פעמים ב-MAIN STREET, אחד מול הג'נרל סטור, שפעם היתה חנות הליקר שהוא הריץ עד סוף ימי חייו

            1. אגב, גרינוויל, קראתי לפני שבוע שמישהו רצה את האדמה שעליו קיים מוזיאון שו לס ג'ו (הבית בו התגורר), אז הוא קנה להם חלקה אחרת גדולה יותר, והעביר את הבית בשלמותו. המטרה היא לפתוח מוזיאון גדול יותר במיקום החדש בעוד כשנה.

            2. וואו…לא ידעתי!

  5. תודה יוני, מסכים עם כל ההערכות שלך, למרות שלא מגיע להם. רולן, ואנגר, הלטון, בהרלי כולם גבוליים במקרה הטוב.

          1. כן, איי רוד גמור מבחינת ההול אוף פיים, בניגוד לבונדס וקלמנס הוא ממש נתפס על שימוש. מה שכן בלי בונדס, קלמנס ורודריגז, באמת שאין קיום להול אוף פיים הזה.

            1. מה זה נחשב נקי, בונדס מעולם לא נתפס. מגוויר וסוזה בכלל השתמשו כשזה לא היה אסור, ועומר ויזקל בכלל מודר על דברים שלא קשורים למשחק. אני מתפלא שלא דורשים להוציא את טיי קוב מההיכל.

            2. נחשב זה מה יודעים עליו אישית, על פאפי אין עדויות עד כמה שאני זוכר

      1. אם איירוד ייבחר זה יהיה יום שחור כאן. אני לא פגשתי מימי חובב בייסבול שלא שונא אותו. עכשיו שהוא נשוי לג'ניפר לופז השנאה (וכנראה גם הקנאה) רק גדלו

        1. כפי שציינתי בטור שלי, השנאה כל כך גורפת לרודריגז שגם אוהדי היאנקיז, ורוב שחקני הבייסבול לא סובלים את האיש. מצד שני, שמו של ההיכל הוא hall of fame ולא hall of nice people.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט