הגיגי שקנאי – מלכודת הדבש העוקצני של השלשות / מולי

"שתי ציפורים ב(חצי) יד או של(ו)שה על העץ…", אין דרך טובה יותר בעיני להגדיר את מה שאני מכנה "מלכודת הדבש העוקצני השלשות".

אז הפליקנס התחילו אתמול בסערה את המשחק מול מיאמי והובילה, רק שמיאמי הצליחו לחזור למשחק ואפילו הובילו – ובהרבה. למה? כי הפליקנס התקבעו על זריקת שלשות.

אז מה אמורה לעשות קבוצה שנמצאת בפיגור משמעותי? מהי הטקטיקה בה עליה לבחור כדי לצמצם את הפער? לזכותו של ון גנדי, המאמן, הוא ניסה לעצור את ההידרדרות ולקח פסק זמן עוד לפני שמיאמי הישוו, אבל זה לא הלך. המומנטום היה עם מיאמי שהתחילו להמטיר שלשות כאילו שהם לא מסוגלים להחמיץ מעבר לקשת השלוש (רובינזון קלע שיא של שבע קליעת שלוש במחצית אחת, כשלמרבית האירוניה הוא שובר את השיא של אינגראם מהפליקנס).

ואז הפליקנס ניסו משך דקות ארוכות "להחזיר שלוש על שלוש", ולא הפסיקו להחטיא. אינגראם די איבד את המומנטום של הדקות הראשונות, מלי, בלדסו ורדיק השליכו שלשות, לרוב תחת שמירה הדוקה, וההפרש רק עלה ועלה ועלה.

וזה גרם לי לחשוב: מה צריכה לעשות קבוצה שרוצה לצמצם את הפער? או אם תרצו: איך יוצאים ממשבר?

ובפעם הראשונה שהפליקנס היו במשבר במשחק הזה, הם הראו לנו איך לצאת ממנו: הסעיף הראשון: בלי שלשות!!!

נכון, זה מתסכל, במיוחד כשהקבוצה שמולך, כן מצליחה לקלוע את השלשות ולכאורה מגדילה את הפער, אבל החשוב יותר הוא ש"עדיף שתיים ביד משלשה על העץ" מהסיבה הפשוטה ביותר": אם הקבוצה שלך לא תקלע, אתם לעולם לא תצמצמו את הפער!

אז איך עושים את זה? בעבודה קשה. חודרים שוב ושוב פנימה. מנסים להגיע לקליעות היותר קרובות והיותר קלות, או לסחוט עבירות. אז נותנים את הכדור לזאיון שחמש התקפות רצופות נכנס פנימה ואז או שקלע או שקלע אחרי שסחט עבירות.

לסעיף הראשון אגב, יש תת-סעיף: שלשה נזרקת רק אם הקולע פנוי לחלוטין, כמו שעשה לונזו.

בכוח, פנימה, בלי למהר את התהליך, ואכן הפליקנס צמצמו כך מפער של 23 לפער של שמונה.

סעיף שני: עם האכילה בא התיאבון. הצלחה יוצרת הצלחה. ואכן, אחרי חמשת החדירות של זאיון, פתאום גם השלשות החלו להיכנס. עם האכילה בא התיאבון ועם ההצלחה בא הביטחון שמביא… הצלחה!

סעיף שלישי (והחשוב מכולם): סבלנות.

וכאן הפליקנס כשלו!

שוב ושוב, בכל פעם שהשתנה ההרכב, הופיע הגיבור התורן שניסה לזרז את התהליך דרך השלשות. ברבע השלישי מיאמי לא קלעו אפילו שלשה אחת משך כעשר דקות (והם זרקו לא מעט), אך הפליקינס, מצדם, לא הצליחו לנצל את זה כי… הם השליכו שלשות לפח. היה מטורף לראות שברגע שהפליקנס קלעו שלשה ראשונה ברבע השלישי, אחרי עשר דקות של בצורת, בהתקפה שאחרי גם מיאמי קלעו שלשה… ואז עוד שלשה…

ברבע הרביעי, ברגע שהפליקנס כן הצליחו להוריד לשש הפרש, הם שוב איבדו את הסבלנות וניסו לזרוק שלשות. נכון, מיאמי הצליחו קצת יותר טוב לחסום את הכניסות של זאיון, אבל בחיי שאני לא מבין למה הפליקנס לא נתנו את הכדור פנימה לאדאמס שבתחילת המשחק טאטא לחלוטין את הגנת מיאמי.

אז בשורה התחתונה מיאמי טיגנו את השקנאים ב- 13 הפרש, אבל אם תשאלו אותי, אם הקבוצה הנמצאת רוב המשחק בפיגור, תזרוק את אותה כמות של שלשות כמו הקבוצה המובילה (מיאמי זרקו 37 ניסיונות לשלשות והפליקנס זרקו 35 ניסיונות לשלוש), ברוב המוחלט של המקרים לקבוצה המובילה יהיה אחוז הצלחה גבוה יותר בצורה משמעותית: בדיוק כמו שמיאמי קלעה לפנות בוקר ב- 43.2% אחוזי הצלחה לעומת הפליקנס שקלעו רק ב 28.6% אחוזי הצלחה.

פליקן מטוגן באש של מיאמי

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 7 תגובות

  2. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    26 דצמ 2020 19:57:44

    סטטיסטית אני מניח שיש איזה אופטימום, או כלל אצבע, שאפשר להצביע עליו כנקודת איזון ממוצעת בין זריקות לשתיים ולשלוש, לפחות לקבוצה נתונה, ובוודאי שאי אפשר לנטוש לחלוטין את אחת בזריקות כי אז אתה הופך צפוי.
    .
    מה שכן, בדיוק כמו שכתבת, לדעתי פשוט צריך לדעת להיפרד ממוסכמות, או מתוכניות שבנית לפני המשחק, ולהתאים את עצמך למה שקורה במשחק נתון וברגע נתון. אנשים מתקשים לעשות זאת בכלל, ולעשות זאת מהר ובאופן חריף בפרט.
    .
    תודה מולי, נקודה מעניינת לדיון.

  3. Jonathan

    26 דצמ 2020 20:37:58

    נקודה מצוינת. אני מסכים לגמרי. אני לא יודע מה הפסיכולוגיה והאם היא קיימת בכלל כדי להיות ב-Zone עם שלשות… אבל רואים יותר מידי פעמים קבוצות שנלחצות והזריקות מפסיקות להיכנס (הרוקטס והסלטיקס יום אחרי יום במשחק 7 בפלייאוף 2018…).
    חשבתי על שני דברים:
    1. באחד המשחקים מול הקליפרס בפלייאוף בבועה, לוקה דונצ'יץ' ניסה להחזיר את הקבוצה למשחק בעזרת חדירות. דאלאס הפסידו במשחק הזה וכולם ייזכרו ללקה דווקא את הניצחון עם השלשה – אבל מה שהפתיע אותי זה זה שהוא פשוט עבר לכניסות פנימה במקום לנסות לצמצם מהר.
    *
    2. נזכרתי במשחק ישן של סיאטל (בימי קמפ ופייטון) מול פניקס של בארקלי. היה הפרש של 5 נקודות לפניקס בערך דקה לסיום וסיאטל פשוט החליטו להתחיל לחדור ולעשות עבירות. השדרנים דיברו על ההחלטה הזו שלהם והופתעו שכשזה ממש התקרב לסוף אף אחד לא ניסה שם שלשה. סיאטל השוו וניצחו בהארכה. גארי פייטון גם הצליח להיכנס לראש של בארקלי וגרם לבארקלי לעוף בעבירה טכנית. לא הצלחתי למצוא ביוטיוב.
    *
    אז נראה שזה משהו שקבוצות כן מודעות אליו ופועלות לפיו…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט