הגיגי שקנאי מול טורונטו / מולי

כל פתיחה, ובוודאי כל פתיחת עונה, היא שילוב של תקוות וחרדות. אצל אוהדים, וביתר שאת אצל הקבוצה עצמה, יש תמיד מתח וחרדות וציפייה לגלות מה באמת תהיה שווה הפעם. אני  די בטוח שהפליקנס הפתיעו הלילה רבים.

טורונטו זה יאמיי, לפחות אם אתה פליקן

אז אכן, השקנאי הניו אורלינסי שלנו החליף מאז תום העונה נהג  (לנהג החדש קוראים סטן) ומוסך, החליף חצי סגל (המנוע אמנם נשאר, אבל כל השאר שופץ והוחלף), ולמרות שמרוצי הניסוי עלו בהצלחה (ניצחונות מול מיאמי ואפילו מול מילווקי), התחושה בקרב קהל מביני העניין היתה שהשנה הפליקן בעיקר יצלע לאטו, או שבמקרה הטוב ביותר ידדה לקראת עונה בינונית מינוס.

ופתיחת המשחק די ענתה על ה(אין) ציפיות.  התחושה לפני המשחק היתה הרי שהגאולה היחידה תגיע מציון, ושבלעדי זאיון, הקבוצה – איך לומר – לא תהיה מי יודע כמה… לא תאמינו כמה פעמים קראתי ושמעתי שלקבוצה הזו "אין קליעה מבחוץ" (אתמול 45.2% קבוצתי מהשלוש עם 19 מתוך 42!!! זריקות). לא תאמינו כמה פעמים קבעו שהיא תסתמך על ריבאונד התקפה (שהיה כמעט זהה לזה של טורונטו: 8 לעומת 7), ובעיקר כמה פעמים נאמר לי ושחוץ מאינגראם וזאיון אין מי שיקלע… (אתמול קלעו חמישה שחקנים בדאבל פיגורז).

אז זאיון פתח עם לונזו, אדאמס, אינגראם ובלדסו, ואכן הפליקנס הובילו  5-0 ואחר כך שבע שלוש לפני שטורונטו השוו ועלו ליתרון, אבל זאיון קלע את הסל הראשון שלו רק כשש דקות אחרי פתיחת המשחק כשעד אז הוא מאבד כדור, עושה עבירה ומחמיץ שתי קליעות עונשין.

זאיון גם יצא מהמשחק 7:38 דקות לפני סיומו. כאשר התוצאה היתה 6 הפרש לטובת הפליקנס: 99-93 ולא נכנס שוב.  מי ששיחקו בכל חמש וחצי הדקות האחרונות היו לונזו, אינגראם, רדיק, אדאמס והארט.

זאיון בהחלט היה מהאחראים על צמצום הפער באמצע הרבע השלישי, ואולי גם להשגת היתרון הקל, אבל לפחות אתמול זה בהחלט לא היה מופע יחיד שלו, וגם לא נראה כאילו המאמן חושב שהוא האורים והתומים, מה שקיבל תמיכה ממספר דקות המשחק, שאתמול העידו שזו הקבוצה של אינגראם ובלדסו, כשגם לאדאמס היו יותר דקות מאשר לזאיון.

בקיצור, יכול להיות שזה רק משחק ראשון. בהחלט סביר שיהיו משחקים שבהם הפליקנס יהיו תלויים ביכולת של זאיון, אבל המשחק האחד הזה לימד אותי שהשנה יש לשקנאים קבוצה ולא זוג כוכבים, ושיש לה מנהל שמתייחס לקבוצה כולה, ולא מפחד לצאת מהקיבעונות ומהנחות היסוד בהתאם לאירועים על המגרש.

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 8 תגובות

  1. לא ברור למה לקח כל כך הרבה זמן להפרד מג'נטרי, אם היה הולך לפני שנתיים אולי דיוויס עוד היה נשאר.
    רואים שינוי ה קבוצה שקודם כל עושים הגנה ונלחמים על ריב התקפה, דבר שהכי שיגע אותי בתקופת ג' נטרי שלא מנסים להשיג כדור שנזרק לזן אלה פשוט ישר חוזרים להגנה.
    מטודה ממש טיפשית שבה האמינו בקבוצה.
    רואים שזאיון בריא וזז כמו שהיה בדיוק וכמה שנה שעברה הוא היה מוגבל.
    רק מראה שהיה עדיף להשאיר אותו בחוץ לכל העונה.

  2. תודה רבה, המטרה של הפליקנס העונה זה בעיקר לשחק ולהינות.
    פליאוף? הצלחה אדירה (סקפטי), אבל מה רע בלשחק כדורסל מהנה לפרקים ולתת לצעירים לרוץ?
    יש להם שחקנים צערים מעניינים, שישחקו הנערים לפנינו.

  3. קבוצה טובה
    המערב מאד עמוק
    ניו אורלינס מתייחסים לפלייאוף כמטרה עם סיכויים לא גבוהים, ועדיין ניצחו את טורונטו שנחשבת לקבוצת פלייאוף בטוחה במזרח

  4. למה אין ציפיות? יש ציפיות, אפילו גבוהות מדי) כל עוד זאיון שם.
    ואן גנדי יכול לעשות שם דברים יפים. לטעמי הוא לא מוערך מספיק (אולי בגלל הפיאסקו בפיסטונס), אבל הוא מתרכז רק באימון ויש לו סגל מאוד רחב. בנוסף יש את גריפין מאליו שהוכיח שהוא יודע לבנות ולנהל קבוצה וארגון.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט