ידה-ידה-ידה בדרך לעוד עונה של כלום – פריוויו מינסוטה טימברוולבס לעונת 2020-21 / יאיר זעפרני

ידה-ידה-ידה בדרך לעוד עונה של כלום – פריוויו מינסוטה טימברוולבס לעונת 2020-21 / יאיר זעפרני

אחד הפרקים האהובים עליי, ולא רק עליי, בסדרה האלמותית 'סיינפלד' הוא פרק מספר 19 בעונה השמינית, 'הידה-ידה' (The Yada Yada). למי שלא ראה או התרשם, נתאר בקיצור (שזה בעצם הרעיון שעומד מאחורי הידה-ידה) שג'ורג' הלוזר יוצא עם בחורה שמכניסה לז'רגון של החבורה כולה את הביטוי 'ידה-ידה', ביטוי שבא לדלג על קטעים בסיפור שאין כוח או רצון לספר אותם אם מחמת הרצון להסתיר או אם מחמת הטרחנות. זה נראה בערך כך:

נזכרתי בפרק הזה כשבאתי לכתוב את הפריוויו העונתי שלי על הקבוצה שאני אוהד (כן, כן, מינסוטה טימברוולבס, הודעה נשלחה למשפחה), דבר שאני עושה מאז 2013 ובניגוד לשנים עברו החשק לחפור בתלאות העבר של הזאבים והמוטיבציה להגיע אופטימי לעונה חדשה – נמצאים בשפל. לו רק היה אפשר לעשות פריוויו לעונה של מינסוטה שנראה ככה:

תקציר הפרקים הקודמים:

ב-22 לאפריל 1987 קיבלה קבוצת משקיעים ממינסוטה את הזיכיון להפעיל את אחד הפרנצ'ייזים החדשים בליגה, ב-3 בנובמבר 1989 ערכה הקבוצה, שנקראה מינסוטה טימברוולבס, את הופעת הבכורה שלה ב-NBA, ידה ידה ידה, והחל מאיפשהו ב-2019 היא הקבוצה עם מאזן כל הזמנים הגרוע ביותר בליגה ביחס הפסדים לניצחונות (ותודה לקליפרס שדילגו מעלינו באלגנטיות של כלב ים עיוור).

מה עשינו בפגרה?

הפגרה היא הדבר הנעים ביותר בשגרת חייו של אוהד מינסוטה. לא לחינם, זה זמן ארוך ומשמעותי בשנה בו אנחנו לא מפסידים. תודות לקורונה, הפגרה העונה הייתה ארוכה במיוחד. החל מינואר איבדנו עניין בנעשה בליגה וידה ידה ידה – התחמשנו בבחירה מספר 1 בדראפט, אנתוני אדוארדס, שחקן עם מנעד פוטנציאל רחב שנע בין אנתוני בנט לאנדרו וויגינס – בחירות ראשונות מהעבר ששיחקו בקבוצה.

ומה יהיה בעונה הזו?

העונה מתחילה עם הרבה סימני שאלה, האם קארל אנתוני טאונס יעלה לשם שינוי עם קילר אינסטינקט? מה אפשר לעשות עם כמות גארדים שלא הייתה מביישת את נבחרת ארצות הברית למכביה? מי יפתח בעמדה מספר 4? איך ישתלב חזרה ריקי רוביו? ומי יפצע ראשון?. השבועיים הראשונים לפתיחת העונה נתנו דווקא כמה סימני קריאה ורוחות אופטימיות החלו לנשב במינסוטה אבל אז הגיעה סדרת הפסדים לא צפויה וידה ידה ידה, התחזית הפסימית התגשמה ומינסוטה שוב חזרה עם ראש מורכן ללוטרי אלא שהפעם הבחירה הרביעית בה זכינו, הלכה לגולדן סטייט, זכר לטרייד על דיאנג'לו ראסל.

*

אבל מה לעשות שהחיים הם לא בדיוק כאלה ואלוהים והאקשן נמצאים בפרטים הקטנים שבתוך הידה ידה  ולכן, למי שלא מסתפק בגרסה הקצרה והמציאותית, אז להלן – פריוויו מינסוטה טימברוולבס לעונת 2020/21 המלא:

תמונת מצב

אולם ביתי: טארגט סנטר, מכיל לא פחות מ-18,798 מושבים והיה מלא בעונה שעברה בממוצע ב-15,066 צופים שהם 80% אחוז בלבד מהתפוסה. מקום לפני אחרון בליגה (ותודה לשארלוט הפחות סקסית מאיתנו). החדשות הטובות שבעידן הקורונה, האולם הביתי שלנו יהיה ריק באותה מידה כמו האולמות האחרים!

מאזן בעונה שעברה: 45-19, מקום 28 בליגה, לפני אחרון במערב (ותודה לווריירס שלימדו אותנו שגם בלעשות טנקינג הם יותר טובים מאיתנו).

תקציר הפרקים הקודמים: לא נלאה אתכם בבכי ובנהי על השנים שחלפו וההזדמנויות שהוחמצו אלא נתחיל מהעונה שעברה שהייתה לשאר העונות האחרונות כמו מה שפארק מיני ישראל מהווה למדינה הדי-מיניאטורית בפני עצמה שלנו. אז העונה הקודמת התחילה בלי יותר מדי צפיות אבל כן עם ציפיות שאחרי שקללת ת'יבודו הוסרה מהקבוצה באופן סופי, נוכל סוף-כל-סוף להתחיל לבנות משהו חדש תחת המאמן החדש, ראיין סונדרס. הציפייה הייתה מקארל אנתוני טאונס שייתבגר ויתחיל לדבר במגרש ולהנהיג, מאנדרו וויגינס שיבין שהוא לא יהיה הכוכב הראשי של ההצגה הזו ויפנים את מקומו בהירארכיה, ומשאר שחקני הסגל לייצר כוח עתידי שיוכל לתמוך בשניים הנ"ל לקראת קרבות עתידיים בפליאוף (אף אחד לא ציפה לפליאוף בשנה הקודמת, או בעצם בכל עונה ב-16 שנים האחרונות…).

המציאות, כרגיל במינסוטה, די איכזבה, אם כי הטוויסט הגיע בסוף העונה. ההתחלה דווקא הייתה מבטיחה. הזאבים הצעירים, חמושים במצרך הנדיר במחזותינו שנקרא 'הגנה' פתחו את העונה היטב ואחרי 18 משחקים מצאו את עצמם במאזן 8-10 מפתיע ובמאבק על המקום החמישי במערב. לצערנו הקורונה לא פרצה לעולם כבר בשלב הזה (כל מגיפה אחרת הייתה מתקבלת בברכה גם כן) והפסד מפתיע לממפיס, שאז עוד הייתה נמושה נתן את האות להתדרדרות בדמות 11 הפסדים רצופים שהוציאו את הקבוצה מכל חשש לעניין בהמשך העונה. התירוץ הרשמי להתרסקות של הקבוצה היה שקרל אנתוני טאונס נפצע במהלך הרצף הזה, אבל האמת שלקחו לקבוצה 7 הפסדים לפני שהביג-מן נטש (שריר החשק הבוגדני!) וגם כשחזר אחרי חודש, במהלך ינואר ושיחק 12 משחקים נוספים עד שנטש את העונה סופית – 11 מהם הסתיימו בהפסד… אז איך בכל זאת ניתן להסביר את הפתיחה המוצלחת של הקבוצה לעומת ההמשך שהעליב את האינטליגנציה של האוהדים בטארגט סנטר? במבט מקרוב על הנתונים מגלים שהייתה כאן פאטה מורגנה שהושפעה בסה"כ מלוח משחקים קל.  23% אחוזי הצלחה היו לטימברוולבס מול קבוצות המערב,  40% אחוזים היה מאזנה מול קבוצת המזרח אבל ב-18 המשחקים האמורים היא פגשה 9 קבוצות מזרחיות ופעמיים את הספרס, קבוצה המערבית היחידה שלא ניצחה את הטימברוולבס בשנה שעברה.

כך או כך, איפשהו בתחילת ינואר הבין גרסון רוזאס, הזאב הראשי לענייני כדורסל, שטוב כבר לא יצא לו מהעונה הזו ויזם כמה עסקאות ממולחות. בעסקה אחת עם הרבה קבוצות מעורבות הגיעו לקבוצה מאליק ביסלי וחואנצ'ו הרננגומז הדנבריים בתמורה לרוברט קובינגטון ועוד אסופה של שחקנים לא מעניינים מספיק, בעסקה שנייה שכללה שתי קבוצות בלבד נשלח אנדרו וויגינס, לקול אנחת הרווחה של האוהדים, לגולדן סטייט יחד עם בחירת דראפט (מוגנת טופ-3) בעונה הבאה בתמורה לחברו הטוב של טאונס, ד'יאנגלו ראסל ובעסקה שלישית נשלחו גורגי ג'נג' וחוזה ה-18 מיליון שלו ל-3 שנים לממפיס בתמורה לג'יימס ג'ונסון.

עם סגל חדש אותו מובילים צמד הגארדים החדש ראסל וביזלי יחד עם גארד נוסף ומפתיע, ג'ורדן מקלאכלין שהפציע מקבוצת הג'י-ליג מאיווה, הצליחו הזאבים לרשום עוד 4 (!) ניצחונות שלמים בחודש האחרון של הליגה (לא נתקטנן ונגיד שהיו גם 11 הפסדים) ולשמחת כולם (זאת אומרת, חוץ מהאנשים בעולם שאינם אוהדי מינסוטה) פרצה מגפת הקורונה שגדעה את הייסורים הקבועים של אוהדי הטימברוולבס ובישרה על חודשים אפריל, אוקטובר ונובמבר המוצלחים ביותר שהיו לקבוצה מזה שנים ארוכות והסתיימו ללא הפסדים כלל… תחושת ההצלחה לוותה גם בזכייה בלוטרי, אמנם בשנה חלשה מאוד בכל הקשור לכוכבי-על (כמה אופייני…) אבל בחירה ראשונה היא בחירה ראשונה ואנתוני אדוארדס נבחר להיות העתיד של הקבוצה (ואיזה מזל שלא בחרו באבדיה כי הדבר היחיד שיותר גרוע מלהיות אוהד מינסוטה, זה להיות אוהד מינסוטה עם כל עם ישראל). 

תנועת הרכבות

שלום, שלום ושלא תבואו לי בחלום: ג'יימס ג'ונסון סיים חוזה וחתם בדאלאס; עומארי ספלמן וג'ייקוב אוונס ילמדו על בשרם את משמעות הביטוי 'מן הפח אל הפחת' כשנשלחו בטרייד לניקס.

ברוכים הבאים למתגייסים החדשים: אנתוני אדוארדס, הבחירה הראשונה בדראפט מהווה את גולת הכותרת של השחקנים החדשים בקבוצה. הוא שיחק עונה אחת במכללת ג'ורג'יה ובמשך 32 משחקים תרם 19.1 נק', 5.2 ריב' ו2.8 אסיסטים ב-33 דקות ממוצע למשחק. חובב זריקות קשות, אתלטי מאוד, יש שיגידו מנהיג. אוהב להטיח לבנים משלוש, אבל גם יודע לקלוע זריקות מההפטרה. כבר כתבתי שהוא מריח קצת כמו וויגינס אבל באופן אנקדוטלי אפשר להגיד שהוא דווקא סוג של טאונס, ואפילו שווה פי 2 ממנו. אדוארדס אמר בערב הדראפט שכדורסל לא כל-כך מעניין אותו, במקרה של טאונס זה נכון רק על כדורסל הגנתי… אדוארדס לא יקבל יותר מדי דקות השנה וכנראה לא יפתח בחמישייה אבל יש תכנון בחדר ההלבשה של הטיוולבס להפוך אותו להיות מגן-על. אשרי המאמין (והמאמן).

אד דיוויס הפאוור-סנטר הוותיק הגיע בטרייד מהניקס תמורת שני הנ"ל אחרי שבעונה הקודמת בילה ביוטה ותרם שם 1.8 נקודות למשחק. הטימברוולבס היא קבוצתו השביעית ב-11 עונות בליגה והוא צפוי להיות הגבוה המחליף של טאונס.

ג'יידן מקדניאלס, רוקי, בחירה 28 בדראפט (של הלייקרס אבל התגלגל לזאבים בשורת עסקאות). פורוורד גבוה ושדוף ממכללת וושינגטון עם פוטנציאל גדול אבל בוסרי כמו תקציב 2021 של מדינת ישראל. בינתיים במשחקי ההכנה היה רחוק מלהרשים או להיות משמעותי.

אשטון האגנס, רוקי, לא נבחר בדאראפט, פוינט גארד נוסף לאוסף, שיחק שנתיים בקנטקי ומתמחה בעיקר בצד ההגנתי של המשחק. חתום על חוזה דו-כיווני ויבלה הרבה בג'י-ליג.

התגעגעתי אז באתי (כמה טוב שבאת הביתה?): פינה מיוחדת נקדיש באגף זה לריקרד רוביו ויואס, הלא הוא ריקי רוביו שחזר לקבוצה אחרי שלוש שנים אותן בילה ביוטה ובפיניקס (אבל הגיע בכלל בטרייד מאוקלהומה). את רוביו נהגתי להכפיש רבות בחצי הראשון של העשור הקודם. ילד הפלא הספרדי שהבטיחו לנו התברר כחסר שיניים שאוהב לכדרר את עצמו לדעת ומתקשה במלאכה החשובה של לשים את הכדור בטבעת, וזאת למרות רגעי ההילייטס המרשימים וחוכמת המשחק ששופעת ממנו. חמש שנים ואנדרו וויגינס אחד אחר-כך וגם רוביו נראה פתאום כמו יהלום. הקיץ הקודם עם נבחרת ספרד באליפות העולם, לימד גם איזה מנהיג חיובי ומשמעותי הוא יכול להיות והקשר המיוחד שלו עם הקבוצה והאוהדים יעזרו לקבוצה במקום שבו היא הכי מתקשה – לצאת מהאדישות (אה, כן, גם בהגנה…). בפרספקטיבה של זמן קשה שלא להעריך את רוביו ועוד יותר להבין כמה הוא והקבוצה הם היינו הך, ביצה ותרנגולת, של שחקן בלי מספיק קילר אינסטינקט וקבוצה שרוח המועדון שלה היא על גבול הדגל הלבן. הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו? טוב שחזרת ריקי!

ושוב איתכם: קארל אנתוני טאונס (סנטר, כוכב), חואנצ'ו הרננגומז (פאוור פורוורד), מאליק ביסלי (גארד), ד'יאנגלו ראסל (גארד), ג'וש אוקוגי (גארד), ג'ארט קולבר (גארד), ג'ק ליימן, (פורוורד) ג'יילן נואל (גארד), ג'ראד ונדלבליט (פורוורד) והאיש בעל השם עם הכי פחות הברות בליגה, נאז ריד (פורוורד).

עוד חולמים על חוזה: רונדה הוליס ג'פרסון, פעם יהלום לא מלוטש, היום – עוד שחקן מפוספס עם שם של אישה, מחפש להשיג חוזה ועושה עבודה לא רעה במשחקי האימון; ג'ורדן מקלוכלין, שהיה לא רע בכלל בשלהי השנה שעברה  עדיין מקווה לחוזה לעונה נוספת, כן, כי מה שהקבוצה צריכה זה עוד גארד…

חמישייה צפויה: דיאנג'לו ראסל, מאליק ביסלי, ג'וש אוקוגי, ג'ק ליימן, קארל אנתוני טאונס.

מאמן: ראיין סונדרס, בן ה-34 (34!!) מתחיל עונה שלישית בתור מאמן הקבוצה אחרי ששימש עוזר מאמן החל משנת 2009. המאזן שלו עומד על 36 ניצחונות ו-70 הפסדים מה שמציב אותו על 34% אחוזי הצלחה לא מרשימים, או במילים אחרות – 66% אחוזי כישלון. סונדרס בחור חביב ונעים הליכות שעדיין לא הוכיח את עצמו כמתאים למעמד אבל עומדת לו זכות אבות. אביו, פליפ סונדרס היה אגדה בטימברוולבס עד מותו מסרטן בשנת 2015 והוא אחד משני המאמנים היחידים בהיסטוריה של הזאבים שהובילו אותם לפליאוף (גם המאמן השני שעשה זאת, תום ת'יבודו, הוא סוג של 'מנוח' שמושקע עכשיו בגירסת הז"ל של אימון כדורסל המכונה – משרת המאמן הראשי בניקס). כאמור, לא ברור אם ראיין הצעיר ילך בדרכו של אביו אבל היסטוריה אחת לפחות הוא עושה בהיותו המאמן הצעיר ביותר שאימן בליגה ב-40 השנים האחרונות (ועכשיו ילדים, חידה: מיהו המאמן הצעיר ביותר בתולדות הליגה? (רמז: הוא התחיל לאמן בגיל 24. רמז נוסף: המאזן שלו היה גרוע כמעט כמו של סונדרס).

אוי מה יהיה, מה יהיה?

פחות או יותר מאז שקווין גארנט עזב את הקבוצה (וכבר עברו מאז איזה עשור וחצי), מחזור החיים של מינסוטה כולל בערך שני מצבי חיים. שלב הזחל – המציאוֱת בחיי הקבוצה בה לא מצפים לשום דבר והקבוצה ערומה מנכסים ומתקוות ורק משוועת ללוטרי שיושיע אותה ושלב הגולם – משהו שהולך ונבנה, מתפתח אט-אט וכולם תקווה שיום אחד יצא ממנו פרפר. רק פעם אחת, ב-2018, פרץ מן הגולם יצור חי, אבל למרבה הצער זה לא היה פרפר יפה אלא עש מכוער וחסר מעוף שלא לקח הרבה זמן עד שמישהו (במקרה הזה, ג'ימי באטלר) מחץ אותו וכל מה שנשאר ממנו זה אבקת עש דוחה.

בעונה החדשה שתיכף מתחילה, אחרי שנת זחל אחת, הזאבים חוזרים למצב המוכר שלהם כגולם. השלד של הקבוצה מכיל לא מעט פוטנציאל – שני אולסטארים שעושה רושם מסתדרים היטב אחד עם השני, מאליק ביסלי המוכשר ובחירה ראשונה בדראפט – כולם יהיו כאן בשלוש שנים הקרובות לפחות ומהווים תשתית די טובה להתחיל איתה. עכשיו, כמובן, צריך לקוות שכל מיני תהיות ושאלות יקבלו תשובה מספיק טובה ועל-כך בעצם נרצה לדבר כי חלק מהתשובות האלה צריכות להיענות כבר השנה והם בעצם המטרה המוצהרת של העונה הזאת – לתת תחושה שהגולם הזה יצליח להיות יום אחד פרפר יפה תואר (עזבו יפה תואר, רק שיעוף קיבינימט!).

אז הנה השאלות הרות הגורל שהזאבים מחפשים להן תשובות טובות:

טאונס וראסל – איך גורמים לזה לעבוד?: כאילו, התשובה לשאלה הזו היא די ברורה, פיק אנד רול, משהו שבשילוב של הניידות של הגבוה והאיום שמהווה הנמוך מבחוץ, יכולה להיות קטלנית, אבל מינסוטה פשוט כשלה לעשות את זה בעבר עם טאונס ושיטת המשחק שלה לא ממש ניצלה את היתרונות ההתקפיים הבולטים שלו. כל הצלחה של הזאבים תתחיל בשניים האל שנקווה שיוכיחו השנה שהם נועדו אחד לשני.

איך תתגבש הקבוצה החדשה? הרחבה של השאלה הקודמת תקשה את אותה קושייה על הקבוצה כולה. מינסוטה היא בעצם קבוצה חדשה לגמרי. כוכב הקבוצה טאונס, לא שיחק עם רוב השחקנים בסגל יותר מ-100 דקות משותפות. להוציא את רוביו אין לו 100 משחקים עם אף אחד מהשחקנים האחרים. תשעת החודשים שחלפו מאז הקורונה הפציעה בחיינו הם זמן פגרה ארוך מדי וזמן גם למעט שחקנים שעוד ידעו לשחק יחד, לשכוח את מעט התרגילים שהם חלקו. ועכשיו, הזאבים, כמו יתר הקבוצות המושבתות מאז מרץ, יצטרכו להתחיל מחדש, בכל-כך הרבה מובנים, יצטרכו ללמוד לצעוד יחד לעבר השקיעה ויצטרכו, בעיקר סבלנות וכימיה בין כל הברגים במערכת.

אלוהים ישמור אבל מי יעשה הגנה? באופן קבוע בשנים האחרונות מינסוטה היא אחת מקבוצות ההגנה הגרועות בליגה. אחרי חמש שנים בחלק התחתון ביותר של טבלת הדיפנסיב רייטינג, הייתה התקדמות קלה בשנה שעברה תחת עוזר המאמן ומאסטר ההגנה, דיויד ואנטרפול (זוכרים אותו מסיינה?), שהגיע מפורטלנד אבל גם המקום ה-21 בדירוג ההגנתי בשנה שעברה עדיין רחוק מלהשביע רצון.  עקב האכילס הזה של הקבוצה עלול להיות בעוכריה גם בעונה הזו וכמו שסבתא שלי אומרת – מי שיש לו חורים בגרביים – שלא ילך לשחק בשלג, זאת אומרת – אם התשובה שלך להתקפת היריב מבוססת על די'אנגלו ראסל שלא מצטיין בתחום בלשון המעטה, מאליק ביסלי שהפלוס מינוס ההגנתי שלו עוד גרוע משל ראסל ועל קארל אנתוני טאונס, שברוב הימים אין לו חשק לעשות הגנה (ואלוהים יודע איך הוא יצא מהמשבר של איבוד אימו שנפטרה ממחלת הקרונה ומה שזה יעשה לחשק החסר שלו ממילא) – אז כנראה שבהגנה שלך יהיו הרבה חורים.

מה בכל זאת אולי יעזור לגירסה ההגנתית העכשוויות של מינסוטה? אז על עוזר המאמן כבר דיברנו והשיטה שלו שעיקרה לגרום ליריב לזרוק זריקות רעות (זה יותר מתוחכם מזה…) אולי תחלחל השנה יותר אבל נראה שהזאבים ישימו את יהבם השנה דווקא על החמישייה השנייה ועל דקות בהן נפשות יקרות כמו ריקי רוביו, אד דייויס וג'ארט קולבר יהיו על המגרש ((ובתקווה גם אנתוני אדוארדס שאמור להיות היהלום שבכתר עם התכנית הזו תעבוד) במה שאולי יעזור לקבוצה כולה ויהווה יתרון על היריב באשר הוא.  

על מה יתבסס הצוות המשלים? – מספיק מבט אחד בחמישייה של הקבוצה בשביל לראות מי לא שייך לכאן (או לחמישייה של כל קבוצה אחרת). בין אם זה יהיה הרננגומז הצעיר או ג'ייק ליימן החיוור (שבינתיים פותח במשחקי ההכנה בעיקר בגלל ההתאמה ההגנתית שלו ליד קא"ט), אין ספק שההתאמה שלהם לתפקיד שחקן פותח היא לא אידאלית. קבוצה שמכוונת גבוה צריכה עומק קצת יותר גדול בעמדות הפורוורד מאשר השניים האלה וג'ראד ונדרבליט הסתמי ואם אי-פעם מינסוטה תרצה להיות שם-דבר בליגה, היא תצטרך כבר השנה למצוא פתרונות. מה שמייד מביא אותנו לנקודה הבאה…

מה עושים עם כל הגארדים האלה?  דיאנג'לו ראסל הוא אחלה תמורה בשביל וויגינס, למאליק ביסלי יש פוטנציאל, ריקי רוביו הוא חביב הקהל ואנתוני אדוארדס יכול בקלות להיות המנהיג והדבר הבא של הקבוצה הזו. ג'וש אוקוגי הוא כנראה אחד משחקני ההגנה היותר טובים של הקבוצה וגם ג'ארט קולבר הפגין בחצי השני של העונה סימנים לאופטימיות. אז איפה הבעיה? שכולם משחקים בשתי עמדות הגארד. אז יכול להיות  שגרסון רוזאס החליט לאסוף גארדים ממש כמו שאוקלהומה סיטי אוספת בחירות דראפט, או שיש פה איזו תכנית אחרת?!. לא מן הנמנע שהתשובה לשאלה הזו היא ששורשיו של רוזאס כעוזר של דריל מורי מובילים אותו להסתער על רעיון הסמול בול (+טאונס) ומינסוטה הולכת השנה להראות לנו כדורסל עדכני ומתקדם, אחרת באמת בשביל מה כל הגארדיה הזו… אבל זה מביא אותנו לנקודה נוספת…

מי יקלע שלשות? האמת שכבר בעונה שעברה מינסוטה הסתערה על נושא השלשות שהיה נקודת תורפה של הקבוצה בעונות האחרונות. הייתה רק בעיה אחת – בעוד הקבוצה דורגה במקום השלישי בליגה בניסיונות מחוץ לקשת, האחוזים מהטווח הזה גם הציבו אותה במקום השלישי, רק מהסוף… 33.6% מחוץ לקשת זו לא חוויה קלה, לא לטבעות ולא לאוהדים וזה בין היתר היה אחד הגורמים להתקפה של הטימברוולבס להיות אחת הגרועות בליגה. סמול בול לסוגיו כמו גם העובדה שאנחנו תיכף בשנת 2021, מחייבים את הקבוצה להשתפר בתחום ולמרות השיפור שמביאים איתם שחקנים כמו ביסלי (42.6% אחוזים מחוץ לקשת) והרננגומז (42%) לצד טאונס היציב בתחום (41.2%), חלק משמעותי בקבוצה – דיאנג'לו ראסל (34.5%), ג'וש אוקוגי (26.6%) והמצטרף החדש אנתוני אדוארדס (29% בקולג') עדיין לא ממש מומחה בעניין. אולי השיפור שמפגין ג'יילין נואל שהיה הגרוע ביותר בקבוצה בתחום בעונה שעברה והצליח במשחק האימון הראשון של הקבוצה לקלוע יותר שלשות מבכל משחקיו בעונה שעברה, מעיד על ההתמקדות החדשה של הקבוצה – שיפור עקב האכילס המשולש. ואולי לא.

תחזית אופטימית – MVP לטאונס, רוקי העונה לאדוארדס, מאליק ביסלי זוכה בשחקן המשתפר, רוביו בתואר השחקן השישי, סונדרס נבחר למאמן העונה ואני הופך להיות כתב הבית של הזאבים בישראל ומקבל חוזה של 20 מיליון דולר ל-3 שנים. אה, כן, אליפות היסטורית כמובן.

טוב, אני יודע שכלום מזה לא ריאלי וגם הפתרון של מגיפה מסתורית שמתפרצת וחותכת את כמות ההפסדים של הקבוצה בשליש לא סביר שיקרה שוב ולכן אין לנו אלא לייחל לעונה טובה דיה – קבוצה שמתחילים לנבוט ממנה סימנים של עתיד, ראסל וטאונס מסתדרים אחד עם השני, אדוארדס מגלה ניצוצות שגורמים שמחה לכל מי שהימר עליו בבחירה הראשונה, רוביו תופס מנהיגות והקבוצה תופסת את המקום השביעי המפתיע וצולחת את הפליי-אין בדרך להופעת פליאוף מפתיעה.

תחזית פסימית – עתיד הקבוצה לוט בערפל – ביסלי וראסל רבים על הכדור, טאונס נכנס לתרדמת החורף הרגילה שלו, מאבד עניין ונפצע, השלשות נופלות רחוק מאוד מהסל (באזור הגבול הקנדי), אדוארדס מגלה ניצוצות שגורמים לסקאוטים של מכבי ת"א לברר אם אפשר לקבל אותו בהנחה, רוביו תופס את הראש ושואל את עצמו למה הוא חזר לכל זה והקבוצה תופסת את המקום הלפני האחרון בליגה אבל גם בחירת לוטרי לא יוצא לה מזה, זכר לעסקת ראסל עם גולדן סטייט.

תחזית ריאלית – הרבה סימני שאלה יש סביב הקבוצה הזו והרבה ערפל אבל גם אם הוא יפוזר בצורה מיטבית קשה לי לראות את הטימברוולבס מגיעים יותר רחוק ממקום במשחקי הפליי-אין. נהיה לארג'ים ונלך על מקום עשירי וסימנים קלים להתגברות על וירוס ההפסדים. יותר מזה יהיה בונוס.

לפוסט הזה יש 32 תגובות

  1. זעפרני, אתה פשוט אוהב לסבול… חבל שהקבוצה לא ברמת הכתיבה

    פשוט לא טובים מספיק לפלייאוף, בטח במערב הרצחני. טאונס את ראסל זה סבבה בשביל האחווה אבל לא מספיק בשביל להגיע לפלייאוף (ואם יגיעו זה יהיה הישג רציני עבורם).
    אסופת גארדים ושחקני כנף שחייבים דקות כדי להשפיע ו/או להתפתח ופשוט אין מקום לכולם. חייבים לחזק את מצבת הגבוהים (אולי יעשו קאמבק עם לאב, למרות שעם המשכורות זה כמעט בלתי אפשרי).

  2. פריוויו מצוין, יאיר, תודה רבה, הוצאת כל טיפה מהסלע היבשושי הזה.
    .
    הגארדים המרובים יכולים לשמש בסיס לטרייד, אבל קשה לי לראות שחקן שיעשה שם הבדל כבר השנה כצלע שלישית לקאט וראסל, אז לא חושב שנראה שם איזה מהפך משמעותי השנה.
    .
    לדעתי הם צריכים להתמקד בפיתוח הצעירים וב"השתלת אופי" לקבוצה – להביא שחקנים טובים, לוחמניים, עם ניסיון, שלא יהיו שם בעוד שנתיים שלוש, אבל לפחות בינתיים יוכלו להשפיע על הצעירים. רוביו הוא כזה, אבל הייתי מוסיף לו את טאקר למשל, פאטי מילס, אולי אפילו לאורי אם טורונטו עושה שינוי במהלך העונה. זה אמנם לא ממש עבד בתקופת תיבודו ובאטלר, אבל אני לא רואה דרך אחרת – כרגע הם פשוט נראים כמו קבוצה גרועה.

  3. פריוויו נפלא ומיואש כיאה לאוהד מינסוטה.. יום אחרי יום דובי ואז אותך יאיר … התגעגתי מה יש להגיד..
    הולך על משהו בין הריאלי לפסימי מקומות 12-13…

  4. תודה על הפריוויו יאיר!
    אתה יכול לפחות להתנחם בכך שבזכות הפלייאוף הנקודתי ב-2018, סקרמנטו היא זו שמחזיקה עכשיו ברצף ארוך יותר מזה שהיה לכם ללא פלייאוף 🤷🏻‍♂️
    מקווה בשבילכם בעיקר שאדוורדס יתגלה כבחירה ראשונה סבירה, יותר משחקנים אחרים שעברו אצלכם – וויגינס ובנט כמו שציינת, וגם אולוואקנדי 😂

  5. תודה יאיר אחלה פוסט.
    .
    אדוורדס נראה לא קשור לענף כרגע. ההנדלינג שלו רע ואלוהים כמה הוא זורק. מה שכן היה מפתיע שהיה לו הלילה פוזשן שהוא שמר על לוקה מעולה אז כנראה שכוח פיזי יש לו.
    .
    הגנה לא תהיה למיני. אלא אם כן תוכלי לעשות הכלאה בין דילו ואוקוגי, בין ביזלי לקולבר וכן הלאה. לתת לליימן לשחק ב4? 🤦‍♂️🤦‍♂️🤦‍♂️ בעצם בכל החמישייה יש שומר אחד טוב וזה אוקוגי וכל השאר שומרים רעים. לא רואה את ההגנה משתפרת אלא אם שמים ליד טאונס עוד סנטר שהוא רים פרוטקטור איכותי.

    1. אני לא היחיד שראה כמה הכדרור שלו ממש מוזר, נכון? עוד בקולג'. זה נראה כאילו הוא מנסה לטפוח על ראש של כלב או משהו.

  6. פריוויו מעולה, עוד עונה קפואה במינסוטה…
    והתשובה לחידה היא כמובן דייב דה בושר, יקיר העיר דטרויט שחילטר גם כפיצ'ר בעוד משחק כדורסל, מזוהה יותר עם האליפויות שלקח בניקס

  7. תודה על הפריוויו. אם על הניקס כתבתי שלמרות ההפסדים יהיה כיף לראות אותם רצים, אפילו את זה אי אפשר להגיד על מינסוטה. קבוצה די משמימה שהרוקי שלה לא ממש מראה סימנים ששווה לקום בשבילו בלילה. אפשר לצוות אותם לליגת משנה שתשחק בנפרד משאר הקבוצות עם דטרויט, אורלנדו, הספרס וסקרמנטו – קבוצות אפרוריות להחריד שאפשר ורצוי להתעלם מקיומן בעונה הקרובה.

      1. צודק. שכחת גם את המשחק האתלטי (מה אתלטי, אקרובטי!) של יענקלה פולטל, ואת צמד הכוכבים העולים והסופר המסקרנים שלכם – דרוזן ואולדריג'. שלא לדבר על הספסל הצעיר והאקספלוסיבי בראשותו של פאטי מילס. ובכלל, גם לאור הטריידים המטורפים שעשיתם בקיץ, מי יודע איך תראה הקבוצה השנה? אני לגמרי על הקצה!

  8. אחלה פוסט! ממש צחקתי.
    *
    כאוהד גולדן סטייט תמיד הרגשתי שיש קשר בין שתי הקבוצות. כמעט בכל השנים שלנו בתחתית ידענו שנראה אתכם שם איתנו, וכשמישהו כמו קווין גארנט ניסה לשנות את זה דאגתם להיפטר ממנו. אפילו בחרנו בדראפט אחריכם איזו פעם. אנחנו לקחנו את סטף קרי בחירה אחריכם ואתם בחרתם… איזה מישהו.
    וכך גם השנה. אבל לא רק שחשוב לי שוייסמן יצליח אלא שגם אדוארדס ייככב ויעזור לכם להתקדם. מתאים לנו בחירת לוטרי בשנה הבאה וזה עלול לא לקרות אם לא תנצחו כמה משחקים.
    זה גם מגניב שלא סיפרתם לנו שויגינס יודע לחטוף ולחסום. הבחור עושה כמעט פי 2 בקטגוריות האלו מאז שהוא הגיע אלינו. אתם הקבוצה האחות הכי טובה שיכולנו לבקש. כפרה עליכם.
    *
    אז המון בהצלחה. סיכוי שנתראה שוב בהגרלת הלוטרי ותשמרו לנו מקום. אני ממש מקווה שאנחנו לא נגיע לשם העונה אבל אם הניקס רוצים לשבת לידכם תגידו שהמקום שמור. תסמכו עלינו, אתם לא רוצים שייראו אתכם עם הניקס.

  9. דייב דה בושר היה המאמן-שחקן הצעיר בהיסטוריה
    אני חושב שמינסוטה איבדה הזדמנות לקבוצה היסטורית של באטלר וטאונס
    טאונס עם אחוזים של קרוב ל 40 אחוז מדאון טאון בקריירה
    הוא לא ממש את הפוטנציאל העצום שלו
    אני מהמר שהם יתפסו את המקום ה 8 במערב

      1. יהיו מספיק קבוצות חכמות שיטנקקו
        הספרס,סקרמנטו, יוסטון,OKC, פיניקס, ממפיס ואולי גולדן סטייט עלולות למצוא את עצמן בחוץ
        בשנה שעברה OKC וממפיס היו 14-15 בכל הפרי-רנק
        והן היו עמוק בפלייאוף
        השנה זה אפשרי גם ממקום 9 -10

  10. יאיר, אתה יכול לכתוב על 'היבטים מתחנת הרכבת בבנימינה' – אם יש שם תחנה – וזה ירתק אותי. אז היה כיף לקרוא.
    אבל קבוצה שאת חצי משחקניה אינני מכיר היא סימן שאלה גדול לגבי. באט יו נבר נו. גם את אהרון אמר איש לא הכיר כשהגיע למכבי חיפה ותוך שנה הפך לשחקן הגדול ביותר ששיחק בה עד היום (ולדעתי "גדול שחקני הכדורגל בישראל בכל הזמנים שרק דוק לס מכיר". היחיד מהחדשים שאני ממש מכיר הוא אנטוני דייויס. הוא בן אטלנטה, שיחק בג'ורג'יה, והעיתון המקומי הוציא ממנו את כל המיץ. אז דעתי עליו? הוא עלול להיות ההפתעה הגדולה באמת של הדראפט או באותה מידה האכזבה הגדולה של הדראפט. אני מבין שהסברתי את עצמי מספיק טוב…

    1. יש אחלה תחנה בבנימינה. השתמשתי בה הרבה.
      זוהי אכן התחזית שאני רואה הרבה לבחירה שלהם בדראפט. כשלון מאכזב או הצלחה אדירה… בכל מקרה, אף אחד לא ייתן לו לזרוק את הזריקות דמיאן לילארד שלו אם הוא לא יהיה סופרסטאר.

  11. פאק מי, אמר זאק לוין ולא היה צריך להוסיף.
    הניקס הם אולי דלי צואה אבל לפחות יו גט טו ליב אין ניו יורק. קבוצה שהחלקים המעניינים בה הם הפריוויו ואיך היא תדפוק את הטריידים/בחירות/עונה הפעם. וחייבים לציין שאדוארדס במינסוטה זה פלופ שאפילו האידיוטים האלה היו אמורים לקלוט.
    תודה שחזרת ולו רק בשביל זה, זעפרני, ותודה שהורדת לי מהמוח את השאלה שהטרידה אותי בשבוע האחרון, מה השם של המאכל הסקוטי שנראה ומריח כמו ערימת קיא מעורב בגללים ומבושל בתוך קיבה של כבש. השם הוא האגיס, לא האגנס, אבל הרוקי שלכם היה מספיק קרוב כדי להזכיר. בלס יו.

  12. תודה יאיר. עכשיו צריך טור נפרד על איך התחלת בכלל לאהוד את הטימברוולבס. זה בטח יהיה יותר מעניין מהקבוצה הזאת למרות שבאמת הוצאת מים מהסלע וזה וואחדה סלע גדולה וחזקה. יש שם באמת הרבה גארדים ב 1 ו 2 (קולבר קצת 3 לא?) השאלה על מי יוותרו, ראסל ביזלי רוביו ואוקוגי אני מניח שישארו. אתה בטוח שביזלי בחמישיה ולא רוביו? לא יודע מי ישמור שם, אולי שיכניסו את אדוארדס ל 4… הקיצר הכי גרועים במערב אולי יחד עם okc וסאק ושוב לוטרי

  13. פעם חשבתי שאין לי מזל בגלל שכבר אהדתי את הבולס ביום שגארנט הגיע לליגה והייתי צריך לסבול את כל שנות פוסט-ג'ורדן בעוד במינסווה היה הביג טיקט.
    מאז זרמו הרבה מים באגמי מינסוטה, ולמרות אפסיותה של הקבוצה שלי, לפחות יש שם עם מה לעבוד. מזל הוא דבר חמקמק…
    .
    תודה יאיר, נהדר כרגיל.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט