הכירו את ראסל ווסטברוק – (בצורה מעט שונה מאשר התכוונתי לכתוב אתמול) / מנחם לס

הפוסט הזה היה צריך להיות סיפור על מיהו ומהו ראסל ווסטברוק. משהו נידפק לי אתמול בוורפרס אז אני כותב אותו במין עזרת ראשי פרקים.

הפוסט הזה יגלה לרוב הקוראים ראסל ווסטברוק אחר לחלוטין מאשר אתם מכירים.

למשל?

איש באולם הכדורסל שואל: "ראסל, למה אתה מתלבש כה מוזר?"

ראסל עונה: "למה לא?"

עוד דוגמא:

עיתונאי באל איי שואל אותו אחרי משחק ליגה נגד הקליפרס אם הוא התפרץ לסל מהקשת כדי לקחת ריבאונד ולהבטיח עוד 'טריפל-דאבל':

Honestly, man,” he told the reporter, “this triple-double thing is kind of getting on my nerves. People think if I don’t get it, it’s like a big thing. When I do get it, it’s a thing.” He added, “For the 100th time, I don’t care

ניק קוליסון, שמשך רוב שנותיו של ראסל ווסטברוק היה החבר הטוב ביותר של ראסל (והם עדיין בקשר רצוף): "לאנשים אין מושג מי זה ראסל ווסטברוק. בסיום משחק אין לו מושג כמה קלע. 25? 39? 50? לא משנה לו. לא איכפת לו. הדבר היחיד המעניין אותו הוא אם ניצחנו או לא. לפעמים הוא כזה 'הייפר' בסיום המשחק שהוא לא יודע אם זה היה 'W' או 'L'. עד כדי כך!

*******

שלשום התחלתי לכתוב פוסט על ראסל ווסברוק שהתבסס על שלושה מגה-מאמרים עליו בניו יורק טיימס מגזין, בניו-יורקר, ובספורט אילוסטרייטד. אנחנו משתמשים באתר בגרסת וורדפרס שהתחילה לעשות לי בעיות כבר ביום חמישי. ביום ששי לא ויתרתי. לחמתי בגרסה כפי שלוחמים בתחנות רוח. בקשתי עזרה מאנשי מהעורכים ומאנשי הצוות וכולם פשוט התעלמו ממני כאילו הייתי איזה לקוי או מעוות אומלל ובזוי מדמשק. (סליחה; מקהיר)

כולם עלו לי על העצבים ומי היחיד שיכולתי לשפוך זעמי עליו? צדקתם! אשתי גייל המסכנה שלא היה לה מושג מה קרה לי. זקנה בת 84, חולת פרקינסון, ואני מתקיף אותה כאילו ראיתי אותה יוצאת עכשיו עם תום קרוז מאיזה חדר חשוך במוטל של "$35 לשלוש שעות".

היא צלצלה לבת אפרת – קילומטר וחצי מאתנו – וביקשה שתבוא מיד. אפרת נכנסה בבהלה ושאלה מה קרה. אמרתי גם לה ללכת למקום מסוים שאני לא יכול כאן לאתר מחמת צנזורה. היא פסיכולוגית מנוסה. היא לא מתרגשת משטויות, אבל הפעם היא ידעה שיש כאן CASE. אז היא מיד הרימה טלפון וצלצלה ל-911 ואמרה שישנו מקרה חרום וצריך לקחת איזה זקן 'שאיבד את זה' וחייבים מיד לקחתו ל-ER של MENTAL INSTITUTION.

טוב.

מאז הכל נרגע, כמו שאומרים.

הכול נרגע. שהפוסט האורגינלי על ווסטברוק יילך קיבינימאט. אני מקצר הכל וכותב רק ב-א'-ב' ומי שמבקש הסברים שיילך בעצמו לפוסטים שזה עתה קראתי (לקח לי 6-7 שעות למצוא אותם, ולקרוא אותם, ולסכם אותם; אני לא הולך לעשות זאת שוב).

אז הנה, ב-א', ב' (עד כ') על ווסטברוק, ודברים שלא ידעתם עליו:

א)הוא לא שם קצוץ על מה שאתה – או כל אחד אחר – חושב עליו.

הוא לא קורא את העיתונים למחרת המשחק. אין לו מושג מה ממוצע הקליעות שלו, ואין לו מושג היכן הוא נמצא או עומד באיזה שהוא מרוץ הסטורי על ה'טריפל דאבל'. "הדברים האלה פשוט לא מעניינים אותי" הוא אומר לסם אנדרסון שראיין אותו לניו יורק מגזין (https://www.nytimes.com/2017/02/01/magazine/the-misunderstood-genius-of-russell-westbrook.html

ב) ראסל ווסטברוק הוא אחד האנשים הנאמנים ביותר. נאמן לאשתו וילדיו. נאמן להוריו. נאמן לחבריו.

חברו הטוב ביותר מילדות היה קלסי בארס. השניים שיחקו יחד במגרש המשחקים, הסתכלו יחד בטיווי. קלסי ניפטר מדום לב לפני ששניהם היו מוכנים להמשך לימודיהם ב-UCLA. הוא ניפטר מאותה פגיעה מסתורית – שסודה לא נפתר למעשה עד היו – בלב, הפוגעת בעיקר באתלטים שחורים בגילאים 15 – 25. ראסל משתמש עד היום ב-WRISTBAND וסניקרס עליהן מודפס KB3 – מספר הגופיה של חברו מילדות.

ג) ראסל פגש ב-UCLA שחקנית כדורסל בשם נינה ארל. היא אשתו ואם ילדיו.

עד כמה שידוע היא הראשונה והאחרונה בחייו . הוא שומר בקנאות את פרטיות משפחתו. בורח עד כמה שניתן ממצלמות. יש להם בן, נח, ושתי נכדות בנות שנתיים – סקיי וג'ורדין.

ד) משפחתו היא קודש עבורו. הוא מעריץ את אביו (ראסל ווסטברוק סניור) למרות משטר אדוק, דחוס, וחמור בו היה משך שנות ילדותו! לראסל אח צעיר, ריינרד, שמנמן ולא אתלטי, שראסל מגן עליו בגופו ונפשו.

משפחתו היא דבר קדוש עבורו. הוא היה משחק נגד אביו 40 דקות ואז מתווכחים על מה שקרה 4 שעות. אביו אמר לו שני דברים: 1) אין דבר חשוב יותר מאימון. אימון, אימון, ושוב פעם אימון, ו-2) בכדורסל – ובכל משחק – אין דבר חשוב כמו נצחון. סבטטיסטיקה ומספר נקודות? זה לא חשוב. הדבר היחיד שחשוב הוא 'כמה תרמת לנצחון', ו'האם נתת את כל מה שהיה לך'?

ה) קווין דוראנט הוא 'חור שחור' בחייו של ווסטברוק. הוא לא מוכן לדבר על דוראנט!

לראסל ולקווין היו 8 שנים יחד שטובות מהן קשה לתאר לזוג שחקנים. כמובן שמיד יצוצו השאלות – "אז היכן האליפויות?". כמובן שאליפות לא לוקחים עם שני שחקנים, ולת'אנדר אף פעם לא הייתה חמישייה מלאה, טובה. בנוסף, בנוסף, הפציעות בזמן הגרוע ביותר (לא שישנו זמן טוב לפציעות).

דוראנט עזב לווריורס. זה דבר שווסטברוק לעולם לא היה עושה. עבורו אין דבר חשוב יותר מ- – –

נאמנות!

קווין דוראנט שבר נאמנות, לפי הבנתו של ווסטברוק. הוא לא יאמר מילה רעה על דוראנט. הוא פשוט – –

מסרב להזכיר אותו בשם, או לדבר עליו! דוראנט מחוק מחייו של ווסטברוק.

ו) אחד מחבריו הטובים ביותר הוא קווין לאב, חבר קבוצתו מ-UCLA

"קווין לאב הוא אחד האנשים הישרים והנאמנים שאני מכיר, והוא גם מאחד האנדרייטד ביותר!" – דברי ראסל.

ז) ראסל הוא OCD ברמה גבוהה ביותר, אבל לא כמו במקרים אחרים של OCD עם שחקנים מקצוענים אחרים בענפי ספורט שונים, הוא מצליח לחיות עם ה-OCD שלו מבלי שמשחקו ייפגע מהאובססיביות קומפולסיבית שלו. (משהו מהסוג של רפאל נדאל)

שעה ו-50 לפני תחילת המשחק – לא שעה ו-49 ולא שעה ו-51 דקות, ראסל ווסטברוק אוכל סנדוויץ' של חמאת בוטנים וריבה. 2/3 חמאת בוטנים ו-1/3 ריבה. הריבה חייבת להיות ריבת דודבדנים. הסנדוויץ חייב להיות אלכסוני כששני צדדיו בדיוק באותו אורך, כמו משולש שווה-צלעות.. במשחקי בית טבח הקבוצה יודע בדיוק כיצד להכין את הסנדוויץ'. במשחקי חוץ הוא לא סומך על אף אחד ומכין את הסנדוויץ' בעצמו.

משהו מהסוג של רפאל נדאל.

ישנה דעה – שאני לא בטוח באמיתותה – שכל הגאונים סובלים ברמה זו או אחרת של OCD. אבל אני מאמין, ללא ספק, שבמשחקו של ווסטברוק ישנה מין גאוניות. זוהי, לפחות, דעתי.

ישנן עשרות דוגמאות על האוססיביות- הקומפולסיבית של ראסל ווסברוק, ואין צורך לתארן. אבל אחת מהן אני חייב להזכיר: 85 דקות לפני תחילת כל משחק ראסל ווסטברוק חייב להתבודד בחדר סגור ולהתפלל.

ח) שפוט של פילוסופיית ה'זן'

ראסל הוא איש 'זן'.. אני לא מבין גדול בתורות האלה, אבל אני יודע שה'זן' היא לא דת, אלא מין פילוסופית חיים שהדגש בה הוא מדיטציה, ולמידה תוך כדי מעשים ונסיונות (תרגול הזן), ולא לימודים אינטלקטואליים. רוב זרמי הזן שמים דגש על מדיטציה בישיבה מזרחית ה 'הזאזן'. הזן מאמין שניתן וצריך להגיע להארה של בודהה במהלך פרק חיים אחד על ידי דרך חיים נכונה הכוללת את תרגול הזאזן. לכן הזן כולל בתוכו דת, דרך חיים ופילוסופיה. החדירה להארה של בודהה היא חדירה לדבר מעשי, לכן הכוונה כאן היא גם לחדירה וגם להפעלה של הרמה הזו בחיי היומיום.

WHATEVER.

ראסל הוא מאמין אדוק, והוא בקשר רצוף ביותר עם פיל ג'קסון עם שאלות ודיסקוסים בקשר לפילוסופיית החיים מהזאת.

ט) קריאת הקרב

6:17 דק' לפני שריקת הפתיחה ראסל ווסטברוק קם מספסל הקבוצה (זה היה נכון בתאנדר ואני לא יודע אם המנהג המשיך ביוסטון, או ימשיך בוושינגטון) – וצורח "TWO LINES", שהיא מין קריאת-קרב המסמלת את ה-LAYUP DRILL האחרון של הקבוצה. למה 6:17? "6 זה חודש יוני, ו-17 הוא תאריך הלידה של אישיות קדושה בתנ"ך" , לדבריו (אני לא ידעתי שבתנ"ך היו תאריכים כגון חודשים וימים בחודש, אבל זה פרט לא חשוב).

י) בחירת הנעליים (סניקרס) למשחקים ואימונים

לראסל ישנה רוטינה בקשר לשימוש הסניקרס (נעלי הכדורסל) שלו שהיתה מצריכה 5 עמודים ממני להסבירה. סיפור שלם. סניקרס לזה וסניקרס לזה. הכל תלוי בזה ובזה. וישנה רוטינה שונה למשחקי בית, למשחקי חוץ, ולאימונים. ישנם לו איזה 50 זוגות סניקריס וישנה לו שיטה מסובכת (שהוא לא מוכן לשתף אף אחד בה) בבחירת הסניקרס למשחק או לאימון.

י"א) טרוף הסרטונים

ראסל מסוגל לחזות שוב ושוב בקטעי משחק. חברי קבוצתו מספרים על ה-MADNESS שלו בקשר לבחינת הסרטים, לעצרם, ללכת קדימה ואחורה, להסתכל שוב ושוב, ולרשום רשימות והערות. הוא חייב לדעת כל PLAY ותפקיד כל שחקן בכל PLAY.

סטיבן אדאמס: "אנחנו במשחק חוץ. אני ישן שנת ישרים אחרי שלקחתי 3 כדורי טיללנול לשכך מעט את הכאבים. לפתע דפיקה על הדלת. אני מתעורר. שואל מי זה. ווסטברוק מזהה את עצמו. אני לא משקר ואני לא מגזים. ראסל ניכנס לחדרי עם ה-IPOD שלו ומראה לי את דקה 41:32 דק' של המשחק. "אתה רואה, סטיבן? היית צריל להסתובב ימינה, ולא שמאלה!!!".

"אוקיי, ראסל, אני אזכור בפעם הבאה".

"אני חוזר למיטה. השעה 03:12. חייבים להתעורר ב-05:30 לארוחת בוקר מהירה ולעלות על המטוס ב-06:20!"

י"ב) פגז שלא ידעתם: ראסל ווסטברוק הוא שמאלי!!! כותב ביד שמאל, אוכל ביד שמאל, משמש ביד שמאל בשרותים לנגב את התחת. זורק ומכדרר ביד ימין!

("אבל, בבקשה, אל תכתוב זאת במאמר" ראסל ביקש מסם אנדרסון, שאמר לו ש'הוא מצטער, אבל אני חייב לכתוב זאת' )https://www.nytimes.com/2017/02/01/magazine/the-misunderstood-genius-of-russell-westbrook.html

י"ג) לראסל לא חשובה הביקורת. ממש לא!

“I don’t care what people think about me,” says Westbrook. “And I never will.”

י"ד) כמה תמונות

ראסל ואשתו לעתיד

מזל טוב!!!

עם הבן והתאומות

*

ט"ו) כשראסל ווסטברוק שיחק נגד ההסטוריה, הוא היה היחידי שלא היה איכפת לו.

אין קטע המגדיר טוב יותר את ההופעה החיצונית ומצבי הרוח של ראסל מקטע זה:

Westbrook’s face, in happy moments, is smooth and boyish, with deep dimples and a classic beauty mark on his cheek; his facial hair grows in tiny sparse wisps that suggest an eighth grader who hasn’t yet learned how to shave. (Westbrook claims that he has never actually shaved.) But now his sweet face changed. The bright, round eyes narrowed and darkened; the lips twisted into a sneer. Westbrook, when he needs it, has weapons-grade powers of stinkface, and he unleashed their full nuclear payload on the fan. He pointed him out to the referees in disgusted disbelief. Security came to escort the man away. Westbrook was still shaking his head in fury as he stepped up to make the free throw, and on the next few possessions he seemed lit up by anger, driving and passing and scoring so relentlessly that the fans behind me stopped taunting him and grew quiet, then started complaining about the man in the Iverson jersey, asking why the hell he had thought it was a good idea to antagonize Westbrook in the first place. Animated by rage, Westbrook carried his team, and by halftime the score was tied. Westbrook walked off the floor cursing fiercely

ט"ז) מה אומרים עליו בני קבוצתו?

סטיב אדאמס: "WEIRD!"

ג'רמי גראנט: "BIZARRE"

אייזיה קנאן: "NOT NIORMAL"

אנטוני מורו: "THE BEST TEAMMATE!, EVER!"

י"ז) המילה האחרונה על ה-TRIPPLE-DOUBLE!

Honestly, man, “this triple-double thing is kind of getting on my nerves. People think if I don’t get it, it’s like a big thing. When I do get it, it’s a thing.” He added, “For the 100th time, I don’t care.

אכתוב זאת שוב, הפעם בצבע אחר, כדי שייכנס לכם לראש. לראסל ווסטברוק לא חשוב על הסטטיסטיקה. הוא לא ידע כמה קלע. הוא לא ידע על שיאיו של אוסקאר רוברטסון.

“Honestly, man,” he told reporters, “this triple-double thing is kind of getting on my nerves. People think if I don’t get it, it’s like a big thing. When I do get it, it’s a thing.” He added, “For the 100th time, I don’t care.”

י"ח) מה בקשר לבגדים המשונים? מה בקשר לחצאית הסקוטית? למה?

ראסל: "WHY NOT?"

י"ט) ראסל ווסטברוק הוא זן. הוא בחור פיקח מאד. הפילוסופיה שלו בחיים:

You control the things you can control (family, daily routines, the occasional big choice) and outside that you fling yourself with wild abandon, every day, at every object that seems worthy of pursuit. In the absence of guarantees, in the absence of certainty, in the new American volatility, we can bank on only one thing: total presence, total sincerity, total effort, all the time. That is the sound of one hand clapping

כ) אחרון, אחרון חביב: ביל דונובן מסביר ומסכם:

Before you go to the criticism,” Donovan said, “you have to understand Russell Westbrook. The No. 1 thing for him is how hard he competes. It starts there. That doesn’t mean he plays a perfect game, doesn’t mean that he never turns the ball over, doesn’t mean that he doesn’t miss a defensive assignment. But when the ball is loose on the glass or on the floor, when it requires energy and passion and fire — Russell is bringing that. So many players live with regret: They could have done a little bit more, been more committed, worked harder. I think he’s going to have a great level of peace when his time is done. He’s going to be able to move on with his life. He’s going to have peace in his heart.”

מנחם לס

בעל האתר, ומנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 89 תגובות

  1. תודה מנחמנו
    גיייי, רק בגלל הטי שירט של הראמונס כבר הייתי מחבב את ראס גם אם לא הייתי מכיר קצת את פועלו.
    ראס השחקן וראס כאייקון אופנה וראס כאיש משפחה מסור נשמע כמו אדם מיוחד במינו.
    קצת לא מובן לי ההייטריזם נגדו אבל הכי חשוב זה ש"לא" מעניין אותו מה חושבים עליו ומה כותבים עליו. אנחנו בני אדם אז כן מעניין אותנו מה כותבים וחושבים עלינו ברמות שונות כמובן. אני עדיין חושב שהוא היה תפור על הניקס והם עליו. תחשבו על דרבי בינו לבין דוראנט. ברוקלין מול מנהטן. נשמע טוב, לא?
    מקווה שישבור בשלוש השנים הקרובות את השיא של ביג או כי מגיע לנו שיא חדש ועם עילוי כזה, זה אפשרי.
    ופרופסור, אל תיקח ללב ואל תוציא בבקשה את העצבים שיש על עורכי המשנה שלך, שלא מגיבים, על המשפחה, זה לא שווה את זה.
    איך אומר פרינס באסטר הגדול? Take it easy….
    https://www.youtube.com/watch?v=GrET_OPPknU

  2. א – אגומניאק
    ב – בול הוג
    ג – גנב ריבאונדים
    ד – דביל
    ה – היבריס
    ו – וושינגטון היכנסי למקלטים, אזהרת צונמי
    ז – זונת צומי
    ח – חסר כבוד ליריבים, עיתונאים ולחברי קבוצתו
    ט – טבעות עקומות. תוצר קבוע ממשחקיו
    י – יוצא מן הכלל רע
    כ – כוחני על חלשים
    ל – לא לומד מטעויות
    מ – מאוהב בעצמו
    נ – נכנס עם הראש בקיר
    ס – סובל משיגעון גדלות
    ע – עוין תמידית
    פ – פרחח
    צ – צבוע
    ק – קסדה. ציוד אישי לצופים במשחקיו
    ר – רוביו נתן לך בראש אחרי שטינפת עליו
    ש – שתלטן
    ת – תתנדף לנו מהפרצוף כבר, וקח איתך את השיקוץ הגדול

  3. מעולה מנחם ממש צחקתי. תיארתי אותך עצבני בבית.
    תיאוריית הנעליים של דה שוט קרמה עור וגידים 😁.
    מנחם כל שחקן עוקב באובססביות אחרי הסטט שלו. מי שאומר שלא מחרטט עלאק לא יודע כמה נק יש לו 😂😂.
    עיתונים אני לא יודע אם הוא קורא אם הייתי שחקן בחיים חא הייתי קורא עיתונים של עיתונאים מפגרים אבל אני בטוח שהם גם קוראים.
    ראס הוא אחד הגדולים שחקן טופ 30 היסטורי בכל הזמנים. היום הוא אחרי השיא אז אפשר להריץ בדיחות.
    מה שכן הוא הוכיח שהוא מתקשה בפלייאוף.
    הוא אחד האהובים עליי אבר ותמיד אהיה בעדו שיצליח. מקווה לעונת ניגוב בבירה עם הרבה טריפלים יפים.

  4. מנחם נהדר תודה רבה.
    לא הכרתי ואיני מכיר את האופי של ראסל
    אך בעיני מדובר בשחקן ייחודי והיסטורי .
    להתרשמותי הפרופיל של וושינגטון יתאים לו והוא יכול לעשות איתם חצי גמר מזרח .

  5. אני לא חושב שיש מישהו שאי פעם האשים את ווסטברוק בחוסר מאמץ.
    .
    ניקח את ההגנה לדוגמה –
    הוא מלך האובר פליי. פעם אחר פעם הוא הנולך על ניסיון החטיפה. וכאשר זה עובד? קבוצתו טסה לעוד מתפרצת ולעוד 2 נק' קלות.
    הבעיה?
    בכל פעם שזה לא הולך, ליריבה יש יתרון ברור בהתקפה.
    בעיה גדולה עוד יותר?
    שכמות הפעמים בהם היתרון הוא של היריבה גבוה מכמות הפעמים בהם ווסטברוק משיג יתרון לקבוצתו.
    כאשר הוא שיחק לצד מגן עילית כמו רוברסון, זה פגע הרבה פחות בקבוצה (אז אותו אובר פליי נוצל על ידי קבוצה עם הגנה קבוצתית טובה מאוד)
    אבל כאשר הוא משחק בהרכב הגנתי פחות טוב?
    אז אותו "עודף מאמץ" פגע בקבוצתו.
    מי שצפה מספיק בת'אנדר יודע שהשנה בה ההגנה של ראסל נחשפה היא 17'. אחרי עזיבתו של דוראנט, לפני הגעתו של ג'ורג'.
    .
    אותו מאמץ יתר, בולט גם בהתקפה.
    עונת 19'. ג'ורג' נותן את אחת מהעונות הטובות שלו בקריירה. הוא קולע 28 נק' למשחק, 53% אפקטיבי, 38% מטווח השלוש.
    לזכותו של ווסטברוק צריך לציין שהוא מוריד את נפח הזריקות שלו, ונותן את הבמה לג'ורג'. כמעט.
    .
    בקלאצ'?
    ווסטברוק הוא ווסטברוק.
    אף אחד לא יזרוק לסל יותר מראסל! בגלל שהוא הכי מתאמץ, הכי רוצה לנצח. הוא גם הכי מחטיא.
    ב-19', במשחקים צמודים, המאזן של הת'אנדר הוא 21 – 23. ווסטברוק? לו כאמור יש הכי הרבה נסיונות קליעה בקבוצה –
    100 ניסיונות קליעה ב-160 דקות קלאצ', כולל 8 מ-43 מטווח השלוש (18.6% אומללים). אנחנו מדברים על 39% אפקטיבי איומים.
    לג'ורג', שגם לא ממש פרח בקלאצ', היו 45% בקלאצ' (אבל צריך לזכור – הוא שחקן של 38% מהשלוש במהלך העונה. הזריקות צריכות להגיע לכיוונו).
    יותר מכך, נתבונן לרגע על ג'רמי גראנט. הוא זרק 36 פעמים באותה עונת 19', וקלע ב-55% אפקטיבי. 6 מ-123 מהשלוש. אז למה לעזאזל ווסטברוק המשיך להפציץ מטווח ה-3???
    מה שמביא אותי לפואנטה –
    אותו מאמץ מפורסם של ווסטברוק, זה בדיוק מה שהורס את משחקו. הוא לא משחרר (תרתי משמע). אין הצדקה לשחקן שקולע בקלאצ' 18% מהשלשות שלו לנסות עוד זריקה, ועוד זריקה, ואז עוד אחת. בראש שלו אולי כל אחת ואחת מאותן זריקות הן זריקות טובות. אבל הלכה למעשה,
    מדובר על פגיעה בקבוצה.
    .
    השורה התחתונה –
    במהלך הקריירה של ווסטברוק ראינו המון דברים מרשימים.
    מה שלא ראינו זה את היכולת ללמוד ולשפר את נק' התורפה של משחקו.
    הבעיה היא שצעיר יותר, הוא לא נעשה. וזה אומר שבעוד שהוא עדיין תלוי בכוח המתפרץ הלא יאמן שלו בשביל להצליח,
    זה כבר לא זמין כבעבר,
    והסיכוי להיפצע כאשר הוא מפעיל מאמץ שכזה גבוה בהרבה מבעבר.
    הניחוש שלי שזו תהיה עונת שירת ברבור עבור ווסברוק. בגלל שוושינגטון במזרח, הם יתמודדו על מקום בפלייאוף,
    אבל בזה זה פחות או יותר מסתכם.
    .
    תודה, מנחם.

    1. אני מאשים אותו מאז ומתמיד בחוסר מאמץ.
      ממש מעצבן אותי ההילה של "הבחור שתמיד נותן הכי הרבה על המגרש".
      הוא מתאמץ רק בתחומים שבא לו – שזה בעיקר כוח מתפרץ – לקפוץ לריבאונד, לטוס למתפרצת עם הכדור ביד, לזנק על מגינים להטבעה ובחדירה.
      אבל –
      כשהוא בהגנה, הוא לא זז.
      לא סוגר.
      נשאר סטטי.
      הארדן לפחות שומר עם העיניים, ראס גם זה לא. הרבה פעמים הוא הפנה גב לשחקן שלו ואיבד אותו לחלוטין לליי-אפ.
      החטיפות כאן זה הכיסוי תחת בשביל הסטט' וההילה.
      ובהתקפה, כשהוא בלי הכדור – 0% מאמץ.
      לא זז לשטחים פנויים, לא עושה תנועה, כלום.
      עומד על הקשת (או יותר רחוק) סטטי, פעמים רבות עם הידיים על הברכיים.
      זה לא שחקן שנותן 110% מאמץ, זה שחקן שעושה רוח וצלצולים בשביל הפוזה בלבד.

      1. אני מכיר את זה מכמה אנשים עם קשיי קשב וריכוז. זה לא שהם לא מתאמצים, הם פשווט לרגע לא מרוכזים באופן כזה שאתה חושב שהם נרדמו בעמידה, או צוחקים עליך… יש אצלו שם איזה משהו כזה. בהחלט לא עניין של חוסר מאמץ.

          1. הכל לגיטימי אם זה משתלב יפה לתוך קבוצה שלוקחת אליפות.
            היינו יכולים לדבר גם על חוסר הלגיטימיות של הטירלול של רודמן או האישיות הגבולית של ג'ורדן אם זה לא היה מסתיים באליפויות. חוכמה בדיעבד.
            *
            בכל מקרה, זה לגמרי לא נראה כמו פחות מאמץ או איזושהי "עצלנות".
            וכמובן שאף אחד לא יודע מה באמת עובר במוחו של הבנאדם, אנחנו לא יוכלים לאבחן אותו כ-OCD כפי שמנחם הציע (זה שראס אמר את זה על עצמו בראיון לא אומר שום דבר) או להניחס איזושהי הפרעת קשב או שליטה (גם אם לי הוא נראה ככה מהצד).

            1. נאלץ לא להסכים.
              הטירלול של רודמן התרחש מחוץ למגרש ומעולם לא הפריע לו לתת את הכל במשחקים (וזה לדברי ג'ורדן וג'קסון).
              אישיות גבולית של ג'ורדן? קצת הרבה הגזמת פה. בכל מקרה לא קשור לענייננו – הוא באמת נתן הכל כדי לנצח, וזה כולל הן מאמץ בשני צידי המגרש והן שיפור מתמיד ושינוי סגנון משחק.
              "הכל לגיטימי" – לא נכון. לא לזוז בהגנה או בהתקפה בלי הכדור ולתרץ את זה בקשב וריכוז זה לא לגיטימי.
              לעיני זה לחלוטין נראה כמו ברירת מאמץ איפה שנוח לו (היילייטס ותהילה אישית – אין, עבודה שחורה – אאוט).

            2. גם דברים שקורים מאחורי הקלעים יכולים להרוס (וראס עושה גם את זה לפי מה שאני יודע), ההתנהלות של ג'ורדן הייתה לפי הרבה סיפורים בעייתית כלפי שחקנים. בדיעבד זה נגמר בהרבה אליפויות ואמת מידה לכדורסל טוב.
              *
              רודמן… יופי שלפי דברי ג'ורדן זה לא הפריע על המגרש….
              היה שם אוסף טכניות, ג'ורדן ופיפן נשכבים על רודמן על המגרש כדי שלא ייסתבך במכות בשניות האחרונות, רודמן מחפש מכות עם כל השחקנים הגדולים ממנו… זה שב"הריקוד האחרון" ניסו למצב אותו כבחור הולל עם שיער צבעוני שהיה מקצועי לגמרי על המגרש זה שטויות במיץ עגבניות.
              הגאונות שלו באה עם מחיר של הרבה שטויות בכל מקום.
              הוא אחד השחקנים האהובים עליי, אגב. הריבאונדים שלו היו יפים כמו הטבעה, כולל הנחיתת סופר גיבור הזו אחרי שהוא שולף אותם מבין הידיים של שחקנים שהיו גבוהים ממנו בראש. והוא היה נותן 15 כאלה במשחק.
              פשוט לא צריך ליפות את המציאות לגביו כמו שלא צריך לכער אותה לגבי ראס).
              *
              ממש לא חושב שזה איפה שנוח לראס. לא נראה לי שהוא עולה על המגרש וחושב "טוב, טריפל דאבל אבל ננוח כמי שאני שומר עליו עושה את מה שבא לו". אני לא באמת יודע מה הבעיה שלו. לא בנקודות שבהן נראה שהוא מנסה יותר מידי ולא באלו שבהן נראה שהוא מנסה פחות מידי.

            3. רודמן פאקינג נעלם לקבוצה באמצע העונה והיה צריך ללכת להביא אותו בכח…
              איך זה טרלול שלא מפריע?

            4. כי זה מה שהם אמרו.
              לא היה מגיע לאימונים, נעלם, מופיע פתאום למשחק ישר מווגאס אחרי ליל הוללות, ואז נותן להם בדיוק מה שרצו ממנו על המגרש.
              זה היה הדיל וזה הספיק להם.
              הוא לא היה מחובר בשיט לקבוצה, עוף מוזר משל עצמו, אבל את מה שרצו ממנו – תמיד נתן.

            5. אז אמרו… זה לא שהוא היה לפעמים משתגע על המגרש. כמעט כל משחק שלהם שראיתי התקופה הזו (והי, זה כמעט תמיד היו הם בערוץ הספורט) – רודמן היה מארגן איזשהו בלגן.
              אבל אני מסכים – הוא נתן להם מה שהם רצו. אני לא מת על ראסל אז אני לא יודע אם לאחל לו למצוא קבוצה שבה יצליחו לקחת ממנו בדיוק מה שצריך בשביל אליפויות וכולם יהיו מרוצים. אבל לך תדע…

          1. אני טענתי שהוא מזכיר לי אנשים עם ADD. במקרה שלו כנראה בכלל גם ADHD. מנחם הוא זה שטען שיש לו OCD וראסל אמר את זה על עצמו איפשהו אבל זה כמובן לא אבחון (גם כשמישהו אומר את זה על עצמו).
            OCD זה לא משהו שאתה יכול לנתב לאן שאתה רוצה. זה לא שאתה אומר "יש לי OCD אז עכשיו אני הולך להיצמד לרכז שאני שומר עליו ולהיות כל הזמן לידו". זה יותר כמו "אני חייב לשמור אבל אני ממש חייב לסכום את המספרים של החולצות של שחקני הקבוצה היריבה ולחלק אותם ב-7, שוב."

            1. איפה ווסטברוק טען שיש לו OCD?

            2. מנחם רשם שיש לו, וכשחיפשתי בגוגל קפץ איזשהו אתר שטען שווסטברוק אמר על עצמו את זה פעם אחת. זה בעיני חסר חשיבות לחלוטין ולא המשכתי לחפש את המקור. זה שהוא זרק את זה בשיחה על עצמו לא אומר שיש לו.

            3. אין לו ולא נראה לי שהוא אי פעם טען את זה.
              אם תמצא תעלה כאן.

            4. זה שהוא "לכאורה" זרק את זה בשיחה על עצמו.
              בשבילך, עידו.

            5. תלנקק…

            6. לא שווה מאמץ לחפש את זה. זה כמו אנשים שאומרים על עצמם "יווו… אני כזה מפגר" וברור לך שהם לא מבריקים אבל זה כנראה לא קליפים.
              או מישהו שאומר "אני מת עליך" ואיכשהו ממשיך לדבר… והוא בכלל איתך בטלפון אז הוא גם לא עליך.
              🙂

            7. טוב, נו, חיפשתי. כי אני מת עליך:
              Take Westbrook, for instance, who has his own shower, his own parking spot and his own massage table (marked by a pair of sandals) at the training facility. He is not an isolationist. He is a neat freak, shunning tattoos and piercings, chiding rookie Josh Huestis for a messy locker (“We keep it clean here”) and Adams for untied shoes. When posing for a picture with his coach, Billy Donovan, he ensures that Donovan is holding the basketball so the logo points toward the camera. He makes self-deprecating references about his OCD tendencies. “Sometimes, when he’s not looking, I lie on his table and rub my ass on it,” Adams says.
              https://www.si.com/nba/2016/10/20/russell-westbrook-thunder-nba-season-preview-kevin-durant
              *
              בכל מקרה. זה נשמע יותר כמו נודניק מאשר OCD.

            8. תודה יקירי.
              בכל מקרה זה רחוק מלטעון שיש לו OCD. (שים לב שזה לא ציטוט ובעצם איך שמנהל הזהות של הקליפרס מציג את זה).

            9. ונודניק זו הגדרה מושלמת (גם אני לא טוען שיש לי OCD).

            10. לגמרי לא ציטוט. וכאמור כדאי להיזהר גם מלהאמין לאבחונים עצמיים של אנשים.
              *
              ואתה נודניק של להביא נתונים נכונים. ואני מעריך את זה. גם אני עושה את זה לאחרים בעבודה כל הזמן (דווקא כאן אני פחות מרגיש צורך בלהיות אקדמי).
              ראס נשמע נודניק של לשגע לאנשים את השכל.

            11. מנחם, עשיתי חיפוש כללי בדף. כתוב שהוא אובססיבי לגבי צפיה בהקלטות. זה לא OCD. לא מצאתי לא את ראשי התיבות ולא את המילה Compulsive.
              בקיצור, אלא אם פספסתי משהו ממש גדול – לא ראיתי שם משהו שמעיד שהוא סובל מ-OCD.

    2. ניתוח נכון גיא. כדי לחדד נושא הקליעה מבחוץ קריטי בעיקר לשחקנים מתבגרים שמאבדים מהירות, זריקות ואתלטיות. ראס יחטוף חזק ולכן הוא לא יכול להמשיך לקלוע באחוזים כאלה ולהיות רלוונטי. הוא לא ישנה מכניקת זריקה כמובן אבל בחירת הזריקות משמעותית מאוד לאחוזים ואת זה הוא יכול וצריך לשפר. ודבר אחרון, במקום לעמוד עם ידיים על המתניים על פעם שהכדור לא אצלו אולי כדאי להתחיל לחשוב על תנועה בלי כדור

    3. קיד פעם אמר שאחד הדברים הכי חשובים שהוא למד בליגה כשהוא הגיע אליה היה להאט – slow down – כיוון שלהיות במאה אחוז מהירות זה לא בהכרח הדבר שהכי אפקטיבי. בצורה דומה יש מצב שלהיות במאה אחוז אינטנסיביות על כל מהלך במגרש זה הדבר הכי אפקטיבי.

      1. אם הוא ילמד לאזן בין להאט ולהתפרץ.. זה יהיה הכי טוב בשבילו כמו מה שג'ייסון קיד אמר וגם ג'ורדן שדיבר על שימור אנרגיה. שהיה שומר את הטנק לרבע הרביעי.

        כי נראה לי שמרוב אטרף בהשקעה הוא נשאר בלי חמצן במוח ללקיחת החלטות חכמות.. ואז נכנס בקיר ב100 קמש או שלשה אלמנה לצלם

        בהצלחה בבירה
        ותמסור קצת לדני;)

  6. תודה מל.
    הרגת אותי עם זה שיש לו שתי נכדות… אחר כך רואים שזו סתם טעות ומדובר בתאומות.
    .
    אני חושב שהוא יהיה מצוין במזרח, ויזכה לבוסט מסוים לקריירה. הוא האהוב עליי מבין השחקנים מהזן הזה (שהפרוטוטייפ הבולט ביותר הוא אייברסון).
    אני חושב שהקונצנזוס הוא שראסל הוא מסוג השחקנים (ואני ממציא עכשיו קטגוריה) שאתה שונא (ומפחד) כשהם משחקים נגדך, אבל גם שונא (ומפחד) כשהם בקבוצה שלך… הכי coin toss שאפשר להעלות על הדעת…

  7. מכיר את האנשים האלה שבתחילת כל פרוייקט (משחק כדורסל, עבודה סמינריונית, מצגת לעבודה, יו ניים איט…) נכנסים בשיא ההתלהבות והקונטרול פריקיות, יש להם הרבה כישרון ויכולת ולכן הם מחלקים משימות לכולם, מכירים הכל, נדחפים לכל מקום… ועד סוף הפרוייקט אתה רוצה שהם רק יישחררו ויילכו כבר ומתפלל שייצא מזה משהו למרות "התרומה" הגדולה שלהם?
    זה הוייב שווסטברוק נותן.
    אני לא אוהב להיות ליד אנשים כאלה וקשה לי מאוד לאהוד אותם כשאני רואה אותם מהצד.
    ***
    כן מצאתי את עצמי בצד שמגן עליו – אנשים מזלזלים ביכולת שלו בצורה מוגזמת.
    ***
    אבל כם נהיה יותר קשה להגן עליו אחרי הפלייאוף האחרון.
    וגם על הארדן.
    לא יודע אם זו באמת ירידה ביכולת או שזה השילוב ביניהם… הבנתי שהם רצו לשחק יחד, אבל לא ברור לי איך צוות האנליטיקס של יוסטון חשב שזה רעיון טוב. הנראה לי שהמחשבים שלהם מוציאים לפעמים את התשובה "42" וכולם צריכים לנחש מה הייתה השאלה.
    ***
    עם ג'ון וול (בריא) וביל, וושינגטון היו קבוצת פלייאוף. אבל זה היה מזמן. לא בטוח שהם ייראו פלייאוף העונה.

    1. אם אני זוכר נכון צוות האנליסטים של יוסטון ממש לא חשב שזה רעיון טוב – זה בא מהבעלים ההזוי שלהם.
      וושינגטון משחקת במזרח, הם יעשו פלייאוף בקלות (מקומות 5-8).

      1. אם אתה משיג לינק לזה שצוות האנליסטים של יוסטון לא רצה – ממש אשמח. זה נראה לי כמו מהלך מוטרף כשהם הכריזו על זה.
        *
        לגבי פלייאוף, נחכה ונראה… שיהיה בעיקר בהצלחה לאבדיה.

  8. תודה מנחם, אם נשחזר את הדיונים מלפני 3-4 שנים נפלת לקונספציה שלא אכפת לו מהסטט, בעיניי זה ממש לא נכון. מה חשבת שהוא יודה בזה?

    1. כן, נורא קסום החיים שלו, לא אכפת לו מהסטטיסטיקה למרות שהוא מסתבר חורש על כל המהלכים, לא אכפת לו מהבגדים למרות שהוא מתלבש באופן שאין מצב שהוא לא שופך שעה על בחירתם. נורא ״לא אכפת״ לבחור מדברים שכל בר דעת רואה שהוא באופן מוצהר משקיע בהם שנים במצטבר מחייו. הלוואי עלי

      1. תודה מנחם. ראס אוברייטד מהגדולים שהיו.
        לתת לאהבל כזה לרכז זה פשע נגד הכדורסל.
        שחקן שעושה את כל מי שלידו גרוע יותר (בפער). שמעון תתקשר אליי מחר אני אמנה לך 30 שחקנים מהליגה היום שטובים מראס (בפער. כן, אפשר גם מהיורוליג אם בא לך). טופ 30 היסטורי עאלק. שחקן רוגבי שבטעות נקלע לליגה הלא נכונה ולאף אחד אין לב להגיד לו כי הוא ככ נלהב המסכן…

  9. מי שמתלבש בצורה כ"כ מוחצנת לא אכפת לו ממה חושבים עליו? מנחם לא מתאימה לך התמימות הזאת
    .
    צריך לדעת להפריד בין אהדה של האישיות לבין האהדה לשחקן. אני מבין את למה אתה אוהב את ווסטרברוק הנועז החייתי וה"צברי" אבל בסוף הוא לא מביא מספיק ערך כדורסלני לקבוצות שלו וזה כבר דבר מוכח ובדוק. אני גם מבין את מי ששונא את לברון או קובי כאישיות אבל אי אפשר להתווכח על הערך הכדורסלני שהם נתנו לקבוצות שלהם.
    .
    *תודה רבה על הפוסטים המרתקים שלך*

  10. טוב, אני שלא כמנהגי עוצר די על ההתחלה ומגיב, כי שלא ימיין לאף אחד את השכל, להגיד שהוא מתלבש ככה כי ״אין לו מושג״ ושהוא לא ״שם קצוץ על מה שחושבים״? לא קונה. לא רק שלא קונה, להפך, הולך ומדווח לרשות להגנת הצרכן. מי שמתלבש ככה וזה לא ביקורת על הלבוש, אין לי בעיה שילבש תחפושת של תרנגול, אלא על הפוזה. וזאת פוזה. מי שלא שם על מה חושבים ועל מה הוא לובש, לא לובש בגדים שמטרתם להוציא לכל העולם את העיניים, אלא להפך. אני לא הולך להכנס פה לכל הדיון, אבל אני אומר בנקודה הזו וחוזר לקרוא, אבל שאף אחד לא יקנה את הבולשיט הזה. ראסל ווסטברוק רוצה שתסתכלו עליו, הוא רוצה למשוך את העין, הוא רוצה להיות מרכז העניינים, והוא אומר ״לא מזיז לי״ כי זה משרת את הפוזה וכי אחרת הוא יוצא פאתטי.
    מודע, לא מודע, לא נכנס לזה, אם כי אני די בטוח שהוא יודע מה הוא עושה ולהפך, הוא כבר לא מסוגל שלא להתלבש ככה, כי הוא התמכר לפוזה. וזו פוזה.

  11. אם במקום להתקשר לחברים שלו לקבוצה בשלוש בבוקר כדי לדסקס אם הוא היה צריך ללכת ימינה או שמאלה הוא היה עובד על הזריקות שלו לשלוש, אני אפילו לא מדבר על איך לא להשתלט על משחקים בפלייאוף אלא לנהל אותם ככה שמי שצריך לזרוק יזרוק, כבר הייתה לו טבעת. אבל הוא מעדיף ללכת בדרך שלו, ותכלס, זו דרך שהביאה לו מאות מליונים, אז אני בטח לא אתווכח איתה.

  12. היי מנחם
    מקווה שגייל בסדר והיא מרגישה טוב כרגע.
    רציתי להגיד שווסטברוק הוא התוצאה של שחקן שהוא פצצת אנרגיה כי הוא משחק עם כל כך הרבה רצון להשיג כל כדור ולקלוע שזה גורם לו להישמע כמו אגואיסט אבל הוא לא כמו שאתה אמרת הוא סך הכל רוצה לנצח ואם זה אומר שהוא צריך לעשות טריפל דאבל אס זה מה שיהיה אבל הוא באמת שחקן מדהים ואני ממש מעריך אותו אוהב אותו שמח שכתבת עליו.

    מתי אבל תכתוב על מיאמי היט

  13. טוב, עכשיו שקראתי הכל, אז בכלל זה מאד מזכיר את דניס רודמן, רק איפה שרודמן התמכר להנאות החיים ונשים ושתיה ובילויים, ווסטברוק מתמכר לפילוסופיה וג׳יזס וזן ונאמנות. לא מפתיע שהוא מאוד אובססיבי על ניתוח של משחקים ומהלכים, מי שראה את רודמן מנתח בדיוק איפה ללכת בריבאונד בlast dance מיד יכול לזהות את אותה גישה. ועכשיו שכל הריטואלים נפרשים, זה רק מדגיש את זה שהוא סופר מודע למה שהוא לובש. לגבי הריטואלים, אני לא הולך להכנס לזה כי זה כבר תחום קצת רגיש, אבל למזלי הוא פורש את ה״פילוסופיה״ שלו, ויפה שהוא הלך למורה החרטוט פיל ג׳קסון ללמוד את זן ואמנות החארטה. אז ״אתה יכול לשלוט בא, ב, וג׳ וכל השאר להשאיר למקרה״ שיספר למישהו אחר. הוא קונטרול פריק שמנסה לשלוט בכל זווית של הסנדביץ והמשחק והחיים והכל. זה לא OCD אלא הרצון לשלוט בכל מה שקורה. החבר הכי טוב שלו הולך למקום אחר? נמחק מהספר! אין יותר דוראנט! כי ככה זה הקונטרול פריק, או שאתה מתיישר לפיו או שאתה לא קיים. אגב, זה גם מסביר את בחירת הביגוד, ככה הוא יכול, לתפיסתו, לשלוט במה יגידו עליו.
    אם הוא בא לריאיון לבוש ״רגיל״ אז הוא לא יכול לשלוט במה שיגידו, אולי ידברו על איך שהוא מדבר, אולי ידברו על זה ש״בסופת רעמים התנהל הראיון״ או לך תדע! תבוא לבוש קימונו או חליפה זוהרת? כולם ידברו על מה שלבשת. ולקונטרול פריק זה מה שחשוב.
    ולסיכום, ה17 ליוני זה תאריך שעל פיו כל מני חוקרי תנ״ך טוענים שישו באמת נולד, לפי זה התיאורים בברית החדשה לא תואמים לתאריך שהודבק לו, סוף דצמבר תחילת ינואר (שזה ידוע שזה חג פגאני שהנצרות אימצה), והם מצאו מתי הופיע הכוכב שמדובר עליו ויצא להם 17 ליוני. אז אפשר להוסיף גם את זה לסיפור. הוא קונטרול פריק שגם רוצה שהג׳יזס שלו יתנהג לפי איך שהוא רוצה. כלומר, אתה מאמין שאלוהים בדמות אדם (או בן האלוהים) התהלך בין בני האדם כי ככה הדת אומרת לך, אבל אתה תקבע מתי ואיפה ואיך. זה האיש, וזה פועלו, ושיהיה בריא בינתיים זה עובד לו נהדר בקריירה, יהיה ״מעניין״ מה יקרה איתו כשהגוף שלו כבר לא יאפשר לו להשיג את ההישגים האלה והוא יצטרך לפרוש. אני מקווה שילך לעבוד במשהו פיזי שתלוי בו אחרת יהיה קצת עצוב.

    1. אחלה ארז, מרתק העניין שאתה אומר על ה17 ביוני וישו. (מה זה יוצא בעברי?).
      לא כזה מכיר את ההגות הנוצרית, אבל בסביבות ה1 (או ה25) יש את חנוכה(שמנחש שנחגג ביהדות באותה תקופה, שלהי בית שני).
      בנוגע לחגים פאגנים(שאולי חנוכה התממשק איתם איכשהו), מדובר מן הסתם בחגים שמבוססים על היום הקצר, זה מסתדר גם עם חנוכה והעניין של האור שבו, וגם מסתדר עם התפיסה שהמשיח יוולד בתקופה הכי חשוכה ויגאל את האנושות.
      (כל מה שכתבי זה ניחושים ואינטואיציות בעלמא).

      1. הכל אותו קונספט, ברוב התרבויות יש חג אורות שמסתובב סביב הwinter solstice ב21 לדצמבר שהוא היום הקצר בשנה. וכמובן שהתרבויות המונותאיסטיות לא נוצרו בוואקום, ע״ע כל השמות של אלים בבליים שמעטרים את לוח השנה ה״עברי״ וכנ״ל לוח השנה הגריגוריאני. בכל התרבויות האלה שהיו חקלאיות ומכאן מועדי החגים שציינו תאריכים חקלאיים (חג הקציר, חג האסיף) ו״נוכסו״ לטובת התרבות החדשה (פסח, שבועות).
        לגבי המולד, מי שבמקור נולד בכריסמס היה Sol Invictus, שזה וריאנט רומי של אל השמש, אחד האלים העיקריים בתרבויות פגאניות (למצרים היו איזה 17, ליוונים 2-3). החג ציין את לידתו מחדש של השמש ביום הקצר בשנה. בשלב מסויים שילבו כנראה הרומאים את החג עם המיתוס הנוצרי והנה לנו חג המולד.

    2. לגבי מה ייקרה לווסטברוק – תיכנס לטוויטר שלו. הוא ואשתו מריצים עסקי אופנה ועיצוב ושאר ירקות. הטוויטר גם לגמרי קוהרנטי בניגוד לכאלה שמלאים בסלנג (אבל יש סיכוי סביר שהוא שכר מישהו שיינהל לו).
      לא דואג לו.
      גם חושב שאם הגוף יאפשר קצת פחות והוא ייצטרך להירגע הוא יוכל להיות אחלה שחקן באיזושהי קבוצת אליפות, רק לא האופציה הראשונה או השניה בחמישיה…

  14. תודה מנחם. ציינו פה ובצדק את כל המגרעות של ווסטבורק ועל אף אלה אחד השחקנים האהובים עלי. לא יכול להסביר למה, תמיד נראה שנותן את כולו לטוב ולרע.

  15. תודה רבה מנחם, כיף לקרוא.
    אל תיקח דברים קשה, במיוחד לא דברים שקשורים לאתר וספורט. שתזכה לעוד שנים נעימות וטובות.

    בנוגע לראס, רואים עליו ששגרתי הוא לא. הפרשנות זה כבר נושא יותר מורכב.

  16. סעיף י"ב בהחלט מפתיע!
    אז למה הוא לא זורק בשמאל? אולי פה התחילו כל בעיית הזריקה שלו? אולי אבא שלו הכריח אותו לזרוק בימין?..

  17. מנחם, מקווה שהכל טוב עכשיו ורגוע. מחשבים יכולים לחרפן גם את הרגועים שביננו.
    את ראס השחקן אף פעם לא אהבתי, משחק פרוע, לא תמיד רואה את החברים ולא תמיד יעיל. ראס הבנאדם נראה לי אחלה גבר, עם הבגדים והכל.
    יופי של מעורב.

  18. מילא שיש לו בת אך לא הבנתי איך יש לו שתי נכדות והוא רק בן 32.
    יש ב YNET קישורית למפגש הראשון שלו עם אבדיה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט