הוא לא היה אמור לשחק בגמר ה–NBA : סיפורו של דאנקן רובינסון/ אלכס רבינו

סיפורו הבלתי שגרתי של שחקן שהגיע לטופ מבלי שנבחר בדראפט

יש לא מעט סיפורי סינדרלה ב NBA. אך סיפורו של רובינסון שחקנה של מיאמי היט הוא ללא ספק המעניין והמרגש בעונת 2020. שחקן שהגיע ממכללה בדרג שלישי ולא נבחר בדראפט. הוא הוחתם כשחקן מיאמי אחרי שצד את עינו של נשיא המועדון פט ריילי והסקאוטים של המועדון בליגת הקיץ.

 רבות דובר על ההרכב הצעיר של מיאמי. עם שחקנים צעירים כבאם אדאביו, טיילר הירו,  קנדריק נאן ורובינסון, אין ספק שמיאמי היא קבוצת העתיד של ה NBA. אגב, שלושת האחרונים גם קלעי שלשות מחוננים. בעונתו הראשונה ב NBA שיחק רובינסון כסמול פורוורד. אך בעונה האחרונה הוסט לעמדת השוטינג גארד. הממוצע של רובינסון בעונה הסדירה היה 13.5 נק'. 88% מהזריקות שלו היו ל 3 נקודות ש 45% מהם נכנסו פנימה. בפלייאוף הממוצעים שלו ירדו קצת. ממוצע הנקודות למשחק ירד ל  11.7 נק' למשחק. הוא קלע רק ב 39.7% מטווח 3 נקודות אך עם אחוז מצוין מקוו העונשין 86.8%. את הירידה הקלה בפלייאוף הייתי מייחס לכמה משחקים הרואיים של ג'ימי באטלר בהם קלע 40 נקודות ומעלה. אך מי אתה דאנקן רובינסון ומאיפה באת?

רובינסון נולד בעיירה קטנה בניו המפשייר בשם ניו קסל. העיירה הייתה כה קטנה שבטקס הסיום של בית הספר היסודי שלו היו 4 תלמידים בלבד. בתיכון עבר ללמוד במסצ'וסטס אך לא בלט במיוחד ובילה את רוב הזמן על הספסל. רק בשנתו האחרונה בתיכון נכנס לחמישייה וזאת בגלל שעבד קשה על הקליעה שלו עם מאמן אישי.  אף אוניברסיטה מהדרג הראשון לא הציעה לו מלגה ולכן בחר בוויליאמס קולג', קולג' קטן במסצ'וסטס מהדרג השלישי. למרות שהצטיין בעונה הראשונה, הוא לא חשב אפילו לעזוב את וויליאמס אך עשה זאת כיוון שמאמנו עבר לאמן בקולג' אחר. כאן כבר החלו להגיע הצעות מאוניברסיטאות גדולות.  רובינסון החליט שיעבור רק לאוניברסיטה שתתאים לרמה אקדמית גבוהה. הוא בחר לבסוף במישיגן. בשלושת שנותיו באן הרבור לא בלט במיוחד והצטיין בעיקר כקלע שלשות. רק בעונתו האחרונה עלה מהספסל והפך לשחקן חמישייה לגיטימי. למרות זאת הוא הקלע הרביעי בכול הזמנים באוניברסיטת מישיגן.

רובינסון לא נבחר בדראפט של 2018 ולכן הצטרף לקבוצה של מיאמי בליגת הקיץ. הוא הרשים את הסקאוטים, הוחתם על ידי מיאמי לחוזה דו צדדי וצורף לקבוצת הגי ליג מסו פולס מדרום דקוטה. למרות שזומן לנבחרת הגי ליג העדיף להתמקד בפיתוח אישי. הוא התאמן עם ההיט ועם פתיחת עונת 2018/19 המשיך עם מיאמי כיוון שהיו לה מספר שחקנים פצועים. הסל הראשון שקלע היה שלשה נגד הניקס. אך הוא חזר לגי ליג שם נבחר בסיום העונה רק לחמישייה השלישית של הליגה. בשנתו הראשונה כמקצוען הרוויח 9,474 $ . בשנתו השנייה (זאת שהסתיימה עכשיו) הוחתם על חוזה של  1,663,861 $. . פציעתו של ג'ימי באטלר  מיד בפתיחת העונה הביאה לו דקות משחק משמעותיות. הוא לקח את ההזדמנות בשתי ידיו וצלף באחוזים גבוהים מטווח 3 נקודות. במאמר שנכתב עליו בדצמבר 2019 כתב עליו הוול סטריט ג'ורנל שהוא "אחד מהקלעים  המחוננים בתבל". בכול מה שקשור לשלשות מחזיק רובינסון במספר שיאים קבוצתיים של ההיט .

אלה השיאים ששבר רובינסון בעונה שזה עתה הסתיימה:

  • 88.3% מהזריקות שלו לסל הם ניסיונות לשלוש.
  • שיא קליעות 3 לעונה בקבוצת מיאמי היט – 270
  • שווה לשיא של רוברט הורי של 9 קליעות מוצלחות ל 3 מבלי לקחת קליעה ל 2
  • שווה לשיא של מייק מילר במיאמי היט לשלשות במשחק פלייאוף  – 7

משחק השיא שלו בגמר הפלייאוף נגד הלייקרס היה משחק מס. 5 בו קלע 26 נקודות עם 7 צליפות מוצלחות מקו ה 3. בכך שבר את שיא ה NBA בסדרות גמר לקליעות ל 3 לשחקן שלא נבחר בדראפט.

דאנקן רובינסון שיחק העונה בממוצע 29.7 דקות מה שעושה אותו שחקן חמישייה לגיטימי. הוא נחשב לשחקן הגנה טוב. הוא גם עוזר מאוד לריווח של משחק ההתקפה של מיאמי. כחלק מסוללת קלעי ה 3 של מיאמי, הוא הקפיץ את המדד ההתקפי של הקבוצה ל 113.8, השני בטיבו ב NBA. למזלו הרב הוא הגיע לקבוצה כמו מיאמי שפיתוח כישרונות חבויים הוא חלק ממדיניות המועדון. הייטיב לסכם זאת מאמנו אריק ספולסטרה: " אנחנו רוצים להראות לשחקנים עם מחויבות והתמדה יוצאי דופן שאנחנו מאמינים בהם. דאנקן מתמיד בצורה מדהימה והוא יוצר לעצמו עוד ועוד הזדמנויות. יש לו מוסר עבודה גבוה ומחויבות יומיומית לשיפור".

לפוסט הזה יש 32 תגובות

  1. אלכס, הכנסתי את הפוסט שלך שעה מוקדם יותר כדי שאני אהיה הראשון להגיב.
    ראשית, פוסט מצויין. כל הכבוד על בחירת נושא שהוא עדיין 'חם', ונושא חשוב מאד על שחקן שרוב הגולשים ואנשי הצוות בקושי מכירים.

    שנית, אני רוצה לברך אותך בשם כל אנשי הצוות על כניסתך הרשמית לצוות. כתבת מספיק לאחרונה כדי שזה 'הרגיש' כאילו אתה איש צוות לפני שהיית איש צוות. גם התנדבותך לתרגם מוערכת מאד על ידי.

    אלכס ואני הולכים 50 שנה אחורנית (ליתר דיוק 48…). שלוש שנים לפני שאלכס הגיע לאוניברסיטת 'אדלפי' התחלתי לאמן את קבוצת הכדורגל של האוניברסיטה. מאמן הקבוצה (שהיה גם ה-AD של האוניברסיטה ניכנס יום אחד לכיתתי באמצע הרצאתי ואמר לי שהוא מצטער להפריע אבל הוא מבקש שמיד אחרי ההרצאה אקפוץ למשרדו.
    לקצר ספור ארוך, הקבוצה היתיה 12-0 במשחקים ונותרו עוד 4 כשכמעט כל שחקני הקבוצה החליטו שהם לא משחקים יותר. נשארו רק 3 שחקנים שהיו על מילגות. הוא התחנן ממש שאקח את הקבוצה לארבעת המשחקים האחרונים. יום אחד אכתוב על ארבעת המשחקים, ועל ג'והני ביקרהולפט. מבטיח.
    בקיצור, הפסדנו את הראשון, יצאנו בשוויון בשני, בשוויון בשלישי, והרביעי היה נגד לונג איילנד יוניברסיטי, שמאמנה היה שחקן נבחרת ג'מאייקה לשעבר, וכל הקבוצה כמעט מורכבת משחקני נבחרות של האיים השונים בקריביים. הם וסיטי קולג' היו הראשונות במדינת ניו יורק, אבל רק אחת עולה לטורניר ה-NCAA (טורניר המכללות). עליתי עם קבוצה ששלושה משחקניה – כולל השוער – מעולם לא שיחקו עד שהבאתי אותם מקבוצת הלקרוס.
    תיכננתי מין הגנה שאספר עליה. השוער עשה נפלאות עם 38 הצלות (בגללי הוא הפך לשוער מקצועני ב-NSAS). בדקה ה-89 שחקן שלי (שדאספר עליו) רץ 3/4 מגרש, וכבש שער. ניצחנו 0-1. לונג איילנד יוניברסיטי לא ניבחרת לטורניר. פתאום חשבו כולם שהפכנו לקבוצה והתחילו לצלצל אלי לקבוע נגדנו משחקים לשנה הבאה. לא היה לי מושג מי ומה, והסכמתי לשחק נגד 6-7 קבוצות שהסתבר לי שהן מהטובות במזרח ארה"ב. כשהסתבר לי מה עשיתי, נתתי 3 מילגות לרובי יאנג – קפטן הנבחרת הישראלית שדרק פרש, אמנון ארונסקינד (מכבי ת"א ואיקס שחקן נבחרת, ושוקה פלגי – הפועל חיפה.
    בעונה הבאה הפכנו לקבוצה. קבלנו הזמנה לייצג את המזרח ב-NCAA – אליפות המכללות) אחרי שניצחנו את ניו יורק יוניברסיטי – אז פאור האוז, 0-2. הם שלחו תלונה רשמית ל-NCAA ששיתפתי את רובי יאנג – שחקן 'מצקועני'. ב-1970 לא היתה מקצוענות בישראל, אבל ה-AD שלנו היה אדם מושחת ולא רצה שיחטטו בעברו, וסירב להתנגד לתביעה נגדנו. רובי, שוקה, אמנון לא הורשו לשחק יותר אבל השארתי להם את המילגות והם סיימו את לימודיהם באדלפי..
    ב-1971 ו-1972 היו לי רק 3 מילגות לתת. י=נתתי אותם לצעירים מלונד איילנד.
    בוקר אחד מופיע ג'ינג'י כזה במשרדי ואומר לי 'שלום, שמי אלכס'.
    לקצר סיפור ארוך, הצלחתי לסדר לו חצי סטפנדייה, והוא הפך לשוער שלי באדלפי.
    שלוש שנים אחרי כבר זכיתי עם קבוצתי באליפות ה-NCAA של המכללות דביזיה II.
    אלכס סיים לימודיו וחזר ארצה.
    בישראל הוא עלה ועלה בדרגתו עד שהפך למנהל אולימפיק. אחרי זה למנהל בריטיש אייר.
    הקשר בינינו התרופף, אבל התחזק לפני כמה שנים.
    עכשיו הוא גימלאי באמצע שנות ה-70 ובכך הוא היום השני אחרי בצוות. מולי הוא שלישי (אני חושב!).
    בארץ אלכס הפך לשדר מכבי חיפה כדורסל, ופעם אפילו היה מנהל הקבוצה אחרי שהמנהל התפטר או פוטר. אני לא בטוח אם האריך בניהול הקבוצה, אבל הוא המשיך לשדר.

    אלכס לא בת גלימי אבל מכיר את כל חברי הבת-גלימים. הוא ישראלי אבל גם 'אמריקאי' בכ[גלל בנו המתגטורר בפיניקס.

    אלכס הוא אוצר לאתר ואני מרגיש שהיום אנחנו סוגרים מין מעגל!

    תודה אלכס.

        1. נכנסתי לחלק הראשון כשלא היה לי זמן לקרוא, רק שורה או שתים ראשונות.
          היה לי שבוע דיי עמוס ובכלל לא היה לי הרבה זמן להגיב.
          אנסה לקרוא יותר מאוחר או במהלך השבוע הבא.

    1. מגניב לגמרי!
      ברוכים השבים או הבאים לאלכס!

      הסיפור של דאנקן אכן מיוחד. הוא דשדש למשך זמן רב והיו שאלות באם כלל יצליח להיות שחקן מקצועני.
      פט ריילי הוא סופר סקאוט שמחפש ומוצא בשחקנים שלו את האיכויות העדינות ביותר ומעצים אותם.

      Queens NY Represent! 😉

  2. הסיפור של דנקן רובינסון הוא בהחלט של אנדרדוג אבל צריך לזכור שלמרות הכל הוא עדיין הגיע לליגה ממכללה מהטופ. כמה אי דיוקים לטעמי :
    הוא לא הקלע הרביעי בכל הזמנים במישיגן. אני מניח שהתכוונת לשלשות אבל איך שרשמת נשמע כמו סך הנקודות.
    הוא פתח כבר בשנה הראשונה בוולברינס אבל ירד בשנייה לספסל כדי לאפשר לדי ג'י ווילסון לפתוח.
    הוא ממש לא מגן טוב. זה בלט מאד בסדרת הגמר. הלייקרס תקפו אותו פעם אחר פעם.

    1. עוד נקודה שהייתי מציין, הסטטיסטיקה שלו ירדה, לא בגלל משחקים הירואיים של באטלר, אם כבר להיפך, באטלר נאלץ לשחק משחקים הירואיים, בגלל שהצליחו לעצור את רובינסון והירו.
      באטלר במיאמי שחקן שמוסר המון, על גבול ההגזמה. אם היה יכול להסתמך על קלעים אחרים, היה עושה את זה.
      זה נוגע בנקודה שלא מקבלת מספיק תשומת לב, יש תחושה שבפלייאוף, ובמיוחד בסדרות גמר, קשה להסתמך על קלעי שלשות. אם אין לך אופציה חזקה למשחק פנים (על סוגיו), זו בעיה.
      צריך את סטף וקליי ביחד בקבוצה כדי לקחת אליפות עם שלשות, וגם אז, היו צריכים את דוראנט.

  3. מה שנותן לרובינסון את המקום הראוי בליגה (מעבר לדיוק המדהים) זה שני דברים:
    שחרור מהיר של הזריקה.
    תנועה בלתי פוסקת.

      1. אין דבר העומד בפני הרצון. חוץ מקבוצה שנופלים אליה. המאמן. השחקנים. מי שאימן אותך בחיים. להיוולד למשפחה הנכונה. שירות הלקוחות של הוט. צבע עור. בעלי הון מפריעים. בירוקרטיה. טראומות ילדות. אפשרות אקונומית להמשיך להשקיע במשחק ולא לפרוש וללכת לעבוד כדי שהמשפחה תוכל להמשיך להתקיים. מזל של הימנעות מפציעות קשות. והרצון עצמו.

  4. תודה אלכס, נהדר.
    יש שתי שגיאות עריכה, לעיונך:
    "למרות שהצטיין בעונה הראשונה, הוא לא חשב אפילו לעזוב את וויליאמס אך עשה זאת כיוון שמאמנו עבר לאמן בקולג' אחר. כאן כבר החלו להגיע הצעות מאוניברסיטאות גדולות" – משהו לא מסתדר בפסקה הזאת, כאילו חסרה שורה.
    ופה:
    "רק בעונתו האחרונה עלה מהספסל והפך לשחקן חמישייה לגיטימי" – לא הבנתי האם הוא עלה מהספסל או עלה כשחקן חמישייה?

    תודה בשנית

    1. הפסקה הראשונה מדויקת לחלוטין ולא חסר בה דבר. רובינסון לא חשב בכלל לעזוב את וויליאמס אחרי השנה הראשונה. אך כאשר מאמנו מייקר אליו היה מאוד קשור עבר לאמן את מכללת מאריסט החליט לעזוב גם הוא. מייקר התקשר למאמן מישיגן ג'ון ביילין והמליץ על רובינסון. בתחילה היסס ביילין לתת לו מלגה אך בסוף נתן לו אותה. בנוסף למישיגן התעניינו בו מספר אוניברסיטאות גדולות.
      רובינסון לא היה מורשה לשחק בעונתו הראשונה במישיגן. בעונה השניה התנדנד בין הספסל לחמישיה. בשנה השלישית עלה מהספסל. את עונתו הרביעית והאחרונה התחיל בספסל ורק מאמצע ינואר התחיל לעלות בחמישיה. כול זאת לא מנע ממנו לזכות בתואר השחקן השישי של העונה בקונפרנס ביג 10.

  5. תודה אלכס. סיפור סינדרלה אמיתי ששווה לראות לאן ימשיך לצמוח, אגב יש גם את קנדריק נאן שלא נבחר בדראפט וגם אחריו יהיה שווה לעקוב.
    די מדהים שמתוך רוטציה של קבוצה בגמר הליגה שכללה 7-8 שחקנים שניים בכלל לא נבחרו בדראפט. שאפו למחלקת הסקאוטינג של ההיט.

  6. תודה על הטור.
    זכרתי מאחד השידורים ולכן הלכתי לבדוק-
    רובינסון נולד ביורק שבמדינת מיין ורק בילדותו עבר לניו קאסל שבניו המפשייר.
    בהחלט סיפור סינדרלה. יכל בקלות למצוא את עצמו במ.כ הגבעה (קבוצת הבת של מ.כ. הבקעה).

  7. אנשים מקבלים השראה מהכוכבים הגדולים ודווקא משחקנים כאלה אנחנו צריכים לקבל השראה. שעבדו קשה וטיפסו לאט לאט לאט לאיפה שרצו להגיע

  8. ברוך הבא אלכס. כרגיל, עונג לקרוא אותך, ושמח שהכנסת בי רוח נעורים כי מעתה אני כבר לא איש הצוות הקשיש ביותר 🙂 (מנחם הוא הבעלים ועמוד השדרה ולא איש צוות).

  9. הפוסטים של אלכס נהדרים. כתיבה נהדרת, מחכה לנוספים. רובינסון (כמו נאן, או באטלר) זה חתיכת סיפור סינדרלה, מדהים כמו כל העונה הזו של מיאמי. יחד עם הבינגו על הבחירות באדאביו והירו, הכל מצביע על מסקנה אחת – ריילי קוסם.

    1. ריילי+ספולסטרה שמנחילים מנטליות של עבודה קשה, מלחמה וקבוצתיות. מאוד אוהב את האוירה שיש בהיט ותמיד היתה כבר מעל 30 שנה רצוף, מהקבוצות הבודדות שלא טינקקו לעולם כי הם משחקים בשביל לנצח תמיד. באטלר התלבש עליהם בול באופי. רק לחשוב על הצמד חמד שלנו כאן בהופס שזרקו לאויר בכזה ביטחון שגימי בא לחוף ולבחורות. בחודש האחרון חרשתי על יוטיוב לשמוע ראיונות שלו, אין שום סיכוי שבאטלר מחפש לנפוש, אני די בטוח שיום אחרי משחק 6 הוא חזר להתאמן ישר.

  10. תודה אלכס.
    מקווה שישפר את ההגנה קצת, עם הניסיון …
    יש למיאמי עתיד לא רע אם ימשיכו ככה ורק שלא יטרידו חצי קבוצה תמורת "כוכב"

  11. תודה, במסגרת הסיפור על דאנקן רובינסון קיבלנו גם סיפור על הכותב עצמו בתגובה הראשונה, שני צ(ס)יפורים מעניינים באבן אחת. תענוג.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט