טורונטו ראפטורס (2) נגד ברוקלין נטס (7) – פריוויו / חיים

מאזן העונה: 3- 1 לטורונטו. האלופה המכהנת ניצחה בשלושת המפגשים הראשונים, השלישי מביניהם גם היה חלק מרצף 15 הניצחונות של הראפטורס, אבל דווקא הניצחון של ברוקלין במפגש האחרון בניהן היה זה שעצר את אותו רצף ניצחונות של טורונטו.

נרשמתם לבראקט הפלייאוף של הופס?

מאזן כל הזמנים בפלייאוף: 2- 0 לנטס. בשני המקרים הקודמים ברוקלין ניצחו, למרות שיתרון הביתיות היה של טורונטו, ובשני המקרים הנטס הפסידו ללברון בסיבוב השני ולברון הפסיד לספרס בגמר. כמו ששאר הדברים האחרים לא יקרו, קייל לאורי וחבריו יקוו לסדרה שונה ממקרי העבר.

כך זה היה נראה בפעם הראשונה
כך זה הסתיים בפעם הקודמת בין הקבוצות…

טורונטו ראפטורס:

מאזן: 53- 19 (7- 1 בבועה)

חמישייה: קייל לאורי, פרד ואן וליט, או ג'יי אנונובי, פסקל סיאקם, מארק גאסול.

מחליפים בולטים: נורמן פאוול, סרג' איבקה, טרנס דיוויס, רונדה הוליס-ג'פרסון, כריס בושה ומאט תומאס

היסטוריה: אליפות אחת בעונה שעברה. קודם לכן היה גמר מזרח אחד ב-2016, ועוד 3 הפסדים בסיבוב השני – לקליבלנד ב-2017-8 ולפילדלפיה ב-2001.

העונה: "Veni, vidi, vici" אמר קוואי בעת שנפרד מהראפטורס ועבר לשורות הקליפרס, מיד אחרי אותה אליפות היסטורית שהוא העניק לקנדים. דני גרין הצטרף למסע לקליפורניה והלך ללייקרס, ונדמה היה שהראפטורס צריכים להתחיל שוב לבנות מחדש. בפריוויו העונתי כאן התחזית הייתה הופעת פלייאוף בקושי ולא יותר מזה.

הניצחון על הלייקרס ב-10/11 היה הראשון שהראה שגם הפעם יש לראפטורס קבוצה מצוינת, ובשלב הזה סיאקם אפילו סומן כסוס שחור פוטנציאלי במירוץ ה-MVP. טורונטו הצליחו בחצי הראשון של העונה לנצח את הקבוצות החלשות, ולמרות מאזן 5- 12 נגד קבוצות עם מאזן חיובי עד אמצע ינואר, באופן כללי טורונטו החזיקו במאזן 25- 14 ובמקום הרביעי במזרח, מרחק נגיעה מהמקום השני או מהמקום השישי.

בשלב הזה טורונטו יצאו לרצף של 15 ניצחונות רצופים, מה שהעניק להם את המקום השני במזרח ויתרון של 2.5 משחקים על בוסטון. אחרי זה טורונטו הפסידו 4 מ-6 הבאים, אבל גם בוסטון הפסידו 3 משחקים בתקופה הזאת, ומאז טורונטו הפסידו רק משחק אחד, דווקא לבוסטון, ו-11 מ-12 הבאים, כולל את משחקי הבועה, הבטיחו את המקום השני במזרח.

וכאן הבן שואל – אז מה בעצם סוד כוחם של הקנדים העונה. אם נחפש שחקן מסוים, אנחנו נתקשה, מכיוון שסיאקם, לאורי, ואן וליט ופאוול החמיצו כמות דו-ספרתי של משחקים כל אחד העונה, וזה עוד בלי להזכיר את מארק גאסול שהחמיץ כמעט 30 משחקים במהלך העונה. סיאקם הוא אמנם ככל הנראה השחקן הטוב ביותר של הראפטורס העונה, כאשר הוא מוביל את קלעי הקבוצה והוא גם השחקן שמשתמש הכי הרבה בכדור, אבל הוא רק אחד משביעייה מאוד מאוזנת מתוכה כולם חוץ מגאסול קולעים בדאבל-פיגרס.

התשובה הבאה תהיה ההגנה של טורונטו שמדורגת שנייה ברייטינג ההגנתי, אבל אז אנחנו נקשה איך זה קרה. ואן וליט ולאורי שומרים טובים, אבל שניהם נמוכים מאוד והדקות שלהם ביחד אמורות לכאורה להיות בעייתיות, גאסול הוא שחקן ההגנה לשעבר, אבל כבר בן 35, ויש עוד כמה שומרים בינוניים שמקבלים דקות משמעותיות בטורונטו. גם כאן לא יהיה ניתן לומר שיש שחקן מסוים שאחראי על זה, מכיוון שהרייטינג ההגנתי של כל שחקני הרוטציה של הקנדים הוא בין 101 ל-109, ככה שהאיזון הזה מראה שכולם משתלבים טוב בהגנה.

ניקח עוד נתון משמעותי מהעונה של טורונטו – נגד קבוצות עם מאזן חיובי הם במאזן 16- 15, ואילו נגד קבוצות עם מאזן שלילי הם במאזן 37- 4 (!!) זה אולי מראה על חיסרון מסוים של טורונטו, אבל למעשה מאז אמצע ינואר המאזן של טורונטו הוא 29- 5, כולל 10- 3 נגד קבוצות חיוביות. הראפטורס מגיעים לפלייאוף בכושר מצוין, עם המאזן הטוב ביותר בתולדות המועדון, והפעם גם עם לב של אלופים.

למה כן: לטורונטו יש את השביעייה הכי טובה בליגה, וניק נרס הוכיח לא אחת שהוא יכול לשלוף שחקן שמיני ותשיעי כשצריך. אין אמנם סופרסטאר מובהק בהתקפה, אבל יש לא מעט שחקנים שיכולים לקחת על עצמם במשחקים נתונים, וההגנה מהטובות בליגה. כדאי גם לזכור מי היריבה ומה הסגל שאיתו היא הגיעה לבועה ולפלייאוף.

למה לא: בשביל להפסיד את הסדרה הזאת הם יצטרכו לקרוס מכל הכיוונים, אז נעביר את השאלה לאפיק אחר – האם טורונטו קונטנדרים אמיתיים.
התשובה שלי היא חיובית. ניק נרס מצא את הדרך לעצור את יאניס בפלייאוף שעבר, מעולם לא הפסיד ללברון כמאמן ראשי ואת קוואי הוא מכיר היטב. בפלייאוף שעבר ראינו כמה סימני שאלה התקפיים, והם יהיו קיימים גם הפעם, אבל ההגנה תאפשר לנרס את הזמן הדרוש לפענח את ההתקפה. הם לא המועמדים המובילים, אבל כאלה שחייבים לקחת בחשבון, לא רק בגלל היותם האלופים המכהנים.

בדרך לסיבוב נוסף על הטבעת?

ברוקלין נטס:

מאזן: 35- 37 (5- 3 בבועה)

חמישייה: גארט טמפל, כריס לברט, ג'ו האריס, רודניוס קורקוס, ג'ארט אלן.

מחליפים בולטים: זהו איזה שחקנים אמיתיים ואיזה שמות אני המצאתי:
כריס צ'יוזה, מרקיף ריצ'רדסון, טיילר ג'ונסון, מייקל ג'יימיסון, טימותי לואוו-קברו, לורנס ארמסטרונג, ג'מאל קרופורד, ג'ון ג'יימס, ג'סטין אנדרסון, לארה קרופט ולאנס תומאס.

היסטוריה: שני גמרים רצופים בעידן ג'ייסון קיד – 2002-3 ועוד 2 אליפויות ABA והפסד בגמר נוסף עם ד"ר ג'יי. ב-NBA היה להם ניצחון בסדרת פלייאוף אחת בלבד במילניום הקודם – נגד האלופה המכהנת מפילדלפיה ב-1984, אחרי זה שני הגמרים שהוזכרו, ועוד 3 הופעות בסיבוב השני באותה תקופה (כולל המשחק בו בריאן סקלבריני הוביל ניצחון ב-3 הארכות על האלופה שבדרך מדטרויט). ב-2014 הנטס חזרו לביקור נוסף בסיבוב השני, כשהם הדיחו את טורונטו בשנייה האחרונה של משחק 7, וב-2019 הם לקחו משחק אחד מפילדלפיה בסיבוב הראשון.

העונה: הנטס השלימו את תהליך השיקום בעונה שעברה עם הופעת פלייאוף, והצירוף של דוראנט וקיירי היה אמור להפוך אותם לקונטנדרים, לפחות בעונה הבאה אז דוראנט אמור לחזור. בינתיים קיירי קיבל את המושכות לבד והצליח להמשיך את דרכו מבוסטון שמבטיחה הצלחה אישית וכישלון קבוצתי. בשלב די מוקדם של העונה גם קיירי נפצע וסיים את חלקו, ומי שנחלץ להוביל את הנטס לפלייאוף הוא ספנסר דינווידי.

יש מקום להשערה שהמעורבות של קיירי ודוראנט גרמה לפיטורי קני אטקינסון, אחד המאמנים האיכותיים בליגה, ובמקומו כרגע עומד ז'אק ווהאן. גם המהלך הזה לא הועיל לעונה המתוסבכת של הנטס, אבל ריבוי קבוצות חלשות יותר שמר את ברוקלין בתמונת הפלייאוף לאורך כל העונה, כאשר דינווידי היה מצוין והנהיג את הספינה הכושלת לאורך העונה.

הנטס היו הקבוצה שנפגעה הכי קשה מנגיף הקורונה, אשר הדביק את דוראנט, דינווידי, פרינס ומייקל ביזלי, מה ששלח את הנטס למסע החתמות. הוויזארדס הגיעו עם סגל לא פחות חסר, כך שהנטס הבטיחו את מקומם בפלייאוף בשלב מוקדם, והקשיים של אורלנדו, יחד עם יריבות שנתנו מנוחה נגד ברוקלין והפתעות מחוץ לקשת, העניקו לנטס את המקום השביעי במזרח ומפגש נגד טורונטו ולא מילווקי.

לנטס נותרו בסגל 3 שחקני חמישייה, והם עלו לדרגת "כוכבים", בזמן ששחקני הספסל עולים לדרגת "חמישייה" ושחקנים שכבר פרשו, או יושבי ספסל כבר תקופה ארוכה, הפכו לשחקני רוטציה לגיטימיים. המצטיין של הנטס בתקופה האחרונה הוא דווקא טימותי לואוו-קברו שנמצא במרחק של קליעת עונשין אחת מאחוזי 90-50-40 בבועה, ושלושה משחקים בהם הוא קלע 20 או יותר העניקו לנטס ניצחונות חשובים.

למה כן: הנטס קולעים 119.875 נקודות למשחק בבועה עם 36.2% לשלוש, וקליעה טובה מבחוץ יכולה להקשות על ההגנה של טורונטו. בצד השני, הנטס ינסו לתקוע ככל האפשר את ההתקפה של טורונטו, והפעם אין קוואי שיושיע התקפות תקועות.

למה לא: הנטס קיבלו מאצ'-אפ גרוע עבורם. הגנה של מאפשרת הטחת שלשות בכמויות מסחריות והתקפה מאוזנת נגדה לא צריך סטופר הגנתי אחד. אפשר כמובן לדבר על פער הכישרון, אבל הנטס הצליחו להשיג לא מעט ניצחנות בבועה, גם נגד יריבות שרצו לנצח. כדי לנצח הנטס צריכים יריבה שמתקשה דווקא נגד קבוצות "קטנות", כמו מילווקי ובוסטון, וטורונטו היא בדיוק ההפך.

ככה הנטס דמיינו את העונה…
וככה בערך זה היה בפועל…

מאצ'-אפים מרכזיים:

כריס לברט נגד הגארדים של טורונטו: לברט הוא איש המפתח של ברוקלין כי הוא זה שאמור לייצר דברים בהתקפה. אני משער שאנונובי יקבל דקות בהגנה עליו, אבל בכל מקרה גם צמד הגארדים של טורונטו יצטרך להתמודד איתו. בהגנה לברט יצטרך לשמור על אחד הגארדים של טורונטו, וזאת עבודה מאוד מעייפת.

ג'ארט אלן נגד מארק גאסול: הנוכחות ההגנתית של שניהם מאוד חשובה, והיתרון של גאסול הוא ביכולת למשוך את אלן מחוץ לקשת ולפנות את הצבע עבור השחקנים האחרים של טורונטו. בצד השני גאסול יצטרך להתמודד עם לא מעט פיק-אנד-רול בגיל 35, אבל בשנה שעברה הוא עשה את זה מצוין נגד הפיק-אנד-רול של סטף ודריימונד, אז הוא אמור להיות מסוגל.

ז'אק ווהאן נגד ניק נרס: נרס הוכיח את עצמו כמאמן מהטובים בליגה, בעיקר ביכולת החשיבה מחוץ לקופסא. ווהאן הצליח בינתיים לקחת סגל שכנראה מפסיד למכבי ולהשיג ניצחונות על קבוצות עדיפות משמעותית. עכשיו הוא יצטרך לשבור את הראש איך קצת להציק לנרס.

ג'מאל קרופורד (אם הוא כשיר): אם קרופורד כשיר מדובר בשחקן ההתקפה הכי טוב שידרוך על הפרקט, לפחות אם מחשבים את זה לפי תקופת השיא. במשחק המלא האחרון שלו קלע קרופורד 51 נקודות, ויכולת טובה שלו יכולה להכניס עוד צרה בלתי צפויה עבור טורונטו.

תחזית:

עשיתי מאמץ לעשות את זה מעניין ושזה יראה קצת צמוד, אבל זה קשה. ההתלבטות היא בין 4- 0 ל-4- 1, ואני אעניק לברוקלין משחק אחד כתוצאה מיום קליעה טוב שלהם או יום קליעה רע במיוחד של טורונטו. 4- 1 לטורונטו.

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  1. תודה על הפריוויו!
    גם אני חושב ש4-1 לטובת טורונטו זאת תחזית סבירה, אולי אפילו אופטימית מכיוון הנטס.
    לגבי טורונטו באופן כללי – משהו באיזון שם מזכיר לי מאוד את אטלנטה של 2015. הבעיה של אותה אטלנטה ולדעתי גם של הראפטורס השנה, היא שבאמת קשה להגיע עד הסוף כשאין לך את השחקן שהוא ברמת ״סופרסטאר״ (כמו קוואי) ולא משנה כמה טוב ומאוזן אתה מסביב. היתרון אולי של טורונטו על אותה אטלנטה היא בעצם ניסיון האליפות – עצם הזכייה משנה שעברה נוסכת יותר בטחון בשחקנים, וזה משמעותי למשחקי הכרעה.
    לכן אולי זה לא יהיה מפתיע אם טורונטו יקחו את המזרח. אבל אליפות? לא יקרה כל עוד יפגשו את אחת הנציגות מ-LA.

  2. אחלה פריוויו, תודה רבה.
    לא חייבים שבעה משחקים, אבל אפשר לקוות שאלו שכן ישוחקו ישארו מותחים. (באופן כללי אפשר לקוות, ואף מומלץ. זו אחת הפעולות החינמיות האחרונות)

  3. לנטס ישנו יתרון בולט אחד: ג'רט אלן מול מרק גאסול.
    הנטס יכולה לעשות לטורונטו המון בעיות אם היא תשחק במהירות אולטימטיבית, כשוון מחליף שחקנים כמו בתחנת רכבת. עליו לשחק בדיוק כמו נגד פורטלנד, ולדעתי הנטס טובה מספיק לנצח לפחות אחד, אבל נראה לי שגם 2 אפשריים.

    תודה חיים. אחלה פריוויו

  4. מצויין! פשוט מצויין!
    הסדרה תהיה פחות טובה מהפריוויו!
    .
    אהבתי את הבדיחה על המחליפים של הנטס. אם לארה קרופט הייתה מחליפה היה לנטס סיכוי לעשות צרות לטורונטו

  5. לא מכובד. המחליפים של הנטס ממש הרשימו בבועה, כולל ניצחון בלי 3 שחקני הנ.ב.א שלהם על מילווקי בהרכב מלא אבל במגבלת דקות (עדיין, היה להם את מידלטון ויאניס מול לאנס תומאס וטיילר ג'ונסון). הם היו מרחק סל אחד מלהעיף את פורטלנד הביתה.

    הבעיה היא שמול טורונטו שום דבר מזה לא יעבוד. לטורונטו יש 7 משחקים מול בוסטון בחצי, והם יקוו לכמה שיותר התעלויות של אמביד כדי להגיע יותר רעננים. לא רואה אותם מורידים את הרגל מהדוושה. 4-0 קל

  6. תודה על הפריוויו. אני מקדים את התמיכה שלי בברוקלין בשנה (שנה הבאה עם קיידי שקוף) ומצהיר כאן 4:2 לברוקלין. השלשות יכנסו והקנדים לא יידעו מאיפה זה בא להם. חכו ותראו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט