"MEL…I"M FULL OF S…T" / היש מצב שטראמפ מרגל רוסי? / מנחם לס

בני ליאונרד: RING MAGAZINE בחר אותו לאחד מעשרת המתאגרפים הגדולים של המאה ה-20

היש מצב שטראמפ מרגל רוסי?

ממש לפני 5 דקות בחדשות CNN הודיעו של-SECURITY SERVICE של ה-FBI הגיעה אינפורמציה שלפני כמה שנים פוטין והרוסים ניסו לשכנע את טראמפ להפוך למרגל 'ולאיש שלהם' והוא לא סרב על המקום וענה משהו שהם חוקרים.

האמת? לי היתה הרגשה כזאת.

2. I"M FULL OF S…T

זה הסיפור: לפני 3 ימים גייל התחילה להרגיש חרא. אני בכוונה אומר 'חרא'. משך שבוע כמעט מאז עברה ניתוח היא לא הלכה לבית שימוש. ביום ראשון בבוקר אני מתחנן שתאכל משהו והיא אומרת "מל, אינני יכולה. פשוט אינני יכולה". ואז היא אומרת לי "משהו לא בסדר. זו לא סתם עצירות".

מיד לקחתי אותה למחלקת חרום. אותי שלחו הביתה. בגלל COVID 19 אין מבקרים.

לפנות ערב גייל מצלצלת: "…..MEL…I AM FULL OF SHIT……"

ואז היא מוסיפה "LITERALLY!"

טוב. אז זה פוסט על קקי.

מה שקרה הוא שגייל היתה חייבת ניתוח HERNIA, והניתוח היה באותו מקום בדיוק בו נותחה לפני 12 שנה כשהיא חלתה ב-ACUTE PANCREATITIS (דלקת חמורה בלבלב). זה עלול להביא למוות. היא הייתה 56 יום בטיפול נמרץ. היא הבריאה, ומאז אנחנו חיים חיים מאושרים.

אבל ה-HERNIA העכשווי חייב ניתוח. המנתח ידע שזה לא יהיה פשוט אבל לא רצה להבהיל אותנו. הניתוח נמשך שעה יותר מהרגיל, אבל הכל ניגמר והבאתי אותה הביתה. לא האמנתי לגודל ה-INCISION – אולי 25 ס"מ בחצי עיגול כזה.

היא הרגישה בתחילה די טוב אבל המצב נעשה גרוע יותר ויותר. העצירות היתה דבר רציני. רצתי לבית מרקחת והרוקח נתן לי תערובת מגניזיום, ואמר אם זה לא יעזור אז אין ברירה אלא חוקן. כשגם זה לא עזר הבאתי אותה למחלקת החרום בבית החולים שם היא נותחה לפני שבוע.

ומשם היא מצלצלת ואומרת "MEL…I AM FULL OF SHIT.."

ואז היא מוסיפה – –

LITERALLY!"

אבל שמעתי שהיא צוחקת כשהיא אומרת זאת. מה קרה? הניתוח במקום שהיה ניתוח גרם למעי הגס לשמש כמחסום. ושם כל ה-STOOL (באנגלית זה נשמע יותר נקי מקקי) נעצר והתמלא יותר ויותר. הרופא אמר לנו שהיה מזל גדול שהבאתי אותה למחלקת חרום. בקיצור עשו מה שעשו, והכל פרץ כהר געש (אבל הר געש הפוך), והכל התרוקן.

אני מחכה לצלצול כבר מהבוקר לבוא לקחתה הביתה, ואני עדיין מחכה. (עכשיו, בזמן שאני כותב היא שולחת לי מסר שהיא נשארת עוד לילה ב'חרום'.)

בינתיים התכתבתי עם כמה חברות וחברים מבת גלים על העבר הרחוק, והיכן שנוסדה מכבי חיפה במרתף של בנין סמסונוף, שם גם היה מועדון האגרוף של מכבי חיפה, ובשנות ה-50 המוקדמות – ויותר – התאמן שם דוד עובד. דוד עובד היה עילוי. אני חושב שהייתי הראשון שהישווה אותו לבני ליאונרד כי אף אחד לא ידע אז על בני ליאונרד מלבדי, שכבר מגיל צעיר ביותר התחילתי לקבל מדודי בארה"ב את המגזין ספורטס אילוסטרייטד.

אגב, דוד עובד ניסה מזלו כמתאגרף מקצועני בארה"ב בסוף שנות ה-50. שמעתי עליו פה ושם עד שאבדו עקבותיו.

דבר גרר דבר, והתחלתי לכתוב מסר לחברים מבת גלים, וכשסיימתי חשבתי שזה עלול לעניין גם אתכם:

העתק מדויק מהמסר לבת גלימים (מהבוקר):

אני יושב ב"חצר הדירה" שהוא גג הבניין, שותה קפה (טורקי, עם נענע), הסלולרי מחכה לצלצול לבוא לאסוף את גייל ממחלקת חרום אחרי 55 שעות מפחידות, אבל כמו שהמורה שלנו קווינט היה אומר, 'סוף טוב הכל טוב', הכל השתפר אז בא לי קצת לקשקש. בד"כ את כל שעות הבוקר מ-10 עד 1 אני מבלה בבריכה או בכתיבת טור (תלוי ביום) לאתר הספורט שלי בישראל (שהפך לשם דבר למרות שכל 67 כתבי האתר הם מתנדבים ביניהם פרופסורים, אנשי היי-טק אבל גם 2 ילדים בני 14, ו-16 שהם בין הטובים שבכתבים, אם מישהו מעוניין לתת מבט, אז שוב, ב- http://hoops.co.il/

בארה"ב תמיד הייתי סאקר להצלחות יהודים. בעיקר בספורט. התעניינתי בכל יהודי מצליח בספורט המקצועי בעיקר. השנה היתה 1964, אני סטודנט ל-M.S בביומכניקה באונ' קנט סטייט יוניברסיטי באוהיו, ואני מחפש בזכוכית מגדלת כל יהודי שהשתתף בנבחרת ארה"ב באולימפיאדת טוקיו. השתמשתי במקורות יהודים לוודא שאני יודע מי הם כל היהודים באולימפיאדה בטוקיו, והתאכזבתי שהצלחתם הייתה נחותה בהרבה מאחוזם באוכלוסיה (באולימפיאדות אחרות, בעיקר בלוס אנג'לס ב-1980, בברצלונה ב-1992, ובמיוחד באטלנטה 1996, אחוז ההצלחה היחסי של הספורטאים היהודים מארה"ב לאחוזם בתושבים היה יותר מכפול!!!).


בקיצור, את עבודת המסטר בחרתי לעשות על היכולת הגופנית של ילדים יהודים מאקרון וקנט, אוהיו, מול היכולת הגופנית של ילדים לא יהודים באותו גיל. ניסיתי למצוא אם 'הנחיתות היהודית בספורט המקצועני האמריקאי' קשורה לנחיתות פיזית כבר בגיל צעיר, כי אם לא קיימת 'נחיתות גופנית' אז אולי חוסר ההצלחה וחוסר הפרזנטציה של יהודים בפוטבול, כדורסל, בייסבול, והוקי-קרח מקצועיים קשורה לגורמים אחרים (חוסר עניין? העדפת מקצועות חיים אחרים? העדפת אוניברסיטאות פרטיות מעולות שלא מציעות מלגות ספורט, כמו האייבי-ליג, וכמו כל ה-LIBERAL ARTS COLLEGES המצויינות -שבאחת מהם רינה ז"ל ואני קבלנו את ה-B.A – שכולן בדיביזיה III שאין בהן מלגות ספורט.)


בחרתי ב-RANDOM (שרירותית?) 90 בנים יהודים מה-SUNDAY SCHOOL של 7 בתי הכנסת באקרון וקנט, ו-90 ילדים מ-6 JUNIOR HIGHS באקרון וקנט. קבלתי מהמשרד את שמות כל מאות הבנים בבתי הספר ובצורה רנדומלית בחרתי 90 מבלי לדעת אם הם לבנים או שחורים. האוכלוסייה היתה חתך רגיל של MIDDLE USA. בחנתי גובה, משקל, ואז משך 3 חודשים בחנתי את ה-GMA וה-GMC של כל הילדים במחקר בזמן שעורי ההתעמלות שלהם. לא אכנס לפרטים, אבל ה-GMA היא בחינת ספורט הבודקת "יכולת" (ABILITY) משהו דומה ל'אות הספורט' בימים שלנו. ה-GMC בודק יכולות שהן יותר 'מולדות'  (INNATE-  (CAPACITY -משנולדים איתן ואין דרך לשפרם בהרבה (אלא אם כן מתאמנים בהן) כגון ניתור על רגל אחת ונחיתה על אותה רגל ברבע סיבוב, קפיצה מהמקום ונגיעה בקיר, ועוד 5 תרגילים מסוג זה.


בקיצור, המסקנות היו שאין הבדל 'חשוב' (STATISTICALLY SIGNIFICANT ב-1% או 5% – זאת אומרת בבטחון של 95% או 99%) בגובה, במשקל, ב-GMA, או ב-GNC בין הילדים היהודים והלא יהודים, אם כי ב-GMA ה'לא יהודים' היו בתוצאה ממוצעת גבוהה יותר בברור, אבל הסטייה הנורמלית הגבוהה יחסית (STANDARD DEVIATION) לא איפשרה, מתמטית, "הבדל חשוב", ולכן המסקנה היתה שאין הבדל בין ילדים יהודים ולא יהודים באותו גיל בכל המשתנים שבחרתי לבדוק.


מאחר שבספורטים המקצועניים ההשתתפות 'היהודית' היא קטנה בהרבה מאחוז היהודים באוכלוסיה, המסקנה היחידה היתה שזה לא בגלל נחיתות גופנית. (בינינו – – בתי ספר לרפואה ובתי ספר לעריכת דין, או המשך בעסקי האב, הם-הם הגורמים). הלכתי 100 ו-140 שנה אחורנית וההשתתפות וההצלחה היהודית באגרוף, בכדורסל, בבייסבול, ואפילו בפוטבול מקצועני היתה פי כמה וכמה מאחוזם באוכלוסיה.

אגב, אני סתם זורק עוד זכרון מהעבר: כשהגעתי עם רינה לקולג' המצויין WOOSTER COLLEGE באוהיו שנה או שנה וחצי אחרי שסיימתי עם מיקי הרציג ומיכה קניץ את וינגייט, הייתי בשוק מגודל וגובה הסטודנטים. ב-1962 אין כלל שאלה שהסטודנטים של ווסטר היו 'גבוהים וגדולים' יותר מאלה של וינגייט. רק 40 שנה אחרי, כשנתתי הרצאות בוינגייט, הסטודנטים נראו לי באותו גודל כמו הסטודנטים שלי באונ' 'אדלפי'. אנטרופולוגים יגידו שזה לא יכול להיות. לא יכול להיות שינוי גופני שאתה יכול לזהות 'רק ב-40 שנה'. אולי לא. אבל לי ברור לחלוטין שצעירי ישראל היום הם גבוהים וגדולים יותר מאשר אנחנו היינו בבת גלים, ואחרי זה בתיכון ובאוניברסיטה.

לסיום, הנה שמות כמה אלופי העולם באגרוף היהודים שדברתי עליהם, וכבר הזכרתי שבשנת 1923 8 מ-12 אלופי העולם באגרוף בקלסיפיקציות השונות היו יהודים!!!

זהו – כאן, במייל הזה – הוא המקור היחיד היודע זאת. ב'היכל התהילה של הספורטאים היהודים' בוינגייט, חסרים שמותם של לפחות חצי מהם. כששאלתי את אורי זמרי ז"ל לפשר הדבר הוא ענה לי, בפשטות, "לא מצאנו מספיק חומר עליהם" וככה אלופי עולם יהודים באגרוף נשארו רק כשמות – אם בכלל נשארו – בעתונים מצהיבים ומתפוררים, אבל הם בתיזה שלי השמורה בספריית קנט סטייט יוניברסיטי.


הנה כמה מהם (הרבה מהם הופיעו בשמות לועזיים 'שקנו' יותר כרטיסים, ושמם היהודי המקורי הלך לאיבוד) – כולם עם תואר 'אלוף עולם באגרוף", רובם במשקלי הנוצה, המשקלים ה'קלים', וה'בינוניים':

ברני רוס, אלוף העולם בשני משקלים, מולטי מיליונר גדול בתום הקרייריה שתרם מיליונים לישראל בשנות ה-50 המוקדמות והפך לחבר של בן גוריון. כשבן גוריון היה טס למאהבת שלו במנהטן, הוא היה תמיד אורח של ברני בארמונו בשדרה ב-5 ורח' 67


טד 'KID' לואיס, ג'קי 'KID' בארי (שהיה יהודי, כנראה בריטי שהגיע לארה"ב להתאגרף בשנת 1890 ומשהו), אייב אטלי (1908-1912), אל מקוי (אלברט רודולף) 1911-1915, 'בטלינג' לוינסקי (בארנס לייבוביץ' 1916-1920), בני ליאונרד (1917-1924), ג'ק ברנסטיין (1923), אייל (CALL ME) גולדשטיין, צ'ארלי ('PHIL') רוזנברג 1925-1927, לואיס 'KID' קפלן 1926-1027, מוישה 'MUSHI' קלהאן (שם משפחתו האמיתי כהן) 1926-1930, 'קורפורל' איזי שוורץ 1927-1929, בני באס 1927-1928 במשקל נוצה, ובני באס 1929-1931 במשקל קל-נוצה,  ג'קי ('קורפורל') פילד'ס, 1929-1930, מקסי רוזנבלום 1930-1934 במשקל LIGHT HEAVEWEIGHT, אל סינגר 1930, רון ג'לי (בנימין מוריס) 1931-1933, ברני רוס 1933-35 LIGHTWEIGHT, ברני רוס, WELTERWEIGHT 1934-1935, מקס בר (משקל כבד) 1934 – מחקר שלי מצא שהוא לא היה יהודי אלא בן להורים פולנים שהיגרו לאילינוי והוא עבר 'טבילה' כמו כל ילד קתולי טוב, אבל כדי למשוך את יהודי ברוקלין לקרבותיו הוא התאגרף עם מכנס עליו מגן דוד גדול., סאלי קרייגר, 1935-1939.המתאגרפים הבאים רשומים אף הם בכמה מקורות כאלופי עולם, אבל לפי הממצאים שלי הם היו RUNNER-UPS – ז"א הפסידו בקרב על התואר:ג'ו ברנשטיין, 'דוקטור' לו וולש, רובי גולדסטין, סיד טרעיס, ארט לסקי, 'קורפורל' צ'רלי ווייט (ווייצמן), לו טנדלר, דייב רוזנברג, 'קינג' לובינקי, 'אאוגי' ראטנר, ריי מילר, והארי גראב.

*
בבייסבול מצאתי מאות, ממש מאות שחקני בייסבול יהודים. הגדולים מכולם – וכמובן בהיכל התהילה – ואולי בין גדולי שחקני הבייסבול יהודים או לא יהודים – האנק גרינברג , אל רוזן, וסנדי קופקס. על "הקצ'ר היהודי (מו ברג) שהפך למרגל" כתבתי בספרי 'חיצים ובונבונים' פרק שלם. לזכותו נחשבת הבאת כמה ממומחי האטום הגרמנים לארה"ב לפני שבריה"מ חטפה אותם.


בכדורסל שלטו שחקנים יהודים במכללות המובילות בארה"ב – סיטי קולג' של ניו יורק, NYU, וסנט ג'ונס. זה היה ה-IN של הכדורסל בזמנו. כשהכדורסל המקצועני החל לפרוח, שחקנים כרד אורבך, רד הולצמן, בארי קרמר, ואדולף שייז היוו את הטופ. אבל אז נפתחו השערים לשחקנים השחורים, ותקוותנו היחידה עתה הוא דני אבדיה.

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. כולם יודעים שמה שהכי חשוב בחיים זה "העיקר הבריאות".
    אבל אם מסתכלים על "העיקר הבריאות" ומנסים לפרק את זה לדבר החשוב ביותר, מגלים שהוא "העיקר החירבון", שזה הסטיקר שרציתי להוציא כבר מלפני 20 שנה.
    הרבה בריאות וחירבונים טובים לך ולגייל.

    1. תודה מנחם והכי חשוב הבריאות. אם זכור לי מכתיבה שלך פה על העניין בעבר מנחם הרי גייל אוהדת לייקרס לא???
      איך זה עובד בבית? יש הקנטות?

  2. רק בריאות!!

    לגבי גודל הסטודנטים כאן ושם, אני ממש לא מומחה אבל מניח שאלמנטים כמו תזונה משפיעים על כך וחברת הצנע שהיתה פה לפני עשרות שנים כנראה השפיעה בדרך זו או אחרת.

  3. מנחם, ודאי שצעירים ישראלים גבוהים משמעותיים מאבותיהם וסבותיהם. מעבר לגנטיקה יש את נושא התזונה. מאז שנות ה חמישים יש שיפור גדול בתזונה של הישראלים וזה כמובן מתבטא בגובה וגם לצערנו במשקל

  4. בריאות ושוב בריאות לשניכם.
    הרבה ירקות ופירות קצת מנפחים את הבטן אבל היציאות רכות ולא בעייתיות כמו אלה ממזון מעובד ומועשרי גלוטן.
    לגבי ספורט ויהודים, האמא הפולנייה מעדיפה שהילד יהיה רופא או עורך דין ולא יבזבז את זמנו באיגרוף…
    🙂
    וטיפלה יותר ברצינות, טוב שלא כל האמהות היהודיות פולניות!

  5. רק בריאות לגייל ולך, דוק יקר. גייל היא כמו בת משפחה, בגלל הנטייה המבורכת שלך לספר על חייכם בכזו פתיחות. והפוסטים ההסטוריים האלה הם תענוג מיוחד

  6. דוק, לגבי המחקר שלך, דבר ראשון הייתי שמח אם תכנס יותר לעבי הקורה, לגבי מה בדקת והנתונים שמצאת. מעבר לזה, אני חושב שיש קשר בין המיקום של מגזר בחברה לבין החיבור לספורט, שהוא נתפס כנתיב השתלבות בחברה וגם דרך לצאת מה״גטו״. הרעיון הוא שבספורט, אם אתה טוב, אתה בפנים, בניגוד לנתיבים אחרים שצריך כל מני שומרי סף כמו אוניברסיטאות ומנהלים שלא בהכרח יקבלו מישהו, או שצריך כסף או איזה אפליה מתקנת כדי בכלל ללמוד ולהכנס למסלולים האלה. זה רלוונטי ליהודים בתחילת המאה, לשחורים, לצערנו, עד היום, לבני מהגרים באירופה, לברזילאים בכדורגל, לדומיניקנים בבייסבול וכן הלאה.
    מצד שני, ככל שהמגזר משתלב יותר בחברה, כך הפניה לספורט יורדת, מאחר וספורט הוא פירמידה מאד צרה ומאחר ונפתחים אפיקים חדשים של הכנסה והשתכרות ושיפור מעמד, ואפשר לראות שהרבה ״דור שני״ של מהגרים בארה״ב לא הולכים לספורט אלא לקולג׳ים ומקצועות יותר ״רגילים״, ומכאן שיורדת רמת ההשתתפות וההצטיינות בספורט.

    1. זה הכל קשור למצב הכלכלי של גיזרה מסויימת באוכלוסייה. אגרוף בשנים ההם היתה דרך מהירה ופשוטה לעשות כסף. הרבה קשור להגירה. אחרי הצלחת היהודים באגרוף היתה 'תקופה איחרית' עם ג'ק גמפסי, גיל מגווייר, ג'ון מרפי, או'סוליבן, ועוד. אחרי זה בא גל הגירה איטלקי וא6ז רוקי מרציאנו, רוקי גרציאנו, ג'ק למוטה (השור הזועם), אתחרי זה 'הגל השחור', והיום זה הגל ההיספני.

      1. אכן, גם היום אחרי שספוראטים ממגזר מסויים זוכים להצלחה, מגיע גל שני כי הרבה מהמגזר נמשכים לענף בעקבות הכוכבים. עוד מאפיין של התופעה הוא שגם אם הדרך להצלחה בספורט חסומה, הצורך של המגזר לפרוץ לענף מביאה לתופעות כמו למשל הניגרו ליג, שמציינת השנה 100 שנה להווסדה, או תופעות כמו ברפובליקה הדומיניקנים שם יש ממש מפעל לייצור שחקני בייסבול.

  7. לפני הכול הרבה בריאות לגייל ולך.

    לגבי יהודים ב NBA היום, אני לא בטוח אם טי. גיי. ליף מאינדיאנה הוא יהודי או לא. מה שבטוח זה שהוא נולד בישראל.

      1. תלוי מי מדרג ואיפה הקאט אוף, בין חמשת הגדולים, לצערי לא. בין 100 הגדולים, וודאי ו-וודאי. בין ה25? תלוי את מי שואלים. קופקס בשיאו בליינד נכנס בעשיריה, אבל ״בשיאו״ היתה תקופה קצרה יחסית, והוא פרש מאוד מוקדם. האנק גרינברג אותה בעיה, וזה בכלל דיון שימיו כימי המשחק, האם מדרגים שחקן לפי התפוקה בכל הקריירה שלו, או לפי איך ששיחק בשיאו. בקטגוריה השניה קופקס וגרינברג נכנסים לרשימה, אבל רוב המדרגים נוטים לקטגוריה הראשונה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט