מאזן: 22-43 מקום שלישי במערב

מאמן: במשך 20 שנה שימש מייקל מלון כעוזר בקבוצות טובות יותר (פרובידנס קולג', גולדן סטייט), טובות פחות (ניו אורלינס) או מחרידות ממש (הניקס).

כל הניסיון הזה העניק לו את משרת המאמן בסקרמנטו ב-2013, שם לא הצליח באופן מיוחד ופוטר אחרי עונה וקצת, מה שלא הפריע לנאגטס למנות אותו למאמן הראשי בתחילה כמאמן זמני לאחר פיטוריו של ג'נטרי, ולאחר מכן כמאמן קבוע, ולהגיד שמדובר היה במינוי מוצלח זה האנדרסטייטמנד של השנה.

ב-4 עונותיו הראשונות הביא מלון לשיפור במאזנה של הקבוצה מדי עונה מ-33 בעונה הראשונה, ל-40 בשניה, 46 בשלישית ו-54 בעונה שעברה בה עפה הקבוצה מהפלייאוף בסיבוב השני.

רוטציה:

PG: ג'מאל מארי, מונטה מוריס, פי ג'יי דוזייר

SG: גארי האריס, טורי קרייג

SF: וויל בארטון, מייקל פורטר ג'וניור

PF: פול מילסאפ, ג'רמי גראנט

C: ניקולה יוקיץ', מייסון פלאמלי נואה וונלה, בול בול

על מה שהיה:

דנבר התחילה את העונה הנוכחית כאילו זו הקודמת לא נעצרה מעולם. היא פתחה עם שלושה נצחונות רצופים, ולמעט סלאמפ של 5 הפסדים בשישה משחקים בדצמבר, היא לא סבלה ממשברים משמעותיים והגיעה לרגע הפסקת הליגה מהמקום השלישי במערב, צמודה ממש לקליפרס שבמקום ה-2.

ניקולה יוקיץ' המשיך להיות, ובכן, יוקיץ', כשהוא קולע 20 נקודות למשחק מוסיף 10 ריבאונדים ו-7 אסיסטים ומשמש כפוינט סנטר של הקבוצה.

ג'מאל מארי וויל בארטון המשיכו לתת תפוקה יציבה ועקבית (19 ו-15 בהתאמה), כאשר פול מילסאפ ממשיך להפסיד הרבה משחקים בגלל פציעות, התחושה היא שעולם כמנהגו נוהג עם הנאגטס.

שימו לב לחוויה של דנבר בשתי העונות האחרונות. יוקיץ' הוא הרי חיה חריגה נכון? אבל הוא למעשה תולדה של אבולוציה.

בראשית ימי הליגה הסנטר היה מרכז המשחק ההתקפי וההגנתי כאחד עם שחקנים כמו ג'ורג' מיקן, ווילט צ'מברלין וביל ראסל שולטים בליגה ומכריעים אליפויות.

בשנות ה-70 וה-80 התחילו להגיע סנטרים עם סט כישורים מגוון יותר, ניידים יותר ועם טווח רחוק יותר וקארים עבדול ג'אבר, יואינג, רובינסון והאקים היו השחקנים שכל קבוצה רצתה אצלם והזכיה הכי גדולה שיכולה להיות בדראפט.

בשנות ה-2000 התחלנו לראות מודל חדש של סנטר כאשר קווין גארנט וכריס בוש זזו מעמדת הפוואר פורוורד לעמדת הסנטר וסיפקו משם כח אש וריווח שהפך לקריטי בליגה, ואחריהם באו שחקנים כמו ברוק לופז שלקחו את הרעיון לקצה.

אבל יוקיץ' הוא משהו אחר. הוא לא רק נייד, ולא רק קולע מבחוץ, הוא גם הדברים האלה אבל גם מנהל את המשחק מבחוץ, ובזה הוא מצטרף לאל הורפורד בעמדה חדשה לגמריי – הפוינט סנטר.

זה מציף את העובדה שכמו בכל דבר בחיים אבולוציה היא הדרך היחידה לשרוד, להתקדם ולשגשג. ה-NBA היא דוגמא נהדרת לכך במגוון דרכים החל מהאופן שבו המשחק משוחק, הפרשנות וסט הכישורים של העמדות השונות, השיווק וכיו"ב.

אבל זה גם מציף את העובדה שכמו כמעט בכל ענף אחר, ספורטיבי, אקדמי וכלכלי, זרז קריטי לאבולוציה הוא הגירה. נוביצקי בעמדת הפורוורד, שלל קלעים יגוסלבים, דיבאץ', סאבוניס ויוקיץ' קידמו כל אחד בדרכו את המשחק ואת האבולוציה שלו למשחק מהיר יותר, מגוון יותר וחכם יותר.

על מה שיהיה:

משחקי העונה הסדירה בבועה:

יש לא מעט שאלות שסובבות את הסגל של דנבר.

הראשונות שבהן עולות ובולטות ממשחק ההכנה הראשון בבועה נגד וושינגטון. האם כשכל הפצועים יחזרו דנבר תמשיך לשחק בהרכב אולטרה גבוה? האם בול בול שהיה הראשון בהיסטוריה לעשות דאבל דאבל במשחק קדם עונה בעונת הרוקי שלו (כן ככה הליגה סופרת את זה) יכול להשתלב גם במאני טיים של העונה?

בנוסף השאלה המרכזית שעוטפת את הקבוצה הזאת היא האם הסגל המסייע יכול לעשות את הפקיצה. האם מייקל פורטר ג'וניור עם האתלטיות שלו מסוגל להתגבר על פציעות ועל חוסר ריכוז בהגנה כדי להפוך שחקן רוטציה משמעותי בפלייאוף? האם וויל בארטון יכול לעשות קפיצה? מה ג'רמי גראנט שווה ברמות הגבוהות?

אבל בסופו של דבר, ולמרות האליפות של טורונטו בעונה שעברה, זאת עדיין ליגה של סופרסטארים ודנבר תלך רחוק ככל שיוקיץ' ומארי יכולים לקחת אותה. אם הם יראו כמו דואו ברמה של קוואי וג'ורג' למשל, אז יש על מה לדבר, אם לא, חצי גמר המערב הוא תקרת הזכוכית של הקבוצה הזאת (שימו לב להשוואה המחמיאה בסרטון שמסבירה הרבה מהסיפור של דנבר).