שניים שהם אחד / אריאל הכהן

רובין ובאטמן ..

בספורט קבוצתי תחרותי קורה לפעמים ששניים בקבוצה  מתחברים אחרת ,שמתגלה איזו תקשורת טלאפטית בינהם איזו ראיה "על עיוור" שמאפשרת לקבוצה מהלכים בטוחים על המגרש  שהאמריקאים אוהבים לקרוא להם "כסף בבנק". סטוקטון מלון . מוטי ומיקי . מגיק קארים . מלמיליאן נוימן , סיני ולוי . באגיו וסקילאצי. מונטנה רייס הן דוגמאות אחדות מיני רבים וטובים אבל אבא שלי בצהרים במטבח הקטן הדלת הפונה לגינה הקטנה העלובה שלא ידעה להצמיח כלום גבו אליי עושה קפה הצהיר בפסקנות   "כמו מספר 10 ומספר 7 האלו אף פעם לא היה ולא יהיה!" .

היה זה יום ראשון בשבוע רגיל של בזבוז זמן . רגיל משום שבאותם ימים הייתי עסוק בלהסיע את חיי במסלול איטי וידוע שבסופו ניצב התמרור אין מוצא ואחריו ..אין מוצא. ירדתי מהאוטו וצעדתי אל ביתו של אבי . במסלול המייאש שהיה עלי לעשות בין כל לקוחות החברה המטופשת שמכרה סוכר צבוע ומקולקל לילדים הייתי עוצר כל יום ראשון בין אחת לשתיים בצהריים בחניה המוכרת על הרחוב עושה ברגל את הדרך מסביב  לבית . קופץ מעבר לגדר האבן הקטנה ונוחת בחצר שלו. שעה לפני שהיה יוצא הוא למשמרת אחרת מייאשת משלו . גנטיקה.

אז אל שולחן הפורמייקה הישן הצמוד אל הקיר ממול לשיש  קירב אבי 2 כוסות זכוכית שקופה. "קפה"? שאל ומבלי להמתין לתשובה שפה פינג'ן מתכת  על האש ואמר פתאום :" כמו מספר עשר ומספר 7 האלו אף פעם לא היה ואף פעם לא יהיה" . לא היתה סיבה לתהות על ההקשר. השנה האחרונה אצלו  התאפיינה בירידה קוגנטיבית ב"הפסקות" ב"קפיצות מחשבה" אירועים שהתרחשו לפני ארבעים שנה היה מתאר כאילו התרחשו אתמול . אנשים שהלכו לעולם שכולו טוב התעוררו בלשונו כמו היו ניצבים כאן במטבח ..אין לי מושג איך לא שמו לב אליו בעבודה..טוב אולי בגלל שרק היה עומד מאבטח בכניסה לחניון של חברת חשמל ופותח או סוגר את השער לפי הדרישה . אף אחד לא מדבר עם האיש בכניסה יותר מאשר צהריים טובים ערב טוב מה העניינים. אבי היה תמיד אדם מנומס. מנומס וידען. לכן כשאמר 7 ו10 לא שאלתי דבר  אלא נתתי לו לספר.

על המגרש

עשר ( לפעמים שיחק גם תשע) היה גבוה" שמשחק במרכז חותך לצדדים ומחכה לכדור שיגיע מהאויר. היה לו חוש לנגיחה יוצא מן הכלל . מה שהיו מרימים אליו היה משתלט ומסיט קדימה או לימין אל מספר 7 המהיר הזריז החכם  שבנגיעה אחת או נגיחת המשך היה מעיף את האוהדים ליציע ואת השדר האנגלי להגיד בפעם המאה קיגן אנד טושאק ליידיס אנד גנטלמן. קיגן אנד טושאק".

 קיגן היה כמובן קווין קיגן 3 פעמים אלוף אנגליה גביע אנגלי אחד גביע אירופה  לאלופות אחד אליפות גרמניה אחת וגביע גרמני 2 אליפות ליגה אירופית ו2 תארי "כדורי זהב " רצופים 78 ו79 . 296 שערים נהדרים ב832 הופעות בכל המסגרות. לצידו 185 סנטימטרים מסוג וולשי  שענו לשם ג'ון טושאק . 172 שערים בארבע מאות משחקים. שני הארטיסיטים האנגלי והוולשי נפגשו בקבוצה אחת שהפכה בזכותם { כמו בזכות אחרים מוכשרים וטובים} לאחת מקבוצות הפאר הגדולות של הכדורגל האירופי מאז ולתמיד ליברפול בניצוחו של  גאון אחד ביל שאנקלי שדרש משחקניו באימונים ועל המגרש משחק פשוט של מסירה ותנועה, ליברפול יצרה סגנון משחק שהפך לקנאתו של עולם הכדורגל . שחקנים כמו סטיבי האווי. גימי קייס . קאלהאן. יוז . פיל תומפסון . טרי מקדרמוט . ריי קלאמנס השוער ואחרים נעו בתאום  כוריאוגרפי. אלכסון החליף אלכסון .פריצה בקו הושלמה בסגירה אחורית .המגנים והקשרים החליפו בינהם כל הזמן מקומות. הבלם היה מגיח פתאום אל הרחבה בלי שהקבוצה היריבה ראתה אותו בכלל .. בתקופה שבה אייאקס ונבחרת הולנד של קרויף שיגעה את העולם בכדורגל טוטאלי שבו לכל שחקן בקבוצה מהבלם ועד אחרון החלוצים איכויות של דריבל עד השער הנגדי  שיחקו האדומים על פי המסורת { מגן שמאלי עם רגל שמאל . מגן ימני עם ימין . חלוץ מטרה מס 9 וכו } באופן לא מסורתי שייטב כל שחקן בעמדה. לטושאק לא היו שתי רגלים והטיות גוף מטריפות כמו של יוהאן קרויף { למי כן היו..?} אבל היתה לו רגישות של נגיעה אחת ויכולת לצלם את הרחבה רגע לפני המסירה. קיגן "העביר" פחות שחקנים על הקו מרובי רנסנבריק אבל המהירות ו"החוש" המיוחד הזה שהפרשנים היו קוראים לו חוש להבקעה היו יעילים בהרבה .

ג'ון טושאק

אבא שלי מזג את המשקה השחור לשתי הכוסות והתיישב.  "בגמר של גביע אופא הם שיחקו נגד בורוסיה מישנגלדבאך המפחידה ,זוכר? " שאל כאילו העובדה שהייתי בן 5 באותה שנה היקנתה לי הזכות להיזכר בכלל  בגינטר נצר יופ היינקס וברטי פוגטס המהוללים. "המגן על הקו הימני העלה כדור לרחבה שהגיע לשמאל המלבן .הבלם הגרמני עלה לנגוח אבל טושאק גבוה יותר התגבר עליו ובראש נתן מכה לכדור שטס לאחור אבל למרכז . באותו הרגע ממש זינק קיגן קדימה . הכדור פגע במצחו ונכנס לשער . אחד אפס . הגרמנים בשוק! מאוחר יותר הבלם שולח קדימה כדור גבוה לאותו השמאל. טושאק מוריד בראש ומהרצפה ברגל ימין קיגן נותן קטנה לפינה  שתיים אפס …"

שש וחצי עונות מופלאות לצמד באנפילד וברחבי אירופה " אבל שלא תחשוב זה גם היה הפוך. זוכר נגד ברצלונה ב76 בנואו קמפ ? חצי גמר גביע אירופה. משחק קשוח קיגן מוסר בין שלושה בלמים וטושאק מכניס רגל חזקה אחד אפס והעיר ברצלונה ..נבוכה"

אני מביט בשעון בעוד כמה דקות  אצטרך לקום ולשוב אל "קו" החנויות שממש לא מחכות לי . גם הוא ייכנס למקלחת ילבש את המדים וילך לשכוח את שארית  עצמו על שער החניון חברת חשמל אבל כאן עוד רגע אחרון הוא מניח את הכוסות בכיור בפנים מחייכות מי יודע כמה שערים כמה תמונות עוברות לו עכשיו בראש הוא טופח על כתפי נכנס אל פנים הבית וממלמל: "קיגן אנד טושאק ליידיס אנד ג'נטלמן.."

לפוסט הזה יש 13 תגובות

  1. לכל אחד יש סגנוןנ כתציבה מיוחד. לך יש סגנון כתיבה מאד מיוחד, רק לך, והכל נשמע כמו סיפור שמישהו בבאר אחרי שתי כוסיות ויסקי היה מספר במהירות ללא מעצור. אפילו נקודות אין לו זמן לשים בשפתו.
    טוב שחזרת. מה זה התגעגעתי!
    קראתי בכיף. הכל נישפך.
    יפתח זייד (אין לי כח להתחיל להסביר מי הוא אלוף פלשטינה א"י באגרוף משקל כבד ואלוף הכידון ועוד, חוואי גדול, והאבא שלא היה לי בגיל 14 כשהתלתחי לעבוד בחווה שלו בגבעות זייד וכל יום אטימון אישי גם בספורט וגםמ בחיים, אמר לי "אף פעם אל תתעסק עםמאנשים שיש להם חור בסנטר. כמו טושאק. הם מסוכנים ביותר בכל דבר, והם המאהבים הגדולים בעולם. נשים נשכבות ערומות בםניהם לפני שהם מבקשים.
    אגב, הזכרונות מתערפלים אבל אני חושב שקראיתי את קיגן משחק כאן בימים של הקוסמוס.
    מאמר שעשה לי את הבוקר כי התעוררתי על צד שמאל ומיד צעקתי על גייל שהקפה לא חם ולא מספיק חזק. היא מיד ענתה 'גו פאק יורסלף' ועכשיו היא לא מדברת אלי. עוד מעט כשאגמור לקרוא תגובות אלך ואכרה ברך לפניה ואבקש סליחה ואתן לה פרח (יש לי פרח פלסטיק מוכן למקרים כאלה)

  2. אין דבר יותר שונה מן התלתלים של קיגן מאשר התספורת של פלה. כשכתבת על 10 ו- 7, אני נזכרתי ב- 10 ו- 7 שלי : פלה וז'אירזיניו ממקסיקו 70. וכשחושבים על כך לעמק, המחמאה הגדולה ביותר שאפשר לתת לקיגן וטושאק היא שההשוואה הזו היא לחלוטין לא מופרחת אם שוקלים את רמת הקסם ששני הזוגות הללו הפיצו בעולם.
    וכרגיל תודה על הקסם שאתה מפיץ בעולמי.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט