סיפורו של קאזושי סאקורבה (פרק 2): על חורבות הבושידו / YP

כזכור מפרק 1, לאחר חורבן הבושידו והכשלון המסחרי המוחלט של קינגדום פרו, ענף השוט רסלינג היפני היה בשפל המדרגה. הקהל איבד אמון בלוחמים האלו, ונוצר כורח להחזיר את האמון. נובוהיקו טקאדה הממולח החליט להשתמש ביריבות ההיסטורית בין משפחת גרייסי והג'יו ג'יטסו הברזילאי לבין אמני לחימה יפניים מכל סוג שהוא. הפעם האחרונה שבה לוחם יפני גבר על מישהו ממשפחת גרייסי היתה ב-23/10/1951 כאשר הג'ודוקא האגדי מסהיקו קימורה שבר את ידו של הליו גרייסי, מייסד השושלת. נדרשה לגרייסי שנה להחלים משני שברים מורכבים, לאחר שסירב להיכנע.

הליו גרייסי ומסהיקו קימורה

כמה דברים שכדאי לזכור להמשך:

1. החוקים בקרב נקבעו כדי לתת יתרון ללוחם הג'יו, ובפרט למנוע שימוש בתרגילי ג'ודו מסוימים.

2. הניצחון של קימורה הושג באמצעות בריח ששמו בג'ודו גיאקו אודה גאראמי (אודה גאראמי הפוך).

3. הליו ואחיו קרלוס נחשבים לאבות המיסדים של הג'יו ג'יטסו הברזילאי. המסורת אומרת כי הם למדו את התורה מתלמידים של מאסטר יפני בגרסאות המוקדמות של ג'ודו, ושמו מאידה. הבנים של הליו וקרלוס הפכו כעבור שנים לדמויות מרכזיות בהגדה שאני מספר.

4. לשושלת גרייסי היה כלל בלתי כתוב, לא לסמן כניעה, להעדיף פציעות קשות ואבדן הכרה על פני סימון לכניעה. זה כמובן לחלוטין לא מקובל בספורט עם חוקה, את ההשפעה של זה נראה בהמשך.

לא ידוע לי על קשר בין מאסטר מאידה לבין אקירה מאידה, דמות שאחד המגיבים הבטיח לכתוב עליה פוסט (אם מגיע לטקאדה, מגיע גם לו).

בעקבות הקרב הזה נקראת הנעילה הזאת בחוגי אמנויות הלחימה נעילת קימורה. מי שצפה בוידאו של קונאן מול סאקו הבחין שהמהלך המכריע היה נעילת קימורה. למי שתוהה מה לסאקו ולבריח שמקורו בג'ודו, מסתבר שהנעילה הזאת היתה בשימוש כבר במאה התשע עשרה במה שנקרא קץ' רסלינג, שזה הלחם והחמאה של ארגון הבושידו, ונקראת Double wrist lock. עד היום יש ויכוח איזו שיטה השתמשה בזה קודם.

לאחר הקרב ההיסטורי הזה, נערכו מדי פעם קרבות של גרייסי מול לוחמים יפניים בשיטת דיסציפלינה מול דיסציפלינה לפי חוקים מוסכמים. נכון לתקופה המדוברת, אף לוחם יפני לא הצליח לגבור על לוחם משושלת גרייסי במשך קרוב ל-50 שנה.

בדצמבר 1994, בהנחייתו של טקאדה, יוג'י אנג'ו, המדריך הראשי באקדמיה של טקאדה (טקאדה דוג'ו), נסע לארה"ב מלווה בפמליה של עיתונאים יפניים. הם התייצבו בלוס אנג'לס בדוג'ו של ריקסון גרייסי, בנו הבכור של הליו, ומי שנחשב ללוחם הבכיר של המשפחה, ואנג'ו קרא לריקסון לקיים איתו קרב. הוא הוכנס לדוג'ו, וכעבור מספר דקות הושלך החוצה מעולף ומדמם. אנשים שהיו בדוג'ו סיפרו שריקסון חנק את אנג'ו תוך כמה שניות ולאחר מכן פירק לו את הפנים בגראונד אנד פאונד של קרוב לעשר דקות.

ריקסון גרייסי עומד מאחורי מעשיו ליוג'י אנג'ו

המפלה של אנג'ו לא הוסיפה כבוד לבושידו. במהלך 1995 היה ניסיון להביא את ריקסון לבושידו, אך זה נפל משיקולים כספיים, וריקסון כיסח בלי מעצורים כל לוחם יפני שהועמד מולו בזירות אחרות, לא זירת הבושידו. היה ברור לכל: רק קרב שאיננו מתוסרט, בין "בכיר לוחמי יפן", "הלוחם היפני החזק ביותר" טקאדה, לבין לוחם הג'יו הברזילאי הבכיר בעולם' ריקסון גרייסי' יתן תשובה לשאלה, האם סוף סוף נמצא לוחם יפני שינצח בן למשפחת גרייסי. עם קריסת הבושידו והכישלון של קינגדום פרו נוצרו התנאים לקרב המאה.

באוקטובר 1996 הוקם ארגון לחימה חדש בשם פרייד. מטרתו המוצהרת של הארגון היתה לעמת סוף סוף בין טקאדה לריקסון. טקאדה חתם בארגון (כנראה עבור חלק נכבד מהבעלות), וריקסון הסכים להתמודד מול טקאדה במופע הראשון של הארגון. המופע הזה נערך ב-11/10/1997 בכיפה של טוקיו לעיני 50000 צופים. הקרב עצמו היה אנטיקליימקס. מהר מאוד התברר שהידע של טקאדה בטכניקות לחימה ממש לא מאפשר לו להתמודד עם הטכניקה של ריקסון. כעבור פחות מחמש דקות ריקסון לוכד את היד של טקאדה בבריח יד ישרה (לא קימורה, זה נקרא straight armbar), והוא נכנע. בדיעבד, ברור שהציפיות מטקאדה היו לגמרי לא ריאליות. זה היה קרב לגיטימי ראשון בקריירה שלו בגיל 35, גיל שבו מרבית הספורטאים פורשים. ריקסון לא היה צעיר יותר, אך היה לו רקע של מאות קרבות לגיטימיים, ונוסף לטכניקה הניסיון דיבר. בכל אופן ביפן היתה תחושה של השפלה לאומית, הסמל של הלחימה היפנית הובס בצורה משפילה.

ריקסון נגד טקאדה – טייק 1

כיום ידוע שפרייד תוכנן לאירוע אחד, אך המפלה של טקאדה שינתה את כל התכניות. היתה דרישה ציבורית לקרב גומלין וריקסון הסכים. בתווך נערכו שני אירועים בפרופיל הרבה יותר נמוך, בהם טקאדה צבר קצת נסיון בקרב לגיטימי.

קרב הגומלין נערך באירוע פרייד 4 בתאריך 11/10/1998, בדיוק שנה לאחר הטראומה של האירוע הראשון, שוב בכיפה של טוקיו, ושוב 50000 צופים.

קרב הגומלין היה הרבה יותר מאוזן מהראשון, כשברור שטקאדה התאמן מאד קשה לקראתו. הוא גילה מעט עליונות כמעט לכל אורך הסיבוב, אך 30 שניות מסיום הסיבוב (בפרייד הסיבוב הראשון שנקרא סיבוב סיבולת נמשך 10 דקות), עשה טעות של חוסר נסיון ושוב ננעל בבריח יד ונכנע. בחוכמה של בדיעבד, זה היה הקרב הטוב ביותר בקריירה של טקאדה. מעט מאד לוחמים שרדו מעל 9 דקות עם ריקסון גרייסי, אם בכלל.

ריקסון נגד טקאדה – טייק 2

בזמן אמת, הקרב הזה נחשב עוד יותר טראומתי מהראשון. במערב, הלוחמים היפנים ובפרט טקאדה וחניכיו הפכו ללעג ולקלס. ביפן התחושה הזכירה תחושות שלאחר התבוסה במלחמה (אני לא מגזים). הכבוד היפני, אולי הערך הכי עליון בתרבות היפנית, נרמס ובוזה.

לקוראים שזוכרים את ימי הבושידו, חייבים לומר שהדמות של טקאדה נתפסת בצורה הפוכה במערב (דהיינו ארה"ב) מאשר ביפן. ביפן טקאדה עדיין נחשב לאגדה, כלוחם ששרד כמעט 10 דקות מול ריקסון, וכאב המייסד של ה-MMA היפני. באופן אישי, אני לגמרי מקבל את העמדה היפנית, ומקווה שהצלחתי לשכנע בזה כמה אנשים פה.

47 שנה עברו מאז הנצחון ההיסטורי של קימורה. האם יש ליפן תקומה? האם יבוא מושיע ליפן? מיהו הנבחר להמשיך את מסורת הסמוראי? על כך בפרק הבא (אם יהיה).

פאקו

ממונה על איזור 51 בהופס.

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  1. פאקו

    6 יול 2020 09:25:05

    נפלא YP!
    בעיניי הפרייד היווה את מסגרת ה-MMA האולטימטיבית, ואני מניח שנראה את זה ביתר שאת בפוסטים הבאים.
    וענית לי יפה על למה אנג'ו נודע לשמצה. נדרשת לא מעט תעוזה להיכנס למועדון הבית של היריב בלי הכנה, ולספוג תבוסה שיותר מאשר משפילה את האיש, משפילה את המסגרת שהוא מייצג.

    1. Yp

      6 יול 2020 13:01:34

      צהריים טובים לכולם .
      אני אמעט הפעם בתגובות , מתנצל .
      תודה על המחמאות , באמת נותן מוטיבציה להמשיך לכתוב .
      הכי חשוב , הרבה בריאות ותשמרו על עצמכם .

  10. סימור סקגנטי

    7 יול 2020 03:32:25

    כיף גדול לקרוא! למרות ההפסדים היה מעניין לראות את ההתפתחות של טקאדה בין הקרבות מקלולס בראשון למישהו שממש מסוגל לתת פייט בשני

  11. עגל

    7 יול 2020 07:44:39

    מה הרמה של הגריסים הזה, השאוקל המיתולוגי, לעומת החברה שמתחרים היום ב mma?
    האם זה כמו בנבא, שהבדלי המהירות, הכוח והטכניקה הם אדירים? נראה לי שאם היינו לוקחים אותו קופי-פייסט מהעבר להיום הוא היה חוטף מהחברה הצעירים.

    1. Yp

      7 יול 2020 07:59:54

      בוקר טוב
      בוא נאמר שהמורשת של ריקסון גם ככה די שנויה במחלוקת 😆 כלומר , הרבה אוהדים מפקפקים בכך שריקסון היה נותן קרב ראוי לגדולי ה-mma של סוף שנות התשעים , על אחת כמה וכמה של ימינו ( מן הסתם טקאדה לא ממש נחשב כאחד מגדולי ה-mma ) . בפוסט הבא , אני אכנס קצת יותר לעומק להסבר של הנקודה הזו . בנוסף , שים לב שריקסון היה בן קרוב ל-40 בזמן הקרבות עם טקאדה .

  12. שחר דלאל

    7 יול 2020 20:04:37

    אוי, איזה קרבות אדירים!
    בימים שלפני יוטיוב, הייתי מנסה להשיג את הקרבות האלה דרך הקאזה (למי שזוכר) ולפעמים נאלץ לחכות חודשים עד שיימצא מישהו שמחזיק אותם.
    .
    מסכים לגמרי עם פאקו. לדעתי הפרייד היה המסגרת הטובה ביותר של ה-MMA, חבל שנעלם והביא לנו לחימה בכלובים כברירת מחדל.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט