למעשה, האבקות מקצוענית היא אמנות חזקה: סיפורו של קאזושי סאקורבה / הגולש yp

בסדרת מאמרים חדשה הגולש Yp יקח אותנו אל שורשי ענף ה-MMA של ימינו. ראשית הוא ייקח אותנו אל נבכי ההתאבקות היפנית בשנות ה-90 ואל הגיבור החדש שנולד.

חלק 1

חוזרים במנהרת הזמן לשנת 1993. אני עובד בסטארטאפ קטן באור יהודה ודי נהנה. ביום ששי, לאחר ארוחת הצהריים, המשפחה יושבת לצפות ביחד בערוץ הספורט, אז ממש בחיתוליו. בשעה 1430 עולה לשידור תכנית בריטית שהכותרת שלה : "בושידו , דרך הלוחם".

מהר מאד מסתבר שהתכנית הבריטית מציגה בפנינו ארגון האבקות מקצוענית יפני אלמוני לחלוטין שנקרא

 uwfi == union of wrestling forces international

כאוהד האבקות מקצוענית ואמנויות לחימה מאז בית ספר עממי, אני מבחין שמדובר פה במשהו חדש ושונה מאד ממה שאני מכיר. לא ברור האם הקרבות מתוסרטים או לא, אך מה ששונה מ-WWF ומ-NWA הוא שהטכניקות המוצגות בקרבות האלו לגיטימיות לחלוטין, ומקורן באמנויות הלחימה הידועות כמו:

submission wrestling, kickboxing, muai tai, freestyle wrestling וכו'.

בנוסף לכך, בולט מאד שהאספקט הבידורי שהשחית לחלוטין את הענף הזה, לא קיים פה בכלל. אין צדיקים ומנוולים, הכל קורה בתוך הזירה ולא מחוץ לה, אין פעולות לא חוקיות מכוונות, והקרבות מסתיימים בלחיצת יד וחיבוק. הדבר הכי קרוב למשהו בידורי הוא כשלוחם יפני מתמודד עם לוחם זר, ואז הקהל לגמרי בענין.

הסגנון הזה שמכונה היום בדיעבד U-STYLE היה הבולט ביותר בסוג האבקות מקצוענית חדיש לאותו זמן שנקרא shoot wrestling, שהתפצל מההאבקות הבידורית היפנית ושם דגש על טכניקה וריאליזם במקום על אופרות סבון.

מסתבר שלא רק משפחתי נשבתה בקסם, התכנית למרבה הפלא הופכת להיות התכנית הפופולרית ביותר של הערוץ, והיכל הספורט מתמלא עד אפס מקום כשהמתאבקים היפניים מגיעים למופע בישראל.

הכוכב הגדול של הארגון הוא אחד נובוהיקו טקאדה שנחשב ביפן לאמן הלחימה החזק ביותר על סמך מופעיו בארגון. לקראת סיום העונה מתחילים להופיע בקרבות הזוטרים 4 חניכים צעירים של טקאדה. הם כולם משאירים רושם מצוין, אבל המענין ביותר הוא ילד יחסית קטן מימדים שנראה ממש גמד מול הרי האדם של הארגון ושמו קאזושי סאקורבה. השלושה האחרים אם זה מענין מישהו היו קאניהרה, קאקיהרה וטקאימה, כולם הרבה יותר גדולים מסאקו, שזה הכינוי שדבק בו באותו זמן .

חלק 2

עם סיום העונה הראשונה, ארעה מחלוקת בין ערוץ הספורט לארגון והעונות הבאות לא שודרו. לא נותרה ברירה אלא לעקוב באינטרנט ובסרטונים אחרי עוללות הארגון. בעונה השניה הארגון שינה קצת כוון וניסה יותר להדמות לארגונים יותר ממוסדים. אחד מהכוכבים הגדולים ביותר של ההאבקות הבידורית ביפן, ליאון וייט שכינויו היה ביג ואן ויידר, הוצנח לארגון ו"נישל" את טקאדה ככוכב מספר אחד.

הקהל לא ממש אהב את הכוון החדש והארגון נקלע לקשיים כלכליים. כדי להציל את המצב, טקאדה החליט על גימיק ידוע בהאבקות הבידורית – מלחמה בין ארגונית. נוצר "עימות" עם הארגון הממוסד  המוביל ביפן (והוא כזה גם כיום)

NJPW ==new japan professional wrestling

בעימות הזה הארגון עם הטכניקות האמיתיות נחל תבוסה ניצחת. אמנם טקאדה "ניצח" בקרב שלו וזכה באליפות המאוחדת, אך כל שאר הלוחמים "הפסידו" למתאבקים הבידוריים. היחיד שהשאיר רושם עז למרות "ההפסד" היה סאקורבה. כתוצאה מכך, הוא קודם למעמד של קרבות עיקריים והפך לאחד השמות הבולטים של הארגון.

הקהל הרחב הגיב בזעם גדול על כל ההשתלשלות, ובחכמת הבדיעבד הגיע למסקנה שכל הענין היה מבוים מלכתחילה. הלוחמים האלו במהותם לא שונים מהבידוריים, ואין להם שום סיכוי מול אמן לחימה לגיטימי. מכירת הכרטיסים כמעט נעצרה, ולקראת סיום 1996, UWFI סגר את שעריו.

חלק 3

לאחר פירוק הארגון המקורי טקאדה הממזר הקים ארגון חדש של שוט רסלינג בשם Kingdom Pro. רוב הלוחמים שהיו בארגון הקודם הלכו איתו לארגון החדש. שוב הוא היה הכוכב הראשי, אבל כעת סאקורבה גם הפך לכוכב גדול. כעבור כמה חודשים טקאדה התחיל להתעסק בהקמת ארגון ה-MMA החלוצי Pride FC (נרחיב על כך את הדיבור בפרקים הבאים אם יהיו) וסאקורבה הפך לכוכב הראשי של קינגדום.

קינגדום נתקל בקשיים כלכליים מהתחלה מאחר והקהל לא האמין בלגיטימיות של הלוחמים, וכשארגון ה-UFC האמריקאי החליט לקיים תחרות ביפן, קינגדום שלחו לטורניר שניים מהדרג שמתחת, יוג'י אנג'ו הידוע לשמצה, והירומיטסו קאניהרה, שהיה אחד מאותם ארבעה חניכים של טקאדה שהוזכרו קודם. המשקל המינימלי לטורניר היה 90 קילו וסאקורבה במשקל של 83 קילו לא עמד בתנאים. קאניהרה נפצע באימוני ההכנה לטורניר וסאקורבה נרשם במקומו כשהוא מדווח שמשקלו 91 קילו. (לא שקלו אותם? זה היו אפ סי המוקדם אז אני משער שבאמת לא שקלו אותם).

בטורניר עצמו טנק אבוט ניצח את אנג'ו בהחלטת שופטים אבל שבר את ידו במהלך הקרב כך ששניהם לא יכלו להמשיך. בקרב השני בין קונאן סילביירה מברזיל לסאקורבה היתה שערורית שיפוט. הגרסא הרשמית היא שהשופט הפסיק את הקרב ונתן נצחון בנוקאאוט לברזילאי בטעות , וזה הוכרז כ-No contest. הברזילאי טוען עד היום שההחלטה היתה נכונה ושהמארגנים של האירוע אילצו את ה-יו אפ סי לשנות את ההחלטה כדי שיהיה מנצח יפני לפחות באחד הקרבות . בנספח למטה , אביע דעתי בענין , וגם אקשר את זה לאחד מיקירי האת .

בכל אופן, לאחר שהקרב של חצי הגמר נפסל, הוחלט שהגמר יהיה בין אותם שניים. מצד אחד, מרקוס "קונאן" סילביירה, חגורה שחורה בג'יו ג'יטסו, ברזילאי מהאקדמיה של קרלסון גרייסי. משקלו 119 קילוגרם, והוא פייבוריט מוחלט לנצח בקרב. מצד שני, קאזושי סאקורבה, מתאבק מקצועני חניך האקדמיה של טקאדה, משקלו 83 קילוגרם.

אתם מוזמנים לצפות, זה בערך 4 דקות :

מה שמפתיע כאן מאד הוא היכולת המעולה של סאקורבה על הקרקע מול לוחם שזה אמור להיות הלחם והחמאה שלו. בכל אופן , אחרי 4 דקות בערך, סאקורבה נועל את היד של קונאן בבריח מרושע והוא נכנע.

התוצאה של הקרב הזה הדהימה את אוהדי אמנויות הלחימה. בפעם הראשונה בתולדות היו אף סי, חגורה שחורה בג'יו ברזילאי אולץ להכנע. העובדה שהוא חניך גרייסי רק הגדילה את התדהמה.

סאקו לאחר הקרב, ששיקם מההריסות את התדמית של שוט רסלינג (עוד נרחיב על זה בעתיד) ובפרט של ה-UWFI, אמר את המשפט שנחרט בתודעה של כל חובב אמנויות לחימה:

In fact , professional wrestling is strong.

האם הקרב הזה היה לגיטימי? קונאן טוען "שלא היה אכפת לו להפסיד" כי "הוא רעד מפחד מהמארגנים". אני מרשה לעצמי לפקפק באמיתות של הדברים האלו. המשך הקריירה של שני הלוחמים האלו מראה חד משמעית מי היה הלוחם העדיף וההיסטורי, וזה לא היה קונאן. אני לא חושב שסאקו היה צריך את שיתוף הפעולה של קונאן כדי להביס אותו

***.

נספח

אני יודע שאני אעצבן פה הרבה אנשים במה שאני כותב עכשיו , אבל תוך כדי כתיבת המאמר הזה , שמתי לב למשהו שלא ממש הייתי ער אליו קודם.

אני מדבר על ההקבלה המדהימה בין משפחת גרייסי ותלמידיהם לבין לברון ג'יימס.

משפחת גרייסי נחשבת למשפחה הראשונה של אמנויות הלחימה. יש להם אקדמיות בכל רחבי העולם, ובמשך עשרות שנים הם והאמנות שלהם נחשבו לבלתי מנוצחים. מה קרה כשהם בכל זאת התחילו להפסיד קרבות?

מסתבר שאין דבר כזה לנצח גרייסי או תלמיד גרייסי בלי שתהיינה נסיבות שגרמו לכך. כעקרון, לא לתת שום קרדיט ליריב שניצח. זה משהו שאני ארחיב עליו את הדיבור בפוסטים הבאים, אבל ממש קפץ לעין כשעשיתי את המחקרון למאמר הזה. בכל השנים שעברו מאז הקרב הזה, לא מצאתי אזכור אחד שהיה בו משהו לא כשר. להפתעתי, מצאתי ראיון מ-2020 עם קונאן שבו הוא מטיל דופי בקרב ובעקיפין בסאקו, בלי לאמר את זה במפורש. כל כך מתאים לתלמיד גרייסי, במקום להודות שהוא הובס על ידי מתמודד יותר מראוי.

הקשר ללברון ? השחקן הגדול בדורנו, על זה אני חושב אין מחלוקת. יחד עם זאת, כמו גרייסי, המחנה שלו מתקשה מאד לתת קרדיט ליריב (מדובר באווטארים שלו בתקשורת, בפרט שאנון שארפ). האיש הופיע בתשעה גמרים שזה הישג עצום בפני עצמו וניצח בשלושה שגם זה מעולה.

למה הפסיד 6 גמרים?

2007 – לא היה לו עם מי לשחק.

2011 – ווייד היה הכוכב הראשי, לא יכול היה לבוא לביטוי.

2014 – ווייד ובוש גמורים, לא היה לו עם מי לשחק.

2015 – קיירי ולאב פצועים, לא היה לו עם מי לשחק.

2017 – דוראנט הנחש קנה טבעת על חשבונו.

2018 – כנל.

ברור שאם לא היו קורים כל הדברים האלו היו לו 9 טבעות ומי היה זוכר את ג'ורדן, וחגורה שחורה ג'יו ברזילאי לעולם לא היה מפסיד לאמנות לחימה אחרת.

אגב , למייקל בזמנו היה עיתונאי חצר בשם אחמד רשאד שסייע מאד לבנות את התדמית שלו. לא זוכר פעם אחת שרשאד הנל אמר שהסיבה שמייקל לא עובר את דטרויט זה בגלל החולשה של חבריו לקבוצה.

לפוסט הזה יש 75 תגובות

  1. בקגראונד נהדר, כן, בדיעבד אפשר לראות שהקרבות בUWFi מבויימים, אבל עדיין, זה לא ברמה של פרו-רסלינג היום שבונים את כל הקרב מראש, ואפילו לא ברמה של WWF/WCW דאז, אלא יותר קרוב למה שעשו מתאבקים בשנות ה40 וה50 והשילוב של אמנויות לחימה יצר ממש סימולציה של קרב MMA עוד לפני שקראו לו ככה. בינינו, אם היום מישהו עושה דבר כזה, אני מוכן לצפות ולא אכפת לי שיהיה pre-determined. גם השיטה היתה מיוחדת, נגיעה בחבלים מפרידה בין הלוחמים אבל הנוגע מאבד נקודה, לא pin אלא knockdown עם ספירה, ובכלל שיטת הניקוד היתה מעניינת וחבל שלא שרדה, וגם יהיה מעניין לדעת עד כמה השניים בישראל ששדרו את זה ידעו שמדובר בפיקציה ושמרו על kayfabe או שלא.

    לגבי היאבקות, היום מי שמסתכל על המטריה לא יכול להבין את זה, אבל בשנות החמישים, השישים וכמובן לפני, ובאזורים מסויימים עד שנות ה80, המתאבקים לא היו כמו היום אלא shooters אמיתיים, רבים מהם באו מרקע של האבקות חובבנית, והיו גם מתאבקים לגיטימיים וגם אנשים שלא היית רוצה לפגוש בסמטה חשוכה. עם כל זה שהקרב היה predetermined, מי שלא מה״עסק״ שהיה מנסה להכנס עם אחד מהם לזירה היה מהר מאוד מקופל לקופסא קטנה ונשלח בדואר לבית החולים הקרוב, כך שלגיטימית הם יכלו להתמודד, רק בעשורים האחרונים הענף התמלא באנשים שמה שהם יודעים זה לבצע את הmoves ומעולם לא היו בקרב אמיתי.

    על הגרייסיס אין מה להוסיף, כל מילה מדוייקת.

    1. תגובה פצצה . אני התכוונתי בהמשך לכתוב פוסט על ההאבקות היפנית , קרל גוץ' ואינוקי , וה-strong style , איך זה הוביל לפוגיוארה מאידה וטקאדה , ואיך זה הגיע לסאקורבה וטאמורה , אבל נראה לי שעדיף שאתה תכתב את זה , אני אחזר לכדורסל 😊

      1. תגובה פצצה . אני מאד אשמח לקרוא פוסט שלך בנושא . בזמנו ניסיתי לשכנע את אחד המגיבים פה שהוא מומחה לעניני MMA לכתוב פוסטים על סאקורבה ופדור ולא הצלחתי אז לקחתי את זה על עצמי . . אני מכיר את זוית הראיה שלי , ומאד הייתי רוצה לקרוא איך מישהו אחר ראה את הדברים . אני בהחלט מזדהה איתך בזה שבימינו יהיה הרבה קהל לארגון דמוי הבושידו , אולי אפילו יותר מאשר אז .

    2. כל מה שאמרת. די הפסקתי לעקוב אחרי MMA אחרי ה-pride בעיקר בגלל פורמט הקרבות. זה שקרב יכול להסתיים לאחר שמישהו נופל לרצפה ומייד נחבט כמעט למוות, הפכה בעיניי את הפורמט ללא מעניין.

        1. אני מאוד אהבתי את הUFC בתקופה שזה באמת היה Mixed, שיכולת לשים מתאגרף מול לוחם סומו מול ג׳ודוקא מול קרטה ולראות ״מי לוקח״. לצערי זה התגלה כפחות פופולרי מהפורמט הנוכחי, וגם היו להם המון בעיות רגולציה עם לקיים אירועים בארה״ב, שלא לדבר על זה שבגלל שלא היו חוקים היה יכול להווצר מצב כמו Shamrock-Severn 2 שהם פשוט עמדו זה מול זה חצי שעה ולא עשו כלום.
          לפעמים אני חולם שמישהו יעשה משהו סטייל הUWFi, אבל אמיתי. כלומר UFC, בעיטות וסטירות מותר, אגרופים לא, בלי כלוב, זירה רגילה, ויאללה, בואו נראה מי לוקח.

  2. נפלא YP. הייתי בזמנו ממעריצי הבושידו, הייתי בארץ בקרב\מופע, וגם באימון המקדים לפני כן באוסישקין ז"ל (בין השאר עם מיאטו שמדגים איך עושים מאה אייר סקוואטס).
    אני מניח שתדבר על הקרב המיתולוגי בין סאקורבה לרויס גרייסי בהמשך. אחלה הקבלה עשית בסוף. יכול בהחלט להתחבר אליה.
    ולמה אנג'ו ידוע לשמצה?

  3. פוסט שגילה לי דברים שלא היה לי מודג בהם.
    שתי שאלות:
    1) מי, לעזאזל, היא משפחת גרייסי? מהיכן היא צצה פתאום בפוסט?
    2) האם ישנם איזה שהם אמריקאים בסוגי ההתאבקויות האלה?

    לי היה עוזר מאד אם אתה, או מישהו אחר, היה עושה קצת סדר במרק האותיות הזה, WWF, MMA,, UWF, WCW, UWF, uwfi…

    תמשיך לכתוב. העניין ילך ויגדל!

    תודה

      1. האווי , צר לי לבשר לך שגארי אולברייט זכרו לברכה , נפטר בשנת 2000 בגיל 36 , לאחר שחטף דום לב באמצע קרב האבקות מהזן הבידורי .

    1. אהלן מנחם . קודם כל תשמרו על עצמכם והרבה בריאות . בפוסטים הבאים אני אסביר על משפחת גרייסי , שכיום מרכז פעילותם הוא בארצות הברית ולא בברזיל . אני אעשה קצת סדר בראשי תיבות ששאלת :
      MMA : mixed martial arts . תורת לחימה חדישה שמשלבת כל סוג אפשרי של תורות לחימה יותר שמרניות . הלוחמים האלו בדרך כלל שולטים גם בלחימה על הקרקע ( אם תרצה האבקות קלסית , אם תרצה ג'יו ג'יטסו ברזילאי ) וגם בלחימה בעמידה ( בדרך כלל שילוב של איגרוף ובעיטות ) . אבל כל תורת לחימה מסורתית לגיטימית כחלק מארגז הכלים .
      ufc : ultimate fighting championship . ארגון ה-MMA המוביל בעולם . כיום הפרומושן הזה גדול כמו הפרומושונים הגדולים של האיגרוף , ויותר גדול מארגוני ההאבקות הבידורית . יש בזה הרבה כסף גדול . חלק גדול מהלוחמים ב-ufc הם אמריקאים שבאים מרקע של האבקות חובבים NCAA .
      WWF – world wrestling federation . זה היה שם הארגון בתקופה שמתוארת בפוסט , עקב זכויות יוצרים שינו את השם ונקרא היום WWE , world wrestling entertainment . זה ארגון של האבקות "בידורית" , שזו בעצם אופרת סבון שמככבים בה שרירנים . הקשר בין זה לבין ספורט לגיטימי מאד רופף .
      wcw : world championship wrestling . ארגון האבקות בידורי שהיה קיים משנות השבעים , ונקנה בשנות התשעים על ידי טד טרנר , שהפך אותו למתחרה עז של WWF . בסופו של דבר , טרנר הרים ידיים , והארגון נמכר בפרוטות ל-wwf , אחרי שנשפכו שם עשרות מיליוני דולרים .
      Uwf – universal wrestling championship – ארגון האבקות יפני משנות השמונים שניסה לקדם גרסא הרבה יותר ריאליסטית של האבקות , שנראתה ממש כמו ספורט . אחד הבולטים במיסדים היה טקאדה שמוזכר בפוסט .
      Uwfi – union of wrestling force international – אחד היורשים של ה-uwf אחרי זה התפרק . הדמות המרכזית בארגון הזה היתה דמותו של טקאדה . הארגון הזה , למרות שתוצאות הקרבות נקבעו מראש , הניח את היסודות לגרסא היפנית של ה-mma , דבר שהפוסטים הבאים יעסקו בו .

      1. קשה לי עם ההשוואה של ה-UFC לאיגרוף, מכיוון שגם עם כל חוליי הענף, מתאגרף בינוני ירוויח תמיד יותר מכוכב ב-UFC בעוד דיינה ווייט יגרוף לכיסו את כל הרווחים.

    2. מנחם, איזה כיף לך, כמה היסטוריית mma יש לך לגלות ולהידהם ממנה. לצד קצת הטעם הרע על משפחת גרייסי שאולי קצת נוצר מהפוסט המעולה הזה, תעשה גוגל לufc1 ותראה איך צוציק 75 קילו למשפחת גרייסי גובר על מתאבק 130 קילו בחינקת משולש מלמטה. אני שמעתי את הנרטיב שהמשפחה שלחה את רוייס הלוחם הכי קל שלה כדי להראות לעולם כמה השיטה שלהם עליונה על פני האחרות, אבל הפוסט הזה גורם לי לחשוב שזה בטח גם סיפור שלהם להאדיר את עצמם, מין נרטיב של בדיעבד, וגם אולי הכנה לתירוץ למקרה שיפסידו. רוייס ניצח והשאר היסטוריה, אין ילד שלא יודע מה זה טריאנגל היום.

      1. התבלבלתי עם ufc4 מנחם, בו גרייסי פגש בגמר את המתאבק האמריקאי דן סברן. בתחילת עידן האירגון שעבר המון השינויים, האירועים הראשונים היו בפורמט טורניר ביום אחד. רוייס גרייסי לקחת את 1,2,4 ב-3 הוא נאלץ לפרוש אחרי ניצחון בקרב הראשון מול קימו שהצליח לפצוע אותו מספיק.

  4. איי איי איי, טאקדה, יאמזאקי והרוסי הפסיכופט שהיה מקפל אנשים כמו אוריגמי… איזה ימים. היינו עושים קרבות בושידו בסלון שלי, על השטיח הגדול.
    תודה רבה על הטור

        1. אני די בטוח שהוא התכוון לזנגייף. חשימיקוב היה מתאבק כבד קלאסי שלא חידש יותר מדי. זנגייף לעומתו הגיע עם כל הטריקים של הסמבו – תפיסות בייגלה, התחמקויות מלפיתות עם סאלטות על הראש ואיזה מהלך מופרע שבו הוא התגלגל עם גשר הפוך מסביב ליריב. זה היה מטורף לחלוטין לראות את זה בפעמים הראשונות.

          1. ניחוש פרוע ולא מבוסס בכלל – מדובר במישהו שהיה ההשראה שמאחורי הדמות שלדעתי היא הרבה יותר מפורסמת – זנגיף?

            1. אני חושב שיש בעיה כרונולוגית…

            2. קודם כל, קצת מסע בזמן אף פעם לא הפריע לסטריט פייטר.
              דבר שני, אחרי חיטוט קל (ויקיפדיה) אלא אם כן יש עוד זנגייף אחד שמסתובב לו שם, אז מדובר בבחור הזה –
              https://en.m.wikipedia.org/wiki/Victor_Zangiev
              ושם כתוב שהוא אכן ההשראה, רק מהתקופה המוקדמת יותר שלו בניו ג'פאן.

            3. וואלה – מגניב.

  5. נהדר, מחכה כבר לכתבות ההבאות!
    .
    עם זאת, איך אפשר להתעלם מיקיר האוהדים הישראלים ובן למשפחת אנוהיי – גארי אולברייט האגדתי ושלושת הקרבות המאוד מתוסרטים שלו, אך המהנים לא פחות, מול טקאדה (בארץ לדעתי שודרו רק שניים)?
    (ראיתי שכבר צוין למעלה על מותו בטרם עת כתוצאה משימוש בסמים חוקיים יותר או פחות)
    .
    בקטנה: לדעתי החיבור של הצופה הישראלי לארגון קשור מאוד לחיבור שיצרו השדרים, עם ההכנה העמוקה לכל שידור והידע הנרחב בכל הקשור לספורט ולתרבות היפנית (וגם הכינויים לא הזיקו)

      1. אלה השניים, אני מת לתפוס אחד מהם באיזה מצב ולהוציא ממנו מה הם ידעו שבאמת קורה. מי שמכיר שמות כמו Lance Russel, Les Thatcher, ואפילו Jim Ross וכמובן Gordon Solie יודע שזה בדיוק מה שהם עשו, שידרו את ההאבקות כספורט אמיתי. סולי אפילו הלך לבדוק איך צריך להגיד Souplex וגילה שזה בא מצרפתית ולכן היה אומר סופליי ולא סופלקס. זה שעורף ובעיקר שבי עוזיאל שדרו מה שהם ראו כספורט אמיתי זה בדיוק מה שנתן את האקסטרה בשביל הצופה.
        הרבה פעמים מדברים על איך הpro-wrestling הצליחו ״לשכנע״ את כולם שזה לא מבויים, אז נכון שהיה kayfabe, והיו כל מני סיפורים על fans שנכנסו לזירה ויצאו מקופלת, וביל וואטס שהיה מפטר אותך אם היית הולך מכות בפאב ולא מנצח את כולם, וכזה. אבל המון מזה היה האופן שבו זה הוצג, ושאתה פותח טלוויזיה ורואה היאבקות משודרת באותו כובד ראש ומקצועיות לענף שאתה רואה בייסבול, או אגרוף, יותר קל לקנות את האשליה.

    1. הקרב השלישי כבר היה ב״עונה״ השניה, שלא הגיעה לארץ. כפי שציינתי, היום כבר אפשר לראות את ה״תפרים״ איך טקאדה תמיד היה מנצח עם הarm-bar ואולברייט תמיד עם הסופלקס, אבל בזמנו שטקאדה ניצח את אולברייט ברימצ׳ אוהו, זה היה מגניב. ועשו לו טקס עם לו ת׳ז, אלוף הNWA האגדי שהביא את החגורה שלו. אז זה נראה לי קצת דבילי כל הווג׳רס, אבל בראיה מהיום, ברור שת׳ז, מעבר לכמה ינים שקיבל על המעמד, גם בהחלט זיהה את החיבור בין התקופה שלו למה שטקאדה ניסה לעשות.
      לו ת׳ז Lou Thesz אמנם לא ״זכה״ באליפות הNWA אלא קיבל אותה, אבל האלוף דאז היה touring champion, כלומר היה נוסע בין הטריטוריות השונות בארה״ב, שבוע פה, יומיים שם, ומגן על התואר מול המתאבק המוביל באותה עיר או טריטוריה. והיו לא מעט כאלה שזממו To go to business for themselves ולנסות לנצח את ת׳ז לגיטימית ולקחת לו את התואר. ת׳ז, שהיה shooter אמיתי, וגברתן חזק מאד, וזו היתה חלק מהסיבה שהוא הפך לאלוף, היה מסוגל להתמודד עם המצבים האלה ולנצח כל אחד בקרב אמיתי, כך שהוא הצליח לשרוד כל כך הרבה שנים כאלוף. אני בהחלט חושב שהוא ראה בUWFi נסיון להמשיך את הרוח של ההאיבקות כמו שהוא הכיר.

  6. בתור מי שהיה צעיר מדי עבור הבושידו בזמנו ומודע מדי לאלימות עבור ה-MMA של היום (אגרוף זה יותר מדי אלים עבורי. עזוב, פוטבול זה יותר מדי אלים עבורי. עזוב, הסטרונג סטייל היפני זה יותר מדי אלים עבורי. עזוב, כדורגל זה יותר מדי אלים כלכלית עבורי) – מעניין לקרוא על ההיסטוריה של ענף שאין לי סיבה אחרת ללכת להתעמק בו, אז תודה.

    1. לגוס ממליץ לך להסתכל על אומנויות הלחימה כשמן הן – כאומנות. אתה תמצא פתאום שright hook בתזמון הנכון שמפיל את היריב לקרשים מכיל המון אסתטיקה, ובשביל להרגיע את הנפש תזכור שהלוחמים שנכנסים היום לזירה עושים זאת מרצונם החופשי, רוצה עוד יותר להרגיע את הנפש, תחשוב שהספורט הזה נותן מסגרת להרבה מיעוטי יכולת שהיא מוציאים את היצר האלים שלהם ברחוב ולא בתוך הזירה. בנוסף לזה אומנות הלחימה על הקרקע לצופה המלומד היא פשוט אסתטיקה טהורה עם אלימות מינימאלית. אחד הדברים היפים בספורט הזה לדעתי זה חניקות. זה דרך ״לא״ אלימה להכניע יריב, מבלי לגרום לו לשום נזק, וחלק מהחניקות שקרו לאורך ההיסטוריה לא נופלות ביופיין לדעתי מהדאנקים הגדולים ביותר במשחק הכדורסל האהוב על כולנו כאן.

      1. תודה,
        מכיר את הטענות הללו, את חלקן הקטן אני מסוגל להבין, עם חלקן לא מסכים (וחלקן לא מסכים בעליל), אבל ברשותך אעדיף לא להיכנס לזה בשלב הזה.

        1. מצד אחד, ברור שמי שנכנס לאיגרוף או כל אמנות לחימה מגיע לשלב, אפילו כצופה, שהוא מצליח to appreciate את האמנות שבלחימה. מצד שני, שורה תחתונה זה עדיין ספורט שבו צד אחד מנסה to incapacitate את השני באלימות, שזה מאוד יפה איך האסטרטגיה של מתאגרף א׳ לעבור את ההגנה של מתאגרף ב׳ ולדפוק לו right hook ברקה אבל זה עדיין מישהו שדפק אגרוף לשני ושלח אותו עם זעזוע מוח לרצפה וכנל אמנויות הקרקע שזה חניקות, ואיום בשבירה של גפיים, ובעיטות וכן הלאה וכן הלאה.
          ככה שאני מבין את שני הצדדים ומכבד אותם.

  7. מעניין מאוד וכיף גדול לקרוא! בהחלט העלית זכרונות מתקופת התיכון עם קרבות הבושידו האגדתיים. לא יודע עד היום עד לאיזו רמה הקרבות היו מבויימים, אבל המשתתפים היו בהחלט לוחמים אמיתיים, זוכר שכמה מהם (דן סברן נראה לי?) גם הופיעו בגלגולים המוקדמים של ה UFC. בהחלט מחכה לפרקים הבאים

    1. סברן אכן השתתף ב-UFC הראשונים. היה לוחם מצויין. אבל אני זוכר איזה קרב שלו (לדעתי עוד בבושידו), שבו הוא ניסה להדגים בעיטות ודי הביך את עצמו.

      1. אכן , סברן התפרסם ב-uwfi לפני שחזר לארהב והפך לאחד מאלופי ה-ufc הראשונים . יריבו הגדול שמרוק , היה אלוף ארגון בשם פנקרייס שפעל במקביל והיה יותר לגיטימי . הפוסט הבא היה אמור לעסוק בשנים הראשונות של סאקו בפרייד . האם יש ענין בפוסט מקדים לגבי הרקע שהביא להקמת פרייד מלכתחילה ?

        1. תודה YP, לי אישית בהחלט יש עניין, גם אם זאת רק הקדמה קצרה לפני שעוברים לתקופה של סאקורבה. לא יודע על התקופה הזאת כמעט כלום…

    2. מבויימים הם לא, צריך להפריד בין predetermined לבין כוריאוגרפיה. בגדול, ואני לא יודע איך זה עבד 1:1 שמה, אבל אם נקיש מpro-wrestling אמריקני של עד בערך שנות השמונים, זה עבד ככה, השניים קיבלו הנחיות מי מנצח, מתי ואיך פלוס מינוס, ודגשים, נניח ״תתחילו על הרגליים, אנז׳ו, תבעט בו כאילו אין מחר, סברן, אתה מנסה להתמודד עם הבעיטות ככה כמה דקות, בסוף נשבר לך ואתה נכנס לtakedown. תנו ככה שני סיבובים, כל אחד לחבלים וחזרה על הרגלים ואז עוד שתי בעיטות, סברן נשבר ורץ לtake down ונכנס לתוך בעיטה לפרצוף ויורד לספירה, ואז קם, שוב לקרקע, בלי תוצאה ואז שוב לרגלים, בעיטות, סברן חוטף את הג׳ננה, עף על אנז׳ו שמנסה שוב לבעוט אבל סברן חומק ומפוצץ את אנז׳ו בסטירות, זורק אותו לקרקע, ספירה, אנז׳ו קם, בום, עוד סלאם, ספירת 10, סברן goes over״. עכשיו בפועל יש 15 דקות קרב back and forward, שבנוי על היכולות של שני הצדדים להגיב למה שהשני עושה ולהביא את היכולות שלו לידי ביטוי, וגם מתי לרוץ לחבלים, מתי ליפול, הכל גם במטרה שהקהל יגיב וכל זה. זה סוג של ריקוד אימפרוביזציה משולב עם הצגה של אמנות לחימה ובגדול זה מצריך את שני הצדדים לדעת מה הם עושים.

  8. תודה YPץ אני רחוק מאוד מרמת הידע והמומחיות שלכם כאן.
    כאחד מהזקנים באתר, אני זוכר כילד בקיבוץ של שנות ה-70 המוקדמות שידורים בשחור לבן בטלויזיה מפוקסלת תחרויות שנקראו "קץ'", catch, בהן החברה היו לבושים בטייץ של מרימי משקולות, דומה לכרזה של התחרות מיד אליהו. שניים היו הולכים מכות בסגנון שמזכיר ג'ודו, ואז החברים שלהם היו נכנסים לעזור. לא זוכר באיזה ארוץ זה היה, כנראה הערוץ הראשון (והיחיד שהיה אז). לפעמים זה היה ממש המוני, קבוצה מול קבוצה. בשבילנו זו נראה אמיתי והיתה התרגשות גדולה . . . למרות שאני מתאר לעצמי שגם הקרבות האלה היו מכורים.

    1. אהלן עגל
      פעם ראשונה שאני מגיב על פוסט יום אחרי הפרסום . 😊
      בכל אופן , גם אני נחשפתי לראשונה לענין באותו זמן , זה היה משודר בתכנית ספורט יעודית למגזר בימי שני בשעה 1900 . דרך השידור הזה למדתי קצת לדבר ערבית . אם זה מענין , אפשר להרחיב על זה . בכל אופן , הדמות הפופולרית ביותר בתכניות האלו היה "סבא" , ( big daddy ) . יש ביוטיוב את כל התכניות האלו , לראות את זה אחרי כמעט 50 שנה , פשוט מדהים . השידור היה בריטי של ערוץ ITN , המגיש של תכנית הספורט היה מקדים לזה קצת פרשנות , וכשהוא היה אומר :
      אלמוסארע אלעמלאק ביג דדי , פשוט צמרמורת .

            1. אני דווקא מתגעגע לאיטיות הזו. אבל שוב, שימו לב לפרזנטציה, מדברים על משקלים, בworld of sports הקרבות היו לפי משקל (כמובן שביג דאדי היה ב-על כבד…) יש חוקים לתחרות, סיבובים, הכל לשוות לעניין אוירה של ספורט. שדר מאד חמור סבר ורציני. וגם עבדו מאד על התאבקות קרקע באימונים שם באנגליה.
              מצד שני ביג דאדי לא היה אתלט גדול, אז בפועל מותחים את ההתחלה של הקרב ונותנים לקהל שואו במקום. הרבה קשקשת לפני הקרב, מעט מאד תנועה, אבל תקשיבו לקהל, שותה כל belly bounce. גם היכולת של ״קנדו נגסקי״ מאד מרשימה, הוא ממש יוצר אשליה שביג דאדי הוא איזה סלע שלא ניתן להפלה. מאוד מרשים, למרות הפיניש הקצת מעפן.

            2. שחר וארז
              האמת שהלינק הוא לא מה שרציתי . רציתי להראות את הקרב הידוע בין השניים שארע מספר חודשים לאחר הקרב הזה , ומוזכר בויקיפדיה . לא מדדו אז רייטינג , מה שידוע לי שהקרב הזה זכה לצפית שיא הן במגזר , והן אצל בני נוער ההאוכלוסיה הכללית . "סבא" היה פופולרי ביותר בכיתה שלי , כל יום שלישי בבוקר היה נפתח בדיון על מה ששודר יום קודם . אם תעקבו אחרי הסרטונים , תמצאו את כריס אדמס במשקל 70 קילו , ואת דינמיט קיד כבן זוג של "סבא" , הרבה לפני שהגיעו לארהב .

            3. שחר
              אחרי שתצפה בכמה סרטונים , אולי תכתב על זה פוסט ?

            4. וואו, קשה לי מאוד להבטיח, יש בקנה כמה כתבות על פוטבול מהפגרה הקודמת והזמן קצר מאוד.
              מבטיח שאעשה את כל המאמצים.

    1. הי שחר
      זה דומה לקשר בין הגלובטרוטרס לליגה של כדורסל תחרותי אבל המשחקים מכורים .
      לדעתי , נתתי חופן של מחמאות ללברון . רק התמרמרתי על חוסר הפרגון של עיתונאי החצר שלו לדוראנט .

    2. לא קשר ישיר, מתאבקים מארה״ב בכלל וWCCW בפרט היו נוסעים ליפן, ולהפך. הסיפור המפורסם הוא של דייויד וון אריך שנפטר ביפן בזמן ששהה בסיור של AJPW. הUWF ואחרי זה הUWFi הוקמו בנסיון להתמודד עם הפופולריות ההיסטרית של AJPW ובעיקר NJPW, שני הארגונים המובילים ביפן.

  9. שאלה, לוקחים את 100 השחקנים הכי טובים בעולם (20 מכל קטוגרית משקל) בכל ספורט: כדורגל, כדורסל, פוטבול, טניס, כדורעף, בייסבול. נותנים לכולם 3 חודשים להתאמן על mma ועושים טורניר קרבות. איזה ספורט לוקח?

    1. לדעתי , ובניגוד למה שמקובל לחשוב , נבחרת הנבא מנצחת בגמר את נבחרת ה-nfl . ממליץ ללכת ליוטיוב , לראות את הקרב בין מינוטאורו נוגיירה לבוב סאפ כדי להבין למה אני חושב ככה .

      1. גם אני נוטה לחשוב שהקורדינאציה והאתלטיות בכדורסל קרובה יותר מאשר בפוטבול לאומוניות הלחימה.
        .
        אבל נגיד רפאל נאדל, אני מדמיין אותו מתאבק בולדוג שלוקח כל קרב בנקודות.
        .
        ורונאלדו או זלאטן מפרקים יריבים בבעיטות.

        1. לא , אבל בוב סאפ שיחק פוטבול מקצועני , ובא משושלת יוחסין מפוארת , בן דוד שלו זה ההול אוף פיימר וורן סאפ . בוב סאפ הוא מן הסתם הלוחם עם הכח הפיזי הכי חזק שראיתי , אבל הוא לא מספיק גמיש ומתואם כדי להתמודד עם מומחה קרקע . התחושה שלי היא שבחור כמו ראסל ווסטברוק משלב את שני הדברים בצורה שהיתה מאפשרת לו להתמודד הרבה יותר טוב . בפרקים על פדור נראה איך מנטרלים את מומחה הקרקע .

            1. במקרה שלו זה באמת לא אומר כלום D:

כתיבת תגובה

סגירת תפריט