השחקן היהודי האנדרייטד מכולם – מרק טורנשיין – חלק א' (ואתגר למבינים בלבד!) / מנחם לס

לפני 4 שנים הלך לעולמו אחד מגדולי שחקני הכדורסל היהודים ששיחקו בישראל, ואולי מבין כל היהודים, ובוודאי אחד המצליחים והעשירים ביותר אחרי שנסתיימה 'קריירת הכדורסל שלו – מרק טורנשיין. הוא היה בן 71 היה במותו. מעטים בלבד יודעים שהיהודי הזה שנולד בברוקלין שיחק עונה אחת (1966) עם וילט צ'מברליין בסיקסרס הגדולה, אבל זה פרט צדדי וקטן במקרה שלו. (אגב, אילו חיכה עוד שנה היתה לו גם טבעת אליפות NBA…!!!)

מה פתאום אני כותב עליו?, תשאלו.

למה לא? אני אענה.

בשנת 1968 הצעיר עשה אשכרה עלייה. לפי מקורות יהודים, מרק שלמד ושיחק ב-SHEEPSHEAD BAY ברוקוויי שבברוקלין (שהיא היום יותר 'רוסיה' מסיינט פיטרסבורג, אם לא מוסקבה, ושם גם הבית של המאפיה הרוסית בארה"ב), מרק בא ארצה לא רק לשחק כדורסל. הוא עלה ארצה לשחק כדורסל כמובן, אבל גם לבדוק אם זה המקום עבורו לבלות בו את שארית חייו. עובדה שאחרי שסיים לשחק בהפועל ת"א הוא לא חזר מיד לארה"ב אלא לימד שנה אחת בביה"ס האמריקאי בכפר שמריהו.

הוא גם אחד היהודים היחידים מכל יהודי ארה"ב שהגיעו לישראל לשחק כדורסל שקיבל אזרחות ישראלית ל-פ-נ-י שעלה ארצה, בקונסוליה של ניו יורק.

כמובן שאדסקסס את הקריירה הנהדרת ביותר שלו בישראל, והסיבה היחידה שהוא אינו מוזכר באותה שורה עם טל ברודי היא שהוא לא שיחק במכבי ת"א – עם שופרות התעמולה שלה, והצלחתה הנהדרת באירופה כמה שנים אח"כ (אם כי כשמרק הגיע לישראל הפועל – כן, הפועל ת"א, האמינו או לא – היתה ה-ק-ב-ו-צ-ה של המדינה עם 5 אמריקאים – תקראו יותר מאוחר – ושימון מזרחי יכול להגיד מה שהוא רוצה להגיד בנידון).

העובדה הפחות ידועה היא שמרק טורנשיין היה אמריקאי-ישראלי פיקח וממולח ביותר. אחרי שחזר לארה"ב הוא חפך תוך זמן קצר למנכ"ל של LIFE ALERT, וכמה שנים אחרי ל-CEO ובעלה החלקי של אחת החברות המובילות בארה"ב בפיתוח וייצור מכשירי אזהרה וכוננות לקשישים (אבל לא רק; גם למשותקים, חולי CEREBRAL-PALSY, ביי-פולרים, ואחרים) במקרי חרום:

Personal Emergency Response and Home Medical Alert System company that saves lives from catastrophic outcomes, using a unique technology to provide superior home audio monitoring protection

אמצעי אזהרה לקשישים שמשהו לא בסדר בגופם – כגון שעון המצלצל כשלחץ הדם עולה לרמה מסוכנת או יורד לרמה מסוכנת, דפיקות לב מהירות, איטיות, או חלשות מהרגיל, אבל גם דרכי התקשרות לעזרה מיידית במקרי נפילות, או 'סימני' התעלפות שהרבה זקנים סובלים מהם, או זקן שנועל את הבית כשהוא יוצא עם הכלב לחצר ומאבד את המפתח.

LIFE ALERT מצילה חיי אדם כל 11 דקות!

הנה כמה מהמוצרים, שכמה מהם הם פרי יצירתו ורעיונו של מרק טורנשיין:

LIFE ALERT (וחברות אחרות מסוגה, אבל היא בין המובילות!) מאפשרת למיליוני זקנים לגור בביתם במקום לעבור למוסדות ממוסדים לזקנים, ומרק טורנשטיין, ב-35 שנות עבודתו כמנהל החברה, היה אחד מעמודי הטווח העיקריים.

באזכרתו, חברו הטוב ביותר, רמי גלבוע (ממנהלי המגה-חברה ENCINO) – אמר עליו:

One of the smartest people I’ve ever met, who knew everything about sports, politics and economics.” Gilboa added,  “At 6-feet, 5-inches, he was a big guy, and his heart was even bigger.”

רוברט דאגלאס, אחד מבעלי החברה הענקית LIFE ALERT, אמר: "מרק הוא אחד האנשים שבגללו אלפי אלפים של אנשים זוכים לחיות את חייהם בביתם עם בני או בנות זוגם בעצמאות והרגשת בטחון מלאה במקום לבלות את שארית חייהם במוסד מוגן שגם עולה הון תועפות, וגם גורם לרבים הרגשת זרות ואובדן".

מרק, כ-CEO של החברה, הרוויח הון, והכל בשעה שהוא מרגיש הרגשה נפלאה של עזרה למיליוני זקנים כשממוצע השנים שהחברה בהנהלתו תרמה לקשישים לחיות בבית במקום במוסד מוגן הוא יותר משש שנים!

כשטורנשטיין הלך לעולמו הוא השאיר את אשתו קטי לה היה נשוי 30 שנה, ואת בנותיו נטלי ודניאלה, ובעליהן.

אוקיי. הגיע הזמן לדבר קצת בסקטבול. ואנא, קראו מה שאני כותב בזהירות, מילה במילה:

מרק טורנשיין באונ' סיינט פרנסיס (הקתולית!)

כשהוא נבחר להיכל התהילה של התיכון בשיפסהד, אחד מהניבחרים איתו היה עוד חבר קרוב שלו, לארי דייויד, יוצר הסידרה 'סיינפלד' ו-"CURB YOUR ENTHUSIASM. היה זה ההיכל השלישי שלו אחרי שניבחר להיכל התהילה של אוניסרסיטת סן פרנסיס בה כיכב, ולהיכל התהילה של המקצוענים עבור תרומתו למכבי ולנבחרת ישראל בהיכל הספורטאים היהודים בוינגייט.

אבל את הכדורסל האמיתי שלו הוא עשה בישראל. זה היה לפני האינטרנט והטיווי המצלם הכל ולכן הוא השחקן הטוב ביותר שאתם לא מכירים, וישנם רק פחות מאצבעות יד אחת שלכם שחקנים יהודים שאתם כן מכירים שהיו טובים כמוהו (אני מכניס אותו גם בחמישיית היהודים הגדולים בכל הזמנים של מחר – אבל זה קרב קשה מאד נגד יריב שווה לו).

הוא שיחק בארץ משנת 1968 עד 1979, והוביל את נבחרת ישראל בשתי אולימפיאדות (1972 ו-1976), והיה שחקן המפתח בנבחרת ישראל שזכתה במדליית הכסף באליפות אסיה ב-1970.

כיצד מרק הגיע להפועל ת"א בימי זוהרה אין לי מושג. אולי בגלל שלפתע גילו יהודי ב-1966 המנצח את נבחרת ישראל במדיסון סקוור גארדן בתוצאה 60-85 כשהוא משחק בקבוצה שחוברה לה יחד ( "איי.בי. סיי פרייס-דרס ) במשחק בו היה ה-MVP וקלע בו 28 נקודות. הוא היה הכוכב הברור של המשחק – יהודים או נוצרים.

מחר אוסיף עליו ועל הכדורסל שלו, אבל רק לסיים, אוסיף שה-1.96 מ' היה שוטינג-גארד/סמול פורוורד מצויין (ובמשחקים רבים ומצויינים שיחק גם "4" הטוב בישראל של אז) שב-9 עונות בהפועל ת"א קלע שיא קבוצה של 3,904 נק', ומי שמכירו ומכיר את משחקו יודע שהוא היה גדול שחקניה – יחד עם בארי לייבוביץ'. בעונתו הראשונה בהפועל ת"א הוא הובילה לנצחון בליגה ובגביע, הדאבל היחיד שלה, (והאליפות האחרונה שלה ב-1968).

מי שלא יודע אז הפועל ת"א היתה 'אמריקאית' לפני שמכבי חלמה להיות אמריקאית. להפועל היו ב-1968 5 אמריקאים יהודים: מרק טורנשיין, אייבן לישינסקי, לארי זולוט, אלן צוקרמן, ובארי לייבוביץ. האחרים היו אריה מליניאק, רמי גוט, גרשון דקל, דוד קמינסקי, ודני ברזילי. הקבוצה הזאת ק-ר-ע-ה ממש את מכבי ת"א כי טל ברודי עזב לארה"ב לשנתיים לשרת בצבא ארה"ב.

שמלוק ושימון מזרחי צלצלו אלי אקספרס וביקשו שאמצא, מיד, שני אמריקאים. זה היה מאוחר, כבר סוף הקיץ, תחילת הסתיו – וכל האמריקאים הטובים היו ב-NBA או באירופה, אסיה, המזרח הרחוק, או דרום אמריקה. אמרו לי גם "בהכי מעט כסף שאפשר"

חיפשתי וחיפשתי. הכרתי את לארי קאופר, יהודי מלונג-איילנד שלא היה שחקן משהו-משהו אבל הוא היה לוחם על הכיפאק שנתן את נשמתו על כל כדור. ידעתי שבתחילה יעלו עלי "את מי הבאת לנו?". אבל אני סומך על עין הכדורסל שלי וידעתי מה אני עושה.

השני שמצאתי היה מנגן גיטרה, בעל שער ארוך דומה ליישו, אבל ראיתי אותו קולע במשחק נגד אוניברסיטת אדלפי (בה אימנתי אז כדורגל), וידעתי שמצאתי את סטפן קרי 45 שנה לפני סטפן.

אפילו תודה לא אמרו לי.

ב-1968 – לפני קאופר ומקמהון – מרק טורנשיין קרע למכבי את הצורה גם בליגה וגם בגביע.

למכבי לא היה אף אמריקאי. היו להם אוכלי חומוס ופלפל למכביר: תנחום כהן-מינץ. בסדר. עובר. אבל אחריו? שחקני B- כמו חיים שטרקמן וגבי נוימרק, שחקני C כמו אלי קורן ומיכה שוורץ, ושחקני C- כיוסי לז'ה ואמנון אבידן. מולם מרק טורנשיין, אייבן לישינסקי, לארי זולוט, ואלן צוקרמן האמריקאים (אני לא בטוח ולא זוכר אם בארי לייבוביץ שיחק ב-1969) והישראלים אריה מליניאק, רמי גוט, גרשון דקל, דוד קמינסקי, ודני ברזילי.

למכבי הבאתי את לארי קאופר ובוב מקמהון. כמה צחקו עלי בתחילה. הסוף? שניהם – שחקני חמישייה, מקמהון כשוטינג גארד וקאופר כמספר 4 – יחד עם כהן-מינץ ניצחו את הפועל ת"א 'האמריקאית'. הרבה בגללי, האמינו לי. מקמהון הפך אז למותג בת"א עם הגיטרה שלו ושערו הארוך. רק נסו לתאר לעצמכם את יישו מסתובב לו עם גיטרה ברח' דיזינגוף. הבנאדם לא עזב את הגיטרה לשנייה; אפילו כשהלך לסופרמרקט לקניות. וקאופר? – נדמה לי – שהוביל את מכבי ת"א בריבאונדים לפני כהן מינץ . קאופר נשאר במכבי שנתיים. אני לא יודע כמה שנים מקמהון נשאר בישראל. לארי קאופר חזר לארה"ב והיה לפרופסור למתמטיקה בנסאו קולג', ועקבותיו של מקמהון נעלמו. לא הייתי מתפלא אילו אמרו לי שהיום, בשנות זקנתו, הוא מנגן בגיטרה לאיזה שהם תיירים בלוקסור, מצרים. מתאים לו.

טוב, היו ימים.

מה מרק טורנשטיין עשה עבור הפועל ת"א והנבחרת תקראו מחר.

מכבי ת"א 1967-8- אף אמריקאי!

*****************

אתגר למבינים

מי היא חמישיית האמריקאים היהודים ששיחקה בישראל (לא כולל מתאזרחים שישראל גיירה רק כדי לשחק כדורסל)?

החמישייה שלי:

פוינט גארד: בארי לייבוביץ'

שוטינג גארד: מרק טורנשטיין

סמול פורוורד: טל ברודי

פאור פורוורד: א. סטודמאייר

סנטר: ניל וולק

חמישייה שנייה: ג'ורדן פארמר, ווילי סימס, סטיב צ'ובין, לו סילבר, סטיב שלכטר

חמישייה שלישית: דוויד בלאט, סטיב קפלן, דייויד בלומנת'ל, ג'ק אייזנר, ג'ק כהן

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 35 תגובות

  1. צמידים עם לחצני מצוקה לקשישים הם מתנה גדולה עבורם
    ==
    מהווה כלי בטחוני לשלומם בגיל הזהב בביתם שלהם.
    ==
    לגמרי כל הכבוד ותודה על הפוסט דוק

    1. סטודמאייר הוא מקהילת העבריים (מצד אימו), שנחשבת בארה"ב כבני הדת היהודית, אך לפי הרבנות אינה כזאת (בדומה לסימס אגב). הוא עבר גיור רפורמי בארה"ב וקיבל אזרחות מזורזת בזכות התרומה שלו לכדורסל בישראל ע"י הנשיא שמעון פרס.

  2. שחקן שבאמת לא מקבל את המקום הראוי לו בתודעה הציבורית אולי בגלל ששיחק בצל של בארי ליבוביץ' כל השנים.
    הראיון עם בילי גורביץ' מרתק. מאד פתוח ומלמד עד כמה המעבר לארץ לא היה דבר פשוט עבור השחקנים שהגיעו הנה מארה"ב. קצת חבל שפספסנו אותו ומעניין ללמוד שהוא התגבר גם על סרטן בדרך.
    שני תיקונים קטנים:
    השם הוא מארק טורנשיין ולא טורנשטיין.
    הוא מעולם לא שיחק בסיקסרס.

  3. הכתבה המצולמת שהבאת עליו פשוט מקסימה. איזה מותק של בחור עולה ממנה!
    ואיזה כיף שהחלטת לעשות עליו כזאת כתבה מורחבת. תענוג. אני עוד זוכר אותו מככב בהפועל ובנבחרת. שחקן אדיר!

  4. היה שחקן מדהים (ממה שקראתי), יחד עם בארי היתה להם קבוצה אגדית, הם היו צריכים לקחת אליפות עוד כמה שנים אח"כ אבל היד של אחד מעסקני הצהובים שהתפרץ למגרש מנעה מבארי להוציא את הכדור. טכנית לא נשרקה וכך הלכה האליפות.

    אגב הדאבל עם בארי היה ב 69. הגמר היה בבלומפילד, שהוסב למגרש כדורסל.

  5. לא הייתי מכניס את ג'ורדן פארמאר כי הוא בקושי שיחק שנה בארץ. השם משפחה של דיוויד הוא בלוטנטל אותו קיצר אח"כ לבלו. הייתי מוסיף לרשימה את ג'ונתן דלזל ששיחק בהפועל חיפה ואח"כ בהפועל ירושלים והפועל תל אביב. לגבי טורנשיין, אין ספק שהיה טוב לפחות כמו בארי לייבוביץ.

      1. בוודאי שהיה מתאזרח כי הגיע לישראל מארה"ב ממשפחה יהודית. אבל בניגוד לכול השחקנים המוזכרים מעלה הוא נשאר בארץ 14 עונות !!! הכרתי אותו אישית והוא היה אדם מקסים. אביו היה איש אמיד מאוד ואמר לו לשחק כדורסל כול עוד הוא נהנה.

  6. נהדר מל, תן לנו עוד סיפורים כאלה. גם את בארי לייבוביץ' הרוב לא מכירים בארץ (כי ההיסטוריה נכתבת ע"י המנצחים…).
    .
    ואם כבר מדברים על סיפורים מהעבר, ניל ווק (בארת נקרא וולק עד מותו) ראוי לכתבה אולי יותר מכל השחקנים האחרים שבחמישייה הראשונה שלך. השחקן שנבחר שני בדראפט אחרי לו אלסינדור, והגיע לארץ, לפני שהפך למשותק ונבחר להיכל התהילה של הכדורסל בכיסאות גלגלים.
    .
    לגבי טיוס, עבר גיור בפלורידה הרבה לפני שחשב בכלל לעלות לארץ, לדעתי הוא בהחלט ראוי להיכנס לרשימה.

    1. לגבי ווק כפי שציינת שחר:
      בדראפט ה-NBA‏ 1969 נלקח ווק על ידי פיניקס סאנס בבחירה השנייה, אחרי לו אלסינדור (שנודע כ"כרים עבדול-ג'באר") אשר נבחר ראשון. החל מעונתו השנייה בפיניקס שימש כסנטר הפותח של הקבוצה, והיה אחד השחקנים המובילים שלה ב-4 העונות הבאות. עונתו הטובה ביותר מבחינה אישית הייתה 1972/1973, בה העמיד ממוצעים של 20.2 נקודות, 12.4 ריבאונדים ו-3.5 אסיסטים למשחק.
      היה 8 שנים בNBA, ואז עבד לאירופה, שנה בוונציה ו3 שנים בהפועל רמת גן.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט