רק שתדעו שדייב דבושר היה אחד ממגיני הפרונט-ליין הגדולים שהיו, וידיד / מנחם לס



אני יודע למפרע שכשאני כותה עכשיו שדייב דבושר היה אחד ממגיני הכדורסל הטובים מכולם, הרוב לא יאמין ליץ "מה? נמוך כזה? לא מהיר במיוחד? בעל ניתור בינוני? אז ככה: אלף, אני לא כותב כדי שיאמינו לי או לא. אני כותב סתם חוויות מהעבר. זה עוזר להעביר את הזמן בבידוד, בבית. ובית, אותו דבר אמרו גם על לארי בירד. ועדיין, אני יודע, שלארי בירד היה אחד מהריבאונדרים המוכשרים אי פעם בליגה בגלל מיקום וחוש טיימינג, ודבושר היה אחד מהטובים כי הוא היה AS TOUGH AS NAILS.

קתולי לבן מדטרויט ששיחק פיצ'ר במייג'ור ליג? ? זה כבר אומר הכל.

נזכרתי בו בגלל יום השנה ה-35 ל'שוד הגדול' כשדבושר היה מנכ"ל הניקס כשהם זכו בהגרלת הדראפט שהביאה להם את פטריק יואינג.


כשאני ניזכר שב-1970 דייב דה-בושר היה המנהיג הרוחני של הניקס עם וויליס ריד, וולט פרייזר, דיק בארנט, ביל בראדלי, קסי ראסל, דייב סטולוורת´, ומייק ריורדן, וב-1973 נוספו אליהם ארל מונרו, ג´רי לוקאס, פיל ג´קסון, דין מנינג´ר, הנרי ביבי (האבא) וג´ון ג´יאנלי, בא לי לבכות. כמו שבוכים כשפוגשים בן או בת אחרי שלא התראיתם 20 שנה.

זה היה שיא השיאים של כדורסל קבוצתי חכם. ותראו מה יש לנו עכשיו.

=================================================
"מיסטר D"
=================================================

"מיסטר D" קראו לדייב דה-בושר, לדעתי שחקן ההגנה בעמדת הפאור-פורוורד הטוב ביותר ששיחק בנבא עד היום. לכבודו ובגללו החל קהל המדיסון סקוור גארדן בצעקתו הידועה "די-פנס…די-פנס…" קריאת העידור להגנה שהפכה להיות בינלאומית, ואפילו ביד אליהו.

יד זהב מהפינה


הוא האחראי לקריאה הזאת כמו שלארי בירד אחראי על ניקוי סוליית הנעל, ומייקל ג´ורדן לקרחות שהפכו אופנה עולמית. כשהוא שיחק ונאמר לו על ידי המאמן רד הולצמן "TAKE HAVLICHEK" זה היה דבר לא נעים להבליצ'ק. כל זמן שדייב שמר על הבליצ´ק – או כל שחקן אחר בליגה – השחקן הנישמר נוטרל כפי שלא נוטרל ע"י אף אחד אחר. הוא היה רק 1.98 מ´, אבל הוא עדיין נחשב לאחד הריבאונדרים הטובים שהיו. בגוגבהו ועמדתו. הוא סיים קריירה עם 12.2 ריב´ למשחק (ו-16.2 נקודות) וזה רק בגלל שהיה שחקן פינה שלא התמקם תחת הסל. אחרת היה מסיים עם ממוצע ריבאונדים של בסביבות 14.

אבל כשהוא היה ניכנס לאזור הצבע לא היה כח בעולם שיזיזו משם. הוא היה חזק ביותר. היה לו חצי גוף תחתון מסיבי, ולא יכולת להזיזו מעמדתו. חומת סין שקראו לה דבושר.

=================================================
BEAUTIFUL BASKETBALL
=================================================

הוא שיחק בכל תקופת ה- "BEAUTIFUL BASKETBALL" של הניקס הנחשבת עד היום ע"י רבים כקבוצה עם המשחק הקבוצתי הטוב מכולם, עבר או הווה. עם השחקנים שכבר הזכרתי- פרייזר, בראדלי, בארנט, ריד, ועוד (בניצחון האליפות של 1970), ואח"כ נוספו להם מונרו, לוקאס, ואחרים לניצחון ב-1973, הם שיחקו כדורסל טהור, קבוצתי, ממושמע, נהדר. הדבר שמחשיבים כשינוי החשוב ביותר הייתה עבודתו של הולצמן עם ארל "דה פרל" מונרו. בבולטימור הוא השחקן האינדיבידואליסט והקוסמי ביותר בליגה. רק "פיסטול" פיט מאראביץ´ שיחק אינדיבידואלית וקוסמית כמוהו (וגם הוא עבר מהפך שלם כשעבר לסלטיקס של לארי בירד, אך הוא היה כבר בערוב יומו בעוד שמונרו הגיע לניקס בשיאו!). מונרו הפך לבורג חשוב במשחק הקבוצתי הנפלא של הניקס שהביא אליפות שנייה ב-1973.

דייב דבושר כשהיה פיצ'ר בווייט-סוקס



בהנהגת דה-בושר הם עשו מכדור ל-"OPEN MAN" דת. מאמנם היהודי רד הולצמן לא הפסיק לטחון להם בראש משחק של"אופן מן". עם שחקנים חכמים כבראדלי (´סטפנדיית רודס´ וסנטור ארה"ב), ג´רי לוקאס (גאון עם IQ של 150 לפי הסיפורים עם זכרון גאוני שיכול היה לקרוא 50 עמודים מספר הטלפונים של מנהטן ואח"כ לזכור בע"פ את כל הטלפונים, ואת זאת הוא הוכיח כמה פעמים לפני קהל חי שנים אחרי שפרשה מכדורסל), דה-בושר (הפך לקומישינר של ה-ABA ואיש עסקים מצליח ביותר) וולטר פרייזר – הנחשב לאחד הגארדים החכמים והגדולים ושניבחר ל-"50 האגדות"), וויליס ריד (הסנטר הנמוך הנחשב עד היום לסנטר מהגדולים ואף הוא בין ´50 האגדות´), הניקס שיחקו משחק קבוצתי שהתקרב לשלמות, שלא נראה עד אז, ולא נראה כמוהו יותר.

אחות הסיבות שעשו מהניקס של אז מה שהיא היתה, היה הסכום הכללי שלה שהיה גבוה בהרבה מסכום חלקיה (שחקניה)

הם שיחקו בתנועה שוטפת. כולם זזים, רצים, מחליפים מקומות, והכדור עובר מיד ליד 5, 6, 7 פעמים ויותר, עד שמוצאים את ה-´אופן מן´ לזריקה. הם היו הטובים ביותר, ודה-בושר היה קפטן הקבוצות הנפלאות האלה, ומנהיגן ללא כל ערעור או שאלה. תמיד היתה לי הרגשה שהניקס של אז נהנתה ממשחק קבוצתי. זה דבר שב-NBA שבה ISOLATION, ויכולת השחקן היחיד ליצור לעצמו את הזריקה – לא נשמע ולא נראה עד אז, ומאז.

=================================================
" UGLY  BASKETBALL"
=================================================

דה בושר היה גם מעורב ב-"UGLY BASKETBALL" של הניקס בשנות השמונים המאוחרות ושנות ה-90 כשהוא משמש מנכ"ל הקבוצה. לקבוצות ההן היה יותר כוח ורוע מאשר כשרון, ודבושר היה האחראי על הדראפט של המפלצות הגדולות ביותר ששיחקו בניקס. היה זה כדורסל מכוער בהשתתפות לארי ג´ונסון, לטרל ספריוול, ג´ון סטארקס, קורט תומאס , אנטוני מייסון, צ´ארלס אוקלי, אנטוני וולקר, פט יואינג, צ´ארלס סמית´ ואחרים. משחקם היה שונה ממשחק הניקס של ימי ה-BEAUTIFUL BASKETBALL כרחוק מזרח ממערב.

אבל דבושר עשה זאת בעין פקוחה. הוא האמין שכמו שעליך להיות TOUGH כדי לשרוד במנהטן, עליך לשחק TOUGH אם אתה משחק בניקס. אני זוכר את הימים שלבוא לשחק נגדם היה כמו להיכנס לגוב אריות.

הם שיחקו את הכדורסל הפראי, המכוער, והחורק ביותר שנראה אי-פעם ע"י קבוצת-על, אך בשיטה זאת – ההיפך המחלט מה-´ביוטיפול בסקטבול´ של קודמיהם, הם הגיעו פעמיים לגמר, כשפעם אחת, במשחק השביעי נגד יוסטון לאליפות (הניקס כבר הובילו 3-1 במשחקים עד שיוסטון השוותה ל-3-3), רק שגיאה קולוסאלית של ריילי כששרטט תרגיל לשלוש בעשר השניות האחרונות (כשיוסטון מובילה ב-2 נק´ ) מנע מהם אליפות. היה זה תרגיל בו סטארקס – קלעי טוב מה-3 שבמשחק זה היה 2 מ-16 – הוא הזורק, בעוד שעל הספסל יושב יוברט דייויס, קלעי ה-3 הטוב בנבא באותה שנה, ומסתכל. ראית בברור את דה-בושר מתעמת עם ריילי, אך ריילי היה המאמן ועל פיו יישק דבר. סטארקס החמיץ כשהיה פתוח לחלוטין מהצד.

=================================================
חבר
=================================================

הכרתי אתצ דייב דבושר טוב יותר מכל שחקן נבא אחר. גרנו די בשכנות בגארדן סיטי למעלה מ-25 שנה. ילדיוצ דניס, פיטר, ומישל היו בקייטנות הכדורגל שלי. פעם בכמה זמן היינו שותים בירה יחד בבאר של ´מקאולי´ בגרדן סיטי (זה היה באר של ספורטאים שהיה מקום פגידשה של שחקני הוקי של הלונג-איילנד איילנדרס (ששיחקו בנסאו קוליסיאום, מרחק יריקה), שחקני בייסבול של המטס (שרכבת הלונג איילנד ריירוד הביאה אותם לאיצטדיון מגרדן סיטי ב-30 דקות, ושחקני פוטבול של הג´טס (אז הם שיחקו בשיאה סטדיום של המטס), שרבים מהם גרו בעיר היקרתית גארדן-סיטי, ביתה של אוניברסיטת אדלפי, וביתי משך 33 שנה). עשרות פעמים היינו נוסעים יחד למדיסון סקוור גארדן (גם כשהיה שחקן, וגם אחרי שפרש כשחקן והפך לאיש הנהלה של הניקס) ברכבת ה-´לונג-איילנד ריילרוד´ כי שנינו עלינו באותה תחנה, ´נאסאו בוליברד´, שהביאה אותנו תוך 40 דקות לבייסמנט של מדיסון סקוור גארדן. הוא היה טיפוס די סגור עד שהכירך ובטח בך. הרבה מסיפורי נבא שאני כותב וכתבתי עליהם, שמעתי מדייב. הוא היה גבר על הכיפאק: ישר לעניין, ללא כל SELF-IMPORTANCE.



=================================================
מאמן NBA, שחקן NBA, ונשיא קבוצת NBA
=================================================

מעטים יודעים שדה-בושר היה "אול אמריקן" בתיכוניים בפוטבול, בייסבול, ובסקטבול. הוצעו לו מלגות בכל שלושת המשחקים ע"י האוניברסיטאות היקרתיות ביותר בארה"ב. הוא חייב היה לעזור לאביו בבאר שבבעלותו בדאון-טאון דטרויט, והוא בחר במלגת כדורסל/בייסבול באוניברסיטת דטרויט – אז אחת הטובות בארה"ב ש-"מיסטר מיקרופון" ויטאל אימן. כשסיים לימודיו הוצעו לו שני חוזים, בייסבול ב- שיקגו "ווייט סוקס", וכדורסל בדטרויט פיסטונס.

כבר אז באוניברסיטת דטרויט התגלה חוש ההומור הנפלא שלו. במשחק הפסד למרקט בו שיחק דה-בושר משחק פושר, ניגש אליו עוזר המאמן ניל שטראוס בחדר ההלבשה וצורח כשכל הקבוצה שומעת: "איזה משחק שפוף שיחקת? איפה הכח תחת הסל? אם אני הייתי במשקלך הייתי כבר אלוף העולם במשקל כבד!".

דה-בושר, בשקט וברצינות, משיב "אז למה אתה לא אלוף העולם במשקל קל?". כולם התפוצצו מצחוק.

הוא בחר בייסבול, ומשך שנתיים היה פיצ´ר ב-"שיקגו ווייט-סוקס". הוא היה פיצ'ר בינוני, אבל להיות פיצ'ר 'בינוני' במייג'ורס הוא חלום של מיליוני ילדים אמריקאים. הוא הבין שכוכב הוא לא יהיה, אלא פיצ´ר מהשורה, למרות שהיו לו כמה משחקים טובים, כולל ניצחון נפלא על הקליבלנד "אינדיאנס" כשזרק משך כ-ל המשחק (בד"כ פיצ´ר זורק 6-7 אינינגס מה-9), כשלאינדיאנס יש רק 6 HITS (חבטות לבסיס) נגדו משך כל המשחק,


כשהיה בן 24 דטרויט פיסטונס הציעה לו חוזה של שחקן/מאמן. הוא הבין שבבייסבול הוא יכול אולי להמשיך עוד שנתיים-שלוש עד שיבוא צעיר עם זריקה של 100 מייל לשעה, ויעיף אותו מהרוסטר. הוא האמין שבכדורסל הוא יוכל להגיע יותר רחוק וקיבל את ההצעה. הוא הפך למאמן הכדורסל הצעיר בהיסטוריה של הנבא, מבלי לאמן לפני כן משחק אחד!!!!!!!. הוא שיחק/אימן בפיסטונס 6 שנים בהם בנה רפיוטציה של שחקן הגנה וריבאונדר מעולה. הצלחתו כמאמן הייתה בינונית.

מספרים שפעם הוא ניתקל פיזית באשה זקנה ברחוב מישיגן שבדאון-טאון ומיד אמר לה: "אני כה מצטער. סלחי לי גבירתי. אין לי הגנה". הזקנה עונה "כמה שאתה צודק מיסטר דה-בושר, ואם אתה חושב שיש לך התקפה, אתה טועה בהחלט". ופעם אחרת בהפסד 118-82 לסלטיקס מתנפל עליו בעל הקבוצה "עבור זה אני משלם לך חצי מיליון?". דה-בושר, בהומור היבש שלו עונה: "הצרה היא שהסלטיקס משלמת לרד אורבך מיליון וחצי".

ב-1968 הניקס רכשה אותו. ב-12 שנות משחק הוא זכה בשתי אליפויות נבא, היה ´אול-סטאר´ 8 פעמים (פעמיים כששיחק בפיסטונס), ואיש החמישייה של ה-"DEFENSIVE TEAM" בבחירות הנבא 5 פעמים רצופות.

גדולתו הייתה הגנה. אבל הייתה לו קליעה מצויינת מרחוק – בעיקר מהפינה הימנית – והרבה מתרגילי הניקס אז הסתיימו במסירה ל-´אופן מן´ דה-בושר בפינה. הוא קלע 16.2 נק´ בקריירה של 12 שנות משחק בתפקיד שקשה להגדירו. הוא תמיד אמר שהוא משחק 3.5 (חצי סמול-פורוורד, חצי פאואר פורוורד), ומספר הריבאונדים הממוצע לקריירה שלו, 12.2 הוא פנטסטי אם זוכרים שבחלקים גדולים של המשחק הוא היה ממוקם רחוק מהסל. אך גדולתו הייתה שמירתו האישית. הייתה לו מין אינטואיציה מיוחדת שעזרה לו "לדעת" מאיזה צד, ומתי, מנסה השחקן עליו הוא שומר להיכנס לסל. היה זה כמעט בלתי אפשרי לעבור אותו בכדרור. וכששמר על שחקן תחת הסל (פאואר-פורוורד או סנטר), היה זה כמעט בלתי אפשרי לדחפו אחורנית כשהתוקף עם גבו לסל באזור הצבע. הוא היה ללא ספק אחד מארבעת הברגים הראשיים (האחרים ריד, פרייזר, ובראדלי) של הניקס הנפלאה בשנותיה הגדולות.

גם פיצ'ר במייג'ורס. גם אלוף NBA , גם מאמן NBA, גם נשיא ומנכ"ל NBA, וגם קומיסיונר של ליגה?
אחד ויחיד (והיינו בידידות של ממש)



=================================================
החיים אחרי כדורסל

=================================================

דה-בושר פרש מהכדורסל כשחקן ב-1974. הוא מיד נישכר ע"י הנטס ששיחקה אז ב-ABA להיות נשיאה. משם המעבר להיות הבוס של כל הליגה, הקומישינר, היה כמעט טבעי, וכקומישינר של הליגה הוא היה גורם חשוב ביותר באיחוד ה-ABA עם ה-NBA (למעשה "בליעת ה-ABA ע"י ה-NBA) כשהוא אחראי על השגת תנאים טובים ל-ABA בזמן שהתמזגה עם ה-NBA.

מיד אחרי האיחוד, הוא נישכר ע"י הניקס להיות עוזר המאמן וסגן נשיא עם תואר מנכ"ל. גם בניקס הוא היה המנכ"ל כשהניקס זכתה בבחירה ה-1 ובפטריק יואינג, ואח"כ היה הבורג הראשי במכונה שהביאה את פט ריילי ל-´תפוח הגדול´. יחד עם עיסוקו בכדורסל הוא החל להתעסק בעסקי נדל"ן, ורכש כמה בתי דירות במנהטן שעשו ממנו מולטי-מיליונר גדול.

=================================================
ההלוויה
=================================================

כשהוא ניפטר בפתאומיות מהתקף-לב ב-14 למאי, 2003, כשהוא בן 62 ס"ה חטפנו כולנו שוק.


ב-UROLOGY ביל בראדלי, חברו הטוב ביותר ושותף לחדרו במשחקי חוץ (אז עוד לא ישנו הכוכבים בסוויטות פרטיות במלון כמו היום) אמר: "הוא היה הקטליסט הראשי של קבוצותינו אז. הוא היה הסמל של משחק קבוצתי בלי לשים לב בכלל לסטטיסטיקה אישית. הוא היה מנהיגנו. והוא היה גם חבר נאמן בלב ונפש. כשרצתי לבחירות לסנאט, וביקשתי ממנו לעשות משהו בשבילי בניו-יורק, הוא עזב הכל כדי למלא בקשתי. מה שרבים זוכרים זה משחקו הסוער והחזק. זה היה סמל מסחרו. לכן רבים לא יודעים איזו נפש רגישה הייתה לו".

פיל ג´קסון: "הוא היה ה-COMPLETE PLAYER. היו משחקים בהם קלע 4 נק´, 6 נק´, והוא עדיין היה גיבור המשחק, אבל רק אנחנו, השחקנים, ידענו זאת. הוא יכול היה לשלוט במשחק שלם עם 4 נק´ ו-4 ריבאונדים. איך? בחיסול כוכב הקבוצה היריבה, ומציאת ´האדם הפנוי´ פעם אחרי פעם. הוא היה המודל שלי. רציתי לשחק כמוהו, אך כמובן לא יכולתי". בספרו "MAVERICK" כותב ג´קסון: "אף פעם לא נתקלתי כשחקן או מאמן בשחקן שיכול היה לשחק עם פציעות כמוהו. היו לו כמעט כל הזמן NAGGING INJURIES, אבל לא שמעתי אותו מתלונן או מתרץ אפילו פעם אחת".

ויליס ריד: "אני זוכר את משחק הפלייאוף האחרון בעונת 1969 כשהסלטיקס חיסלה אותנו בביתה. בחדר ההלבשה כולם היו באבל. כל הראשים נוטים למטה. פתאום דה-בושר קם ואומר ´NEXT YEAR IS OUR YEAR´. כולם הרימו ראש וב-5 מילים הוא שינה את מצב הרוח של כל חדר ההלבשה. מסתבר שהוא צדק!"

רד הולצמן: "דה-בושר היה השחקן שעשה את כל הדברים הקטנים שאתה לא קורא בסטטיסטיקה. הרבה פעמים קראתי אותו למשרדי לשאול דעתו על דבר זה או אחר. היה לו חוש הומור, אישיות שוות-משקל, אדם שהיה לו SOLID SENSE OF HIMSELF".


כמובן שהיו עשרות נואמים.

למחרת יצא הניו-יורק טיימס בכותרת ראשית:


THE CATALYST OF THE KNICKS AND THE CITY

שבוע אחרי SI יצא עם תמונת שער של דייב ונכיתוב הבא:

BLOOD, SWEAT AND MAGIC DAVE DEBUSSCHERE, 1940-2003, GAVE HIS ALL, EVERY NIGHT

=================================================

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 23 תגובות

  2. Zvika Bar-Lev

    14 מאי 2020 09:59:03

    איזה אגדה! מכאן אפשר ללכת למאמר שך איזה עוד שחקנים שיחקו ברמות הכי גבוהות, הליגה המקצוענית האמריקאית הראשית, בלפחות שני מקצועות שונים?
    מלבד דה-בושר, שציינת פה – היו עוד? אז בדקתי, היו 13 כאלו בבייסבול. היו במקצועות אחרים?
    He is one of only 13 athletes to have played in both the National Basketball Association and Major League Baseball. The 13 are: Danny Ainge, Frank Baumholtz, Gene Conley, Chuck Connors, DeBusschere, Johnny Gee, Dick Groat, Steve Hamilton, Mark Hendrickson, Cotton Nash, Ron Reed, Dick Ricketts and Howie Schultz.
    ושאלה – ההצעה של דטרויט, להפוך אותו למאמן שחקן, בגיל 24, בלי ששיחק לפני כן בNBA – זה דבר מדהים. בדיעבד ברור שהוא היה ראוי לזה – אבל אתה יכול להסביר על סמך מה הם הציעו את זה? מה הם ידעו בשלב הזה כשהוא אחרי שנתיים כבר משחק במייג'ור ליג? מילא חוזה כשחקן, את זה הם כבר הציעו לו שנתיים קודם, אבל כמאמן? אני מניח שהוא הראה כבר בקולג' את יכולת ראיית המשחק וההנהגה שלו, והם הכירו את זה, אבל בכל זאת, זה די מדהים לתת למישהו בגיל כזה את תפקיד המאמן, כמו שציינת.
    עוד משהו – ממה שקראתי יוצא שהוא שיחק ב62, באותה שנה גם במייג'ור ליג וגם בNBA. גם בוייט סוקס וגם בפיסטונס. וכרוקי הוא נבחר לחמישיית הרוקי הראשונה (סיים את השנה עם 12.7 נקודות ו8.7 ריבאונדים, וכמו שתיארת באותה שנה הוא גם היה הפיצ'ר של הוייט-סוקס. זה די מטורף הדבר הזה.

    1. עידו גילרי

      14 מאי 2020 11:18:13

      הרבה שחקנים יכולים היו לעשות את זה בשתי הליגות וגם בפוטבול יש לא מעט שעשו את זה. זה לא כזה מטורף (אם כי מרשים) כי לא עושים את זה במקביל. בטח לא ברמת המקצוענות שהייתה פעם שרחוקה שנות אור מהיום.
      לגבי המינוי כמאמן. קודם כל זה לא היה לפני שהוא שיחק ב-NBA. הסיבה העיקרית היא שדבושר היה גיבור מקומי והם היו קבוצת פח באותן שנים שבקושי הצליחה להחזיק מעמד כלכלית ותודעתית בעיר (להזכירך הם התחילו בפורט וויין והיו בדטרויט משהו כמו חמש שנים אז). הם היו צריכים משהו כדי למשוך אותו מהבייסבול וזה היה התמריץ. זה לא כאילו הוא היה ממש טוב בזה…הם המשיכו להיות הקבוצה הגרועה בליגה (או אחת מהן) במשך שנות ה"אימון" שלו.

      1. ארז

        14 מאי 2020 18:10:30

        עד רמה מסויימת כמעט כל ספורטאי אמריקני יכול להצביע על יכולת בכמה ענפים, הרבה שחקנים שיחקו בתיכון/קולג׳ ביותר מקבוצה אחת, מקרים של כדורסל/בייסבול, בייסבול/פוטבול, או נניח אתלטיקה או האבקות ופוטבול/כדורסל, וכמובן שהרבה משחקים גולף בין העונות או בין המשחקים, אבל במייג׳ורס כמעט ואין מה לדבר, בטח שלא היום.
        לטים טיבו שמשחק בסירקיוז, קבוצת הטריפל איי של המטס עלה בהרכב בספרינג טריינינג, אם כי לדעתי לא היו מרכיבים אותו השנה, אולי שנה הבאה, כי ״שם״ כזה חייבים שיהיה 110% מבושל למייג׳ורס כי כל נפנוף של המחבט ינותח בזכוכית מגדלת. אולי אם תחזור הליגה במתכונת מצומצמת וישחקו הרבה דאבל-הדרים יש מצב שהוא יורכב כדי להוריד לחץ משחקנים בסגל.

        1. עידו גילרי

          14 מאי 2020 18:13:19

          אתה די צודק אבל אני מדבר בעיקר במונחים של אז.
          בכל מקרה יש מספיק דוגמאות לשחקנים שהיו מספיק מוכשרים כדי לשחק בשתי הליגות.
          אגב מכיוון שזה דיון עכשוי יש סיכוי לא רע שאם לא הייתה שביתה אז גם ג'ורדן היה אחד מהם.

    1. שחר דלאל

      14 מאי 2020 15:29:59

      לגמרי.
      למעשה זאת הסיבה שלקחו אותו מלכתחילה. הכריזמה והקשרים לקבוצות ה-NBA היו מאוד חיוניות עבור ליגה שדיממה קבוצות בקצב רצחני (בעונה האחרונה שיחקו רק שש), כמעט כמו שהיא הפסידה כסף, והיתה קרובה יותר לפירוק מאשר לאיחוד.

  9. שחר דלאל

    14 מאי 2020 15:33:23

    כתבת נהדר מל, מרגישים שהיה לך קשר אישי אליו.
    .
    שאלה לא קשורה, גרת עדיין בלונג איילנד כאשר ג'ו ספאנו כמעט וקנה את הקבוצה, במעשה הנוכלות הגדול של הספורט האמריקאי?
    (למי שלא מכיר, ESPN עשו סרט על הסיפור שנקרא Big Shot)

      1. שחר דלאל

        14 מאי 2020 22:38:07

        מהקדימון של ESPN:
        In 1996, the once-dominant New York Islanders were in serious trouble. Lousy performance and poor management were driving away the hockey franchise's loyal fan base. The team hit bottom. Then along came a Dallas businessman named John Spano, who swooped in and agreed to buy the team for 165 million dollars. Things began to look up for the Islanders – way up. But it was all smoke and mirrors. "Big Shot" goes inside an extraordinary scandal that engulfed the Islanders. Featuring the only interview Spano has ever given about the Islanders deal, this film is an unforgettable tale of a dream that became a lie — and how a scam of such epic proportions initially went undetected.

        זה הסרט המלא:
        http://www.espn.com/30for30/film/_/page/bigshot

  10. ארז

    14 מאי 2020 15:55:33

    מעולה דוק. אני לא יודע על קרחות, אבל אם יש משהו שג׳ורדן העניק זה התנועה עם הלשון בחוץ, שבשלב מסויים הוא התבקש להפסיק איתה כי התחילו להתאסף מקרים של ילדים ובני נוער שחיקו אותו ואז מעדו ונמרחו עם הלשון בחוץ על הבלטות, או גרוע מזה…

  11. ארז

    14 מאי 2020 17:57:44

    אגב, למי שתוהה למה דבושר משתף את הזקנה בבעיות הקבוצה שלו, I have no defense זה ביטוי באמריקנית שפירושו ״אין לי שום תירוץ או הסבר, אני לא בסדר״, וכמובן שהזקנה הפכה את הניב על ראשו ונתנה לו כגמולו.
    מה שמזכיר לי בדיחה של וופי גולדברג מהסרט הככה-ככה שלה Eddie שהיא צועקת על המאמן של הניקס "It says John 3:16. That is not a biblical quote, baby. You know what that is? That's your sorry road record ’cause you're the anti-coach!"

כתיבת תגובה

סגירת תפריט