דראפט כל הזמנים של הופס / צוות הופס

אחד הדברים המעניינים שהיו בשבוע האולסטאר היה הדראפט באולפן של TNT, שבו 8 קבוצות בחרו את השחקנים שנבחרו ל-75 הגדולים של כל הזמנים יחד עם כמה כרטיסים חופשיים. בכמה ימי הפגרה בין ימי האולסטאר ובין החזרה למשחקי העונה הסדירה, קיבצנו כמה מחברי הצוות של הופס במטרה לעשות דראפט דומה, ואת התהליך והתוצאות שלו תוכלו לראות בפוסט הזה.

בסוף הפוסט מחכה לכם אפשרות להצביע ולבחור את הקבוצה הטובה ביותר לדעתכם, ואנו מצפים לשמוע ולראות את דעת הקהל על התהליך, הדראפט וכמובן להצביע בסקר.

המשתתפים הם: יונתן פורת לובנסקי, אשך טמיר המקורי, עומר בקאל, אבי טרכטמן, אינדיאני, עמית טבול, עמיחי קטן ואורי הדר (הסדר כאן הוא לפי סדר הבחירות בדראפט, כפי שיצא בהגרלה שנערכה).

הכללים שהיו בדראפט הם:

  1. הדראפט נעשה בשיטת "סנייק", כלומר מי שבוחר אחרון בסיבוב הראשון יבחר ראשון בסיבוב השני.
  2. 10 סיבובים בהם בוחרים את 76 השחקנים שנבחרו לרשימה יחד עם 4 כרטיסים חופשיים (ווילד קארד שסומנו כאן באדום).
  3. בסוף 10 הסיבובים החלטנו להוסיף סיבוב "ווילד קארד" שבו כל אחד בוחר איזה שחקן שהוא רוצה, כשהסדר לסיבוב הנוסף הוגרל בנפרד – קודם הגרלה של ה-4 שלא בחרו "ווילד קארד" ב-10 הסיבובים הראשונים, ואחר כך הגרלה של ה-4 שכן בחרו "ווילד קארד".
  4. בתום הדראפט, כל אחד התבקש לכתוב סיכום על הקבוצה שלו, כדי לנסות לשכנע אתכם לבחור בה.
  5. מי שרצה, קיבל בסוף הדראפט את האפשרות להעניק שם לקבוצה שלו, ואולי לנסות לחדד ככה את המסר.

הדראפט:

סיבוב 1:

יונתן: מייקל ג'ורדן.
האשך: לארי בירד.
עומר: לברון ג'יימס.
אבי: מג'יק ג'ונסון.
אינדיאני: ווילט צ'מברליין.
עמית: קארים עבדול-ג'באר.
עמיחי: ביל ראסל.
אורי: קובי ברייאנט.

סיבוב 2:

אורי: שאקיל אוניל.
עמיחי: טים דאנקן.
עמית: האקים אולאג'ואן.
אינדיאני: יאניס אדטוקומבו.
אבי: קווין דוראנט.
עומר: סטף קרי.
האשך: אוסקר רוברטסון.
יונתן: ג'וליוס ארווינג.

סיבוב 3:

יונתן: מוזס מאלון.
האשך: פטריק יואינג.
עומר: קווין גארנט.
אבי: דירק נוביצקי.
אינדיאני: רג'י מילר.
עמית: ג'רי ווסט.
עמיחי: ג'ורג' גרווין.
אורי: סקוטי פיפן.

סיבוב 4:

אורי: אלן אייברסון.
עמיחי: ג'ון סטוקטון.
עמית: קארל מאלון.
אינדיאני: אייזאה תומאס.
אבי: דיוויד רובינסון.
עומר: קוואי לנארד.
האשך: קווין מקהייל.
יונתן: כריס פול.

סיבוב 5:

יונתן: דווין וויד.
האשך: קלייד דרקסלר.
עומר: ריי אלן.
אבי: פיט מאראביץ'.
אינדיאני: צ'ארלס בארקלי.
עמית: אלג'ין ביילור.
עמיחי: וולט פרייזר.
אורי: ג'יימס וורת'י.

סיבוב 6:

אורי: פול פירס.
עמיחי: ג'ון האבליצ'ק.
עמית: ג'ייסון קיד.
אינדיאני: דניס רודמן.
אבי: ריק בארי.
עומר: סטיב נאש.
האשך: קליי תומפסון.
יונתן: ניקולה יוקיץ'.

סיבוב 7:

יונתן: גארי פייטון.
האשך: דומיניק ווילקינס.
עומר: ביל וולטון.
אבי: וויליס ריד.
אינדיאני: בוב קוזי.
עמית: ג'יימס הארדן.
עמיחי: ג'ורג' מייקן.
אורי: פאו גאסול.

סיבוב 8:

אורי: דמיאן לילארד.
עמיחי: בוב פטיט.
עמית: לוקה דונצ'יץ'.
אינדיאני: נייט ת'ורמונד.
אבי: נייט ארצ'יבלד.
עומר: דייב קאונס.
האשך: בוב מקאדו.
יונתן: כרמלו אנתוני.

סיבוב 9:

יונתן: אלווין הייז.
האשך: רוברט פאריש.
עומר: ארל מונרו.
אבי: בילי קנינגהם.
אינדיאני: ביל שרמן.
עמית: אנתוני דיוויס.
עמיחי: פול אריזין.
אורי: סם ג'ונס.

סיבוב 10:

אורי: ראסל ווסטברוק.
עמיחי: לני ווילקנס.
עמית: ווס אנסלד.
אינדיאני: דולף שייז.
אבי: האל גריר.
עומר: דייב בינג.
האשך: דייב דה-בושר.
יונתן: ג'רי לוקאס.

סיבוב "ווילד קארד":

לצורך הסיבוב הזה הגרלנו מחדש, כמו שהוסבר בפתיחה:

עומר: טרייסי מקגריידי.
אינדיאני: בן וואלאס.
אבי: כריס וובר.
עמיחי: דריימונד גרין.
האשך: צ'ונסי בילאפס.
עמית: פני הארדווי.
אורי: ראשיד וואלאס.
יונתן: פול ג'ורג'.

יונתן בחר לקרוא לקבוצה שלו "העזים", האשך בחר לקרוא לקבוצה שלו "הסלטיקס בהילוך גבוה", עמית בחר לקרוא לקבוצה שלו "האקים דה דרים" ועמיחי בחר לקרוא לקבוצה שלו "הטבעות".

הקבוצות:

העזים (יונתן): מייקל ג'ורדן, ד"ר ג'יי, מוזס מאלון, כריס פול, דווין וויד, ניקולה יוקיץ', גארי פייטון, כרמלו אנתוני, אלווין הייז, ג'רי לוקאס, פול ג'ורג'.
הסלטיקס בהילוך גבוה (האשך): לארי בירד, אוסקר רוברטסון, פטריק יואינג, קווין מקהייל, קלייד דרקסלר, קליי תומפסון, דומיניק ווילקינס, בוב מקאדו, רוברט פאריש, דייב דה-בושר, צ'ונסי בילאפס.
עומר: לברון ג'יימס, סטף קרי, קווין גארנט, קוואי לנארד, ריי אלן, סטיב נאש, ביל וולטון, דייב קאונס, ארל מונרו, דייב בינג, טרייסי מקגריידי.
אבי: מג'יק ג'ונסון, קווין דוראנט, דירק נוביצקי, דיוויד רובינסון, פיט מאראביץ', ריק בארי, וויליס ריד, נייט ארצ'יבלד, בילי קנינגהם, האל גריר, כריס וובר.
אינדיאני: ווילט צ'מברליין, יאניס אדטוקומבו, רג'י מילר, אייזאה תומאס, צ'ארלס בארקלי, דניס רודמן, בוב קוזי, נייט ת'ורמונד, ביל שרמן, דולף שייז, בן וואלאס.
קארים דה-דרים (עמית): קארים עבדול-ג'באר, האקים אולאג'ואן, ג'רי ווסט, קארל מאלון, אלג'ין ביילור, ג'ייסון קיד, ג'יימס הארדן, לוקה דונצ'יץ', אנתוני דיוויס, ווס אנסלד, פני הארדווי.
הטבעות (עמיחי): ביל ראסל, טים דאנקן, ג'ורג' גרווין, ג'ון סטוקטון, וולט פרייזר, ג'ון האבליצ'ק, ג'ורג' מייקן, בוב פטיט, פול אריזין, לני ווילקנס, דריימונד גרין.
אורי: קובי ברייאנט, שאקיל אוניל, סקוטי פיפן, אלן אייברסון, ג'יימס וורת'י, פול פירס, פאו גאסול, דמיאן לילארד, סם ג'ונס, ראסל ווסטברוק, ראשיד וואלאס.

מאחר וכל אחד כתב הסברים ארוכים ומפורטים לטובת הקבוצה שלו, מי שלא רואה צורך לקרוא יכול כבר עכשיו לענות על הסקר שנמצא פה ולא יצטרך לרדת עד למטה. אולם, בהחלט מומלץ לראות את הנימוקים שכל אחד העלה לטובת הקבוצה שלו. זה מעניין ומעשיר, ויכול אולי אפילו לשכנע חלק מהקוראים.

הסקר:

הסברים לכל קבוצה:

העזים (יונתן):

אז כן, יש לנו את God, ואת הPoint God ואת הדוקטור, הג'וקר ואפילו את באטמן (המוכר לפעמים בכינוי PG13) והפלאש (המוכר יותר כדי-וייד) ונראה שבאמת צריך מישהו עם כוחות על כדי לנצח אותנו. אבל כמו בכל סרט גיבורי על כדאי לתת גם קצת מידע על אלה שרק הגיקים הכבדים מכירים:
מוזס מאלון הוא שם מוכר אבל אולי צריך לרענן מעט לגבי רשימת ההישגים שלו: אחד מ-4 סנטרים שלקחו לפחות 3 תארי MVP, שש פעמים מלך הריבאונדים, סנטר רחב אבל עם מהירות ושליטה בכדור שהיו מרשימות לתקופתו. לגבי הדאגה של "טוב, הוא אחלה סנטר, אבל מה הוא יעשה נגד סנטר כמו קארים?" – התשובה היא להעיף אותו הביתה בשני המפגשים שלהם בפלייאוף. בפעם הראשונה בסיבוב הראשון ובפעם הבאה בסוויפ בגמר.
מצטרף אליו אלוין הייז. פאוור פורוורד-סנטר קלאסי. אפשר לדבר על תחילת הקריירה בה היה מלך הסלים פעם אחת ופעמיים מלך הריבאונדים אבל זה לא מה שהופך אותו לנשק הסודי שלנו. ההישג האמיתי הגיע ב-1978 כשהיה הקלע המוביל בצוות שהביא לוושינגטון אליפות. אם הוא עשה נס כזה בשבילם, אז אני חושב שלכולם ברור לאן זה הולך בשבילנו.
והנה ג'רי לוקאס. הידוע בכינוי "דוקטור זיכרון" (יש לנו שני אלים, באטמן, ג'וקר ושני דוקטורים!!! נראה שDC קצת ממחזרים לאחרונה). איך הוא קיבל את השם הזה דוקטור זיכרון? זוכרים את רודמן שזוכר לאן הכדור ייפול ורונדו שזוכר תרגילים? אז תזכרו שלוקאס התחיל. ובניגוד לרודמן תוסיפו לריבאונד ולהגנה של לוקאס גם יד רכה של סטרץ' 4. הייתי מאושר לקבל אותו, הוא נשאר אחרון בין 76 הגדולים והגיע אליי כברירת מחדל. הוא יזכור לכם את זה.
את שאר השחקנים לא צריך להציג כי הם כיכבו בכדורסל מודרני ומשודר יותר אז בואו נדבר על מה שמלהיב בקבוצה הזו. ולא, זה דווקא לא בית הספר בהירו בול שג'ורדן יעשה לכולם כשהוא ייקח את זה אישית.
מה שמלהיב בקבוצה הזו – זה השילובים בין השחקנים: חמישיה קלאסית של מלון, הייז, אירווינג, ג'ורדן ופול? קיבלתם. המאמן יכול לבלות בראיונות לכתבים על הקווים ולבדוק מידי פעם מה התוצאה. אבל אפשר גם לעבור לחמישיית מוות – שלבו בין פייטון, וייד, ג'ורדן, פול ג'ורג', אירווינג או מלו. חילופים, ריצות, ריחופים, הטבעות, קליעות וכיף חיים אחד גדול. שימו את יוקיץ', לוקאס ופול ביחד על המגרש וראו איך מנצחים כדורסל בכוח המוח.
וההגנה… אחחח… ההגנה. בין ג'ורדן, פייטון ופול יש לנו את השחקנים השלישי, הרביעי והחמישי בסך החטיפות בקריירה… וגם PG13 היה מלך החטיפות. בהצלחה עם להניח את הכדור על הריצפה או למסור אותו לסנטר שלכם.
זה היה דראפט תחרותי, מול אנשים חכמים ומלאי ידע (ואכזריים שחטפו את סטף לפני שהגעתי אליו) ונדרשו ממני החלטות לא פשוטות. היו כמה שחקני עבר ענקיים מחוץ לטופ 20 שהייתה לי התלבטות עצומה אם לקחת אותם. אבל החשיבה שלי הייתה גם על קבוצה שאני יודע איך היא תעבוד ביחד ועם שילוב השחקנים הזה אנחנו בהחלט מכוונים לפו, פו, פו. זה לא יהיה פשוט אבל אני יודע שאלוהים לצידנו (כי בחרנו אותו בדראפט).

הסלטיקס בהילוך גבוה (האשך):

אז למה אתם צריכים לבחור את הקבוצה שלי?
ראשית אומר שכל הקבוצות מעולות, מגוונות, וסופר מעניינות.
כל הכבוד לכל המשתתפים, נהניתי מאוד!
אז אתחיל מהדובדבן בקצפת.
לארי בירד.
לארי, בעיניי, הוא אחד משלושת ה-GOATS האפשריים – זה ג'ורדן, קארים והוא, כשכולם כשרים למקום ראשון.
אז זאת הקבוצה של לארי.
נעבור לכך שהשלד של הקבוצה הוא השלד של אחת הקבוצות הטובות בהיסטוריה – השושלת של הסלטיקס בשנות ה-80 – הביג 3: לארי, מקהייל ופאריש.
אז החבר'ה כבר יודעים לשחק יחד ולקחת אליפויות.
בואו נראה איזה תוספות הקבוצה ההיא מקבלת.
בעמדת הרכז, במקום דניס ג'ונסון המצוין יש לנו את ביג O.
כל מה שדניס ג'ונסון (שהיה לא רע בכלל!) יודע לעשות, אוסקר רוברטסון יודע לעשות טוב יותר, ובהפרש.
מדובר באחד הרכזים הטובים בהיסטוריה, כזה שנחשב מס' 1 ברשימה לאורך שנים רבות, וגם היום ידורג כ-2 או 3 ברוב הרשימות.
השחקן שפרץ דרך ועשה עונת טריפל דאבל כשאף אחד עדיין לא חשב בכיוון (ולפני שראס הזנה את זה…).
יש לו סייז מצוין לעמדה, והוא פשוט יודע לעשות הכל – לקלוע, למסור, לקחת ריבאונד, להגן.
והוא שחקן חכם מאוד ויהיה מס' 2 אחרי בירד.
נעבור לעמדת הקלע.
במקום דני איינג', יש לנו את פאקינג קלייד דרקסלר.
האיש שלמשך תקופה מסוימת בליגה, נחשב neck to neck עם ג'ורדן, כשלא היה ברור עדיין מי הטוב מביניהם (עד הגמר ב-92).
הוא הוביל שתי קבוצות שונות לגמרים, לקח אליפות לצד האקים, והיה סקורר קטלני ואחד הטובים בעמדה.
אז במקום דני איינג', שצחצח לו את הנעליים כמחליף בפורטלנד, יש לנו את קלייד דה גלייד.
בירד נשאר בסמול, מקהייל בפאואר.
פאריש יורד לספסל (איזה לוקסוס!), ובמקומו עולה יואינג.
פאריש היה סנטר מעולה, אבל יואינג הוא לא.
חצי המרחק המצוין והקליעה בסיבוב של פאריש? יואינג זה אחד הטובים בכך בהיסטוריה בעמדה.
ריבאונד, חסימות, חטיפות, גגות, אסיסטים – יואינג קצת יותר טוב בכל תחום.
והוא הוביל קבוצה של לוחמים בעבר על גבו הרחב, ונלחם ראש בראש מול האקים האדיר ואמנם נכנע בסוף – אבל לא לפני שהאקים הקיז דם מולו, וניצח 4- 3.
נעבור לספסל.
פאריש עולה כאמור בסנטר, ולעיתים ישלים את השלישייה הגדולה המקורית.
יחד איתו עולה בוב מקאדו.
למי שצריך רענון (גם אני הייתי צריך…), אחד הסנטרים ההתקפיים האדירים בתולדות המשחק, והבחירה של שאק בפרויקט המקורי ב-TNT.
3 פעמים הקלע המוביל בליגה עם יותר מ-30 נק' למשחק, פעמיים אלוף, ומצפייה בסרטונים ביוטיוב – כלי התקפי אדיר עם יד רכה מחצי מרחק, מגוון תנועות בצבע, ושחקן שיכול היום גם לעלות בעמדה 4 כשצריך (2.06) ולתת את הסקורינג והריבאונד משם.
וזה לא איזה ענתיקה, זה שחקן ששיחק ב-NBA עד 86', ובאירופה עד 92'.
בעמדה 3 עולה דומיניק ווילקינס, שוב – אחד הסקוררים האדירים בתולדות המשחק.
ווילקינס נזכר כדאנקר בגלל היריבות מול ג'ורדן בתחרויות ההטבעות ומשום שהיה אחד המטביעים הגדולים בהיסטוריה, אבל האמת היא שהוא פשוט היה סקורר מושלם.
מי שצריך תזכורת מוזמן להציץ כאן – הדו-קרב המפורסם שלו במשחק 7 בפלייאוף מול בירד, בירד סיים עם 34 נק', ווילקינס עם 47!
בעמדה 2 הגענו לעוד דובדבן.
קליי "הטוסטר" תומפסון כוויילדקארד.
אחד משחקני ה-2-WAY הטובים בהיסטוריה, אחד הקלעים הטובים שבהם, ובהחלט אחד הווינרים הגדולים ושחקן שצריכים היו לייצר תחתונים במיוחד בשבילו בגלל גודל הביצים שלו.
קליי היה צריך להיות ברשימה המקורית וכעת הוא שם.
עוד על הספסל דייב דה-בושר, לוחם ענק שיכול לשחק בעמדות 3-4, אחד משחקני ההגנה הטובים בהיסטוריה (ואחד הפיקחים שבהם ועם חוש הומור ממזרי כפי שנכתב בפוסט האגדות של הדוק), ובעל יד מצוינת מחצי מרחק.
חבר של כבוד בקבוצה ההיסטורית של הניקס, שלקחה שתי אליפויות על הגב של הלייקרס (עם וילט, ג'רי ווסט ואלג'ין ביילור!) בשנות ה-70.
הגענו למחליף בפוינט.
וזה צ'ונסי בילאפס רבותיי.
אחד המנהיגים הגדולים בתולדות המשחק, עוד לוחם ענק, שחקן 2-WAY, קלע מצוין משלוש, ומי שמכונה Mr. big shot בגלל רגעי הקלאץ' שלו.
אז מה יש לנו כאן?
שלד היסטורי שרגיל לנצח יחד, מובל בידי מתמודד goat ואחד השחקנים הגדולים בתולדות המשחק.
קלעים משובחים מכל טווח: בצבע (מקהייל! בראשמור של קלעי הצבע), מחצי מרחק (כולל הסנטרים!), ומשלוש (שניים מהגדולים – בירד וקליי, ובנוסף דרקסלר ובילאפס, וגם דומיניק יכול לשים את העור בחור ממרחק).
גמישות בהרכבים – יכולים לשחק ביג עם שני מגדלים בצבע, ויכולים לשחק סמול עם לארי או דה-בושר בעמדה 4.
סקוררים אדירים שעולים מהספסל (דומיניק, מקאדו) – תן להם את הכדור והם ייצרו סל כשצריך.
ובסך הכל חבורה של לוחמים קשוחים ושחקנים קבוצתיים בעלי אופי נהדר (כאן לא תמצאו שיקוצים, בכיינים, סוחטי עבירות זבל ושחקנים של סטט' ריקה!), שניים מן המנהיגים הגדולים בתולדות המשחק (לארי וצ'ונסי), ושלושה משחקני הקלאץ' הגדולים שבהם – לארי כמובן, קליי ומיסטר ביגשוט.
מי מגיע מקום 2?

עומר:

אני באמת מאמין שבמשחק מלא אין אף סגל שיוכל לעמוד מול החמישייה שבחרתי בה. אי אפשר שלא להתחשב בהפרשי הזמנים כשמגיעים למשימה כזאת ובחדר הדראפט בקבוצה שלנו הגענו עם מטרה ברורה, לנסות לבנות את החמישייה הפותחת שתוכל לשחק את המשחק בצורה המודרנית ביותר בשני צידי המגרש כי אנחנו מאמינים ששאר הקבוצות שהורכבו פה לא יוכלו להתחרות עם המהירות שנוכל לשחק בה ותוך כדי להשיג ורסטיליות מהספסל להרכבים שנוכל להעמיד על המגרש.
החמישייה הפותחת –
נתחיל מהסיבוב הראשון, כשלברון נפל לבחירה השלישית לא האמנו למזל שנפל לחיקנו. הקבוצה הזאת בנויה כמודל האולטימטיבי לסגל שיהיה בנוי מסביב ל(אולי) השחקן הטוב ביותר בכל הזמנים.
ריי אלן וקרי ,שני הקלעים הטובים ביותר בכל הזמנים יאיישו קו אחורי אחד שייתן להגדרה של ה"ספלאש ברודרס" משמעות חדשה, עם לברון בתפקיד מוביל הכדור העיקרי הם הולכים להתרוצץ מסביב לחסימות ולרווח את המגרש טוב יותר מכל קבוצה אחרת. המרוויח הגדול ביותר מכל השטח הזה יהיה קוואי, שעם לברון וסטף לידו לא יצטרך בכלל לדאוג להנעת הכדור ויוכל להתמקד במה שהוא עושה הכי טוב שזה לקלוע, מכל מקום, בצורה יעילה בטירוף ובמיוחד בסדרות מכריעות בפלייאוף ואז אנחנו מגיעים לכרטיס הגדול, שמשלים את כל הסגל. האינטנסיביות, הדרייב המטורף, המלחמה על כל כדור חופשי, קווין גארנט משלים את הסגל ונותן לו את הקילר מנטליות שחיפשתי.
לברון קוואי וגארנט הם אולי הקו הקדמי ההגנתי הטוב ביותר שהורכב פה. ורסטילי בטירוף, ארוך ואתלטי. על ההגנה של קוואי וגארנט אני לא צריך להרחיב פה אבל למי שהספיק לשכוח איזה מגן דינמי וקשוח היה לברון בימי מיאמי, שיהיה בטוח שאם לפוזישן אחד הוא לא ייתן 200% מעצמו KG ידאג להחזיר אותו למוטב.
ועכשיו לספסל, סטיב נאש, 2 time MVP להזכירכם, כפליימייקר משני זה מותרות שאין להרבה קבוצות פה והוא הולך לשחק לצד ביל וולטון הגדול ((MVP, FMVP, 6 MAN שלידיעת אבי החזיק בתואר הגבוה המוסר הטוב בהיסטוריה עד שבא איזה סרבי ולקח לו. בין שני המוסרים העילאיים האלה יתרוצצו טרייסי מקרייגדי, בין הסקוררים הטובים ביותר בהיסטוריה שיצטרך לדאוג רק לדבר אחד, להכניס את הכדור לסל, וארל מונרו, "Black Jesus" המקורי שהיה בין הסקוררים הורסטיליים ביותר של שנות ה60 ואחד השחקנים המלהיבים שהלגיה ראתה. דייב קאונס (MVP), הג'ינג'י הטוב ביותר בהיסטוריה?, יהיה שם לדחוף מרפקים, לצלול לכל כדור אבוד ולשחק באינטנסיביות מלאה לאורך 48 דקות. וולטון, הוביל את הליגה בחסימות ובריבאונדים והיה פעמיים חמישיית ההגנה הראשונה של העונה וקאונס, חמישיית ההגנה הראשונה והשנייה (X2) של הליגה, יתנו לחמישייה אינטנסיביות הגנתית נוספת ויוכלו להתמודד עם הסנטרים הקשוחים והפיזיים ביותר בליגה.
אני באמת מפחד שעם קאונס וגארנט בסגל אחד מישהו יחטוף התקף לב.
דייב בינג, אחד מהרכזים הטובים ביותר בשנות ה60 שהיה ידוע ביכולותיו לקלוע, היה מלך הסלים של הליגה, ולמצוא את חבריו לקבוצה, פעמיים חמישיית העונה הראשונה, הולך להיות מוביל הכדור השני מהספסל והמנהיג של הקבוצה, לאחר פרישתו בינג נכנס לחיי הפוליטיקה וזכה בפריימריז לראשות עיריית דטרויט.
הקבוצה המודרנית ביותר שמחזיקה (אולי) בשחקן הגדול ביותר, בשני הקלעים הגדולים ביותר בהיסטוריה, בכמה מהמגנים הטובים בהיסטוריה ובכמה מהווינרים הגדולים ביותר.
עם סגל שמסוגל להבליט את המעלות של כל שחקן הנמצא בו אני לא רואה מצב בו אנחנו מפסידים משחק לאף אחת מהקבוצות האחרות בטורניר.

אבי:

אודה ואתוודה, כנראה שהייתי בוחר בכל קבוצה בה משחק מייקל ג׳ורדן. לעזאזל, האיש לקח אליפות עם ג׳ייסון קאפי כשחקן שאשכרה מקבל דקות. אבל נדמה לי שאם יש קבוצה אחת שיכולה לתת תחרות לג׳ורדן זאת הקבוצה הסופר מאוזנת שאני בניתי.
והנה הקייס:
א. איזון – היה לי חשוב מאד לבנות איזון בקבוצה, ולהתחיל אותה מפוינט גארד שאשכרה יכול להפעיל אותה. ונדמה לי שאין, לא היה וכנראה גם לא יהיה מנהל משחק טוב יותר ממג׳יק ג׳ונסון. ברגע שאני מתחיל איתו, השאלה היא רק למי הוא ימסור, ובמקרה הזה יש לו הרבה. קווין דוראנט ודירק נוביצקי היו הבחירות הבאות שלי. דוראנט הוא אולי הסקורר הטבעי הגדול בתולדות המשחק, השחקן היחיד (אולי פרט לג׳ורדן… אולי לא) שיכול לקלוע מכל מקום על המגרש מתי שבא לו ובלי שאף אחד יכול לעצור אותו, ובניגוד לג׳ורדן הוא יכול לעשות את זה גם מהשלוש.
עכשיו תקחו את מי שהוא כנראה הסקורר הגדול בתולדות המשחק (נניח יחד עם ג׳ורדן) ותשימו אותו עם מג׳יק… אתם מבינים? מג׳יק יסדר לו מצבים שלבד יצדיקו 50 נקודות למשחק מהקאפקייק.
אבל אתם יודעים מה, נניח שדוראנט לא במיטבו בדיוק היום. לא נורא, כי יש לי את השחקן הכי דוראנט שהוא לא דוראנט. הסטרץ׳ 4 המקורי, ועוד שחקן שלא רק קלע 30,000+ נקודות בקריירה, אלא גם הוכיח את עצמו כעוד מישהו שיכול לקלוע מתי שבא לו מאיפה שבא לו, ושאף אחד לא יכול לעצור אותו כי הוא פאקינג סבן פוטר שמטווח מהשלוש או עושה פלמינגו. נו, נוביצקי.
תעצרו את דוראנט? אולי אבל כנראה שלא כי הוא בלתי עציר לחלוטין. תעצרו את נוביצקי? אולי אבל כנראה שלא כי הוא כמעט בלתי עציר לחלוטין. בחיים לא תעצרו את שניהם.
ליד מג׳יק בקו האחורי רציתי מאד את סטף אבל אין סטף כי הוא נבחר הרבה קודם. לא נורא, יש את האיש שהכי דומה לו – פיט מרביץ׳. אתם מבינים, האיש שיחק רק עונה אחת עם השלוש וקלע בה 67% מהטווח הזה. קוסם עם הכדור כמו שרק סטף היה, קלעי כמו שרק סטף היה. שחקן שהקדים את זמנו ב-30 שנה ולצערי מצא את מותו קצת מוקדם מדי. מרביץ׳ ומג׳יק לא רק ימצאו כל שחקן שהם רוצים על המגרש (כי מרביץ׳ היה גם מוסר קוסם על) אלא במקרה של מרביץ׳ גם יספקו קליעה מכל טווח שאתם רוצים.
ורובינסון שם, כי מישהו משום מה בחר את יואינג 15 מקומות לפניו. פחחח. חתיכת מציאה במקום שבו בחרתי אותו. 5 פעמים מלך המדד של הליגה, סנטר בלתי עציר לחלוטין בעונה הסדירה. רגע, אתם אומרים פלייאוף? אתם צודקים, אבל אתם יודעים יש לי את מג׳יק (5 אליפויות), דוראנט (2) ונוביצקי (1) אני כנראה מסודר.
שחקן שישי? על ריד עוד מעט נדבר, אבל השחקן השישי האמיתי שלי הוא ריק בארי, סקורר על, שקלע בשתי עונות שונות בקריירת ה nba שלו יותר משלושים נקודות למשחק ונתן אפילו סדרת פלייאוף של 40 נקודות למשחק. סקורר פנומנלי, בטח טוב יותר מכל סקורר אחר באיזשהו ספסל אחר של מישהו אחר מחבריי כאן. וחוץ מזה, קנינגהם, וובר וגריר הם גם לא קוטלי קנים.
אבל בינתיים, בואו נדבר על ווינריות.
ב. ווינריות – כן, כן, אני יודע. רובינסון. אבל אתם יודעים, זה שהוא היה קצת לוזר לא אומר שהוא לא הסנטר הכי מוכשר בשנות התשעים. אבל בשביל ווינריות יש לי לפחות שלושה אחרים. את מג׳יק ונוביצקי כבר הזכרתי, וגם דוראנט הוכיח שהוא יודע לייצר יש מאין בכל גמר שהוא אי פעם שיחק בו. אבל חוץ מהם יש לי גם את וויליס ריד, אתם יודעים – הסנטר שנתן את משחק ה״יש לי ביצים״ הכי גדול בהיסטוריה (https://sportshistorynetwork.com/basketball/nba/willis-reed-game-7/ ובסרטון – https://www.youtube.com/watch?v=bHzxM69qm50
אז מה שאני הולך לעשות עם הקבוצה שלי הוא ברור, רובינסון – הכה מוכשר ישחק את השלושים דקות, אבל ריד ישחק את ה18 דקות האחרונות, ויספק את כל הווינריות בעולם. קח את זה – האקים דה דרים. גם כריס וובר ישחק דקות משמעותיות אבל כנראה שאוותר עליו לקראת הדקות האחרונות ואלך על נוביצקי.
בסופו של דבר, יש לי לא פחות משמונה אלופים ברוסטר שלי, ואילולי השיפוט היו לי תשעה (כן, אני מסתכל עליך כריס וובר). רק פיט מרביץ׳ לא היה קרוב, אבל איזה קוסם, בחיי. אתם רוצים ווינריות? החבר׳ה שלי לקחו 15 אליפויות (קנינגהם וגריר שיחקו ביחד ב 67 כך שיש כאן 16 טבעות על 15 אליפויות), ולא היו צריכים לשחק בפאקינג בוסטון סלטיקס של שנות השישים בשביל לעשות את זה. כמה שלכם? בעצם, עזבו. אני לא צריך לבדוק כי לי יש יותר מרובם, אם לא כולם
.ג. משחק מסירות והנאה
אני סאקר של משחקי מסירות ובדיוק בגלל זה בחרתי בכריס וובר (כן, קצת לוזר, אני יודע. אבל אל תדאגו, הוא לא יהיה שם ברגעי ההכרעה. רק בכיף של שלושים הדקות הראשונות ביחד עם רובינסון…) אז יש לי את המוסר הגדול בהיסטוריה (מג׳יק), שניים משלושת המוסרים הגדולים של שנות השבעים (מרביץ׳ וארצ׳יבלד) את הגבוה המוסר הכי טוב בהיסטוריה עד שבא איזה סרבי אחד ולקח לו את התואר (נו, וובר) ויש לי גם עוד שלושה סקוררים נפלאים שגם ידעו למסור  ומסרו לפחות 4 אסיסטים למשחק בקריירה (דוראנט, קנינגהם, גריר ובארי). למעשה, גם רובינסון, ריד ונוביצקי מעולם לא נחשבו לשחקנים אנוכיים גם אם מספרי האסיסטים שלהם ממרומי גובהם לא היו בדיוק ג׳וקיצ׳יים. נדמה לי שלא רק שיש לי את הקבוצה הווינרית מכולם, אלא גם את הקבוצה הפחות אנוכית מכולם, וזה כבר אומר המון.
בקיצור, אני לא ג׳ורדן, אבל אני הכי טוב שיש פרט לאלוהים, ובטח שהכי טוב שיש, לאור העובדה שלא היה לי את מקום הבחירה הראשון.

אינדיאני:

אתחיל מהסוף. מייד כשפורסמה רשימת 75 השחקנים נכנסתי אליה כדי לחפש אותו. כשהבנתי שהרשימה מסודרת לפי סדר אלפביתי העיניים שלי ישר הלכו אל האות W, האות החשובה ביותר בספורט המקצועני. לאחר כמה שניות הבנתי שהוא לא שם. לא הוא ולא אף אחד אחר מהאליפות ההיסטורית ההיא. אליפות שהוא (לא לבד כמובן) חתום עליה בזיעה. לא מצאתי את בן וואלאס.
כדורסל משחקים בשני צידי המגרש. הדבר ידוע לכולם והוא נזכר פעמים רבות אבל לרוב הצד האפור של המגרש לא מקבל את הכבוד הראוי לו. הרי חטיפות וחסימות לא נכנסים להיילייטס, בטח לא שמירה סולידית שגורמת לקלעים ברמה הגבוהה ביותר להחטיא זריקות מטווח קרוב. אבל עבורי, ההבדל המהותי בין צפייה בתקציר לאחר המשחק לבין צפייה במשחק שלם היא תשומת הלב לפרטים הקטנים האלה, שאותי מרגשים לא פחות מאשר דאנק מהדהד או שלשה מהחצי. יכולת הגנתית מחייבת עבודה קשה, עקבית, אינטליגנציה והבנת משחק עילאיים. ובעיקר, הגנה מחייבת הבנה של משחק קבוצתי. שחקן בודד יכול לקחת על עצמו את ההתקפה ודוגמאות לא חסר, אבל הגנה מחייבת תיאום בין שחקנים ותשומת לב לכל הפרטים בתמונה הכוללת. כזה היה בן וואלאס, ה HOF היחיד שלא נבחר בדראפט, שחקן ההגנה של העונה ארבע פעמים ואלוף NBA מול שאקובי בשיאם. ברשימת חמשת האליפויות המרגשות ביותר בהיסטוריה של הליגה תימצא בקביעות עונת 2003/4, סיפור סינדרלה מושלם בו עמד סנטר לא גבוה מאוד מול הדומיננטיות האנושית ושמה שאקיל אוניל.
בגדול, את התחושות שעולות בי כשאני רואה את וואלאס מחפש ניסיתי לתאר ברשימת השחקנים שבחרתי. רובם המוחלט שחקני הגנה מהעילית של הליגה לאורך ההיסטוריה וגם כאלה שברגעים מכריעים הייתי נותן להם את הכדור בעיניים עצומות. הפוינט גארד המושלם למשימה הוא אייזאה תומאס מנהיג הבאד בויז ומחולל ניסים עם הכדור בעיקר כשזה מגיע לרגעים המכריעים. על רגעי הקלאץ' של רג'י מילר אין על מה לדבר והנוכחות מתחת לסל של העבר (וילט) וההווה-עתיד (יאניס) מצית את הדמיון. היכולת של יאניס לשחק עם עוד סנטר לצידו מפנה מקום לצ'יימברלין האגדי ויוצרת חומה בצורה בהגנה ודומיננטיות מוחלטת בהתקפה. יחד עם הדומיננטיות של צ'ארלס בארקלי והרי לנו חמישייה שיהיה מפחיד להתקרב אליה. על הספסל נמצא את אחד מצמדי הקו האחורי הגדולים בהיסטוריה (אם לא הגדול שבהם, לדעתי הם הגדולים ביותר) – בוב קוזי הווירטואוז וביל שרמן, אחד הקלעים ה"מקצועיים" הראשונים בליגה. שרמן, מעבר להיותו קלעי משלים לקוזי וראסל היה גם אחד השומרים הטובים בליגה על העמדה בזמנו. לולא שניהם כמות הטבעות שראסל השיג הייתה יורדת משמעותית והתיאום שלהם עם שאר הקבוצה הוא מופת של כדורסל. על ההגנה הרצחנית של וואלאס כבר כתבתי ועל זאת של רודמן אין צורך להוסיף, כשהוורסטיליות של הייז והיכולת שלו לשחק משחק מהיר יותר תורמת הרבה לאפשרויות ההתקפיות הרבות. כמו רבים בקבוצה נחתום בהגנה הקשוחה והריבאונדים הרבים של נייט ת'ורמונד ונסכם שהקבוצה השלמה הזאת פשוט לא הולכת לאפשר ליריבות שלה שום פוזשן. מדובר בשחקנים שדומיננטיות בשני צידי המגרש היא דבר שבשגרה עבורם ומסוגלים לשחק בכמה עמדות עם יכולת שיתוף כדור או עבודה שחורה שהביאה אותם לטופ של הליגה.
אבל בכנות, כשבניתי את הקבוצה היה לי חשוב שהיא תנצח רק במאבק אחד – בקרב מכות שיתעורר באמצע משחק אין אף קבוצה שתנצח את הקבוצה שבחרתי. בשבילי זה מספיק.

עמית:

טוב חברים. יש פה באמת אחלה קבוצות, אבל אתם יודעים איזו קבוצה כאן הולכת לתת בראש.
יש בה הכל מהכל ואת הכי טוב שאפשר לבקש: שחקנים היסטוריים, הגנה מעולה (האקים, קיד, ווסט, דיוויס, אנסלד), סקוררים חסרי מצפון (ווסט, מאלון, ביילור, קארים, הארדן, לוקה) ושואו טיים אחד גדול (לוקה, ביילור, פני הארדווי חיים של סבתא).
קארים עבדול ג'באר – לדעת רבים הסנטר הטוב בתולדות המשחק שאיכשהו היה פנוי במקום השישי. יש לו זריקת הוק שוט בלתי עצירה, הגנה מצוינת בצבע, חכמת משחק, ווינריות..לא נתעכב על רשימת ההישגים והתארים האישיים שלו מגיל ינקות ועל גיל 40 כי אני מוגבל פה במלל.
האקים אולאג'ואן – אחד השומרים הטובים בתולדות המשחק עם עונות של 6 "סטוקים" בממוצע (חטיפות + בלוקים). יכולות ומהירות של גארד בגוף של סנטר. אין ספק שהיום היה קולע 2 שלשות לערב בקלות. בל נשכח את הדרים שייק והווינריות.
ג'רי ווסט – "הלוגו" , "מיסטר אאוטסייד" – קלעי אדיר ופליימייקר אנדרייטד שיכול היה לשחק בשתי עמדות הגארד. מסתבר שהוא גם היה שומר מעולה ואחד הגארדים הטובים שנראו על המגרש.
אלג'ין ביילור – "מיסטר אינסייד" – הצלע המשלימה של ווסט בלייקרס ואחד משחקני ההתקפה השלמים שנראו. יכולת ריחוף וקליעה עילאית שבימינו רק הייתה משתפרת.
קארל מאלון – אחד משלושת ה- pf הגדולים בתולדות המשחק. שלישי בנקודות בקריירה, חצי מרחק קטלני ועמידות שלא נראתה זמן רב. שני האחרונים אמנם לא ראו טבעת במהלך חייהם, אבל יחד עם שאר הווינרים פה אני לא צופה בעיה.
ג'ייסון קיד – חבורה כזו מוכשרת חייבת "גלו" שיחבר אותה ויחפש קודם כל את המסירה. מלך האסיסטים סטוקטון כבר נבחר אבל לא נורא..יש את קיד, סגן מלך האסיסטים ושומר מצוין.
לוקה דונציץ – הול אוף פיימר בעתיד וכנראה האירופאי שיתחרה עם נוביצקי על תואר האירופאי הגדול מכולם. אליפות עדיין אין לו אבל לדעתי זה עניין של זמן.
ג'יימס הארדן – סקורר על ורכז לעת מצוא שיהנה ממבטים חופשיים בחמישייה השנייה ויתן נקודות ולובים לרוב.
אנתוני דייויס – יחד עם קארים והאקים ישלים את התמרור "אין כניסה" לטבעת. יתן גם סקורינג כשיצטרך (אם יצטרך).
פני הארדווי – בשיאו באורלנדו (שנמשך רק ארבע שנים) היה לטעמי הגארד מספר 2 בליגה אחרי ג'ורדן. עם הרפואה המתקדמת של היום כנראה שהיה שורד יותר וממצב את עצמו גבוה יותר בראי ההיסטוריה. וזה עוד מבלי להתייחס לשואו הבלתי נגמר שהציג.
ווס אנסלד – עוד קצת הגנה קשיחות וסקורינג לא יזיקו. אחרי הכל פיינלס אמ.וי.פי. באליפות של וושינגטון זה לא דבר של מה בכך. הוא לא כל כך מוכר אבל נחשב לאחד הגבוהים הטובים בשנות השבעים.

עמיחי:

הקבוצה שלי, כשמה כן היא, היא בעיקר קבוצה של הישגים, כלומר 36 אליפויות, הכי הרבה מבין הקבוצות המתחרות כאן. בסופו של דבר, למעט שחקנים בודדים, כל האגדות המדוברות היו שחקני התקפה מהטופ של הטופ, ומה שאמור להעניק לקבוצה שלי את היתרון הוא הצד ההגנתי וההישגים שנובעים ממנו.
הבחירה הראשונה שלי הייתה זו שהתוותה את הדרך, ושם בחרתי את מלך האליפויות של הליגה, ביל ראסל, ואחרי שהצטרף אליו טים דאנקן, מומחה ההגנה בצבע הגדול ביותר של המילניום, אפשר לומר שהצבע נעול כשמדובר בצמד שבשיאו גם שווה כ-40 נקודות למשחק בצד ההתקפי.
אחרי הצמד הזה שנועל את הקו הקדמי, הגיע הזמן להתמקד בקו האחורי של החמישייה, ושם צריך שחקנים שיוכלו לייצר נקודות ובעיקר לפטם את הגבוהים בצבע. הבחירה הבאה הייתה ג'ורג' גרווין, הלא סנטר הסקורר הטוב ביותר עד מייקל ג'ורדן ואחד מהשחקנים עם הכי הרבה עונות של 30+ נקודות. אחריו הגיע הזמן לשני גארדים, אז אין טוב יותר ממלך האסיסטים והחטיפות של הליגה בכל הזמנים, ג'ון סטוקטון, שיקבל פאוור פורוורד טוב יותר לפטם בפיק-אנד-רול וסנטר שידע לקלוע בצבע כשהיה לו רכז שחיפש אותו.
כדי להשלים את החמישייה הגיע וולט פרייזר, השחקן שאחראי למשחק 7 הגדול מכולם עם 36 נקודות ו-19 אסיסטים, עוד אחד שידע לסדר מצבים לקו הקדמי של הקבוצה שלו, לקלוע בעצמו בצרורות כשהיה צורך ולהיות משחקני ההגנה הבולטים של תקופתו.
בשחקן השישי יעלה ג'ון "האנדו" האבליצ'ק, הגארד ההגנתי הטוב ביותר של שנות ה-60 וה-70, אבל כזה שגם קלע 21 נקודות למשחק, היה אחראי לרוב סלי הקלאץ' ב-8 האליפויות שלו וגם זכה בפיינלס MVP בתקופה שבה לסנטרים הייתה בלעדיות כמעט מוחלטת.
הבא אחריו הוא שחקן שאמור להיחשב מועמד לגיטימי לתואר ה-GOAT, ורק משיקולי גיל וזמן הוא נפל עד לבחירה ה-55 בדראפט הזה, וזהו ג'ורג' מייקן, האיש שזכה באליפויות בקצב מרשים יותר מזה של ביל ראסל בבוסטון והיה שילוב של ביל ראסל בהגנה עם ווילט צ'מברליין בהתקפה, בערך עשור לפניהם.
אחרי מייקן הגיע הזמן לשחקן שהיה הטוב ביותר בטווח השנים בינו ובין ביל ראסל, וזהו ה-MVP הראשון בתולדות הליגה, שיחליף את דאנקן בעמדה 4, בוב פטיט. עם 2 בחירות ל-MVP בתקופה שלפני צ'מברליין וראסל, ואליפות אחת על הראש של הסלטיקס וראסל, כמו גם מקום בטופ 10 של קלעי כל הזמנים בממוצע למשחק, פטיט היה עוד אחד מאלו ששילבו קליעה ברמות היסטוריות עם ריבאונד והגנה לא פחות היסטוריים.
דיברנו על קלעים היסטוריים, אבל בעיקר מהצבע, אז עכשיו האיש שכנראה היה מרוויח הכי הרבה מקשת שלשות בתקופתו, האיש שהמציא את זריקות הניתור – פול אריזין. מדובר בסקורר כל כך גדול שהצליח לקלוע 22 נקודות בממוצע בעונה שבה הסנטר שלו קלע 50 למשחק'. אריזין גם הוביל את הווריורס לאליפות, מה שאפילו ווילט צ'מברליין לא הצליח לעשות.
עם כל הסקוררים הדגולים האלה מהספסל, מה שחסר זה מובילי כדור שיניעו את ההתקפה ושחקן שיפעיל את ההגנה על הספסל. אל עמדת הרכז המחליף נכנס שחקן שהוא גם מאמן מהגדולים בכל הזמנים, לני ווילקנס, שחקן שחילק 8-9 אסיסטים למשחק בשנות השיא שלו ולצערו הועבר לקבוצות חלשות בשנות השיא שלו. עם כל הסקוררים הנהדרים שיהיו כאן לצידו הוא יסתדר.
השחקן האחרון ברשימה יסייע גם בהובלת הכדור ההתקפית ובעיקר בייצוב השורות בהגנה, וזהו דריימונד גרין. בשנות השיא שלו מדובר בשחקן של 13-14 נקודות למשחק באחוזים לא רעים, כולל קליעה מחוץ לקשת, ובעיקר יודע לתת את המסירה הנכונה לכל אחד מהסקוררים כאן. בצד ההגנתי אנחנו יודעים עד כמה הנוכחות שלו מועילה, והוא יהיה השחקן שיחפה על כל טעות הכי קטנה שאולי תהיה.
בקיצור – יש לקבוצה שלי שילוב קטלני של הגנה והתקפה, שחקנים שהפגינו דומיננטיות שלא נראתה אחריהם משני צידי המגרש, קלעים מרחוק שינצלו את ההכרח של היריבות לצופף בצבע ומנהלי משחק מהטובים שנראו ויכוונו את התנועה ההתקפית.

אורי:

הישגיים אישיים-קולקטיביים: 92 בחירות לאולסטאר, 32 אליפויות (10 בחסות סאם ג'ונס), 7 MVP של הגמר, 4 MVP של העונה הסדירה.
נפלה לחיקי הבחירה האחרונה של הדראפט, כשקובי ושאקיל עדיין על הלוח; הייתי חייב לעשות פרק איחוד, אך הפעם משודרג. ניסיתי לבנות את הקבוצה שתשחק לחוזקות של הצמד האימתני, שזכו יחד בשלוש אליפויות ברציפות. כמו כן, בחרתי שחקנים שאני אוהב ומעלים בי זכרונות לאורך ההסטוריה האישית שלי עם הNBA. משחק הכדורסל הראשון שאני זוכר היה גמר 2004 בין הלייקרס של הצמד הידוע לשמצה לבין הבאד בויז המחודשים, גופיית הכדורסל הראשונה שלי הייתה של "התשובה" בפילדלפיה, וראסל ווסטברוק… ובכן, הוא ראסל ווסטברוק. זכרונות הכדורסל שלי ממנו הם בעיקר צרחות וקללות לעבר המסך, אך הוא עדיין עמוד תווך בחיי חובב הכדורסל הממוצע ב10 השנים האחרונות.
כוכבי העל- מה לא נאמר או נכתב על קובי בראיינט ושאקיל אוניל. הצמד ששיחק יחד 8 עונות במדי הלייקרס וזכה יחד בהכל, חוזר אליכם ובגדול. גם הפעם המטרה תיהיה אליפות, אך סך הכשרון בסגל לא מאפשר להם להכנס למריבות אגו מטופשות. באמת תהמרו נגד אחד מהצמדים הדומיננטים בהסטוריה?
בעמדת הרכז- אלן אייברסון אולי הוא לא הגארד האולטימטיבי לשחק לצד קובי, אך הקילריות של "התשובה" תוכל להוציא את המקסימום ליד בראיינט. בשיאו מסר 7.9 אסיסטים, ושכהממבה ושאקיל מורידים מAI את העול של לסחוב את הקבוצה לבד, ולהוציא מהגארד את יכולת ניהול המשחק הטובות שהיו לו.
בעמדת הפורוורדים- סקוטי פיפן וג'יימס וורת'י. השניים שהיו הרובינים לבאטמנים מהגדולים בהסטוריה, ימשיכו לבצע את מה שהם עושים הכי טוב- עבודה שחורה. הוורסטיליות בכנפיים יחד עם קובי תאפשר לקבוצה לשחק הגנות שונות על מנת לכפות על הקצוות של אייברסון ושאקיל. יכולות ניהול המשחק של פיפן תוריד מקובי ואייברסון הרבה אחריות, ותסבך את ההגנות היריבות. בנוסף, וורת'י ופיפן שחקנים שמריצים את המשחק, ויוכלו לתת קונטרה נהדרת לדומינטטיות על הכדור של צמד הגארדים.
הספסל- הספסל של הקבוצה שלי מאוד מגוון- גאנרים כמו פירס ולילארד, גבוהים ורסטיליים בדמות גאסול וראשיד וואלאס, והנסיון של סאם ג'ונס מספק יתן לאגו מניאק של ווסטברוק לנוח בקצה הספסל. אך אם ווסטברוק יוכל לפרוח בקבוצה כלשהי זו תיהיה בזו: המנטורים שלו קובי ואייברסון, אותם העריץ בילדותו, בשילוב וואלאס וסאם ג'ונס שלא יתפשרו לתת בראש לראסל. עדיין, לא סומך על דקות של הMVP לשעבר.
אני לא רואה קבוצה יותר מאוזנת, יחד עם סטאר פאוור שנבנתה בדראפט 75 של אתר הופס. ההמשכיות והכימיה של שלל שחקני הלייקרס לשעבר, יהיה מה שיכריע את הכף.

לפוסט הזה יש 64 תגובות

  1. אשך טמיר המקורי

    27 פבר 2022 08:51:31

    תודה רבה לעמיחי שיזם, אירגן, ניהל וביצע למופת!
    היה באמת כיף להשתתף, היו רגעים מלחיצים בבחירות כשאתה לא יודע אם יקחו לך את השחקנים שרצית או לא, והרבה מפחי נפש (הייתי רחוק בחירה אחת מסטף! רבים אחרים שרציתי כמו אייזאה, סטוקטון, האקים ואחרים נלקחו לי מול העיניים).
    הכוונה המקורית שלי הייתה לקחת את ראשיד וואלאס בוויילד קארד.
    פשוט שחקן אדיר שעומד מול כל שחקן אחר בהיסטוריה בעמדה 4.
    לא יצא כי נשארתי בלי קלעים ואח"כ בלי רכז מחליף ואני שמח מאוד שאורי עשה לו את הכבוד והכניס אותו.
    גם מארק פרייס, מאנו ואחרים היו על הכוונת.
    תודה לכולם, היה כיף

  3. אהרון שדה

    27 פבר 2022 09:02:12

    יפה מאד מעניין עוד אקרא את התגובות
    במבט שטחי ראשוני בחרתי באבי
    תובנות ראשונות שצדו את עיני
    1 נתתם לפחות חלקם יותר מדי כבוד לדור העכשווי
    למשל יאניס נבחר כאן 13 …מקום יותר גבוה ממה שנבחר בדראפט האמיתי שם היה 15
    ובכל הכבוד לו הוא לא לפני דוראנט מדורנו
    ובטח שלא לפני מוזס מלון ונוביצקי

    2. מוזס מאלון קארל מאלון דרק נוביצקי הם שחקנים שראויים למקום יותר גבוה ( ייתכן שיש עוד כמה)

    3 יאניס גראנט ומילר נבחרו במקום גבוה משהיו צריכים ( גם כאן ייתכן ויש עוד)

    4 אשר לקבוצות ייתכן ואם הייתם מאפשרים לבוחרים לבצע טרייד אחד התוצאות היו קצת שונות למשל הקבוצה של עמית עם קארים והאקים כאשר קארל מאלון ב 4
    זו לא קבוצה שיכולה באמת לשחק יחד אבל אם הייתה לו אפשרות הטרדה הוא היה משתדרג מעלה

    5. אם הייתי צריך ללכת על הווילד קארד הייתי הולך על פני הארדווי הנהדר שרק פציעות מנעו ממנו את הרמות הגבהות ביותר ושמחתי שהוא כאן ….כיוון שכך ומכיוון ומאנו לא הגיב אני הולך על גינובילי שחקן מזן מיוחד

    1. טריי זריקה מחשידה

      27 פבר 2022 09:08:34

      אתה שוכח שאחרי סיב 1 בוחרים לפי צורך של קבוצה, פה בונים זה לא דירוג רגיל ולמה יאניס לא לפני דוראנט? ליאניס יש יותר MVP. האליפות של יאניס שווה יותר מ2 האליפויות של דוראנט או באותו שווי (כי יאניס נהנה מפציעות אצל היריבות), יאניס נבחר גם לשחקן ההגנה ויותר מדוראנט בהגנה. למה יאניס לא לפניו? בהחלט הגיוני

      1. אהרון שדה

        27 פבר 2022 10:40:54

        אני מתחבר מאד לטיעון האליפויות של דוראנט הייתי הראשון לטעון זאת
        ובכל זאת גם אם נוריד את דוראנט מהדיון עדיין לא ניתן להשוות למשל את האליפות של יאניס לנוביצקי
        נכון האליפות הזו שווה יותר מ 2 האליפויות של דוראנט (ויותר מ 3 האליפויות של לברון למעט קליבלנד שגם ממנה היא שווה יותר אבל לא מכל 4 ביחד )
        אבל האליפות של נוביצקי שווה הרבה הרבה יותר מיאניס מכמה סיבות מעבר לפז"מ

        יאניס לקח את האליפות הרבה בזכות פציעות שהביאו אותו למפגש מול ברוקלין ללא קיירי ולסרוגין ללא הארדן
        ללא יאנג במפגש המכריע שבגלל פציעות מערביות היריבה בגמר הייתה פינקס שגם לה פול היה פצוע חלקית

        נוביצקי הוריד את קובי וגאסול ואז את דוראנט ראסל והארדן ?
        ואז את השיקצה וייד ובוש

    2. Jonathan

      27 פבר 2022 09:26:33

      יאניס שחקן ענק ולדעתי נבחר במקום ראוי.
      הרבה מהשיקולים, כפי ששמעון כתב – היו לפי צורך של קבוצה כשאחרי שמאיישים עמד או שתיים הולכים על הטוב ביותר שנשאר בעמדות אחרות או מנסים להבין איך שחקנים מתקופות שונות יישתלבו ביחד.

  4. טריי זריקה מחשידה

    27 פבר 2022 09:05:39

    מקום 1. אורי: אלן אייברסון, קובי, פיפן, וורתי, שאק. זאת חמישייה שמנגבת את כולם. יש פה 3 שחקני הגנה טובים ו-3 סקוררים מהטופ ההיסטורי. יש גובה וכוח.

    מקום 2: עומר: סטף, קאווי, לברון, גארנט, וולטון- חמישייה מאד פיזית (בהנחה שקאווי לא בלואד כל השנה) יש שלשות, מיד ריינג, גודל, הגנה

    מקום 3: יונתן: פול, גורדן, ד"ר ג'יי, יוקיץ, מוזס-חמישיית פלופרים חזקה אבל יש מסירות יש קליעה, יש גבוה פיזי

    מקום 4: קארים דה דרים: לוקה, הארדן, ביילור, האקים, קארים-צבע אימתני הגנה והתקפה, גיוון ומובילי קליעה, סטפבקים, פלופים, זריקות ראש, מוסרים טובים, אחלה קבוצה

    מקום 5: אינדיאני: איזייה, רגי, יאניס, בארקלי, ווילט-חזקים פיזית אבל יש בעיית קליעה קשה חסר פה SF טוב

    מקום 6: אבי: מג'יק, ריק בארי, דוראנט, נוביצקי, רובינסון- הגנה חלשה מידי וקבוצה מאד רכה, יקלעו הרבה יחטפו יותר

    מקום 7: עמיחי: סטוקטון, פרייזר, גרווין, דאנקן, ראסל-חסר קליעה, יותר מידי פרווה ומה לעזאזאל דריימונד עושה שם בין 75 האגדות חחחחחחחחח הוא גם לא ב575 האגדות.

    מקום 8: האשך-טוב שלא לקחת את מקונל וקארוסו, מה זה הפחים האלה אשכוס? צונסי, קליי, בירד, ביג או, יואינג.

  5. עמיחי קטן

    27 פבר 2022 09:11:45

    קודם כל, אפתח ואומר שהיה כיף גדול לעשות את הדראפט הזה, ותודה לכל המשתתפים שחברו אלי.
    כל הקבוצות שנבנו כאן הן נהדרות, ומאחורי כל אחת מהן יש הרבה היגיון גם בהיבט של ההתאמה הקבוצתית ולא רק היכולת האישית, שכמובן לא חסרה לאף אחד מהשחקנים כאן.

      1. עמיחי קטן

        27 פבר 2022 09:19:14

        לדריימונד קצת חסרה קליעה (קצת, בגלל שה-14 נקודות ב-38.8% לשלוש ו-55.1% אפקטיבי ב-2016 מעידים שהוא היה בסדר בתחום בשיאו), אבל יש לו די והותר יכולות בכל תחום אחר על הפרקט. בתור השחקן ה-11 של הקבוצה הוא יהיה מעולה…

        2. עגל

          27 פבר 2022 13:14:17

          אני מסכים עם שמעון פינקלשטיין, דריימונד לא קשור לסיפור הזה. הוא יכול להקפיץ את הרמה של אסופת שחקנים בינוניים מסביב ל1-2 כוכבים, אבל בסוג של דרים טים, שכולם שם שתי רמות מעליו, גם בהגנה וגם בהתקפה, הוא לא תורם בכלום. אפילו בקטע המנטאלי הם טובים ממנו.

  6. Jonathan

    27 פבר 2022 09:23:56

    תודה רבה לעמיחי שאירגן ולשאר המשתתפים. הייתה חוויה מעניינת ומהנה.
    מקווה שייצא לקוראים לעיין בהסברים (זה אכן פוסט ארוך).

  8. asaf

    27 פבר 2022 10:03:00

    פרויקט אדיר. שאפו לכל המשתתפים וגם הנימוקים של כל אחד מצוינים. התלבטתי בין יונתן,האשך ואורי ובסוף הלכתי עם יונתן כי אין מצב ללכת נגד אחד אלוהינו …

  10. yaniv

    27 פבר 2022 10:37:04

    וואו אשך, פייר התאכזבתי. כבר באתי מבלי לקרוא לסמן את הקבוצה שלך ואז פתאום מסתבר לי שוואלה כנראה היית עסוק ונתת לאברי לבחור לך את הקבוצה.זה מה שבחרת סלטיקס!!!.וואלה איך אתה בוחר את אוסקר רוברטסון כבחירה שניה.מילא היית רואה אותו משחק אז הייתי אומר סבבה אבל אתה מסתמך בתכלס על סטטיטיקה וזה עוד אחרי שאתה יודע ומודע מה בדיוק טריפל דאבל שווה בימינו(מאיפה אתה יודע שאוסקר גם לא היה כזה?)
    הקיצר את הקול שלי לא קיבלת.באסה

    1. Avri

      27 פבר 2022 10:46:34

      חחח….דווקא אני לא הצבעתי לקבוצה של האשך. זאת בהחלט חביבת הקהל (ובהפרש) אבל לא הקבוצה הכי חזקה שאפשר היה לבנות.

    2. אשך טמיר המקורי

      27 פבר 2022 17:33:45

      אתה צריך להבין איך זה עובד.
      הייתה לי רשימה שלמה של שחקנים שרציתי, רק אממה, אחרי שבחרתי את בירד בראשונה שלי (שנייה סה"כ) הבחירה הבאה שלי הגיעה רק אחרי 13 בחירות אחרות.
      כל "הגדולים" כבר נלקחו והשחקן הכי גדול היסטורית שנשאר על הלוח היה רוברטסון.
      אז זה היה נו בריינר.
      אח"כ ממשיכים להתגלגל ולנסות למלא את העמדות לפי השחקנים הטובים ביותר ויצא שהיה שווה לי כבר לקחת צ'אנס ולהשלים את הביג 3 של הסלטיקס (זה היה או זה או ללכת על רכז).
      בסיכומו של דבר, אני אוהב מאוד את הקבוצה שלי.

  12. Avri

    27 פבר 2022 10:57:44

    פרויקט חמוד לאללה ואחרי קריאת ההסברים של כל אחד מהבוחרים עלתה בי מחשבה דומה: "וואלה צודק, באמת קבוצה בלתי עצירה". אבל זה הקטע עם בחירת קבוצת כאלו, הן כולן בהגדרה בלתי עצירות כי אין להם שום חולשות ויש להן שחקנים היסטוריים בכל עמדה.
    —
    הקבוצה של האשך היא החלט החביבה עלי כי בוסטון והכל, אבל התחרות אצלי היתה בין הקבוצה של עומר עם הקו האחורי הכי מהנה שאפשר לדמיין כשקוואי וגארנט שומרים בשביל כולם, ובין קבוצת ההגנה המפחידה שעמיחי בנה, כשגרווין עושה התקפה בשביל כולם. הלכתי עם עומר בשם האסתטיקה של הקו האחורי.

  14. Yinon Yavor

    27 פבר 2022 13:03:14

    נהדר.
    אקרא לעומק מאוחר יותר.
    הייתי מציע במקום לבחור מי הכי טוב, לתת ניקוד מ-1 עד 8. הכי טוב מקבל 1 והכי פחות טוב מקבל 8.
    באופן הזה נקבל חלוקה יותר "אמיתית" על הדירוג לפי דעתם של כל הגולשים.
    אם אף אחד לא יצביע נגיד לקבוצה ד', אבל לדעת כולם היא השניה בדירוג – אז היא נפגעת כי היא תקבל אפס הצבעות. זאת לעומת קבוצה אחרת שהרוב יחשבו שהיא בתחתית, אבל אוהד שרוף של מישהו יבחר דווקא אותה ולכן היא תדורג גבוה יותר מקבוצה ד'.

  15. האווי לאסוף

    27 פבר 2022 13:13:34

    אחלה פרויקט, אבל משום מה אני לא מצליח לגשת לתוצאות.
    מה שכן, זה לא פייר. מרגע שאחת הקבוצות נקראת 'הסלטיקס..', אין לי כבר אפשרות לבחור מישהי אחרת. אבל זה לא מפתיע, גם בחיים הפרטיים אני נותן לאשך שלי לעשות את כל ההחלטות החשובות

  17. עגל

    27 פבר 2022 13:16:25

    כמו שאברי אמר, כל קבוצה נראית פצץ ובלתי ניתנת לעצירה.
    ועדיין אני עם האקים דה דרים, ששמה מכיל את שני השחקנים שאני הכי מעריך.

    2. asaf

      27 פבר 2022 21:37:21

      האקים זה שחקן שאתה מסתכל על המשחק היום ואומר לעצמך שבעידן הזה הוא היה נחשב עוד יותר גדול-בהרבה מובנים הקדים את זמנו.

  18. yonis

    27 פבר 2022 14:11:52

    אחלה יוזמה עמיחי,
    יש פה הרבה בחירות מפתיעות במיקום שלהן,
    אבל הבחירה שהכי הפתיעה אותי היא הבחירה המאוחרת של בארקלי,
    אמצע סיבוב חמישי,
    לא חושב שיש כל כך הרבה שחקנים יותר טובים ממנו.

  25. thetroll

    27 פבר 2022 22:52:55

    אחלה פרוייקט תודה . בחרתי כמובן בקבוצה שבה משחק מייקל ובצדק יש שם עוד בחירות טובות מאוד.
    אחר כך ניסיתי לעשות סדר באחרות וגיליתי שאין לי מושג. יש שם המון שחקנים שהם רק שם בשבילי ולכן אני לא יכול לדרג. בכל מקרה לתחושתי הקבוצה הזאת (מייקל ג'ורדן, ד"ר ג'יי, מוזס מאלון, כריס פול, דווין וויד, ניקולה יוקיץ', גארי פייטון, כרמלו אנתוני, אלווין הייז, ג'רי לוקאס, פול ג'ורג'). היתה עושה טיארה מכל האחרות. את האחרות יותר קשה לי להשוות בינן לבין עצמן

כתיבת תגובה

סגירת תפריט