יומן קורונה 50# – יומן היובל – 06/05/2020 – מולי

יומן מספר חמישים. מי היה מאמין שמשך חמישים יום כל יום ויום אכתוב ואפרסם ברבים יומן. מי היה מאמין שהיו (ויהיו?) כל כך הרבה נושאים לדבר עליהם, מי היה מאמין… אז הנה, היומן חוגג חמישים בדיוק ימים בהם מדינת ישראל מתחילה לצאת לנשום – תרתי, ועם הגיל הוא מתקרב לקבוצת הסיכון…

יומן יובל

כל כך הרבה עברתי בחודש וחצי פלוס הזה, ועל כל כך הרבה נושאים דיברתי ביומן. ניסיתי להסביר ולשתף, ניסיתי להצחיק ולשקף, ניסיתי לשמש ראי לחלק מאיתנו לפחות, ולספר לאותם שאינם בישראל קצת על המתרחש כאן.

אז בחנתי קצת את השמות שנתתי לפרקים השונים אצלי בראש לפי הסדר:

  1. זוםישפחתי
  2. אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל
  3. מחשבות בעקבות ליל האי-סדר
  4. סיפורו של סבארבא מולי
  5. מעורב קורונאי
  6. לצאת מהכלים
  7. ימי האגרנות
  8. החיפוש אחר המסכה הקדושה
  9. לאכול את הלב
  10. על מחשבה ויצירתיות בעתיד התרבות האנושית
  11. יומן אמבטיה
  12. שינוי בעלילה
  13. קורונוסטלגיה
  14. חזרה לעבוד ללא חזרה לעבודה
  15. יום השואה והגבורה
  16. צמח נדיר?
  17. על חשבונות והוצאות
  18. שתהיה תמיד בצד התורם
  19. הזמן הצהוב
  20. מיץ פטל וקורונה
  21. ללמוד זה שם המשחק
  22. יום הזיכרון
  23. סיפור ליום העצמאות: משחק הכדורסל הטוב ביותר בחיי
  24. מחקר על זיכרון
  25. ואיש לא חשב על זה
  26. האחד במאי
  27. יציאה מהבית
  28. כוח ההמצאה האנושי
  29. כגנב בלילה

אני קורא את שמות הפרקים ונזכר בתוכן שלהם. על משלוחים כתבתי פעמיים, מטורף ומעיד על "רוח התקופה". דמיינתי עתיד  כסבא רבא מולי, ונזכרתי בדברים מעברי בנוסטלגיה. עסקתי לא מעט בחגים: זוכרים שהיה לנו את ליל-ה(אי) סדר? את ימי הזיכרון והעצמאות? דיווחתי על עבודתי, החל מעבודה מהבית, המשך בחופשה בהוראת מעביד וכלה בחזרתי לראשונה למשרד (זה היה אתמול למי שלא זוכר). סיפרתי לכם על לימודים וחוויות ותלאות חיי יומיום כמו לצאת לשפוך זבל או להיכנס לאמבטיות,  ואיך אפשר לשכוח עוד נושאים כמו אגרנות או את ה ZOOM שהוא הגיבור האמיתי של הקורונה.

במיוחד שיתפתי את שהתירו לי בני משפחתי לשתף. גיליתם את האישה שאתי שנסיבות הקורונה הצמידו אותנו קרוב-קרוב לחודש וחצי, ועדיין הראו לנו שאנו מסתדרים היטב גם בקלחת הרותחת של הבידוד. חייכתם למשמע עלילות השדון הלבן שהתרוצץ ומתרוצץ לכולנו בין הרגליים בשאיפה למצוא פרור אוכל בין נביחות על כל מי שמעז להתקרב לדלת הבית, ואפילו למדתם מעט על האוצרית המדהימונית (בתי).

אז הנה, לאחר חמישים פרקים, העולם שלנו, במדינת ישראל לפחות, מתחיל להיפתח מן הסגר ומן ההסגר. אבל לפחות כל עוד כל אין חיסון או תרופה לקורונה, מספיקות המסכות שכולנו עוטים מחוץ לבית כדי לשמש לכולנו תמרור מהבהב ולהבהיר לנו שמשהו מהותי השתנה בעולמנו, ושלא הכול חזר לשגרה. נהפוך הוא.

ויש דברים שייקח לא מעט זמן עד שהן יחזרו למה שהיה. תרבות וספורט למשל. ייקח עוד הרבה הרבה זמן עד שנורשה להתכנס כקבוצה של מעל לעשרת אלפים אנשים, הנזק הפוטנציאלי גדול מדי, ולכן אינני צופה אירועי ספורט או מופעים המוניים, שלא לדבר על חגיגות המוניות לפחות בשנה הקרובה.

אז אינני יודע עד מתי אמשיך לכתוב יומן קורונה יומי. ברור לי שאם נחוסן כולנו, כבר לא יהיה בו טעם, אך אני חושש שזה יקרה רק בעוד יותר משנה. ברור לי גם שאם אחכה עד שהקהל יחזור למגרשים, סביר שיהא עלי להגיע ליומן האלף. אבל אני תקווה שאולי, רק אולי, אצליח לכתוב יומן יומי עד חידוש משחקי הכדורסל בארץ ובארה"ב.

לכאורה זה נשמע יותר קרוב, אבל אם לשפוט על פי בדיקה שנערכה לספורטאי ולסגל המנהלי והמקצועי של  הליגה הראשונה באיטליה, בדיקה שמצאה שעשרה מהם חולים סמויים בקורונה, יכול להיות שייקח הרבה מאוד זמן עד שזה יקרה…

בכל מקרה, מבטיח לנסות.

מכסימום… אצליח 😊

נ.ב.

1. ק קו קור קורו קורונ קורונה זה אחלה סיבה לכתוב יומן עם לפחות חמישים פרקים, לא?

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 4 תגובות

  1. מולי תודה רבה …..אתמול השלמתי את כל היומנים החסרים שתדע …גם הגבתי לכמה מהם .
    אהבתי מאד את אותם היומנים שהרגשתי הזדהות .
    כמו למשל יומן "התפיסת יום בכדורסל".
    ובייחוד פספוס הפריחות באביב .
    כירושלמי לירושלמי אני מרגיש שזו התקופה הכי יפה בשנה….וגם אם תסתיים הקורונה היום פיספסנו חלק ניכר ממנה .

כתיבת תגובה

סגירת תפריט