תקציר הפרק הקודם: הסיקסרס ברגע של צלילות בוחרים את בראד דוהרטי בדראפט ויחד עם עוד כמה החלטות נבונות המורשת של בארקלי בספרי הימים של ה-NBA מובטחת. בינתיים ביוטה סטוקטון ומאלון עדיין מנסים לפלס את דרכם אל הפסגה בעזרת הלגיון האירופאי של דיבאץ',ושרמפף וחוליית הצלפים של מילר את קרי.

בדראפט של 1990, בשלהי הסיבוב הראשון, יוטה בחרה בסנטר אלדן קמפבל, ואילו פילדלפיה החליטה ללכת על מהלך בינלאומי, לראשונה בתולדותיה, ובחרה בפורוורד המסקרן מיוגוסלביה המתפרקת, טוני קוקוץ', למרות שידעה כי הוא לא מתכוון כרגע להגיע ל- NBA. למרות שביתה של 25 משחקים מצדו של סטריקלנד שמאס בתפקיד המחליף של סטוקטון, ולמרות תגרה בחדר ההלבשה של פילדלפיה בין בלו אדוארדס לדקוורת', העונה עברה על מי מנוחות עבור שתי הקבוצות, ששוב סבבו סביב 60 הניצחונות. קארל מאלון נבחר לראשונה ל- MVP, בעוד שדיבאץ' החליף בחמישייה את איטון הוכיח את עצמו כשחקן NBA  מצוין.

בפלייאוף ניצחה פילדלפיה בסיבוב הראשון את בוסטון, למרות סדרה מצוינת של לן ביאס ושל פרסון. בסיבוב השני נפלה שדודה אינדיאנה של הוותיקים אגוויר, בירד ומקהייל. גמר המזרח הציב, זה מול זה, שני כוכבים גדולים מדראפט 1984, מייקל ג'ורדן וצ'ארלס בארקלי. שיקגו עלתה עם החמישייה הרגילה שלה – פקסון, ג'ורדן, פיפן, אוקלי וג'יימס אדוארדס. ההגנה הקשוחה של שיקגו, יחד עם שיתוף פעולה מצוין בין פיפן לג'ורדן הוביל את שיקגו לניצחון בשני המשחקים הראשונים, כאשר ג'ורדן קולע בממוצע 43.5 נק'. שיחת מוטיבציה סוערת של בארקלי עם חבריו ("אני שיחקתי עם מוריס, מוזס והדוק. הם לימדו אותי מה זה ניצחון, מה זה פלייאוף. הדוק גם לימד אותי מה זו אנגלית.." וכאן עבר בארקלי להדגים את ידיעותיו במגוון הטיית פעלים בנושא מערכת הרבייה) דחפה את פילדלפיה להצגה מרשימה במשחק השלישי: דוהארטי ניצל את היעדר הגבוהים של שיקגו, דומארס, מארלי ומקמילן השתמשו במה שכונה בעיתונות 'התקנון האנטי-ג'ורדני', ותיסכלו את ג'ורדן לאינסוף החטאות. פיפן אמנם הצליח לשתק את מאלין, אבל המשחק הסתיים בניצחון ברור של פילדלפיה. שיקגו עוד הצליחה לנצח את המשחק השישי עם הצגה מרשימה של ג'ורדן, אבל במשחק השביעי דוהארטי קלע 38 נקודות, בארקלי הוסיף עוד 29, ופילדלפיה חזרה לגמר. במערב, יוטה ניצחה בסיבוב הראשון את פיניקס המאכזבת, בסיבוב השני את הלייקרס, והגיעו לגמר המערב מול הקליפרס הקשוחה של דרק הארפר, ריצ'מונד וטרי קמינגס. גמר המערב הסתיים בניצחון 1-4 של יוטה, שהגיעה, לראשונה בתולדותיה, לגמר הנ.ב.א.

מערכת השיווק המשומנת של הליגה הציגה את הגמר כהתמודדות הראשונה בין שני הפורוורדים הגדולים, בארקלי ומאלון, כמעין לידה מחדש של ימי הדוקטור ובירד. יוטה ניצחה במשחק הראשון בפילדלפיה עם סל ניצחון של שרמפף אחרי החטאה של דיבאץ'. במשחק השני היה זה דומארס שהציל את פילדלפיה מפיגור 2-0 כאשר כפה הארכה עם חטיפה וסל שוויון. בהארכה היה זה מאלין שקלע 2 שלשות דרמטיות והוביל את פילדלפיה לניצחון. במשחק השלישי מאלון קלע 37 נקודות והחזיר את היתרון ליוטה. במשחק הרביעי פילדלפיה הכניס את הכדור פנימה לדוהארטי, שהאכיל את איטון ואת דיבאץ' מרורים, עם 36 נקודות (מתוכן 20 נקודות מהעונשין). במשחק החמישי יוטה הפגינה משחק קבוצתי מרשים, כאשר מילר (24), מאלון (20), דיבאץ' (17) ק. רובינסון (14), שרמפף (12 נק') מובילים אותה לניצחון ברור, למרות 35 נקודות של דוהארטי. במשחק השישי, יוטה הייתה קרובה לניצחון בזכות עוד תצוגה מרשימה של מאלון וסטוקטון, אך דוהארטי, אמנם רק עם 15 נק' אך עם 12 ריב' ו- 13 אס' הצליח למסור מאחורי הגב לבארקלי שהטביע סל ניצחון דרמטי. במשחק השביעי יוטה נתנה את כל מה שיש לה, אבל משחק נהדר מהספסל של פורטר עם 6 שלשות, יחד עם כמעט טריפל דאבל נוסף של דוהארטי ו- 30 נק' של בארקלי, הובילו את פילדלפיה לניצחון, ולאליפות שנייה ברציפות. דוהארטי נבחר לשחקן המצטיין, אך קצת קשה לדעת מה הוא אמר בראיון המרגש, מכיוון שבארקלי כל הזמן נכנס לפריים וענה לשאלות במקומו.

יוטה, מדוכאת עמוקות אך נחושה, ערכה טרייד מפתיע ערב הדראפט: היא וויתרה על שחקניה גדושי הפוטנציאל – סטריקלנד, דיבאץ' והוט רוד וויליאמס, תמורת הבחירה מס' 3 בדראפט, בו היא בחרה בסנטר המסקרן מג'ורג'טאון – דיקמבה מוטומבו.  בטרייד נוסף היא שלחה את הבחירה שלה בדראפט 1991 יחד עם בחירת דראפט ב- 1994 תמורת הרכז טרל ברנדון. רגע לפני שחתם על חוזה בקבוצה מזרח תיכונית בשם ראשון לציון, חתם אצלה הפורוורד הקשוח שעד כה כמעט ולא שיחק ב-NBA, אנטוני מייסון. פילדלפיה העבירה את בחירת הדראפט שלה לגולדן סטייט תמורת בחירת הדראפט שלה בסיבוב הראשון ב- 1995.

לעונת 1991-2 עלתה יוטה עם ההרכב הבא:

סטוקטון, מילר, שרמפף, מאלון, מוטומבו, ברנדון, קרי, ק. רובינסון, מייסון, קמפבל,

ואילו פילדלפיה עם :

מקמילן, דומארס, מאלין, בארקלי, דוהארטי, פורטר, מארלי, אדוארדס, קרסי, דקוורת'

כל הפרשנים לא אהבו את המהלכים של יוטה– במקום משחק ההתקפה היעיל והמתוחכם של דיבאץ', מצאה יוטה את עצמה עם תואם-מארק איטון, סנטר הגנתי מוגבל ומסורבל. גם מייסון לא היה נראה מתאים לרמת הנ.ב.א. אך, באופן מפתיע, מוטומבו הוכיח את עצמו כרוקי מצויין. משחק ההגנה שלו היה ברמה הגבוהה ביותר, ובזכות המסירות של סטוקטון והריווח שהקליעה של קרי ומילר סיפקה לו, הוא גם קלע 16.2 נק' למשחק באחוזים גבוהים. יוטה הגיעה למאזן של 22-60, וקארל מאלון נבחר שוב ל- MVP. פילדלפיה, בנינוחות מוגזמת לאחר חגיגות האליפות, השיגה מאזן של 28-54.

בפלייאוף פילדלפיה ניצחה בסוויפ בסיבוב הראשון את קליבלנד של דני מאנינג, ובסיבוב השני סגרה את הסדרה מול הניקס בחמישה משחקים, בין היתר בשל פציעה של דרקסלר במשחק השלישי. בגמר המזרח ציפתה לה, שוב, שיקגו, עם פקסון, ג'ורדן, פיפן, אוקלי וסטנלי רוברטס. אחרי שני ניצחונות קלים בפתיחה של פילדלפיה, ג'ורדן קלע שלשת ניצחון במשחק השלישי, ומסר שני אסיסטים מתוחכמים בדקה האחרונה של המשחק הרביעי בכדי להשוות את הסדרה. האם סוף סוף ג'ורדן יהפוך לווינר? במשחק החמישי שוב שיחזרו מקמילן, דומארס ומארלי את ה'תקנון האנטי-ג'ורדני', וכפו על ג'ורדן 31% קליעה מהשדה, ובעיקר – החטאה של הזריקה שלו מחצי מרחק חמש שניות לסיום המשחק. במשחק השישי דוהארטי קלע 38 נקודות לעומת 2 של סטנלי רוברטס, אוקלי הורחק לאחר קטטה עם בארקלי, ופילדלפיה ברחה כבר במחצית הראשונה בדרך לניצחון. ג'ורדן חיבק חיבוק ארוך את חברו הטוב, בארקלי, ואיחל לו בהצלחה בגמר.

יוטה עברה פלייאוף לא-קל. בסיבוב הראשון היא הסתבכה מול סיאטל של פייטון ושון אליוט, אך ניצחה בזכות שלשת ניצחון של סטוקטון במשחק החמישי.  בסיבוב השני היא ניצחה בשישה משחקים צמודים וקשוחים את הלייקרס של מג'יק, אולג'ואן וג'ון סטארקס המפתיע. בגמר המערב היא עלתה מלאת חששות מול פיניקס של דיוויד רובינסון, ג'קסון, הורנאסק, רייס ודניס רודמן. למרות הפייט המכובד שנתן מוטומבו לשחקן ההגנה של העונה, רובינסון, יוטה התקשתה מול הקליעה של רייס והשליטה בריבאונד של רודמן. מאמץ עליון של קארל מאלון בשני המשחקים האחרונים הצליח להפוך את הסדרה, ולסיים אותה בניצחון קשה במשחק השביעי. יוטה שוב בגמר.

לנוכח הקשיים שלה לאורך הפלייאוף ולדרך הקלה של פילדלפיה, היה נראה שפילדלפיה פייבוריטית בגמר של 1992, אך עד מהרה הסתבר שזו תהיה סדרה ארוכה ומורכבת. בהנהגת 32 נק' של שרמפף, 27 של מאלון ו- 20 של ק. רובינסון, ניצחה יוטה בקלות את פילדלפיה במשחק הראשון. במשחק השני היו אלו 20 נק' ו- 20 אס' של סטוקטון, לצד 12 שלשות משותפות של מילר, קרי ושרמפף שהובילו לניצחון של יוטה. בארקלי הצליח, עם 35 נק', להוביל את פילדלפיה לניצחון דחוק במשחק השלישי, אך טריפל דאבל של מאלון במשחק הרביעי, לצד משחק מצוין של מוטומבו מול דוהארטי ודקוורת', הוביל את יוטה לניצחון במשחק 4. נאום מוטיבציה של בארקלי לשחקני פילדלפיה ערב משחק מס' 5, בליווי נגן נבל ומקהלה, הועיל לדחוף את פילדלפיה לפתיחה מרשימה של המשחק. דומארס חזר לתצוגות קליעה מהעבר, מקמילן ופורטר הקשו על סטוקטון, ובארקלי מסר מסירות יפות פנימה והחוצה, כשהוא מסיים את המחצית עם 8 אס'. במחצית השניה קארל מאלון התעורר, ועם 6 סלים רצופים, לצד 2 חסימות מרהיבות של מוטומבו, יוטה השוותה והחלה להוביל. ברבע הראשון פילדלפיה התפרקה. קרסי ומארלי הורחקו לאחר תגרה עם מייסון שחטף אגרוף לפנים אך קם והשכיב אותם עם צמד ראסיות מדויקות. היתרון של יוטה הפך לדו-מספרי. סטוקטון קפץ באוויר עם אגרוף מורם, מוטומבו נשכב על הרצפה מחזיק את הכדור בידיו העצומות, רג'י מילר רץ באמוק בכל רחבי המגרש עם שרמפף על כתפיו. קארל מאלון, הMVP של הגמר, התייפח מול המצלמות והודה לחבריו. "שבע עונות, קשות, קשות כל כך. בנינו כאן משהו בסבלנות, לאט לאט – וסוף סוף, סוף סוף, אנחנו, אנחנו…" הוא התייפח, בקושי משלים את המלים. יוטה ג'אז, אלופת הנ.ב.א.

בקיץ הובילו בארקלי ומאלין, מאלון וסטוקטון את נבחרת ארצות הברית למדליית זהב באולימפיאדה. בכל מקום שהם טיילו בברצלונה, ההמונים עטו עליהם לצילומים – "הנה בארקלי ומאלון! ומג'יק ובירד!" חברם לנבחרת, ג'ורדן, מצא את עצמו נאץ לצלם שוב ושוב תיירים וספורטאים נרגשים מחובקים עם בארקלי ומאלון, מי שהפכו בשנים האחרונות לסמל הבלתי-מעורער של הליגה. במשחק על מדליית הזהב מול קרואטיה, לאחר ניצחון ב- 30 נקודות של ארה"ב, חיבק בארקלי את הכוכב הקרואטי טוני קוקוץ' ולחש לו באוזנו " שנה הבאה בפילדלפיה הבנויה. אם אתה לא בא לחתום אצלנו עוד שבוע, אני בא לעשות לך רצח-עם, יא סרבי דפוק". בעקבות ההסבר של קוקוץ', בארקלי נרשם לשני קורסים בסמסטר קיץ באאובורן – "גיאוגרפיה פוליטית בעולם משתנה" ו"נימוסים וטקט במישור הבינלאומי". הוא נכשל בשניהם. גם במועד ב'.

הרולד כץ, הזועם על ההפסד בגמר, לא הניח לוויליאמס לישון לילה אחד רצוף כל הקיץ, כשהוא מנדנד לו להחזיר את האליפות מיידית. וויליאמס הפך עולמות: בדראפט, בבחירה 24, נבחר הגארד לטרל ספרוול, בסיבוב השני נבחר הסנטר מט גייגר. קוקוץ', הסנסציה  הקרואטית, הוחתם על חוזה ל- 4 עונות, ובעסקה עם יוטה האלופה הועבר מאלין תמורת קליף רובינסון. במגמה להכניס יותר יצירתיות ויכולות התקפיות לעמדת הרכז, הימר וויליאמס על הרכז המאכזב של סיאטל, גארי פייטון. פילדלפיה העבירה עבורו את הרכז הוותיק נייט מקמילן ואת הסנטר קווין דקוורת'. לעונת 1992-3 עלתה פילדלפיה עם הרכב השחקנים הבא:

פייטון, מארלי, קוקוץ', בארקלי, דוהארטי, פורטר, דומארס, ספרוול, אדוארדס,  ק. רובינסון, קרסי,  גייגר.

יוטה, כאלופה גאה, כמעט לא שינתה את הקבוצה, ובסוף הסיבוב הראשון לקחה פורוורד קשוח בשם פי. ג'יי. בראון.  

בעונת 1992-3 פילדלפיה התחילה לאט, כאשר הקבוצה מתגבשת לאיטה. בארקלי התעמר ברוקי'ס המבוהלים, כאשר קוקוץ' וספרוול נאלצו לעשות רוח עם כפות דקל ולהאכיל אותו ענבים, בעוד גייגר עושה לו מסאג' לכפות הרגליים. לאחר התחלה איטית של העונה, פילדלפיה הלכה והשתפרה, כאשר אחרי פגרת האול-סטאר היא צברה 14 ניצחונות רצופים. פייטון נבחר לשחקן המשתפר של העונה וקוקוץ' מצא את עצמו בחמישיה השניה של הרוקיס'. במקביל – יוטה המשיכה כמו על טייס אוטומאטי. מאלין השתלב בקבוצה ונבחר לשחקן השישי של העונה עם תרומה של 16 נקודות מהספסל, בעוד שאנטוני מייסון, שהצטרף במהלך הקיץ לכנסייה המורמונית, בעודו מקפיד ללכת לתפילה בכנסייה מדי יום, זכה לעונת פריצה לאחר לכתו של קליף רובינסון. מאלון וסטוקטון המשיכו להצטיין, כשהאחד מוביל את טבלת הקלעים והשני – את טבלת המוסרים, בפעם השלישית ברציפות. יוטה סיימה במקום השני במערב, אחרי פיניקס המצוינת, ופילדלפיה סיימה במקום השני אחרי שיקגו עם ג'ורדן שנבחר בפעם השנייה בקריירה ל- MVP . 

בפלייאוף יוטה הדיחה את סיאטל של מקמילן ושון אליוט בניצחון 1-3 בסיבוב הראשון, ניצחה את הלייקרס של אולג'ואן וטים הארדווי 1-4, ובגמר המערב התמודדה מול פיניקס של רובינסון, רייס וג'קסון. רובינסון נתן סדרה טובה עם 28.2 נק', אבל מוטומבו כפה עליו לא מעט החטאות, ושלט בריבאונד מולו. מאלון חגג בהתקפה עם 31.4 נק', וסטוקטון הוכיח עדיפות על ג'קסון בשני צדי המגרש. הסדרה הסתיימה בניצחון 2-4 של יוטה, שחזרה לגמר. במקביל במזרח, פילדלפיה הסתבכה בסיבוב הראשון מול הניקס, אבל קליעת ניצחון של פייטון במשחק הרביעי, לצד משחק גדול של דוהארטי בהגנה מול יואינג במשחק החמישי וקליעת וו מנצחת שלו בסיום המשחק, הובילה את פילדלפיה לחצי הגמר האזורי מול בוסטון של ביאס, לואיס וקולמן. תצוגת תכלית של ביאס האתלטי מול קוקוץ' וספרוול חסרי הניסיון, ומול מארלי הנמוך ממנו בראש, הובילה את הסלטיקס ליתרון 1-3 בסדרה, אך קמבק נהדר בראשות דוהארטי ובארקלי הוביל את פילדלפיה לניצחון במשחק השביעי.

גמר המזרח הפגיש את  פילדלפיה עם הקבוצה הטובה בליגה, השיקגו בולס עם  החמישיה של ארמסטרונג, ג'ורדן, פיפן, באק וויליאמס וסם בואי. ג'ורדן היה במיטבו, בהמשך ישיר לעונה הנהדרת שלו. פיפן קלע על קוקוץ' מתי שרק רצה, ושחקן הספסל של שיקגו, דני איינג', הזכיר נשכחות עם משחק לחימה נועז. המשחק הראשון הסתיים בניצחון של שיקגו. במשחק השני בארקלי ודוהארטי השתלטו על הצבע ושיתפו פעולה בדרך ל- 58 נק' ו- 34 ריבאונדים. פייטון ודומארס הקשו על ג'ורדן, אך פיפן, שהמשיך לחגוג על קוקוץ' וספרוול, החזיק את שיקגו במשחק. בסופו של דבר נזקקה פילדלפיה להארכה ולשתי שלשות של מארלי ודומארס בכדי להימלט בעור שיניה עם ניצחון קשה.  בהמשך הסדרה נהנו הצופים מיכולת שיא של ג'ורדן ופיפן מחד ושל בארקלי ודוהארטי מאידך. בסופו של דבר, במשחק השביעי ג'ורדן, ה- MVP, השתלט על המגרש. עם 5 חטיפות ו- 24 נק' במחצית הראשונה שיקגו נראתה מצוין. פיפן הטביע פעמיים על הראש של קוקוץ'. אבל במחצית השניה השניים נפלו מהרגליים, ושחקני הספסל של פילדלפיה, ספרוול, קליף רובינסון ודומארס, ידעו לרוץ קדימה ולצמצם את הפער, עד לשוויון, חמש דקות לסיום. שלושים שניות לסיום המשחק קלע ג'ורדן שלשה פנטסטית והעלה את שיקגו ליתרון שלוש. בארקלי ניסה לקלוע מעל לבאק וויליאמס אך נחסם. חמש שניות לסיום המשחק, דוהארטי קיבל את הכדור מתחת לסל, מסר החוצה לקוקוץ' שקלע שלשה. ועבירה של פיפן עליו. קליעת העונשין בפנים. מסירת מגרש שלם של בואי לג'ורדן נחטפת על ידי מארלי. פילדלפיה מדיחה את שיקגו ועולה לגמר. ג'ורדן השבור, שעשה את כל שביכולתו בסדרה, נותר על הפרקט, לא מאמין איך שוב זה נשמט מידיו. כשבארקלי הגיע בכדי לחבק אותו, ג'ורדן קם, הפנה את גבו וירד לחדר ההלבשה.

בגמר השלישי ברציפות בין בארקלי למאלון קשה היה לדבר על פייבוריט ברור. זו אכן הייתה סדרה ארוכה וצמודה. ביוטה היו אלו דווקא הקלעים – מילר, מאלין, שרמפף וקרי שטיווחו מרחוק, בעוד שדווקא מאלון וסטוקטון שיחקו מתחת לרמתם הרגילה. בקליבלנד דוהארטי ובארקלי היו במיטבם, בין בשליטה בריבאונד, ובין אם בניצול נכון של השמירה הכפולה שמשכו בכדי למצוא את האדם הפנוי. כך, לדוגמה, היה זה אסיסט של דוהארטי לשלשה של קוקוץ' שעצר ריצה של יוטה בסוף המשחק הראשון, ואסיסט נוסף שלו לקליעה של דומארס שהחזירה את היתרון לפילדלפיה, יתרון ששרד עד הסוף. במשחק השני מילר קלע 37 נק' בתצוגת קליעה מרשימה, והצליח להשוות את הסדרה. המטוטלת המשיכה להתנדנד, אך למרות המאמצים של יוטה, כאשר פילדלפיה עלתה למשחק השישי ביתרון 2-3, היא הבהירה שאין בכוונתה לתת ליוטה שוב להשוות את הסדרה. כבר בתחילת הרבע הרביעי המשחק היה גמור, וכוכבי הקבוצות התיישבו ונתנו לצעירים לסגור את המשחק. אך למרות היעדר המתח, הצופים קיבלו תמורה מלאה לכספם עם חגיגות הניצחון של בארקלי, שרקד כמטורף בעוד קוקוץ', ספרוול וגייגר מנופפים לכיוונו בכפות דקלים בכדי לרענן אותו. למרות שדוהארטי השיג ממוצע של כמעט טריפל דאבל בסדרה, היה זה בארקלי שנבחר לMVP של הגמר בעיקר בשל המנהיגות האגרסיבית שלו ומשחק 48 הנקודות שלו במשחק החמישי הקריטי. מאלון ובארקלי התחבקו במרכז המגרש, אך מאלון הזהיר – זה לא נגמר עוד בינינו.

בעונת 1993-4 יוטה המשיכה להוביל במערב, אך דיוויד רובינסון, שהחזיר את פיניקס לצמרת גרף את תואר ה- MVP. בפילדלפיה התגלו בקיעים ראשונים כאשר ברד דוהארטי הפסיד את רוב העונה בשל בעיות גב, ובחר לפרוש במהלכה. כאשר הגבוה היחידי השמיש שלה הוא גייגר הטרי והמוגבל, פילדלפיה לפעמים עלתה עם קליף רובינסון כסנטר. גם תחילת סימני השחיקה על קרסי ודומארס, והעובדה ששחקן החיזוק היחידי שלה הוא הרכז הצעיר ואן אקסל שנבחר בדראפט בסיבוב השני, הראה שיתכן ופילדלפיה הגיעה לתחנה האחרונה. בפלייאוף הצליחה פילדלפיה לנצח את בוסטון של לן ביאס בארבעה משחקים, ואת ניו ג'רזי של פני הארדווי ולייטנר בסיבוב השני. בגמר המזרח הם פגשו יריבה מוכרת – שיקגו. הבולס עלו עם ארמסטרונג, ג'ורדן, פיפן, בו אאוטלו ומארק ווסט. למרות יכולת טובה במשחקי הבית של ספרוול ופייטון, בארקלי הרגיש שחבריו לקבוצה לא מצליחים להתמודד עם האינטנסיביות של שיקגו. בסופו של דבר, למרות שבארקלי הצליח בשני משחקים להשיג ניצחון דחוק בזכות שליטתו בריבאונד ההתקפה, במשחק השישי ג'ורדן, עם 50 נקודות, הכריע את המשחק וקבע: הבולס עולים לגמר בפעם הראשונה. ג'ורדן לא חגג ולא צהל יחד עם חבריו לקבוצה, אלא חיבק את הכדור בחוזקה ושכב מקופל ומתייפח על הפרקט.

בגמר מול יוטה המשעממת, רוב הפרשנים הרגישו שלשיקגו יש את המומנטום וג'ורדן יזכה בטבעת הראשונה שלו. כך היה נראה כאשר שיקגו ניצחה בבית את שני המשחקים הראשונים. במשחק השלישי, ביתרון 5 לשיקגו ברבע האחרון, עמד קארל מאלון על קו העונשין בעוד פיפן לוחש על אוזנו משהו. קארל מאלון חייך אליו, אמר : "הדוור תמיד מביא את הדואר בזמן", עצם את עיניו וקלע את שתי הזריקות, מחייך. במשחק הרביעי מוטומבו שלט בצבע בצורה מרשימה עם 24 נק' ללא החטאה, 23 ריב' ו- 6 חס'. לאחר שוויון 2-2, יוטה הצליחה לנצח גם את המשחק החמישי עם 34 נק' ו- 18 ריב' של מאלון ו- 15 נק' ו- 20 אס' של סטוקטון. במשחק השישי ג'ורדן נתן תצוגת תכלית מדהימה עם 46 נק', וקליעה שהכריעה את המשחק. המשחק השביעי היה מהמותחים שנראו בגמר הפלייאוף: בשום שלב אף קבוצה לא הובילה ביותר מחמש נקודות. סטוקטון השתעשע כרצונו באיינג' וארמסטרונג, בעוד שמילר קולע ממרחקים, אך מתקשה לבלום את ג'ורדן בהגנה. פיפן אמנם קלע 3 שלשות ממרחקים, אך גם איבד את הכדור 5 פעמים ונכשל בניסיונותיו לשמור על שרמפף. ברבע האחרון היה זה נראה שג'ורדן משיב בסל על כל סל ששחקני יוטה קלעו. בדקה האחרונה החטיא ג'ורדן שלוש זריקות, בעוד שקרי קולע שלשה ומאלון קולע 4 זריקות עונשין. חסימה יפה של מוטומבו על ארמסטרונג הבהירה – יוטה נותרת האלופה! קארל מאלון נבחר ל- MVP של סדרת הגמר, וג'ורדן הפנה את גבו לחגיגות של יוטה, והלך לנפץ את כל המראות בחדר ההלבשה.

בעונת 1994-5 המשיכה פילדלפיה בנסיגה יחסית, כאשר היעדר הסנטר האיכותי פוגע בה מאוד. בארקלי נתן אולי את עונתו היפה ביותר, כאשר הוא קולע 28.3 נק' וקוטף 14.2 ריב', בדרך לתואר MVP שלישי, ומפגין מנהיגות ו-ווינריות. בפלייאוף, סובל מכאבי גב ומותש, הוא הפסיד בגמר המזרח. מהצד השני, האלופה יוטה, שלאורך כל העונה שיחקה בשאננות מסוימת, צלחה את שני הסיבובים הראשונים בפלייאוף ללא הפסד, אך מצאה את עצמה מופתעת בגמר המערב ומנוצחת 4-1. הגמר, שהפגיש את שארלוט המסחררת של קמפ, לארי ג'ונסון והרוקי ג'ייסון קיד, לבין מינסוטה הנהדרת של שאקיל או'ניל וכריס וובר הבהיר שלאחר הדומיננטיות של כוכבי אמצע שנות השמונים, הגיע הזמן לכוכבי שנות התשעים לעלות על הבמה. הגמר הסתיים בניצחון של מינסוטה 1-4, ושאקיל  הבטיח שהוא יביא "עוד אליפות אחת, ועוד אחת, ועוד אחת לעיר הנהדרת הזאת".

בדראפט 1995 לפילדלפיה היו שתי בחירות בסיבוב הראשון, אחת שלה (בחירה 24) ואחת של גולדן סטייט (18). היא בחרה בהן את הסווינגמן מייקל פינלי ואת הסנטר גרג אוסטרטג. יוטה, בבחירה ה- 25 בחרה ברשארד גריפית', אך החליטה לאפשר לו לשחק באירופה ולצבור ניסיון. אחרי שפילדלפיה פתחה את העונה בצורה בינונית, הרולד כץ הטמין ראש של סוס מתחת לכרית של פט וויליאמס ועליו פתק – 'תשיג לנו סנטר או שזה יהיה הראש שלך בפעם הבאה'. במקרה דאלאס והסנטר הצעיר והמוכשר שלה, אלנזו מורנינג, הגיעו למשבר נוסף ובלתי-פתיר. פט וויליאמס שלח שליש קבוצה עבורו – מארלי, ספרוול, ק. רובינסון וגייגר, אבל הציג את הסנטר שלו. פילדלפיה עלתה להמשך העונה עם ההרכב הבא: פייטון, פינלי, קוקוץ', בארקלי, מורנינג, פורטר, דומארס, קרסי, אוסטרטג. היעדר כח האש מהספסל פגע בקבוצה לא-פעם, אבל השילוב בין הצעירים בחמישייה לבין בארקלי הוביל את פילדלפיה ל- 50 ניצחונות. יוטה, נשענת עדיין על האול-סטארים שלה (סטוקטון, מילר, מאלון ומוטומבו)השיגה 57 ניצחונות.

בגמר המערב ניצחה יוטה את מינסוטה בסוויפ, ושאקיל הודיע שמינסוטה זה חור, ושהוא עוזב אותה לטובת לוס אנג'לס. בגמר המזרח נפגשה פילדלפיה עם שארלוט. מורנינג שלט בצבע, בארקלי גילה יכולת מסירה נהדרת לקלעים מבחוץ, והסדרה הסתיימה ב- 1-4 קל ופשוט. מאלון ובארקלי שוב נפגשים בגמר. לפני המשחק הראשון של הגמר, בארקלי ומאלון נפגשו במרכז המגרש והתחבקו ממושכות. הקהל עמד על רגליו והריע לשני הכוכבים הדגולים. בגמר עצמו היעדר הספסל של פילדלפיה בלט, ולמרות סדרה מצוינת של בארקלי, מאלון היה מעולה אף הוא, וחבריו סיפקו לו יותר עזרה (בעיקר רג'י עם 22 נק' למשחק). יוטה ניצחה 1-4, כאשר מאלון שוב נבחר לשחקן המצטיין של סדרת הגמר. בארקלי בא לברך את מאלון, וצעק לו עוד לפני החיבוק 'ניפגש שוב בשנה הבאה? אותו מקום, אחי?'

בדראפט 1996 פילדלפיה הציעה לבוסטון את קוקוץ' והבחירה ה- 20 שלה תמורת התיכוניסט מפילדלפיה, קובי בריאנט, שנבחר על ידה בבחירה ה- 15. בריאנט הודיע שעם כל הכבוד לעיר בה גדל, אין בכוונתו להמשיך ולהיתקע בה, והוא רוצה רק את הלייקרס. פילדלפיה נאלצה להסתפק בדרק פישר ובאותלה הרינגטון לחיזוק הספסל הרעוע שלה. יוטה בחרה בבחירה ה- 28 ברכז של קונטיקט, דורון שפר, אך לאחר שהוא הבין שלא יקבל דקות משחק מאחורי סטוקטון וברנדון, הוא הגיע להסכמה שהוא יחתום בקבוצה ישראלית בשם הפועל ירושלים. פילדלפיה יצאה לעונה החדשה במיטבה, מאחורי כוכביה המנוסים והעזרה מצד הצעירים. יוטה המשיכה לרוץ עם ההרכב המנצח שלה, כאשר שרמפף חוגג בחירה ראשונה לאול-סטאר, ומאלון נבחר ל- MVP של העונה הסדירה בפעם הרביעית. שתי הקבוצות צלחו את שלושה הסיבובים הראשונים בקלות, כאשר פילדלפיה מנצחת בגמר המזרח את שיקגו של הארפר, ג'ורדן, פיפן, סימפקינס ו-רטליף, ויוטה מנצחת את פיניקס של רובינסון.

הגמר הקלאסי בין יוטה לפילדלפיה היה מהזכורים ומהטובים בסדרות בין הקבוצות. מורנינג ומוטומבו נאבקו בפוסט באגרסיביות, פייטון וסטוקטון נלחמו על תואר הרכז הטוב בליגה. פינלי הפגין יכולת מפתיעה מול מילר המנוסה, ושרמפף וקוקוץ' נאבקו על תואר האירופאי הטוב בליגה. אך מעל לכל היה זה מאבק בין שני הכוכבים הגדולים, שעשו את הכל בכדי לקחת אליפות נוספת. לעתים היה נראה שחבריהם בקבוצה פשוט מפסיקים לשחק ומסתכלים על שני הכוכבים במאבק אדירים ביניהם. הסדרה הגיעה למשחק השביעי, בו בארקלי היה במיטבו. וגם מאלון. המהלך האחרון, בשוויון 102-102 אחרי הארכה, נחשב לאחד המהלכים המוכרים בתולדות הגמרים – בארקלי מכדרר, דוחף את מאלון, מטעה פעם ופעמיים, וזורק תוך זינוק לאחור. הכדור מתגלגל על הטבעת במשך נצח – ונכנס. פילדלפיה אלופה. בארקלי נחת על הרצפה, מותש עד דמעות, והתחבק עם הכדור. מאלון ניגש אליו הושיט לו את היד ועזר לו לקום, כשהשניים מחובקים, מיוזעים, דומעים ומתלחשים ביניהם. הקהל של יוטה, קפוא ומאוכזב, החל מוחא כפיים לאלופה ולכוכב הגדול שלה.

בעונת 1997-8, בעיות גב קשות הגבילו מאוד את בארקלי, והוא שיחק רק 60 משחקים לאורך העונה, ובפעם הראשונה מזה שנים פילדלפיה ירדה אל פחות מ- 50 ניצחונות. עייפות החומר ניכרה גם ביוטה, שמצאה את עצמה מתמודדת מול קבוצות מוכשרות כמו הלייקרס של אונ'יל ובריאנט, דאלאס של גארנט וגרנט היל, ופיניקס של דיוויד רובינסון שחזר מפציעה והרוקי הנהדר טים דאנקן. בגמר ניצחה שיקגו, עם הארפר, ג'ורדן, פיפן, רודמן ולונגלי את פיניקס, אך הסדרה זכתה לאחוזי הצפייה הנמוכים ביותר בעשור. היו עיתונאים שהעלו על נס את הגאולה שזכה לה ג'ורדן מתדמית הלוזר שליוותה אותו כל הקריירה, אך בסופו של דבר הקהל הרחב לא התעניין בקבוצה האפורה הזו, והתגעגע לצמד הגיבורים – בארקלי את מאלון, שההערצה כלפיהם כבר הפכה למיתולוגית.

בקיץ 1998 הודיע בארקלי שזו עונתו האחרונה. לאחר תום השביתה הגדולה, הוא זכה לטקס פרידה מרגש בכל אולם אליו הגיע בפעם האחרונה. למרות עונה טובה של פייטון ומורנינג, בעיות הבריאות של בארקלי הכבידו על הקבוצה, והיא מצאה את עצמה במאזן של כ0.500 לאורך רוב העונה. גם יוטה גילת הסימני זיקנה ועייפות, ועלתה לפלייאוף מהמקום ה- 7 במערב. היה משהו נוגע ללב לראות את שני הכוכבים הגדולים, שנתנו כל כך הרבה למשחק, במצב כה עגום. בסיבוב הראשון פילדלפיה הוגרלה נגד האלופה, שיקגו. הסדרה הגיעה למשחק חמישי, ובו בארקלי היה במיטבו. מסירה שלו לשלשה של קוקוץ' ניצחה את המשחק, ובאופן שלא-יאמן, הקבוצה המדורגת שמינית הדיחה את האלופה המכהנת. עוד נדבך נוסף למיתוס הלוזר של ג'ורדן. בסיבוב השני פילדלפיה התמודדה מול שארלוט של קמפ ולארי ג'ונסון. אחרי שני ניצחונות קלים של שארלוט, שני כוכביה לעגו לבארקלי והציעו לו להגיע למשחק הבא עם הליכון בכדי שיוכל לרדת להגנה יותר בקלות. ערב המשחק השלישי לא היה צורך בשיחות המוטיבציה הקלאסיות של סר צ'ארלס. הוא הסתכל על חבריו לקבוצה, והם יצאו לקרב. בארבעת המשחקים הבאים פילדלפיה ניצחה בפער של 15 נקודות בממוצע. בגמר המזרח ציפתה לה בוסטון של אייברסון וראשיד וואלאס. בארקלי כמו טבל במעיין הנעורים, ונתן הופעה מדהימה, במיוחד במשחק 4 בו הוא קלע 42 נקודות  וקטף 20 ריבאונדים. פילדלפיה, כנגד כל הסיכויים ובאופן נדיר, עלתה לגמר. יוטה מצדה, כמעט והודחה על ידי הלייקרס, אך חזרה מפיגור וניצחה במשחק החמישי בסיבוב הראשון. בסיבוב השני היא ניצחה בקלות את סיאטל של גלן רובינסון והרוקי המוכשר פול פירס. בגמר המערב היא ניצבה מול הקבוצה הטובה בליגה, דאלאס, אך סדרה מצוינת של הוותיקים הובילה אותם לגמר נוסף.

הייתה זו הסדרה שארה"ב כולה חיכתה לה – על הבמה הגדולה, שני הכוכבים הגדולים ביותר – כנראה בפעם האחרונה. מעולם לא הגיעו שתי קבוצות עם מאזן כה גרוע לגמר, אך לכולם היה ברור שאין קבוצות אחרות שמישהו מעדיף לצפות בהן. בארקלי עשה את המיטב, אך אחרי הפלייאוף המפרך, ראו עד כמה הוא מתקשה לנוע. גם מאלון נצפה כשהוא יורד לא-מעט לספסל בהליכה איטית, נוטף זיעה ומתנשם. הייתה זו עוד סדרה גדולה: שלוש השלשות ברצף של רג'י מילר בדקה האחרונה של משחק מס' 1; החטיפה הגדולה של פייטון וסל הניצחון במשחק 2; ההרחקה של מוטומבו ומורנינג במשחק 3, עם סל הניצחון של סטוקטון בשלשה מאמצע המגרש.  המשחק הגדול של מורנינג וקוקוץ' במשחק מס' 4. במשחק החמישי כל החמישייה של יוטה קלעה בדאבל פיגרס ויוטה ברחה מהר ליתרון גדול.

רגע לפני שהמשחק השישי נפתח, בארקלי מאלון נפגשו לחיבוק ארוך. כמו שני מתאגרפים בסיבוב ה- 15 של קרב איתנים. החל מהרגע הראשון כל הכדורים הלכו אליהם – הם החטיאו, הם נפלו, הם התנגשו אחד בשני בשיא העוצמה. הייתה זו הופעה של שני טיטאנים, לאים עד מוות, אך נחושים עוד יותר. 15 שניות לסיום, בארקלי החטיא מתחת לסל, לקח את הריבאונד, החטיא שוב, לקח שוב את הריבאונד וקלע. עבירה. הוא קלע גם את הזריקה. יתרון נקודה לפילדלפיה. אחרי פסק זמן, יוטה הכניסה את הכדור מהצד. סטוקטון – למאלון, שמכדרר פעמיים, שלוש, זורק בקשת גבוהה. הכדור פוגע בלוח, קופץ על הטבעת, ונכנס. שלוש שניות לסיום, פילדלפיה מנסה להכניס את הכדור לבארקלי, חטיפה של רג'י. המשחק מסתיים. יוטה אלופה בפעם הרביעית. כאשר דיוויד שטרן ניגש להעניק את תואר השחקן המצטיין של סדרת הגמר, הוא היה נרגש עד גמגום. בפעם הראשונה ניתן הפרס לשני שחקנים – לשני שחקנים יריבים שהיו לחברים הכי טובים. בארקלי ומאלון ניגשו אליו, והניפו ביחד את הגביע כשהם לא מצליחים לעצור את הדמעות. מאלון הודיע כי גם הוא פורש, כי 'זה כבר לא יהיה כיף לשחק בלי השמנצ'יק הזה. האליפויות פשוט יפסיקו להיות אתגר'. בארקלי, עם חיוך ענק אך עיניים זולגות דמעות אמר 'שיחקתי עם מוזס, עם הדוקטור, מול לארי ומול מג'יק – לעולם לא יהיה שחקן כמו קארל'.

בהמשך הקיץ עוד ועוד קבוצות ברחבי הנ.ב.א. הודיעו כי המספרים של שני הכוכבים יופרשו. לפני תחילת העונה הבאה יצא שטרן בהודעה חגיגית ומרגשת כי הלוגו של הנ.ב.א. יוחלף מדמותו של ג'רי ווסט מכדרר לדמותם של שני שחקנים משחקים זה מול זה כהוקרה לכוכבים שירשו את הליגה מבירד ומג'יק והפכו אותה לליגה הפופולארית בעולם. הפרשנים ניסו לנתח את סוד קסמם של שני הכוכבים שחלקו ביניהם 9 אליפויות. "כוכב גדול באמת צריך כוכב גדול מולו – ראסל ו-ווילט, מג'יק ולארי, צ'אק וקארל, הליגה הזאת בנויה על יריבויות מתמשכות של זוגות כאלו" הסביר ביל וולטון "השילוב של העוצמה הפיזית עם מהירות יוצאת דופן, של חכמת משחק ושל ווינריות, הוא שהבדיל אותם מיואינג, אולג'ואן וג'ורדן" טען דאג קולינס. "היה להם את המזל שבנו סביבם קבוצה טובה. תן את השחקנים הללו לשחקנים כמו דרקסלר, ג'ורדן או ווילקינס – ויש לך שושלת" סבר היובי בראון. "קשקוש" התנגד קווין מקהייל – "גארד בחיים לא יקח קבוצה לאליפות. בארקלי ומאלון – אני אומר לך, בנאדם,  העתיד של הכדורסל יראה דומה להם בעוצמה ובכוח. אבל אני לא בטוח שנמצא שניים כל כך מדהימים כמוהם. לא בטוח