אני אותם עד סוף ימי אשא / יוני לב ארי

ה-3 במאי 1990. יצחק רבין ושמעון פרס רבים, ריטה שרה "שרה ברחובות" באירוויזיון, שביתת פינוי זבל בת"א, ואני? מתכונן למבחן ב"משוואות מהמעלה הראשונה" עם ספר של אהרון אספיס. מחר בבוקר, שעה שניה, כיתה ח' 2 ב"סניף", רמת החייל. אייי, איזו נוסטלגיה…

ידיעות אחרונות, למחרת המשחק

סיימתי להתכונן בחמש, בשש אחי ואני נכנסנו לאוטו, נוסעים להיכל. אני והוא עם מנוי שנה ראשונה (מכאן יגיע רצף של 20 מנויים), מתנה לבר מצווה, וכמובן שלא מפספסים אף משחק. זוכר את עצמי משתרך מאחורי הצעדים הענקיים של אחי (גדול ממני בעשר שנים, בכל זאת), ספק רץ ספק הולך ממש ממש מהר, כל הדרך מהחניה ועד לפלאפל.

רק אותו אני רואה

נכנסים, ההיכל לא מלא, מתמקמים בשער 9 למעלה, השחקנים מתחממים, ואני, כמו תמיד, מתמקד באיש שאני רואה כשאני עוצם את העיניים (לעתים עד היום), קווין מגי. מספר 13 בצהוב לא משקיע מאמץ גדול בחימום, אבל גם לא מחטיא, ובלב אני יודע – השמועות נכונות, זו כנראה הפעם האחרונה שאראה אותו במדי מכבי.

מגי, מול מילאנו (צילום: YouTube>Maccabi Tel Aviv Basketball)

מכבי ת"א הגיעה לערב הזה אחרי עונה מוזרה. זה החל עם מאמן זר, טד אוואנס, שלא השתלב, והוחלף בצביקה שרף. באירופה הצהובים לא הגיעו רחוק, ובליגה הם גברו על יריבה חדשה בשם הפועל ירושלים 1:3 בסדרת חצי הגמר, כשגליל עליון של בראד ליף ואנדרו קנדי (ודייויד בלאט השחקן) חיכתה בסדרת הגמר. המשחק הראשון הסתיים ב-99:11 צהוב, ובשני המכבים הביסו את הצפוניים בגליל 62:85, בדרך למשחק שלישי ואולי אחרון בהיכל.

י-צ-י-ב-ו-ת

הסגל של שרף התבסס על שני זרים ותיקים, קווין מגי וקן בארלו, על שני מתאזרחים נפלאים – ווילי סימס ולבאן מרסר, וארבעה ישראלים מצוינים – דורון ג'מצ'י, חן ליפין, איציק כהן ומוטי דניאל. למעט מרסר, שהגיע עונה קודם לכן וגם הוא יישאר שש עונות, שאר השחקנים כיכבו במדי מכבי שלוש עונות או יותר, כשמגי וליפין (מהנוער) כבר משחקים בצהוב שבע עונות.

עוד דוגמה לתקופה היציבה. ליפין (צילום: sports.walla.co.il)

המשחק עצמו היה פחות מעניין. מגי וג'מצ'י צלפו, בראד ליף החזיר, מאמן הגליל מולי קצורין הורחק, ומכבי ניצחה 85:96. דקה לסיום קלע מגי סל – הנקודה ה-3,215 שלו בליגה, והאחרונה. מצטער, לא סופר את הנקודות במדי מכבי ראשל"צ לאחר ארבע עונות. כמוהו גם בארלו יעזוב בתום אותה עונה, ודברים כבר לא ייראו אותו הדבר בצהוב.

אין מכבי בלי מגי

אני זוכר את עצמי חוזר מבית ספר מספר שבועות קודם לכן, מחמם את השניצל ופותח את העיתון, כמובן בעמודי הספורט. אחרי שגמעתי כתבה של מנחם לס על יואינג, קלטה את עיני כותרת מפחידה – "קווין מגי יעזוב את מכבי בסיום העונה". אני גדלתי לתוך מכבי של קווין מגי. לא מסוגל לדמיין את אהובת לבי בלי האליל שלי. זה כמו לחשוב על מכבי בלי רפי גינת, או בלי עלית, מסוגלים להעלות על דמיונכם?

צפו בתקציר המשחק האחרון

העונה הסתיימה, ומגי ובארלו אכן עזבו. מכבי החתימה שני זרים צעירים מבטיחים, שאחד קיים, השני בעיקר החטיא. דונאלד רויאל היה בהחלט טוב, אתלט עם צעד ראשון פנטסטי, את אד הורטון זוכרים בהיכל בעיקר בשל החטאת ההטבעה בדרבי, כשהוא לבד לבד לאורך חצי מגרש. ומכאן החלה שושלת החלפת זרים שנמשכה לאורך עשור שלם.

דלתות מסתובבות

מגי, כאמור, כיכב במדי מכבי החל מעונת 1984. לצידו, תחילה, שיחק לי ג'ונסון הנפלא (סופרמן), ולאחר מכן בארלו היה בן זוגו של קווין לקו הקדמי. בלי שינויים מהותיים. אלו הזרים. שימו לב מה קרה במצבת הזרים לאחר מכן:

העיתונים חזו את הבאות
  • עונת 1990/91, דונאלד רויאל ואד הורטון.
  • עונת 1991/92, חוסה ורגאס ומייק מיצ'ל.
  • עונת 1992/93, חוסה ורגאס ודיירון ניקס הוחלפו בווינפרד קינג ודייויד אנקראם.
  • עונת 1993/94, וונדל אלכסיס וספנסר דאנקלי.
  • עונת 1994/95, נוריס קולמן ורדיסאב צ'ורצ'יץ'.
  • עונת 1995/96, טום צ'יימברס ורדיסאב צ'ורצ'יץ'.
  • עונת 1996/97, רנדי ווייט ובאק ג'ונסון.
  • עונת 1997/98, רנדי ווייט ורשארד גריפית'.
  • עונת 1998/99, ויקטור אלכסנדר ודייויד בנואה.
  • עונת 1999/2000, אריאל מקדונלד ונייט הפמן.

במשך עשר עונות באו והלכו 19 זרים, כשרק פעמיים המשיכו לשתי עונות – ווייט וצ'ורה. והיו כאן לא מעט זרים טובים, מיצ'ל, אלכסיס, רויאל, ורגאס – אך אף אחד מהם לא החזיק במכבי מעל לעונה, מקסימום עונה וקצת. לכן, בעיני, הסל האחרון של מגי, הפרידה מבארלו, סימנו סיום תקופה. נכון, למעט "עונת הדובדבנים" מכבי תיקח את כל האליפויות עד 2008 ברציפות, אך החיבור לקהל, הידיעה מי ילבש 13 ומי 15, כל זה לא יהיה שוב.

למה לנפץ נוסטלגיה?

קווין מגי, מסמל בעיני יציבות, מכל הבחינות. גם על הפרקט, נתן את המנה הקבועה שלו, 20 פלוס נקודות, 10 פלוס ריבאונדים, בין אם שיחק מול "אליצור נווה דוד רמלה", או מול טרסר מילאנו. אך גם המועדון שעמד מאחוריו "נדבק" ביציבות הזו. העזיבה שלו, השבוע לפני 30 שנה, שינתה את פני מכבי, בעיני, לנצח.

למה הוא לא נשאר פה יותר? מיצ'ל (צילום: playbuzz.com)

כנראה שבהמשך היו למכבי קבוצות טובות יותר מזו של מגי. אך כמו מיתוסים, למה לערער על תחושה כל כך נעימה שנקראת "נוסטלגיה", ומזרימה בגוף חומרים שגורמים לתחושה שבחיים, אבל בחיים, לא היה פה טוב כמו אז? אני בעד (:

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 21 תגובות

  2. davidz45

    5 מאי 2020 09:06:06

    תודה יוני..לא אוהד מכבי בשום צורה,אבל הערכתי מאוד את המוסר עבודה של מגי ואת הקשיחות שלו.. נהרג לצערנו בתאונת דרכים ב 2003

  7. MBK

    5 מאי 2020 12:24:37

    תודה יוני
    זכור לי שכתבתי פוסט על מגי בהופס לפני שתלו את החולצה שלו בהיכל
    תיקון קטן לגביי הזרים
    ויקטור אלכסנדר הגיע עם ווילי אנדרסון מא.א.ק אתונה. אנדרסון שוחרר ודוויד בנואה החליף אותו.
    טום ציימברס החליף את רון אנדרסון
    בעונת 99-00 מק׳דונלנד תיפקד כבוסמן בזכות הדרכון הסלובני שלו והזר לצד האפמן היה דאלאס קומג׳יס

    1. יוני לב ארי

      5 מאי 2020 12:27:18

      קודם כל, צודק בהכל (:
      האנדרסונים היו פה מעט זמן, בגלל זה לא רשומים בכלל.
      גם דיירון ניקס מתאים לקטגוריה, אבל אני אוהב לכתוב ניקס (:
      לגבי קומאג'יס צודק, ברח לי. החוליה הכי חלשה באחת הקבוצות הכי חזקות שהיו פה (אולי חוץ מפופה).

  8. MBK

    5 מאי 2020 13:33:19

    אני חושב שקומג׳יס אנדררייטד
    הוא עזר מאוד להתפתחות של האפמן ויחד עם הנפלד למכבי הייתה הגנה מהטובות ביותר אי פעם.
    את הצגת ההגנה מול בארסה וגאסול הצעיר בפיינל פור של 2000 לא אשכח לעולם(51 מתוכם 10 בגארבץ׳)

  9. asaf

    5 מאי 2020 13:45:39

    תודה יוני. שני זרים עצומים שהיו פה בתחילת שנות ה-90 לעונה אחת בלבד כל אחד ועלי הותירו רושם אדיר היו מיצ'ל ומולו בצד האדום של העיר פרוויס שורט שהיה ענק למרות שהגיע לכאן בשלהי הקריירה.

    1. יוני לב ארי

      5 מאי 2020 14:36:33

      אני זוכר את המשחק הראשון של מיצ'ל. זה היה משחק ראווה, לדעתי לארואסטי. חוץ מהכניסה הסופר מכובדת שעשו למגי באותו המשחק, מיצ'ל הראה עד כמה הוא גדול עלינו, כולל סל כשהוא חודר, יוצא בחזרה לכיוון קצה הבקבוק וזורק לאחור, צ'קה עם הקרש. מלך.

  10. מנחם לס

    5 מאי 2020 16:26:54

    לא משנה אם זה בייסבול או בסקטבול. תענוג לקרוא.
    אגב, לדעתי חן ליפין היה פוינט גארד נהדר שלא קיבל מספיק הדר במכבי. ז"א היה טוב בהרבה מהקרדיט שנתנו לו.

  11. historyteacher

    5 מאי 2020 16:29:36

    מגי היה תותח. הטעות הייתה לא לנצל את העובדה שמרסר חתם בקבוצה – יחד עם מגי ובארלו זה סתם צופף את הצבע. אם היו מביאים רכז זר איכותי במקום בארלו זו הייתה קבוצה מאוזנת וחזקה

  13. מנחם לס

    5 מאי 2020 19:58:26

    עד כמה שזכור לי דונאלד רויאל היה הרבה יותר טוב מאשר תיארו או ידעו (ניצלו?) בישראל. אני כמעט בטוח שהוא המשיך לקריירה של אולי 6-8 שנים (אולי יותר) ב-NBA. אף פעם לא כוכב, אבל שחקן רוטציה די חשוב

  14. אהרון שדה

    6 מאי 2020 02:36:27

    טור נהדר נזכרתי גם אני בנוסטלגיה של 30 שנה …ימי האליפות האחרונה של ליברפול ….
    הייתי אז בכיתה ט ….
    אכן מאז עידן מגי ….ועד החזרה לימים היפים ב 2000 מכבי החליפה כל הזמן זרים כמו גרביים ולא עשתה אף פיינל פור ….בסוף ניקולה השתווה אליו עם 6 עונות בצהוב …דווין סמית היה אמור לשבור את השיא הזה אבל לא הצליח לדעתי בגלל שנחתך מחוזה עקב פציעות .
    מגי היה שחקן ייחודי אם וי פי אמיתי…הצטערתי מאד במותו הטרגי סוף 2003 .
    בגיל 44.
    חבל שלא לקח גביע אירופה בייחוד בגלל הפסד 89 בגלל שלא ידע למסור .
    אבל ידע לקלוע ולקטוף היה "הדוור בצהוב"

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט