כל מה שרצית לדעת על כדורעף ולא היה לך את האומץ לשאול – חלק ב' / מתן סרי

כל מה שרצית לדעת על כדורעף ולא היה לך את האומץ לשאול – חלק ב' / מתן סרי

באיחור אופנתי אמנם, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם… החלק השני של הפוסט. החלק הראשון עסק בעקרונות המשחק, חוקים בסיסיים ותפקידי השחקנים. להלן קישור לחלק הראשון למעוניינים. במאמר הבא נתוודע לעולם הכדורעף המקצועני.

ליגות מקצועניות

בכדורעף, כמו בכדורגל, אירופה נחשבת לפסגת שאיפותיו של השחקן המקצועני. כך, למרות ליגת מכללות מפותחת ואהודה מאוד בארצות הברית, הנערים הכישרוניים שממשיכים לקריירה מקצוענית מגיעים לליגות האירופאיות. הבכירה מביניהן היא הליגה האיטלקית, ולפי ספירתי ישנן לא פחות מ-4 קבוצות איטלקיות (מודנה וולי, וולי לובה, סיר סייפטי אומבריה וולי וטרנטינו וולי) שיכולות לטעון לכתר האיטלקי, האירופי והעולמי, לא פחות. מלבד האיטלקיות, גם הליגה הרוסית נחשבת לאיכותית ביותר ולא מעט כוכבים משחקים בשורות קבוצותיה (הבולטת ביניהן היא זניט קאזאן עתירת הכוכבים והמזומנים). מלבדן, ראויות לציון הליגות הפולנית והצרפתית. אבל גם מחוץ לאירופה יש כדורעף, ובמיוחד בדרום אמריקה. שם הליגה הברזילאית מציגה רמה מהגבוהות בעולם ללא ספק, ושחקנים דרום-אמריקאיים (ו"מרכז-אמריקאיים") רבים מעבירים שם את הקריירה.

שני המפעלים הראויים לציון בבמה הבינלאומית למועדונים הם אליפות העולם ואליפות אירופה. אליפות העולם נערכת מדי שנה והקבוצות שלוקחות חלק בטורניר הן האלופות היבשתיות. מי שקוצרות את מירב ההצלחה הן הקבוצות האירופיות, ובמיוחד האיטלקיות – מבין 15 טורנירים שנערכו עד כה 12 זכיות הלכו לזכות קבוצה אירופית ומתוכן 10 לנציגה איטלקית (ה-2 האחרות למועדונים מרוסיה). המעוטרת ביותר היא גם האלופה היוצאת – טרנטינו וולי עם 5 זכיות, ואת מקומה תפסה לובה יריבתה כאלופה המכהנת. מלבדה, 3 זכיות רשומות לזכותה של סאדה קרוזיירו הברזילאית, שכרגע גם הקבוצה היחידה לזכות בתואר שאיננה מאירופה.

אליפות אירופה למועדונים בעלת היסטוריה ארוכה ומעניינת יותר. גם טורניר זה נערך מדי שנה כאשר הראשון התקיים כבר בשנת 1960. מהאליפות הראשונה ידעה התחרות 23 אלופות שונות, אולם גם כאן הדומיננטיות האיטלקית והרוסית ברורות – מתוך 60 אליפויות, 25 פעמים הזוכה הייתה מרוסיה ו-19 פעמים איטלקייה הייתה זו שהניפה את הגביע. שיאנית הזכיות היא צסק"א מוסקבה עם 13 אליפויות, אחריה ניצבת זניט קאזאן עם 6 זכיות להשלמת פסגה על טהרת רוסיה, ומלבדן נציין את וולי טרביסו ומודנה וולי האיטלקיות עם 4 זכיות כל אחת. האלופה הנוכחית, אגב, היא אלופת העולם שהזכרנו בפסקה הקודמת – לובה האיטלקית.

אלופת העולם ואירופה הנוכחית, לובה, חוגגת זכייה לאחר אליפות העולם האחרונה

נבחרות

נתחיל את החלק הזה בסקירה של התחרויות הבינלאומיות לנבחרות. כך, נוכל גם להעריך את איכותן של הנבחרות הלאומיות ולקבל פרופורציה לגודל הישגיהן. מלבד הטורנירים האלה, ישנם כמובן טורנירים יבשתיים כגון אליפויות אירופה ואמריקה, אך לא נפרט עליהם כאן:

האולימפיאדה – התחרות היוקרתית ביותר עבור נבחרות לאומיות יחד עם אליפות העולם. מתקיימת כמובן כל 4 שנים, וכדורעף משוחק כענף רשמי החל משנת 1964 באופן רציף. בתחרות משתתפות 12 נבחרות, וכל יבשת שולחת לפחות נבחרת אחת לייצגה.

אליפות העולם – התחרות הגדולה ביותר עבור נבחרות יחד עם האולימפיאדה, והוותיקה מבין השתיים. האליפות הראשונה נערכה בשנת 1949, והחל מ-1962 בתדירות של 4 שנים (בהפרש של שנתיים מהאולימפיאדה). בתחרות משתתפות 24 נבחרות העוברות גם שלבי מוקדמות (להוציא את הנבחרת המארחת).

גביע העולם – התחרות השלישית בחשיבותה בקרב הנבחרות הלאומיות. התחרות הראשונה נערכה בשנת 1965, והחל משנת 1991 מתקיימת בתדירות של 4 שנים (שנה לפני האולימפיאדה). בתחרות משתתפות 12 נבחרות, כולל המארחת הקבועה יפן.

גביע העולם לאלופות – כפי שניחשתם, מדובר בתחרות הרביעית בחשיבותה בקרב הנבחרות הלאומיות, וגם היא מתקיימת כל 4 שנים ביפן (שנה לאחר האולימפיאדה). תאמינו או לא, מטרתו של הטורניר היא לקיים בכל שנה שני טורנירים לאומיים גדולים. התחרות הראשונה נערכה בשנת 1993, ומשתתפות בה 6 נבחרות – 4 האלופות היבשתיות, יפן כמארחת ו"ווילד קארד".

הליגה לאומות – התחרות הגדולה החמישית והאחרונה. התחרות מתקיימת כל שנה, כאשר הראשונה נערכה בשנת 1990 בפורמט "הליגה העולמית". בשנת 2018 השתנה הפורמט ל"ליגת האומות" המוכר היום. משתתפות בו 16 נבחרות.

מספר משפטים על 11 נבחרות הכדורעף הטובות בעולם. אני חושב שלא תהיה מחלוקת על מעמדן כמעצמות הכדורעף העולמיות, ואין באמת נבחרות אחרות שיכולות לערער על כך. אני בטוח שחלקכם יהיו מופתעים מהמדינות שאכתוב עליהן פה, ואולי יותר מהשמות שלא יופיעו פה.

ברזיל (מקום 1 לפי דירוג FIVB)

הישגים בולטים: 3 מדליות זהב באולימפיאדות ו-3 מדליות כסף (כולל הופעה בכל הגמרים החל מ-2004 וזכייה בריו 2016); 3 זכיות באליפות העולם ו-3 סגנויות (כולל הופעה בכל הגמרים החל מ-2002); 3 זכיות בגביע העולם (האלופה המכהנת); 5 זכיות בגביע העולם לאלופות ו-2 סגנות (כולל 4 זכיות אחרונות); 9 זכיות בליגת האומות ו-7 סגנות; 32 זכיות באליפות דרום אמריקה (מתוך 33 אליפויות שנערכו!).

כוכבים מרכזיים: ברונו רזנדה, לוקאס סאטקמפ, וואלאס דה סוזה, יואנדי ליאל

במשפט: רק תנו מבט ברשימת ההישגים הבלתי נגמרת… ככל הנראה מדובר במעצמת הכדורעף הגדולה בעולם, והיא מסרבת להוריד רגל מהגז על אף הגיל המתקדם של לא מעט מכוכביה.

פולין (מקום 2 לפי דירוג FIVB)

הישגים בולטים: מדליית זהב באולימפיאדת מונטריאול 1976; 3 זכיות באליפות העולם וסגנות אחת (כולל 2 הזכיות האחרונות); 3 סגנויות בגביע העולם (1965, 2011, 2019); זכייה אחת בליגת האומות (2012); זכייה אחת באליפות אירופה (2009) ו-5 סגנויות.

כוכבים מרכזיים: בארטוץ קורק, ווילפרדו לאון, מיכאל קוביאק, פיאוטר נאבקובסקי

במשפט: מצד אחד קורק, מצד שני ומאחורה לאון וקוביאק, מי צריך יותר מזה?! באליפות העולם האחרונה, יחד עם הקהל הפולני, נתנה את אחת מההופעות המרגשות שראינו. עם ההצטרפות של לאון, אפילו השמיים הם לא הגבול עבורה…

ארצות הברית (מקום 3 לפי דירוג FIVB)

הישגים בולטים: 3 מדליות זהב באולימפיאדות (1984, 1988, 2008); זכייה אחת באליפות העולם (1986); 2 זכיות בגביע העולם (1985, 2015); סגנות אחת בגביע העולם לאלופות (2005); 2 זכיות בליגת האומות וסגנות אחת; 9 זכיות באליפות צפון אמריקה ו-11 סגנות.

כוכבים מרכזיים: מאת'יו אנדרסון, מייקה כריסטנסון, מקסוול הולט, טיילור סנדר

במשפט: כמו הדגל שלה, מדובר בנבחרת של כוכבים שכנראה היו פותחים בכל קבוצה בעולם. יחד עם זאת, חסרה הישגים משמעותיים בשנים האחרונות. נבחרת יותר בשלה להצלחות מזאת לא תהיה עבורם.

רוסיה (מקום 4 לפי דירוג FIVB)

הישגים בולטים: מדליית זהב באולימפיאדת לונדון 2012 ומדליית כסף בסידני 2000; 6 זכיות באליפות העולם (1949, 1952, 1960, 1962, 1978, 1982) ו-3 סגנויות; 6 זכיות בגביע העולם (1965, 1977, 1981, 1991, 1999, 2011) ו-2 סגנויות; סגנות אחת בגביע העולם לאלופות; 5  זכיות בליגת האומות (כולל 2 זכיות אחרונות) ו-5 סגנויות; 14 זכיות באליפות אירופה ו-3 סגנויות.

כוכבים מרכזיים: דמיטרי מוסרסקי, מקסים מיכאילוב, דמטרי וולקוב, איגור קליוקה

במשפט: על אף שרוב הישגיה היו בתקופת ברית המועצות, רוסיה היא מהנבחרות הקשוחות והמאומנות ביותר שאפשר להעלות על הדעת. נבחרת מוכשרת ביותר, שנוסף על השחקנים הוותיקים מחזיקה בקאדר של צעירים שכבר עכשיו פורחים ברמה העולמית.

ארגנטינה (מקום 5 לפי דירוג FIVB)

הישגים בולטים: מדליית ארד באולימפיאדת סיאול 1988; מקום שלישי באליפות העולם (1982).

כוכבים מרכזיים: לוסיאנו דה צ'קו, פקנדו קונטה, סבסטיאן סולה

במשפט: האחות הקטנה והצנועה של ברזיל בדרום אמריקה. הכוכב הגדול של ארגנטינה הוא המוסר שלה, דה צ'קו, ולמרות מעטה האפרוריות אין נבחרת שהייתה שמחה לפגוש אותה. אציין שלדעתי בדירוג הנוכחי מקבלת עדיפות על 2 הנבחרות הבאות ברשימה שלא בצדק, אך היא לכל הפחות הנבחרת מדרג ב' הטובה בעולם.

צרפת (מקום 6 לפי דירוג FIVB)

הישגים בולטים: מקום שלישי באליפות העולם (2002); 2 זכיות בליגת האומות (2015, 2017) ו-3 סגנויות; זכייה אחת באליפות אירופה (2015) ו-4 סגנויות.

כוכבים מרכזיים: ארווין אנגאפה, ג'ניה גרבניקוב, סטפן בוייר, בנג'מין טוניאוטי

במשפט: הייתם מצפים לדירוג גבוה יותר עבור הנבחרת הצרפתית המורכבת מסוללה כמעט בלתי נגמרת של כוכבים, שבראשם אנגאפה הססגוני וגרבניקוב האלמותי, מהשחקנים הטובים ביותר במשחק המודרני. בהחלט יש לצרפתים עתיד ורוד עם דור מוכשר ביותר של צעירים, ויחד עם הכוכבים המנוסים אולי הוא קרוב מאי פעם.

איטליה (מקום 7 לפי דירוג FIVB)

הישגים בולטים: 3 מדליות כסף באולימפיאדות (1996, 2014, 2016); 3 זכיות באליפות העולם (1990, 1994, 1998) וסגנות אחת; זכייה אחת בגביע העולם (1995) ו-3 סגנויות; זכייה אחת בגביע העולם לאלופות (1993) וסגנות אחת; 8 זכיות בליגה לאומות ו-3 סגנויות; 6 זכיות באליפות אירופה ו-4 סגנויות.

כוכבים מרכזיים: איוון זייטצב, סימונה ג'יאנלי, אוסמני חואנטורנה

במשפט: מובלת על ידי זייטצב, אחד משגריריו המוכרים ביותר של עולם הכדורעף, וג'יאנלי, מהמוסרים הטובים והמנוסים ביותר בעולם על אף גילו הצעיר. כמו בכל ענף ספורט שהוא, מדובר בנבחרת מאוחדת עם מורשת מפוארת והגנת ברזל, גם אם היא לא מפוצצת בשמות גדולים נוספים.

איראן (מקום 8 לפי דירוג FIVB)

הישגים בולטים: מקום שלישי בגביע העולם לאלופות (2017); 3 זכיות באליפות אסיה (2011, 2013, 2019) ו-2 סגנויות.

כוכבים מרכזיים: סעיד מערוף, אמיר גאפור, מוחמד מוסאבי

במשפט: תודו שאתם מופתעים! אבל כן, איראן היא לא פחות ממעצמת כדורעף עולמית, ועל אחת כמה וכמה באסיה. הייתה בנויה עד לא מזמן על טהרת הליגה המקומית, אבל בשנים האחרונות אנו רואים נדידה לליגות האירופאיות הבכירות. ואי אפשר בלי מילה על מערוף – השחקן האיראני המוכר והנערץ ביותר בעולם, מוסר שכל כולו חוכמת משחק, ונחשב על ידי רבים לשחקן האינטילינגטי ביותר במשחק היום.

יפן (מקום 9 לפי דירוג FIVB)

הישגים בולטים: מדליית זהב באולימפיאדת מינכן 1972 ומדליית כסף במקסיקו 1968; 2 סגנויות בגביע העולם (1969, 1977); 9 זכיות באליפות אירופה ו-3 סגנויות.

כוכבים מרכזיים: יוג'י נישידה, יוקי אישיקוואה, אקיהירו יאמאהוכי

במשפט: הנבחרת הצעירה ביותר ברשימה, ומטורניר לטורניר אנו זוכים לראות את הכישרון והפוטנציאל המתעצמים שלה. שחקניה לא בגובה הטיפוסי לשחקני כדורעף אחרים, אבל הם מפצים על כך בטכניקה עילאית. נישידה כבר עושה שמות ברחבי העולם, ומדובר בעלם שעוד לא הגיע לעשור השני של חייו!

קנדה (מקום 10 לפי דירוג FIVB)

הישגים בולטים: מקום שלישי בליגת האומות (2017); זכייה אחת באליפות צפון-אמריקה (2015)  ו-5 סגנויות.

כוכבים מרכזיים: שרון ורנון-אוונס, גרהאם וירגאס, ניקולס הוג

במשפט: אפשר לעשות "העתק-הדבק" לתיאור של ארגנטינה וזה יהיה כמעט מדוייק לחלוטין גם עבור הנבחרת ממדינת המייפל. למרות המחסור בשמות זוהרים, האחות הקטנה של ארה"ב בצפון אמריקה מתחילה להראות ניצוצות בזירה הבינלאומית (בדומה למתרחש בעולם הכדורסל).

סרביה (מקום 11 לפי דירוג FIVB)

הישגים בולטים: מדליית זהב באולימפיאדת סידני 2000; סגנות אחת באליפות העולם (1998); זכייה אחת בליגת האומות (2016) ו-5 סגנויות; 3 זכיות באליפות אירופה (האלופה המכהנת) וסגנות אחת.

כוכבים מרכזיים: אלכסנדר אטנסייביץ', אורוס קובאצ'ביץ', סרסקו ליסינאץ'

במשפט: בהחלט לא ראויה למקום ה-11 בדירוג עם שמות גדולים כמו אלה, אך אלופת אירופה המכהנת היא נבחרת עם לב ענק וכישרון שמקומה בצמרת הכדורעף העולמית.

איוון זאייטצב עולה להנחתה מול חסימה של פליפה ולוקאס בגמר אולימפיאדת ריו 2016

בישראל

האמת, וצר לי להגיד את זה, אני לא כל כך יודע. התקשורת בארץ פחות סוקרת את המתרחש בענף הכדורעף הישראלי, והוא לא קוצר הצלחות רבות בשנים האחרונות כך שקשה לעקוב אחריו, גם עבור חובבי המשחק. ובכל זאת:

כפי שכתבתי בעבר, בראשית דרכו בארץ הכדורעף היה פופולרי בעיקר בקיבוצים, ומהם גם יצאו הקבוצות המקצועניות המובילות בליגה. ליגת הכדורעף הישראלית נחנכה באופן רשמי בשנת 1956 ומתקיימת ברציפות מאז. לאורך היסטוריית הליגה, ישראל ידעה 14 אלופות שונות, כששלוש הראשונות עומדות בגאון מעל האחרות: הפועל מטה אשר עם 15 אליפויות, הפועל מעפיל עם 14 אליפויות ומכבי תל אביב עם 11 כאלה. האלופה הנוכחית היא הפועל מטה אשר, והיא גם הקבוצה הדומיננטית ביותר בעשור האחרון – ב-6 מתוך 7 השנים האחרונות היא זכתה בדאבל המקומי (אליפות ליגת העל וגביע המדינה).

הישגיה של נבחרת ישראל לאורך השנים מונים 3 השתתפויות בטורנירי גמר אליפות העולם ו-3 השתתפויות בטורנירי גמר אליפות אירופה. אליפות העולם הראשונה שלקחה בה חלק היא ב-1952 במוסקבה, ברית המועצות. הנבחרת סיימה את הטורניר במקום ה-10 מתוך 11 נבחרות. אליפות העולם השנייה הייתה בחלוף 4 שנים בשנת 1956 והיא נערכה בצרפת. הנבחרת סיימה את הטורניר במקום ה-16 מתוך 20 נבחרות. אגב, נבחרת זו אומנה על ידי לא אחר ממיכה שמבן האגדי, שאולי מוכר לחלקכם מפועלו בעולם הכדורסל. אליפות העולם האחרונה בה השתתפה הנבחרת התקיימה ב-1962, שוב במוסקבה. בתחרות זו מיקומה של הנבחרת היה 15 מתוך 20 נבחרות. טורנירי אליפויות אירופה בהן הנבחרת השתתפה נערכו בשנים 1951 (בצרפת), 1967 (באיסטנבול) וב-1971 (במילאנו), ואותן סיימה הנבחרת במקומות ה-10, ה-11 וה-12 בהתאמה. זהו אני סיימתי את חלקי. מה תעשו עם כל המידע הזה? תלוי מעכשיו בכם.

לפוסט הזה יש 12 תגובות

    1. אני לא רואה סיבה להגביה את הרשת, בטח בתקופה שבה יש כל כך הרבה שחקנים אתלטים.
      אבל אם כבר מדברים על הסוגיה, אז דווקא הכדורעף ייחודי בספורט המקצועני, מכיוון שבו יש שוני בין גברים לנשים בתנאי המגרש. הרשת במשחק הנשים נמוכה יותר ואז אנחנו מקבלים משחק הרבה יותר מרשים.

      1. אני לא בטוח מה דעתי בעניין, על אף שמחשבה דומה עברה לי דווקא על גובה הסלים בכדורסל… (אני לא רואה שההנהלה יוצאת למהלך כזה בתקופה הקרובה)

  1. מצוין מתן! מקווה שתמשיך את הסדרה בפורמט כזה או אחר.
    .
    אני קצת מופתע מחדש מההפתעה שלנו כשאנחנו מגלים שהאירנים מובילים באיזשהו ענף ספורטיבי. מדובר באחת מאומות הספורט המובילות בעולם, שיכולה להביא עשרות אלפי אוהדים לתחרויות איגרוף, היאבקות והרמת משקולות. הספורט מבוסס מאוד בתרבות שלהם והוא חלק מההגשמה העצמית במדינה בה קשה להתבטא. הלוואי והיינו מתקרבים לקרסוליים שלהם…
    .
    בישראל הדגש חייב להיות על כדורעף הנשים וכדורעף החופים, כי במציאות בה השמיכה קצרה אנחנו חייבים לבחור. חבל שמאז אותו הפסד כואב בווינגייט לצרפת הנבחרת רק הלכה אחורה (וכן, ברור שהיה חילופי דורות, אבל התשתית היתה שם).
    .
    אגב, הפתיעה אותי ההיעדרות של הולנד וקובה מהרשימה. הן אולי בירידה בשנים האחרונות, אך בהחלט מדובר במעצמות היסטוריות בענף. אשמח אם תוכל להרחיב עליהן קצת.

    1. תודה רבה!

      1. אני באמת לא מכיר את תרבות הספורט האיראנית, הפליאה שלי נובעת בעיקר מכך שאני לא רגיל לראות אותם בטופ של הספורט שאני יותר מכיר…

      2. למה אתה מתכוון בהקשר של הדגש בישראל? התקציבים שמשקיעים?

      3. נקודה מעניינת מאוד לגבי הולנד וקובה. הן אכן בנסיגה די משמעותית, אבל הן עדיין נבחרות בטופ העולמי (מדורגות 16 ו-13 בהתאמה).
      את הנבחרת ההולנדית מוביל עבדול-נזיז והוא בהחלט מתחיל לבנות לעצמו שם. שחקן מאוד כישרוני ומהבודדים שאני מכיר שיכול לשחק בכמה עמדות (סטר ומנחית משני הצדדים). מלבדו אין להם יותר מדי שמות גדולים (שאני מכיר בכל אופן…)
      הנבחרת הקובנית חוזרת לעצמה, ובקיץ האחרון גם רוברטלנדי סימון חזר לשורותיה אחרי היעדרות ממושכת, והם זכו באליפות NORCECA על חשבון נבחרת (דרג ב' אמנם) ארה"ב.
      אני מאמין שהרבה מהירידה קשור בדומיננטיות של נבחרות אחרות מהיבשות שלהן שלא מאפשר להן לפרוץ חזק קדימה, ולגבי קובה ספציפית כל העניין עם ההתנהלות סביב ספורט מקצועני בכלל… נבחרות אחרות פחות מוכשרות מיבשות שפחות "מצליחות" בעולם הכדורעף דווקא בעלות פוטנציאל גדול יותר להגיע להישגים בגלל אותו ואקום שהן ממלאות. כך הן גם מצליחות להעפיל לטורנירים בין-לאומיים גדולים ולזכות ליותר חשיפה.

      אגב, אם יש לך רעיון איך אפשר להמשיך את הסדרה אני אשמח! קצת תקוע בכיוונים להמשך (:

      1. ראשית, תודה על שני המאמרים.
        בקשר להמשך הסדרה
        כאשר מתקיימים טורנירים עולמיים אז תכתוב מדי פעם. אליפות העולם, הליגות העולמיות השונות.
        אמנם לא תהיינה הרבה תגובות אף אני מאמין שמי שחובב ספורט יקרא ויתעדכן.
        כמו כן, ניתן לכתוב גם על כדורסל הנשים העולמי, לדוגמה.

      2. לגבי הכדורעף בישראל – כן, מבחינת תקציבים והפניית משאבים.
        .
        לגבי המשך הסדרה – מסכים עם אמנון, תמיד אשמח לקרוא על הטורנירים הגדולים.
        בנוסף, אשמח מאוד לכתבות פרופיל על השחקנים שאתה אוהב במיוחד. זה תמיד עוזר להתחבר לספורט
        אופציה נוספת, היא לכתוב על כדורעף הנשים, אבל זאת כבר שאלה אם אתה בקיא בזה או לא

  2. לפני קצת יותר מעשור, ארגון השחקן ה12 היה נוסע לכל משחק של מכבי בכדורעף, בתקופה נהדרת של הקבוצה שהגיעה גם להישגים באירופה ועשתה שם לא רע לליגה בארץ. בשנים האחרונות העניין דעך, כמו גם הקבוצה עצמה שעברה תהליך של בנייה מחדש ונראית פחות טוב בשנתיים האחרונות. בזמנו, עם אולם מפוצץ אוהדים צהובים בהדר יוסף היה כיף לצפות. כיום, עם אולמות ריקים, כדורעף הוא קצת קשה לצפיה עבורי

  3. תודה רבה .
    גם אני באיחור אופנתי .
    כמה תובנות שלי .
    1. מעניין איך התחלפה הצמרת משנות ה90 אז נבחרת כקובה הייתה ממש בטופ העולמי וגם הולנד של זלזינגר .

    2. כדאי היה להזכיר נשים …עד היום אני זוכר רת גמר האולימפי בסיאול 88 בהושענה רבא ( ערב שמחת תורה ) אז פרו הנהדרת הוליכה 2-0 במערכות מול ברה"מ אך האחרונה הפכה ל 2-3 דרמטי ומרתק.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט