Police Verso – "בהזזת אגודל" – (הסימן של הקיסר בזירה 'לחיים או מוות') / אריאל הכהן

הקולוסיאום העתיק ברומא- זירת הגלדיטורים.

Police verso –   -"בהזזת אגודל" – (הסימן של הקיסר בזירה לחיים או מוות)

ישנה תפיסה הרואה בתחרות ספורט פרוייקציה(השלכה נפשית) המדמה  מלחמה מאבק לחיים ומוות. בתחרות הזאת זו לא מטאפורה זה באמת  עניין של חיים ומוות.

ההיסטוריה של התחרות הזו חוזרת לפחות אלפיים שלוש מאות  שנה בזמן לתקופה של הרפובליקה הרומית שבמקום האמפיתיאטרון היווני התרבותי שהעלה מחזות להנאת הקהל האנין בנתה קולוסיאום ובמקום שחקנים זרקה לזירה לודרים. גלדיאטורים וחיות טרף. דם ואש ותמרות עשן.

ביפן תחילת המילניום ויתרו על החיות והחרבות והלכו פשוט. ידיים חשופות. והכל הולך. הכל. נו הולד בארס . קראו לספורט הזה שתחילתו הנצה במקומות בהן אמנויות הלחימה פופולאריות. ברזיל. ארה"ב. הולנד. חבר העמים. ויפן מולדת הגודו .הז'יו ז'יטסו והאייקידו. הרעיון הכללי? קח שני מטורפים בכל מיני משקלים בכל מיני מצבים גופניים הכנס  אותם לזירה וקדימה או כמו שהיו אומרים בטבריה: יאללה אוחבוט. המנצח כמו במלחמה  מוכרז בתום הכנעה. או שהיריב נכנע בדפיקות יד על הקרקע. ("די. די .מספיק") או שהפינה שלו זורקת מגבת ( "דגל לבן") או שהאיש איבד את ההכרה ( "מת") . באופן מסוים התחרות הזו לא שונה בכללים מכל קרב תרנגולים מכסיקאני.

בארהב התחיל דיבור  בין כמה דוג'ויים שלימדו אומנויות לחימה לארגן זירה שבה יתחרו הבני זונה הקשוחים של הענפים השונים . נגיד אלוף גודו נגד אלוף קיקבוקס. אלוף הכנעות נגד מתאבק או סתם שני בריונים מהרחוב במשקל כבד עם עצבים רופפים. וכך לקבוע אחת ולתמיד איזו אומנות לחימה שולטטטטטטת .

הזירה האמריקאית הזאת שהתחילה כארגון ביזארי חצי קרקס חצי זירת דמים הפכה ברבות השנים לקונגלומאט חובק עולם שמגלגל מילארדים. ..לא על זה אני רוצה לדבר! אני רוצה לדבר על משפחה אחת. משפחה אחת מריו דה זנירו. שהפכה לסיפור הסיפורים של הענף. משפחת גרייסי.

האב הליו. שבצעירותו למד את עיקרי אמנות  הלחימה היפנית מפי הגבורה עצמה פיתח ושכלל אותה  לתרגילים שיעדם  מעשי גרידא. פחות התנועה. יותר היעילות. פחות יופי. הרבה יותר נעילות ושליטה על היריב במינימום מאמץ.ובמילים אחרות: ניטרול יריב שיכול להיות חזק ממך בעשרות קילוגרמים ושרירים. "גרייסי ז'יו ז'יטסו" הפך לברנד חזק תוך כדי שהתנסה   לייב בקרבות רחוב שותתי דם מאורגנים בין מועדונים מקומיים. קרבות על כבוד .שהיו מסתיימים בנפגעים רבים ובמשטרה  שעומדת מהצד ומתערבת רק כשמישהו לא מציית לכללים ושולף נשק קר.  הליו הדביק את אחיו ובניו ואחייניו בטירוף וכדי להוכיח שהוא הוא ולא אחר העמיד אתגר בפני הלוחם הבריון המפורסם ביותר בברזיל של סוף שנות השבעים. זולו. שחום עור .אלוף העולם בקאפוארה אמנות הלחימה הברזילאית המסורתית . אבל זולו גדולה. זולו גבוהה זולו חזקה ב11 קג  מהמתמודד ששלח הליו לצאלנג' : היקסון.בנו השלישי  ( כותבים ריקסון אבל בפורטגזית הוגים היקסון) שאמנם היה ידוע בקשיחותו כישרונו וברוח הקרב אך מול המפלצת השחורה..מעט נתנו לו סיכוי.  הבטחון של האבא ויחסי הציבור והאלימות שתמיד היתה חלק אינטגרלי מהתרבות הברזילאית עשו מהאיוונט הזה בברזיליה אירוע מיתולוגי עם עשרות אלפי צופים בזירה שראתה את השיטה של הליו. כלומר את היקסון מכניע את הגודזילה בחניקה אחורית שכמעט שלחה אותה לישון לעולמים.

היקסון כמו אביו היתווה את הדרך לאחיו ולמשפחתו. ב1994 וב1995 הוא הלך להתמודד בתחרות "ולה טודו ג'אפאן" – הכל הולך עם כולם- קרע לכולם את הצורה. במולדת אומנויות הלחימה  ועל הדרך סגר  מעגל מדהים שהתחיל עם אביו שלמד את התורה ממאדה היפני בשנות ה50.

הכבוד היפני כמובן לא יכול להישאר חייב. בתרבות שהמציאה את החארקירי והקאמיקזה לחטוף תבוסה כפולה מגייג'ין כלומר מזר מארץ רחוקה זה דבר שלא יעשה לכן בעקבות הסערה הכללית התייצב הגיבור הלאומי והזמין את היקסון לדו קרב בטוקיו מאנו א-מנו.

נובוהיקו טאקדה – הרבה שואו הרבה אומץ מעט טכניקה

לגיבור הלאומי היפני שכאן בישראל  הכירו את פניו ושמו כל הגברים מגיל ארבע עשרה ומעלה שהיו חיים בתחילת שנות ה90 מתוכניות ה"בושידו" הפופולאריות קראו. טאקאדה. נובוהיקו טאקאדה. בכל המקורות שסיקרו אותו כתבו שהוא בן למשפחה סמוראית ( איזה יפני לא..?) אלוף יפן והעולם בשוטו- פייט. שזה כמו לחשוב שהאלק הוגן הוא אלוף העולם בהיאבקות. האיש היה פרזנטטיבי. נראה טוב. והתאמן חזק על קיק בוקס עם איזו ואריציה של גראפלינג אבל חוץ מ"הילה" של ניצחונות פייק  נראה כי הקריאה של טאקדה הייתה דומה יותר לקריאת קרב של טייס יפני ממלחמת העולם מאשר של לוחם שיש לו סיכוי.

לא היה לו סיכוי.

באותו לילה בטוקיו לעיני יותר מעשרת אלפים איש ומליונים בטלויזיה שקנתה את הזכויות של שידור הקרבות של הארגון החדש ( שטאקדה היה אחד מבעלי המניות שלו…) pride . הראה גרייסי את ההבדל בין פייק למציאות. בין לוחם אולטימטיבי אמיתי לשחקן. וסגר את הסיפור בכמה דקות מעליבות ללא כל התנגדות. רק הקרב החוזר עם קצת יותר פעולות יעילות של היפני הסתיים באותה תוצאה. גרייסי -4 יפן -0

נגמר?

זהו שלא!! בזמן שהיקסון עשה דרכו טו קיק אסס ביפן אחיו הצעיר הויס עשה כותרות גדולות בארהב . התחרות ההיא? הראשונה? של הדוג'ויים? הויס הקטן הרזה והצנום פיצץ את כל הז'לובים זכה בתחרות והראה לאמריקאים מי האדון בראש הגבעה. ( הוא ישוב ויגן על תוארו ויפרוש מהארגון בלתי מנוצח!)

האגדה של גרייסי קמה לחיים. המקורות דיווחו על משפחה בלתי מנוצחת. היקסון עם 500 קרבות לא רשמיים( הם ספרו  גם את המכות בארגז החול בגן ז'ילברטה..) הויס עם אליפויות הufc

הנזו גרייסי עם ואלה טודו ברזיל בקיצור. המשפחה הלוחמת לא מפסידה.

אבל ליפנים  זיכרון ארוך וחשבון פתוח ליתר דיוק לטאקדה שמעולם לא ויתר ולא יוותר  על הנקמה. הוא אוסף  את אחד האתלטים  הצעירים ששיחקו אצלו בבושידו. בקרקס. בחור מוכשר מאוד עם כושר גופני מופלא .גמישות. ורוח קרב של נינג'ה אמיתי צעיר בשם קזושי סאקורבה  ומכניס אותו למשטר אמונים קפדני בדוג'ו מיוחד. הדוגו של טאקדה . מה הם עשו שם?  איך מהלוליין חבלים יצא תוך שנתיים לוחם ספורטאי הנערץ בידי עשרות מליונים ברחבי העולם? אין מספיק נתונים.

אחרי כמה קרבות מפתיעים בהצלחתם מול כמה שמות מהעלית של הז'יו זיטסו העולמי ( ויטור בלפורט. ניוטון. ועוד) הגיע הזמן של טאקדה להעמיד את ה"מכשיר" באתגר הגדול .קרב מול משפחת גרייסי. האח הצעיר הנזו נענה לאתגר ובפרייד מס 8 התרחש הבלתי ייאמן. היפני ריתק את הנזו בקימורה. מתיחת היד לאחור עם בריח על הכתף. תרגיל שסופו שבירת זרוע בטוחה. הברזילאי לא נכנע .נראה שהוא מעדיף שתישבר היד מלהיות הגרייסי הראשון שמפסיד ועוד למי? לתלמיד של טאקדה?? סאקורבה הביט בשופט חסר אונים בשאלה "מה לעשות? לשבור לו את היד"? השופט לקח אחריות וסיים את הקרב.

סקורבה "אוכל" את הנזו גרייסי

הניצחון יפה אבל הנקמה לא הושלמה. ה"מכשיר" תוכנן לפעול נגד הגרייסי הראשי. היקסון. שעכשיו אחרי הניצחון הוגשה לו הזמנה לדו קרב. אבל השנה כבר לא 1994 והניצחון של הגרייסי הבכיר על זולו הולך המון שנים אחורה ל1980. אנחנו בשנת 2000. היקסון ניצח שוב איזה איידול יפני והודיע על פרישה עוד לפני ההזמנה ." אני לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד יותר. למשפחה שלי יש שם. ששום ניצחון או הפסד לא ישנה". אבל הזמנה זו הזמנה. ואף אחד לא יגיד שגרייסי פחדנים אז כדי לסגור חשבון אחת ולתמיד עם היתוש היפני הזה והמורה שלו שלחה המשפחה מאמריקה  את אלוף הufc  שלוש פעמים. והלוחם הבלתי מנוצח. הויס גרייסי.

בינואר 2000 בפני קהל של מעל 38 אלף צופים משולהבים ב"טוקיו דום".

נפגשו השניים.

הכללים לקרב על פי דרישת הגרייסים סיבובים של 15 דק עד אינסוף עד הכניעה עד ה"מוות" כאילו מדובר בקרב גלדיאטורים בקולוסיאום של פומפיוס…לא חשוב .היפני. הלולין לשעבר. מחייך ואומר לעיתונאים אני אעלה עם פמפרס לזירה..

הדמיון של היפני vs ההגנה הברזילאית

אחרי 90 דקות מתישות ומצמררות ניזרקת המגבת הלבנה מהפינה של גרייסי. הויס תשוש ומוכה לא יכול להמשיך. סאקורבה מניף ידיים ורץ אל הפינה של הגרייסים ללחוץ יד ולהרכין ראש בפני היקסון מאחרי החבלים שמניד ראש בהערכה. יש כבוד. 

המעגלים הולכים וניסגרים. יפן ברזיל גרייסי קאזושי. הולכים ונסגרים. הולכים ונסגרים.

לפוסט הזה יש 13 תגובות

  7. ארז

    7 מאי 2020 12:49:36

    טקאדה והבושידו זכרון של ימים יפים יותר שבהם אפשר היה לראות פרו רסלינג בלי להתבייש. נדמה לי שאפילו מכרו את זה בארץ כלג׳יט. ואגב, האלק הוגאן אכן היה אלוף העולם בהיאבקות, זה שהתואר הוענק לו ולא זכה בו באופן ספורטיבי לא משנה את העובדה.
    משפחת גרייסי הלוחמת, גם אגדה, עם כי הדור הנוכחי לא כל כך עושה להם כבוד, אבל הסיבה שהברזיליאן ג׳יו ג׳יטסו הפך לאמנות הלחימה המובילה יחד עם קיק בוקסינג (ויש יגידו מיי תאי) בMMA היא הרבה בזכות הויס גרייסי והאופן שבו הוא קרע לגזרים את כל המתחרים בUFC המוקדם.

  8. עגל

    7 מאי 2020 12:51:06

    מעולה, תודה!
    גם לי סגרת כמה פינות על המשפחה הזאת.
    .
    רק תיקון קטן, בתקופתו של פומפיאוס הקולוסיאום עוד לא היה קיים (למיטב זכרוני אספסיאנוס התחיל לבנות אותו אחרי שנת 70 לספירה).

    1. דני האדום

      7 מאי 2020 14:14:40

      ברחה לי בכתיבה ה"יוד"..כוונתי היתה לומר קוליסאום כלומר הזירה האיצטדיון. ה-קולוסיאום אתה בהחלט צודק אכן מיוחס לנירון ויש טוענים שזה אספסיונוס הפלבאי ( העממי לא הפטריקי) בנה.

      1. עגל

        8 מאי 2020 11:23:23

        למיטב ידיעתי זה אספסיאנוס שהתחיל וטיטוס שהשלים.
        נרון זה הרבה אחר כך, אולי הוא עשה איזה שיפוצון?
        2020 שנה, לך תזכור

כתיבת תגובה

סגירת תפריט