יומן קורונה 41# – 27/04/2020 – מולי

אחד הדברים היותר טובים שאירעו לי  בעקבות נפילת ברד הקורונה על ראשינו, היה הזמן ללמוד. זה לא שלא למדתי קודם,  אני בהחלט אחד מאלו שמאמינים שאנשים מתחילים ללמוד עם לידתם, ולא מפסיקים ללמוד, לפחות עד יום מותם, או אחרי.

אבל בעידן הקורונה, בעידן הקורונה יש לי לא רק יותר זמן ללמוד, אלא גם יותר רצון. איכשהו הלימודים מצליחים לספק מנה נוספת לארוחת המשמעות של חיי.
מעבר לבתי, האוצרית המדהימונית, ולאישה שאתי, אני הרי מוצא משמעות בעיקר ביצירה: הן בכתיבה, הן בעיצוב והן בעבודה.
מי שקורא את היומן היומי הזה, יודע שמאז תחילת עידן הקורונה, אני כותב כל יום לפחות פרסום אחד, כך שהכתיבה בהחלט מכניסה מנות נכבדות של משמעות לחיי. ועדיין, הלימודים יוצקים עוד מנה, או לפחות עוד רוטב, לארוחת המשמעות של חיי, אולי כי הם מזכירים לי את השנים בהם הייתי סטודנט שחלם להיות "סטודנט נצחי" חסר דאגות, שהרעב הבלתי פוסק לידע היה זה שנתן לו משמעות.

אז תמיד למדתי ואני מקווה שתמיד אלמד. מהיותי "סקרן בלתי נלאה" למדתי מכל ספר שקראתי (ואלו נעו ונעים לכל כיוון אפשרי של ספרי הקריאה והעיון),  למדתי מכל שיחה עם חבר או קולגה, השכלתי מכל פודקאסט ששמעתי, והחכמתי מכל תכנית טלוויזיה שראיתי, אפילו ממהדורות החדשות 😉.

לימודים זו שמחה, לימודים זו ברכה

אבל בעידן הקורונה התמכרתי למגוון דרכים נוספות של למידה. למרות שיש לי אלפי ספרים בבית, אני קורא כעת (גם) יותר ספרים אלקטרוניים. התחלתי להתמכר לפגישות ZOOM שמחברות תהליך של חיברות (סוציאליזציה) עם הענקת ידע, התאהבתי בצילומי הרצאות המוקרנים ביוטיוב ובחודש האחרון כבר הייתי "שומע חופשי " בשני קורסים שצולמו לפני שנה או יותר. האמינו לי שה"בינג' " הזה של הרצאות, הרבה יותר מספק, אותי לפחות, מן ההגעה פעם או פעמים בשבוע להרצאה.

אני וליאת, האישה שאתי גם המשכנו לתרגם להנאתנו שירים מצרפתית. החיפוש אחר הדיוק שאינו דיוק, אחר הניסוח שיצליח להעביר את הניחוח ללא התרגום המדויק מענג אותי בשירה הרבה יותר מאשר בפרוזה. דווקא מגבלות השירה כגון משקל או חריזה, הם אלו שמאפשרים לי כמתרגם, את "חירות המשורר"…

אז הנה דוגמה לאחד השרים שתרגמנו. את השיר בחרה האישה שאתי, אולי מאחר וגם הקורונה, כמו המלחמה, הורגת אנשים על ימין ועל שמאל ללא שום הבחנה…

אמרי לבנך / בוריס ברגמן
שרים: מאריאן מיל ומוריס דולאק

אמרי לבנך שעליו הביתה לשוב
הלילה עומד לרדת בקרוב, לרדת לבלי שוב
הנח לו לשחק ליד המים,
התירס עודנו חם
אבל תדאגי שמחר השכם בבוקר, השכם בבוקר הוא קם.
יודעת זאת היטב!  
הרי צריך לנטוע את שיחי הקפה ליד הים.


אמרי לבנך שעליו הביתה לשוב
אני מאוד רוצה לדבר אתו שוב
אני חושבת שהזמן עוד לא בשל
הוא לא יישאר לעד רק ילד, הוא כל יום גדל וגדל.
אבל מחר מאוד כדאי שהוא ילך ללמוד
דרכו מלאה בדם ובכאב,
עד מאוד.

אמרי לבנך שעליו הביתה לשוב
הרי הפרד כבר רתום ומוכן
הרובה שלו כבר מכותף על גבו
הוא ממתין לך, ליד הפלג הקטן.
החל ממחר, אנו נהיה בין ההרים
יודעת אני זאת היטב,
מי ייתן וילווה אתכם האלוהים.

את רואה, הבן שלך לא חזר
הרגו לנו אותו, החיילים
אני יודעת היטב שמחר אנו נהיה חופשיים
שהוא לא מת ככה סתם,
אבל מחר, יהיה צריך לקום
אני יודעת זאת היטב!
הרי צריך לנטוע את שיחי הקפה ליד הים.

והנה הביצוע של מאריאן מיל ומוריס דולאק ביוטיוב:

אבל הכי הכי אני אוהב כשדברים מצטלבים. כשלימוד ומחקר בנושא אחד, תורמים לך מידע על סוגייה אחרת, שאינה בהכרח שייכת. לדוגמה, כאן באתר לפני כמה ימים חיפשו את שמו של מארב קסלר, מי שאימן פעם את הפועל חולון. והנה, ללא שום קשר, יצא לי היום לקרוא כתבה משנת 1990 בעיתון "הארץ" על ימיו של נדב הנפלד  במכללת קונטיקט. בעודי קורא את הכתבה הזו, אני מגלה לפתע שמי שהמליץ על נדב למכללה ויצר את הקשר בין ג'ים קאלהון (מאמן קונטיקט) לנדב, היה לא אחר מאשר… מארב קסלר

פעם ניסיתי להסביר למישהו איך להיות מקורי. חשבתי בראש על חפץ כלשהוא, ואז אמרתי לו לומר חפץ מכל תחום שהוא, וביקשתי מידידתו להציע תחום אחר, ומאדם רביעי לבחור מילה כלשהי מהתחום הזה.  ואז, לקחתי את כל ארבע המילים הללו וניסיתי למצוא רעיון שיחבר לפחות שלוש מהן למשהו שאיש עוד לא חשב עליו. מטורף כמה שקל למצוא המצאות כשמבינים את טכניקת השידוך של מין בשאינו מינו…

נ.ב.

1. ק קו קור קורא לאנשי המדע לנצל את האינטרדיסיפלינריות (חיבור בין תחומים) למצוא פיתרון לקורונה.

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 10 תגובות

  1. מנחם לס

    27 אפר 2020 17:44:43

    מולי, כשאני קורא אותך אני נהנה מכל מילה אבל אני גם מלא אשמה שלי נמאס ללמוד דברים חדשים כבר איזה 20 שנה. מאז פרשתי מהאקדמיה שם הייתי חייב לחשוב, ללמוד, ליצור, ולפרסם, אין לי חשק לעשות שום דבר מלבד דברים שאני אוהב: להתעורר מאוחר. להישאר במיטה עם גייל ולקשקש. ואז לאט לאט לקום, לשתות קפה, ולאכול איזה בייגל. אז לראות מה חדש באתר, לקרוא את כ-ל הפוסטים ולהגיב כמה שאני יכול כתודה לכותבים ותודה על הזמן שהם משקיעים, ואז לצאת עם גייל להליכה של 2 ק"מ בפארק, לחזור הביתה, להתקלח, לאכול ארוחת צהריים קלה, ואז אחת מהנאות היום הגדולות – לקחת NAP של חצי שעה – שעה. לרוב הנכדות מגיעות ללמד את גייל דברים חדשים על ה-IPAD ואני ממסתכל על CNN, ואז סרט קאובוי ישן (יש לי עוד 300 ברשימה מנטפליקס). ב-5 גייל ואני עושים אימון בית של 45 דק', בעיקר מתיחות ומשקולות. ב-6:30 החדשות לאומה, וב-7 יושבים לאכול. אני מכין סלט גדול עם כל הירקות והעלים עלי תרד. למדתי טריק: אם אתה מכסה את הסלט בשיכבה כפולה ואפילו משולשת של PAPER-TOWEL וקצץ לוחץ אותה על הסלט, הוא נשמר טרי וללא MUSH (הרטיבות הזאת) למשך שבוע שלם! מלבד הסלט אנחנו מתחלקים בין מאכלים שגייל מכינה לכל השבוע (מת על הבישול שלה, הרבה למדה מאמי) ועושים זאת חצי חצי: יום מנה עיקרית של גייל ויוןם מ-TAKE OUT. מתחת הבניין יש מרכז קניות עם מסעדות מכל המינים והסוגים. אתה מצלצל 20 דקות למפרע ואז נעמד בשורה של 6-7 מכוניות ותוך 4-5 דקות מקבל את האוכל – הכל עטוף וסגור ומוגש במגש נע (התשלום למפרע). ב-8-8:30 אני מתיישב על הכורסה הכפולה הנעה כשגייל בוחרת את תכנית הטיווי שהיא מעדיפה (עכשיו כשאין ספורט, הטעם שלנו די דומה. שנינו אוהבים BBC ו-PUBLIC TV אמריקאי; אני לא אוהב לראות סרטי ספורט על משחקים ישנים) וזה זמן הכתיבה שלי. אני לא יכול לכתוב ללא טיווי פתוח לפני. ככה התרגלתי לפני שנים, וזה עושה מהכתיבה שלי תענוג ולא עונש. כי אני כותב, מספיק, כותב, מפסיק ל-5 דקות, טיווי, כותב, וככה עוברות 2-3 שעות (לעתים 4, תלוי כמה מעניינת אותי הטיווי). גייל נותנת לי נשיקת לילה טוב בערך ב-11, ואני נשאר לרוב עד חצות או 1 וזה הזמן לכתיבה יותר אינטנסיבית, לעבור על כתבות אחרות, לענות למיילים, וללכת לישון.

    אין לי אפילו שנייה זמן ללמוד דברים חדשים, והמוח ממילא כבר לא עובד.

    1. עגל

      27 אפר 2020 22:03:55

      מנחם שה נשמע טוב, מה רע? בעיקר הייתי רוצה שיהיה לי את הזמן לשבת ולראות סרטים ישנים. חלקם הרבה יותר טובים ממה שיוצא היום.
      אבל להפסיק לחשוב? זה לא, אני מקווה שאמות תוך כדי עבודה על איזה מאמר חדש

  2. רותם אלרן

    27 אפר 2020 18:04:26

    תודה רבה מולי. אני עכשיו משקיע בלימודים, עבודות והכל, אבל הכי כיף זה לבוא לפה, לכתוב, לקרוא ולהגיב. עושה לי את היום, וחלק גדול משגרת היום שלי זה לקרוא אותך.
    באשר לפודקאסטים, דווקא אצלי יש הפחתה, מכיוון שאני מסוגל להקשיב כמעט רק כשאני משחק או בהליכה, ושני אלה מאוד הצטמצמו אצלי.

    1. מולי

      27 אפר 2020 18:44:29

      חן חן רותם.
      הרשה נא לי לתת לך עצת חינם: נסה ללמוד (בעזרת תרגול שוב ושוב) לעשות כמה שיותר דברים בו זמנית. כמו שכל אישה תוכל לומר לך: תתפלא כמה זה יוכל לעזור לך בחיים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט