דירוג שחקני ה"אול אראונד" שלי ב-NBA/ רותם אלרן

לא מזמן יצאה סדרה תיעודית חדשה על מייקל ג'ורדן בנטפליקס – "הריקוד האחרון" (שאני בטוח שלפחות רובכם מכירים בשלב זה לאור ההייפ סביב הסדרה), שמדברת על המורשת של ג'ורדן והעונה האחרונה שלו בבולס, המתחים בקבוצה ועוד. עד כה יצאו שני פרקים בלבד, וחלק נכבד מהם הוקדש לדיבור על סקוטי פיפן, ולא בכדי – פיפן היה הרובין לבאטמן, עשה את העבודה השחורה הרבה פעמים, אבל גם בלט בצד ההתקפי לעיתים לא פחות מבהגנתי. לאור הדיבור הרב על פיפן, שהיה אחד השחקנים הבולטים ביותר במהפכת הכישורים והיכולת ב-NBA – הוא יכול לקלוע, להגן, למסור ולקחת ריבאונד, או בקיצור, ממש אבטיפוס של לברון ג'יימס, לכן החלטתי להקדיש לו את החלק הראשון בפוסט, ולכתוב על שלושת השחקנים השלמים והמגוונים ביותר ב-NBA נכון להיום (יש לזכור שזוהי דעתי האישית בלבד ולכל אדם יש את הדירוג שלו לדברים, מוזמנים לכתוב את שלכם בתגובות).

I Like to Associate Myself With Winning": Scottie Pippen Makes a ...

מקום 3 – קוואי לנארד

ה"טופר" נמצא במקום השלישי והמכובד מאוד ברשימה שלי, וזה לא במקרה – קוואי הוא ככל הנראה אחד השחקנים המוכשרים ביותר בימינו (יש המחשיבים אותו כטוב ביותר, אבל אני לא ביניהם), והוא שחקן מושלם לעידן המודרני, בו שחקן צריך להיות מפותח וקבוצתי מאוד, אך בעת הצורך לדעת גם לקחת את הקבוצה על הגב לאורך משחקים שלמים, ובמיוחד ברגעי הקלאץ', כפי שהראה בשנה שעברה כשלקח את טורונטו לאליפותם הראשונה אי פעם, וזכה ב-MVP של סדרת הגמר.

הוא נכנס לדעתי למקום השלישי ברשימה בעיקר בזכות ההגנה המדהימה, ככל הנראה אחת מהטובות ביותר בכל הליגה, כשהוא עושה זאת עם אינסטינקטים מדהימים וידיים המתמתחות להן עד האינסוף ומעבר לו. בנוסף להגנה, הוא גם סקורר מדהים ויעיל באופן יחסי, במיוחד לאור כך שפעמים רבות הוא משתמש בנשק המיד ריינג', שאותו שכלל והפך ורצחני, בדומה לכמה מכוכבי שנות ה-80 וה-90, אך הוא גם קולע באחוזים טובים לשלוש (36.6%) בווליום הגבוה היותר בקריירה שלו, וקולע באחוזים נהדרים מהקו – 88.9%. אל הקליעה וההגנה הוא הוסיף עוד יותר העונה את יכולת המסירה. ידוע לכולנו שהוא שחקן מאוד אינטליגנטי על המגרש, והוא הראה זאת השנה עם 5 אסיסטים למשחק. בסופו של דבר, ההגנה, הסקורינג והחכמה הופכים את קוואי לאחד מהשחקנים הכי מסוכנים ומגוונים בכל הליגה.

מקום שני – יאניס אנטטקומפו

אם מדרגים את שלושת השחקנים המגוונים ביותר בליגה, קשה שלא להכניס לדיון את היווני בן ה-25, שרק הולך ומשתפר יותר ויותר מדי כל עונה, קולע בקצב של כמעט נקודה לכל דקת משחק ועד עצירת העונה היה נראה בדרכו הבטוחה לזכייה בתואר ה-MVP בפעם השנייה ברציפות.

יאניס קיבל לפני מספר שנים את הכינוי "הגריק פריק", ולא סתם – יאניס הוא ספסימן עם ידיים עצומות, שרירים המשתרגים לאורך כל גופו ויכולת קפיצה לשחקים. ג'יימס הארדן טען שיאניס הוא שחקן לא מיומן, אז תנו לי לענות למזוקן – יאניס הוא מיומן, ללא כל ספק. אמנם נראה שהפיזיות הדומיננטית מעצבת כמעט את כל משחקו, אך כמו קוואי, הנתונים הגופניים שלו הם לא כל הסיפור – הוא שחקן מאוד חכם ובשתי העונות האחרונות התקרב ל-6 אסיסטים בממוצע למשחק, כשאל כך הוא מחבר הגנה מדהימה, לא משנה אם בפרימטר או בצבע, יש לו את המסוגלות לעצור שחקנים, ואל כך הוא מחבר קליעה שהשתפרה לאין שיעור השנה, כשהוא לוקח 2 זריקות יותר משלוש למשחק וקובר אותן באחוז לא מדהים של 30.6%, אך מספיק כדי להוות איום מינימלי.

כשמחברים את כל אלה אל שחקן אחד, מקבלים שחקן שהוא מגוון ויודע לעשות כמעט הכל על המגרש, והוא נמצא כאן בזכות ולא בחסד.

מקום ראשון – לברון ג'יימס

לא אחר מאשר המלך נמצא במקום הראשון שלי בדירוג השחקנים הכי מגוונים (וככל הנראה הכי טובים כיום, מה שמראה על חשיבותו של גיוון במשחקם של שחקנים) – בגיל 35, לאחר לא פחות מ-17 עונות בליגה, הוא עדיין אחד מהשחקנים הדומיננטיים והחזקים ביותר (גם במשחקו וגם פיזית) בליגה.

אין יותר מדי מה להרחיב עליו – הוא ממשיך לקחת ריבאונדים ולקלוע בקצב מסחרר, כשהוא מוסיף קליעה מטווחים ארוכים יותר ויותר (כולל מהלוגו!) ואפילו חשוב מכך, הוביל את הליגה באסיסטים כשהוא מבצע מעבר מושלם לעמדת הרכז ומנהל המשחק, דבר שמראה כמה מגוון ומדהים הוא. הקליעה, הדומיננטיות והמסירה הפנומנלית גרמו לכך שאצלי, לברון הוא בטופ, ובטיר משלו.

לפוסט הזה יש 48 תגובות

  1. תודה רותם, טור מעניין לשבת בבוקר.
    .
    נדמה לי שהרשימה הזו קצת מטשטשת את עניין האולראונדריות, מבחינה זו ששלושתם גם שחקני על, ואז יוצא קצת שאנחנו מדברים על כוכבים ועל רמה גבוהה ופחות על האולראונדריות עצמה.
    .
    יכוך להיות מעניין לציין אולראונדרים שאינם כוכבים, או לפחות לא כוכבי על, ואז לתהות על הייחודיות שלה. נגיד שחקנים כמו דריימונד גרין, באם אדבאיו, אל הורפורד, גורדון הייווארד, נניח, הם מקרים שקל יותר לדבר על אולראונדריות בהקשר שלהם כי היא לא נמצאת בצילה של הכוכבות.
    .
    ואז אפשר גם לשאול מה ערכה של האולראונדריות? באיזו מידה נעדיף מישהו שיודע לעשות הרבה דברים ברמה טובה על מישהו שמצטיין אבל רק בדבר אחד או שניים. סתם דוגמא – אם אתה בונה קבוצה מכלום מחר בבוקר, האם אתה מתחיל בטרי יאנג או בג'יילן בראון?

    1. קודם כל, תודה. הכנסתי את הכוכבים ולו רק בגלל שהם יותר מגוונים ומוכשרים, אבל יש סיכוי גבוה שאעשה טור המשך עם שחקני הרוטציה.
      בקשר לשאלה – תלוי איזה קבוצה, כי יאנג הוא שחקן הגנה מאוד חלש, אולי הכי חלש בליגה. בראון שחקן יותר שלם, אבל פחות כוכב. את יאנג אצטרך להקיף בסגל משלים שיגן בשבילו, בראון הוא יותר שחקן שהוא חלק משיטה, ולכן בוסטון לדוגמה מתאימה לו

  2. אם אני צריך למצוא את השחקן שהכי דומה לפיפן של היום זה כמובן פול ג'ורג' – גם ביכולת וגם במנטליות הוא הכי קרוב לפיפן.
    סט יכולות מדהים בשני צדי המגרש ואופי שמשדר שיותר נוח להם להיות מספרי 2, לכוכבים של קבוצתם שסופגים את מרב האש ויותר דומיננטים.
    .
    ברשימה שלך דוראנט כמובן יכול להכנס לשם בלי בעיות. די הלכת פה על המובן מאליו שיכולת להוציא משהו הרבה יותר מעניין.
    .
    אבל אם אתה מחפש "פיפנים" אל תלך על הכוכבים… גם ג'יילן בראון יכול להתפתח לכזה. סימונס גם כן. ניקולה באטום בשנות השיא שלו.

  3. דעתי שאם פיפן היה משחק באיזו קבוצה בינונית שלא היתה מגיעה להישגים, כבר היה נשכח, הוא היה שחקן טוב אבל לא סופרסטאר אמיתי, ובעיקר נהנה מאור הזרקורים שהופנה לג'ורדן ולהישגי הקבוצה. הרבה שחקנים מצויינים, כמו למשל פול ג'ורג' שהוזכר פה, אם היו משחקים בקבוצה לצד מייקל, היו מתפרסמים לא פחות ממנו, ולא יזכו לתהילת עולם כמוהו בגלל שלא יצא להם להיות בזמן הנכון במקום הנכון כמוהו.

  4. מי שלא צפו בבולס במספיק משחקים,
    לא יודעים עד כמה פיפן היה שחקן אדיר.
    ההגנה שלו, לטעמי, הייתה ברמה אחרת משאר מגני הפרימטר של התקופה. היכלות שלו לכסות שטח בתקופה בה אסור היה להגן אזורית, הייתה חלק מהותי מההצלחה של הבולס.
    יכולת ניהול המשחק שלו –
    אם כל הכבוד לקאוויי שהובא כדוגמה לאולאראונד, הוא לא שחקן שיכול לאורך זמן לשחק כרכז, או להוביל קבוצת אליפות באסיסטים למשחק. זה בדיוק מה שפיפן הלכה למעשה עשה באליפויות של הבולס (הוא הוביל את הקבוצה באסיסטים למשחק בכל אחת מ-6 עונות האליפות).
    .
    השורה התחתונה?
    שחקן נדיר ומיוחד, חלק קריטי לאחת השושלות הגדולות בתולדות המשחק.
    .
    השחקן הדומה ביותר לפיפן כיום?
    בן (אם רק היה זורק מבחוץ) סימונס. האורך, התנועה, הרבגוניות בהגנה, ראיית המשחק.
    .
    תודה, רותם.

  5. כתבה קצרה ולעניין. למרות ששלושת השחקנים שציינת הם הטובים כיום ובין הטובים מעולם, אני מתקשה להשוות אותם לפיפן.
    קשה להסביר כמה טוב היה פיפן עד שבאמת לא רואים משחקים שלו בדיוק כמו ה3 שציינת.
    פיפן היה חיה מעניינת בתקופה של חיות שלא יוכלו להתקיים היום.
    למעשה כשאני חושב עד כמה פיפן היה ורסיטילי, אני מבין שהוא היה בקלות מדהימה להיות כוכב בכל העשורים מאז, גם כיון!
    אני כמעט בטוח שמייקל היה צריך להתאים את עצמו לתקופה של ימינו, ההתקפה היום מאוד מהירה בעוד שבזמנו ההתקפה דיי עמדה.
    לכן המשולש המפורסם של הבולס בזמנו הצליח. כי זה היה בהתקפה עומדת.
    סקוטי היה סוג של דאון – עם מוטת כנפיים של אלבטרוס, קשיחות שהתעצבה עם השנים בעיקר בגלל מייקל
    אתלטיות שלא מן העולם(מי שמזכיר אותו זה רק יאניס).
    חוץ מיאניס שמימדים שלו מזכירים את סקוטי, אף לא אחד בליגה דומה לפיפן.הוא באמת היה מיוחד.
    כאוהד דיי שרוף בתקופה ההיא של הבולס, ובעיקר של מייקל, אני טוען עד היום בתוקף ללא פיפן למייקל לא היו יותר מ2 אליפויות גג !
    עד כדיי כך סקוטי היה מיוחד וטוב. ההגנה שלו הייתה משהו מטורף לא יאומן, וכשהוא רצה באמת הוא בקלות שם 40 נקודות.
    העיקר לכו תצפו ב3 האליפויות האחרונות של הבולס ותבינו עד כמה סקוטי היה מיוחד.

    1. לגבי לברון יש לך טעות בסיסית: לברון טוב מפיפן כך שאין בעיה להשוות לפיפן.
      לברון נבחר 12 פעמים לחמישייה העונה הראשונה, שיא כל הזמנים עד כה, שמהם נבחר 4 פעמים לשחקן רב הערך ביותר של העונה, נבחר 3 פעמים לשחקן רב הערך ביותר של הגמר כשבפעם האחרונה הוביל את שתי הקבוצות בכל חמשת הנתונים העיקריים ובגמר אחר שבו אמנם הפסיד לקבוצה טובה יותר ברמה השיג ממוצע של ט"ד, שני הישגים שהוא היחיד עד כה שהגיע עליהם. חכם ומגוון לא פחות מפיפן וכשרצה היה גם מעולה בהגנה לא פחות.
      סה"כ לברון גדול מפיפן.

  6. המיוחד בפיפן, ליאונרד ואטטטקומפו הוא שהם הגיעו לאן שהגיעו ממקום טוב באמצע הדראפט ולא היו בחירה ראשונה כמו לברון. פיפן נבחר במקום ה – 5, ליאונרד ואנטטקומפו במקום ה – 15.

    1. תודה רבה. מסכים עם זה שיאניס שחקן אול אראונד מדהים, אבל כמו שאמרתי – לברון בליגה משלו. הוא המוסר הכי טוב בליגה כרגע, אחד השחקנים הכי חכמים, שחקן הגנה טוב ותורם, ריבאונדר טוב (אמנם פחות מיאניס, אבל זה בגלל הגובה) וקלעי טוב בהרבה עם משחק יותר מגוון לדעתי.

  7. מסכים עם שמעון.
    אגב, לברון שחקן גרוע
    סתם עשו ממנו יותר מידי.

    וברצינות, לא יאניס ולא קוואי מסוגלים לנהל משחק עומד לאורך זמן.
    לברון משתלב בכל שיטה בכל זמן ובכל מקום.
    כתבה בynet על השטות של סמית בגמר לפני שנתיים שלחה אותי לראות את המשחק הזה הבוקר.
    ממש כמו ה63 של ג'ורדן תצוגה מטורפת.
    אול אראונד משוגע, תרומה בכל אספקט,ויותר חשוב- שליטה מוחלטת בקצב.
    בספק עם קוואי ויאניס מסוגלים לכך.

    1. בכל שיטה? רק בשיטה שלו. שנה שעברה לא עשה פלייאוף.
      מי שהראה שמשתלב בכל שיטה הוא קאווי. בלי פוזות בלי להעיף מאמנים בלי להביא כוכבים (לפני הקליפרס) בלי לזיין לנו במוח עלgoat. אליפות אחת מהשיקצה וביי עם כל הפוזה.
      שלא נדבר שהשלישייה שציינתי ב20 רמות עליו בהגנה.

      1. שמעון, די להיות הייטר. לברון שנה שעברה היה נהדר, ולא הצליח לסחוב את הקבוצה לפלייאוף בגלל פציעות מרובות שלו ושל חבריו לקבוצה (לונזו, אינגרם ורונדו שלושה שחקנים משמעותיים שנפצעו). ברגע שהוא בריא הוא יכול להוביל גם קבוצות שהן מעט יותר מסבירות (קליבלנד 2018) לגמר.

          1. אין בכל יקום שהוא מצב שהם טובים מלברון שהוא חכם ומגוון לא פחות מהם אם לא יותר.
            12 פעמים בחמישיית העונה הראשונה עם 4 פעמים המצטיין של העונה, 3 פעמים המצטיין של הגמר.
            קלעי מצוין, עם יכולת הגנה מעולה רק שלא תמיד רצה להשקיע ככל יכולתו, ריבאונד משובח, מוסר נפלא ויותר מהאחרים וחוטף טוב מאוד. חכם ומגוון יותר מהאחרים כשבאליפטת האחרונה הוביל את שחקני שתי הקבוצות בכל חמשת הנתונים העיקריים ובגמר אחר השיג ממוצע ט"ד.
            כששלושת האחרים יגיעו להישגיו אז נדבר. עד אז לברון מעליהם ללא עוררין.

      2. קוואי נהדר. אבל שמעון בכנות מה היית כותב אם לברון היה עוזב את הקבוצה והיא נראית לא פחות טוב, כולל פריצה של שחקני משנה למרכז הבמה?

      3. לברון פורח בשיטת משחק 1 . להקיף אותו בקלעים, לברון שנה שעברה הרס את המרקם החברתי של הקבוצה הוריד לצעירים כל שבב של ביטחון בטח שזרק אותם מתחת לגלגלים בפומבי.

        1. וברור שיש חיים בלי לברון, לברון בונה ומכריח קבוצות בדמותו והוא השיטה , לכן כאשר הוא עוזב הקבוצה כביכול מתפרקת, הוא הגיע ללייקרס בפעם הראשונה קבוצה שלא בנוייה לדמותו ופירק אותה מבפנים ותקשורתית, לברון שחקן אדיר אבל שחקן של שיטת משחק אחת (בדומה למגיק בזה), דוראנט קובי ז״ל מייקל פרחו במכה שיטות

          1. כן אני מהאסכולה שסוברת שלברון צריך את שיטת לברון בשביל לפרוח. אבל זה שקוואי עזב את הראפס ועדיין עם אותו הסגל בדיוק הם פשוט נתנו בראש השנה זה אומר שקוואי שחקן אדיר אבל לפעמים קצת שוכחים לו את המגרעות שלו – USG גבוה (והשנה באופן יחסי גם הקליעה הייתה פחות יעילה), חוסר ביכולת לניהול משחק. אני בטוח שאם לברון עוזב מחר את הלייקרס והלייקרס ממשיכים לתפקד הטיעון של שמעון הוא עד כמה זה מראה שלברון בלוף

            1. לברון לא בלוף אף אחד לא טוען שהוא בלוף , לברון שחקן אדיר אבל השיטה מותאמת עליו הוא השיטה כמו הארדן מג’יק … , קוואי/ דוראנט/ קובי / מייקל… להבדיל הם שחקנים אדירים ולא פחות טובים אבל הם לא השיטה הם בתוך המערכת ויכולים לפרוח במספר רב של סגנונות, לברון פורח בשיטת משחק 1 (ושיטה יעילה להחריד) אבל ברגע שהוא עוזב קבוצה זה שהיא מתפרקת זה לא חוזקה שלו אלא שבנו אותה בדיוק למידותיו והישאירו אותה כל כך לא מאוזנת

            2. מייקל אדיר יותר מכולם וטוב יותר ללא עוררין!!!

        2. לפני הפציעות וסאגת הטרייד לברון היה נהדר והלייקרס היו בדרך הבטוחה לפלייאוף. סאגת הטרייד אכן פגעה ביכולת הצעירים, אך עם לברון בריא הקבוצה הייתה נראית יותר טוב באופן משמעותי למרות הסאגה הנ"ל גם אם לא מגיעה לפלייאוף בסופו של דבר.
          כך או כך במבט של קריירה לברון הוא שחקן אדיר והיסטורי ומועמד רציני להיחשב לפורוורד הגדול בכל הזמנים.

  8. צהריים טובים והרבה בריאות .
    לפי דעתי , פיפן היה הופך להיות הכוכב המוביל של רוב הקבוצות האחרות דאז אם לא היה מגיע לבולס . בעונה הראשונה שלאחר המעבר של מייקל לבייסבול , פיפן היה לדעתי השחקן הכי טוב בליגה , ולא נבחר ל-mvp בגלל המיקום של הקבוצה בדירוג . הקבוצה בהובלת פיפן הגיעה ל-55 נצחונות , הישג מעולה שמעט מאד פרשנים צפו . זה שהוא הסכים להיות כינור שני לטובת ההצלחה הקבוצתית רק מוסיף לו כבוד בעיני . כנראה השחקן שסבל הכי הרבה מהערכת חסר . לגבי ימינו , ממה שראיתי בשנים האחרונות , הכי דומים אליו בכישורים הם לברון ( מאז שהוסיף קליעה ) , ודוראנט ( בגרסת גולדן ) . לא חושב שהשניים האלו מוכנים להיות כינור שני באיזשהוא מצב . קוואי בדרך לשם , עדיין לא בשל לגמרי מבחינת הובלת כדור . יאניס וסימונס לא בשלים עדיין מבחינת קליעה . אני חושב ששני כוכבי הבולס היו שולטים גם בליגה של ימינו , פיפן לא היה זקוק לשום שדרוג , מייקל לשדרוג של השלשה .
    הרבה בריאות

    1. פיפן בסוף היה סקורר ויצרן נקודות מוגבל הוא לא יכול להוביל קבוצה לבדו, לא לברון ולא דוראנט דומים אליו במאומה שניהם סקוררים אדירים שפיפון רק יכול לחלום להיות כמוהם , פיפן הפל להיות פה אוברייטד באתר יתר על המידה שחקן הגנה נפלא ואולסטאר בחסד אבל הוא לעולם לא היה טופ 5 בליגה

    2. העלבת את יאניס קשות כששמת אותו עם סימונס לגבי הקליעה. יאניס צובר נקודות מרשים ומהמובילים בליגה עם יכולת קליעה נהדרת סה"כ עם מגבלת מרחק אך עדיין קלעי איכותי בהחלט. סימונס יותר מוגבל ביכולת הקליעה והוא יהיה צריך להיות מאוד מרוצה אם יהיה קלעי כיאניס.

  9. כתבת בעצם רק סוג של דירוג של שחקני הליגה, היה אפשר ללכת יותר רחוק עם המושג ״אול אראונד״ ולא ישר ליפול לסופרסטארים.

  10. אם כבר הגענו לנושא דרך גורדן לפיפן לאול אראונד, אסור לשכוח שמייקל היה האול אראונד הכי מכולם.
    .
    אם תשאלו אותי ווייד היה אחד האול אראונד הטובים מכולם. הוא ללא ספק החוסם הכי טוב כגארד בהיסטוריה, שומר עילאי וחוטף מצטיין, בהתקפה היה לו הכל חוץ מאולי שלשות אבל כמו מייקל גם את זה היה לו בסוף

    1. לא בטוח שווייד היה חוסם טוב מווסט וג'ורדן. אצל וסט אין נתונים רשמיים אך נרשם לו משחק עם ק"ד כולל 10 חסימות (בחטיפות בעונתו האחרונה שאז החלו לחשב רשמית חט' וחס' היה לו ממוצע אדיר של 2.5 חט' למשחק). גם מייקל גם היה חוסם נפלא כגארד עם סביב חסימה למשחק לאורך רוב הקריירה.

  11. פיפן לקח על הגב קבוצה בעידן פוסט מייקל ( פורטלנד) וכמעט העיף את הלייקרס של שאקובי, למי שטועה לטעון שפיפן״סתם עוד שחקן״ בלי הבולס. יותר נכון לקבוע כי לולא פיפן, לג׳ורדן מספיקה יד אחת כדי לענוד טבעות אליפות, וגם היד הזו לא היתה מלאה

    1. לסיכום: מייקל היה הגדול מכולם כשחקן בכלל וכתחרותי וכווינר וגם כמנהיג אין יותר ממנו, אך םיפן היה כוכב גדול לצדו ותרומתו הייתה חשובה ביותר לאליפויות וכל כוכב גדול צריך שחקנים איכותיים ורציניים לצדו כדי להוביל את קבוצתו לתארים.

  12. תודה רותם, רעיון טוב למאמר
    מסכים עם הדירוג, לברון שחקן יותר שלם בשלב זה מהאחרים ומכיר את הדינמיקה של להוביל קבוצה לגמר, נראה כמה דלק נשאר לו במיכל.

    באולאראונד יש לך כמובן גם את מג'יק ובירד

  13. שמעון איזה קוואי שמעון…
    גדול ככל שיהיה , שחקן עם טיים מנג' לא יתקרב להר ראשמור.
    אגב
    עם כל הכבוד לפיפן
    אל תשכחו את ההגנה של mj.
    היה מחסל בהגנה לא פחות משחיסל בהתקפה.
    מוסר מצויין וריבאוונד מצויין.

  14. פיפן אכן היה שחקן פנטסטי, אבל אני לא בטוח שהוא היה צומח למה שהיה מחוץ לשיקגו. אם הרבה פעמים מאמנים נותנים לחמישיה הפותחת להתאמן ביחד, פיל ג'קסון היה שם את פיפן בחמישיה אחת ואת ג'ורדן בחמישיה השניה, ואז נותן להם להרוג אחד את השני באימונים. אני בטוח שזה שידרג את פיפן פי כמה… הוא לא היה יכול לקלוע מתי שהוא רוצה (הוא לא היה סקורר של 30+, יותר שחקן של 20+ בדרך כלל, דווקא בגלל שהוא היה מעין רכז) . השילוב בין האובססיה של ג'ורדן להיות מספר אחת, עם שיטת המשולש, איפשר לו להיות כל כך מוצלח.

  15. פיפן היה אדיר. ולגבי לברון, אני חושב שמה שמוריד ממנו למרות כל מה שהוא נותן, זה באמת העובדה שהוא לא קרוב בכלל בהגנה לרמות שהוא מציג בשאר האספקטים של המשחק. קוואי ויאניס לעומת זאת שהבאת אותם, וסקוטי ומייקל כרפרנס הסטורי, וגם דוראנט שהוזכר פה – הם קטלניים בהגנה ברמות לא פחות מאשר הם שחקי התקפה מדהימים – ונדמה לי שזה מה שאנחנו מצפים כשאנחנו מדברים על אולאראונד

  16. בכל הזמנים הקבוצה הטובה ביותר של השחקנים המגוונים ביותר (ולאו דווקא הטובה ביותר בכלל) היא לדעתי:
    שחקני חוץ: מג'יק וקיד בעמדה 1, אוסקאר ווסטברוק בעמדה 2.
    שחקני פינה: לברון וקירילנקו ובירד.
    שחקני פנים: גארנט ובארקלי בעמדה 4, וילט והחלום וראסל וכארים בעמדת הציר.
    מייקל טוב מכולם אך פחות מגוון במעט משחקני החוץ האחרים. גם וסט טוב יותר מלפחות שלושה מהם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט