על גג ביתי יש לי שלל עציצים שהגיעו בירושה מן הבעלים הקודמים של הבית. יותר מעשרים עציצי ענק ואדניות ועוד עציצים בגדלים שונים.
אני חייב להודות שאני לא גנן דגול בלשון המעטה, אולי כי אהבתי את ספרו של מאיר שלו "גינת בר" שכל כולו לתת לטבע לעשות את שלו ולא לטפחו באופן מלאכותי, ויותר סביר שמאחר ואפילו כשהייתי ילד, לא אהבתי לעזור לסבתי (שאותה דווקא מאוד אהבתי) בטיפוח הגן הקטן שהיה ליד ביתה, גן שממנו אני זוכר בעיקר את שיח קוצי האגבה הענקי שתפס רבע מהחצר ושקוציו הארוכים והחדים דקרו אותי הרבה יותר משבע פעמים.
אין פלא, לאור זאת, שלמרות שעל גג ביתי יש לי שלל עציצים ואדניות שבימים שאינם ימי האביב, פורחים מכולם רק זוג עצי דקל בשני עציצי ענק. האמת היא שכל כמה שאינני גנן ואיני עוסק בגגנות מכל סוג שהוא, כשרכשתי את ביתי לפני כמה שנים, היה רק עץ דקל אחד ענק עם קליפה מתקלפת בעציץ ענק אחד, ואני בעצמי – ולא מצליח להבין מדוע – שתלתי לפני ארבע שנים שלושה ייחורים בשלושה עציצים נוספים… בשורה התחתונה, רק אחד מהם הצליח להפוך לעץ ענק שאני מנסה להשקות (לא בחורף) פעם בשבוע – לא תמיד בהצלחה.
אבל הפלא האמיתי קורה בסוף החורף ותחילת האביב: ככה סתם, משום מקום, ללא שום היגיון, כל העציצים והאדניות מתמלאים צמחים פורחים – וכל שנה בהרכב שונה של צמחים. לפני שנתיים רוב האדניות התמלאו בסביונים, אתם יודעים, אלו שאחרי פריחה צהובה יפהפייה לקראת האביב, מגדלים באמצעו [של האביב] ראש לבן עטור שֹיבָה כשל סבא שילדים אוהבים לנשוף בו.
השנה קרה משהו שלא ארע מעולם עד כה: על כמעט כל האדניות והעציצים הופיעו שני סוגי צמחים שבצורה מסיבית השתלטו כמעט על כל שטח גידול אפשרי. במיוחד תפש את תשומת לבי אחד מהם שעליו גדלים לתורת כף יד ששוליה משוננים.
ככל שיותר ויותר הצמחים האלו גדלו, ככל שיותר ויותר נפתחו בהם ניצני פרחים סגולים, הסקרנות מילאה אותי: מי ומה זה השיח עם הפריחה הסגולה לבנה שממלא לחלוטין את כל האדניות ובעצים בגג שלי, וכיצד לעזאזל הוא הגיע לשם?
מאחר ובמגדיר צמחים מעולם לא השתמשתי, (מגמה ספרותית אחרי הכול), החלטתי להיעזר בחוכמת ההמונים ולפנות לקבוצה בפייסבוק בשם "בוטניקה לאוהבים – צמחי הבר של א"י ". כל שעשיתי היה להעלות תמונה ולשאול בתמימות: " מי יכול בבקשה לומר לי מה הפרח הזה. תודה מראש.".
ואז החלו דיונים. בתחילה ענו חלמית, ואז חלמית גדולה, ואז חלמית מצויה, ואז היה מי שטען שלא חלמית ולא יער, זהו מעוג כרתי (תשובה עם הרבה תומכים)… ואחרים אמרו שזו בכלל חוביזה ואני עומד משתאה, הרי כל מה שרציתי לדעת זה מיהו הצמח הזה שפלש אלי לכל צדי הגג…
ואז החל דיון איך מבדילים בין סוגי החלמיות והמעוג, כשחלק טוענים שזה בכלל אותו דבר. כאן כבר התעצבנתי והלכתי גם אני, שאיני מבין מאומה וקראתי שלל מחקרים וטכניקות להבחנה בין חלמית ומעוג כרתי, שמתברר שכולם מסכימים שנורא קשה להבחין ביניהם…
ופתאום עלתה השערה שזו אולי חלמית "חדת עונות". מתברר שזה מין שנצפה לאחרונה בארץ לפני כ 80 שנה, ושלפני כשנה ענבר בר מקיבוץ צובה מצאה פרט בודד ממנו שזוהה ע"י המחלקה לצמחי ישראל שנכחדו בגן הבוטני של האוניברסיטה העברית בירושלים…
אז אני עומד (יושב) משתאה. בחייכם, זה הרי משהו שיש לי על גג הבית, ובכמויות. אבל אז מישהו קפץ והרגיע שזה לא "חדת אונות" [השוני בין עונות לאונות הוא במקור, כנראה באדיבות "מתקן" האיות של הטלפונים ה"חכמים"]. ובא שלישי וטען שזה בכלל פרח של חציל…
אז תשובה סופית לסקרנותי לא קיבלתי. מה שכנראה די בטוח הוא שלאור כמות הזרעים שהפרח הזה הפיץ, כנראה שגם בשנה הבאה אוכל לראות את הפריחה הזו של…
של? של מה בעצם?
מאחר והמומחים לא הגיעו להסכמה סופית, אז אישית אני – רומנטי שכמוני – מעדיף לחשוב שזו כן חלמית חדת אונות שהגיעה לבקר את גג ביתי בעונת הקורונה.
ואם לא, אז עדיף שזה יהיה "לחם העניים" כפי שהחוביזה מכונה בירושלים. אני כולי תקווה שלא נהיה חייבים לאכול אותה לא השנה ולא בשנים הבאות, אבל עוד קצת לחם אף פעם לא יזיק – בטח לא לעניים.
נ.ב.
1. ק קו קור קורא לכל מי שיוכל להחליט בסוגיה להגיע לגג ביתי בחמש אחרי ה- ק קו קור קורונה.
צ'יקו
22 אפר 2020 16:24:23תודה רבה
שלהבת
22 אפר 2020 17:10:53זאת חוביזה. תאכל ותהנה.
Avri
22 אפר 2020 18:41:00לפי דעתי חלמית וחוביזה זה אותו דבר.
מולי
22 אפר 2020 18:46:12חוביזה הוא אכן סוג של חלמית.
אבל לדעתי זה מעוג כרתי ולא חלמית
עגל
22 אפר 2020 22:29:03מולי התמונה הימנית היא חלמית (אחד הסוגים שמנית, לדעתי חוביזה זה אותו דבר), אבל בתמונה השמאלית נראה שזה צמח אחר. אולי זה המעוג או חדת האונות שהזכרת . . .
אצלנו כשמשהו גודל בקצב מאוד מהיר יש את הביטוי ״גודל כמו החלמית באביב״
לזכר אלפי שעות העישוב על התחת והברכיים והריסוס עם מרסס גב
עגל
22 אפר 2020 22:29:27צ״ל גדל, לא גודל
מנחם לס
23 אפר 2020 05:09:31הקורונה היא דבר איום, אבל אם מחטטים, אז היא עשתה דבר קטנטן טוב: הולידה אותך לחיים.
רותם אלרן
23 אפר 2020 10:36:04מסכים. בכללי יש המון כותבים שכותבים יותר, וזה אחד הדברים שהכי מנחמים אותי בתקופה הזאת
מולי
23 אפר 2020 14:52:34מנחם, אני כתבתי לא-מעט כל התקופה, אבל בעיקר לפרויקטים של ספרים שעוד לא סיימתי.
אהרון שדה
24 אפר 2020 17:06:29הבן שלי אומר חובזה יש הקוראים אותו חלמית הוא עוד לא בן 16 לא מת על לימודים אבל כמו שאני הייתי בגילו בספורט כך הוא במגדירי צמחים ובטבע ….