היום לפני 49 שנה: היום בו גילינו שלאשתי רינה לס (RINA LESS) יש סרטן דם ממאיר / מנחם לס

לפוסט השונה הזה ישנה מטרה אחת בלבד, ומטרה ברורה: לשמר את זיכרון אשתי רינה לס ז"ל (RINA LESS) שהלכה לעולמה הרבה הרבה לפני זמנה (בגיל 36) לפני 51.5 שנים, באינטרנט, או היכן שדברים כאלה נישמרים.

אתמול ניסיתי למצוא תמונות ישנות כי מחר הוא יום השנה שבו חיי וחיי בנותי השתנו לנצח וחיפשתי תמונות מהימים ההם בנוסף למה שיש לי. מחר (היום) הוא יום השנה ה-49 בו התגלתה לנו החדשה האיומה שלרינה אשתי ואם בנותי יש סרטן דם ממאיר מהסוג האגרסיבי ביותר, מחלה שעד היום לא נמצא לה מרפא. רק החלטתה להיכנס לקבוצת מחקר בבית החולים של ה-NATIONAL INSTITUTE OF HEALTH – ה-NIT בבולטימור, האריכה את חייה בשנתיים וחצי, שחלק מהן היו מהאיומות ביותר שניתן להעלותן על הדעת עם כימיקלים נסיוניים, אבל בשנתיים וחצי היו כמה חודשים מיוחדים ונהדרים – עד כמה שאפשר היה לא לחשוב – בהם היא הייתה ב-REMISSION ובאחד מהם אפילו הצלחנו להגיע לביקור בישראל.

תוך כדי חיפוס ב-GOOGLE (הכנסתי את שמה ושמי בעברית ובאנגלית) גיליתי אוצרות עבר ממש. מסתבר שאתר 'הופס' נמצא בכל מיני ארכיונים, וכבעל האתר, פרופסור לשעבר, מאמן לשעבר, משמן השנה ב-NCAA, ועוד, לינק אחד מספק מעבר ללינק אחר, ואפשר לחשוב שאני אדם שתרם משהו לעולם (אם כי את האמת כולנו יודעים…)

אבל על רינה לא היה כמעט כלום. מחקרה לדוקטורט בפן סטייט היה על INCEST (יחסי מין בין בני משפחה) בין אנשי ההרים של הרי הניטני כ-20 מייל מהאוניברסיטה היה מחקר חשוב ביותר. היה זה מחקר מקורי מנקודת מבט חדשה שהיא לא הספיקה לסיים.

להפתעתי ישנן שתיים אחרות בעולם באותו שם, אבל גלגול מטה כן גילה תמונה ב-CROCHET של תמונות מהפייסבוק של בתי סיגל סילוורה מהוד השרון ושם רואים את רינה. ובחיפוש נוסף מצאתי את שמה כ-PH.D בפסיכולוגיה קלינית מפן סטייט (PENDING), אותה אוניברסיטה בה אני קבלתי את ה-PH.D (התחלנו יחד, אבל המחקר שלה היה הרבה יותר ארוך ומסובך משלי, והיא לא הצליחה לסיימו לחלוטין. חסרו לה כמה חודשים).

כבעל האתר, החלטתי שהגיע הזמן להנציח את שמה של רינה. הזמו עובר-חולף, ואני, למשל, הזכרתי את רינה כאן כמה וכמה פעמים, אבל את תמונתה, למשל, אף פעם לא הכנסתי. אז חשבתי שאם שמה יהיה בכותרת, חיפוש קל של הנינים והנינות – והבאים אחריהם – עם השם RINA LESS (הקודם BRANDIES, ברנדיס), יכניס אותם לפחות הנה לראות את תמונותיה.

במקום אחר אכתוב על חייה כילידת טבעון, ועד יום מותה גם בעברית וגם באנגלית. שם יהיה קישור לכאן, וכאן יהיה קישור למאמר על חייה שאחפש מקום בו הוא מתאים לפרסום. היא היתה הפקידה הראשית של מפקד חיל הים, ואז מורה לילדים מפגרים במורשה. בארה"ב היא היתה פסיכולוגית קלינית מורשה, ומשך כל ימי מחלתה טיפלה בחולים באותו בית חולים בו שהתה, ובתקופות רמישיון היא המשיכה לטפל במטופלים בבית. היא היתה גיבורה. היא גם נתבקשה – והסכימה – לכתוב יומן יומי על עצמה, רגשותיה, שיחותיה עם החולים – גברים ונשים כולם סובלים ממחלה סופנית – ולכתוב קטעי שיחה – ולתאר רגעי משבר ולעומתם רבעי תקווה – על כל נושא שבעולם מהסיכוי לנס ועד לפחדים מהמוות.

יומנה נמצא שמור היום ב-APA. אפילו לי לא הורשה לקרוא אותו.

אז כאן אכניס רק תמונות שלה עם הסברים קצרים.

תמונה ראשונה: שמחה וששון: הנה רינה עם הבת אפרת בת 4-5 חודשים (גרה היום לידינו באטלנטה עם בעלה ג'ייסון והנכדות טלי ושירה), ולידה סיגל בת ה-3.5, היום תושבת הוד השרון (עם בעלה ליאור והנכדות דריה, אמי, ורומי). כמה חודשים אחרי נתגלתה מחלתה. (RINA IN GARDEN CITY WITH EPHRAT – 5 MONTHS – AND SIGAHL – 3.5; RINA IS STILL SUPPOSEDLY HEALTHY)

תמונה שנייה: כולנו בגרדן סיטי, כשלרינה יש את ה-REMISSION הראשון! (RINA LESS DURING FIRST REMISSION IN GARDEN CITY)

(זה לא שיער שלה, האמינו לי, אם כי היתה לה פעם תספורת דומה)

תמונה שלישית: רינה והבנות (עם חברות) בגן החיות בבולטימור שלושה חודשים לפני פטירתה. העצב כבר נראה על פניה RINA AND THE GIRLS (AND FRIENDS) IN BALTIMORE ZOO 3 MONTHS BEFORETHE CANCER WON. RINA'S SADNESS IS CLEARLY SHOWN ON HER FACE

רינה ז"ל, אישה יקרה ואהובה, אם נפלאה ואוהבת. יהי זכרה ברוך!