משחק שתמיד אזכור: מלחמה ושלום / אריאל הכהן

מלחמה ושלום- על ידידים. זרים ומערכה אחת אחרונה.

"המשחק עוד לא גמר, יורם! יש תשע שניות…  אסור מאבדים את הכדור. אסור מאבדים את הכדור!"

1981 תהיה שנה היסטורית. מערכת בחירות רותחת תביא את הקיטוב העדתי לשיא. דודו טופז יעמוד בכיכר מלכי ישראל ויצהיר : "תענוג לראות את הקהל הזה, ותענוג לראות שאין כאן צ'חצ'חים שהורסים אסיפות..". חיל האויר ייצא וישמיד את הכור העירקי .שלום חנוך יוציא את תקליט המופת "חתונה לבנה" הטלויזיה הישראלית תתחיל לשדר בצבע .משה דיין ימות.

גיבור מערכות ישראל. רמטכל. שר בטחון לשעבר ושר חוץ בקדנציה מפתיעה ואחרונה בממשלת בגין שהביאה הסדירה הניחה את הבלתי ייאמן. שלום עם מצרים.

דיין הצבר האולטימטיבי. חסר העכבות. הגבולות והפחד .שודד העתיקות ומנצח הפידאיון. מטריד החיילות ואדריכל ששת הימים. הביגמיסט ההולל והאחרון שעמד בפרץ בכאוס במלחמת יום הכיפורים. הנץ המדיני שקילל את נאצר  והיונה המדינית שהלכה לשתות קפה עם סאדאת – הכל התממש באישיותו ההפכפכה והייצרית. הוא הפך לסמל ישראלי בינלאומי. התגלמות החייל האמיץ הטרגי ( הרטיה) והמנצח. עד כדי כך היה מקובל על מנהיגי העולם שבשנת 1968 קיבל אישור כ"עיתונאי" להתלוות לפלוגות אמריקאיות ( פלוגות!) המתבוססות בבוץ הויטנאמי ולהעביר את התרשמותו המקצועית לבכירי הצבא. הספר "דיין בויטנאם" – יומן שכתב במסעו מומלץ לכל קורא ישראלי האיש מאבחן באופן אנליטי ונכון את אי היכולת של האמריקאים להכריע מערכה באין לה בני ברית המעוניינים בה

במכבי ת"א כדורסל שמו לב היטב ליכולת המשיכה של האיש, ודאגו לחבר אותו לצהוב במהלך שנות ה-70. דיין החל להגיע בקביעות למשחקים יחד עם אשתו השנייה רחל. השניים העריצו את הקבוצה המצליחה והרבו לצפות במשחקי הבית בגביע אירופה ביד אליהו. החשיבות חרגה מהעולם הספורטיבי: לפני כל משחק עלו שתי שאלות מצד האורחים – האם משה דיין יהיה במשחק, והאם ניתן יהיה להצטלם איתו…

"ידיד המחלקה" קראו לו במכבי.

ה"ידיד" היה מרבה לרדת לפרקט לפני המשחקים ולברך את שחקני שתי הקבוצות. היו תחנות טלוויזיה שעמלו על קלוז־אפים של בני הזוג יותר מאשר על רגעים מהמשחק. דיין ורעייתו התחברו מהר מאוד לאווירת גביע אירופה ונראו לעתים נלהבים, כמו האוהדים, מכל סל .לפעמים דיין גם היה יורד לחדר ההלבשה כדי לברך אחרי ניצחון, ולפעמים שלח את הברכות לקבוצה במסע שלה במדינה אחרת.

באוקטובר 1981 דיין ימות אך במרץ של אותה השנה כל זה עוד חזון נפרץ .במרץ הוא ילווה במבטו ביחד עם עוד מליוני ישראלים את הקבוצה שהגיעה לשטרסבורג לגמר גביע אירופה לאלופות . שנה לפני כן הפסידו המכבים במעמד הגדול הזה בברלין לקבוצה של חואן אנטוניו קורבלן. בראבנדר ולהקתם מריאל מדריד אך השנה דומה כי המערכת למדה את הלקח והצטיידה במוח כדורסל מבריק בדמותו של המאמן האמריקאי רודי ד'אמיקו. מאמן אלמוני לעיניים מקומיות שאימן קצת באיטליה אך ידע לעשות קסמים עם מה שהיה לו ביד. והיה לו. כולם ידעו מה ארל ווליאמס. אולסי פרי. לו סילבר . בוטרייט .ארואסטי והכוכב הגדול מיקי ברקוביץ' יודעים לעשות. המהירות. האגרסיביות. רוח הנצחון הצליפות והחזרה מהקבר היו סימני האופי של הקבוצה..אבל מה שדאמיקו הביא היה הגרוש שחסר ללירה. הטחינה שחסרה על הפלאפל הקש שחסר לגב של הגמל.

הוא נתן למכבי פילוסופיה של הגנה.

איזוריות מתחלפות לאישית. מחויבות בריבאונד הגנה. סגירה על כדור חוזר בהתקפה. משחק על שעון. דברים שבמכבי במשך שנות הפריצה החשיבו כ"לא מתאימים לרוח המועדון". המאמן האמריקאי שלא היה קשור לשום קליקה לקח את הסגן הקודם צביקה שרף גם הוא מאמין בן מאמינים ובסבלנות אין קץ הכניסו שניהם באימוני טרום העונה  ובמשחקי האימון "טירוף" שלא נראה כמותו. שחקנים כמו מיקי כמו ג'ימבו וכמו ווליאמס שהתייחסו לאספקט הזה של המשחק כהכרחי ..נאלצו תחת המשטר החדש להתאמץ להזיע לעבור בחילופים ולשחק הגנות שרק שיחקו מולן..אחרי הטרוניות המסורתיות  שמצאו מקום על גבי העיתונים בצורה של הדלפות על אי שביעות רצון ..הגיעו התוצאות. תוצאות פנטסטיות. מכבי כבר לא קורעת את היריבות בגלל הקצב אבל גם לא מפסידה...4 הפסדים בלבד נרשמו בכל עונת גביע האלופות.

אבל היריבה שהמתינה להם בצרפת סינודיניה בולוניה  הפסידה רק 3 פעמים. ובשורותיה כיכבו שחקני נבחרת איטליה. רנאטו וילאלטה הצלף הבלתי מחטיא. ובונאמיקו הלוחם . ואיתם הברזילאי הענק מרקוס לייטה. שהיה מין עוג מלך הבשן שידע לרוץ ולקלוע גם ממרחק.

" וזה הפרופיל שלי אבל יותר חשוב שנראה איך  מיקי זורק" ( י.ארבל)

הבחירות. השסע החברתי. הכור הגרעיני. ואם תיזכרי אותי סיוון .האם תקדישי לי קצת זמן .עכשיו שאת הרחק מכאן – עוד יגיעו ויטלטלו את 1981 אבל עכשיו רק מרץ .הכל ערוך ומוכן להצגת השחקנים באולם בשטרסבורג בנסיון השלישי של מכבי תא להפוך לאלופת אירופה.

בגופו של דיין כבר התפשטה המחלה. אך מלבד כמה מקורבים ורוה"מ נשמר הסוד מפני כולם. הוא לא סיפר. הוא לא רצה שיידעו. הוא שידר עסקים כרגיל. המברק המרגש ששלח ידיד המחלקה נקרא בפני השחקנים במלון לפני היציאה .

המאזן בין הקבוצות. שיוויון. סינודינה נצחה בבולוניה והפסידה אחרי קרב גדול בדקה האחרונה ביד אליהו. כאן במגרש הניטרלי המשחק מתפתח כפי שקרה בשני המשחקים. צמוד. מאוד צמוד. וילאלטה צולף. מיקי מחזיר. מרקיניו מטביע. ווליאמס מחזיר בהוק שוט. 7 דק לסיום אחרי דקות של בלבול באישית בולוניה עולה לשבע הפרש. ווליאמס מצמק. 2 דק של הגנה שעליה עבדו כל השנה סוגרת את הפער. שיוויון 61.

העצבים מתחילים לשחק תפקיד. שריקות קצת הזויות יוצאות מהמשרוקית .כדורים מחליקים מהידיים. עכשיו התור של הגברים.

"זה נראה טוב אם מוציאים מהכלל עניינים של עין הרע" (י.ארבל)

חצי דקה לסוף . יתרון נקודה למכבי וכדור ביד. מיקי מסתבך. השופט שורק …עבירה? הקהל בבית שומע  בעמדת השידור את ה"פרשן האובייקטיבי" טל ברודי זועק בכאב "צעדים"??!. כן צעדים. וכדור של בולוניה. 14 שניות לסגור את הסיפור.

הכדור עובר לבונמיקו שמכדרר קצרה לימין . מסירה אחת  פשוטה  למרקינו שתפס מקום לפני ווליאמס ופורצה איטליה .תם הטקס.

אבל אז היישר מהטקסטבוק של המאמן ד'אמיקו. זה שהתלוננו. הדליפו. ביכו כלפיו וזה אשר לא יזכה להארכת חוזה על אף שזכה  בכל התארים האפשריים – הישג שאף מאמן מכבי נכון ל2020 עוד לא חיקה. עומד שחקן ההתקפה המהולל ג'ים בוטרייט בדרכו של האיטלקי בשני רגלים יציבות ונופל אחור.

עבירת תוקף!!!!

כדור של מכבי. 9 שניות. מיקי מתחיל לרוץ מקבל מהחוץ מסירת קווטרבאק מארואסטי צעד וחצי .הללויה.

הגביע הוא שלנו. אנחנו על המפית.

לחגיגות בתל אביב ייצטרף כבר הידיד. המאמן רודי דאמיקו סיפר שנים מאוחר יותר על ההתרגשות כפטריוט אמריקאי לזכות בתשומת ליבו האישית של הג'נרל הנערץ.  הוא זכר את לחיצת היד האמיצה המבט היציב וטפיחת היד על הכתף. "חיילים ותיקים "אומרת האימרה המפורסמת "אינם מתים. הם נמוגים. "

לפוסט הזה יש 23 תגובות

  2. גיא רוזן

    3 מאי 2020 07:26:10

    אני אהיה כנה. יצא מכל החורים, כל הפוסטים על מכבי תל אביב.
    אבל נכנסתי בכל זאת לקרוא, בגלל שמי שהצליח לגרום לי לקרוא עד הסוף פוסט על כדורגל, דורש שאתעלם מרעשי הרקע.
    .
    מה יש לומר?
    (מסתבר ש)כרגיל. פוסט אדיר. כזה שעוסק בהרבה יותר מאשר במרומז בכותרת.
    כן ירבו,
    תודה.

    1. מנחם לס

      3 מאי 2020 07:39:18

      גיא, אז על מי לכתוב? על הפועל חיפה בכדורסל ?(אגב, אולי באמת אכתוב עליהם כי כמה מחברי ילדות שיחקו שם!)
      אגב, גיא, הכנסת לי אחלה רעיון על כתיבת פוסט על כדורסל ישראלי (למעשה על אמריקאי יהודי ששיחק בארץ והפך לאחד מאנשי המסחר הגדולים ביותר בארה"ב בעסקי בריאות.

    2. דני האדום

      3 מאי 2020 08:28:36

      תודה מאוד גיא..! הדרמה של החיים. הקונפליקט. המעצורים והמכשולים הניצבים בפני כל מי שהולך במסע הזה של החיים – הם הבסיס כמעט לכל מה שמעניין ושם כדאי תמיד להיעצר ולהביט.

      גראסיאס!

    3. Ljos

      3 מאי 2020 10:49:44

      בקצב הזה, הוא יעשה ממך אוהד כדורגל, או יותר גרוע מזה, אוהד מכבי תל אביב.
      ומהצד שלי אגיד שהפוסט הזה גרם לי לדבר דומה. קראתי את הפוסט למרות משה דיין ונהניתי.

    1. דני האדום

      3 מאי 2020 11:32:38

      כמה שאתה צודק.. ,😁😁😁…זה באמת מדהים איך הצעיר הזה מ.לס מצליח שוב להמציא את עיתונות/ספרות הספורט גם ב2020. לקבץ כותבים .פרשנים ואנשי מקצוע -לדחוף .לערוך. לגעור. לעודד .

      Speech-less ….

  6. סוסמעץ

    3 מאי 2020 11:45:16

    גם אני לא סובל את מכבי
    ==
    כמעט כמו שמתעב כדור רגל
    ==
    אבל הפוסט הזה פשוט מעולה וכיף לקרוא
    ==
    לומר על דיין שהוא זה שעמד בפרץ במלחמת יום הכיפורים
    ==
    זו בדיחה עצובה שלגמרי חוטאת להיסטוריה – "שידר תחושת הלם ואבדן עשתונות"..
    https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%93%D7%99%D7%99%D7%9F#%22%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%A9%D7%99%22

    1. דני האדום

      3 מאי 2020 12:16:29

      סוס עץ..הסיפור על תוכנית מצדה אנחנו מכירים וגם את הייאוש שהאיש נכנס אליו בתחילת המלחמה..אבל אם תיכנס קצת יותר לעומק ותקרא דוחות מלחמה ( מלחמת יום הדין של האלוף הרצוג. או הספר של אברהם אדן ואפילו זה של אריק שרון ) תגלה שהתמונה קצת אחרת. בסיני למשל .כשכולם נפלו להם המיכנסים בתוך מלחמת הגנרלים וגורודיש שהפסיק לשלוט על השטח הוא- דיין המליץ על בר לב כמפקד על המערכה. הוא זה שעשה סדר בין האגויים המטורפים של מפקדי האוגדות והוא זה שגיבה את שרון בצליחה בישיבת מטכל הגורלית אצל דדו. למרות שהיה ברור שהבנאדם ( שרון) משקר ופועל על דעת עצמו..

      1. John

        3 מאי 2020 13:30:20

        תודה רבה דני האדום! יש הרבה נרטיבים שנתפסו חזק וקשה להשתחרר מהם. אנחנו אוהבים מנצחים ומפסידים אך בניגוד לכדורסל לא תמיד ברור מה התוצאה הסופית. בעולם שלי בגיל 41 דיין יכול להיזכר כנבלה ביחס שלו לנשים ולגאון צבאי מזהיר וגם לכזה שנכנס לדאון רציני בזמנים קשים. לכולם יש חולשות. ולאף אחד אין רקורד נקי לחלוטין אם באמת פעל רבות.

  9. jefffoster10

    3 מאי 2020 16:40:41

    הפוסט איכותי מאוד
    משה דיין- פחות, הרבה פחות. האיש היה אסון מהלך, שהמיתוס שנבנה סביבו זה הבלון הכי מנופח בהיסטוריה הישראלית
    מי שבנה כרמטכ"ל ביחד עם המג"ד אריק שרון (ובתמיכה פוליטית של שר הביטחון לבון, שרצה להדיח את ראש הממשלה דאז שרת והצליח) צבא בתוך צבא שדרדר אותנו למבצע קדש (פרשת "חץ שחור")
    מי שגזל את כל התהילה על ששת הימים (מונה לתיק הביטחון פחות משבוע לפני המלחמה, כשלרבין זוכרים את ההתמוטטות (והרעלת הניקוטין) ולא את בניית הצבא והמוכנות, ולאשכול לא זוכרים איך תפקד בכל תקופת ההמתנה לפני (ובתקופה המתוחה שלפני), שעמד בלחצים אדירים ותזמן נכון)
    מי שהוביל את הקזת הדם המתמשכת במלחמת ההתשה המיותרת
    מי שסירב לכל ניסיון לשלום בשנה טרם מלחמת יום כיפור (המצרים התחילו להעביר מסרים כבר ב-1972)- "עדיף שארם א שייח בלי שלום מאשר שלום בלי שארם א-שייח
    מי שדבק עד צהרי ה-6 לאוקטובר 1973 בקונספציית הסבירות הנמוכה וסירב לאשר גיוס מילואים (רשמית הייתה זו גולדה שסירבה לדדו, בפועל בכל מה שקשור בביטחון הוא היה המחליט בפועל)
    מי שקרס בשבועיים הראשונים למלחמה והביע פאניקה איומה שהשפיע על כל סובביו, במיוחד על גולדה. המהלך היחיד הטוב שלו, וגם זה שנוי במחלוקת- גיוס מחדש של חיים בר לב לפיקוד על חזית הדרום. הוא האשם העיקרי בתוצאות, ואיכשהו יצא נקי מועדת אגרנט, ואפילו המשיך את הקריירה הפוליטית כאופורטוניסט שהשלום עם מצרים הושג ממש לא בזכותו.
    האיש היה אסון, ואם רצונותיו היו מתגשמים, רק היה אסון גדול עוד יותר. והיה גם איש נתעב, גנב עתיקות ומטרידן מינית
    לא חושב שיש עוד מקרה דומה בהיסטוריה הישראלית שהמיתוס כל כך שונה מהמציאות.

      1. jefffoster10

        3 מאי 2020 23:01:36

        יגאל קיפניס 1973 הדרך למלחמה
        הוא כותב על כל השנה לפני המלחמה, בעיקר על המגעים שהיו ביוזמת המצרים דרך קיסינג'ר

    2. דני האדום

      3 מאי 2020 17:43:39

      ג'ף. אצל פוליטיקאים או מדינאים( זה כמובן לא אותו עם) כמו כוכבים של רוק מה שעובד זה המיתוס.
      אין מיתוס לא נכון. כלומר כל מיתוס הוא לא נכון אחרת הוא לא היה מקבל את המימדים האגדתיים.
      והאיש שהיה כנראה מושחת ותאב כוח לא הרבה יותר ממי שהיום דנים בעניינו היה אגדה. איך זה קרה? מי פימפם את זה? איזו אג'נדה זה טיפח וסייע? זה מחקר יפה בתקשורת המונים או בסמיוטיקה…

      תראה איך השם שלו עדיין מקפיץ את הנארב 😁גם אחרי כמעט ארבעים שנה למותו..

      1. jefffoster10

        3 מאי 2020 23:12:37

        קודם כל- אני מסכים עם מנחם שפה מתחתי, אתה ממש טוב.
        דבר שני- הרבה מהמיתוס נוצר מדברים שכתב האדם/אמר האדם. עשית ולא דיווחת? לא עשית. גם אתה ציינת את המוח הצבאי המבריק של דיין שניתח את שדה הקרב בוייטנאם- הוא היה מצוין בתיאוריה, במעש קצת פחות.
        האגדה שטופחה היא אגדת הצבר הישראלי- החקלאי מנהלל, גיבור החיל שתום העין, היה הסמל (ביחד עם רבין אגב) לכל דמות הצבר החדש יפה הבלורית והתואר. את הזהות הזו רצו לטפח, להפוך למיתוס, הישראלי-עברי החדש, לא עוד היהודי הגלותי. ודיין ייצג את כל הדברים האלה. ועזר גם שהוא ידע לכתוב ולדבר (ההספד שלו בהלוויה של אסף שמחוני למשל (אלוף בנופלו בהתרסקות מטוס, היה המפקד בפועל של מבצע קדש, הצליח בתפקידו והלך ראש בראש עם דיין הרמטכ"ל אז) מאוד מצוטט ומעורר השראה). הוא בעיקר ידע לייחצן את עצמו ולהתהדר בנוצות לא לו.
        וכן, הוא מקפיץ את הנארב כי הוא אחראי לכל הרבה משגים ולאובדן של כל כך הרבה חיים והוא עדיין נחשב גיבור ומצביא מבריק. זה לא מגיע לו

  11. אהרון שדה

    5 מאי 2020 21:17:16

    תודה לכולם .
    אני משלים חוסרים פוסט מרתק על תקופה שעוד לא הייתי בספורט …התחלתי באמצע סוף 83 למרות שאני זוכר במעומעם את מונדיאל 82 .
    משה דיין דמות מרתקת .
    שלא הבנתי עד היום איל כולם לקו בהערצה כלפיו בין 67 ל 73 הוא היה כאן דמות נסגדת ממש זר ( כמוני ) לא יבין זאת .

כתיבת תגובה

סגירת תפריט