האם גם אתם שמתם לב לשטף הנוסטלגיה שהקורונה מעלה ברשתות החברתיות?
יותר ויותר פרסומים שאני מקבל בווטסאפ ובפייסבוק, ומשום מה כלל לא באינסטגראם, מראים לי תמונות וסרטונים העוסקים בעבר. אמת, חלקם המכריע עוסק בעבר היותר רחוק, זה של ימות ילדותי או לפניהם, אבל חלק מהותי מהם עוסק בראייה נוסטלגית של העבר הקרוב: רק חודש אחורה.
הקורונה, כך מתברר, כל כך ערערה את עולמם של אנשים וכל כך מעכירה את ימיהם, עד שהיא גורמת לכך שהם מעצימים את הצורך שלהם להיזכר ב"זמנים הטובים", גם אם זמנים טובים אלו היו בעצם, בסך הכול לפני חודש וחצי.
ההיזכרות ב"זמנים הטובים" היא כורח אנושי. כשהגעתי מילואימניק טירון לפלוגת מילואים שהוקמה שמונה שנים קודם לכן, שמעתי מהוותיקים סיפורי נוסטלגיה על "הזמנים הטובים". לקחו לי חמש עשרה שנות מילואים כדי לשים לב שבעצם, הייתי שותף מלא לחלק לא מבוטל מסיפורי הזמנים הטובים האלו. נדרשו לי כמויות הרבה יותר גדולות של מודעות וכנות עצמית כדי לומר, לפחות לעצמי, שהזמנים ההם מהסיפורים לא היו ממש טובים. ההווה בהם היה רטוב וקפוא ואומלל ומסוכן, או במילים אחרות: מחורבן וקשה מנשוא.
ההסבר לכך הוא פשוט. כדי להפסיק לסבול, כדי שלא לסבול ללא הרף מהזמנים הרעים , ומצד שני כדי לא להדחיק לחלוטין חלקים נכבדים מהחיים שלנו, היצור האנושי מרכיב לאותם זמנים רעים משקפיים ורודות שלא רק שמעלימות את הקשיים והתלאות, אלא אף מעצימות וממציאות אירועים טובים במה שבמציאות היה במילים בוטות אך מדויקות: חרא מתמשך.
אז כן, גם עידן הקורונה הוא במהותו חרא מתמשך. אבל כדי להתמודד עמו אנחנו חייבים לשנות את נקודת המבט שלנו על עידן זה. אנחנו חייבים לקחת גלולות הומור כדי לא להשתגע, לקחת כדורי הדחקה כדי לשרוד את כל העימותים, ולישון יותר מהרגיל כדי שבכלל נצליח להתמודד עם שעות הערנות.
גם שינוי מהירות הזמן, המתבטא בתחושה שעברו שנים ארוכות מאז שאנחנו תקועים בבית, מיועד לעזור לנו עי"כ שהוא משכיח מאיתנו את השגרה ה"מענגת" של העבר הלא רחוק.
האם השגרה ההיא היתה מענגת? לא! היא כן היתה יותר נורמלית, והיו בה פחות איסורים (ואנשים הרי שונאים שאומרים להם מה לעשות, אולי בעיקר כי אנשים לרוב עושים מה שאומרים להם). אבל היא בפירוש לא היתה מענגת. היא היתה מפרכת וקשה.
היזכרו בקיטורים שלכם מלפני חודש וחצי… בשורה התחתונה היה קשה, אבל כמו סיפור הרבי והעז: אז אולי תהיה לנו בנשמה הקלה גדולה אחרי שעז הקורונה תיעלם מחיינו, אבל בסופו של דבר החיים ימשיכו להיות לא קלים, שכן הקורונה לא תעלים את הבעיות שהיו לנו לפניה. לצערי, יש יותר סבירות שהיא תחמיר אותן – ולא במעט.
נ.ב.
- ק קו קור קורו קורונה. אוף.., נמאסת!
הציפור הנדירה
19 אפר 2020 12:32:09אתה מתכוון להעלות את הקובץ של היומנים לאתר?
מולי
19 אפר 2020 13:17:25ניתן למצוא קישור מרוכז של כל היומנים שמתעדכן יומית באתר שלי שכתובתו:
https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u
הציפור הנדירה
19 אפר 2020 14:03:19תודה רבה!
צ'יקו
19 אפר 2020 17:20:46תודה מולי.
אני שונא כת האמרה בעבר היה טוב. צריך כל הזמן להסתכל קדימה ולשאול איך בעתיד יהיה טוב.
אני ורעייתי החלטנו שבמקום להשתגע בבית וכל אחד במחשב שלו לשחק ביחד משחקי קופסא/קלפים. עשינו טורניר של כל המשחקים שיש לנו. הגענו למסקנה ברורה, כל משחקי החשיבה שמשולב בהם אספקט ההבחנה (סט, פיקולו, גיןרמי) היא מנצחת אבל בכל הקשור למהלכים (שש בש, אבלון רמיקוב) אני המנצח
מנחם לס
19 אפר 2020 18:52:03כשאשתי היקרה והאהובה רינה ז"ל חלתה בסרטן דם ממאיר מהסוג הקטלני ביותר והימטולוג'יסט מפורסם בלונג-איילנד אמר לה ולי שתקוותה היחידה לשרוד יותר משבועיים היא אם תצטרף לקבוצת מחקר של חולים כמוה – כולם אקדמאים שיסכימו (ויבינו) את תנאי המחקר (היא הצטרפה כמובן, והצליחו להיחזיקה בחיים שנתיים וחצי, לעתים בימים שלמים של הקאות מכימו-טרפיה נסיונית שהיא הסכימה לעבור את מדורי הגיהנום כדי לזכות – תמיד קיוינו – לתקופות של REMISSION עם הבנות סיגל ואפרת שהיו בנות 4 ו-1 (פעם אחת אפילו הגענו לביקור בישראל) – אני לא יודע עד היום מאין שאבה את הכוח והאנרגיה להילחם עד הסוף. למעש/ה אני כן יודע – הבנות.
אני הייתי בהלם. גם הפכתי לפתע לאב לשתי תינוקות שאמן מטופלת בבית חולים בבולטימור, גם שימשתי כאסיסטנט פרופסור ללא קביעות, גם אימנתי כדורגל, וגם כתבתי ל'חדשות הספורט'.
למדתי אז שעור ששומר עלי עד היום: לקבל דברים שאין ביטכולתך לשנות, ולנסות לחיות איתם תוך כדי מציאת אושר בדברים שבעבר לא היו כה חשובים לך. אז אני כמעט בשלב אחרון של למידה ליהנות מלבלות ימים ולילות בדירה (מאד נאה, אגב, עם נוף של העיר אטלנטה) רק גייל ואני. אני זז לאט. חושב לאט. מסתכל על טלוויזיה לאט. מבשל לאט, אוכל לאט. רק לכתוב אני לא יכול לאט.
הוירוס הזה הוא כאן להישאר. אפילו אם עוד חודש יחשבו שהתגברנו עליו, הוא יחזור בעוצמה בשנה הבאה. אפילו אם יימצא חיסון. אז ייתכן שחיינו השתנו לנצח, ומוטב שתתחילו להתרגל לזה, ולמצוא חן בעובדות החיים החדשות.
Avri
19 אפר 2020 19:47:06תודה על היומן/יומנים מולי, תענוג. החיים ללא ספק ישתנו וברור שאתה צודק בכל הקשור לנוסטלגיה. לפחות אצלי (ואצל רבים מחברי), אין לי ספק שנסתכל על העוצר הזה עם המון נוסטלגיה ונזכור כמה כיף היה לבלות ימים כלילות עם המשפחה הקרובה, לגדל את הילדים מא' ועד ת' באמת וכמו שצריך, לחזור קצת לחברים הישנים ולדבר יותר עם ההורים המזדקנים. שלא תבין לא נכון, ברור שקורונה זה חרא אבל לפחות אצלי ישנן גם החצנות חיוביות. את הלחץ והדאגות אני מקווה שנשכח.