הבוקר התעוררתי מלא סקרנות. שבת אחרונה של חופש. המדינה מתחילה ממחר בבוקר לפתוח קצת יותר את "שיבר" הקורונה, והבוס כבר התקשר לומר לי שממחר תם עידן "החופשה בהוראת מעסיק", ושאני חוזר לעבוד… מהבית.

אז עידן הקורונה לא תם. זה ברור. כל מבט החוצה מהחלון אל הכבישים הריקים או על האנשים הממוסכים יכול להמחיש זאת בקלות. גם מספר קרבנות הקורונה בארץ שעלה ל- 158 ומספר המודבקים שעבר את סף ה 13,000 ממחישים זאת באלפי סימני קריאה!

אגב קריאה, הבוקר החלטתי לקרוא מחדש את פרקי יומן הקורונה שכתבתי עד כה.  שלושים ואחד פרקים נכתבו עד כה, והם תופסים כארבעים ושמונה עמודים בקובץ וורד ששמו "יומן הקורונה של מולי". הקריאה מחזירה אותי למחוזות התמימות של תחילת הקורונה, לטלטולים הרגשיים ולרגעים הפחות קלים, היותר מטלטלים והכי מצחיקים. אני רואה את הניסיונות שלי להפוך את העולם לנסבל, להגחיך מהמורות, להכניס הומור ברגעים מתסכלים דוגמת המרדף אחר המסכות האבודות.

בקובץ המרכז את היומנים, החלטתי מעבר למספר ולתאריך לתת כותרת מילולית לכל פרק. ואלו שמות הפרקים:
"תחילת הסגר ; כשיוסף מתכונן לפעילות ; חופשה בהוראת מעביד ; על זבל והחבאת ריחות ; ערב שבת ראשון ; חיים בשלולית ענק ; משלוחה – חלק א' ; כוננות יציאה ; וידיאו צ'אט ; ספורט תחת איום הקורונה ; שינה כפיתרון ; תפישת הזמן בעידן הקןרונה ; קורוניקיון ; על שידור חי ; משלוחה – חלק ב' ; זום עם הקורונה ; כשהברגים חזרו מאיבוד ; כשמזדקורונאים ; וירוסים – יש גם בפלאפונים ; על שוטרים וגנבים ; זוםישפחתי ; אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל ; מחשבות בעקבות ליל האי-סדר ; סיפורו של סבארבא מולי ; מעורב קורונאי ; לצאת מהכלים ; ימי האגרנות ; החיפוש אחר המסכה הקדושה ; לאכול את הלב ; על מחשבה ויצירתיות בעתיד התרבות האנושית ; יומן אמבטיה…" הם השמות עד שנתנו עד היום…

אני עובר על השמות ונזכר בסיפורים שאחריהם, לעתים מחייך, לעתים נושם עמוקות, לעתים מוצא עצמי מהרהר.  ועדיין, אני עומד איתן מאחורי הסיפורים האלו, מוצא בהם את עצמי, מוצא בהם את משפחתי, ומוצא בהם את קורות הקורונה – לפחות עד כה.

משונה משונה שעידן הקורונה החל בארץ רק לפני קצת יותר מחודש, הזמן בעידן הקורונה, כפי שכתבתי כבר בפרק "תפישת הזמן בעידן הקורונה" זורם בצורה שונה, בקצב ומקצב שונים, ואין כמו ראייה לאחור להמחיש זאת. ובכלל, תמיד הרי יש צורך בראייה-לאחור כדי להמחיש לנו את העבר בפרספקטיבה של היום.

ולכן, רק מתאים ונאות שלפרק של היום תהיה הכותרת "סיכום ביניים", סיכום ביניים של עידן חדש, שלמרות כל מה שעברנו בחודש האחרון, הרי בעצם הוא רק התחיל, וכנראה שאיננו יכולים לומר שזהו "סוף ההתחלה", ובטח ובטח שאיננו יכולים לומר עליו שזו "תחילת סופו"!

אז הבה ונרים כוסית (לא של קרונה) לחגוג את תחילת הפעם הראשונה שאנו יוצאים מהסגר, ונבטיח לעצמנו שלא נוותר על כל הדרכים לשמור על עצמנו למרות הצורך של נשמותינו בהתרופפות ובחופש.

נ.ב.

1. ק קו קור קורא לכם להרים כוסית לחיי הסתגלנות האנושית.