היכל התהילה של אנשי המדיה הישראלית

מאת אהרון שדה

בימים אלו קשה מאד לכתוב על ספורט ולו מהסיבה …שאין ספורט זו גם לא פגרת קיץ רגילה בה יש את חלון העברות +כל ההכנות לעונה בנוסף לספורט הקיץ שהולך ותופס נפח .

בימים אלו המח התקשה לכתוב על ספורט אך הגעגועים  עוררו נוסטלגיות שעוררו זיכרונות (כמו גם פרויקט הרגע הגדול של הופס).

והנוסטלגיה הזו גרמה גם להכרת הטוב .

להכיר טובה לכל אלו שהיו מאחורי הקווים והגישו לנו את אותם הרגעים הגדולים

לכבודם החלטתי "לייסד כאן בהופס את היכל התהילה הווירטואלי של אנשי המדיה"

(אנשי המדיה  כוללים את השדרים ,פרשנים ,כותבים ,אנשי סטטיסטיקה ,היסטוריונים ,סופרים ,אנשי תרבות ואף זמר  וכרוז).

כמובן שכל בוחר הוא סוביקטיבי  או לפחות יש בו ממד  שכזה.

שכן הבחירה תלויה לא מעט במשיכת ואהדת הבוחר לאיזה ענפי ספורט וכן  אלו קבוצות אתה אוהד .

אך לבחירה שכזו יכול להית גם פן מייצג  ושזה  תלוי בניסיון הבוחר ובפרספקטיבה שלו

בגשתי לפרויקט עברתי על יותר מ 200 מעומדים אנשי קווים  ובנוסף לזיכרוני בזמן אמת (זכרון שמתפרס על מעל 35 שנה בכל ענפי הספורט המרכזיים ) הרי שרעננתי את זכרוני זה בקריאה מעמיקה אודותיהם .

היו כמובן מועמדים רבים וטובים שלא נכנסו ולכן החלטתי להרחיב את מעגל הנבחרים .

שכן בתחילה חשבתי להעמידם על 10 נבחרים ולבסוף חילקתי אותם ל 3 קטגוריות של 12 ככה |ש "בהיכל התהילה" ישנם 36 נבחרים .

אך כפי שכתבתי אני מודע לכך שבבחירה הזו תמיד יהיה צד סוביקטיבי הגם שיש בה גם משהו מייצג.

את המיצג הסברתי

הזווית הסוביקטיבית :

כאמור היא תלויה לעיתים גם בשאלה  לאלו ענפים אתה נמשך וכמובן בקבוצות אותם אתה אוהד  

אני למשל לא אוהד את הפועל תל אביב (בלשון המעטה)

ולכן למשל דמות מיוחדת כמו של עלי מוהר לא נכנסה לכאן כי היא פחות דיברה אליי.

אני ירושלמי שורשי וככזה ראיתי ונתתי זווית מיוחדת לאנשי הקווים הירושלמים וכאוהד שרוף של "הקבוצה של המדינה"  לא יכולתי להתעלם מכמה דמויות קווים משמעותיים בהקשר שלה.

כמה הערות לפני שנתחיל .

אנשים באופן טבעי נוטים להיות יותר נוסטלגיים ולזכור את העבר טוב מההווה בנוסף אנשי הקווים כיום צצים כפטריות לאחר הגשם ובנוסף כיום חלקם נוטים לעסוק בעוד עיסוקים תקשורתיים ולכן לאף אחד מהם אין המונופול של בני הדורות הקודמים והתוצאות בהתאם .

דבר נוסף :באתר הופס נתקלתי בחובבי ספורט רבים בעלי ידע רב ומרשים בכל סוגי הספורט ולכן אשמח מאד לקבל פידבק מכולם שכן הזווית שלי כאמור סוביקטיבית ותמיד כדאי לקבל תגובות

בייחוד שהיכל תהילה לא יכול להיות שלם …עם בוחר בודד.

והערה חשובה אחרונה והיא הכי חשובה : יש בבחירות אלו משהו רציני אך גם בהחלט ממד היתולי ולכן למרות שרוב הנבחרים כאן נבחרו בזכות איכותם ישנם נבחרים שנבחרו בעיקר בגלל שהפכו למעין "גיבורי תרבות" גם אם לא היו הגאונים הגדולים בתחומם שכן הבחירה היא לא באיש עצמו כמו בתופעה ,באווירה ואם תרצו "בתרבות" שאותו האיש יצר.

וברוח הזו בחרתי את הנבחרים (אם כי השתדלתי שבקטגוריה הראשית לבחור רק בכאלו שהיו באמת הטובים ביותר ).

בשורה התחתונה :

חילקתי את הפרסים ל 3 אותות

הנמוך שבהם : אות כבוד

אחריו : נבחרי המשנה אם תרצי ברוח יום העצמאות הקרב ובא "מדליקי משואות המדיה הספורטיבית"

והאות הבכיר הוא הנבחרים הבכירים אם תרצו זוכי "פרס ישראל של אנשי המדיה הספורטיבית".

אז נתחיל

זוכי אותות הכבוד.

אריק איינשטיין ז"ל

כמובן שלא היה איש מדיה  ספורט קלאסי אך היה ידוע באהבתו לספורט (היה גם אלוף ישראל בקפיצה לגובה ואפילו קלע 2 נק' ככדורסלן הפועל תל אביב )

גם  בחלק מיצירותיו הוא ביטא פן תרבותי שדיבר לאנשי הספורט

בעיקר בשירו הנהדר "ואלה שמות" שהתגלגל על הלשון של כל חובב כדורגל לפני ואחרי מונדיאל 90 .

גם השיר אמרו לו שהחלוצה האדומה לא מציאה …אמנם נכתב על הפועל תל אביב אך יכול היה להוות השראה לרבים מאוהדי הספורט המתוסכלים באשר הם.

ולכן הוא כאן .

אורלי יניב :

הייתה למעשה עיתונאית פורצת הדרך בסוף שנות ה 70 בואכה 80 ברשות השידור בתוכנית מבט ספורט +מהר יותר גבוה יותר חזק יותר המיתולוגית.

איתן עמית :

היה עורך ידיעות אחרונות ולפני כן כתב בכיר ומקצועי יחד עם דור של כתבים שכללו בן היתר את משה שיינמן ,גולן חזני (היום בכלכליסט ) ואחרים .

אבינועם פורת :

אף הוא מאותו הדור לערך היה חובב אתלטיקה מושבע וסיקר אולימפיאדות רבות בהם סיקר בין היתר את שוחמורוב ואסון מינכן .

משה פרימו :

איני מעריך אותו יותר מדי אבל הוא מייצג תרבות שהתבטאה למשל בדמות בבובה של לילה .

הוא מוכיח שלמעשה כל אחד יכול להיות עיתונאי ספורט …גם ללא דוקטורט.

דבר אחד אי אפשר לקחת ממנו וזו את התשוקה .הוא איש עונת המלפפונים הקלאסי ,איש החתימות והפיטורים ,איש הסקופים גם אם הם לא ממש מדויקים (דש מקרלוס גרסיה ).

רון קופמן :

בעולמו האישי לא העיפרון המחודד בקלמר וזו בלשון המעטה .

גם "הקוף" מייצג איזו שהיא "תרבות " גם אם היא לא התרבות שלי .

:בכל זאת יש לו אצלי 2 נקודות זכות .

הראשונה שהוא איש הענפים הקטנים ובפרט כדוריד .

השנייה שהוא היה מעין כח חלוץ גם בתום תחקירי הספורט .

לא תמיד מדויק ,תמיד זעוף (אך בחן גדול בהרבה מעמיר פלג הבלתי נסבל ) אולם גם ביקורת  זאת מקדמת במשהו את הספורט המקומי .

חנן קריסטל :

פרשן שירים השערים אוהד הפועל תל אביב אני התחברתי אליו דווקא בגלל השילוב הבלתי אפשרי בזמנו בין היותו פרשן ספורט לפרשן פוליטי מעורך שהיה בעיני לפחות הגדול ביותר בתחומו (הידעתם שכבר ב 86 הוא חזה שב 96 יתמודדו על ראשות הממשלה ברק ונתניהו ? הוא …הקדים את המציאות ב 3 שנים כי זה קרה ב 99 ולא ב 96 )

דני דבורין :

איש פס הקול של שירים ושערים אולי המזוהה ביותר עם התוכנית בטח בדור של אלו שהתוודעו אליה בשנות ה 80 .

איש שאהבת המשחק טבועה בו (והמיקרופון ).

שימי ריגר :

היה מאמן ליגת העל עם הישגים לא רעים בין היתר הוא זה שהעלה את ירושלים לליגת העל לפני יותר מ 30 שנה.

מאז כמעט 30 שנה מפרשן כדורסל בערוץ הספורט .

זכור לרוב בגלל העברית העילגת שלו אך דווקא בגללה הפך לגיבור תרבות

המונח שלו רק רשת הוא אחד הביטויים התופסים ביותר בתעשייה.

עופר שלח :

הלך לפוליטיקה  ומעבר לכך שהוא לא כוס התה שלי שם הוא מהווה לדעתי פספוס כפול שם הוא סתם מתבזבז בתרגילי סרק שטותיים וזאת במקום להעניק מהידע הרחב שלו .

כאשר הגיע לערוץ הספורט הוכיח פרשנות מה היא עם הרבה ערך מוסף והומור משובח .

זכור במיוחד הרגע בו אמר לו יורם ארבל אתה חד עין ..ושלח ענה לו כן זה מהמלחמה .

עמיחי שפיגלר :

משדרי הדור החדש .תמיד יישאר הבן של מוטלה הענק גדול כדורגלני ישראל .

לכן עשה טוב שהלך דווקא לשידור אותו יודע להעביר בצורה מיטבית את חווית הצפייה גם במוצר הירוד יחסית של הכדורגל המקומי שלנו .

שרגא גפני ז"ל

ידוע בשמו הספרותי אבנר כרמלי  בסדרת ספריו "הספורטאים הצעירים"

הוא היה סופר שבין ספריו היו סדרת הסיפורים "הספורטאים הצעירים"  היום הסדרה נראית די קיטשית אך הורינו גדלו על הספרים הללו ובעידן בו אין אינטרנט ואפילו לא טלוויזיה הספרים הללו תפסו בזמנו נפח תרבותי של כל ילד חובב ספורט.

נבחרי המשנה אם תרצו מדליקי המשוואות של המדיה  .

ניב רסקין :

שדר ספורט משובח מקצוען של ממש .

אולי הטוב ביותר בדורו יכול אולי היה להגיע לרשימה הכי בכירה אם היה ממוקד רק בספורט ולא בעוד נושאים תקשורתיים . בנוסף איתרע מזלו ודווקא בשנה היחידה שלא שידר את מכבי מאז 2009 דווקא אז היא זכתה ביורוליג והוא פספס רגע היסטורי גדול לפנתאון .

זוהיר בהלול  :

עוד פוליטיקאי כושל (לשעבר) אבל אחד שגילם בתוכו את אהבת המשחק ..לי תמיד היה נדמה כאילו הוא משדר מהבית שכן הקהל אף פעם לא היה נשמע בשידוריו. אני גם  זוכר שבאחד השידורים שלו  היה  נדמה כאילו התנפצה כוס בביתו …

אך כל גול ששידר היה ספקטקולרי  .

חיים ברעם :

כירושלמי גדלתי על טוריו הנוסטלגיים שנקראו טקטיקה במקומון הירושלמי כל העיר .

ממנו למדתי על הכדורגל הרומנטי על ווסטהאם והפועל ירושלים .

כשבגרתי תיעבתי את דעותיו האנטי ציוניות ובעיקר את שנאת האחים שנבעה מגרונו (כפשוטו אגב. הייתה לו אחות שנפטרה שהוא לא דיבר איתה רק בגלל שגרה בבית אל אחות נכה אגב .הוא גם הסתכסך עם אחיו השר עוזי  ש"חטאו" של השר ברעם היה שביקר אותה בביתה )

אך בכל הקשור לספורט היה טיפוס נוסטלגי שהעדיף  "למות יפה מאשר לחיות מכוער"

אצלו אלי בן רימוז היה לפחות מסי וזה סוד קסמו . (בן רימוז היה חלוץ עבר בהפועל י"ם)

סלבה ברזילאי :

בתור אחד שגדל על נבחרת ברזיל (כבר לא אגב )

על סיפורי פלה אך בעיקר על זיקו והגדול מכולם הלא הוא הד"ר סוקרטס הרי שסלבה היה המרענן הרשמי של ערוץ הספורט שהיה בחיתוליו.

היריבות האישית עם יהודה ארם שייצג את ארגנטינה ,הדחקות וטורנירי הקופה יחד עם "הברזילאו"  ובעיקר על היותו מקור החדשות על הנבחרת הברזילאית אותה אהדתי באופן שרוף בתקופת טרום האינטרנט גרמה לכך שלא יכולתי להחמיץ שום משחק בליגה המקומית לא בגלל המשחק שלא היה מעניין בדרך כלל אלא בגלל כל הסיפורים שמסביב …היו ימים.

רפי גינת :

כמובן שזכור קודם כל מ "כולבוטק"  או "בשידור חוקר"

לקח לי כמה שנים טובות להבין שהוא הוא הוא הכרוז המיתולוגי של ימי חמישי .

אם מכבי הייתה הקבוצה של המדינה ו 20.30 הייתה השעה של המדינה אז הוא היה המנטור של המדינה משך 31 שנה של הגנה הגנה .

אלכס גלעדי :

עשה קריירה תקשורתית מפוארת תחילהN.B.C    ולאחריה בערוץ 2 היה גם חבר הועד האולימפי הבינלאומי אך לעד ייזכר כזה ששידר את גמר 77  כמובן שלא ראיתי גמר זה בשידור ישיר ( בגיל פחות משנתיים )  אך היה זה רגע לפנתאון אותו ראיתי לא פעם בשידור מוקלט .

משה גרטל :

אלוף שחייה ואוהב שחייה אמיתי שהיה אלוף ישראל ב 400 ועד 1500

זכה גם באליפויות עולם לסניורים שידר 9 אולימפיאדות (קבע קריטריון אך לא השתתף כשחיין ) עם סיפור חיים מרתק .

ירושלמי חביב ששידר גם כדורסל כולל כמה רגעים לפנתאון כמו אותו רעיון בו הציע לצביקה להתפטר בשידור ישיר וצביקה מחזיר לו באותה הצעה.

היה קומיקאי (בלתי מודע) ששלח בלילה אולימפי אחד את כולנו לנוח על משכבנו בשלום ועוד כהנה וכהנה (אסף לוץ ושמחה ריף )

אגדה שהייתה באמת אך מאחורי כל הצחוקים הייתה בו אהבת ספורט בכלל ואהבת שחייה בפרט .

רמי וייץ :

שדר משובח. אמנם יהיר לא קטן אבל איך אמר נפוליון תן לי גנרל עם ס"מ מזל על כזה עם ק"מ שכל .

לוייץ היה את המזל ובכמויות הוא שידר רגעי ספורט בלתי נשכחים ….אם זה בנס קובנה המפורסם או בגמר 99 המטורף באלופות.

זכה גם לשדר את מכבי זוכה פעמיים ברצף בגביע אירופה בקיצור איש ההיסטוריה.

אורי לוי :

עוד ירושלמי חביב וצנוע עם 40 שנה ברשות השידור .

עם ובלי שפם . לעד ייזכר כזה ששידר את המדליה  האולימפית הראשונה של ישראל כאשר שידר את יעל ארד זוכה במדליית הכסף בברצלונה 92.

כמובן שעשה זאת מהמלון ולא מהאצטדיון …צנוע כבר אמרנו .

רפאל נאה :

לואיס אנריקה לקח כל תואר בברצלונה כולל ליגת האלופות היוקרתית .

לא בגלל שהיה איזה טאלנט אימון גדול אלא כי היה לו אחד מסי בשיאו ולצידו את סווארס ונאיימר צ'אבי ואינייסטה .

למה כל ההקדמה הזו ? כי בניגוד לשמות אחרים ברשימה נאה לא איזה כוכב גדול,

אבל כאנריקה התמזל מזלו והוא זכה במוצר מנצח וזה לסקר משך 40 שנה את הקבוצה של המדינה במה שהיה העיתון של המדינה .

וכך רבבות אלפי אוהדים ציפו לכל בדיל ידיעה שלו משך שנים רבות ובזכות זאת הוא ברשימה .

מירי נבו :

בעברה זמרת מצחיקה בלהקת מנגו ("גרה בשינקין שותה בקפה תמר")

אלופת ישראל בהתעמלות אומנותית .

רואים שהיא אוהבת ספורט ברמ"ח אביריה בעיקר ספורט אולימפי

"יש מדליה" בו בישרה את זכייתה של ג'רבי בארד בריו נכנס מבחינתי לפנתאון .

משה קשטן  ז"ל :

האיש והאגדה בתוכנית המיתולוגית שירים ושערים .

עבד בהתנדבות בעידן של טרום האינטרנט .

היה בעל ידע מפליג היסטוריון הכדורגל ואיש סט' אמיתי.

כזה שבדוחק זמן במהלך תוכנית לחוצה ידע לסדר את הטבלאות השונות (גם מהליגות הנמוכות ) בדיוק רב .

החל את דרכו בעידן של טרום השדרים במגרשים וידע להיות מעודכן בכל מיני צורות אם זה דרך אנשי משטרה ,מכבי אש או אפילו בעלי מרפסות סמוכות למגרשים.

(ידע גם למצוא דרכים לכך שלא "יעבדו" עליו )

ידוע היה בפתקים אותם העביר לתוכנית …כאשר היו אומרים פתק מקשטן כולם נכנסו לדריכות שער.

אי אפשר להזכיר את שמו מבלי להזכיר גם את עמי פזטל יבדל"א

שהיה עו"ד אב בית דין בהתאחדות ועוד תפקידים משפטיים  (וכן ניהל שנים את שמשון תל אביב)

שגם שידר וערך את שירים ושערים תקופה ארוכה.

12 הנבחרים הבכירים "פרס ישראל" של הקווים.

אם בשמות הקודמים ישנה זווית אישית מרובה הרי שאני מאמין שעל (רוב) השמות הללו תהיה הסכמה רחבה בקרב ציבור חובבי הספורט.

מודי בר און :

אמנם איש רב פעלים ,אמנם מאחורי הקלעים אך בעיני יהיה מזוהה לעד עם ליגת האלופות.

מוצר שלא נס לחו מעל 25 שנה באווירת האולפן הייחודית לאורך כל כך הרבה שנים .

נכון ליגת האלופות תמיד תהיה מוצר אטרקטיבי אבל החן המיוחד בזכותו .

נחמיה בן אברהם ז"ל :

כמובן שבני דורי לא זכו לשמוע אותו בחי אך לא היה חובב ספורט מקומי אמיתי שלא שמע עליו ואת קולו .

היה החלוץ וגם הגדול מכולם בתחום השידור .

הרגע הגדול :  הרגע של השער של סטלמך מול ברה"מ בו הוא "העביר את המיקרופון לקהל " גם הרגע של "שפיגל לשפיגלר היה רגע שמעביר רטט אצל כל חובב ספורט גם אם בכלל לא נולד אז.

שמעתי שברגע שהוקמה הטלוויזיה הוא פרש ואמר אני שייך לדור אחר הדור של הרדיו

סיפרו עליו בצדק שהוא ידע להעביר תחושות וסיטואציות ספורט טוב מכל אחד אחר.

ישראל פז ז"ל :

היה ההיסטוריון והסטטיסטיקאי של הכדורסל.

אמנם היה מקביל לו גם בכדורגל (משה קשטן )

אך בכדורסל המלאכה הזו הרבה יותר קשה .

עד היום בזכותו ובזכות הארכיון הפרטי שלו אנו יודעים למשל את רשימת קלעי הנקודות מכל גמרי הגביע בכדורסל מאז קום המדינה (אתר ספסל )

גם אתר מנהלת הליגה ירש ממנו חומרים רבים

היה מפעל חיים של איש אחד.

ניסים קוויתי :

עדיין איתנו בגיל 93 כיום פרש כבר לפני כ 30 שנה.

אלכס גלעדי אמר עליו שהיה השדר הגדול מכולם.

שידר כמובן גם כדורגל למרות שזה לא היה תחום עיסוקו המרכזי.

היה שדר של אולימפיאדות .

בעיקר מבריכות השחייה והאתלטיקה.

בין רגעיו הגדולים

שידור 7 מדליות הזהב של שפיץ 4 המדליות של לואיס ב 84 ובעיקר הקרבות האולטימטיביים בין לואיס לבן ג'ונסון מרומא 87 וסיאול 88 .

זכה לשדר גם את הניצחון הסנסציוני של ישראל על יוגוסלביה במוקדמות המשחקים האולימפיים 60 בכדורגל  (יוגוסלביה הייתה אז מעצמה והאלופה האולימפית )

..ולהבדיל זכורה לו גם הפשלה הגדולה במונדיאל 86 במפגש בין ברזיל לספרד .

אך היה שדר בחסד שפרש מוקדם יחסית .

מאיר אינשטיין ז"ל .

היה טיפוס מקצוען ורב גווני .

החל בשירים ושערים משם המשיך לטלוויזיה ושידר ואף פירשן ועשה זאת בכמה מקצועות ספורט ובכולם במקצוענות מרשימה.

הרגע הזכור היה כמובן ההשתנקות בשער של עטר בפריז בנובמבר 93

ולהבדיל אותו הרגע העצוב בו הוא מודיע על מחלתו ביציע העיתונות .

היו לו עוד המון רגעים גדולים למשל ה 19.32 של מייקל ג'ונסון באטלנטה 1996 .

נדב יעקובי :

בעיני היה המומחה הראשון של הכדורגל העולמי בעיקר זה הלטיני .

עם סיפורים וזוויות פיקנטיות שרק הוא יכול היה להביא . בעידן טרום האינטרנט זה היה חידוש מיוחד .

עושה הרבה דברים מסביב כולל עם הפרטנר הקבוע אבי מלר.

הרגע הגדול :

כמובן הלא היה כדבר הזה של 1-6 של ברצלונה על פ.ס.ז .

גדעון הוד :

מכל הקולות הרדיופונים הכי אהבתי את קולו .

מעניין שהיה הוא זה שאמר על נחמיה בן אברהם שהוא יודע לתאר את החוויה וזה בדיוק מה שחשתי כאשר שמעתי אותו לעיתים משדר את מכבי בגביע אירופה ובעיקר כאשר שמעתי אותו פעם בשנת 89 משדר את המכביה מהדר יוסף בעת שרוגל נחום שבר את שיא ישראל במשולשת וממש חשתי שאני שם.

רגע גדול :

כמובן הניצחון של מכבי על צסק"א בשנת 77 בבלגיה (79-91 ) המשחק  עם המשפט האולטימטיבי של טל ברודי "אנו במפה ונשארים במפה לא רק בספורט אלא בהכל"  .

ערן סלע  :

 חשבתי שנכון להכניס גם איש שהיה איש העיתונות הכתובה.

בעיני הדוק היה צריך להיות רשום כאן אך דווקא בגלל שאני רושם אך המאמר באכסנייה שלו החלטתי לבסוף לא להכניסו .אם המאמר יתפרסם גם בבמות אחרות אזי אכניס לכאן את הדוק ואנמק . (אשתדל לעשות זאת גם בתגובות ).

בעיני סלע היה איש המילה הכתובה אמנם קצת נעלם מאז עידן האינטרנט (יש לו אתר והוא גם סוכן שחקנים והיה גם דובר האיגוד) .

טורו ספירה בסלע היה שם דבר אות ומופת לגאונות סטטיסטית היתולית .

בעיני הטור הטוב ביותר והזכור ביותר בעיתונאות הכתובה עם חביבי הספירה השונים כסנטלי ברנדי הזכור לטוב ורבים וטובים אחרים .

עכברי כדורסל בני דורי גדלו על הטור הנפלא הזה.

נח קליגר ז"ל .

יהודי עם סיפור חיים מעניין מאד שבצורה כזו או אחרת זכה בכל מיני פרסים מרשימים  כגון

אות הליגיון הצרפתי .

היה ניצול שואה ואף פעיל מחתרת מולם.

אח"כ סיקר את משפטי הנאצים בארץ ובכללם אייכמן ימ"ש.

כתב בלאקיפ ובפרנס פוטבול היה גם עסקן שניהל 30 שנה את מכבי ר"ג ( לסירוגין ) ולפני כן כ 18 שנה את מכבי תל אביב בתקופה של טרום דון שמעון (51-69 )

יקיר העיר רמת גן עבד גם בפיב"א נבחר שם להיכל התהילה (הוא גם בהיכל התהילה היהודי).

אולי יהיו שיתפלאו למה הוא כאן אז נספר שאמנם בעשור האחרון עלתה מאד הפופולריות ורמת הידע בענף האופניים ובפרט בתחרות  הטור דה פראנס .

אלו צריכים לדעת שהראשון לסקר זאת היה קליגר שאמנם לא קיבל יותר מדי מקום לכך אך בכמה שורות ידע להכניס לאווירה ולתת מושג לקוראיו על התחרות המאתגרת והפופולרית הזו.

גלעד ווינגרטן ומולי אפשטיין :

שני פרשני אתלטיקה דגולים שגרמו לי ולרבים להחכים באהבת האתלטיקה .

שני מקצוענים בתחומם .

אפשטיין יותר טלוויזיוני אך לווינגרטן זכות ראשונים.

וכמו שאי אפשר להפריד בין צ'אבי לאייניסטה כך לא להפריד ביניהם .

היו להם הרבה מאד רגעים גדולים אולי הזכורים ביותר עם מייקל ג'ונסון ובולט .

אלי ישראלי ז"ל .

היה אוהד הפועל תל אביב שרוף שידר משהו שונה תרבותית מכל מה שהכרתי .

התוכנית שלו צעד וחצי הייתה תוכנית פורצת דרך

היא הייתה "השירים ושערים " של הכדורסל  והיא שודרה באורח קליל וייחודי על ידי המאסטרו שנפטר לאחרונה ממש.

יורם ארבל :

מאז היותי צופה בספורט (סביבות 1983 ) ועד יומנו אנו יורם ארבל משדר.

הוא חלק מאיתנו עם אין ספור שעות שידור באינספור ערוצים .

בעיקר כדורגל אך גם סל .

שידר אינספור רגעים גדולים למשל 2 זכיות של מכבי באירופה

זו של 1981 ושל 2014 (בחלוף 33 שנה אולי דבר חסר תקדים בעולם ).

שידר למשל את גמר גביע העולם 1986 בניצחון הארגנטינאי הדרמטי וכאמור אינספור רגעים קסומים .

הרגע הקסום : כמובן ה "ככה לא בונים חומה "  המפורסם

הרגע הזכור שלי היה כאשר דייגו כבש את השער ביד מול אנגליה וארבל צעק איך דייגו גובה 1.60 יכול לנגוח מעל ידיו המושטות של שלטון הענק ?

ואז בתוך דקה כבש דייגו את השער הגדול בהיסטוריה

ויורם ארבל צועק מאה אחוז חוקי אלף אחוז חוקי .

איך הוא תמיד היה אומר הללויה אז הללויה !.