היכל התהילה של אנשי המדיה בישראל / אהרון שדה

היכל התהילה של אנשי המדיה הישראלית

מאת אהרון שדה

בימים אלו קשה מאד לכתוב על ספורט ולו מהסיבה …שאין ספורט זו גם לא פגרת קיץ רגילה בה יש את חלון העברות +כל ההכנות לעונה בנוסף לספורט הקיץ שהולך ותופס נפח .

בימים אלו המח התקשה לכתוב על ספורט אך הגעגועים  עוררו נוסטלגיות שעוררו זיכרונות (כמו גם פרויקט הרגע הגדול של הופס).

והנוסטלגיה הזו גרמה גם להכרת הטוב .

להכיר טובה לכל אלו שהיו מאחורי הקווים והגישו לנו את אותם הרגעים הגדולים

לכבודם החלטתי "לייסד כאן בהופס את היכל התהילה הווירטואלי של אנשי המדיה"

(אנשי המדיה  כוללים את השדרים ,פרשנים ,כותבים ,אנשי סטטיסטיקה ,היסטוריונים ,סופרים ,אנשי תרבות ואף זמר  וכרוז).

כמובן שכל בוחר הוא סוביקטיבי  או לפחות יש בו ממד  שכזה.

שכן הבחירה תלויה לא מעט במשיכת ואהדת הבוחר לאיזה ענפי ספורט וכן  אלו קבוצות אתה אוהד .

אך לבחירה שכזו יכול להית גם פן מייצג  ושזה  תלוי בניסיון הבוחר ובפרספקטיבה שלו

בגשתי לפרויקט עברתי על יותר מ 200 מעומדים אנשי קווים  ובנוסף לזיכרוני בזמן אמת (זכרון שמתפרס על מעל 35 שנה בכל ענפי הספורט המרכזיים ) הרי שרעננתי את זכרוני זה בקריאה מעמיקה אודותיהם .

היו כמובן מועמדים רבים וטובים שלא נכנסו ולכן החלטתי להרחיב את מעגל הנבחרים .

שכן בתחילה חשבתי להעמידם על 10 נבחרים ולבסוף חילקתי אותם ל 3 קטגוריות של 12 ככה |ש "בהיכל התהילה" ישנם 36 נבחרים .

אך כפי שכתבתי אני מודע לכך שבבחירה הזו תמיד יהיה צד סוביקטיבי הגם שיש בה גם משהו מייצג.

את המיצג הסברתי

הזווית הסוביקטיבית :

כאמור היא תלויה לעיתים גם בשאלה  לאלו ענפים אתה נמשך וכמובן בקבוצות אותם אתה אוהד  

אני למשל לא אוהד את הפועל תל אביב (בלשון המעטה)

ולכן למשל דמות מיוחדת כמו של עלי מוהר לא נכנסה לכאן כי היא פחות דיברה אליי.

אני ירושלמי שורשי וככזה ראיתי ונתתי זווית מיוחדת לאנשי הקווים הירושלמים וכאוהד שרוף של "הקבוצה של המדינה"  לא יכולתי להתעלם מכמה דמויות קווים משמעותיים בהקשר שלה.

כמה הערות לפני שנתחיל .

אנשים באופן טבעי נוטים להיות יותר נוסטלגיים ולזכור את העבר טוב מההווה בנוסף אנשי הקווים כיום צצים כפטריות לאחר הגשם ובנוסף כיום חלקם נוטים לעסוק בעוד עיסוקים תקשורתיים ולכן לאף אחד מהם אין המונופול של בני הדורות הקודמים והתוצאות בהתאם .

דבר נוסף :באתר הופס נתקלתי בחובבי ספורט רבים בעלי ידע רב ומרשים בכל סוגי הספורט ולכן אשמח מאד לקבל פידבק מכולם שכן הזווית שלי כאמור סוביקטיבית ותמיד כדאי לקבל תגובות

בייחוד שהיכל תהילה לא יכול להיות שלם …עם בוחר בודד.

והערה חשובה אחרונה והיא הכי חשובה : יש בבחירות אלו משהו רציני אך גם בהחלט ממד היתולי ולכן למרות שרוב הנבחרים כאן נבחרו בזכות איכותם ישנם נבחרים שנבחרו בעיקר בגלל שהפכו למעין "גיבורי תרבות" גם אם לא היו הגאונים הגדולים בתחומם שכן הבחירה היא לא באיש עצמו כמו בתופעה ,באווירה ואם תרצו "בתרבות" שאותו האיש יצר.

וברוח הזו בחרתי את הנבחרים (אם כי השתדלתי שבקטגוריה הראשית לבחור רק בכאלו שהיו באמת הטובים ביותר ).

בשורה התחתונה :

חילקתי את הפרסים ל 3 אותות

הנמוך שבהם : אות כבוד

אחריו : נבחרי המשנה אם תרצי ברוח יום העצמאות הקרב ובא "מדליקי משואות המדיה הספורטיבית"

והאות הבכיר הוא הנבחרים הבכירים אם תרצו זוכי "פרס ישראל של אנשי המדיה הספורטיבית".

אז נתחיל

זוכי אותות הכבוד.

אריק איינשטיין ז"ל

כמובן שלא היה איש מדיה  ספורט קלאסי אך היה ידוע באהבתו לספורט (היה גם אלוף ישראל בקפיצה לגובה ואפילו קלע 2 נק' ככדורסלן הפועל תל אביב )

גם  בחלק מיצירותיו הוא ביטא פן תרבותי שדיבר לאנשי הספורט

בעיקר בשירו הנהדר "ואלה שמות" שהתגלגל על הלשון של כל חובב כדורגל לפני ואחרי מונדיאל 90 .

גם השיר אמרו לו שהחלוצה האדומה לא מציאה …אמנם נכתב על הפועל תל אביב אך יכול היה להוות השראה לרבים מאוהדי הספורט המתוסכלים באשר הם.

אלכס גלעדי

ולכן הוא כאן .

אורלי יניב :

הייתה למעשה עיתונאית פורצת הדרך בסוף שנות ה 70 בואכה 80 ברשות השידור בתוכנית מבט ספורט +מהר יותר גבוה יותר חזק יותר המיתולוגית.

איתן עמית :

היה עורך ידיעות אחרונות ולפני כן כתב בכיר ומקצועי יחד עם דור של כתבים שכללו בן היתר את משה שיינמן ,גולן חזני (היום בכלכליסט ) ואחרים .

אבינועם פורת :

אף הוא מאותו הדור לערך היה חובב אתלטיקה מושבע וסיקר אולימפיאדות רבות בהם סיקר בין היתר את שוחמורוב ואסון מינכן .

משה פרימו :

איני מעריך אותו יותר מדי אבל הוא מייצג תרבות שהתבטאה למשל בדמות בבובה של לילה .

הוא מוכיח שלמעשה כל אחד יכול להיות עיתונאי ספורט …גם ללא דוקטורט.

דבר אחד אי אפשר לקחת ממנו וזו את התשוקה .הוא איש עונת המלפפונים הקלאסי ,איש החתימות והפיטורים ,איש הסקופים גם אם הם לא ממש מדויקים (דש מקרלוס גרסיה ).

רון קופמן :

בעולמו האישי לא העיפרון המחודד בקלמר וזו בלשון המעטה .

גם "הקוף" מייצג איזו שהיא "תרבות " גם אם היא לא התרבות שלי .

:בכל זאת יש לו אצלי 2 נקודות זכות .

הראשונה שהוא איש הענפים הקטנים ובפרט כדוריד .

השנייה שהוא היה מעין כח חלוץ גם בתום תחקירי הספורט .

לא תמיד מדויק ,תמיד זעוף (אך בחן גדול בהרבה מעמיר פלג הבלתי נסבל ) אולם גם ביקורת  זאת מקדמת במשהו את הספורט המקומי .

חנן קריסטל :

פרשן שירים השערים אוהד הפועל תל אביב אני התחברתי אליו דווקא בגלל השילוב הבלתי אפשרי בזמנו בין היותו פרשן ספורט לפרשן פוליטי מעורך שהיה בעיני לפחות הגדול ביותר בתחומו (הידעתם שכבר ב 86 הוא חזה שב 96 יתמודדו על ראשות הממשלה ברק ונתניהו ? הוא …הקדים את המציאות ב 3 שנים כי זה קרה ב 99 ולא ב 96 )

דני דבורין :

איש פס הקול של שירים ושערים אולי המזוהה ביותר עם התוכנית בטח בדור של אלו שהתוודעו אליה בשנות ה 80 .

איש שאהבת המשחק טבועה בו (והמיקרופון ).

שימי ריגר :

היה מאמן ליגת העל עם הישגים לא רעים בין היתר הוא זה שהעלה את ירושלים לליגת העל לפני יותר מ 30 שנה.

מאז כמעט 30 שנה מפרשן כדורסל בערוץ הספורט .

זכור לרוב בגלל העברית העילגת שלו אך דווקא בגללה הפך לגיבור תרבות

המונח שלו רק רשת הוא אחד הביטויים התופסים ביותר בתעשייה.

עופר שלח :

הלך לפוליטיקה  ומעבר לכך שהוא לא כוס התה שלי שם הוא מהווה לדעתי פספוס כפול שם הוא סתם מתבזבז בתרגילי סרק שטותיים וזאת במקום להעניק מהידע הרחב שלו .

כאשר הגיע לערוץ הספורט הוכיח פרשנות מה היא עם הרבה ערך מוסף והומור משובח .

זכור במיוחד הרגע בו אמר לו יורם ארבל אתה חד עין ..ושלח ענה לו כן זה מהמלחמה .

עמיחי שפיגלר :

משדרי הדור החדש .תמיד יישאר הבן של מוטלה הענק גדול כדורגלני ישראל .

לכן עשה טוב שהלך דווקא לשידור אותו יודע להעביר בצורה מיטבית את חווית הצפייה גם במוצר הירוד יחסית של הכדורגל המקומי שלנו .

שרגא גפני ז"ל

ידוע בשמו הספרותי אבנר כרמלי  בסדרת ספריו "הספורטאים הצעירים"

הוא היה סופר שבין ספריו היו סדרת הסיפורים "הספורטאים הצעירים"  היום הסדרה נראית די קיטשית אך הורינו גדלו על הספרים הללו ובעידן בו אין אינטרנט ואפילו לא טלוויזיה הספרים הללו תפסו בזמנו נפח תרבותי של כל ילד חובב ספורט.

נבחרי המשנה אם תרצו מדליקי המשוואות של המדיה  .

ניב רסקין :

שדר ספורט משובח מקצוען של ממש .

אולי הטוב ביותר בדורו יכול אולי היה להגיע לרשימה הכי בכירה אם היה ממוקד רק בספורט ולא בעוד נושאים תקשורתיים . בנוסף איתרע מזלו ודווקא בשנה היחידה שלא שידר את מכבי מאז 2009 דווקא אז היא זכתה ביורוליג והוא פספס רגע היסטורי גדול לפנתאון .

זוהיר בהלול  :

עוד פוליטיקאי כושל (לשעבר) אבל אחד שגילם בתוכו את אהבת המשחק ..לי תמיד היה נדמה כאילו הוא משדר מהבית שכן הקהל אף פעם לא היה נשמע בשידוריו. אני גם  זוכר שבאחד השידורים שלו  היה  נדמה כאילו התנפצה כוס בביתו …

אך כל גול ששידר היה ספקטקולרי  .

חיים ברעם :

כירושלמי גדלתי על טוריו הנוסטלגיים שנקראו טקטיקה במקומון הירושלמי כל העיר .

ממנו למדתי על הכדורגל הרומנטי על ווסטהאם והפועל ירושלים .

כשבגרתי תיעבתי את דעותיו האנטי ציוניות ובעיקר את שנאת האחים שנבעה מגרונו (כפשוטו אגב. הייתה לו אחות שנפטרה שהוא לא דיבר איתה רק בגלל שגרה בבית אל אחות נכה אגב .הוא גם הסתכסך עם אחיו השר עוזי  ש"חטאו" של השר ברעם היה שביקר אותה בביתה )

אך בכל הקשור לספורט היה טיפוס נוסטלגי שהעדיף  "למות יפה מאשר לחיות מכוער"

אצלו אלי בן רימוז היה לפחות מסי וזה סוד קסמו . (בן רימוז היה חלוץ עבר בהפועל י"ם)

סלבה ברזילאי :

בתור אחד שגדל על נבחרת ברזיל (כבר לא אגב )

על סיפורי פלה אך בעיקר על זיקו והגדול מכולם הלא הוא הד"ר סוקרטס הרי שסלבה היה המרענן הרשמי של ערוץ הספורט שהיה בחיתוליו.

היריבות האישית עם יהודה ארם שייצג את ארגנטינה ,הדחקות וטורנירי הקופה יחד עם "הברזילאו"  ובעיקר על היותו מקור החדשות על הנבחרת הברזילאית אותה אהדתי באופן שרוף בתקופת טרום האינטרנט גרמה לכך שלא יכולתי להחמיץ שום משחק בליגה המקומית לא בגלל המשחק שלא היה מעניין בדרך כלל אלא בגלל כל הסיפורים שמסביב …היו ימים.

רפי גינת :

כמובן שזכור קודם כל מ "כולבוטק"  או "בשידור חוקר"

לקח לי כמה שנים טובות להבין שהוא הוא הוא הכרוז המיתולוגי של ימי חמישי .

אם מכבי הייתה הקבוצה של המדינה ו 20.30 הייתה השעה של המדינה אז הוא היה המנטור של המדינה משך 31 שנה של הגנה הגנה .

אלכס גלעדי :

עשה קריירה תקשורתית מפוארת תחילהN.B.C    ולאחריה בערוץ 2 היה גם חבר הועד האולימפי הבינלאומי אך לעד ייזכר כזה ששידר את גמר 77  כמובן שלא ראיתי גמר זה בשידור ישיר ( בגיל פחות משנתיים )  אך היה זה רגע לפנתאון אותו ראיתי לא פעם בשידור מוקלט .

משה גרטל :

אלוף שחייה ואוהב שחייה אמיתי שהיה אלוף ישראל ב 400 ועד 1500

זכה גם באליפויות עולם לסניורים שידר 9 אולימפיאדות (קבע קריטריון אך לא השתתף כשחיין ) עם סיפור חיים מרתק .

ירושלמי חביב ששידר גם כדורסל כולל כמה רגעים לפנתאון כמו אותו רעיון בו הציע לצביקה להתפטר בשידור ישיר וצביקה מחזיר לו באותה הצעה.

היה קומיקאי (בלתי מודע) ששלח בלילה אולימפי אחד את כולנו לנוח על משכבנו בשלום ועוד כהנה וכהנה (אסף לוץ ושמחה ריף )

אגדה שהייתה באמת אך מאחורי כל הצחוקים הייתה בו אהבת ספורט בכלל ואהבת שחייה בפרט .

רמי וייץ :

שדר משובח. אמנם יהיר לא קטן אבל איך אמר נפוליון תן לי גנרל עם ס"מ מזל על כזה עם ק"מ שכל .

לוייץ היה את המזל ובכמויות הוא שידר רגעי ספורט בלתי נשכחים ….אם זה בנס קובנה המפורסם או בגמר 99 המטורף באלופות.

זכה גם לשדר את מכבי זוכה פעמיים ברצף בגביע אירופה בקיצור איש ההיסטוריה.

אורי לוי :

עוד ירושלמי חביב וצנוע עם 40 שנה ברשות השידור .

עם ובלי שפם . לעד ייזכר כזה ששידר את המדליה  האולימפית הראשונה של ישראל כאשר שידר את יעל ארד זוכה במדליית הכסף בברצלונה 92.

כמובן שעשה זאת מהמלון ולא מהאצטדיון …צנוע כבר אמרנו .

רפאל נאה :

לואיס אנריקה לקח כל תואר בברצלונה כולל ליגת האלופות היוקרתית .

לא בגלל שהיה איזה טאלנט אימון גדול אלא כי היה לו אחד מסי בשיאו ולצידו את סווארס ונאיימר צ'אבי ואינייסטה .

למה כל ההקדמה הזו ? כי בניגוד לשמות אחרים ברשימה נאה לא איזה כוכב גדול,

אבל כאנריקה התמזל מזלו והוא זכה במוצר מנצח וזה לסקר משך 40 שנה את הקבוצה של המדינה במה שהיה העיתון של המדינה .

וכך רבבות אלפי אוהדים ציפו לכל בדיל ידיעה שלו משך שנים רבות ובזכות זאת הוא ברשימה .

מירי נבו :

בעברה זמרת מצחיקה בלהקת מנגו ("גרה בשינקין שותה בקפה תמר")

אלופת ישראל בהתעמלות אומנותית .

רואים שהיא אוהבת ספורט ברמ"ח אביריה בעיקר ספורט אולימפי

"יש מדליה" בו בישרה את זכייתה של ג'רבי בארד בריו נכנס מבחינתי לפנתאון .

משה קשטן  ז"ל :

האיש והאגדה בתוכנית המיתולוגית שירים ושערים .

עבד בהתנדבות בעידן של טרום האינטרנט .

היה בעל ידע מפליג היסטוריון הכדורגל ואיש סט' אמיתי.

כזה שבדוחק זמן במהלך תוכנית לחוצה ידע לסדר את הטבלאות השונות (גם מהליגות הנמוכות ) בדיוק רב .

החל את דרכו בעידן של טרום השדרים במגרשים וידע להיות מעודכן בכל מיני צורות אם זה דרך אנשי משטרה ,מכבי אש או אפילו בעלי מרפסות סמוכות למגרשים.

(ידע גם למצוא דרכים לכך שלא "יעבדו" עליו )

ידוע היה בפתקים אותם העביר לתוכנית …כאשר היו אומרים פתק מקשטן כולם נכנסו לדריכות שער.

אי אפשר להזכיר את שמו מבלי להזכיר גם את עמי פזטל יבדל"א

שהיה עו"ד אב בית דין בהתאחדות ועוד תפקידים משפטיים  (וכן ניהל שנים את שמשון תל אביב)

שגם שידר וערך את שירים ושערים תקופה ארוכה.

12 הנבחרים הבכירים "פרס ישראל" של הקווים.

אם בשמות הקודמים ישנה זווית אישית מרובה הרי שאני מאמין שעל (רוב) השמות הללו תהיה הסכמה רחבה בקרב ציבור חובבי הספורט.

מודי בר און :

אמנם איש רב פעלים ,אמנם מאחורי הקלעים אך בעיני יהיה מזוהה לעד עם ליגת האלופות.

מוצר שלא נס לחו מעל 25 שנה באווירת האולפן הייחודית לאורך כל כך הרבה שנים .

נכון ליגת האלופות תמיד תהיה מוצר אטרקטיבי אבל החן המיוחד בזכותו .

נחמיה בן אברהם ז"ל :

כמובן שבני דורי לא זכו לשמוע אותו בחי אך לא היה חובב ספורט מקומי אמיתי שלא שמע עליו ואת קולו .

היה החלוץ וגם הגדול מכולם בתחום השידור .

הרגע הגדול :  הרגע של השער של סטלמך מול ברה"מ בו הוא "העביר את המיקרופון לקהל " גם הרגע של "שפיגל לשפיגלר היה רגע שמעביר רטט אצל כל חובב ספורט גם אם בכלל לא נולד אז.

שמעתי שברגע שהוקמה הטלוויזיה הוא פרש ואמר אני שייך לדור אחר הדור של הרדיו

סיפרו עליו בצדק שהוא ידע להעביר תחושות וסיטואציות ספורט טוב מכל אחד אחר.

ישראל פז ז"ל :

היה ההיסטוריון והסטטיסטיקאי של הכדורסל.

אמנם היה מקביל לו גם בכדורגל (משה קשטן )

אך בכדורסל המלאכה הזו הרבה יותר קשה .

עד היום בזכותו ובזכות הארכיון הפרטי שלו אנו יודעים למשל את רשימת קלעי הנקודות מכל גמרי הגביע בכדורסל מאז קום המדינה (אתר ספסל )

גם אתר מנהלת הליגה ירש ממנו חומרים רבים

היה מפעל חיים של איש אחד.

ניסים קוויתי :

עדיין איתנו בגיל 93 כיום פרש כבר לפני כ 30 שנה.

אלכס גלעדי אמר עליו שהיה השדר הגדול מכולם.

שידר כמובן גם כדורגל למרות שזה לא היה תחום עיסוקו המרכזי.

היה שדר של אולימפיאדות .

בעיקר מבריכות השחייה והאתלטיקה.

בין רגעיו הגדולים

שידור 7 מדליות הזהב של שפיץ 4 המדליות של לואיס ב 84 ובעיקר הקרבות האולטימטיביים בין לואיס לבן ג'ונסון מרומא 87 וסיאול 88 .

זכה לשדר גם את הניצחון הסנסציוני של ישראל על יוגוסלביה במוקדמות המשחקים האולימפיים 60 בכדורגל  (יוגוסלביה הייתה אז מעצמה והאלופה האולימפית )

..ולהבדיל זכורה לו גם הפשלה הגדולה במונדיאל 86 במפגש בין ברזיל לספרד .

אך היה שדר בחסד שפרש מוקדם יחסית .

מאיר אינשטיין ז"ל .

היה טיפוס מקצוען ורב גווני .

החל בשירים ושערים משם המשיך לטלוויזיה ושידר ואף פירשן ועשה זאת בכמה מקצועות ספורט ובכולם במקצוענות מרשימה.

הרגע הזכור היה כמובן ההשתנקות בשער של עטר בפריז בנובמבר 93

ולהבדיל אותו הרגע העצוב בו הוא מודיע על מחלתו ביציע העיתונות .

היו לו עוד המון רגעים גדולים למשל ה 19.32 של מייקל ג'ונסון באטלנטה 1996 .

נדב יעקובי :

בעיני היה המומחה הראשון של הכדורגל העולמי בעיקר זה הלטיני .

עם סיפורים וזוויות פיקנטיות שרק הוא יכול היה להביא . בעידן טרום האינטרנט זה היה חידוש מיוחד .

עושה הרבה דברים מסביב כולל עם הפרטנר הקבוע אבי מלר.

הרגע הגדול :

כמובן הלא היה כדבר הזה של 1-6 של ברצלונה על פ.ס.ז .

גדעון הוד :

מכל הקולות הרדיופונים הכי אהבתי את קולו .

מעניין שהיה הוא זה שאמר על נחמיה בן אברהם שהוא יודע לתאר את החוויה וזה בדיוק מה שחשתי כאשר שמעתי אותו לעיתים משדר את מכבי בגביע אירופה ובעיקר כאשר שמעתי אותו פעם בשנת 89 משדר את המכביה מהדר יוסף בעת שרוגל נחום שבר את שיא ישראל במשולשת וממש חשתי שאני שם.

רגע גדול :

כמובן הניצחון של מכבי על צסק"א בשנת 77 בבלגיה (79-91 ) המשחק  עם המשפט האולטימטיבי של טל ברודי "אנו במפה ונשארים במפה לא רק בספורט אלא בהכל"  .

ערן סלע  :

 חשבתי שנכון להכניס גם איש שהיה איש העיתונות הכתובה.

בעיני הדוק היה צריך להיות רשום כאן אך דווקא בגלל שאני רושם אך המאמר באכסנייה שלו החלטתי לבסוף לא להכניסו .אם המאמר יתפרסם גם בבמות אחרות אזי אכניס לכאן את הדוק ואנמק . (אשתדל לעשות זאת גם בתגובות ).

בעיני סלע היה איש המילה הכתובה אמנם קצת נעלם מאז עידן האינטרנט (יש לו אתר והוא גם סוכן שחקנים והיה גם דובר האיגוד) .

טורו ספירה בסלע היה שם דבר אות ומופת לגאונות סטטיסטית היתולית .

בעיני הטור הטוב ביותר והזכור ביותר בעיתונאות הכתובה עם חביבי הספירה השונים כסנטלי ברנדי הזכור לטוב ורבים וטובים אחרים .

עכברי כדורסל בני דורי גדלו על הטור הנפלא הזה.

נח קליגר ז"ל .

יהודי עם סיפור חיים מעניין מאד שבצורה כזו או אחרת זכה בכל מיני פרסים מרשימים  כגון

אות הליגיון הצרפתי .

היה ניצול שואה ואף פעיל מחתרת מולם.

אח"כ סיקר את משפטי הנאצים בארץ ובכללם אייכמן ימ"ש.

כתב בלאקיפ ובפרנס פוטבול היה גם עסקן שניהל 30 שנה את מכבי ר"ג ( לסירוגין ) ולפני כן כ 18 שנה את מכבי תל אביב בתקופה של טרום דון שמעון (51-69 )

יקיר העיר רמת גן עבד גם בפיב"א נבחר שם להיכל התהילה (הוא גם בהיכל התהילה היהודי).

אולי יהיו שיתפלאו למה הוא כאן אז נספר שאמנם בעשור האחרון עלתה מאד הפופולריות ורמת הידע בענף האופניים ובפרט בתחרות  הטור דה פראנס .

אלו צריכים לדעת שהראשון לסקר זאת היה קליגר שאמנם לא קיבל יותר מדי מקום לכך אך בכמה שורות ידע להכניס לאווירה ולתת מושג לקוראיו על התחרות המאתגרת והפופולרית הזו.

גלעד ווינגרטן ומולי אפשטיין :

שני פרשני אתלטיקה דגולים שגרמו לי ולרבים להחכים באהבת האתלטיקה .

שני מקצוענים בתחומם .

אפשטיין יותר טלוויזיוני אך לווינגרטן זכות ראשונים.

וכמו שאי אפשר להפריד בין צ'אבי לאייניסטה כך לא להפריד ביניהם .

היו להם הרבה מאד רגעים גדולים אולי הזכורים ביותר עם מייקל ג'ונסון ובולט .

אלי ישראלי ז"ל .

היה אוהד הפועל תל אביב שרוף שידר משהו שונה תרבותית מכל מה שהכרתי .

התוכנית שלו צעד וחצי הייתה תוכנית פורצת דרך

היא הייתה "השירים ושערים " של הכדורסל  והיא שודרה באורח קליל וייחודי על ידי המאסטרו שנפטר לאחרונה ממש.

יורם ארבל :

מאז היותי צופה בספורט (סביבות 1983 ) ועד יומנו אנו יורם ארבל משדר.

הוא חלק מאיתנו עם אין ספור שעות שידור באינספור ערוצים .

בעיקר כדורגל אך גם סל .

שידר אינספור רגעים גדולים למשל 2 זכיות של מכבי באירופה

זו של 1981 ושל 2014 (בחלוף 33 שנה אולי דבר חסר תקדים בעולם ).

שידר למשל את גמר גביע העולם 1986 בניצחון הארגנטינאי הדרמטי וכאמור אינספור רגעים קסומים .

הרגע הקסום : כמובן ה "ככה לא בונים חומה "  המפורסם

הרגע הזכור שלי היה כאשר דייגו כבש את השער ביד מול אנגליה וארבל צעק איך דייגו גובה 1.60 יכול לנגוח מעל ידיו המושטות של שלטון הענק ?

ואז בתוך דקה כבש דייגו את השער הגדול בהיסטוריה

ויורם ארבל צועק מאה אחוז חוקי אלף אחוז חוקי .

איך הוא תמיד היה אומר הללויה אז הללויה !.

לפוסט הזה יש 100 תגובות

  2. מנחם לס

    17 אפר 2020 01:40:11

    אם כבר, אז אסור שלא להכליל את שני כתבי הספורט הגדולים ביותר של ישראל בשנות ה-50 וה-60 – – יהודה גבאי ויזהר ברנר. שניהם מחדשות הספורט. שניהם היו המדיה הישראלית של הימים ההם, יחד עם יחיאל ארזי.

    1. אהרון שדה

      17 אפר 2020 02:51:48

      תודה מנחם .
      לצערי על יזהר ברנר אין אפילו ערך ויקיפדיה ורק אתה בכתבה מלפני כמה שנים התייחסת (קצת ) אליו.
      גם כל החברים של חדשות הספורט פחות היו מוכרים לבני דורי למרות שעל חלקם קראתי .

    1. אהרון שדה

      17 אפר 2020 02:53:24

      את עמיר פלג לא סבלתי ואיני סובל הוא נראה לי אדם רע עם ביקורת ארסית.
      אין לי בעיה עם ביקורת אבל לא שלו
      מליניאק גם ביקר אבל ביותר חן והוא בהחלט היה מעומד לכאן .

    2. אהרון שדה

      17 אפר 2020 02:56:22

      את גולדברג פספסתי .
      פורת היה אגדה .
      עוזי דן ידען אבל בעיני יש משהו מתנשא בידענות הזו לפחות כפי שבאה לידי ביטוי עם דורפמן הזה בזאר בחידונים השונים .
      בכל זאת הוא שם בהחלט מוערך כיתר השמות בתגובה זו .

  7. אהרון שדה

    17 אפר 2020 03:13:55

    הסיבה למה הדוק ברשימה המקורית שלי .
    היא
    הסיבה המרכזית
    הטורים בעיתונות הכתובה .
    עוד כילד שהייתי קורא עיתונים לא נתתי דגש למי שכתב את המאמר אני זוכר שהיוצא מן הכלל היה בכתיבות הטורים של הדוק שהיו ייחודים פורצי גבולות מצחיקים וכאלו שמוסיפים לקורא הרבה אינפורמציה.
    הרבה מאד מבני דורי נמשכו לנ.ב.א רק מהטורים הללו .
    עד היום אני קורא כאן ובמקומות אחרים כאלו שזוכרים לטובה טורים אלו שהיו ברבות השנים כמעט בכל כלי תקשורת אפשרי .

    בזמנו הטור של מנחם בהחלט היווה שיקול איזה עיתון לקנות בוודאי בימי הכפולות ( למי שיודע על מה אני מדבר ).

    בניגוד ליתר השמות מנחם לא מזוהה עם רגע זכור אחד או איזה משחק לפנתאון ולכן הוא הגיע מעמדת נחיתות הרבה יותר גדולה בייחוד שאין לו מפעל חיים שכזה כמו ישראל פז ז"ל.

    ולכן עצם זה שזוכרים כל כך את איש העיתונות הכתובה זה כבר פלא בעיני .

    אישית אני זוכר ממש טורים שהוא היה כותב שהיו מציצים לך את הדמיון אם זה על קרבות האיגרוף הגדולים וכן בנושאים אחרים ( משום מה זכורים לי הטורים שהוא כתב בפגרה לפני יותר מ 30 שנה בימי חמישי על אותם הכדורסלנים שלא הגיעו לליגה ושיחקו ברחובות הארלם והיו יכולים לנצח כל כוכב נ.ב.א בשכונה) .

    עוד סיבה להכניס את הדוק הייתה שהוא היה למעשה "סופר ספורט" שאם זכרוני אינו מטעה אותי היה מהראשונום בכל הנושא של ספרי עונה בנ.בא עמו הוציאו ספרים שכאלו מליניאק דורפמן כאשר גם סלע הוציא ספרים .
    אבל לס היה מהראשונים והוציא גם 5 ספרים .
    שזה כמדומני שיא

    אתר הופס לא נכלל במסגרת השיקולים שלי אך אני חושב שייתכן שבעתיד הוא יהווה גם נימוק זה יקרה כאשר יצאו מהאתר הזה כמה אנשי מדיה של הדור הבא ( ואין סיבה שזה לא יקרה ).

  8. גיא רוזן

    17 אפר 2020 05:10:03

    אנחנו אוהבים דרוגים, זה נכון. אבל יש תחומים שזה פשוט בלתי אפשרי.
    .
    ראשית כל עולה השאלה – איך שופטים תחום (לצורך העניין,ברשימה הנ"ל יש כמה תחומים שהחפיפה ביניהם ברמת מנעד היכולות היא מינימלית) המשלב יכולת כתיבה, כריזמה, ידע, ויכולת עיתונאית?
    .
    אחר כך, מגיעה שאלת הסובייקטיביות. ברור לי, וגם כתבת, שזו רשימה סובייקטיבית. ועדיין, כאשר המשקל הניתן לסובייקטיביות הוא עד כדי כך גדול, זה די מעקר את היכולת לנסות ולהתייחס לרשימה ברצינות ("לכן למשל דמות מיוחדת כמו של עלי מוהר לא נכנסה לכאן כי היא פחות דיברה אליי").
    .
    ברמת המהות –
    מי שחסר לי מאוד ברשימה הוא אריה מליניאק. כבודם של הירושלמים במקומם, אבל אנחנו אתר הופס. במשך תקופה לא קצרה, מליניאק היה פרשן הכדורסל הבולט בנוף תקשורת הספורט בארץ, וככזה, לטעמי חסרונו מורגש במיוחד. סלבה ברזילאי כן, מליניאק לא? לא ברור.
    .
    ברמת המהות 2.0 –
    רפי גינת? אני מבין הטיה סובייקטיבית בלתי נמנעת, אבל, רפי גינת??? הוא היה הכרוז של מכבי, והוא פשוט לא שייך לרשימה. אם הרשימה הייתה "מסביב למכבי תל אביב", הייתי מבין. או במילים אחרות, רפי גינת כן, ואריה מליניאק לא?
    .
    מתנצל על הביקורת, אהרון. אבל טור כזה מקיף זכאי לתגובה שתיקח אותו באותה רצינות בה נכתב.
    כל זה לא משנה את העובדה שמגיע לך שאפו על המחקר, על רוחב היריעה.
    תודה, אהרון.

    1. אהרון שדה

      17 אפר 2020 11:14:17

      גיא תודה אענה לך .

      1. ראשית צריך לקחת זאת עם קורטוב של הומור …נכון אני מתכוון ברצינות אבל יש כאן פאן של הומור .
      2. במהות עברתי על כמעט כל השמות שהוזכרו בתגובות .
      מליניאק הוא שם שבהחלט נשקל .
      אבל אומר לך דבר כזה ומקווה שתבין .
      ערן סלע (ובוודאי שהדוק) היה שם שבגללו קנינו עיתון מליניאק לא זה כל ההבדל .
      ננסה קצת לדייק זאת.
      בימים אלו קנינו תמיד עיתון ויהי מה כי לא היה אינטרנט וכל האינפורמציה התרכזה בעיתון .
      אבל אם נניח הגיע לידנו העיתון המתחרה של הכפולה של מנחם ….היינו מתאמצים מאד לקנות את העיתון ( כל החברים בישיבה התיכונית )
      אם היה טור ספירה בסלע כנ"ל זה היה טור חובה .
      מליניאק בחמישי ….אצלנו לפחות לא באותה ליגה ( וגם לא מליניאק בשלישי וכך כל טור אחר).

      ומכאן גם לשמות האחרים אני נתתי ביטוי (לפחות ברשימות המשנה ובייחוד ברשימת האיזכור) לדמויות שלפחות לגביי היסטוריות הספורט לא הייתה שלמה בלעדיהם וככזה .
      בלי רפי גינת או סלבה היסטוריית הספורט הייתה לא אותו דבר .

      בלי מליניאק לא היה קורה לי כלום ( למרות שהזכות הכי גדולה שלו בעיני בכלל לא קשורה לטורים בידיעות אלא להיותו הראשון שכתב ספר …נהדר אגב על הנ.ב.א בעונת 1990 ).

      לאחרים בלי עלי מוהר תרבות הספורט הייתה שונה לגמרי .

      ולכן אני מעריך שאם היינו מתקבצים עשרות חובבי ספורט וותיקים אזי חוכמת ההמונים הקולקטיבית שלנו הייתה מסדרת היכל תהילה עם ראייה יותר רחבה ופחות סוביקטיבית .

      1. הציפור הנדירה

        19 אפר 2020 11:50:01

        עדיין מליניאק צריך להיות הרבה לפני רפי גינת עם היותו הכאוס האגדי של קבוצת הכדורסל הישראלית שאותו אני אוהד.

  9. מנחם לס

    17 אפר 2020 06:00:25

    כמובן שרק אהרון הוא האדם שמסוגל להשקיע מאמץ כזה במאמר כזה מקיף. עם כל הביקורת, אולי המאמר יתחיל מין דיון על 'היכל התהילה של עתונות הספורט בישראל'. אהרון הכניס אותי לפוסט שלו אבל בקשתי ממנו למחוק אותי, כי אני היחידי שיותר אמריקאי מישראלי (לצערי הרב, אבל כך החיים גלגלו אותי)

  10. מנחם לס

    17 אפר 2020 07:14:07

    טוב. אם כבר אז כבר.

    ישנו אחד שאני כמעט בטוח שרובכם לא מכירים. אמיר אפרת. אמיר היה רופא, ג'ינג'י גאון כזה, שהיה חולה ספורט והחליט לעזוב את עולם הרפואה ולהתחבר למדור הסורט של 'ידיעות' באמצע שנות ה-80, והוא המשיך אל תוך שנות ה-90. הוא לא הירבה לכתוב, אבל הוא היה ההסגן של איתן עמית, והוא אחד האחראים לתנופה העצומה שהעתון ידיעות הכניס לספורט הישראלי בשנות השיא של העתון עם איזה 300,000 עותקים ליום וחצי מיליון ביום ששי. אמיר היה העידו גילרי שלנו, נחבא אל הכלים, שתרם המון – המון! – לעתונאות הספורט הכתובה בישראל.

    לדעתי גם לאבי רצון מגיע איזכור. אני מכיר את הט=אובססיה האיטלקית שלו (למרות שהוא תימני) אבל הוא היה עורך הספורט של 'חדשות' בכל שנות קיומו, והוא האחראי לבומבסטיות, ושאר החידושים ב'חדשות' (שלכמה מהם גם לי היתה יד).

    היה עוד אחד בזמני, משהו כמו אביעד פוהרליסט או משהו כזה ב'מעריב', שהיה טוב מאד בכדורסל.

    1. רן הנרגן

      17 אפר 2020 07:31:33

      בשנות ה 80 אמיר אפרת היה ליגה משל עצמו.

      אי אפשר לדבר על שירים ושערים מבלי להזכיר את עמי פזטל שהיה הדמות המרכזית בתוכנית בשנות השבעים. דני דבורין הוא גרסה המונית וצעקנית שלו.

    2. אהרון שדה

      17 אפר 2020 11:18:51

      את אבי רצון הכרתי ומאד אהבתי .
      אבל הרבה מאד לא אהבו אותו ( להתרשמותי) ואכן הייתה לו אובססיה איטלקית
      ( כמו לד"ר אלי נבו שגם פרשן ברשת ב).

      אך עם כל אהבה שלי אני חושב שיעקובי ומלר תרמו יותר .

  12. John

    17 אפר 2020 08:50:18

    כל הכבוד על הפרויקט. אם זה היכל תהילה זה חייב להיות מצומצם. אני מכיר לא מעט מהרשימה ולא מכיר בערך את אותה הכמות.
    .
    אני חושב שעקב האכילס של עיתונות הספורט ומוסד הפרשנות ספורט בארץ המון שנים, היה אותו עקב האכילס של מבקרי התרבות בעולם. רובם בסתר ליבם חושבים שהם טובים בדיוק כמו או אולי יותר ממושאי הכתיבה/פרשנות שלהם. בעיתונות הספורט הישראלית, הארסיות הזאת הרגה כל חלקה טובה עבורי. היא ניתקה אותי ממשחקי כדורגל ישראלי בעשור וחצי האחרונים. שידורים שלמים בהם אלי אוחנה או לא זוכר מי, לא מפסיקים להתעמר במאמני ושחקני היריבה תוך אי נתינת קרדיט למנצחות. מבחינתם יריבות תמיד מפסידות יותר מאשר המנצחות מנצחות.
    .
    הפרשנות הטלוויזיונית היא שניתקה אותי מהליגת הכדורסל שלנו שהפכה בתקופה שהתנתקתי לליגה קסנופובית דוחה בה החוק הרוסי והיחס לזרים היה מחריד. אני זוכר שידור שסגרתי באמצע בו שחקן ישראלי מסר את המסירה הכי בנאלית והזר כידרר לתוך הצבע, סיבסב את שומרו וסיים עם דאנק. הפרשן זעק "יופי X", איזו מסירה נהדרת של X וסיום טוב של Y. ואני במוח חשבתי 'סיום טוב בתחת שלי, זה מהלך של Y ב-100%'. ממשחקים שהלכתי לראות בלייב נהנתי לא פעם. יעצו לי בעבר לראות משחקים על Mute. זה בעיני מחריד כמו לצפות במשחק רדיוס ללא קהל. האווירה זה חלק שאסור לסרס במשחק.

  13. Yinon Yavor

    17 אפר 2020 10:09:32

    אהרון זה פרויקט נהדר. כל הכבוד.
    לי חסרים פה, כפי שכתבו כבר, מליניאק ודורפן (למה אתה מוסיף לו מ' לשם? זה בכוונה?).
    גם התחברתי לנימוקים. קשה לי להפריד בין 3 הרמות שציינת, ולדעתי זו מיקשה אחת.
    יש כאלו שאולי הייתי מוותר עליהם, אבל בסך הכל אהבתי את הבחירות

      1. Yinon Yavor

        17 אפר 2020 14:37:50

        בקשר למליניאק, עבורי הוא דווקא כן היה סיבה "לקנות עיתון". עלי מוהר לא באמת היה איש תקשורת לכן לא מתאים לכאן.
        מסכים עם מומי לגבי אפשטיין. מספיק להכניס את גלעד ויינגרטן.
        ובזיכרון שלי גרטל הוא קיבוצניק מאזור עמק זבולון. רץ לבדוק תיכף

        1. מנחם לס

          17 אפר 2020 15:30:27

          גרטל הוא מכפר מכבי או מת יוחנן). היה שחיין טוב בזמנו. הוא היה טועה כל כך עם שמות בשידוריו שהוא הפך להיות הקומיקאי של שידורי השחייה. אחלה בחור אבל תן לו מיקרופון, ושעת קומדיה מתחילה.

  14. מומי החציל

    17 אפר 2020 10:19:08

    חסר למומי גדול העיתונאים בכל הזמנים יו הפנר
    הוא תרם רבות לתרבות הספורט וגידל דור של נערים בעלי זרוע חזקה ואמה נטוייה
    לשיאו הגיע בכתבת השער של אוקטובר 76
    לגביי מולי אפשטיין יש שמועות שהוא עבד עם בני נוער על קפיצה במוט בלי קפיצה ולא אוסיף

    1. MacLeod 1

      17 אפר 2020 15:14:39

      מירי נבו? היא לא יודעת מה ההבדל בין פרוסברי לסטרוברי… אחראית לכמות טעויות מביכה, אין שום קשר בינה לספורט, היא פשוט נטישה ומקריאה מהטלהפרו- וגם את זה עם טעויות.
      נדב יעקבי חלש מאוד, פשוט מתרגם כתבות מחו"ל ( בעיקר גול.קום) ושום ידע טקטי. כפרשן הוא לא קיים וכשדר… ברברת לא פוסקת, לא נותן להרגיש את המשחק. אחראי על הפרדוקס מספר אחד: " תשמעו את הקהל, תשמעו את הקהל הזה" 3x . איך נשמע איך???
      מצטער על הרעל… אני בחור חיובי בסהכ 🙂

      1. אהרון שדה

        17 אפר 2020 15:42:23

        חלוק עלייך לגבי מירי נבו .
        היא אוהבת מאד ענפים אולימפים עשתה כמה פרויקטים יפים מאד בעניין .

        יעקבי בעיני פורץ דרך .

  15. יוני לב ארי

    17 אפר 2020 10:59:32

    כתבה חשובה מאוד, שמות גדולים…
    בתור אחד שגדל במסדרונות הרדיו, אבי ניהל את הרדיו שנים רבות, יש פה לא מעט שנים שהוא גידל, וכאלה שעבדו לצידו
    הלוואי שהיו היום יותר אנשים כאלה בתקשורת הספורט של ימנו….

  16. Alex Rabino

    17 אפר 2020 11:50:37

    אי אפשר לנהל דיון על עיתונאי הספורט של ישראל מבלי לפתוח את הדיון על עיתונות הספורט בישראל. לצערי זאת הידרדרה בשנים האחרונות והפכה לתת רמה. הדבר בולט במיוחד בתקופת הקיץ או כפי שהיא נקראת עונת המלפפונים. עיתונאים "מפטרים" מאמנים ו"מחתימים" שחקנים בלי שום עובדות בשטח. כיום מתחמי האימונים של הקבוצות הפכו ליעדים מבוצרים. חוץ ממסיבת עיתונאים פעם בשבוע, למדיה אין כמעט גישה למאמן או לשחקנים. אז ביתר הימים הוא ממציא ידיעות שהן כולן או רובן ספקולציות. ולבסוף תרבות הדיון. יש בישראל 2 תוכניות רדיו העולות לאוויר בין השעות 18:00 – 20:00. גם בזאת של אופירה וברקוביץ וגם בזאת של הללי, מליניאק, פרימו ושות' (ובעבר גם רון קופמן) אין דיונים אלא רק צעקות. לא נותנים למרואיין לגמור משפט ואם השדרים לא אוהבים את מה שהם שומעים הם צולבים את המרואיין ללא רחמים. שמעתי גם את השדרים נותנים עצות למאמן כמו "תוציא את הקבוצה לגיבוש" או "תעבור לשחק עם 3 בלמים". יוצא מן הכלל הוא מדור הספורט של הארץ בו הרמה היא גבוהה לאין שיעור ולא תמצא בו גם כול מיני ספקולציות והשערות.

    1. אהרון שדה

      17 אפר 2020 12:00:35

      נכון ולכן כמעט ולא מצאת כאן את הדמויות הללו למעט מי שמייצגים את אותה "התרבות" בצורה האותנטית ביותר הלא הם
      "הקוף" המבטא את ההתלהמות
      ופרימו המבטא את הכותרות שאין בהם כל בדיקה
      הזכרתי את קרלוס גרסיה…מן הסתם לא כולם מכירים את הסיפור .
      אז בקצרה אחד האוהדים שראה שפרימו ממציא שלח לו סיפור באמצע יציע העיתונות בשידור ישיר שם הודיע לו שקרלוס גרסיה ( אז בלם מכבי תל אביב מספרד ) קיבל אזרחות ישראלית וישחק בנבחרת.
      פרימו מבלי לחכות שנייה הודיע זאת בשידור ישיר !!!! ללא בדיקות ללא שהייה ככה נראים הסקופים של העיתונות הספורט ( ולבושתנו לא רק הספורט) כיום ובעיני לא רק כיום .

    2. מנחם לס

      17 אפר 2020 15:35:12

      את 'עונת המלפפונים' אני המצאתי ב-1962 בווסטר, אוהיו כשרינה ז"ל ואני עברנו ליד שדה מלפפונים כשאני חושב בעת הנסיעה על מה אני יכול לכתוב כשבבייסבול אין כל עניין בישראל.

      2. הציפור הנדירה

        19 אפר 2020 11:59:19

        אתה הפצת את הביטוי הזה בעיתונות הספורט אך ייתכן והשפיעה עליך מציאות ביטוי זה בהקשרים אחרים ונזכרת בזה כשעברתם ליד המלפפונים. ביטוי זה כבר מופיע בעיתונות העברית הרבה לפני שנולדת ומקורו משפות זרות שבחלקן מדובר באבטיחים.
        היה על כך מאמר באתר זה.
        בכל מקרה אתה הראשון שהשתמשת בזה בהקשר לספורט, בעיתונות הספורט.

  17. אור

    17 אפר 2020 12:33:19

    מצוין. אצלי כל מי שהיה בשירים ושערים לפני 15-20 שנה בהיכל, מאז אני רואה ספורט ישראלי פחות ופחות או שהשדרים לא מרגשים אותי כל כך או שהתבגרתי

  18. The Pro

    17 אפר 2020 13:06:14

    פוסט מעניין אבל בתחום תקשורת הספורט המודרני-
    יש מרחק רב בין עובד שמבין בספורט לאחד שעובר מסך.
    יורם ארבל הוא דוגמא לאחד שהיה לו את זה ואיבד הכל בתהליך ההזדקנות. היה צריך לפרוש 20 שנים מוקדם כשעוד היה יכול לזכור את שמות השחקנים.
    –
    בערוץ הספורט של היום רוב העובדים מתחלקים לשלוש:
    א-
    מגישים\פרשני הרכילות שתפקידם להלהיט את החדשות ו\או להמציא סיפורים. רובם בכלל אפילו לא מבין בספורט ולא בטוח שזה העניין המרכזי בחיים שלהם.
    הדוגמא הכי טובה מהעת האחרונה היא פרימו וקופמן שקיבלו תכניות כדי לבדר אנשים ולעלות את הרייטינג של הערוץ.
    ב-פרשנים שרובפ בעצם סוכנים\מאמנים או\וגם ספורטאי עבר שמביאים איתם אינטרסים מהבית ולכן קשה לקבל את הדיעה שלהם.

    1. מנחם לס

      17 אפר 2020 15:39:09

      רון קופמן היה אתי באולימפיאדת 1996 באטלנטה. השמן הזה ישב בבית העתונות מהבוקר עד הלילה וכיסה משם את האולימפיאדה מבלי ללכת לשום תחרות או משחק, כשהוא לא מפסיק לקטר על 'האמריקאים המטומטמים'

  20. The Pro

    17 אפר 2020 13:13:28

    –
    ג-
    אלה שכבר מבינים בספורט בד"כ לא עוברים מסך, .ידע בספורט ניתן לשנן אבל כריזמה איאפשר ללמד.
    בין אם זה קול מעצבן או כאלה שלא נעים לשמוע ולראות מול המסך.
    דוגמא מצויינת כאן הם פרשני הכדורסל והכדורגל הנוכחיים בישראל.
    –
    עופר שלח היה פרשן כדורסל טוב שהיה נעים לשמוע בשידור. חבל שהוא לא יכול לחזור מתפקידו בפוליטיקה.

  21. מולי

    17 אפר 2020 14:10:44

    אני הייתי מכניס הנה גם את שלמה מן, מי שכתב בתור "ייגרמייסטר" את הבלוג "עומדים בשער". אולי לא בולט כאחרים, אבל עשה "רעש" לפחות כמותם כשתיאר את הנעשה מאחורי הקלעים של תקשורת הספורט.

  22. MacLeod 1

    17 אפר 2020 15:15:52

    מירי נבו? היא לא יודעת מה ההבדל בין פרוסברי לסטרוברי… אחראית לכמות טעויות מביכה, אין שום קשר בינה לספורט, היא פשוט נטישה ומקריאה מהטלהפרו- וגם את זה עם טעויות.
    נדב יעקבי חלש מאוד, פשוט מתרגם כתבות מחו"ל ( בעיקר גול.קום) ושום ידע טקטי. כפרשן הוא לא קיים וכשדר… ברברת לא פוסקת, לא נותן להרגיש את המשחק. אחראי על הפרדוקס מספר אחד: " תשמעו את הקהל, תשמעו את הקהל הזה" 3x . איך נשמע איך???
    מצטער על הרעל… אני בחור חיובי בסהכ 🙂

  23. Alex Rabino

    17 אפר 2020 15:28:43

    אולי כדאי להקדיש פרק נפרד לפרשנים. יש שניים שברגע שאני רואה/שומע אותם, אני משתיק את הקול בטלוויזיה. ראש וראשון שגיא כהן שלא ברור על סמך מה התקבל לערוץ הספורט כפרשן. השני הוא אייל לחמן שלא סותם את הפה במשך 90 דקות. לבסוף, כדאי שמישהו בערץ יעביר שיעורי דיקציה את שלמה שרף. בניגוד לשניים שהוזכרו מעלה הוא דווקא אומר דברי טעם. אך קשה להבין אותו כי הדיקציה שלו איומה.

    1. jefffoster10

      17 אפר 2020 16:09:31

      חולק עליך באשר ללחמן- האיש מבין כדורגל ובניגוד להרבה פרשנים אחרים מוסיף לך ערך מוסף למשחק, ובאמת מפרש ולא רק מתאר מהלכים או זועק ביחד עם השדר (לגבי עוצמות הקול אני יכול להסכים איתך), הוא עוזר לך להבין את המשחק ואת העמידה במגרש. ודווקא משלמה שרף אתה מחזיק? האיש שמאמין בכל ליבו ב"שפיץ של הנעל"? הוא אוהב כדורגל, לא תמצא הרבה אנשים שיסעו למשחק של רעננה בקריית שמונה, אבל הוא לא מוסיף שום דבר, נגוע באינטרסים (עם טוברוק, בעד שום ונגד גרנט) ובכללי קשה לשמוע אותו. וגם לו עשו קטע כמו לפרימו והוא אכל את זה ("סקאוט של ניוקאסל בא לראות את ירין חסן מנתניה ואכל קוסקוס אצלו בבית").
      מבחינת השדרים- אני שייך לדור הצעיר ומכיר את הותיקים רק בשמותיהם, אבל מבחינתי מאיר איינשטיין ויורם ארבל (כשהוא זיהה שחקנים) מעל כולם. כל השאר, כולל רמי ויץ, לא מצליחים לעורר בצופה רגש כמו שניהם ולהעביר משחק בצורה מדויקת כמוהם (תשוו את השידור של ויץ בגמר ליגת האלופות 99' או בנס ז'לגיריס לשידור של מאיר איינשטיין במשחק האליפות של הפועל ב2010 לדוגמה).
      ובהחלט הייתי מצמצם את ההיכל (יעקבי, פרימו, שפיגלר ורסקין לא שייכים בעיניי, הייתי כן מכניס את אלי סהר לדרג השני ומבטל את הדרג הנמוך).
      ובכל מקרה תודה על הדירוג!

      1. אהרון שדה

        17 אפר 2020 16:41:53

        תודה מתחבר להרבה ממה שכתבת
        1. אני מחזיק מלחמן שמעבר לכך שהוא פרשן שמבין הוא גם מוסיף נופך של התלהבות והבנה בכל מיני מקומות נידחים בייחוד בארצות אפריקה ואני אישית אוהב זאת.

        2. אשר לדרג הנמוך שם הבאתי דברים שברובם הם לגמרי סוביקטיביים
        גם אני מחבב את סער

  24. מנחם לס

    17 אפר 2020 15:43:26

    היה פעם רזה כזה, מצויין-נפלא בכתיבה. נדמה לי תימני אבל בטוח ממוצא מזרחי. ידיעות שלחה אותו לכמה שנים לארה"ב להיות האיש שלה שם (ואז הוא כתב גם פוליטיקה). הוא יצא עם כמה כתבות מחקר גדולות ומצויינות. הוא חזר ארצה, ולפני איזה 25 שנה נעלם לחלוטיןץ אמרו לי שהוא עבר לגור באירופה

        1. אהרון שדה

          17 אפר 2020 17:29:51

          נתן לאוחנה ציון 4 והאוהדים חטפו קריזה …לא יודע עם קשור אך "בזכות" זה הלך לארה"ב ועשה קריירה בלי זה ספק אם מישהו היה שומע עליו .

  27. מנחם לס

    17 אפר 2020 15:47:54

    תגידו לי, הישנו מישהו אחר שנמצא במדיה מאז 1961??? (הופס, לדעת רבים מאלה שבכתבה של אהרון, הפך לחתיכת גוף מדיה רציני, הווה אומר שאני עדיין פעיל במדיה)

  28. tomash

    17 אפר 2020 17:17:08

    אחלה פוסט! טיול בממורי ליין של הסבנטיז-אייטיז-ניינטיז. גדעון הוד! וואו, זוכר את קולו המופלא משדר את מכבי. אבל מה עם יוסף טלקי?..

    1. אהרון שדה

      17 אפר 2020 17:26:54

      אהבתי מאד את טלקי והאמן לי שהוא נלקח בחשבון גם ציש …אבל גרטל כלל את כולם
      למרות שאוביקטיבית טלקי ז"ל היה הגדול מכולם בבריכה.

  30. אלכס דוקורסקי

    17 אפר 2020 17:55:40

    אהרון, פוסט נהדר. נהניתי מאוד לקרוא ולהיזכר.
    האזכור של משה קשטן ז"ל החזיר אותי לשבתות שבהן נהגתי להאזין ל'שירים ושערים'. כל צליל שבישר על גול ("יש לנו איתות מ…") שמובקע גרם לי להיות דרוך ולתהות היכן הוא הובקע.
    התפלאתי תמיד כיצד קשטן ידע כל כך הרבה נתונים. בהחלט מחלוצי הסטטיסטיקה בספורט הישראלי, בימים שזה נעשה באמצעות מחברת ועט.

    שוב יישר כח ושבת שלום.

  31. שחר דלאל

    17 אפר 2020 18:05:37

    פרויקט נהדר, הרמת כפפה שמונחת שנים על הרצפה ומעטים מעוניינים להתעסק איתה.
    .
    אני חושב שהרעיון נהדר, והפוסט הזה צריך להיות הבסיס עליו אפשר לבנות את "היכל התהילה", אך חייב לכלול עוד מרכיבים של היכלי תהילה קלאסיים:
    * בחירה שנתית
    * קטגוריות מובחנות
    * מספר מקסימלי של נבחרים בשנה אחת
    * עמידה בקריטריונים מסוימים (לדוג': מספר שנים בתקשורת וכו')

    1. אהרון שדה

      17 אפר 2020 18:36:11

      דני תודה את פיני זהבי ודן שילון לקחתי בחשבון ….שכחתי את הניג…איך שכחתי ? יאללה
      שם מיוחד מאד שלמעשה הביא ארצה את הנ.ב.א באסה ששכחתי ייתכן מאד שהיה נכנס .

  33. תומר

    17 אפר 2020 18:30:49

    רעיון נהדר, ביצוע, ובכן…
    .
    מי שמכניס את רפאל נאה על חשבון עמיר פלג או מליניאק, לא בוחר את היכל התהילה אלא את "אגודת דורשי המועדון" על שם עו"ד מסוים לענייני תחבורה.
    .
    וכמובן שגם הכמות. מה הפרויקט הבא? 50 המדינות שיצליחו להשתחל להיכל התהילה של מדינות ארצות הברית?

    1. אהרון שדה

      17 אפר 2020 18:38:46

      תומר גם אם הייתי מכניס 1000 אנשים פלג לא היה שם הוא לא ראוי בעיני סתם מחרחר ריב ומדון .
      אשר לנאה הסברתי אך זו הזדמנות להסביר שוב
      יש בהיכל חלק סוביקטיבי כזה שהשפיע עליי כאוהד הקבוצה של דון שמעון .
      ויש כאלו אוביקטיבים .
      כולנו סוביקטיבים באופן זה או אחר וזה תלוי כפי שכבר כתבתי בקבוצות האהודות שלנו והענפים אליהם אנו נמשכים .
      בוודאי שאם יהיו 50-100 בוחרים של ההיכל כאלו עם פרספקטיבה של 30 שנה ומעלה אז נקבל היכל תהילה יותר מייצג .

  34. אהרון שדה

    17 אפר 2020 18:42:27

    אשר לכמות אין לך מושג כמה נשארו בחוץ .
    בדקתי מעל 200 אנשי מדיה ומסתבר שפספסתי עוד רבים וטובים ( קניג למשל )

  41. עגל

    18 אפר 2020 13:29:02

    נחמד. הרבה מהחברה האלה הם עמודי התווך שלמו.
    אבל לומר על עופר שלח שמתעסק בתרגילי סרק זה שטויות במיץ. מה שהוא עשה קודם היה סרק לעומת מה שהוא עושה עכשיו.

  43. etayef

    18 אפר 2020 21:49:14

    אני לא סובל את אבי רצון, אבל נאמר לי שהוא האדם ש"המציא" או הביא את מוסף הספורט בישראל בעיתון חדשות, ואם זה נכון, יש לו קייס.
    כל הכבוד שלא הכנסת את שגיא כהן.

  44. golan

    19 אפר 2020 01:19:11

    אחלה רעיון. שאפו לך לבדוק ולדרג מעל 200 שמות …
    לדעתי קופמן לא שייך, הוא אמנם מייצג משהו אבל לא הייתי אומר שהוא שווה היכל תהילה
    גם גינת (למרות שאהי מאוהדיו) לא עונה לקריטריון לדעתי.
    חות מזה בחירות טובות, סחתיין

    1. הציפור הנדירה

      19 אפר 2020 12:11:49

      בחירות טובות בהחלט אך כפי שכבר כתבו הושמטו כאלו שרוצים לחלק מאשר שנכנסו לרשימה ואף מהמושמטים כאלו שראויים אף להיכל התהילה של המדיה כמו קניג בוודאות ולדעתי כמו שנגוב מישהו כמו מהדרג הנמוך מתאימים להיכל התהילה יותר מחלק שהוכנסו לשם בידי אהרן.

  45. הציפור הנדירה

    19 אפר 2020 12:28:55

    לדעתי ראוי לעשות מאמר על מאמרי הספורט הטובים ביותר בעברית.
    מעל כולם כמובן מאמריו של לס. מאמרים נוספים שהם מהטובים ביותר הם למשל "לארי בירד – כאחד האדם" של עופר שלח שכבר לא ניתן לראות המרשתת ו"פיט סמפראס" באתר "מועדון ארוחת הבוקר": https://bc-running.com/bcrunning/?p=1265

כתיבת תגובה

סגירת תפריט