האירוע האולימפי הביזארי בהיסטוריה / Ljos

האירוע האולימפי הביזארי בהיסטוריה / Ljos

כל ארבע שנים עיני מיליוני אנשים ברחבי העולם מופנות אל הערכת ענפי ספורט שלא היינו שמים עליהם אם היו מתרחשים בחצר ביתנו. השנה, בעקבות הכרזת הנשיא האולימפי דיק פאונד, לא נזכה לחגוג את האולימפיאדה, האירוע היחיד שיכול להתחרות (וכאמור, להפסיד) בקורונה מבחינת היכולת לתפוס את תשומת לב העולם. לכל אולימפיאדה יש איזה סיפור הזוי אחד או שניים (שיאים נשברים בגבהי מקסיקו סיטי, טוניה הארדינג, בריה"מ וארה"ב מחרימות אחת את השנייה, הדבר הקטן הזה במינכן). כמחאה על פספוס הסיפור השנתי, וכתקווה שיום אחד נקבל תחרות דיק פאונדינג באולימפיאדה, אספר לכם כעת את סיפורו של האירוע הביזארי בתולדות האולימפיאדה – המרתון של 1904.

הסיפור שלנו מתחיל עוד לפני. טדי רוזוולט, נשיא ארצות הברית, ראה בספורט ערך עליון, חלק חשוב בגבריות האומה, כמעט כמו לירות בזרים. לכן הוא דאג להביא את מפגן הספורט הגדול של העולם שיחגג על הבמה של ארצות הברית. התכנון המקורי היה לקיים את האולימפיאדה בעיר הגדולה (והמזרחית. חשוב לציין שהיא מזרחית), שיקגו. רק שלראשי היריד העולמי שעמד להתרחש בסנט לואיס היו תוכניות אחרות. היריד היה חגיגות מאה השנה לרכישת לואיזיאנה (וטקסס, ארקנסו, מיזורי, איווה, מינסוטה ועוד ועוד. לאמריקאים יש דרך לתמצת שמות) מצרפת, והוא היה האירוע הנחשב והיקר מבין השניים. כשראשי היריד הבהירו שהם לא מוכנים להתחרות עם האולימפיאדה על קהל, ואם לא יעבירו את האולימפיאדה לסנט לואיס, שיפעלו במשותף, הם יקימו תחרות ספורט משלהם. מגניבה יותר. ראש האולימפיאדה, פייר דה קוברטין, ניסה להילחם בהחלטה, אבל ברגע שנודע שרוזוולט עצמו תומך במעבר וששיקגו לא מוכנה לארח מסיבת בר מצווה לילד לא פופולרי, כל שכן לארח טורניר בינלאומי, ראשי העמותה האולימפית הצביעו 2-14 לטובת העברת האולימפיאדה לסנט לואיס. פייר דה קוברטין כעס והחרים את האולימפיאדה, להזכיר – האירוע שהוא מארגן, ואמר שהוא מקווה שהאולימפיאדה תשווה את הבינוניות של העיירה.

אני הבאתי את האולימפיאדה המודרנית לעולם, ואני אהיה זה שיחסל אותה

94 תחרויות היו באולימפיאדה. ולפני שאנחנו מנפים 93 מהם (ביניהם אומנות ושירה, קרוקט, טיפוס בחבל, מירוץ כדור פורח, קפיצה לרוחק לסוסים, ירי ביונים ומשיכה בחבל) ומתרכזים בחשוב יותר, נראה איך התחרות עצמה נוהלה. האולימפיאדה הייתה אמורה להימשך שבוע אחד בלבד, בשבוע הראשון של ספטמבר. אך בגלל חוסר הניסיון של האנשים המנהלים (כי הרי כל מי שהתנסה בעבר בשתי האולימפיאדות הקודמות סירב להגיע), האולימפיאדה החלה כבר ב-1 ביולי אבל נגמרה רק ב-23 בנובמבר. ארבעה חודשים. 4. תזכרו שבדרך כלל לוקח לכם רק כמה דקות להבין שרכיבה אומנותית זה מגוחך.

כצפוי, ארצות הברית לקחה את רובן המוחלט של המדליות. כצפוי, אם הכרתם את תנאי התעבורה בשנת 1904, 15 שנים לפני הטיסה הטרנס-אטלנטית הראשונה. המסע בין אירופה לארצות הברית היה כל כך קשה שהמציאו את משולש ברמודה רק כדי לנסות להסביר את כמות המתים הענקית. לכן לקיים את התחרות בכל מקום מחוץ למערב אירופה היה גורם למסע להיות ארוך, יקר ומסוכן להחריד. ואז להעביר את התחרות משיקגו המזרחית לסנט לואיס, שתקועה אי שם במרכז יבשת ענקית, עזר עוד פחות. מתוך 651 מתחרים, 526 מהם התחרו תחת דגל ארצות הברית (חלקם ספורטאים לא אמריקאיים בעליל שהוכנסו תחת כנפי הדגל כדי לחזק את המורל הלאומי) וב-49 מ-94 התחרויות השתתפו רק מתחרים אמריקאיים. ארצות הברית זכתה ב-239 מדליות, והשנייה אחריה, גרמניה, הסתפקה רק ב-13. קנדה הצמודה הצליחה לאכזב יותר מכולם כשלמרות הקרבה ולמרות שהצליחה לשלוח יותר מפי 3 מתחרים מכל מדינה מלבד המארחת, סיימה רק עם שש מדליות. בדיוק אותו מספר שזכה באותה אולימפיאדה מתחרה אמריקאי אחד בעל רגל אחת.

עכשיו נעבור לאירוע המרכזי לשמו התכנסנו – המרתון. 32 מתחרים יצאו לדרכם באותו בוקר של ה-30 באוגוסט. מתוכם 18 לא הצליחו לסיים את הריצה. אחד מאילו שלא הצליח הוא פרדריק לורץ, ששנה אחרי זכה במרתון בוסטון. וזה לא הפריע לו להיות הראשון שחוצה את קו המירוץ. אחרי שכמה מהצופים התחילו להתמרמר שהם לא זוכרים שראו אותו חוצה את קו החצי הוא נאלץ להודות, בפני בתו של טדי רוזוולט שחיכתה להכריז את המנצח, שהוא הוביל במשך 15 ק"מ ואז פרש בגלל התכווצות שרירים. הוא תפס טרמפ כחצי מהדרך ואז רץ את השאר כדי לזכות לחוות את שאגות הקהל. לורץ נפסל מיד.

כי עדיף לאכזב את הבת של רוזוולט

כרבע שעה אחר כך, נכנס לאיצטדיון תומאס היקס. האמריקאי הראשון שיזכה במרתון האולימפי. בעצם, "נכנס" עלול לרמוז שהוא עשה זאת בעצמו ומרצונו החופשי. תומאס היקס התכוון לפרוש אחרי 25 ק"מ בגלל הכאבים, אבל למאמנים שלו הייתה תוכנית אחרת. הם דאגו לספק לו בכל רגע את מיטב החומר התזונתי (כפי שהיה ידוע באותה תקופה) שישאיר אותו ער וחד עד לסיום: שוטים של ברנדי, ביצים לא מבושלות וסטריכנין (רעל עכברים). היקס הצליח לרוץ עד לסיום, אבל עדים מספרים שהוא מלמל שטויות לכל אורך 4 הק"מ האחרונים ובקושי השאיר את הראש שלו על הכתפיים. הוא התעלף לפני שבכלל הגיע לבתו של רוזוולט וצוות הרופאים שבמקום הצילו את חייו. בכל תקופה אחרת, הניצחון היה נפסל. אבל האדם שהגיע למקום השני היה צרפתי, והמארחים לא יכלו להרשות לבושה כזו להתרחש.

מופתע שעוד לא עשו מזה סרט הוליוודי קלאסי על ניצחון הרוח על הגוף ועל רעל עכברים

הפייבוריט של התחרות היה לן טאוניאני. רץ דרום אפריקאי והשחור השני בלבד שהתחרה באולימפיאדה. המארחים רשמו אותו בטפסים כ-לנטאו, כי הם לא ידעו איך לבטא את השם שלו. אך הוא נתקל בבעיה קטנה די בתחילת המסלול כאשר כלב רחוב החל לרדוף אחריו והניס אותו מהמסלול. הוא עדיין הצליח לחזור, אחרי עיקוף של 2 ק"מ, ולסיים במקום התשיעי.

טאונ… טונטונז… טנייניזיה… טוני דנזה. זה שם, עשיתי את זה!

סיפור האנדרדוג של התחרות הגיע מקובה, המדינה הטריה שכולם בארצות הברית אהבו. אנדרין קרבחאל, דוור עני מהוואנה היה בטוח שלהיות הילד הכי מהיר בשכונה מספיק כדי לזכות בתחרות בינלאומית. ממשלת קובה הצעירה לא הייתה מוכנה לממן מקום של איש לא מוכר לאולימפיאדה, ולכן אנדרין החל במפגני ראווה בעיר הגדולה (כלומר: רץ ברחובות) וביקש מאנשים שיעזרו לממן אותו. בסופו של דבר הוא הצליח לרוץ מספיק כדי לממן לעצמו כרטיס ולהיכנס לכושר ריצה ועלה על ספינה לניו אורלינס. שם, בניו אורלינס, הוא הפסיד את כל שאר הכסף שלו בהימורים ולא יכול היה לשלם את מחיר הנסיעה לסנט לואיס. קרבחאל פשוט החליט שהוא רץ את שאר הדרך, ולוקח טרמפים כשאפשר, ואחרי 40 שעות בדרכים הוא הגיע לסנט לואיס. רגע לפני הזנקת המירוץ. תזכרו, הוא לא ישן בכלל, רץ כמעט ללא הפסקה, לא אכל, והוא משום מה לבש מכנסי צמר עבים (וחבש ברט משום מה). המזניקים הסכימו לאפשר דחייה של כמה דקות כדי שקרבחאל יגזור מעט את המכנסיים העבים שלו (את הברט הוא העדיף להשאיר) והמירוץ יצא לדרך.

הברט הוא כדי לנהל את כל המטען החשמלי שנוצר עכשיו בין הרגליים שלו

לנוכח המצב, בטח תניחו שהסיכויים של קרבחאל, המורעב, העייף, המהמר הסדרתי, המטורף, לא היו לטובתו. אבל זה רק כי עוד לא הכרתם את קרבחאל. לא רק שהוא שהוא עמד בקצב של המובילים בתחרות, הוא עשה את זה תוך כדי שהוא עוצר לתרגל את האנגלית שלו עם הצופים בצד. הוא גם עצר כדי לגנוב אפרסקים מרכב שחנה בצד. ועשה עיקוף קטן בדרך כדי לקטוף תפוחים מעץ, כי למה לא בעצם. התפוחים, הסתבר, היו מקולקלים וגרמו לו לכאב בטן. אז הוא עשה מה שכל אחד שרץ בדיוק מרתון היה עושה. הוא עצר בצד ונמנם.

קרבחאל סיים את התחרות במקום הרביעי.

לפוסט הזה יש 26 תגובות

  1. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    7 אפר 2020 10:11:56

    הזוי ומבריק, תודה רבה ליוש.
    .
    אם מסתכלים על המונדיאל בקטאר, איך ההחלטה התקבלה ומדוע, על ההיונדאי החדשה שקיבל השופט המצרי ששפט ברבע גמר המונדיאל בו גברה דרום קוריאה על איטליה, ועל חוקי ה(לא)פייר פליי בכדורגל האירופי, מתקבל הרושם שלא השתנה הרבה בספורט העולמי….

    1. jefffoster10

      7 אפר 2020 11:07:11

      תיקון קטן- ביירון מורנו האקוודורי שפט בשמינית הגמר בין איטליה לדרום קוריאה. לגבי השוד לאור זרקורי האיצטדיון שהתרחש שם- מסכים איתך.
      שנים אח"כ הורשע במכירת משחקים

      1. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

        7 אפר 2020 13:16:46

        אכן כן, טעות כפולה – זה גם היה בשמינית הגמר. המצרי שפט נגד ספרד ברבע הגמר. הרבה היונדאי ניתנו שם בטורניר הזה… פשוט הקטע ההזוי הזה שקוריאני בגובה מטר שבעים או משהו עולה מעל מלדיני לכדור גובה נחקק בזיכרוני. בושה וכלימה.

  8. מולי

    7 אפר 2020 13:18:56

    אוי, כמה צחקתי תוך כדי שהקראתי את הסיפור שלך לבת זוגי…
    שנינו, פה אחד, החלטנו שזה סיפור נפלא ומופלא, כמעט כמו הדרך הנפלאה והמופלאה בה הוא סופר.

  9. רועי ויינברג

    7 אפר 2020 15:54:17

    סיפור הזוי ומשעשע שמסופר בדרך טובה מאוד. האירוע הביזארי ביותר בתקופה המודרנית של האולימפיאדה והאהוב עליי היה בטקס הפתיחה של סיאול ב-1988. שוחררו עשרות יונים כסמל של שלום, משהו נפוץ בדרום קוריאה, וחלקן החליטו להתיישב על הלפיד האולימפי. ואז הוא נדלק. קלאסיקה על זמנית.

    https://www.youtube.com/watch?v=NxxbLJp_qLs

  10. שחר דלאל

    7 אפר 2020 16:12:30

    Ljos, סיפור נהדר שרק אתה יכול לספר אותו!
    .
    לגבי המשחקים עצמם. אני דווקא מוחה על הניסיונות לצייר את המארחים כחסרי מושג בארגון. בטח כאשר המשחקים הקודמים, פאריס 1900, שהיו במגרש הביתי של אדון דה קוברטן, נמשכו כמעט שנה ורוב הספורטאים בכלל לא ידעו שהם מתחרים במשחקים האולימפיים (0:1 למארגנים מסנט לואיס).
    .
    אבל גולת הכותרת היתה כמובן הפעם הראשונה שהמשחקים האולימפיים כללו פוטבול (הפעם השניה היתה משחק ראווה ב-1932)! ואם מישהו סופר שם בבית (ואני יודע שאתם סופרים) אז כבר 0:2 לחוואים ממיזורי על הבורגנים מפאריס.
    בניגוד לניסיון הכושל של לוס אנג'לס, יותר מעשרה (10!) משחקים, בהם אוניברסיטת וושינגטון מסנט לואיס (שכבר אז היתה כלום ושום דבר) הפסידה לקבוצות (אוניברסיטאות) אמיתיות. למשחק הגמר הגיעו כמובן שתי אוניברסיטאות אינדיאניות, שלא הופיעו בשום שלב לפני כן:
    האסקל אינדיאנס מקנזס, שגברה על המועמדת הביתית 0:47, פגשה את יריבתה הנצחית אוניברסיטת קרלייל מפנסילווניה, (שגם – תיראו מופתעים – נקראה אינדיאנס) יומיים לאחר מכן. אם הייתי מספר לכם שהאינדיאנס ניצחו לא הייתם מאמינים, אבל זה קרה, כאשר הבחורים הרעננים מפנסילווניה סיימו כשידם על העליונה. אגב, היופי במשחקים האלו? הם נכללו בלו"ז של עונת המכללות והשחקנים בכלל לא ידעו שהם מופיעים במשחקים האולימפיים. אין מה להגיד, ארגון למופת!

  11. אלכס דוקורסקי

    7 אפר 2020 16:47:15

    Ljos, תודה רבה. כתבת בצורה מעניינת מאוד. נתקלתי לראשונה בשמו של תומאב היקס, ובסיפורו האולימפי, בספרו המצוין של משה גנוט ז"ל על תולדות האתלטיקה, 'מלכת הספורט'.
    כל פעם מוצא עצמי משתאה מחדש כשקורא שהוא צרך סטריכנין…

    שמונה שנים לאחר המשחקים בסיינט לואיס, שאופיינו בתוהו שלהם, הועד האולימפי מצא לנכון לפסול את ג'ים תורפ, מגדולי האתלטים בתקופתו, בטענה שהחזרי הנסיעות שאותם קיבל על משחקי הבייסבול שהשתתף בהם, עברו על "חוקי החובבים" שקודשו אז (וממילא נועדו להטיב עם הספורטאים ש"הפרוטה נמצאה בכיסם" יותר מאחרים).

    דפוס הפעילות של הועד האולימפי ושל התאחדויות הספורט הגדולות השתנה מאז ביעילותו ובארגונו, אבל התאווה לכסף והשחיתות נותרו כפי שהיו, אם לא גדולות יותר (וכמובן מוסוות בצורה הרבה יותר יעילה מאז).

  14. צ'יקו

    7 אפר 2020 21:40:26

    תודה, סיפור קורע.
    בזירה הישראלית המצב קצת יותר טוב, אצן לא התחרה כי לא קם בזמן. ואחר לא הביא איתו נעליים… יש לנו יעד של שפלות להגיע אליו. מי דואג לזה?

  17. חגי "התותח" ניסני

    8 אפר 2020 07:40:04

    Ljos
    .
    אני לא יודע אם זה כמו שילד בא לדגדג אותך ואז אתה כבר מתחיל לצחוק מעצם זה שאתה רואה אותו או שזה מהדגדוג. בכל מקרה הצחקתני מאוד והסיומת על קרבחל היא ענקית.

  19. רפול

    8 אפר 2020 08:55:32

    שלום רב!
    עברו לא מעט מים בירדן מאז נכתבה הכתבה, ולמרות שלא בטוח שמישהו יקרא את מילותי, אוסיף מספר נקודות "ממקורות זרים".
    פעם- בטרם צאתי לפנסיה, העלתי את סיפור המרתון זה, בשיעור לכיתה שסררה בהתנהגותה,(כמובן לא כולם), ו"עד שלא ארגיש שאתם ראויים לחזור לאולם ולמגרשים -נלמד בכתה", איום שעשה את שלו.כמובן שנקטתי צעד זה בגיבוי המנהלת, במרירות ובתרעומת רבה מצד התלמידים( כמובן -מאלה שלא הפריעו) ואף זכיתי לתגובה נזעמת של הורים אחדים. הייתי אז בעיצומה של "קריירת המרתון" שלי, כך שהנושא היה קרוב לליבי.
    ולעצם העניין:פליקס קרבחל ,הדוור הקובאני( מקצוע אזרחי שמתאים ומאפשר אימוני ריצה…)זכה לבסוף במקום הרביעי המאכזב ,בדרך כלל.
    אלא שמבחינתו היתה הריצה חוויה חברתית, והזדמנות להתרועע עם הצופים, וללטש את האנגלית שלו. (כנראה,ולא שמע על מינויי לגרוזלם פוסט…)מסופר ,שלעיתים, אף חזר לאחור כדי להפגש עם אנשים. בשלב מסויים של הריצה תקף אותו רעב,ו כדי להפיגו מצא מטעי פירות סמוכים ובאושים, ואכילתם גרמה לו לכאבי בטן עזים,שילשולים והאטה בקצב הריצה, כך שמבחינתו המקום הרביעי היה כנצחון, ואמנם כשחזר להבאנה,
    התקבל בכבוד מלכים,וצופר למשרת פקיד ישוב בסניף, דבר שגזר סופית את סיום הקריירה שלו…בניגוד לדובי
    "מלך הסלים" גל, בסרט הבלתי נשכח.
    פרז "תופס הטרמפ" לורז, שהודה במעשהו, הושעה עקב כך לכל חייו,עונשו הומתק, ושנה לאחר מכן ניצח ביושר, במרתון בוסטון.
    רץ נוסף מ"32 הנועזים",שפתחו בה,השענה לשם ווילאם גרסיה, נמצא בצד הדרך נטול הכרה על ידי זוג נאהבים, שהזדמן למקום.
    שתבינו,הריצה הוזנקה ב1430, בסוף אוגוסט, בתנאי חום ולחות קשים (בימינו היו משנים את מועד הזינוק לחצות הלילה).תוואי השטח שלה עברו בדרכי עפר , ומכוניות המלווים פולטות גזים ,וסוסי הסימון, העלו ענני אבק מסמאים ,שלא הקלו על הרצים! בדרך הזדקרו 7 גבעות,שהזכירו את "סובב עמק".על בגדים מנדפי זיעה איש לא שמע,פליקס הקובאני ניאות שיגזרו את מכנסיו הארוכות ממש על קו הזינוק, ונקודת שתייה היתה אחת בלבד, בערך במחצית הדרך! ,ולולא המאמנים והמלווים היו בתי החולים בסנט לואיס מתמלאים במתייבשים…
    2 שחורי עור דרום אפריקאים,שהגיעו בעצם ליריד המסחרי, החליטו בזכות עברם במלחמת הבורים, בארצם ליטול חלק בריצה, והפכו בכך
    לשחורים הראשונים באולימפיאדות.
    מזלו של אחד מהם-לן טאוניאני לא שפר, והוא נרדף על ידי כלב משוטט וסיים במקום התשיעי.יתכן שבזכות הכלב ,שגרם לו להגביר את מהירותו… לא נעים! מקרה זה מזכיר לי את דה-לימה הברזילאי ,שדהר מאה שנים אחר כך במרתון האולימפי באתונה 2004,הוביל בבטחה עד הקילומטר ה35, ואז נבלם עלי כומר אירי תמהוני,שפרץ למסלול ועיכב אותו, ומנע ממנו את נצחונו המסתמן.
    ונקנח בסיפורו של המנצח היקס, שזכאי בכדי ,לתואר המסומם הראשון, או לפחות במשמש הראשון בממריצים\תוספי אנרגיה. הוא השיל במהלך הריצה 5 ק"ג (נוזלים בעיקר),למרות התמוטטויו הרבות,, שב לרוץ בזכות מאמנו ,שטבל את פניו בספוג מים חמים, ממנוע הקיטור של מכוניתו, דבר שכמובן ועשה פעולה הפוכה, בנוסף גם דחף לפיו תערובת קטלנית של ביצים (לא חסרו אז…),ברנדי ורעל נגד עכברים!,שרק החמירו את מצבו.
    בכל זאת הוא זכה בזהב!
    אגב, זמנו היה 3 שעות, ו29 דקות. ..ותודה לריצרד בראסי,על ספרו הקטן האוייר, בו מוקדש עמוד שלם לריצה זו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט