רגע הספורט המרגש בחיי: הדרבי הגדול בהיסטוריה / עידו יצחקי

המפץ הגדול: אורן יוסיפוביץ על הדרבי התל אביבי - וואלה! ספורט

לפעמים אני מסתובב לי עם תחושת באסה לפני משחקים. מרגיש שהשיא מאחוריי. יודע שלא משנה כמה גדול יהיה אירוע הספורט שאני הולך לצפות בו, הוא לעולם לא ישתווה למה שאירע באותו לילה קסום ב17.03.2014. בשביל להגיע בגיל 12 לשיא הרגש הספורטיבי שלך צריך כנראה אירוע מיוחד מאוד, אך כשערן זהבי נעץ את השער השלישי שלו בדקה ה93 כל יושבי שער 11 בבלומפילד כבר הבינו שמדובר במשחק שלא יחזור. בתחילת הפרוייקט ביקש מנחם לשנות את שמו ל'אחד מרגעי הספורט המרגשים בחיי' כיוון שלא יכל להכריע בין כ"כ הרבה רגעים. במקרה שלי לפחות, ההכרעה הייתה קלה ביותר.

אני אוהד מכבי ת"א מאז שאני זוכר את עצמי. להיכל 'נוקיה' הגעתי בפעם הראשונה כבר בגילאי הגן, ואת בלומפילד פגשתי כבר בגיל 10, אי שם בשנת 2011. קצת לפני השושלת האדירה שיצרו ג'ורדי קרוייף ומיץ' גולדהאר במועדון. מנוי באותה תקופה לא היה על הפרק – בעיקר בשל ריבוי המשחקים בשבתות. באותם שנים הייתי הולך למספר לא גדול של משחקים בשנה (כיום מנוי בשער 11). אז איך קורה שאוהד ממוצע מינוס בן 12 כמוני, מצליח להשיג זוג כרטיסים לדרבי תל-אביבי, בו הוקצו עבור קהל אוהדינו רק 1,400 כרטיסים (ששמורים בדר"כ לארגון האוהדים)? הסיפור מתחיל כשבועיים לפני המשחק. אני מדפדף לי בפייסבוק וקופצת לי פרסומת של אתר אינטרנט בשם 'KICK', שנועד כולו לתוכן גולשי ספורט בארץ. במודעה נכתב – "רוצים לזכות בזוג כרטיסים למשחק של קבוצתכם האודה בליגת העל? – שתפו את הפוסט והיכנסו מיד להגרלה". ואני, ילד בכיתה ז' שרואה את המודעה בזמן הפסקת 12 משתף לתומי את הפוסט ונכנס להגרלה. לא חלפו כמה שעות ואני מקבל הודעה – "מזל טוב עידו! אתה הזוכה בהגרלה שלנו, צור עמנו קשר בפרטי לקבלת הפרס". מסתבר שיש ניסים בחיים.

Image may contain: 15 people
תמונת מסך של הפוסט המקורי

כילד בן 12, נתתי לאבא שלי לטפל בפרטים ולאחר שייצר עמם קשר – הוא חזר אליי לטלפון ובישר לי שזכינו בזוג כרטים למשחק נגד בית"ר ירושלים בשבוע הבא. אני כמובן מאושר ונרגש לזכות בזוג כרטיסים בחינם דרך הגרלה בפייסבוק. יממה בלבד לפני המשחק מגיע לאבא טלפון נוסף ממערכת האתר. המשחק היה אמור להתקיים באיצטדוין בנתניה זכר לעונש רדיוס שקיבלה הקבוצה והתברר שלהשיג כרטיסים לאותו משחק היה בלתי אפשרי עבור אותו אתר. הכרטיסים מבוטלים. במקום זאת, זכינו בזוג כרטיסים לשער 11 לדרבי התל-אביבי הגדול שנערך שבוע לאחר מכן.

הימים הם ימי המאמן פאולו סוזה, מחזור הסיום של העונה הסדירה – רגע לפני הפלייאוף העליון. מכבי ת"א מודל 2013/14 נחשבת לזו הטובה ביותר בעשור האחרון, לאחר קמפיין אירופי פנטסטי שהסתיים בהדחה כואבת מול באזל החזקה, ובסיום אותה עונה יצא סוזה לקריירה מרשימה בבזאל ופיורנטינה. בליגה, מכבי מוליכה את טבלת ליגת העל בפער מבטיח ומגיעה לדרבי כשהיא הפייבוריטית הברורה. אבל לדרבי חוקים משלו – וודאי כשהאדומים נהנים משליטה ביציעים. המשחק נערך במוצאי שושן פורים ואני זוכר היטב את ההתרגשות במהלך החג כולו. השמש שוקעת, מתחילים בנסיעה לבלומפילד -שעתיים לפני המשחק.

כבר ביציאה מהרכב בקעה מהאיצטדיון שירה אדירה מכיוון שער 5: "פאק מכבי פאק מכבי". את שירי השואה וכו', שבמרוצת השנים ועשרות הדרבים בהם נכחתי בחיי כבר התרגלתי מהקהל האדום אחסוך כאן, אך השנאה בין מחנות האוהדים הורגשה היטב כמו בכל משחק בין היריבות העירוניות. הדרבי הראשון של העונה הסתיים בניצחון של הצהובים כשערן זהבי שולף אקדחונים עם הידיים ועושה את תנועת ה"פיו פיו" שהפכה לסמל של השחקן. בהפועל הפנו כמובן את מירב תשומת הלב למס' 7 בצהוב. הקבוצות מתחממות על הדשא, התפאורה אדירה בשני צידי המגרש והמתח בשמיים. השופט אלי חכמון מוציא את המשחק לדרך.

והנה אלה של מכבי ת"א (שי לוי)

המשחק נפתח וכבר בדקה ה33, ערן זהבי גלגל את הראשון שלו לרשת של בוריס קליימן האומלל עם בעיטה חלשה שעברה לשוער בין הרגליים ונכנסה פנימה. זהבי רץ מגרש שלם כדי לחגוג איתנו, האוהדים, וחגג עם סלפי היסטורי בעזרת מצלמה של אחד הצלמים. 5 דקות מאוחר יותר, ראדה פריצה קיבל כרטיס אדום בשל מרפק שנתן לשחקן הפועל בלי שום קשר למשחק עצמו – ומכבי נותרה בעשרה שחקנים. עומר דמארי נגח לרשת בדקה ה43 ואיזן את התוצאה – כשהוא חוגג בתנועת יריות לכיוון שער 11 כקונטרה לחגיגה המפורסמת של זהבי. הכעיס אותי מאוד שדמארי עשה את התנועה הזאת לכיווננו. האווירה במחצית הייתה מתוחה מאוד, ולמעשה כל מה שרציתי באותם רגעים הוא שיסתיים המשחק. אנחנו בעשרה שחקנים והמומנטום עם הפועל, וחששתי נורא להפסיד בדרבי הראשון בחיי.

המחצית השנייה הייתה כמעט כולה בשליטה אדומה, אך מכבי הצליחה להתגונן בצורה מספיק טובה. עד שבדקה ה85 החלט חכמון לשרוק לפנדל מפוקפק לטובת הפועל. דמארי הבקיע והעלה את הפועל ל2:1, ופאולו סוזה מיהר להכניס את טל בן חיים החלוץ למגרש. המחשבה על הפסד פונטנציאלי בדרבי דיכאה את המחשבות באותם רגעים. למזלי, לא חלפו 20 שניות, בעוד הכרוז של האדומים עדיין מכריז על שמו של כובש השער – בן חיים סוחט פנדל. זהבי כובש בדקה ה90, ומשווה את התוצאה ל2:2. כל אדם שלבש צהוב באותן דקות של תוספת הזמן רק רצה לשמוע את שריקת הסיום, חוץ מאחד – ערן זהבי. בעודי סופר את השניות לסיומו של המשחק, מסירה מרושלת של אוראל דגני הגיע לרגליו של ייני, שהעביר את הכדור לברק בדש, שמסר לזהבי בכדור מהיר. בום. בלאק אאוט. פתאום אני מוצא את עצמי עוד רגע נרמס בידי מאות אוהדים,. מסתכל ימינה ושמאלה ורואה עשרות אנשים שהיו לפני רגע ביציע, כעת מחבקים את השחקנים. טירוף חושים. זהבי כבש את השלישי שלו והשלים מהפך דמיוני. חכמון לא חידש אפילו את המשחק. פאולו סוזה דופק ספרינט בלתי נשכח לכיוון זהבי וניתן האות לחגיגות שלא אשכח לעולם.

שחקן מכבי תל אביב ערן זהבי חוגג (יוסי ציפקיס)
פיו פיו!

שעה מסיום המשחק ואנחנו עדיין באיצטדיון. אף אוהד לא זז ממקומו. כולנו נשארנו לחגוג עם השחקנים עד שהגרון נקרע כבר. כל כך הרבה אמוציות היו בדרבי הזה וכולן התפרצו לתוך אותו מופע עידוד אדיר וחגיגות לגיבורים (ולאחד במיוחד) שלבשו צהוב. הצהלות נמשכו גם ביציאה מבלומפילד, כשהצומת של פלאפל ג'ינה המיתולוגי נחסמה ע"י האוהדים. מוכרי הקסטות שיווקו '3 זהבי ב10 (שחקנים)'. כשהשעון הראה 1 בלילה הגעתי הביתה. מבין שחוויתי כרגע את 'רגע הספורט המרגש בחיי'.

שחקני בטירוף לאחר הניצחון (יניב גונן)
השחקנים בטירוף אחרי המשחק.

תקציר המשחק (מומלץ מאוד!):

עידו יצחקי

בן 19, גר בשוהם. כותב על פוטבול, NBA וכדורסל נוער ישראלי. אוהד מכבי ת"א בכדורגל, כדורסל, כדוריד, כדורעף וזריקת דוקים למרחקים.

לפוסט הזה יש 19 תגובות

  3. חיים

    7 אפר 2020 11:00:14

    מסוג המשחקים שזאת חוויה מיוחדת להיות בהם…
    בכל זאת אני אישית חושב שמדובר במשחק קצת אוברייטד וזכורים לי כמה משחקים גדולים יותר, כולל איזה דרבי אחד או שניים

    1. עידו יצחקי

      7 אפר 2020 11:57:16

      אוברייטד? ברור שאני קצת משוחד, ובכל זאת – לא מצליח לחשוב על שום דרבי שהיה בו מהפך כל-כך דרמטי. ה5-0 ב2016 היה גם כן מיוחד במינו, אבל הוא היה בנתניה והפעל הייתה קבוצה על סף פירוק.

  4. asaf

    7 אפר 2020 11:19:59

    תודה עידו . אני חושב שהרבה מהחוויות כאוהד נצברות דווקא בגיל הצעיר. כתוב נהדר וזה למרות שאני אישית הייתי בצד המאוכזב כמו לא מעט דרבים בשנים האחרונות.

  7. יוני לב ארי

    7 אפר 2020 15:20:51

    אז קראתי (:
    כמה דברים:
    א. כתיבה מופלאה, כיף לקרוא!!
    ב. איזו חווייה מדהימה, עם הכרטיסים, סיפור לכל החיים. יש לי כזה על נס ז'לגיריס, לפעם אחרת (:
    ג. שני הדרבים הגדולים ביותר בימי חיי, היו בית של הפועל. בשניהם לא הייתי כי הם לא יראו ממני שקל. ה-0:4 ב-1991/92, וה-2:3 המטורף הזה. מקנא בך שהיית שם, זה בהחלט משחק לכל החיים.
    ד. צהוב עולה (:

  8. amit13

    7 אפר 2020 16:01:25

    יום מקולל וארור. התחיל בהפסד ביד אליהו במשחק שבכלל לא היינו בו פאקטור,(לפחות ככה נספיק להגיע לכדורגל בזמן אמרנו) ואז מהר מהר נוסעים לבלומפילד בשביל לחוות את זה. לראות שני הפסדים בדרבי ביום אחד זה לא משהו שאנשים בנויים אליו. את הדרבי בכדורסל אני כבר לא זוכר יותר מכל דרבי אחר שראיתי את הפועל מפסידים בפחות מ40 הפרש, אני זוכר שזו הייתה העונה של רביב וקרלון אבל כבר התחלנו שם דעיכה. את התצוגת אימים שם של דגני אני לא שוכח.

    1. עידו יצחקי

      7 אפר 2020 18:28:02

      התלבטתי אם להוסיף את הדרבי סל שהתחיל אם אני לא טועה ב18:30 באותו הערב, בהחלטה שערורייתית ובזויה של מנהלת הליגה בכדורסל. לגמרי הוסיף לחוויה. מכבי פירקה שם ופתחה את הערב לקראת המנה העיקרית.

  9. מנחם לס

    7 אפר 2020 17:19:40

    נפלא עידו. ממש נפלא. אני זוכר את הרגשות האלה כילד. גם אני הייתי אוהד שרוף שחלם ונשם מכבי. אבל מכבי חיפה. זה לא משנה, ההרגשות הן אותן הרגשות.

        1. סלים וארזה

          8 אפר 2020 00:47:02

          ה 2:2 הזה עם השויון של אלון נתן ב 1984 היה יותר ביזארי מדרמטי. בכלל לא באזור החיוג של ה 2:3.
          שתי הקבוצות היו בינוניות באותה עונה (מכבי בינוניים כל העשור). היה גשם כל שבוע ומבול ביום המשחק. היו אולי 5000 צופים במגרש. הכל היה בוצי. יש איזה קטע שבו גילי לנדאו נופל באמצע המגרש לתוך שלולית גדולה וקם כולו מכוסה בבוץ.
          השופט יצחק בן יצחק הוסיף עוד ועוד זמן עד שאלון נתן השווה בדקה 96. בדיעבד התברר שהשעון של בן יצחק התקלקל ועמד… עד שהוא הבין שהשעון לא עובד ושרק לסיום.
          משחק קאלט. הייתי בו כאוהד מכבי בשער 7. זה וה 0:3 היו רגעי נחת נדירים בדרבים באותו עשור. גם הניצחון בדרבי בגמר ב 88, אבל הוא בא כמה שבועות אחרי ה 0:10 אז זה לא היה ממש שמח.

          https://www.youtube.com/watch?v=SGvnjFrHxQM&feature=emb_title

כתיבת תגובה

סגירת תפריט