יומן קורונה 17# – 02/04/2020 – מולי

להסגר הקורונה יש השפעות משונות על הנפש האנושית, ביומיים האחרונים חשתי שאני מתחיל קצת "לאבד את זה". לאבד את מה, אתם שואלים? אז תראו מה קרה הבוקר…

הבוקר, כשהרמתי את חולצתי מהמיטה, גיליתי מתחתיה שני ברגים. מודה שלא הצלחתי לעמוד בפני הפיתוי לשאול את עצמי, בעודי ממשש את ראשי, אם לא איבדתי כבר בורג או שניים בימי קורונה אלו…  כי, הרי, מה לעזאזל עושים שני ברגים, שחורים אך קטנים, על ציפתה של שמיכת החורף שעדיין משמשת אותי בימי תחילת אביב אלו בירושלים?

אחרי דקה של מישוש ואי מציאת שום חורים בלתי מוסברים בגולגולת, החלטתי לנסות להבין מאין הם הגיעו, הברגים השחורים הקטנים, לפחות בהנחה שאצלי בראש, כל הברגים עדיין במקומם.

ניסיתי לחשוב הגיונית. האם יכול להיות שהם התגלגלו ונסחטו מכיס מכנסי הג'ינס אל מעמקי הציפה בזמן הסחיטה במכונת הכביסה? כן, בהחלט יכול להיות שבכיסי המכנסים שלי יש ברגים, אבל אני ממש לא זוכר ששמתי ברגים בכיס מזה יותר משבועיים, ואתמול הרי הם לא היו על הציפה… ואולי, עברו בי מחשבות היפוכונדריות, ההשפעות של מציאת ברגים שחורים וקטנים הן סימן לאיבוד זיכרון?

ואולי מישהו אחר הביא את הברגים למיטה? האמת, קשה לי מאוד לתאר את האישה שאתי מסתובבת עם ברגים, אפילו שחורים וקטנים, ועוד פחות קשה לי לדמיין אותה משאירה אותם על ציפת המיטה שלנו.

בתי? מעבר לכך שהיא לא היתה בחדרנו ביממה האחרונה, לבתי יש שנאה לכלי עבודה. מבחינתה כלי עבודה הם עניין של גברים. אני בספק אם היא אי פעם בחייה השתמשה במברג. עבורה, כך היא הסבירה לי פעם, כלי עבודה הם מכשירי כישוף המשמשים אשפי בניה ויצירה גבריים, ויש לכבדם ולהיזהר מהם כמו מאש מכושפת.

אז אולי היה פורץ בבית? נו באמת, פורץ? ועוד בימי הקורונה? האמינו לי שבימי הקורונה אנשים מפחדים לפרוץ לבתים שיש בהם אנשים, ואנו הרי לא יצאנו כבר יותר משבועיים מהבית. וחוץ מזה, אתמול בבוקר כשסידרנו את המיטה לא היו עליה שום ברגים, כך שברור שהברגים האלו הם עניין טרי, מהיממה האחרונה, משהו שארע בין אתמול בבוקר להיום בבוקר. ובכלל, אמנם שמעתי על פורצים שלוקחים דברים, ואבל מי שמע על פורצים שמביאים מתנות לבית אליו הם פורצים, ולו גם זוג ברגים קטנים ושחורים.

אז לא פורץ, לא בת, לא בת זוג ולא אני. מי כבר היה יכול להיות בחדר השינה והגיוני שיניח זוג ברגים שחורים על ציפה כחולה מנוקדת בפרחים זהובים?

חשד אפל החל להתגנב למוחי. חשד שאולי, ממש אולי, אולי זה השד הלבנבן? הרי אתמול בערב, כך נזכרתי לפתע, כן מצאתי בורג ארוך ומוכסף על הספה האדומה שבסלון. נזכרתי שכבר אז חשדתי בשד הלבנבן שהוא זה שהניח את הבורג הכסוף שם.

אבל מאין לשד לבנבן גישה לברגים? ובכלל, מאין לשדים לבנבנים – בטח בזמן הסגר קורונה – גישה לברגים כסופים ארוכים או לברגים שחורים קטנטנים?

ואז, כאילו קרא את מחשבותיי וידע שאני חושב עליו, הרים שד לבן את ראשו מהספה האדומה, והסתכל עלי בעיניים חומות תמימות.

"שאני אעשה דבר שכזה?" אמרו עיניו החומות בתמימות, ואפו השחור החל לרחרח ימינה שמאלה בהכחשה מוחלטת.

צפיתי בו בשתיקה. ספק מתגנב לתוכי. האמנם האשמתי שד, ועוד שד לבן, על לא עוול בכפותיו?

הוא המשיך להסתכל עלי מסתכל עליו רגעים ארוכים. ואז החל לכשכש בזנבו השעיר, לפתע קם בקפיצה וזינק לכיווני חושף את שיניו בעודו מתמתח ומכין עצמו לזינוק…

בשניה האחרונה הצלחתי להרגיעו. אחזתי בו בכוח מרסן, מונע משיניו ומלשונו הארוכה גישה לפנים שלי. אני הרי לא אוהב ששדים, אפילו לבנבנים, מלקקים לי את הפנים. ואז, בזווית העין, תפס משהו את תשומת לבי:

על הספה האדומה, מבהיק בבדידותו במקום בו היה קודם השד הלבן, נצנץ לעברי מברג ארוך וכסוף עם ידית ירוקה…

נ.ב.

  1. ק קו קור קוראים לו טוד והוא השד משחת הלבן שלנו.
טוד, השדון הלבנבן שלנו על הספה האדומה

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 5 תגובות

  1. גייל ואני מתחלפים בהחלטה על סרט מנטפיקס. שלשום בחרתי "האירים של בוסטון" (על המאפיה האירית בעיר). ה=בדיוק בשבילי. יריות, הרוגים, מאפיה, FBI, עירייה ושופטים מושחתים. גייל כיסתה את עיניה חצי מהזמן אבל ראיתי אותה מציצה. יותרה קל לה לראות VIOLENCE בהצצלה מאשר בעיניים פקוחות. אמש היא בחרה BOOK CLUB – סרט על נשים בגיל העמידה. סרט טוב מאד עם הרבה חכמה, אבל הראש שלי מכעדיף מערבונים.
    הזמן עובר. אנחנו בסדר. נזהרים אבל לא "פוחדים" . אין מה לפחד על דברים שלא בשליטתך.

  2. תודה מולי.
    גם לי יש שדון קטנה שעושה בלאגן בכל הבית. אחרי שניקינו את כל הבית היום מצאנו חבילת קורנפלקס (כריות) באחת המגירות שלה… אני בטוח איבדתי בורג בזמן הבידוד הזה. בחיים לא הייתי בבית כל כך הרבה זמן בלי מעש.

  3. חזק. הקורונה לא תהרוג אותנו (יש לה את האופי המחורבן להרוג את מה שהיה צריך למות ממילא) הבדידות שבהסגר, האלימות במשפחה והחנק הכלכלי כן. שבועיים זה כלום. זה הולך להמשך הרבה מאד זמן.

    אתמול ישבנו בשולחן, ודברנו על חלק מהשכנים שלנו שהתחילו להתנהג באופן משונה ולדבר לא לעניין. זואי (11) אמרה שהיא התחילה לדבר עם הכלבה לאחרונה . דין (14) אמר לה, שהיא כבר שנים מדברת לכלבה. וזואי ענתה שלאחרונה הכלבה התחילה לענות לה (:

כתיבת תגובה

סגירת תפריט