יומן קורונה 14# – 30/03/2020 – מולי

תגידו, אתם לא מתגעגעים למילים "שידור חי" שאינם כוללים חדשות? אז נכון, יש באמצע הלילה שידור חי הופעות ללא קהל ממועדון הזאפה בתל אביב, אבל כפי שכל אוהד מוסיקה או אוהדת ספורט ממוצעים יודעים היטב: שידור חי ללא קהל זה פשוט לא אותו דבר!

מה המשותף בין זמרים וספורטאים? בימי הקורונה אלו וגם אלו לא מופיעים. לפני יומיים ראינו איחוד של "זהו זה", ראשון מאז ימי מלחמת המפרץ העליזים. בראבא הסביר שזה לא שהם לא רצו לעשות איחוד- מחדש מזמן, פשוט היו יותר מדי עסוקים… באה הקורונה ולקראת פסח השביתה את כולם ממלאכתם – אז היה לכולם זמן פנוי ו… הם התאחדו.

והספורטאים? אלו מושבתים כמעט בכל רחבי העולם. ליגות בכדורגל כעת מתקיימות רק בשלוש מדינות: ניקרגואה שבדרום אמריקה, בורונדי שבאפריקה ובלארוס שבאירופה. בסין (שבאסיה) שוקלים להחזיר את הכדורגל לקראת מאי, לא סופי.

אני מודה שעברו בי שלל תחושות משונות כשראיתי בשבת, באותיות קטנות בצד ימין למעלה של מסך הטלוויזיה את המילים "בשידור חי". האמת? לא האמנתי! עשיתי "i" בשלט ואכן היה כתוב שם:

" שידור חי מהליגה הבלארוסית: באטה בוריסוב נגד סלאביה מוזין…"

שידור חי

למי שאינו צופה ספורט אדוק קשה להבין את ההבדל בין "בשידור חי" ל"בשידור חוזר". פחות חשוב אם אתה יודע או לא את התוצאה, גם מי שאינו יודע את התוצאה, לא יחוש את אותו מתח בשידור חוזר, אפילו אם הוא אוהד של אחת הקבוצות.

אני מאמין שהבעיה היא באמונתו של האוהד שהוא יכול להשפיע על מהלך התוצאה בשידור חי. כמה פעמים קרה לך שבזמן קליעת עונשין של הקבוצה שאינך אוהד התפללת שהמנוול הזה מהקבוצה השניה יחטיא? עוד אשאל, כמה פעמים קרה לך שאם אכן החטיא, עשית בדיוק – אבל בדיוק – את אותו תהליך, את אותן תנועות, אותן מחשבות, בזמן זריקתו השניה, וכל זה במטרה לשחזר במדויק את התנאים שיובילו לכך שהוא יחטיא גם את השניה, כי זה הרי תלוי גם בך?

אז… שמת לב שאתה אף פעם לא תעשה זאת בשידור חוזר?

ואם כבר, שמת לב שאתה ממשיך לעשות זאת למרות שזה לא בדיוק עובד?

אבל כל זה רק בשידור חי. בשידור חוזר המשחק הרי כבר הסתיים, תוצאתו הוכרעה, ולכן כבר אין לך עצמך את הכוח לשנות את העולם בכוח מחשבתך. כשחושבים על כך, זו הסיבה האמתית שבגללה אנשים הולכים לכל אירוע ספורט: התפישה חסרת ההיגיון הזו שאם רק תהיה שם, אם רק תהיה נוכח במגרש, יהיה לך יותר כוח לעשות משהו להשפיע על התוצאה, פשוט כי אתה שם, כי אתה יותר קרוב לאירועים. הרי תודו: הרבה יותר נוח לראות משחק בשידור בטלוויזיה עם מיקוד ושידורים חוזרים ופרשנים, ובלי הקור/חום/גשם/קללות/הוצאות כספיות (מחק את המיותר) שבאים יד-ביד עם נוכחות במקום התחרות עצמו.

השידור החי הזה מהליגה הבלארוסית גם הוא הזכיר לי את ישראל של ימי מלחמת המפרץ. המגרש דמה לימק"א של פעם, כולל הקרחות בדשא הצהבהב, הכדורגל דמה ברמתו לכדורגל של לפני כמה שנים, איכות הצילום? כמו שידור חוזר משנות השבעים הן מבחינת כמות המצלמות, הן מבחינת איכות השידור והן מבחינת תפישת העולם של הבמאי.

אבל זה היה שידור חי…

עשר מדינות, כך התברר, קנו בעידן הקורונה את זכויות השידור לליגה הבלארוסית מה שמהווה הזדמנות אדירה לחשיפה הן לליגה והן לשחקנים בה, שארבעה או חמישה מהם, דרך אגב, שיחקו בעבר בישראל.

הליגה הבלארוסית, עוד התברר לי במחקר קטן שעשיתי, הוקמה בשנת 1992 אחרי שבלארוס קיבלה עצמאות מברית המועצות. הליגה ממומנת על ידי בלארוסבנק ומטעמי חסות נקראת בשם "בלארוסבנק – ליגת העל". שתי הקבוצות הידועות ביותר בה הן דינאמו מינסק (האלופה נוכחית) ובאטה בוריסוב (זכתה 13 פעמים ברציפות באליפות עד העונה האחרונה).

אז במשחקי השבת האחרונה ששודרו בשידור חי, היו שתי הפתעות: באטה בוריסוב הפסידה לסלאביה מוזין ומינסק ניצחה בדרבי של מינסק את דינאמו מינסק. לבאטה בוריסוב זה כבר הפסד שני בשני מחזורים, והכתר על ראשו של מאמן הקבוצה – כמנהג הכדורגל בכל רחבי העולם, אפילו תחת הקורונה – כבר מתנדנד כמטוטלת, במיוחד לאור הציפיות שהקבוצה תהיה בצמרת העליונה.

ואם כבר מדברים על משחקים, בשבת הקרובה ניתן יהיה לראות בשידור ישיר את המשחק בין באטה בוריסוב לרוח ברסט, ואת המשחק בין דינאמו ברסט וסלאביה מוזיר.

השידור החי הזה מהליגה הבלארוסית, אגב, נערך עם קהל. המצלמות אמנם התרכזו במגרש ולא הראו את הקהל, לפחות במשחק שאני ראיתי, אבל מתברר שהקורונה כן השפיעה במשהו: כל מי שנכנס לאצטדיון נבדק שאין לו חום.

המשחק הזה, דווקא הוא, מעלה בי עוד יותר תהיות לגבי מה יהיה עתיד הספורט, לפחות עד מציאת פיתרון לקורונה. האם נראה שידורים חיים ללא קהל? עם קהל? האם הכורח הכלכלי יגבר בסוף על סיכון חיי האדם? האם ועד כמה אנשים ילמדו לחיות לצד הקורונה?

הספר שאני כותב בימים אלו על הקורונה והספורט אינו אופטימי. אני אכן טוען בו שספורט לא יכול להתקיים במקביל למגיפת קורונה, לפחות כל עוד לא מוכנים לקחת את הסכנה של קריסת מערכת הבריאות או לקחת בחשבון את הפקרת חיי הנפגעים קשה מהקורונה.

אבל בני האדם הם יצורים סתגלניים ובעלי תושיה. בזה עיקר כוחנו. אז האמת היא שאני סקרן לראות מה יקרה עם הספורט עוד חצי שנה, ועוד יותר מה יקרה עוד שנה. אני במיוחד סקרן האם נראה אז שוב בכל ערוצי הספורט, בצד ימין למעלה של הצג, על רקע קהל הצופים באצטדיון, את המילים:

בשידור חי

נ.ב.

  1. ק קו קור קוראים לי לקום כבר מהמחשב…

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 3 תגובות

  1. מולי, אני מקווה שיימצא פתרון לזריקה או כדור חיסון נגד הוירוס. טובי המוחות בעולם עובדים על כך י.ומם ולילה. אני מקווה שאתה קצת פסימי מדי, ושבשנה הבאה כולנו נהיה מחוסנים נגד הוירוס.
    אגב, היום עשיתי מחקר קטן לבדוק אם הוירוס הוא 'דבר חי'. הוא לא. אבל הוא טפיל שאינו חי ואינו 'מת'. משהו באמצע. תלוי בהגדרת ה-"חי". מעניין מא ד!

  2. וואו, מסכים עם כל מילה בנוגע לשידור החי.
    שנה שעברה במוצאי פסח היה משחק פילי ברוקלין והחברים והחברות החליטו להיפגש אצלנו, לצערי אף אחד מהם לא אוהד ספורט ועל כן ישבתי במרכז הבאלגן וצעקתי על שחקנים, וכל הזמן הם אמרו לי לצפות בשידור חוזר…. אני טענתי שאי אפשר לצעוק על שחקן בשידור חוזר כי אז הוא לא ישמע..
    תודה מולי

כתיבת תגובה

סגירת תפריט