הבוקר קמתי מוקדם במיוחד מחלום על הליכה תוך התרחקות מקהל, קניית שווארמה בשלושה טעמים מילד ערבי בוהק עיניים בחנות בראש הר (בחנות המאפים שבצד השני של הרחוב היה תור ארוך מדי, אז התרחקתי ממנה), ותחרות אגרוף בין שני חרדונים ענקיים בגובה חצי מטר: האחד ירוק והאחר אדום – כולל כפות אגרוף מיניאטוריות, שאין לי מושג מי ניצח בה כי התעוררתי.
יום ראשון. תחילתו של שבוע חדש, שבוע שלישי להסגר הקורונה שלי. מטורף לחשוב שעברו רק שבועיים. אני יודע שאני לא מקורי בכך שאני קובע שבמשבר הנוכחי הזמן מתנהג אחרת. "מי היה מאמין שרק לפני שבועיים…" הוא משפט ששמעתי וקראתי כל כך הרבה פעמים, ולמרות שאם תשאלו את בת זוגי, היא תספר לכם שאני כן חזיתי את רוב מה שקורה כעת כולל הסגר החמור שאני מאמין שיגיע לפני ליל הסדר.
אגב, אחד הדברים שלא צפיתי, היתה החלטת המדינה שלא להסתמך על עבודה מהבית של המגזר הציבורי. אני מניח שהיו למדינה לא מעט שיקולים כשהחליטה שרק עובדים חיוניים במיוחד ימשיכו לעבוד מהבית, אבל אני מציע שלקראת החורף הבא, לפחות במידה ולא יהיה אז חיסון נגד הקורונה, תיערך היערכות שכזו כמעט בכל מקום עבודה שבו זה אפשרי.
אז היום, אחרי שבת של בטלה שכללה את את הזנחתו לאנחות של יוסף, ההליכון שלנו, ורביצה במיטה או מול הטלוויזיה, (למכורי NCIS: שימו לב שעונה 17 החלה להיות משודרת בסוף השבוע האחרון בהוט, ושזיווה, כן שזיווה דויד חזרה כפי שראינו בפרק האחרון של עונה 16, ולוקחת בה חלק – ובגדול), היום קמתי מוקדם לסיים כמה שיותר מהר את היומן היומי כי אתמול, בשיא הבטלה, החלטנו שהיום תגיע עת ההתחדשות והניקיון.
אז היום אנו מתכננים, אפילו לפני זמן הבישולים, לנקות את הבית אחרי השבת. יש לשער שמתישהו בקרוב אולי אקדיש פוסט מיוחד לניקיון בימי קורונה, בהחלט יש שוני בינו לבין "ימים כתיקונם", אבל היום נראה לי שאסתפק לסיום רק בתיאור שלי עם מטפחת פרחונית קשורה סביב הקרחת, חולצה חסרת שרוולים ועליה סינר ירקרק שבמרכזו תמונה של כלנית, רכון יחף עם מכנסיים קצרים וסוחט מים מסמרטוט רצפה בצבע תכלת לדלי הכתום.
נ.ב.
- ק קו קור קורמורן זו ציפור נחמדה.
- החיים הם הרבה יותר מפתיעים מכל משורר וסופר: דקה, אני רציני ממש דקה אחרי שסיימתי לכתוב את הפוסט הזה, קיבלתי הודעה בווטסאפ של הבניין:
"בוקר טוב!
האם יש לכם הפסקת מים?"
ואכן יש…
עגל
29 מרץ 2020 12:38:37מול היומן שלך משעשע למדי בהתחשב בעגמומיות שלו.
אני מעדיף לא לכתוב לך מה אני עושה בימים האחרונים כדי לא להוציא עיניים (הכל תוך כדי אחריות לסביבה)
🙂
מולי
29 מרץ 2020 12:54:40הערת את סקרנותי. אנא כתוב!
עגל
29 מרץ 2020 15:19:11נסיעות באופניים הלוך ושוב מהבית לאוניברסיטה, עבודה כמעט כרגיל (רק בלי הרעש הבלתי פוסק של העובדים המנהלתיים, שכידוע לך מייצרים לכולם עבודה לא חיונית), הוראה מקוונת, והרבה מחקר (במקרה שלי זה אמנם לדפוק את הראש בקיר אבל זה נהיה כבר הרגל, אז לא נורא :-).
כל זה מלווה ביציאות עם הכלבה והילדים למרחק קצת יותר גדול מ-100 מ' לשאיפת אויר, צילום פרחים, וציד ראשנים בשלוליות שעוד נותרו.
ובערב פעילות משפחתית (כל פעם ילד אחר או הורה מעבירים פעילות מכל סוג שהוא. הפעילות הראשונה שלי היתה חידון kahoot על ידיעת הארץ והפעם הבאה תהיה חידון אימוג'י כמו זה שאתה עשית) ואז 4 שעות טלויזיה בטון מאיים עם יונית לוי, משה בר סימן טוב ושאר החבריא
Ljos
29 מרץ 2020 14:16:46גאד, מה זה שווארמה בשלושה טעמים? והאם אחד מהם חייב להיות וניל?
מולי
29 מרץ 2020 14:18:01חחח, וואללה שלא זוכר: אבל זוכר שאחד היה עם תיבול ירוק ושני אדמדם.
צ'יקו
29 מרץ 2020 18:19:34זרחן. זה הצבע הירוק בשאוורמות ולא רק אצלך בחלום.
צ'יקו
29 מרץ 2020 18:21:18אני על סף יאוש. אני ואישתי לומדים מקוון ורוב השעות מקבילות והילדה המסכנה שלנו רוצה קצת צומי ושישחקו איתה….
צ'יקו
29 מרץ 2020 18:21:44ותודה מולי. היומן היומי שלך מחזק אותי!
asaf
29 מרץ 2020 20:11:26תודה מולי על היומן , כיף לקרוא וקצת מחזיר את השפיות.
צ'יקו אני ואשתי מלמדים מקוון ומנהלים רוטציה מפוארת וקצרה שלא מביישת רוטציה של קבוצה שדאנטוני מאמן.
גיא רוזן
29 מרץ 2020 19:25:59המחשבה על שווארמה ב-3 טעמים מפחידה בהרבה מלפגוש חרדוני ענק,
מפחידה כמעט כמו המחשבה על להיות רכון יחף עם מכנסיים קצרים וסוחט מים מסמרטוט רצפה בצבע תכלת לדלי הכתום…
.
תודה, מולי. יופי של סדרת פוסטים.
מולי
29 מרץ 2020 19:44:04חן חן, אבל איך שכחת את המטפחת הפרחונית שסביב הקרחת?
מנחם לס
29 מרץ 2020 19:47:55מה אני עושב עכשיו? יושב וכותב על רגע מרגש מאד בחיי בעולם הספורט, וזה אחרי שניקיתי את כל ה-BASEBOARD בדירה, וכשאסיים גייל ואני יוצאים לצעדה של קילומטר – קילומטר וחצי בפארק שכן לבית.