יומן הקורונה 8# – 24/03/2020 – מולי

קמתי הבוקר ובניגוד לימים הקודמים לא ידעתי על מה לכתוב. זה לא שאין לי על מה לכתוב, כמעט 1500 חולי קורונה ידועים ואלפי חולים לא-מוכרים שסובבים אותנו, נותנים אלפי סיבות לכתוב עליהן. אנשים שמסכנים אחרים בכך שלא מסתגרים נותנים מאות אלפי נושאים לכתוב עליהם, ומאה ועשרים נציגי ציבור שלא מצליחים להטמיע את חומרת המשבר הזה, נותנים מיליוני תירוצים נואלים לכתוב עליהם.

אקדים ואומר: אני בכמה קבוצות סיכון. ועדיין, אפילו הקרובים אלי, אלו שהכי מדרבנים אותי לשמור על עצמי היטב, חייכו אתמול כשראו את ההכנות שעשיתי לקראת מבצע זריקת הזבל (המכונה "מבצע זבל-זרוק").

התמגנות לקראת מבצע "זבל-זרוק"

לטענתם, יציאה לזריקת זבל אינה מחייבת כפפות חד פעמיות, מסיכת מגן, משקפי הגנה, כובע צמר לכיסוי הקרחת ורכיסת הטרנינג עד לזקן. יודעים מה, החלק של רכיסת הטרנינג אכן מוגזם וניתן לוותר עליו, אבל אני כן חושב שהמסיכה והכפפות היו כורח. "וחוץ מזה," כך אמרתי לבתי, "הרי הבטחתי לך שאשמור על עצמי!"

רוב הציבור, לא כולם, נוהגים כמוני ונשארים בבית. מיום שלישי שעבר יצאתי פעמיים מביתי לזרוק זבל – וזהו. משלוחים מחליפים את היציאה למכולת ואפילו הכלב יוצא רק לחצר. אבל בתקשורת מספרים על חופי ים מלאים. על כינוסים בפארקים, על חלק מהישיבות שממשיכות ללמוד…

הלוואי וכל אותם אנשים שאינם מטמיעים לעומק שבאי הסתגרותם הם מסכנים לא רק את חייהם שלהם, אלא בעיקר את חיי שלי וחיי אחרים הנמצאים בקבוצות הסיכון השונות, יעמדו כל פעם שירצו לצאת מדלת ביתם בפני השאלה הבאה:

האם את/ה מבינים שאתם עלולים בהתנהגותכם לרצוח לא רק זרים אלא גם את הקרובים אליכם?

כאשר יש וירוס עטור כתרים אך מחוסר אוזניים, התירוץ "לי זה לא יקרה" הגיוני בדיוק כמו התירוץ "ה' לא ייתן שזה יקרה לי". ולא, אני לא מדבר על זה שפעולותיך יגרמו שלכך ששמך יופיע ברשמת חולי הקורונה המאומתים, אם זו היתה רק בעיה שלך הייתי עוד איכשהו חי עם זה בשלום.

אני בפירוש מתכוון לכך ש"הודות" לרשלנותך, שמו של אביך, או שמה של אימך יהיו חלק מהסטטיסטיקה של המאושפזים במצב קשה או חס וחלילה גרוע מכך. מה תהיה הרגשתך בידיעתך שזה בגללך? שזה מעשה ידייך?

אז נכון, אני בבית כבר יותר משבוע. אני נשמר מכל דבר ואין לי סימפטומים של קורונה. אבל ההישארות שלי בביתי, בדיוק כמו המסיכה והכפפות ושאר אמצעי הזהירות שאני נוקט בהם, אתם מבינים, מיועדים אמנם בעיקר לשמור עלי שלא אחלה, אבל הם גם מיועדים לשמור על הסביבה למקרה שאני חולה ולא יודע זאת. כי אני, בניגוד לכל אותם היוצאים מביתם שלא לצורך, אני לא רוצה על מצפוני אפילו חלקיק של סיכוי שבגללי מישהו אחר חלה בקורונה. ואת? ואתה?

  1. אנא שמרו על עצמכם ועלי.
  2. ק קו קור קורו קורונה זה רע שיש להישמר מפניו

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 6 תגובות

  1. אני מרגיש כמוך ברוב הדברים, אבל מנסה להיות כמה שיותר הגיוני. כשאני זורק זבל אני נוגע רק בשקית זבל שניקנתה לפני חודשיים. אח"כ הדבר היחיד שאני נוגע בו הוא כפתור המעלית, ולפעמים מיכסה הזבל. אז אני חוזר לדירה ושוטף את ידי דבר ראשון. אם אני עדיין נידבק אז זהבוודאי בסיכוינ נמוך ביותר, הייתי אומר 1 לאלף. אתה לא יכול להיות בטוח 100% במאומה. אז אני מנסה להיות הגיוני ולקוות לטוב.

  2. מולי – אני מפסיק את הפרסום היומי שלי פה. מי שמתעניין שיחפש בפיד שלי.

    בגדול זה נראה שאתה מאד מפוחד. אם יש נגיף בסביבתך זה בגלל שמשהו נגוע נגע נניח במעקה והנגיף ישאר שם לכמה ימים. ואז זוג כפפות פותר את העניין. או משמעת עצמית לא לחטט באף עד שאתה שוטף ידיים גם טוב.
    אבל אז נשאלת השאלה למה אתה מפחד? אם זה להיות חולה והסיכוי למות. אתה צריך לשאול את עצמך למה המוות מפחיד אותך? הרי זו רק שאלה של זמן. כולנו בסוף נמות.
    אם התשובה היא שזה לא מפחיד אותך רק עכשיו לא מתאים לך… או כי ממש צריכים אותך. אז זה כבר יותר עמוק אבל כדאי שתבדוק את השאלות והתשובות. אם תעשה את זה פה ביומן כולנו מאד נהנה מהמסע שלך.

    אני פרסמתי היום ביומן שלי על הצד החיובי בקורונה.
    – זמן להאט דברים ולהכיר את הקרובים לנו טוב יותר. לעשות פרויקטים אם הילדים.
    – להפסיק את הנסיעות המטורפות האלו (וגם פחות תאונות דרכים וזיהום סביבה)
    – להסתפק במועט ולקנות רק מה שצריך (יש מצב שיגמר הכסף מתי שהוא)
    – לבדוק אם השכנים שגרים לבד מה שלומם ולבדוק שהם לא יוצאים מדעתם. על בקבוק יין. (כן כן תוך ריחוק סביבתי)

  3. היי עדו.
    את הסיבות שגרמו לי להיות כה בוטה יש לחפש פחות בפחד ויותר בכעס.
    אנשים כאן לא מבינים את הערבות ההדדית. לא מבינים שאם הם לא יישמעו להוראות הם גם מסכנים אחרים וגם יאריכו את זמן הסיוט.

    היום החלו לדבר כאן על הסגר ממושך רק של אלו בסיכון והפוסט שכתבתי הוא תולדה של זה.

    קשה לי לחשוב שבגלל אחרים אהיה סגור חודשים בביתי. כשאם כולם היו מסתגרים. זה היה נגמר תוך שבועיים לכולם.

    אהבתי לקרוא אותך. אנא פרסם כאן קישור היכן אתה מפרסם את היומן שלך.

    1. מולי – זה לא יגמר תוך שבועיים בשום תסריט. גם לא בתוך חודשיים.
      המודל שרוב המדינות עובדות עליו זה מודל של סגר והרפייה, בשביל לשרוד את ה 6-18 חודשים עד שיפותח חיסון. ואם אתה לא לוקח סיכון כי אתה באוכלוסית סיכון, אז- גם אם הגאון מבלפור יגיד לכולם לצאת לעבודה, כי ככה הוא החליט, אני לא הייתי יוצא.

  4. אני אתן לך טיפ קטן, כתבת שיש לך זקן. אם אתה רוצה שהמסכה שלך תהייה אפקטיבית אני ממליץ לך להסיר אותו. דבר שני הדבר היחיד שהייתי לוקח בדרך לזבל זה כפפות. בהצלחה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט