אתמול היה יום המשלוחים השבועי. מצחיק איך דבר שגרתי לכאורה כמו משלוח הופך בעת הסגר מרצון למרכז היום ומעסיק אותך סביבו ללא שום פרופורציה.
המשלוח של הסופר נקבע לפני יותר משבוע, ואמור היה להגיע אתמול בשעה שלוש אחר הצהריים. מאז שנקבע, נכנסנו כל יום כמעט לעדכון המשלוח באתר והוספנו וגרענו ממנו מצרכים, מנסים לחשב ל-מה בדיוק נזדקק בשבוע שאחרי הגעתו, בין הזמן שהוא יגיע ועד להגעת המשלוח הבא. מערך המשלוחים – אתם מבינים – זה שהתחיל ב"מהיום להיום", עבר ל"מהיום למחר", ואחר ליומיים קדימה, עובד כעת במקרה הטוב על שבוע קדימה. מי שלא מאמין שינסה באתרים המקוונים של רשתות השיווק.
עם חנות החיות, לעומת זאת, אנחנו מדברים בטלפון כבר שבוע. מתברר שהאספקה לחנות של האוכל האהוב על טוד, כלבי, אזלה, אז אחרי שלושה ימים של התקשרות נואלת, הבטיח לי המוכר שהוא יודיע לי כשתגיע האספקה הנכספת. ואכן, אתמול בתשע וחצי בבוקר, התקבלה הודעה שסוג האוכל שחיכינו לו מזה שבוע הגיע. האמת, לא ממש פחדתי שטוד ירעב. אני הרי נערכתי מראש ויש לי עבורו אוכל לחודש וחצי קדימה. ועדיין, דווקא היעדר האספקה משך כל כך הרבה זמן הוא זה שהלחיץ אותי. אז החלטתי ללכת על בטוח ולקנות עוד שני שקים ולא רק אחד, כי יודע מה עוד טומן לנו המשבר הזה בחובו.
המשלוח מהסופר היה אמור להגיע בשעה שלוש, אבל כבר בשעה שתיים וחצי הגיע מסרון מנומס מהסופר המקוון, שהבטיח לנו שהמשלוח שהזמנו אונליין בדרכו אלינו, ושהוא יגיע בתוך שעתים לכל היותר מהזמן שנקבע.
בבוקר, מיד עם קבלת הודעת הווטסאפ מחנות בעלי החיים, התקשרתי אליו. אנו מכירים כבר שבע שנים והוא כבר מזהה את קולי בטלפון. ביקשתי שני שקים של האוכל האהוב על כלבי, אך ביקשתי גם להוסיף הפעם עוד פנכת מים. "אתה יודע, ההיא שעשויה ממתכת, ושבפנים היא בצבע שחור עם עצמות לבנות, בגודל בינוני…". דקה אחרי, היתה תמונה בווטסאפ, ופנכת המים התווספה לעסקה שנחתמה בפרטי כרטיס האשראי שלי.
ברבע לשלוש, רבע שעה אחרי קבלת המסרון, החלה תחושת ההמתנה למשלוח מהסופר לקבל מידה של דחיפות. בפעם הקודמת, הרי, הם הקדימו בשבע דקות. מעניין מה יהיה הפעם… חמש דקות הצלחתי להתמקד רק במחשב לפני שמצאתי את עצמי קם להסתכל מהחלון אם המשלוח הגיע. חוזר למחשב, וקם שוב, כל כמה דקות מחדש, לחלון. "זה רק משלוח מהסופר," אני אומר לעצמי בראש פנימה, "למה זה בכלל מזיז לך?" ושוב קם לחלון…
בשלוש ועשרים קמתי וראיתי שהטנדר של הסופר כבר למטה. לקח להם חמש דקות להחליט מה מעלים, ושתי "נאגלות" להעלות את ההזמנה שביקשתי אל הצד המסוכן של דלת ביתנו. אחרי שהלכו נעלתי את טוד במרפסת, שמתי עלי מסיכה וכפפות, ויצאתי לחדר המדרגות, אל הלא נודע, להכניס את שלל השקיות והארגזים.
החלק השגרתי היחיד הפעם היה הכנסת טוד לחדר, שלא יברח דרך הדלת הפתוחה בזמן שאני מכניס את המצרכים, והעברת פנכת המים הרגילה שלו למרפסת. חשבתי לעצמי שחבל שהמשלוח מחנות החיות טרם הגיע, כי אז הייתי יכול להשאיר במרפסת את פנכת המים החדשה.
בכל השאר היתה חווית ראשוניות מטורפת. עם המסיכה והכפפות הרגשתי כמו חוקר הקוטב הצפוני היוצא אל הלא נודע למצוא אוצרות קפואים. היו שם שלל שקיות וארגז אחד שהכנסתי אחרון כי לא ידעתי מהו. התברר שאלו הם האוצרות (המוצרים) הקפואים שהזמנתי, ארוזים בארגז עם דיפון שקיות קרח לשמור על הקירור.
טוד החל לטופף ברגליו על דלת הזכוכית של המרפסת, מביע את רצונו להיות חלק מן החגיגה ואת אי שביעות רצונו ההסגר שנכפה עליו. הגיוני מצדו.
הכנסתי את המוצרים לארונות, למקרר וללמקפיא, לא שכרגיל מקפיד לסדר כל דבר בסדר הגיוני. במה שהגיע אחרון נשתמש הכי מאוחר. כמעט שלושת רבעי שעה יותר מאוחר, ארזתי את כל השקיות לתוך הארגז, הכנסתי לניילון אשפה ענק, הורדתי כפפות ומסיכה והלכתי… לשטוף ידיים כמו ילד טוב ירושלים ולחלץ בחיבוק את טוד החוצה מההסגר.
בשבע ורבע בערב, אחרי שעה וחצי של שיחת סקייפ, קלטתי שהשלוח מחנות החיות עדיין לא הגיע. התקשרתי לחנות החיות ולא היתה תשובה. הנחתי שהם במשלוחים. אמנם לרוב הם מגיעים בשש וחצי (כן, מתוך רצון לשמור על הגב שלי אני נוהג לעשות משלוחים מחנות החיות כל פעם שאני קונה אוכל לטוד), אבל הפעם, לראשונה, היה לי גם את הווטסאפ של בעל החנות. "סליחה על ההטרדה. באיזו שעה המשלוח אמור להגיע אלי?" כתבתיי וקיבלתי הודעת תשובה שתוך חצי שעה בערך.
חצי שעה מאוחר יותר אכן הגיע המשלוח. אמרתי לשליח להשאיר הכול מעבר לדלת, וכמה דקות אחרי, האוכל של טוד עבר למרפסת השירות וטוד לגם לראשונה מים מהפנכה החדשה שלו.
הייתם מאמינים שתקראו חמש דקות על זוג משלוחים? אני לא הייתי מאמין שאכתוב עליהם פוסט שלם, ועוד פחות הייתי מאמין שמשלוח יהפוך למוקד היום, אם זה במחשבות לפני הגעתו, כגון "האם כל מה שהזמנו יגיע?", אם זה בהתנהלות סביב הגעתו, ואם זה בבדיקת החשבונית אחרי הגעתו, לראות אם לא דחפו לנו משהו שלא הזמנו, אתם יודעים שחסכתי מכם. אז כן, הם דחפו למשלוח פחית קולה בטעם קפה (לא מת על קולה ושונא קפה), אבל לפחות לא לקחו על זה כסף…
נ.ב.
- משלוחים זו שמחה, משלוחים זו ברכה.
- ק קו קור קורדובה זו עיר בספרד!
עגל
23 מרץ 2020 12:53:58גדול מולי. טור שלם על משלוח של אוכל ואיך לקבל אותו ולסדר אותו במקרר
העולם נמצא במקום טוב יותר
🙂
.
נ.ב. אז בגללך נגמר הבונזו של הכלבים?!
מולי
23 מרץ 2020 12:59:04עגל, האמן לי שאני מתון! המוכר בחנות החיות מספר לי שאנשים נערכו עם אוכל לחצי שנה ויותר…
ולגבי טור על משלוח: תמיד אהבתי להכין מלימונים מיץ חמוץ מתוק המכונה לימונדה.
שחר אלוני
23 מרץ 2020 14:03:52🙂 תודה
Zvika Bar-Lev
23 מרץ 2020 14:06:49זה עוד יותר ביזאר – זה טור על משלוח שתכלס עבד כמו שצריך, הכל היה בסדר, והכל הגיע, ובזמן סביר. אין אפילו לימון פה…
מנחם לס
23 מרץ 2020 16:46:48אנחנו חשבנו לעשות אותו דבר אבל אז החתן ג'ייסון צלצל ואמר שניתן לו רשימת מצרכים והוא יביא הכל לדירה. אחד היתרונות שאפרת דיברה עליהם כשביקשה שנעבור הנה.
מולי, הנה הצעה לאחד הימים הבאים: תעשה לוח זמנים מהרגע שאתה מתעורר עד שאתה ה ולך לישון, ותבקש מהגולשים שמוכנים (אני מוכן!) להכניס בתגובות את לוח הזמנים היומי הטיפוסי שלהם
IDO
24 מרץ 2020 06:16:58מולי תוסיף סחוג ללימונדה!
אתמול עבר עליי יום מתוח במיוחד. הילדים היו ביום האחרון בביתספר, כנראה ישארו בבית בין 6 -18 חודשים. (יש כתבה ב ABC שלנו שמסביר את אסטרטגיית ההסגר שלנו. כתבה את זה בעברית מירב ארלוזורוב בדה מרקר – שבגדול זה איזה רעל אתה בוחר. מחיקת הכלכלה או מוות המוני).
ואני הייתי במרוץ נגד הזמן להפטר מכל הירוקים לפני שהאמריקאים יגיעו ליום שני בבוקר, ויבינו איזה חנטריש מנהל אותם. (אם אין בדיקות אין חולים. מבינים את זה 80% מהבריאים של ניו יורק!). זה היה אפי. אבל צדקתי הבוקר האוסטרלי קפץ ב 10% מול האמריקאי.
אבל היום דווקא אשמח לחלוק ביומן את ההבדל בין מנהיג פופוליסט כמו הראש ממשלה שלי. סלומו לבין המושל הסופר ענייני שלי. דן אנגרוז. בגדול סלומו היה שמח שהכלכלה תמשיך לפרוח. הוא כבר הוציא 30% מהתלג על ממריצים. הפוטי המשיך, הרוגבי המשיך, טניס אוסטרליה המשיך. הוא מבקש לעשות ריחוק. שעובד חלקית. אבל כם המשיך להביא סטודנטים זרים (אחלה הכנסה למדינה) ולא הפסיק בתי ספר. או עבודה.
פה אם תקראו את הכתבה של מירב ארלוזוריב, תבינו שהילדים לא בסיכון, אבל הם לא ממש טובים בריחוק, וכאן נכנס אנדרוז לתמונה . סגר את הבית זונות עם הסטודנטים ושלח את הילדים לחופשה ארוכה במיוחד. שהוא מצפצף על סלומו. ואומר לנו בפנים. אני סוגר לכם את הפאבים (זה מאד כואב) אבל אם אתם חושבים שאתם יכולים לזרוק ברביקיו עם 80 שישיות ו 49 חברים אצלכם בחצר האחורית (חשוב שזה יהיה באוויר הפתוח) אז אתם חייבים להיות אגיוטים מושלמים. במקביל שאר המושלים סגרו גבולות. אם אתה רוצה לבודד נתון (כמו אנשים שמחזיקים את הוירוס) אתה רוצה קבוצה קטנה בלי מצטרפים חדשים.
המושל של טזמניה (3 חולים). הטריטוריות הצפוניות (4 חולים) . ומערב אוסטרליה (90 חולים ואחד בקהילה היהודית) סגרו גבולות. גם קוונזלנד הבוקר סגרו. ככה זה שמנהל אתכם אידיוט. צריך להמרות את הבוס.