מנחם שאל אתמול והיום "האם "CHEATING" מקובל בספורט יותר מבכל חלקי או צורות חיים אחרות (מלבד פוליטיקה כמובן)?" וזה הזכיר לי את אחד מהמאמרים הראשונים שלי כאן באתר, שהפך גם לפרק בספר שלי "על ספורט ומהויותיו". אז תשובה במילה אחת היא: "ברור". תשובה במשפט היא אפילו ש: "הספורט הוא המקום היחיד בו מותר לעבור על החוק", ותשובה ארוכה יותר ממשפט, תמצאו אחרי התמונה…

הספורט עומד גם בסתירה לחוקי המדינה בעוד סוגיה: המעניין בו הוא, שבניגוד לכאורה לחיים עצמם, ישנם בו עבירות מותרות על החוק. יותר מזה, יש לעברות אלו אפילו מדרג ומידתיות ואפילו עונשים קבועים מראש כאשר לרוב ברור לכל השותפים, השופטים והצופים במשחק מה תהיה חומרת העונש על העבירה.

מותר לי לבעוט בך במשחק כדורגל או בתחרות קרטה. מותר לי להכות אותך במשחק כדורסל ולתת לך אגרוף בתחרות אגרוף, מותר לי להפיל אותך ולחנוק אותך בג'ודו, ואני כבר לא מדבר על סוגי ספורט אלימים ממש כמו MMA…

מקרה שזכור לי במיוחד הוא המקרה של לואיס סוארס, שחקן נבחרת הכדורגל של אורוגוואי שבדקות הסיום של ההארכה במשחק רבע הגמר של נבחרתו מול נבחרת גאנה ב במונדיאל 2014  הציל שער לזכותה של גאנה בידו. סוארס כמובן הורחק מהמשחק וגאנה זכתה לבעיטת עונשין ששחקנה בעט למשקוף. המשחק הסתיים כתוצאה מכך בתיקו ואורוגוואי ניצחה במשחק בדו-קרב בעיטות עונשין. במקרה הזה, לסוארס היה ברור שהוא יורחק מהמשחק אך הוא העדיף למנוע שער ולהיות מורחק, על פני שער של היריב דקה-שתיים לסיום המשחק שפירושו הפסד כמעט וודאי לקבוצתו. הנקודה המעניינת אינה שהוא הפך לגיבור בארצו בעקבות כך, אלא שאיש (מחוץ לגאנה כמובן) לא גינה אותו על המעשה וטען ש"פעולתו היא בניגוד לחוקי המשחק" ואפילו לא היה מי שטען שפעולתו היא "לא ספורטיבית". לכולם היה ברור שפעולתו הייתה בעצם במסגרת "חוקי המשחק שמותר לעבור עליהם". אני בטוח שאם במקום למנוע בעזרת ידו מהכדור להיכנס לשער הוא היה מוציא אקדח ויורה בכדור ומונע ממנו בצורה זו להיכנס לשער, הוא היה הופך ליעד בלתי פוסק להאשמות כפי שקרה, למשל, אחרי שהוא נשך שחקן בזמן משחק…

וכך, ניתן להסיק שבספורט זכותו של כל אחד לעבור על הכללים ולהיענש על כך באופן שהוא כמעט תמיד ידוע מראש. המסקנה המתבקשת מכך היא שגם העבירה על חלק מן החוקים היא כפופה לחוקים אך בעיקר גם נכנסת לתחום של מה שמכונה "עבירה מותרת" שהיא, מעצם הגדרתה, "חוק המתאר חריגה מותרת מהחוקים" והכול, כמובן, בהתאם לרוח הספורט הספציפי.

כדי לשמור על עצמאות הספורט מגופים פנים מדינתיים, קיימת מערכת שמירה על חוקי הספורט במקביל למערכת ה"רגילה" של שמירה על החוק במדינה. במערך הספורטיבי המקביל ישנם בתי-דין, ישנם עונשים לשחקנים כמו-גם למועדונים שעברו על החוק אם בכוונה ואם בטעות. דוגמה לכך ניתן לראות עת לקבוצת הכדורגל של מכבי חיפה נפסק הפסד טכני מאחר ושיתפה מול קבוצת האקה הפינית את וואליד באדיר ה"מוצהב" (ושלכן אסור היה לשתפו) במה שכונתה בשעתו "פרשת הפקס".

ברור כמובן, שכל מערך השיפוט והענישה הוא חלק מעיקרון האיזונים והבלמים (שהוזכר קודם) כאשר מטרתו היא לא לאפשר לקבוצה או שחקן הפועלים מחוץ לכללים (גם אם החריגה מותרת) להרוויח מכך.

ועדיין, "עיקרון ההוגנות" אותו הזכרנו קודם, מערב בתוכו גם עיקרון נוסף שמיושם לגבי מערך השיפוט והענישה והוא העיקרון ש  "צדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות". מסיבה זו לא נהוג לשבץ שופטים למשחקיה של הקבוצה אותה הם אוהדים. יותר מכך, הם לא ישובצו אפילו לא למשחקיה של קבוצה מהעיר בה הם גרים. במשחקים בין-לאומיים רשמיים, בכדורגל, כדורסל ועוד שלל סוגי ספורט, נהוג אותו עיקרון כאשר ישנה החלטה עקרונית שהשופטים לא יגיעו מאחת או יותר מהמדינות המעורבות במשחק.

@}—}— —{—{@